מהנעשה בסו"ש
♦ מדי פעם יש דיווח בישראל על הטיפול בפצועים הסורים בגבול הצפון.
שאלתי מקורב לנושא מה דעתו על הכתוב וכה ענה.
…בולשיט. כמו שאת "בית החולים" על הגבול הצבא פותח פעם בחודש לפוטו-אופס, הם משתמשים בזה לצרכיהם. חיל רפואה מדבר על נסיון קרבי יקר ערך, ועל היכרות עם טראומה מורכבת שכמותה לא נראה כאן. פגשתי על הגבול פראמדיקיות צעירות עם רעל בעיניים שראו פגיעות וטיפלו במקרים שקולגות שלהם לא יראו עוד מאה שנה. אם יש שחיקה נקודתית, זה לא שונה מכל פעילות מבצעית אחרת…
♦ השחזור של הרוצח רוני רון את רצח נכדתו בת הארבע, רוז פיזם. ההקלטה משעממת למדי ("לא זוכר, לא זוכר"). תמצית הדברים הכתובים (בקישור) תיתן את רוח הדברים.
http://rcs.mako.co.il/flash_swf/players/makoPlayer/VideoPlayer.swf?vcmid=0164a350d628b410VgnVCM100000290c10acRCRD&videoChannelId=489b9cd5115aa410VgnVCM100000290c10acRCRD&galleryChannelId=068fa350d628b410VgnVCM100000290c10acRCRD&showlogo=0
עדיף (טוב, המילה "עדיף" לא ממש מתאימה) לצפות בכתבה באולפן שישי (דקה 5:30).
♦ ראיון מ-2011 עם בוב סיימון (דנה ויס).
מדינת כל
♦ מאלכ אלח'טיב, הפלסטינאית בת ה-14, שנעצרה למשך חודשיים על זריקת אבנים שוחררה בשישי.
ונקודת מבט אחרת על הנושא: קטינים נעצרים בכוונה כדי להימלט ממצוקה.
גלריה
♦ מה לפי דעתכם מצבו של יין וולקני מהר אודם, היין שחביב על אשת רה"מ? שני ניחושים ולחצו על הקישור.
הארץ
♦ אמיר אורן באמרת כנף נוספת: לא בלפור כי אם בלופר.
האמת שתיאוריו של אורן נשמעים פנטסטיים, לא הגיוניים לכל בן תמותה שהוא, אלא שלדבריו הם מגובים בתרשומת.
השיא, לפי מינהל הרכש הממשלתי, נרשם ב-21.3.11, בסעודת ערב לתריסר אורחים אצל הזוג. באותו בוקר אכל נתניהו ב"דן קיסריה" עם שר ההגנה האמריקאי רוברט גייטס, בתקציב (שלטענת משרד רה"מ מומשה רק עשירית ממנו) של 20 אלף שקלים. בערב הוקצבו 50 אלף שקלים לארוחה שתספק מסעדת "קבלייר" הירושלמית. שתי ההקצבות אושרו בדיעבד ב-9 במאי, לאחר חודש וחצי, בלי שידיהם של הפקידים שחתמו רעדו. 70 אלף שקלים לשתי ארוחות ביום אחד. לא ידוע מה קרה בצהריים ובאיזו עלות. אולי צמו.
7 ימים
♦ כתבה מוזרה במיוחד (שרית רוזנבלום) על ד"ר יהודה ברוך, מנהל ביה"ח הפסיכיאטרי המושמץ ביותר בישראל, אברבאנל, שנאלץ ללכת הביתה. כך בכתבה. אלא מה, רוב הראיון איתו מתייחס דווקא לתפקידו כאחראי על אישור הקנביס הרפואי בישראל ולכך ש"עשרות אלפי חולים בישראל סובלים פחות בזכותו".
הקטע על אברבאנל נדחק לסוף הכתבה. מהקטע הזה, ומהתשובות של ברוך עולה שבעצם אין אדם שאחראי על הנעשה בביה"ח. ברוך מאשים את המדינה, את חוק הבנייה, ובלגאן בירוקרטי.
לשאלת הכתבת אם הוא ממליץ על ביה"ח שאותו נאלץ לעזוב הוא אומר:
הטיפול הרפואי באברבאנל מעולה. הדבר הראשון שחשוב בבי"ח הוא הצוות ואיכות הרפואה. הסוגיה הבעייתית היא תנאי המלונאות, וגם זה לא בכל המחלקות.
♦ אני חושדת שגם על כך תתעורר מחלוקת ציבורית. בכל מקרה, השורה התחתונה היא שכדי לשכנע את ברוך להתראיין, הובטח לו שאברבאנל והנעשה בו לא יתפסו את רוב הראיון. אופציה שנייה: קנביס רפואי מושך יותר לקריאה מבי"ח פסיכיאטרי במצב מחפיר, שעליו נכתב לא מעט.
מתוך הכתבה במארקר, שתסביר לקוראים הנבוכים "מלונאות" מהי:
…אמרתי לעצמי, חבל שלא היתה רעידת אדמה באברבנאל. היינו מתגייסים, בונים את הכל, בונים בית חולים חדש". את המלים הקשות האלה אמר לפני ארבע שנים מנכ"ל משרד הבריאות אז, ד"ר איתן חי־עם, לאחר סיור מצמרר בבית החולים שנהפך לסמל לחצר האחורית של מערכת הבריאות הישראלית. גם סגן שר הבריאות לשעבר, יעקב ליצמן, אמר אחרי ביקור בבית החולים כי "בתי חולים כאלה לא ראויים אפילו למגורים של בעלי חיים", ולא מעט כתבות וצילומים נסתרים וגלויים מהמקום חשפו הזנחה פיסית קשה ועזובה נוראה. מזועזע מהמראות שנגלו לפניו, תיאר חי־עם בדיון בכנסת את רשמיו מהביקור באברבנאל: "…אני עולה למחלקת מבוגרים שיש שם תאי רחצה. גודל התא זה מטר וחצי על מטר. אי אפשר להוריד את הבגדים. אתה צריך להתפשט במסדרון. אני לא רוצה להגיד את האסוציאציה שזה מביא… ואז אתה שואל את עצמך את השאלה – נגיד מגיע נער בהתקף פסיכוטי. בשביל שייצא מההתקף, אין צ'אנס שהוא ייצא ממנו במקום כזה. הדרך היחידה, יגידו גם הפסיכיאטרים, שהוא ישמור על עצמו, שיישאר בהתקף… הוא ישר צריך לברוח להיות פסיכוטי כי אחרת הוא ישתגע שם".
♦ כתבת השער היא על בחורה בת 20, סהר סלם, שהחבר שלה, דור חיים ניני נהרג בתקרית בגבול הצפון.
עכשיו, חלילה לי מלהתייחס לכאבה העצום והברור ומובן מאליו.
אני רק רוצה להבין אם העולם צועד לאחור (או שמדובר רק בישראל), כשבגיל 20 מדברים על חתונה ובגיל 13 מציעים נישואין. מה קורה פה? יש משהו בדורות הצעירים שפספסתי? זה מחיר ההתבגרות הפיזית המואצת?
TheMarkerweek
♦ בהמשכים: יומנו האישי של נוחי דנקנר.
מוסף הארץ
♦ איילת שני חזרה לכתוב את "אני בשיחה" אחרי חצי שנת חופשה, ומראיינת את נדב איל. איל הוא עורך חדשות החוץ של חדשות 10, והמילים "חדשות 10" מוזכרות רק פעם אחת בראיון, שמטרתו המוצהרת היא כמובן לקדם את הערוץ.
…בישראל השלטון הוא מעמד, כמו אצל המובארקים. אני כותב על זה כבר שנים. הפוליטיקאים הישראלים לא מבינים בכלל מה הפונקציה שלהם. ככתב פוליטי הייתי בהמון אירועים פוליטיים, וראיתי איך הפוליטיקאים שלנו הולכים לכל מקום עם נאום שמורכב מסיסמאות שקשורות לאיזה אידיאל שאין לו שום נגיעה לעולם הצרכים של האנשים שהם מדברים איתם. וזה להבדיל מפוליטיקאי בכמעט כל מקום דמוקרטי אחר בעולם, שמנסה לקלוע אל עולם הצרכים של שומעיו. אני רואה את זה יום־יום בעבודה שלי. בחדשות 10 אנחנו עוסקים יותר ויותר בצרכים, באזרחי. מאז שגולן יוכפז נכנס לתפקיד, אנחנו עושים סדרות עומק שעוסקות בצרכים אזרחיים כמו רווחה ובריאות ותחבורה ורפואה. אנשים צמאים לשיחה הזאת, כי היא נשללה מהם…
ישראל השבוע
♦ הלכה לעולמה ג'ואן פיטרס, עיתונאית, מפיקת טלוויזיה ופרשנית פוליטית, היתה באותן שנים פעילת זכויות אדם פרו־פלשתינית, שביקרה לעתים קרובות במזרח התיכון. לפיטרס קרה דבר לא שגרתי: היא שינתה בהדרגה את השקפותיה (נדב שרגאי).
סתם שאלה: אם הייתה משנה את דעותיה בכיוון ההפוך, גם אז הייתה זוכה לכתבה כה יפה בישר"ה?
♦ למה לכתוב שמילן קונדרה עומד להוציא ספר חדש אם הספר כבר יצא? איך נתרגם לעברית? "פסטיבל האפסות"? או "פסטיבל אי-המשמעות"?
הבלתי מהודהדת
♦ הילו גלזר טעה בכותבו היכן נכתב על הסיפור לראשונה (פה, בבלוג הזה), התנצל בשישי לפנה"צ והעביר תיקון לעורכת הכתבה. מאז אני מחכה. די מבאס, מאחר שהכתבה מתנפנפת בראש עמוד הבית של הארץ.
הדף גם לי שר התחבורה חייב כסף נפתח באוקטובר האחרון ונועד ליצור התקוממות עממית נגד מחירי המכוניות הגבוהים בישראל. ה"מחאה" הלכה ישירות על ראשו של כץ, והזיקה החשודה שלה לניסיונות החדירה של אוּבּר תוארה לראשונה במגזין מאקו. מקור בענף, המעורה בפרטים, מסביר שבאמצעות מחאת הרכבים ביקשו קלוגהפט ואנשיו להציף "בעיה" — שתכשיר את הקרקע לקראת "הפתרון". הפחתת המיסוי על רכישת רכב כדי להוזיל את מחירו היא תהליך סבוך ומורכב, מסביר המקור, בעוד שפתיחת הדלתות לשירות שיהפוך את הרכב למקור פרנסה קלה בהרבה. במילים אחרות, הרעיון היה ללחוץ על כץ לפעול להוזלת התחום.
פרס ישראל בהמשכים
♦ אמנון הררי, הנכד של נעמי שמר, מתקן את לימור לבנת.
♦ חוה פנחס-כהן על שדה הספרות ופרס ישראל במקור ראשון.
ואלו הדברים שכתב עליה ד"ר פרופ' אריאל הירשפלד ב-2006.
♦ טוען בני ציפר שפרס ישראל לספרות מנותק מהמציאות הספרותית פה. לא ממש הבנתי מה הוא רוצה שיקרה עכשיו.
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
♦ דברים מרגשים קורים בפייסבוק. למשל, חגית גינזבורג כתבה במדורה במעריב על מישהי, Ayelet Argov שבגיל המקשיש 26 לא יכלה לשאת יותר את הבדידות וכתבה סטטובס ובו הציעה לאלפי הבחורים שהציעו לה להיפגש שיתרמו 400 ש' לצדקה כלשהי, ואז תסכים לשתות איתם קפה בצהריי יום, ואז בא מישהו ואז התברר שהוא חולה במחלה סופנית, אבל איילת לא הרימה ידיים. אוקיי, חיפשתי את המאוהבת בפייסבוק. לא מצאתי. התוכן לא זמין. ואז חיפשתי ברשת, ומצאתי את מה שכתבו עליה, למשל בהפטריה, אז כן, דקה אחר כך התברר שלא היו דברים מעולם, וזה מי שעומד מאחורי המהתלה, אלירן מלכי, המנהל קמפיין למחלת הנטינגטון הבלתי ידועה (למי שאינם רופאים בעלי הכשרה ממכללת יפו צפון לרפואה אלטרנטיבית כמוני). ותחקיר חורים ברשת.
וכתבת מעריב? לא הספיקה לעדכן את המדור שלה.
מסקנה: כולם משקרים, כמו שאמר הדוקטור האמיתי בחיי, מאהב וקולגה גם יחד, ד"ר גרגורי האוס.
לפני פיזור
ימים מסוג זה הם ימים בהם אני מכירה בכוחה של הבלוגוספירה.
שתי חוות דעת על איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?
17:00 בסינמטק ירושלים, 17:30 בסינמטק ת"א בנוכחותי.
ותודה רבה לכל תומכי הבלוג באשר הם.
ולווט אנדרגראונד 
אם יש לך מקורבים, שכל מה שהם מסוגלים לחשוב על זה שישראל מטפלת בפצועים סוריים זה צניות כה אכזרית של "זה סתם כדי לצבור נסיון על חשבונם", אז אולי הגיע הזמן לחפש מקורבים עם לב רך מעט יותר.
טוב שלא טען שערכנו בהם נסויים, אבל כמו שאני מכיר את החומר האנושי, זה רק עניין של זמן עד שמישהו ירצה להיות קיצוני יותר ויטען גם את זה.
אהבתיאהבתי
אהבתיאהבתי
חידה ליום א.
ציוני דגול, חובב גלידה וסושי, מתאר את מה שפעם כינו ״יריב פוליטי״: קיצוני, אנטי ציוני, פרו פלסטיני, ?????, דעאש.
מה חסר ולמה?
הראשון שיגלה יקבל חולצה של להב״ה ותקליט של ספי ריבלין.
אהבתיאהבתי
עדיף תקליט של יהורם גאון
אהבתיאהבתי
מדור הרכילות של ידיעות, "העלוקה", מדווח שצופית גרנט קיבלה הצעות להצטרף לפוליטיקה "מכל קצוות הקשת".
חבל שהיא סירבה. אני יכול לחשוב לפחות על סיבה אחת טובה להצביע בשבילה: בניגוד לפוליטיקאים אחרים, אצלה השתן לא יעלה לראש.
אהבתיאהבתי
מה שפספסת לגבי סהר.
את התמיכה לכל החיים לאלמנות צה"ל, או לאלמנות בפוטנציה. או שאני סתם במצב רוח ציני בסוף השבוע
אהבתיאהבתי
אה, אז זה לא אאבה? 😯
אהבתיאהבתי
מאוד מוזר הנושא עם אלירן מלכי.
אני חברת ועד בעמותת הנטינגטון (הקטנה) ואין לנו מושג במה העניין. לא יוזמה של העמותה.
כבר שנים שאנחנו מנסים לחשוב מה אפשר לעשות כדי להגיע לקהל רחב יותר לשם העלאת מודעות.
לצערי, פעולת המרמה מרחיקה.
אהבתיאהבתי
די מדהים
את יכולה לפנות אליו? או לברר בעמותה?
אהבתיאהבתי
בדקתי עם היו"ר שלנו לפני שעניתי.
אהבתיאהבתי
אין לה מושג מי הוא.
אהבתיאהבתי
Forbes Magazine
עיתון אמריקאי מכובד כותב שנתניהו הנו
צרציל של ימינו וחשוב שינאם בארה"ב
http://www.forbes.com/sites/steveforbes/2015/01/28/why-netanyahu-the-churchill-of-our-time-must-speak-before-congress///
אהבתיאהבתי
ראוי לתת גילוי נאות – הכותב (המאד מכובד, באמת) של הטור הוא סטיב פורבס, שהוא גם רפובליקני מאד מזוהה, שאף ניסה לקבל מועמדות לנשיאות.
אהבתיאהבתי
אתה צודק (מאוד) אך זו ידיעה מענינת וגם
האמירה על תמיכה דו מפלגתית (חלקית אולי)
בנאום מענינת. חבל שקשרי נתניהו אדלסון
בפרט והרפובליקאים בכלל מפריעים להרחבת
תמיכה זו. נקווה שנאום נתניהו יעזור להרחבת
התמיכה. כי זה נושא חשוב באמת.
אהבתיאהבתי
כבר ב2002 התחנף חבר קונגרס לנתנהיו בהכרזת צ'רצליותו. היה זה כשהסביר בקונגרס איך רק פלישה והפלת סדאם תעצור את מרוצו לנשק להשמדה המונית.
כמובן שמשה ליאון בישראל היום הקדים את עו"ח, והביא את הציטוט של פורבס כבר לפני שבועיים. בשביל זה יש דסק חוץ מכובד לעיתון.
נתניהו, אני מניח, לא יתנצל בפני הקונגרס על טעותו בעבר, וימצא חבר הקונגרס הרפובליקני שישווה אותו למשה (צ'רצ'יל, יש לזכור, נע בין מפלגות כמו ציפי לבני).
אהבתיאהבתי
לסדאם היה פרוייקט גרעין אבל הציונים בניגוד לפרס והקרטרים פוצצו אותו וראה איזה פלא. כל האיומים וההפחדות התאדו השמיימה. יש חבורת ציונים שמאמינה שלאור תוצאות העבר מדובר בצעד שכדאי לשקול אותו גם מול איראן. ויש אחד שמשנכע מדינות אחרות ללחוץ על האיראנים לסגת למרות איומי אובמה ופרס תזרח מיכון חדש שלא לנאום.
אז מי צ'רצ'יל ומי כאן הצ'יר'צ'י?.
אהבתיאהבתי
נתניהו אכן ממשיך דרכי.
כמוני נותן פייט.
לי היה את הנאצים.
לו יש את השמאל.
אהבתיאהבתי
זה טמטום.
ביבי לא הבעיה שלך אלא מסירת השטחים. מכיוון שחיפשתם במשך שנים ולא מצאתם שום מקרה שיפליל את ראש הממשלה בפשע נגד האנושות או חריגה משמעותית מהנהלים עברתם לגלידות בקבוקים ועלויות השוקו של המאבטחים. זה טמטום. העם רואה את הניסיונות והאובסיה אחוזת האמוק ומבין שהענין חורג מרצון כן לשמירה על החוק והגנת הדמוקרטיה ומבין שיש לו עסק עם חבורת הזויים שהפכו לזומביבים. בפירוש טמטום. אתם מפסידים את המתלבטים. אתם חסרי מצע. אתם מטנפים, חסרי יושרה שמפגינים טמטום אובדני. זה העם שמצביע בבחירות לא ביבי ולא התקשורת. העם רואה טמטום.
אהבתיאהבתי
שכחת שאנחנו דעאש. רשלנות. שלא יקרה שוב.
אהבתיאהבתי
את צ'רצ'יל העם הבריטי הפיל (על פי נתניהו, או החליף על פי היסטוריונים אחרים) ללא הנד עפעף.
אהבתיאהבתי
גלנט מבטיח לחזור לשם אם תצביעו לכחלון.
אהבתיאהבתי
שגלנט יגיד תחילה את האמת על הקרקעות. כפוליטיקאי הוא רשאי לשקר, כי כך דרכם של פוליטיקאים.
אהבתיאהבתי
מזל שיש ולווט. לא קוראת עיתוני פרינט. גם לא הכרתי את הכתבה בחדשות ערוץ 2 מ-2010. יונית לוי מסיימת במילים: "לא נרפה מהנושא ונמשיך לעקוב עד שהתנאים באברבנאל ישתפרו". שלחתי מייל אדום שבו הצעתי/אמרתי שהגיע הזמן לכתבת פולו-אפ. תודה!
אהבתיאהבתי
לא משנה מה אני כותבת, תמיד יש אדום אחד. מעניין אם זה אקראי או אותו אחד (או אחת).
אהבתיאהבתי
זה משנה. הכל בגלל שכתבת "מזל שיש ולווט".
בדיוק כמו שאני כותבת "תודה" למישהו, ומואדמת מיד (4 פעמים).
את יכולה להסיק לבד מסקנות על מצב הנוקט/ת בכך.
אהבתיאהבתי
הגבת לפני חצי שעה ועדיין לא "האדימו" אותך. המאדים בשביתה? או ראה בתגובתך מחמאה?
אהבתיאהבתי
רוצה תחרות? כתבתי שאיזה דברנית ברדיו, טעתה בין הירשפלד להירשפלד וקיבלתי אפילו 2 אדומים,משמע?
אהבתיאהבתי
2 ?
6!
אהבתיאהבתי
יש כמה באות, ובאים בימים, ברשת ב שכבר מזמן הגיע זמנם לא לבוא…
אחת כזאת שבאה בימים (שבת) זאת פאר לי שחר.
היום הגדילה לעשות ה… שכמו כולם שונאת את נתניהו.
דברו על "התנכלותו של ה"שטן" לשמול, ולחוקר הדגול הציוני האהוד בונה ה"ארץ": הירשפלד,מוסיפה גאונת הדור(הקודם..): הירשפלד גם היה בצוות של אוסלו זאת עוד סיבה שנתניהו שונא אותו….
יאיר הירשפלד – ויקיפדיה….
אין גבול? אהההה "יש גבול"….
אהבתיאהבתי
החמצת את הסיפור המעניין באמת (מבחינה תקשורתית כמובן), בספור של רצח פיזם.
ער1 טען שהוא היחיד שקבל אישור לפרסם את הצילומים(ב4 בפברואר) והם עושים קידום לסרט של דרור מורה(בשני חלקים) על הרצח שישודר בערוץ.
כל מי שראה את זה(אני ועוד 5), מה עוד שכתוב ב ל ע ד י ! לא חשב שבאותו זמן ביתר שני הערוצים משודרת הזוועה…
לאלוהי ער 1 פתרונים…
אהבתיאהבתי
לא יודע, מקווה שכן. אני זוכר כשדבר מותה התפרסם חיפשתי בפורטלים אזכור כדי לשלול את הנחתי המוקדמת המשוחדת והחד מימדית. כשהתאכזבנתי תמהתי כאן כיצד אף כלי תקשורת לא טרח לפרסם את הידיעה. על תרומתה לניפוץ מיתוס הפליטות, הנכבה ואונר"א והסייגים שהצטרפו לשיח יודעים גם הנאורים. לטעמי הסתרת מידע מהציבור משולה למשחק באש שתביא בסופו של דבר למיטוט מוסדות תקשורת "חופשיים". אני יודע שבברנז'ה מדברים על פער איכותי בין ישר"ה הביביתון הימני לתוצרי ה"עיתונות החופשית" של הארץ, YNET וקן הנוניה אבל אני בספק גדול אם מישהו יכול להוכיח את הטענה. לטעמי הקוצוני, העיתונות החופשית מעוותת:
– לאורך זמן ממושך בהרבה
– מטה תחומים רבים (יחסית למקדש הביבי)
– מאתרגת ומיטיבה עם כמות מוטבים גדולה יותר
– סובלת ממספר גדול יותר של טאבויים ואזורים אסורים לסיקור
מי שמותיר עלי רושם אמין יותר באופן יחסי הוא דה-מרקר שמסביר לציבור כבר שנים שאת הכסף הגדול יגנבו מהם בכל מקרה- ללא קשר למפלגה השלטון. זה מתקרב מאוד לסוג השירות שכלי תקשורת אמור לספק לציבור רחב.
אהבתיאהבתי
ד"ר אבי גור על ה"תקשורת החופשית".
העיוות במספרים לחובבי התואר ביביתון.
אהבתיאהבתי
יש מצב ששכחת
אהבתיאהבתי
שכחתי מה? את חולת ההנטינגטון?
אהבתיאהבתי
כן
אהבתיאהבתי
במוסף של מעריב יש טור של שני כתבים חדשים על ההון השחור. הכתבים טוענים שם פעמיים שהוספת סכום קבוע לכל האוכלוסיה לא תשנה את אי השוויון בחלוקת ההכנסות, והם כמובן טועים: הדבר יצמצם את אי השוויון. דוגמא פשוטה להסבר: שתי משפחות, אחת עם שקל והשניה בלי כלום. אי השוויון מקסימלי. אם נוסיף שקל לכל אחת מהמשפחות, אז הכנסת המשפחה העשירה תהיה 2 וכפולה מהכנסת המשפחה העניה (1), ובכך כמובן יצומצם אי השוויון.
אהבתיאהבתי
השאלה המעניינת היא האם אמיר אורן ועורכיו באמת לא מבינים מה ההבדל בין הרשאה להתחייבות לבין הוצאה בפועל או שמא הם חושבים שבמסגרת המאבק בכוחות הרשע של הימין, מותר לעוות את האמת.
אהבתיאהבתי
אמיר בחייך, כמי שבאמת מכבד אותך. אמיר אורן
ועורכיו הם סיפור בפני עצמו. העובדות קשות. איך
נותנים אישור בדיעבד לסכום גדול מזה שהוצא? או
רצוי יותר שאני לא מבין במה מדובר. מילא למפרע
+ תיקון ותיוק. לא בסכום מדויק יותר מדי (כלומר
אני מביא הוצאה של 520.35 ש"ח זגבר חכם נותן
אישור בדיעבד ל 530 ולא לסכום המדויק כלומר לא
לאלף שקל ולא ל 520.35 ). אבל מי זה נותן בדיעבד
במאי אישור של 20.000 לארוחה של 2.000 במרץ.
זה כסף שלי ושלך. איזה אדם ינהל עסק הכי קטן
ויסכים לרשלנות כזו. אני באמת מקווה שיש כאן איזו אי
הבנה כי זו הארץ שלי והממשלה שלי והכסף שלי.
אהבתיאהבתי
זה לא בדיעבד. ראית שכתוב שם "פטור ממכרז"? מגיע השר האמריקאי ורוצים לקחת אותו למסעדה יוקרתית. לא הולכים לחפש את המסעדה שתציע את ההצעה הזולה ביותר, נכון? אז בוחרים מסעדה ומבקשים פטור ממכרז. אבל אתה לא יכול לקבל צ'ק פתוח, חייבים לנקוב בסכום מסויים, מצד שני אי אפשר לדעת מראש כמה הארוחה תעלה – אולי כבוד השר יעדיף את המנה הזו על המנה ההיא, אולי הוא ירצה קינוח, אולי יעדיף מים על יין – אז מבקשים אישור על סכום שבטוח שלא יצליחו להגיע אליו. אחרת, יכול להיווצר המצב המביך בו יאלצו לומר למזכיר האמריקאי שאת המנה הזו הוא לא יכול לקחת כי כבר עברו את התקציב שאושר. אבל משלמים למסעדה רק על המנות שהוגשו, לא את כל התקציב המאושר. אגב, זו כנראה הסיבה שאורן מדבר על התקציב שלארוחה ולא על התשלום.
ולמה בדיעבד? זה קל: ראה תגובת לשכת רה"מ. הארוחה היתה אמורה להיות כאן, ברגע האחרון העבירו אותה לשם. אז האישור להוצאה שכבר היה לא התאים. הגישו בקשה חדשה, אבל ביורוקרטיה זזה לאט ומזכיר ההגנה כבר כאן. אז מה, ישלחו אותו להכין סנדביצ'ים בשגרירות? כמובן שלא. לקחו אותו בכל זאת למסעדה, בידיעה שהתקציב יאושר בהמשך. והוא באמת אושר בהמשך. אז למה על סכום גבוה פי עשרה? כי זה הסכון שביקשו לפני הארוחה… הרי לא יאשרו בקשה שלא הוגשה, נכון?
אז אורן כתב אמת, באמת הוקצה סכום גבוה, הלשכה אמרה אמת, באמת הוצא סכום נמוך, ו"הארץ" מתנהג כאחרון הצהובונים.
אהבתיאהבתי
וזה אתה יודע בוודאות כי…
אהבתיאהבתי
בוודאות? אני לא יודע שום דבר בוודאות. אני לא יודע, למשל, שאמיר אורן אינו שם עט של שמעון פרס, אני לא יודע בוודאות שהחשבון בפועל לא היה 20 מיליון ש"ח, אני לא יודע בוודאות שכל הידיעה אינה אלא קוד לסוכן באירן שמורה לו להפעיל את התוכנית הסודית להשמדת הצנטריפוגות. אבל אני מסוגל לחשוב בעצמי.
אהבתיאהבתי
לא מצאתי בקטע שהבאת את המילים "פטור
ממכרז" אני מניח שנשמטו. מתנצל על מה
שנראה כהתנצחות. אבל זה הכסף שלי.
הסכום גדול מדי ואף אחד שאני מכיר או שמעתי
עליו (כולל בנימין נתניהו עצמו) לא נותן צ'ק או
אישור "פטור ממכרז" על סכום כה גדול מכספו
שלו שהוא פי עשר מהסכום הסופי שגם הוא עגול
מדי. כאשר החשבון מוצא בתום הארוחה במרץ
והאישור בדיעבד הוא במאי. והטענה, שנראיית
בהחלט מוצדקת, אך לא סבירה היא "ביורוקראטיה"
יש מקום בהחלט להביא זאת לידיעת מי
שמשלמים. כאן אני מסיים כי איני רוצה לתלות איש
והמידע הקיים פחות או יותר בהסכמת כולם נכון
הויכוח הוא על "אחרון הצהובונים" ועל זה חבל"ז.
אהבתיאהבתי
מנסה להזכר מי כתב מילה על 60 מיליון שהתעופפו בבית כבודנשיא בשנה, על החגיגות. מי נבר בפירוט האישורים וההוצאות בפועל. מי העיתונאי שיראה השוואות הגונות של הוצאות ראשי ממשלה, מול אירועים, אירוחים, מתנות ופינוקים. איך אפשר לקנות משהו ממוכר שעל הבאסטה שלו שלט ענק באדום לוהט "רק לא ביבי". אם הביבי היה לוקח את הוד חשיבותו האורח הידיד על פמלייתו לתקוע לאפה בתקווה מכיסו הפרטי היו מטגנים אותו על תקרית דיפלומטית וסיכון היחסים המיוחדים. נגמר העיקר שצריך לעסוק בתפל? רק לא פיפי ודי עם הקקי. שטויות במיץ.
אני רוצה שיחזירו לי את ים המלח והחופים וההפשרות למקורבים והמכרזים לחתנים ויהפנסיות לענננים. שיפסיקו לזמבר אותנו עם הקרטלים. שם המיליארדים זורמים מהכיס שלנו לכיסתא אחרא. לא בשופוני של ביבי.
אהבתיאהבתי
סיימתי לכתוב על נתניהו. לא אמרתי מילה חיובית
על פרס שגמר והלך. האמירה שכאילו הדיון באיך
שלטון ארוך משחית אנשים היא כיסוי לשוד הגדול
של רכוש העם הישראלי לא מוצדקת. לדעתי אין
הבדל בין שוד הקופה לשוד האדמה המים אוצרות
הטבע והכישרון והחריצות של עם ישראל. דין
פרוטה כדין מאה, ויש גם דעות שונות מדעתי.
אהבתיאהבתי
אז אם אתה (וגם אני) לא יודעים מי גונב יותר וממי כדאי לחשוש, מי יסדר קומבינות לחברים. מי נשאר נקי וזך כשהגיע לשם ומי אותרג ובאיזה מחיר מה שווה הכתבה ומה ערך העיתון. באמת אני שואל.
אהבתיאהבתי
לא קראת את הידיעה עצמה? אז הנה:
אבל לא הבנת. ראשית, אתה באמת חושב שבתום הארוחה, הגישו את החשבון לראש הממשלה? בחלום. ההתחשבנות נעשית מול מי שלא יהיה אחראי לנושא במשרד רה"מ, אם תשאל את ביבי כמה היא עלתה, לא יהיה לו מושג. זה נכון כמובן גם במקרה ההפוך, כשנציג בכיר שלנו מתארח בארה"ב – המארח שלו לא מוציא כרטיס אשראי בתום הארוחה ומשלם. אז אם מישהו עשה כאן קופה, זה אותו חשב שאישר את התשלום בפועל והמסעדה.
שנית, באמת נדמה לך שאת הנהלת החשבונות במשרד רה"מ ובאוצר עושים אידיוטים? שמישהו יגיש חשבונית של ארוחה ב- 20,000 ו- 50,000 ש"ח ופשוט יאשרו? או אולי אתה חושב שכל מי שעובד עבור המדינה הוא מושחת וכבונוס גם טיפש, שלא יודע שזה ידלוף (או יצא במסגרת חוק חופש המידע)?
שלישית, והפעם לאט, יש כאן ביורוקרטיה. אף אחד בממשלה לא יכול להוציא שקל בלי אישור. אתה רוצה לקנות פחית קולה על חשבון המדינה? אין בעיה: תמצא סעיף תקציבי, תשכנע את הרפרנט של משרד האוצר, יוציאו מכרז פומבי ואחרי חצי שנה תקבל פחית. רוצה משהו ספציפי, נאמר את גלידת הפיסטוק של גלידריה ספציפית, כך שאין טעם למכרז? אותו הנ"ל, רק תצטרך לשכנע שמגיע לך במקרה הזה פטור ממכרז.
אבל מה עם סכום ההוצאה לא ידוע? איך מאשרים דבר כזה? אפשרות אחת היא לראות בדיעבד כמה זה עלה ואז להחליט, אבל מה אם בדיעבד יחליטו שלא לאשר, אחרי שההוצאה כבר בוצעה? בעיה. צריך לאשר לפני, אחרת אי אפשר להוציא. אז מה עושים? קובעים תקרה, סכום שלא יגיעו אליו ויהי מה, ומבקשים אישור עליו. אם אני בטוח שהחשבון לא יגיע ל- 20,000 ש"ח, אפילו אם יזמינו את היין הכי יקר בתפריט, זה סכום בטוח לבקש. לא הולכים לתת לי אותו במזומן, אל תדאג, זה רק אישור שכשהחשבונית תגיע, אני לא אצטרך להסביר מדוע חרגתי מהתקציב, כי כאמור החשבון לא יגיע לסכום הזה. נראה לך שהסכום עגול מידי? זה כי זו לא ההוצאה בפועל אלא הדרישה מראש, כשעוד לא ידוע כמה זה יעלה.
ולמה בדיעבד? זה כיברגע האחרון שינו את מקום הארוחה. האישור שהיה, היה למקום אחד, בפועל הלכו למקום אחר. לוקח זמן להשיג אישור חדש. מאחר שכשמדובר בראש הממשלה ובשר ההגנה האמריקאי, ברור שיתקבל אישור, לא שלחו את גייטס לקנות שווארמה במחנה יהודה אלא לקחו אותו למסעדה לפני שהאישור הגיע. האישור הגיע בדיעבד, כצפוי.
ולמה אישרו בדיעבד יותר ממה שהארוחה עלתה בפועל? כי או שמאשרים את הסכום שביקשו או שלא מאשרים, לא הולכים לאשר סכום אחר. שוב, זו לא הוצאה, אף אחד לא לוקח את אותם 20,000 במזומן, הולך לשלם ומסתיר את הקבלה על הסכום הנמוך יותר בכיס – המסעדה מגישה את החשבונית למי שלא יהיה שאחראי על התשלומים וכל עוד הסכום לא חורג מההקצאה, הם מקבלים את הכסף בלי בעיות (אבל בשוטף פלוס, סביר להניח. בכל זאת…).
חושב שאורן לא יודע איך כל זה מתנהל? אני בטוח שהוא יודע יותר טוב ממני. אלא מה, הבחירות מתקרבות וצריך לשלוף משהו. זה למעשה שידור חוזר של שערוריית הגלידה, גם שם הסכום הנקוב היה ההרשאה להתחייבות ולא ההוצאה בפועל.
אהבתיאהבתי
במסגרת השנאה לשמאל מפרגנים הבקושיגומריםת'חודשנחנקיםעםהמשכנתא לנתניהו ארוחות ובזבוזים על חשבון משלם המיסים כיד המלך.
אהבתיאהבתי
הרשאות, הקצבות, פרוצדורות, שתי חתימות, פטור ממכרז ומיני טפסים ואישורים.
זה נוהל ידוע בארגונים למריחה והסוואה.
השורה התחתונה היא שמתגלה תמונה מבחילה, של בזבוז ויד קלה על הדק הכסף הציבורי.
לא נראה פלילי, סתם מגעיל לאור העוני והמצוקה של חלק מהציבור.
גם הבזבוזים בבית הנשיא בתקופת פרס שייכים לאותה קטגוריה.
הצניעות לפריירים.
אני חותם על זה שאצל ריבלין בית הנשיא מתנהל בלי הזמנות סושי במאות ואלפי שקלים. רובי אוכל בערב חביתה, קוטג וסלט.
אהבתיאהבתי
שני תיקונים: מאלכ אלח’טיב, הפלסטינאית בת ה-14, שנאסרה למשך חודשיים על זריקת אבנים ונשיאת סכין שוחררה בשישי.
אהבתיאהבתי
נכתב לעיל בבלוג זה "פראמדיקיות צעירות עם רעל בעיניים שראו פגיעות וטיפלו במקרים שקולגות שלהם לא יראו עוד מאה שנה".עכשיו יצטטו את
זה ב"הארץ" ב"סיאטל" ואח"כ באל ג'זירה מצד אחד כהוכחה לכך שישראל עושה ניסיונות על פצועים סוריים ומאמנת עליהם פרמדיקים ומצד ששישראל
משתפת פעולה עם אל-קעידה ( חלק זה כבר נאמר נכתב ושודר). מה עושים? איני יודע אבל זה העולם בו אנו חיים.
אהבתיאהבתי
אבל אני מקווה שאתה לפחות מבין שלא זו הייתה המטרה של מה שנכתב, ושהבנת את כוונת הדובר.
אהבתיאהבתי
אני מודה שהתגובה של ה"מקורב לנושא" גרמה לי לזוע על מקומי באי-נחת אל נוכח הטיעונים בסגנון ה"למה אין לך כובע"
עם כל הכבוד למקורבותו של המקורב, אני לא חושב שפראמדיקיות צעירות הן אלו שמחלצות רסיסי שראפנל מבין קרביהם המרוטשים של הפליטים האומללים, במקרה הטוב הן חובשות אותן לפני העברה לבית חולים אזרחי (שבוודאי מקבל אותם כדי לתת נסיון קליני לסטאז'רים הצעירים) ואני מניח שגם זה לא ומי שמטפל בהם הם רופאים צבאיים שעם כל הכבוד לבתי חולים האלה, את עיקר הנסיון שלהם הם צברו וצוברים ללא צורך בפצועים סורים.
אהבתיאהבתי
על בני ציפר:
"לא ממש הבנתי מה הוא רוצה שיקרה עכשיו"
שיקראו את ציפר וידברו עליו, זה מה שהוא רוצה.
אהבתיאהבתי
לא מתקן אלא מחרטט. סבתו זכתה בפרס הזמר העיברי מחוץ להישג ידה של הקליקה. לעומת זאת ללקסיקון הספרות שערך אחד מראשי הקליקה, פרופסור יגאל שוורץ, לא זכתה להיכנס להבדיל מאלף קאנונים שזכו. הצדק עם לימור לבנת:
אהבתיאהבתי
קצת מביכה הרדיפה שלך אחרי קרדיט.
אהבתיאהבתי
אז תובך. אני חיה עם זה בשלום.
אהבתיאהבתי
כל הפוסל, במומו פוסל
אהבתיאהבתי
לא מביך ולא בטיח ולא מתחנף.
לדעתי נותנים קרדיט כמין אחריות
ופרס לזריזות וחריצות.למה שאני
כותב כאן בעילום שם אין ערך
עיתונאי ומעט ערך בכלל ולכך
אני מודע ומשום כך מעריך את
החותמים בשמם. כמובן שמה
שכותבים כל עלומי השם האחרים
כאן זו אמת מוחלטת בדוקה
ומאומתת, כידוע
אהבתיאהבתי
מאחר שלתת קרדיט זה המעשה ההגון (והפשוט), הרי שדווקא לא לתת קרדיט זה מביך.
אהבתיאהבתי
עכשיו באים? למעלה מחמישה שבועות לאחר הפטירה?
היא ידועה בזכות ספרה "מאז ומקדם" ללא קשר לדיעותיה המוקדמות.
אהבתיאהבתי
תמיד זה זמן טוב להגיד משהו כמו 'אם היתה משנה את דעתה בכיוון ההפוך' בלה בלה 'ישראל היום'.
אז לא, לא בישראל היום, בהארץ.
תחת כותרת: שונאת הערבים שראתה את האור וחזרה בתשובה (או משהו כזה)
אהבתיאהבתי
המון סיפורים לאחרונה על יחצ"נים ושאר רמאים, אבל אין התייחסות לאשמת התקשורת. אנשים כאלה תמיד היו ואם התקשורת לא משרתת את ציבור הקוראים ומסננת את השקרים, אז היא משרתת את היחצ"נים במניפולציות על ההמונים.
אהבתיאהבתי
רוני רון, לא רון ירון.
אהבתיאהבתי
תודה
אהבתיאהבתי
וגם זה
אהבתיאהבתי