מזמן לא הבאתי פסקול קריאה.
אלן פרסונס פרוג'קט יופיעו ביד אליהו בתל אביב ב-10 בפברואר, אז לכבודם:
The Alan Parsons Project – The Turn of a Friendly Card
מהנעשה בסו"ש
– ממחר אין תעמולת בחירות ברדיו ובטלוויזיה. א-מחייע.
– בנצי ליברמן ונחום לנגנטל חשודים במרמה ובהפרת אמונים.
– הספר החדש של מישל וולבק הפך לרב מכר.
– מבקש מקלט נדקר למוות ברחוב המסגר בת"א.
7 ימים
כבר הבעתי את מרמורי השבוע על אינספור הכתבות להן זוכה שרון גל בידיעות, בלי שום פרופורציה למפעלותיו בעולם. לא זו אף זו, זוהי כתבת השער וההפניה בשער מתייחסת רק לנתניהו. שרון גל, חמש דקות בפוליטיקה, ב"ראיון לוחמני".
…עוד ראיון עם שרון גל בידיעות, עם הפניה בשער. עכשיו העילה היא “ראיון ראשון כפוליטיקאי”. גל הוא פוליטיקאי חמש דקות ושלושים שניות. מה יש לו לומר כפוליטיקאי? מה הוא יודע על להיות פוליטיקאי? לא מבינה.
במאי 2013 התפרסמה על גל כתבה ב-7 לילות, שבעטיה הוא יצא למלחמה נגד העיתון.
ב-22 בנובמבר 2013 התפרסם ב-7 ימים יומן סיום החקירה של גל, בחתימתו, כנראה במסגרת הסכם פשרה אחרי הכתבה הקודמת.
ב-5 בספטמבר 2014 התפרסמה עוד כתבה של רז שכניק על גל, הפעם בעקבות השתלבותו בערוץ 20, השייך גם לידיעות…
על הקלות הבלתי נסבלת בה מקפצים תקשורתני ישראל מפה לשם, הוא מספר בעצמו:
המעבר היה חד… ערב קודם אתה סוגר ליין-אפ אחרון ועוזב את האולפנים, ולמחרת אתה נוסע למשרד החוץ, עולה ללשכת השר, יושב איתו בצד השני של המתרס, הפעם מול המצלמות, ומקשקש…
הוא אמר. לא אני.
מה האג'נדה שלו? הוא בעד להט"בים, וחושב שכל אחד צריך לחיות את חייו כרצונו, אבל אם יצטרך, יקבל את דין התנועה ויתנגד לחקיקה בעד נישואים חד מיניים.
ועוד: הוא נגד "הנוכחות הלא-מידתית של חברי כנסת ערבים בצוק איתן באולפני הטלוויזיה. הבמה הבלתי מוגבלת, היעדר השאלות הקשות. נתנו להם להגיד מה שהם רוצים נגד המוסר הצה"לי…" הדמוקרטיה הזו, מי יודע לאן עוד תדרדר אותנו.
אבל לא לדאוג. הוא בעד מעמד הביניים למרות שהוא חי (בשכירות!) בסביון עם חברתו קרן בן דוד (שכמתברר לי מהראיון, היא מהמעושרות).
הכי חשוב: הסיבה לראיון הזה, היא, לחלוטין, היחס של גל לנתניהו. מתוך כ-1,500-2,000 מילים של ראיון זה כל מה שהוא אומר על רה"מ, ובתשובה לשאלת המראיינת, שרי מקובר-בליקוב. מצדיק שער? או-הו:
אני מאוכזב ממנו. הוא הצביע בעד הפינוי מגוש קטיף וניהל את צוק איתן בצורה מהוססת. הוא לא מנהיג נחוש. אין לו דרך. אף אחד לא יודע לאן הוא רוצה להוביל, וזה רע. מנהיג צריך תוכנית עבודה מסודרת. בשנים שבהן הוא ראש הממשלה אנחנו נגררים אחרי אישיות בספינה שאין לה כיוון ויעד. לליברמן, בשונה ממנו, יש תוכנית… נתניהו יכול למכור את סיפורי ארץ ישראל השלמה שהיא חלומו של כל ציוני, אבל בסוף חיים פה מיליוני ערבים וצריך למצוא להם פתרון ריאלי, פרגמטי, נחוש, שלא בדרך הוותרנות והנסיגות והעקירות…
האם ידיעות נגד הפינוי מגוש קטיף? האם ידיעות נגד מציאת פתרון למיליוני הערבים? ברור שבעד, אבל למען המלחמה ברה"מיהו, יעשו פה הכל.
♦ לפני יומיים כתב יוסי שריד קטע על שרון גל, מהימים שתמך במרצ, לכאורה. וגם כלב מעורב בסיפור.
גל השיב לו בעמודו הפייסבוקאי, והכחיש מכל וכל את הסיפור. מה שכן, היה שם כלב אחד וגם ארוחת שבת ותו לא. נשאלת השאלה האם זכרונו של שריד בגד בו, כפי שקורה לעתים לאנשים, והוא ערבב את גל עם אדם נוסף? או שגל מתכחש לשאירע?
♦ באשר למדור הווטסאפ של מיקה אלמוג, שעבר מהארץ לפה, זה לא המדור הטוב ביותר שכתבה. אולי בכ"ז שווה להתמקד בגן פשוש, שמה לעשות, הכי הצחיק אותי.
בסוף המוסף נותר מדור של איתי סגל, שאאל"ט היה פעם מדור ווטסאפ, לא? והפך למדור שאלות-תשובות קצר (במקרה עם מירי מסיקה, שלא התראיינה מיולי). גם ב-7 לילות יש מדור שאלות פינג-פונג של רז שכניק. אמממ.
ידיעות תל-אביב יפו
♦ הסיפור הזה, על האישה שנרצחה, כנראה, בביתה שביפו/גבול פלורנטין בלילה שבין שישי לשבת שעברה לא היכה הדים.
ביום ראשון ובסו"ש דווח עליו בקטנה. והנה תלונותיי בנושא מהפוסט של יום ראשון האחרון:
♦ אישה נרצחה בשריפה (ככה”נ) ברחוב הנגרים ביפו. הידיעה מופיעה בע’ 23 בידיעות.
בישר”ה אין על כך מילה. הנה הידיעה באתר מעריב. ובאתר הארץ ידיעונת (ובע’ 12). בכ”ז, רצח אישה ביפו, אתם יודעים, לא סוף העולם. ממש לא.
לכן שמחתי, טוב, המילה שמחתי לא מתאימה פה, לקרוא על הסיפור הנורא שמופיע ככתבת שער במקומון התל אביבי. מתברר שהנרצחת (או המנוחה) היא ליאורה חיות, אמנית בת 41, ילדת פרחים מירושלים [רחביה], לא מה שחשבנו (טוב, שחשבתי) באופן סטיגמטי ודוחה, על הסיבה שבעטיה רצח של תושבת יפו מגיע לשולי החדשות. מן הסתם זה מה שחשבו גם בתקשורת, לפני שהתברר זהות הנרצחת (על פניו).
מומלץ לקרוא את הדיווח של זיו רביב, שיעלה מן הסתם ל-mynet בימים הקרובים וכל הכבוד למקומון שהבין את חשיבות האירוע והמקרה.
♦ עוד קלטות סודיות, הפעם של אריק איינשטיין, והן נמצאות בידי הוצאת הספרים של דניאלה די-נור.
7 לילות
♦ רז שכניק כותב על מצב האומה, שעברה מערוץ 2 (רשת) לערוץ 10.
למה עברה? או, פה יש הסברים שונים. זוהי הרחבה לידיעה מלפני שבוע, והשורה התחתונה היא האשמות הדדיות.
ושגיאה מצחיקה: הגיעה תגובה מרשת, והיא הועתקה כלשונה, בלי לחשוב לרגע.
♦ יונתן כהן מראיין את קים קרדשיאן. היא מספרת שכנראה באפריל תיסע לארמניה, המקור שלה, כי זהו יום השנה ה-100 לשואה הארמנית. עד כאן הכל טוב. אבל איך מכנה זאת הכותב? "אפיק יחצני". למממה? וכשמורינו, רבותינו ושועינו ופוליטיקאינו ועיתונאינו טסים לסיבוב מחנות זה לא אפיק יחצני?
מעריב המוסף
אין ילד פתח תקוואי שגדל בעיר במחצית השנייה של המאה העשרים שלא מכיר את פרג'. בימים ההם לא הייתה מצלמה בכל בית, והורים לא צילמו 80 אלף תמונות של ילדיהם מגיל אפס עד חמש.
אז גם לי יש תמונות של פרג', ומי שכבר בצפה בסרטי ראה אותן בפול פריים. והנה, ראיון עם האיש.
זה מה שיש לי להציע לכם ממעריב היום (יהודה שרוני). זה לא מעט.
צל"ש
יפה מצד ישר"ה שלא פרסם את תמונת הבן של סיון רהב מאיר. לא זכורה לי הקפדה על כך בעיתונים אחרים.
סטטוצים מצייצים, ההמשך
זה הסטטוס המבהיר שפרסם אבי לן אתמול, שישי, וזה הסטטוס היחיד שצריך היה לפרסם בעניין. הסטטוס הקודם, שפרסם בעמוד מצייצים, היה בעייתי ורע.
זה מה שצריך היה לן לכתוב מלכתחילה (ההדגשות שלי), לא כולל הניסוח "שהוצאתי":
חברים יקרים,
להלן תגובה רשמית שהוצאתי עכשיו בשם סטטוסים מצייצים.
סטטוסים מצייצים הוא אחת הבמות המרכזיות של הגולשים הישראלים ברשת ומשמש במה לציבור וכלי ביטוי לאזרח הקטן מול חברות ענק – פרטיות וציבוריות – במאות מאבקים ערכיים וצרכניים ולמען הציבור הישראלי.
העמוד מתנהל במשך חמש שנים כשירות לגולשים ללא כל תשלום. בתקופה האחרונה פעלנו על מנת לייצר הכנסה מסוימת כדי להבטיח את המשך פעילותו. נדגיש כי במהלך חמש השנים הועלו בדף עשרות אלפי פוסטים ובחודשים האחרונים שובצו בו בסה"כ כמה פוסטים בודדים ממומנים – פחות מפרומיל מהפוסטים שבעמוד.
סטטוסים מצייצים מתחייב להקפיד מעתה על קוצו של יוד לפעול לפי הכללים המחייבים של פייסבוק.
אנחנו קוראים לפייסבוק להחזיר את העמוד מהר ככל שניתן למען הציבור הישראלי לו שימשנו כפה בשנים האחרונות.
אנחנו גם מבקשים ממאות אלפי החברים שלנו ברשת, הישראלים שאנחנו מהווים חלק מחייהם – לתמוך בנו בתקופה זו.
ובשוליים: תערוכת סטטוסים מצייצים, במלאת חמש שנים לעמוד.
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
הודעה לעיתונות משלי יחימוביץ':
יחימוביץ' דורשת להסיר את שמה מפרסומי "כנס ירושלים לדת ומודרנה" שמתקיים בו מושב העוסק ב"טיפולי המרה": "נא להסיר את שמי לאלתר מהפרסומים על "כנס ירושלים ה-12 בנושא מדינה ומודרנה". ממילא מעולם לא אישרתי השתתפות, ואתם משתמשים בשמי בלא הסכמתי, אך מעבר לכך הזדעזעתי לגלות במודעה כי מתקיים בכנס מושב בנושא "האם טיפולי המרה הם פתרון רצוי לבעלי נטייה חד מינית?"
"טיפולי" המרה הם ניסיון "לרפא" אנשים הנמשכים לבני מינם ומגדרם, כאילו היה מדובר בפגם או במחלה. טיפולים מדומים וכוזבים אלה בידי שרלטנים שונים ומשונים, נובעים מתפיסת עולם פרימיטיבית וחשוכה.
עצוב ומדאיג כי בשנת 2015 יש בכלל צורך להסביר כי אין כל פסול במשיכה לבני מינך, וכי הלהט"בים הם אזרחים שווי זכויות שאין צורך לרפאם משום דבר. אם יש משהו שאותו צריך לרפא הוא להטופוביה, גזענות, ושנאת האחר עד כדי הגדרת שונותו כמחלה.
בנוסף, נצברו ראיות ועדויות רבות בדבר פגיעה נפשית שנגרמה למטופלים. מועצת הפסיכולוגים והסתדרות הפסיכולוגים הזהירו את הציבור מפני "טיפולים" אלה, ומשרד הבריאות אימץ עמדה זאת.
פרסום שמי במודעה מבייש אותי ופוגע קשות בהשקפת עולמי: שוויון בין בני אדם באשר הם. אבקש לתקן את כל הפרסומים הנוגעים לכנס בהקדם."
סרטון הטלפון האדום של נתניהו? אז הנה התשובה מיוזמת ז'נבה.
כנרת רוזנבלום, פריזאית לשעבר, על העיר שאינה שלה עוד ועל קריקטורות סרות טעם.
לפני פיזור
עמוד איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? וסיפור על דליה ואבא שלה.
הקרנות "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" היום:
17:30 סינמטקי ת"א וירושלים; 18:00 סינמטק הרצליה.
ולווט אנדרגראונד 
יש משהו מאוד לא אובייקטיבי בעיני בלקרוא לעבריין לכאורה "מבקש מקלט"
מבקש מקלט פועל מול הרשויות
מבקש מקלט משתמש במערכת כדי להקל או לשפר את מצבו
אני לא בטוח שהבחור שנרצח (שאלה אירונית – על ידי מבקשי מקלט אחרים?) נופל לאחת מהקטגוריות הבאות.
אם כבר – זה יותר נשמע כמו סכסוך של גנבי גבול ומסתננים.
לאמור – מי שמפריעות לו הטיות ניסוח וגו'
אהבתיאהבתי
סליחה – עודכן שנדקר על ידי פליט אחר, מבקש מקלט משכם.
אהבתיאהבתי
אם היית עורך הידיעה איך היית מתאר את הנרצח?
אהבתיאהבתי
שוהה בלתי חוקי קולע בדיוק למעמד של הבחור.
אהבתיאהבתי
לא הבנתי לגבי סיוון ר"מ ובנה – מי ומה לא בסדר בתמונה?
אהבתיאהבתי
מי אמר לא בסדר? הרי ציל"שתי. צל"ש=ציון לשבח.
שיבחתי את ישר"ה. מה לא ברור?
אהבתיאהבתי
על מה הצל"ש?
אהבתיאהבתי
על שפקסלו את פני הילד
אהבתיאהבתי
למה מגיע על זה צל"ש?
אהבתיאהבתי
כי אסור לפרסם תמונות של ילדים
אהבתיאהבתי
זה חדש לי. אפשר אסמכתא בבקשה?
אהבתיאהבתי
או ששאלו את אמו, סיון, אם היא מסכימה והיא אמרה "לא", או שכלל לא שאלו אותה והלכו על החומרה.
אהבתיאהבתי
מה שהבאת אינו לשון החוק אלא ציטוט של מישהו מדבר עליו. לא אסמכתא אלא קופי פייסט ממקור עלום.
גם לפי רוב הציטוט הזה, אין שום מניעה חוקית לפרסם תמונת הבן של ר"מ. האירוע מצולם ברשות הרבים, כמובן שאין בו שום ביזוי או השפלה.
וכאן אנחנו מגיעים לחלק המעניין, שבו הציטוט (שאכן מופיע באינטרנט במספר גרסאות, כולן כנראה מאותו מקור) הוא מצוץ מהאצבע ואין כל קשר בינו לבין המציאות.
אין שום מקום בחוק (שני חוקים ותקנות משלבות בינהם: חוק הגנת הפרטיות / חוק הנוער) ש"קובע כי רק במקרה בו המצולם הסכים לפרסום תמונתו, זו לא תהווה פגיעה בפרטיות". לא יודע מי המציא את השטות הזו, אך היא בולשיט מוחלט.
להיפך – החוק במדינת ישראל מגן נחרצות על רשות הרבים ומתיר לכולנו לתעד אותה ולפרסם את כל המתרחש בה. ההחרגות הן במקרה של קטינים הנמצאים תחת חשד פלילי ו/או עלולים להינזק מעצם הפרסום. איסור הביזוי וההשפלה תקף גם לגבי בגירים (ובצדק).
בקיצור נסחפת עם העדר, שמפקסל ללא צורך תמונות ילדים ועוד מסביר למה זה נכון ונחוץ.
אהבתיאהבתי
לטעמי מאמר השבוע הוא מאמרו של בני ציפר בזכות
ביקורו של נתניהו בצרפת. ראוי לקרוא את המאמר כולו
שיכול להופיע בקלות ב"ישראל היום" או "המודיע" ואז
יכונה תעמולה. "צרפת מתקשה לעכל את הרעיון
שמאז קמה מדינת ישראל, אזרחיה היהודים שוב אינם
רק יהודים במובן הדתי של המלה אלא חלק מלאום שאחת
משלוחותיו העיקריות היא מדינת ישראל ושזו הסיבה-ולא
שום סיבה אחרת-שאותם יהודים צרפתים נהפכו למטרה
קלה של האספסוף האיסלמי השונא את ישראל". והוא
כותב עוד ובתקיפות נגד ממשלות צרפת המפקירות אזרחים
יהודיים להתקפות רצחניות של אנטישמים מוסלמיים.
ראוי גם לקרוא את החירטוט של גברת אווה אילוז בזכות
צרפת ובגנות ישראל המדינה הביטחוניסטית. ברקע
לזכור מה קרה ליהודי צרפת הנפלאה של אילוז (מי ידליף
לנו באיזו שפה נכתב מאמרה) בעת הכיבוש הנאצי ובכלל.
הרגשת ההפקרה הבדידות והלבד היהודית בצרפת
שאותן מעביר בכשרון ובכאב ציפר מעציבות ומפחידות.
גם פיטר בינרט שלא מפסיק לבקר את ישראל כותב
ליהודי ארה"ב "אנחנו נוטים להתייחס לגויים ולטבע האנושי
ביתר אהדה". וקורא למי שמארגנים ביקורי יהודים אמריקאים
אצל הפלשטינים לבקר יהודים כאלו ואחרים מצרפת ומרוסיה
וממליץ ל"ג'יי סטריט" לעסוק לא רק בפלסטינים אלא
גם ביהודים בצרפת מדינות אחרות באירופה.
אלו מאמרים מענינים וחשובים.
לעניין זה. משיחה עם חברים בקנדה הובהר לי מה שלא
ידעתי שלקנדה זכות ההגירה לפי ניקוד ויהודי צרפת
נחשבים כמהגרים לא פליטים (ותודה לגברת אילוז ודומיה)
לדעת העילית המנהלת את קנדה (אוהדי ישראל כרגע)
זו הזדמנות פז לקלוט אנשים יצרניים. זה גם המצב לגבי
ערבים ואחרים מהמזרח התיכון אלפי מהנדסים מדענים
יזמים ואקדמאים נקלטים כך בקנדה.
אהבתיאהבתי
ואפרופו מופע הפרויקט של אלן פרסונס בת"א:
הבסיסט של הלהקה בעשר השנים האחרונות הוא גיא ארז, חבר טוב ותושב הוואלי, העוסק בעיקר בהלחנת מוזיקה לסדרות טלוויזיה. אלן פרסונס עצמו גר בסנטה ברברה.
אהבתיאהבתי
אתר רוטר, המצטט אתר מיצרי, מביא קטעים מחקירה של קצין תימני שנלכד בסיני. הפרט המעניין הוא שבין הטרוריסטים בסיני יש עריקים מהצבא המיצרי שנשלחו להילחם בטרוריסטים.
ובאותו עניין כדאי לציין שבצבא צרפת משרתים מוסלמים רבים. יש המעריכים שמספרם מגיע כדי 40% מהמגוייסים בדרגות הנמוכות.
אהבתיאהבתי
מודע ההתלהבות הזאת למנוע עתונאים לקפוץ לפוליטיקה? מדוע הדרה של מקצוע מסויים לעומת מקצועות אחרים?
עתונאים מפורסמים יכולים להיבחר ועלולים להיכשל כמו כל מועמד אחר.
דמוקרטיה היא האפשרות לכל אחד לעמוד לבחירה. כל אחד!
אהבתיאהבתי
אני אמרתי למנוע מהם? איפה?
אהבתיאהבתי
3:00 לפנות בוקר
אהבתיאהבתי
ארררר, שיחה לטלפון האדום בשלוש לפנות בוקר כמעט תמיד באה לדווח על מקרה חירום קיצוני, אין הרבה דברים אחרים שלא סובלים דיחוי לשעה סבירה יותר. כלומר עדיף שאף אחד לא יתקשר בשלוש לפנות בוקר.
אהבתיאהבתי
סיפור לשבת – מלחמת המוסלמים בשארלי
ברקע המלחמה הנערכת בין המוסלמים לצרפתים מסתתר שם נוסף ומוכר היטב לשני הצדדים המעדיפים לא להזכירו מסיבותיהם הם. המדובר בצרפתי בשם שארל (כמו דה-גול) מרטל (קרל בהיגוי גרמני).
שארל מרטל נולד בוולוניה בשנת 688 למניינם. הוא היה בן לא חוקי של איש ממשל בכיר (מעין ראש ממשלה) בדוכסות אוסטרזיה. לאחר מותו השתלט על תפקיד אביו לאחר מאבק באלמנתו. בתחילת שנות העשרים של המאה השמינית החלו כוחות מוסלמיים לחצות את הרי הפירינאים בפשיטות של ביזה על דוכסויות בצרפת. בשנת 721 נחל כח צרפתי בפיקוד הדוכס אודו מאקווטיניה ניצחון יחיד על כח מוסלמי ליד טולוז. מסע כיבוש גדול שיצא מחצי האי האיברי (אל-אנדלוס) היה רק שאלה של זמן. שארל הבין שמיליציות של איכרים לא יוכלו לעמוד מול כח צבאי מקצועי מוסלמי והוא החל בהקמת צבא מקצועי בסיוע מימון שקיבל מהכנסיה הקתולית. עשר שנים מאוחר יותר חצה צבא מוסלמי שמנה 80000 לוחמים את הפירינאים בדרכו לכיבוש צרפת. בראש הצבא עמד מושל אל-אנדלוס עבדול רחמן אל גפיגי. אודו ניסה לחסום את המוסלמים והובס בקלות בקרב קצר ליד נהר גרון. תבוסתו הביאה אותו לפנות לעזרת הפרנקים תמורת שעבוד דוכסותו. השליט הפרנקי שארל מרטל יצא בראש צבא השכירים שלו שמנה 30000 לוחמים לבלום את אל-גפירי. למרטל היה כח נחות הן בכמות והן במיומנות וללא חיל פרשים. תוכניתו היתה לגרום לאל-גפירי לשחוק את כוחו בתקיפות על מערך מוגן שיקים בשטח שיקשה על הפעלת הפרשים של אל-גפירי. מרטל נע בדרכים עוקפות והתמקם בין הערים טור ופואטייה בשטח גיבעי מיוער שם הותקף על ידי אל גפירי. מרטל ערך את כוחותיו במבנה ריבועי ונתן הוראה לשמור את המבנה בכל מחיר. הטקטיקה של אל-גפירי היתה התקפת פרשים כדי לפרוץ את המערך ואחריה חדירה מסיבית של הרגלים שלו. מספר התקפות שערך במשך שבוע נהדפו. ביום השביעי לקרבות הצליחו הפרשים להבקיע את המערך, הכח הרגלי שפרץ פנימה קיבל הוראה להגיע לשרל מרטל בעדיפות ראשונה. לאחר פריצת המערך שלהם הצליחו הפרנקים לייצב מערך חדש סביב מרטל. באותו זמן הצליח כח סיור של הפרנקים לחדור למחנה המוסלמי ולשחרר שבויים. חלק ניכר מהחיילים המוסלמים שדאגו לשלל שלהם נטשו את שדה הקרב ומיהרו למחנה שלהם. בין הנוטשים היו גם חיילי המשמר של אל-גפירי. הפרנקים ניצלו את ההזדמנות והרגו את המצביא המוסלמי, מעשה שהביא להפסקת הלחימה ולנסיגה של שאר הכח המוסלמי. הכח המוסלמי נשחק פחות מהכח הפרנקי אבל הם לא שבו לתקוף אלא בחרו בנסיגה חזרה לאל-אנדלוס ולא שבו עוד להתעמת עם הפרנקים. הקרב הזה ידוע כקרב טור (או קרב פואטייה) והוא שם קץ לנסיונות המוסלמים להתקדם לתוך אירופה.
אהבתיאהבתי
ואותו סיפור ואותה טקטיקה (כמעט) באותו מקום רק בהפרש של 620 שנה, הקרב בפואטייה שבו הנסיך השחור הביס את יורש העצר הצרפתי באחד מהקרבות ההיסטוריים של מלחמת 100 השנים.
מי אמר שרק הגנרלים של צה"ל לא לומדים מהעבר?
אהבתיאהבתי
אלון עידן, במופת של מודעות עצמית:
אהבתיאהבתי
כתבה מעניינת של אלוף בן על הבוררות בין ישראל ואיראן. גם יוסי מלמן ממליץ.
אהבתיאהבתי
יש לי שאלה לאמיר זיו ולאלוף בן: העובדה שאתם כותבים כתבות בולטות היא הבעת אי אמון בעיתונאים שלכם? הרי יכולתם לתת את הסיפורים לעיתונאים ובכל זאת העדפתם לכתוב אותם בעצמכם, מה זה אומר עליכם? רצון להתבלט? חוסר יכולת לעבוד מאחורי הקלעים כפי שנדרש מעורך או סתם הבעת אי אמון בעיתונאים שלכם?
אהבתיאהבתי
הם רצים לבחירות הבאות.
אהבתיאהבתי