אצבעות שחורות 12.12.14

מהנעשה בסו"ש

הטרור נמשך: שבעה אנשים נפגעו מפיגוע חומצה בגוש עציון בצהרי שישי.

אומרת שולה זקן על יחסיה עם שמואל דכנר: היה רומן אבל לא היה ז**. זו שאלה פילוסופית שטובי הפילוסופים והבוגדים מתעמקים בה: הייתכן רומן בלי סקס? מהי ההגדרה של רומן?

הטור של מיא עשת

אני בדרכים בסו"ש זה, אבל בגלל דבקותי במשימה לא ויתרתי וקמתי בחמש לכתוב את אצבעות שחורות, והיום יש גם כותבת אורחת, מיא עשת, שהצטרפה אלי למסע, והציעה לעלעל בעיתונים, מעשה שלא עשתה כבר "המון זמן", כך שהחוויה שלה היא של אורח לפגע רואה כל רגע. ולא, היא לא מצטערת על שלא עשתה את זה המון זמן וספק אם תחזור לכך בעתיד מתישהו.

"רגע לפני שהוא הופך לאבא, שלום מיכאלשווילי (גבי בר-חיים) נפתח באמת", מבטיח השער של 7 לילות – ובכן, לא ממש, אלא אם להביא לאשתו הצפונבונית גלידה מחנות זה נחשב להיפתח. למעשה, כרגיל במקומותינו, הוא מקדם סרט חדש. והצגה. ומופע.

לכן האישיות המעניינת של הגיליון, המרעננת והמגניבה היא דווקא הזמר ישי לוי (רז שכניק), לא שזה מפתיע, אבל כנראה שמאחוריו עומדים מנגנונים פחות כוחניים לקידום לשער. בכל מקרה, הזמיר התימני, שעל תקליטו החדש כבר גמרו המבקרים את ההלל, לא נרתע מתשובות (מצחיקות) על השאלות בפעם האלף על נפילתו בסמים, הגמילות והשגעונות הקטנים שעושים את האיש הגדול: "הכי אני שונא להיתקע עם ציפורניים לא גזורות לפני הופעה. זה מגעיל אותי ברמות. אם הן טיפה גדלות, אני לא יכול להתמודד עם זה. אם אני נתקע בלי הגוזז, אוהו".

הגיליון גם מנסה לפתור לנו – אומנם באיחור – תעלומה בלשית שהעסיקה רבים מאיתנו: הכיצד ניתן פרס נובל לספרות לסופר צרפתי עלום ולא לאייקון ישראלי מוכר. ובכן, ראשית פורש מבקר הספרות אריק גלסנר את ייחודו של אותו פטריק מודיאנו מחוצף, שיצירתו כולה, כמתברר, נעה על שני צירים: אזכור השואה ושחזור הזיכרון באמצעות התחקות אחר היעלמותם של אנשים בחלל האורבני, בעיקר בפריז, תוך תהייה על היכולת של אנשים להיעלם בכרך. כנראה שכל זה אינו מספיק לדעתו של גלסנר כדי לזכות אדם בנובל, כי כפי שהמבקר הדעתן מוסיף: "הוא אינו סופר גדול לטעמי… אף אחד מספריו שקראתי לא הצליח להמם אותי". וכאן שולף גלסנר את תיאוריית הקונספירציה שלו: מודיאנו זכה בנובל רק עקב (בזכות?) מותו הטרגי בתאונת דרכים של הסופר הגרמני וילפריד גיאורג זבאלד ב־2001, כיוון שגם הוא התמקד בזכרון השואה, והוא ודאי היה ראוי לפרס יותר ממודיאנו. בכל מקרה, אם תרצו לשפוט ולהכריע בסוגייה המעניינת הזאת, ספריהם של השניים תורגמו לעברית. אל תגידו לא ידענו. אם יורשה לי להוסיף את דעתי הצנועה: אותי מודיאנו דווקא כן הרשים, מנערותי.

ובמעבר חד, כמו שאומרים, למדור הרכילות סתם הסוגר את העיתון ונפתח בידיעה מרעישה: אהוד ברק יושב במכנסיים קצרים ובגרביים ומדבר בפון: איפה התרחשה השערורייה הזאת? בלובי הבניין שלו. אכן ידיעה מרעישה, כמו כל ידיעות־הפח במדורי הרכילות של העיתונים שלנו, המורכבים מדוגמנית דלה שמאטע נצפתה הולכת ברחוב עם עגלה, רעותה קנתה סלרי בסופר, ואלה עוד ההיילייטס, כי כל שאר המדור מוזן מיחצנים. יאללה, תעיפו כבר את המדורים האלה כי זו בדיחה גרועה, או התחילו להעסיק בהם עיתונאי רכילות אמיתיים.

עברתי למוסף מעריב, ושם נכונה לי הפתעה מרגשת: מאז הימים שבהם הייתי נשואה לקיבוצניק וקראתי בשקיקה את בטאונו של קיבוץ סער לא נתקלתי בגרפיקה בוסרית כזאת: השר־לשעבר כחלון – כחול (כן, כן!), כוכבי רשות השידור נגזרו וקובצו למעין קולאז' מרנין, ואילו את סיפורו הפותח של דודו בוסי מאיירת חנוכייה שצוירה בסרגל נגרים.

בוסי לא מאכזב בסגננונו העכשווי, וכפי שכל עמישראל עבר זה מכבר מהפועל הארכאי כ.ת.ב לפועל החדשני, האופנתי והמגניב ממנו ר.ש.ם, רושם אף הוא ברשימתו על רומן המתלבלב בפייסבוק בין גבר מזדקן (50) לפרח בת 20 מגוון רחב של תרשומות, מרשמים ורשמים כהא לישנא: "רשם פוסט קצר", "רשמה בהודעה" – ולאלה נוספו עוד "רישום ממוסגר" – שאותו "רשם אחד מחבריו" ונתלה על הקיר.

אותה עלמת חן שלחה לגבר המזדקן, אליבא דבוסי: "צילום נועז שלה, נועז מדי לטעמו", דבר שגורם לו להרהר "מה לעזאזל היא מוצאת בי".
פה – כמו שאומרים – חשדתי. שיקום הגבר ששני המשפטים הללו עלו אי פעם בדעתו. הרי לא יעלה על הדעת שמישהו ממש ירשום אותם בדעה צלולה. ולאיש זה עוד ייקרא במקומותינו רושם!

המוסף התמוה ממשיך כך, כולל אפיונה של ציפי לבני ע"י הפסיכיאטר של המדינה, אילן רבינוביץ' כנרקיסיסטית כפייתית (שזה דווקא טוב לשיטתו, כי כך השתדרגה למעמדה הרם), אך מזל שהיא הרדימה בדקה התשעים מנגנון כפייתי זה ו"קפצה לבריכה" עם בוז'י, כך לטענתו.

ולבסוף, במדור האופנה עוד קביעה נחרצת: "מעיל זו הרכישה החשובה של השנה. אל תקלי ראש בזה". ובכן חמודה, עם חצי חורף מאחורינו ועשרה־גג ימי גשם לפנינו, את בהחלט יכולה לדלג על מעילי הכתבה המיוחצנים (אף כתבת לא הטריחה את עכוזה לחנויות השוות באמת) שרובם עולים אלפים, להסתפק בז'קט מהשנה שעברה, חבל על הכסף וסלמאת.

במארקרוויק מביאים כתבה של ניק בילטון שהופיעה בניו יורק טיימס ובה מגלים (סקופ סקופ!) שאפליקציית ההיכרויות טינדר מצליחה הרבה יותר מאתרי היכרויות סטנדרטיים יותר, שבהם ממלאים המשתמשים שאלון ארוך כגלות אודות אופיים הנשגב והעדפותיהם באשר לבני/בנות הזוג המדומיינים. מתברר כי התמונות (עד שש) שניתן להעלות בטינדר מספיקות לספר את כל הסיפור על הבנאדם – ולא רק מפני (הפתעה הפתעה!) שאנחנו במילא שופטים על פי החיצוניות בלבד ולא כי המועמד רשם על עצמו שהוא מתכוון לקחת לאי בודד את כל כתבי ביאליק, שלום עליכם ומורה נבוכים של הרמב"ם+בצל ירוק, אלא שגם התפאורה בתמונות קובעת, ואם הנ"ל הצטלם עם כלב, או להבדיל פורט עלי גיטרה חשמלית או גולש בים – או עם סבתו הגרוזינית אוכל פירושקי או מה שהם אוכלים שם בגרוזיניה – גם לכל אלה יש משמעות ומשקל. קיצר: הקדישו זמן להצטלם ועשו לי טובה אישית – סלקו מהפריים ארונות קיר מכוערים!

קראה, בכתה ורשמה: מיא עשת.
——
ובחזרה אלי:

7 ימים

כתבה מתורגמת של ג'ודית סילס מסייכולוג'י טודיי, האומרת, במשפט, שחררו, תפסיקו לרדוף אחרי העבר וטראומותיו, יאללה לפח, מתפרסמת במוסף זה, כמו גם בזה שבלע"ז, כאיזו אמת חדשה. והנה חסכתי לכם קריאה של כמה אלפי מילים. שחררו, די לחפירות. תודה.

העתיד שלנו נראה רע, רע מאוד. בתוך כמה שנים נהפוך למיליון קשישים ונציף את המדינה, שלא תהיה לה שום דרך להתמודד איתנו (שרית רוזנבלום). זוהי הראשונה בסדרת כתבות, וזה רעיון נכון. אבל מה שמטריד אותי זה המשפט הבא: "…כיצד הפכו כמעט  מיליון ישראלים בני 65 פלוס – האבות והאמהות של כולנו – לדור הנטוש".
נו, ברור מה מעצבן? הכתיבה היא מנקודת מבט של בני 30+, 40+. בני 65+ הם לא אנשים יצרנים. הם לא קוראים וכותבים בעיתונים. נקודת המבט של רוזנבלום גילנית מובהקת. כאילו "הקשישים" הם תינוקות שאינם יודעים לקרוא, שאינם מבינים מה נעשה סביבם, ו"אנחנו" כלשהו, בגיל אליו התייחסתי למעלה, אלו האנשים שכותבים "עליהם".
יגאל סרנה מוסיף טורון על אמא שלו, סיכום כל הטורים שכתב עליה בשנותיה האחרונות בזה העיתון. מי שקרא את הטורים בזמן אמת יכול לדלג.

מוסף כלכליסט

לא תאמינו מה עוד עובר בירושה, בנוסף לשאר הצרות. הטראומות (אופיר דור). זה משמח מאוד לשמוע, ומסביר לא מעט דברים. טוב, משמח במובן העצוב.
הגנטיקה של החרדה, אגב, אינה עניין חדש.

7 לילות

שמחה וששון: רומן חדש בקרוב של אורלי קסטל בלום. פרק אחד מתפרסם היום.
דרמה שהתחוללה בזה הבלוג בעניין אק"ב לפני שלוש שנים בדיוק.

מוסף הארץ

לנו יש את הסולידית, ולאמריקאים יש בלוגר עם שפם (נעמי דרום). קוראים אותו 400 אלף בחודש!
הבנתם את הרעיון, נכון? לצרוך פחות, ליהנות יותר. היום אני בעניין של לתמצת בגלל צוק העתים.
אלא שהסולידית מספרת שערכו איתה ראיון ארוך, ופרסמו רק קטע קצר ממנו, והנה היא מביאה את הראיון המלא.

הדס בשן מתעצבנת על יעקב אילון, שמספר כמה הוא גאה בבית החדש שלו, דהיינו הערוץ הראשון.
לא ברור לי על מה העצבים. כל אדם שמגיע למקום עבודה מסוים מיד מתחבר אליו בעבותות, והופך למסנגר הנלהב שלו. אז אילון משבח את הערוץ הראשון. נו מה. שטויות, חפיף דליל, הלאה.

צהוV

סיפור עסיסי לשבת: למה שרה נתניהו החליפה ספר. נחשו מאיזה עיתון.

טעות בזיהוי: אחת המגיבות חשבה שאני תמר מיכאל, כלומר רונה ליפז.

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק

אריאנה מלמד מפרסמת בפייסבוק, בינות לסטטוסים המרובים שלה את יומן האימוץ שלה (כלומר של הילדים שאימצה). זה הפרק ה-13, ומתברר שהוא הולך וצובר תאוצה, ויותר ויותר אנשים מרותקים לזוועות המתפרסמות בו.
המלצתי: לאגד את כל הפרקים למקום אחד, כדי שיהיה קל יותר לעקוב.

כתבתי השבוע על הכתבה על לאור בידיעות, אבל הנה משהו משעשע שהגיע אלי בנושא.
laor

מיכל יפה, פייסבוק:

קצת מפתיע שלא ראיתי אף מחאה כלפי הפרסומת של הוט (זאת שבה ההורים שואלים את יודה לוי על מה הסרט "יוסי וג'אגר", ואז הוא נבוך מעט ואומר משהו כמו "אה… זה על אחוות לוחמים"). זה בעיני הרבה יותר חמור מלקרוא לבוז'י אישה 

לפני פיזור

אני בסיור בצפון עם הסרט: קיבוץ מענית, שישי בלילה.
לו"ז היום:
11:30 הסרט במרכז ההנצחה בקריית טבעון.
16:30 בסינמטק ראש פינה. אני בדרך לשם.
17:00 בסינמטק תל אביב.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה אצבעות שחורות, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

46 תגובות על אצבעות שחורות 12.12.14

  1. לחם הגיב:

    הכתבה על הקשישים בידיעות חשובה וגם הטור של יגאל סרנה מרגש אבל למה לעזאזל התמונה של אימא שלו בימיה האחרונים כפי הנראה? מה עם פרטיות מינימלית? למה חוסר הכבוד הזה? לא נעים, מבזה ומעיד על אטימות של הכותב.

    אהבתי

  2. עובר אורח הגיב:

    "הארץ" לשבת:
    ניר חסון מוסף עמ'30 הערות רפואיות: "ע"פ החוקרת וולף שהיא
    גם רוקחת בהכשרתה". עזוב, שאל את סעידה עובדת הקבלן שהיא
    עושה פנלים בהכשרתה, תאמין סעידה בילתה יותר בחדרי ניתוחים.
    מורן שריר סינרומן, עמ' 48. שמע מורן אם אתה לא יכול תשומי
    בלי דליה רביקוביץ תעשה שריר ברקטום, ואז נסה: קליפת בננה,
    קוף מאונן, דוב רוקד או מהשו באידיש, או מנורה ואצבעות
    וארנבת על הקיר, כן טריק הארנבת זה באמת ירשים.
    אחד אזרח אמריקאי (או עדיין כרטיס ירוק) שיטרית קרא למהפכת
    תחריר בישראל(ב"הארץ") כן זה ההוא מהמזרחית, החזית וקדמה.
    חזר לארצו ארה"ב.לא הספיק לו גזל פלסטין הגר גם לשם לדפוק
    שחורים,היספנים ואינדיאנים. מצא לו שוקן אחת רוויטל מדר להרים
    דגל שחור,צבע מהפכני (תחרירי אמיתי) כבעירק-סוריה (גלריה
    שישי עמ'12)לדעתה: פרויקט בתחנה מרכזית הנו חילול קדושת
    המהפכה כי:"רוב המידע כתוב באנגלית". במאמרה תקועה המילה,"ג'נטריפיקציה", מן הסתם רכש חדש של הרבולוציונרית,
    לפחות שלוש פעמים.מה זה? מה לג'נטרי ולתחריר ולתחנה
    המרכזית? או לישראל בכלל.קומרד מדר,בשם המהפכה !בדרך
    לבריקדות ולשחרור מהעול האשכנזי עצרי רגע בבסטה של האטיופי,
    משמאל, בכניסה מלוינסקי, רכשי לך מראה.
    .

    אהבתי

  3. יניב מתל אביב הגיב:

    הכתיבה של מיא עשת משובחת.
    תשקלי לתת לה פינה קבועה.

    אהבתי

    • עיתונאית הגיב:

      הכתיבה של מיא עשת פלצנית, מעצבנת ומשעממת. סגנון הכתיבה הכאילו מאגניב עבר מן העולם, ותודה לאל על כך, בסוף הניינטיז. מי שעוד ממחזרות את הסגנון (ע"ע: קארין ארד) סובלות מפתטיות בדרגת חומרה חמורה ביותר.

      מזל שדבורית החרוצה לא זנחה אותנו לגמרי, אחרת היינו פותחים דף בפייסבוק ומפיצים את המסר: חברה את חסרה.

      אהבתי

      • מיא עשת הגיב:

        אתם זוכרים את ההיא שהתהלכה ברחוב בארה"ב וספגה מאות הצקות ואח"כ הגאון מווילנה אלון עידן בעל האינט' הרגשית של ארינמל כתב שיש דבר גרוע יותר, והוא שלא מתיחסים אליך? אז אני בדיוק כמו הר' עידן חושבת שהכי כיף שמתיחסים אלי, ולא משנה לי הכיוון. תודה לכם!

        אהבתי

      • עיתונאית הגיב:

        את שואבת אנרגיות וסאקרית בלתי נלאית של תשומת לב עד כדי התשה נפשית. מסוג האנשים שכדי לנער אותם מעליך יש לזרוק להם פירור של אפילו-בכאילו-חיבה, והם יזחלו חזרה לפינה וhניחו לך לנפשך.

        ד"א, במעופך על עצמך שכחת להביא גילוי נאות בעניין "הפסיכיאטר של המדינה". לואי ה-14 סטייל?

        אהבתי

      • מעלי הגיב:

        בנים לא מדברים ככה….

        אהבתי

      • אחווה הגיב:

        מיא- That's the spirit!

        אהבתי

      • דב יורה ובוכה הגיב:

        יפה רשמה מיא, אשקול לאמץ אותה כמחליפה לסבתי הגרוזינית.

        אהבתי

      • קרן שלום הגיב:

        מה נסגר 'עיתונאית' ? ככה מקבלים אורחת ? איפה נימוסי השולחן ?

        אהבתי

    • velvet הגיב:

      נראה לך שמיא תסכים כל שבוע לקרוא עיתונים? במה חטאה?
      יש רק מטורללת אחת בסביבה בהקשר זה, וזה די והותר לכולם.

      אהבתי

  4. מעלי הגיב:

    געגועי לדבורית.

    אהבתי

  5. מישהי הגיב:

    סיפור עסיסי לשבת: למה שרה נתניהו החליפה ספר. נחשו מאיזה עיתון.

    יש מי שמתמוגג מהאובססיה של ברטה לשרה?

    אהבתי

  6. ZIKI הגיב:

    בתור נציג המשמרת הצעירה של גיל הזהב אני יכול לבשר לכל דור השלושים ארבעים שאנחנו שמים עליהם קצוצ.
    אנחנו חיים טוב, מבלים, אוכלים, נוסעים, מטיילים, מבזבזים, מזדיינים, קוראים, כותבים, צוחוקים, לומדים, נפגשים, מתבטלים, נחים, רואים, שומעים ורווים נחת.
    ייסדנו את ליגת ה FTC זותומרת Fuck The Children, ואנחנו אוכלים בכל פה את מה שלא נשאיר לכם כשתהיו בגילנו.

    אהבתי

  7. שרה ביום שיער רע. הגיב:

    לאור הדיבורים על איחודים ושילובים מעניין להיזכר בבחירות 2013- בדיוק שבוע לפני.

    אהבתי

  8. יוריק קרמר הגיב:

    הגדרה של רומן – ספר שכתב סופר טוב. 😛

    אהבתי

  9. ירושלמית הגיב:

    אני לא מבינה את גסות הרוח כלפי מיא עשת. נהנתי לקרוא אותה כאן, וברור שהיא סייעה מעט לדבורית (הנמצאת בדרכים) במטלה הסזיפית של הבלוג היומי הזה (שבת? מנוחה? לא אצל בעלת הבית המסורה שלנו). התרעומת בימים האחרונים כלפי דבורית כאילו היא מזניחה את הבלוג והקוראים – קטנונית ולא הוגנת. אולי התרגלנו להיות בנים יחידים, ופתאום אלה קרי ונוריקו-סאן (הנהדרות) מתחרות על תשומת הלב… העונג שהסרט גורם לצופים, והתמורה שחולל בחייה של דבורית, מבורכים כל כך.

    אהבתי

  10. חייל זקן הגיב:

    V, עבורך – נצחון ציבור המאדימים:
    פייסבוק שוקלת ליישם כפתור "שנאתי"

    אהבתי

  11. חייל זקן הגיב:

    תוספת לאצבעות שחורות – על מה לא כתבו
    לפני מספר ימים התפרסם סרטון שדלף מצה"ל על אירוע החדירה ליד זיקים. הסרטון מפריך את גרסת דובר צה"ל ומציג אותו כשקרן כפייתי (נתון עיקרי בהתאמה לתפקיד). בגירסה שפורסמה על ידי הדובר מוצגת חוליית החמאס כחבורת נעבעכים שנפלטה מהים וחוסלה מיד על ידי צה"ל הגיבור. בסרטון רואים חוליה מקצועית ונחושה שמגיחה מהים נטמעת בשטח מגיעה לטנק נוסע דרך השטח המת שלו ומצמידה לו חגורת נפץ. זו הפגנת יכולת מרשימה כמו של הכח שחטף את גלעד שליט. כמובן שאיש מהפרשנים הצבאיים שאוכלים מידו של הדובר לא הביע תמיהה על הסתירה הברורה. כולם מסכימים שמדובר אך ורק בבעיית בטחון שדה.
    זה הצבא של גנץ ובחירת איזנקוט מבטיחה שהוא יישאר כזה.

    אהבתי

    • עובר אורח הגיב:

      כל כסיל יודע שכל פיפס ברשת מגיע לכל העולם.
      ויש הרבה כסילים. אבל נוח לשכוח, למה מה?
      ככה בא לי מה תעשה לי?. אם ענת קם ודומיה היו
      יושבים חצי מפולרד ליותר כסילים הייתה תשובה
      לשתי השאלות הנ"ל. כבר אמרו חז"ל לחכם ברמז
      לשוטה בנבוט. זה הכל, כל היתר חירטוט. זה לא
      נוגע כלל לגנץ, איזנקוט ודומיהם. כמו שיש תמיד
      ויהיו תמיד חילים טפשים יהיו קצינים טפשים. מי
      שהמציא חוק צבאי מעל ומעבר החוק האזרחי עשה
      זאת במטרה לקזז חלק מאותה טפשות.מי שרוצה
      שלום במקום מלחמה מצא דרך טובה יותר לקזז
      טיפשיות קטלניות כאלו. בנט לא נשמע לי הרבה
      יותר טוב מיעלון.ואם הקצינים לוחמי מלחמות קודש
      חושבים שאמונה מקזזת טפשות הם יותר טפשים
      משמותר במזרח התיכון וזה מסוכן מאוד.

      אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        אני לא מכיר אף פוליטיקאי שיכול להתחרות בבוגי בהרס הצבא. הגנצים שמשקרים לציבור יאמינו בסוף הדרך לשקרים שהם בעצמם הגו. זילזול באויב אף פעם לא נגמר טוב.

        אהבתי

      • הסמל פפר הגיב:

        בקיץ האחרון דובר צה״ל נתפס כמה פעמים על חם.
        זכור במיוחד אירוע הפילבוקס, לגביו דווח כי החיילים נהרגו מפגיעת אר פי ג׳י. הסרט שפורסם מאוחר יותר הראה שלא היה ולא נברא.
        מה בדיוק עובר בראש של מי שמפרסם מידע מוטעה? הרי העולם מצולם נונ סטופ וכל אדם נושא טלפון נייד עם יכולות צילום שלפני עשרים שנה היית צריך להזמין בשבילן צוות טמ״ס מיוחד.
        הרי ברור שהשקר יתגלה.

        אהבתי

    • יניב מתל אביב הגיב:

      חז"ן היקר,
      אם זה תלוי רק בך, מי היה עכשיו הרמטכ"ל, ולמה?

      בתודה

      אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        הבעייה השורשית של הצבא היא הכשרת הקצונה החל מבה"ד 1 וכלה במכללה לביטחון לאומי. כל הבעיות בצבא נובעות מהרמה הנמוכה של הקצונה שהולכת ויורדת ככל שהדרגה עולה. איני רואה שום קצין בשרות פעיל או במילואים מתאים וזה שינוי שיכול לבוא רק בכפייה על ידי הדרג הפוליטי. (יתכן שצ'יקו תמיר היה מתאים) בעדיפות שניה הייתי ממנה קצינים עם יכולת קריאת קרב והתאמת הפקודות בהתאם. בקטגוריה הזו המועמדים שלי (הסדר אינו מקרי) הם: 1. עמירם לווין 2.יואב גלנט 3.יאיר גולן.

        אהבתי

  12. עובר אורח הגיב:

    נכתב לעיל:
    "אומרת שולה זקן על יחסיה עם שמואל דכנר: היה רומן אבל לא היה ז**. זו שאלה פילוסופית שטובי הפילוסופים והבוגדים מתעמקים בה: הייתכן רומן בלי סקס? מהי ההגדרה של רומן?"
    עברית שפה מקסימה. ואני אשתמש באביזר לשוני שהשתמשה בו כבר לעיל ההנהלה. זו פרפרזה על הגדרה ישנה: מה זו מכרה? זו מזכירה לפני ש קבלה ז**. ואפשר לגוון: איך הופכת מכרה למזכירה? ואז במסגרת הדיון הפילוסופי נשאלת השאלה: כשהיו מכרים האם הציע לה דנקנר להיות לו ל… נו טוב כאן נפסיק.

    אהבתי

  13. חיליק הגיב:

    לכתבי my-ynet בעיה קשה בהבנת הנקרא,
    זה מכבר, הקדשתי לעניין פוסט-אורח שלם, וכעת נציג דוגמא נוספת לעניין:

    הכתב 'תום שחר' מקדיש כמעט 500 מילים לתופעה איומה ומזעזעת שזכתה לכותרת הקודרת "האוניברסיטה העברית: שיעור ב'הלכות הריגת גוי'".

    הקורא המזועזע שיסתפק בקריאת הכותרת יסבור, כי באוניברסיטה הירושלמית מועברים שיעורים בהלכות הריגת גויים (?).

    רק לאחר שיתעמק הקורא הנבוך בתוכן הדברים, יגלה, כי לא מיניה ולא מקצתיה.

    מדובר באולם השייך לאוניברסיטה ומושכר ל'בית הספר לתורת הנפש' המעביר קורסים בפסיכולוגיה לאור החסידות ותורת הרב גינזבורג.

    הקצף יצא על כך שאחד מהמרצים חיבר את הספר 'תורת-המלך'. (שבעבר התייחסתי לתוכנו גם מעל בימה זו).

    מה בין שיעורים בפסיכולוגיה לשיעור בספר המדובר? לכתב הפתרונים. אך ברור כי מדובר בקשקוש מוחלט.

    אגב קשקושים, הכתב מספר לנו כי 'הרב גינזבורג חתום על הספר', דבר שלא היה ולא נברא, הוא נתן הסכמה לספר, אך המחברים הם הרב יצחק שפירא ויוסף אליצור.

    נוסף לכך, הכתב החרוץ דואג לספר לנו בהמשך הכתבה כי "הספר יצא לאור בשנת 2009 ושנה לאחר מכן הובא הרב שפירא לחקירה במשטרה בחשד להסתה. בנוסף פשטה המשטרה על ישיבת 'עוד יוסף חי' ביצהר והחרימה עותקים של הספר".

    אך הוא שוכח לספר כי הספרים הוחזרו בתוספת התנצלות, וכי התיק נסגר ללא כל אישום.

    אבל היי! למה צריך בית משפט? יש לנו מקלדת.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s