בטונדות

haaretz6.11.14yediot6.11.14

isra6.11.14maariv6.11.14

הכותרות

אומר השר יצחק אהרונוביץ אחרי הפיגוע

זה תהליך ארוך וצריך להבין שביטחון אי אפשר לעשות ביום. העלינו לכאן אלף שוטרים ואם צריך נעלה עוד כדי להשיב את הביטחון. לא נתפשר. המחיר יקר… אנחנו יושבים עכשיו עם אנשי הרכבת הקלה ונראה מה אפשר לעשות כדי להגדיל את המיגון.

את שתי העובדות: שאלף שוטרים לא יועילו, למעט שופוני, ואת העבודה שיש לפעול במהירות למיגון הרכבת הקלה כתבתי מיד לאחר הפיגוע הקודם. מה נעשה בעניין בינתיים? למה לא ישבו עם אנשי הרכבת לפני אתמול? למה הבטונדות הוצבו רק אתמול בערב ולא ב-22 באוקטובר, אחרי הפיגוע הקודם? אולי, עיתונאים יקרים, כדאי לעמת את השר עם השאלות האלו, ולא לשפוך את התגובה האוטומטית שלו על הנייר/הרשת/המסך?

ראיתם את הערכת המשטרה? אי אפשר לפתור כוח בכוח. זו אמירה מעניינת ואמיצה, ועומדת בסתירה לכל מי שמנפנפים בארגוני טרור רצחניים ברחבי העולם שהובסו באמצעות כוח.

כותרת המשנה בישר"ה, בכפולה הפותחת, נפתחת ב"הטרור חזר לבירה". תזכירו לי מתי הוא עזב?

אורלי אזולאי בידיעות: בסביבת נתניהו מסתובבים עם חיוך על הפנים בגלל נצחון הרפובליקאים.
בישר"ה חוגגים את המפלה. כך חלפה תהילת עולם.
מהכותרת בהארץ אפשר להבין את הלך הרוח: צונאמי רפובליקאי שטף את הקונגרס בוושינגטון.

מדינת כל גזעניה

קבלו בכפיים את תלמידי בית הספר היסודי ע"ש בגין ברמת פולג שבנתניה. הידד לדור הבא ולמחנכיו.
כך פגעו הילדים בעובדת הניקיון של בית הספר. כאקט חינוכי הייתי מציעה לדחוף את ראשיהם הפקוקים לדלי שפכים. למה לא?

משתכשכים בביצה

נמשכים המאבקים בין ישר"ה למעריב. הפעם, על ארכיון התמונות של nrg.
כמו שכבר כתבתי, מיצובו בגוגל של אתר מעריב רע במיוחד. התוצאות מובילות פעמים רבות ל-nrg. חייב אלי עזור (הבעלים של מעריב, ג'רוזלם פוסט, ועוד) להבין את משמעות הפעילות ברשת.

גונן גינת החליף בין שני רמי דותן, הודה בטעותו ומחק את הסטטוס שכתב על כך. מדובר בנס גלוי. עיתונאים (טוב, אנשים) לא נוהגים להודות בטעויותיהם, אלא אם כופים זאת עליהם באמצעות עו"דים.

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק

מביאה את דבריה של ירושלמית, מגיבה וקוראת ותיקה:

שוב פיגוע ברכבת הקלה, שוב הליקופטרים חגים עכשיו מעל הראש, שוב להתקשר לילדים שלי הפזורים בעיר ולשמוע שהכל בסדר. כל בוקר אני מרגישה אמא רעה כשאני שמה את בני הצעיר (12) ברכבת הקלה בגבעה הצרפתית, והוא נוסע בה עד קצה הקו (הר הרצל) הלוך ושוב, כל יום. בימים האחרונים כמעט מדי יום נעצרת הרכבת וכולם יורדים ממנה בהוראת החבלנים, בעקבות התראות על חפצים חשודים. הרובוט המשטרתי מגיע, מפוצץ את החבילה החשודה, והנוסעים חוזרים לרכבת. שיגרה איומה, שלא יכולה להימשך כך.

תומראביטל

מתוך טור של תומר אביטל ("12 סיבות למה לא להיות עיתונאי"). אני מוחה: הפוסטים שלי הם יומיומיים וכלל לא ארכניים.
זאת ועוד: אני מציעה אותם כחלופה לעיתונים כפי שיעידו לא מעט מהקוראים.

לפני פיזור

שמחתי לראות השכם בבוקר שהתנהגתם יפה אתמול בלי פעולות שיטור שלי. גם היום לא יהיה לי זמן לפקח, אלא רק בדיעבד של הבדיעבד. המשיכו כך!
פוסט קצר היום, מחמת יציאה מוקדמת לשטח. אשתדל לפצותכם מחר. אחלק את החופשה במרכאות חצי חצי. חצי היום, חצי מחר.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה שערים, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

22 תגובות על בטונדות

  1. אוי לעיניים הגיב:

    בהארץ תקעו ערווה בראשי ואין לאן להמלט כי הערווה הולכת אחריך.

    אהבתי

  2. יוריק הגיב:

    נדמה לי שהבטונדות הם פתרון מסויים לבעיה אחת. לא פתרון כללי, לא פתרון סופי, וכדאי לא למהר למחוא כף.
    אני רוצה להזכיר מה שכנראה כולם שכחו: ב-2007 היה פיגוע דריסה של חיילים בטרמפיאדה. בעקבות זאת הונחו בטונדות ונקבעו גדרות בטחון ליד הטרמפיאדות. כלומר, אין חדש תחת השמש.
    אל תצפו שזה יפתור את הבעיה הכללית. צודקת דבורית, גם אלף חיילים לא יכבו את האש בירושלים.

    אהבתי

  3. דב מאולף על חד-אופן עושה חרקות הגיב:

    האם תקנה שונדה ריימס את הזכויות של הדיון בהקלטת השיחה עם המתקשרת במשפט אולמרט, או שתמצא את זה מופרך מדי.

    אהבתי

  4. הסמל פפר הגיב:

    לי יש שאלה רצינית. לא קלה לשאול, אבל אעשה זאת, כי זה נשמע לי חשוב.
    לא שאני חושב שהרשויות ישמעו את מה שיש לי להגיד, אבל בכל זאת.
    אני לא בר סמכא בנושאי אבטחה. אני תמה, למה חיילים בכביש 60, בחושך, כמה שעות לאחר פיגוע דריסה, עומדים לצד העמדה המבוטנת ולא בתוכה?
    זה מה שקראתי ונשמע לי לא הגיוני. אולי טעות.
    שיחלימו הפצועים מהר ושמשפחות ההרוגים ימצאו נחמה ובמהרה.

    אהבתי

    • הסמל פפר הגיב:

      ביינתיים ראיתי גם את הסרט, בקישור שמופיע ב YNET.
      לאחר פרסומת לשניצל, עם אמא עצבנית שהכל נופל לה מהידיים, דומה קצת לאלי מקביל, יש את התיעוד, כנראה ממצלמת האבטחה.
      החיילים אכן עומדים לצד הכביש, במרחק עשרות סנטימטרים מהקו הלבן.
      סרט קשה לצפייה.
      אם זה ממצלמת האבטחה ושוחרר על ידי דובר צה"ל או גורם צבאי אחר, אז זו חשיפה שנעשתה למרות הקושי הגדול שקיים שם ובולט למי שצופה. חשיפה אמיצה, מתמודדת.
      אני מקווה שעכשיו מתדרכים חיילים להיכנס לעמדות ומקימים עמדות מתאימות היכן שאין.

      אהבתי

  5. כוח או כח הגיב:

    "ראיתם את הערכת המשטרה? אי אפשר לפתור כוח בכוח".
    דווקא דן מרגלית חושב אחרת:http://www.israelhayom.co.il/opinion/231437

    אהבתי

  6. מיכה הגיב:

    אני סבור שאת טועה גם לגבי אלף השוטרים ובמדה רבה גם לגבי הרכבת הקלה. לגבי אלף השוטרים, צריך להבחין בין פיגוע הדריסה לבין זריקות האבנים ובקבוקי התבערה למיניהן. אלף שוטרים כנראה לא ימנעו פיגועי דריסה, אבל אם הם יהיו בשטח הם יוכלו לצמצם משמעותית את זריקות האבנים והבקת"בים. לגבי מיגון הרה"ק, זה נראה לי קצת חסר תועלת. אם כל תחנה של הרכבת תיראה כמו שגרירות אמריקאית, אז הדורסים יפגעו בתחנות אוטובוס. אם לא תחנות אוטובוס אז הם יעמדו לפני רמזורים וכשהרמזור של הולכי הרגל יתחלף לירוק הם יאיצו ויפגעו בחוצים. יש כל כך הרבה אפשרויות לפגיעה מהסוג הזה, שהנסיון לחסום אחת מהן דומה לנסיון לסתום מסננת בכך ששמים את האצבע בנקב שממנו ראינו את הטיפה האחרונה מטפטפת.

    אהבתי

    • הרתעה. אם השר אהרונוביץ' ימשיך לסרס את אנשי הביטחון (מידיעה) ויאפשר לאספסוף להשתולל נקבל הרבה יותר מדריסות מכוונות. אם כל מיידה אבנים ייענש בחומרה ומיידה בקט"ב יקבל כדור בראש אני משוכנע שהאלימות הגזענית תפסיק. כבודשר מעדיף לשלוח מסתערבים כדי לחקור השחתת עצים כשבירושלים נפגעים כל יום אזרחים ושוטרים. כושל בן כושל.

      אהבתי

  7. גזע המוח הגיב:

    "קבלו בכפיים את תלמידי בית הספר היסודי ע”ש בגין ברמת פולג שבנתניה."
    מה פה גזעני?
    מאיזה מוצא הילדים?
    מאיזה מוצא המנקה?
    אה, בגלל שזה מוצאות?

    אהבתי

  8. ZIKI הגיב:

    עלי בטונאדות
    קומו העפילו
    קומו העפילו
    צבא עמלים
    דגל אדום אדום
    נישא במרום מרום
    כי בא היום
    לשאת את הדגלים.

    אהבתי

  9. ZIKI הגיב:

    שתי הצעות למלחמה באינטיפאדה
    1. שמירי גרב ופאינה קירשנבוים תעלינה להר הבית עטופות בדגל של ביתר ירושלים.
    2. לגזור עונש מוות על מחבלים מתאבדים.

    אהבתי

  10. גלנטריה הגיב:

    אלדד יניב פונה ליועץ המשפטי בעניין מנוי אייזנקוט ("המרוקאי")

    אהבתי

  11. ישראל היון הגיב:

    גונן גינת מוכיח שהוא מחודד בהתאם לסטנדרטים של הקלמר שלו.

    אהבתי

  12. אלון הגיב:

    כשהחיים נותנים לך בטון, תעשה ממנו בטונאדה

    אהבתי

  13. יחף הגיב:

    נוגה ניר נאמן מראיינת לכתבה על יוקר המחייה את ד"ר בינה ניר שהיא, במקרה, גם אמא שלה.

    אהבתי

  14. טום ג'ואד הגיב:

    בעניין תלמידי בית הספר שמרחו צואה:
    אני מוטרד לא פחות ממה שחזר בדברי המנהלת והורי התלמידים: הדאגה שמא תהיה פגיעה במוניטין של בית הספר. כאילו שזה מה שחשוב כאן. במקום להבליט את העניין המוסרי ואת היעדר האמפתיה, הם מוטרדים מאוד ממה שיגידו. אני מקווה שזה מה שבחר הכתב להבליט ולא עיקרי הדברים שהם אמרו.

    מדובר על עניין חמור, אך נקודתי. זה לא משהו שקורה הרבה ומדובר גם על סוג של דברים שקורים מדיי פעם, גם בעבר הרחוק עשו ילדים דברים כגון אלה… אלה ילדים שעדיין לא הפנימו את ההבדל המוסרי שבין תעלול להתעללות וכמו שיש כל מיני מבוגרים, יש גם כל מיני ילדים. העליהום על ההורים בתגוביות הוא מסוג התגובות האוטומטיות.
    עונש מתאים (כמו קרצוף וניקוי במקום המנקה, מפגש עם המנקה ושיחת התנצלות ופעילות הקשורה בהבנת מה שקרה) יספיק. ילדים צריכים להכיר את כל מי שעובדים בבתי הספר ולא להתייחס אליהם כמו אל נותני שירותים שפעילותם מובנת מאליה ותפקידם לשרת אותם.

    אני מאמין שהרצון לדחוף את ראשם של הילדים לדלי שפכים הוא אך ורק ביטוי ציורי שמבטא את הזעזוע ..

    אהבתי

    • יוריק הגיב:

      אני מסכים לכל מלה, שכתב טום ג'ואד. אוסיף נקודה חשובה: המשטרה מבקשת להעניש הורים פלשתינאים שילדיהם זורקים אבנים. אני מציע לעשות אותו דבר להוריהם של הילדים בנתניה. העבירות לא דומות. ההתנהגות לא דומה, אבל מי שרוצה לקיים חוק וחינוך – צריך להעניש. לדבר על הילדים ולהגיד "נו, נו, נו" – זה לא חינוך, זה לא ענישה וזאת לא דוגמא. אחרת גם לא תהיה תוצאה.

      אהבתי

  15. עינת הגיב:

    אצל קרן נוייבך דיברו על השביתה בשלושת השבועות האחרונים בשרות התעסוקה, שלא מכוסה בעיתונות.

    https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=1015487538477587&id=283804881645860

    אהבתי

כתיבת תגובה