יום חופשה לי היום, כן? כן. לגמרי.
רק משהו קטן: נכון תמהתי איך זה שבידיעות לא הזכירו את הסטטוס הלוהב של רוני מאנה נגד הנתניהוז?
התשובה נמצאה במי נגד מי:
כתב הנדל"ן של 'ידיעות', עופר פטרסבורג, שמכיר את רוני כבר שני עשורים, נפגש איתו כמה פעמים לצורך ראיון עומק על הרגליה המגונים של משפחת נתניהו. עד תחילת השבוע רוני היה משוכנע שהכתבה תתפרסם בשישי הקרוב, ארבעה ימים לפני הבחירות, אבל מסתבר שברגע האחרון הוא חטף קצת רגליים קרות וביקש לבטל אותה.
[…]
רוני מאנה, למה התחרטת?
חשבתי עוד פעם, דיברתי עם אשתי, עם המשפחה שלי ועם אנשי עסקים מאוד קרובים אליי, ובסוף החלטתי שלא מתאים לי אז ביקשתי להוריד את הכתבה.
טל שניידר ולווטה את הראיונות הפוליטיים של אמש.
רואה עכשיו באיחור של כמה שעות את הראיונות הפוליטיים של הערב, עם המועמד המוביל בסקרים, יצחק הרצוג ועם ראש הממשלה בנימין נתניהו שמדשדש בסקרים.
אז הנה הבחנה אחת בנוגע לעד כמה התקשורת עובדת למען נתניהו ועושה נזק מכוון להרצוג (ספרו לי עוד על הטיה נגד נתניהו, מה שנקרא)
אל נתניהו הריצו כלי התקשורת צוותים, וראיינו אותו, במקום הנוח לו, עם תאורה טובה ושיחה ישירה.
את הרצוג לעומת זאת, הציבו מרחוק, וראיינו באמצעות קו טלפון, כך שהיה פער גדול בין רגע שאילת השאלה, לתשובה שלו, דבר שגרם להרצוג לצאת כמי שמגיב באופן אטי ומנהל שיח שאינו חזק דיו.
הראיונות עם נתניהו יותר ארוכים, באופן משמעותי, של לפחות חמש דקות (בערוץ 1).
חוסר הוגנות.
זה מה שקורה כשבמשך שנים נתניהו מרגיל את כלי התקשורת לרקוד לפי החליל שלו, ממעט להתראיין, לא משיב לשאלות בנוגע לנושאים המטרידים את הציבור, לא עורך מסיבות עיתונאים.
חוץ מזה: ראש הממשלה אומר בנוגע לדרוקר: ׳אני לא חייב להיענות לכל פניה לראיין אותי׳. האם זה לא הוא שיזם (סוף-סוף) את הראיונות האלה?
וגם: "קמפיין להפיל אותי. קמפיין להפיל אותי. קמפיין להפיל אותי."
נתניהו הוא זה שפיטר את יאיר לפיד וציפי לבני. עקב כך התפטרו שי פירון, מאיר כהן, יעל גרמן ויעקב פרי.
אז איך יש קמפיין להפיל את מי שפיטר את שריו והוביל לבחירות?
לפני פיזור
1. מה היה אתמול בירושלים.
2. איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? מחר, שבת, 14.7, 17:30 בסינמטק ת"א.
3. תודות לאנשים טובים חזרתי לעשות יוגה.
ולווט אנדרגראונד 
וגם דיוויד אלן החזיר ציוד
http://www.theguardian.com/music/2015/mar/13/gong-founder-daevid-allen-has-died-aged-77
אהבתיאהבתי
לאחר ההפסד בבחירות התלבט נתניהו על המשך דרכו. חושהומור-יש! (בייביסיטר) כינוי – יש! צ'יקנשיט). כושר תחמון- יש!( איראן) גילח את השיער הסגול וגידל זקן .קבלו את אמן המכירות – צ'יקנשיט הגדול!!</strong>
אהבתיאהבתי
בסרבל כחול
אהבתיאהבתי
צירוף מקרים-לאבד את פוטין ונתניהו בשבוע אחד
אהבתיאהבתי
ליה ואן ליר
אהבתיאהבתי
כיכר רבין זה כל כך ניינטיז
אהבתיאהבתי
ביבי הנס מאחוריך
אהבתיאהבתי
ויותר רלוונטי
אהבתיאהבתי
אני מקשר את הכתבה הזו, כהסבר למה שאת מתארת. אז את רוצה להציג את התקשורת כתומכת ביבי בגלל שהריצו מצלמות לראש הממשלה ולא ראיינו אותו בסקייפ. אני מניח שכשרוצים לנטרל את הטענות על השנאה נגדו של עיתונאים, שהם בעצמם מודים בה, אז כל ארוע הופך לתירוץ גורף..
חוסר היכולת של הרצוג לדרוש תנאים בסיסיים, אמורה להקרין עליו, לא על ביבי.
http://www.haaretz.co.il/opinions/1.2564979
אהבתיאהבתי
כחלון הוריד את הסמיילי מפניו לרגע קט
אהבתיאהבתי
תשכחו מה שידעתם
אהבתיאהבתי
הוא התכוון להוא עם הזקן ששמו מתחיל בל'
אהבתיאהבתי
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4636664,00.html
אהבתיאהבתי
מצחין ומיותר הוא הדיווח של הארץ על התביעה הפנים משפחתית של חגי בן ארצי נגד אחותו שרה, בהקשר של מות אביהם והוצאות כאלו ואחרות. גם ההתעקשות מול בתי המשפט לקבל אישור לפרסם את המעשה מוציאה שם רע לעיתונות בכלל ולעיתון הארץ בפרט.
שהדי במרומים שאני מתעב את הגברת ומייחל ליום שבו תיעלם (על בעלה) מהחיים הציבוריים לבלי שוב. אני גם לגמרי לגמרי במצדיקים את החיטוט העקבי בקרבי מעשי המשפחה הזו, מבקבוקים ועד רהיטים, ולא רואה בה "רדיפה" אלא התעקשות לגיטימית לשלוח קרני אור אל "בית המלוכה" שהשליט עצמו עלינו.
אבל המקרה הזה – מיותר לגמרי. מדובר בעניין פרטי לחלוטין. גם בנסיבות המקרה (מות האב ומחלוקת על הוצאות מודעות אבל וכיו"ב) וגם משום שאין כאן שום עניין ציבורי ולא נלקחה אגורה מהארנק הלאומי.
אלוף בן – אני יודע שאתה קורא את השורות האלו. חבל מאוד מאוד שלא נמצא בהארץ אפילו עורך אחראי אחד שיאמר "לא!" לעיסוק במקרה הזה. נתתם כאן נשק בידי הצועקים "תקשורת עויינת".
בשם קוראי הארץ הנאמנים, בשם השמאלנים שאינם פועלים באופן אוטומטי ואינם מפקירים את שכלם – אני מבקש בזאת סליחה ממשפחת בן ארצי על ההתנהגות הבזויה והמיותרת של עיתון הארץ.
אשמח מאוד לקרוא, בהזדמנות ראשונה, התנצלות פומבית של עורך הארץ על המקרה.
אהבתיאהבתי
קו ישר עובר מיחסם החולני לכסף מארנקם הפרטי (בורחים סדרתיים מתשלום, קמצנות חולנית, טיפות עיניים, בקבוקים רהיטי גן, עמדי וכו') לפרשת הירושה בין שרה לאחיה. הייתה פרשה נוספת בין הבן ארצים בעניין דירתם של ההורים. החלקים הקטנים מצטרפים לתמונה הגדולה של הזוג המופרע שחומסים את כספו של משלם המיסים. נכון, זה צהוב, כאשר יסתלקו מחיינו תיפסק גם ההתעניינות.
אהבתיאהבתי
וכל המקרה של בן ארצי היה לפני 3 שנים שתבין את הזבלים….
אהבתיאהבתי
אין התיישנות בקווי אופי
אהבתיאהבתי
גם לא בהפרעות שלא מטפלים בהן, שזה המקרה.
אהבתיאהבתי
גם הוא רוצה. מזל שיגאל עמיר בכלא.
אהבתיאהבתי
התלבטות גדולה. לא אצביע לשני הגדולים אבל ביני לביני תוהה מי הייתי רוצה כראש ממשלה.
ביבי נמאס, אבל האם הרצוג יביא איתו שחר חדש? ראינו מה קרה למועמדים הקודמים של השמאל. רבין נבחר על טיקט מר ביטחון ורמטכ״ל ששת הימים ובסופו של דבר הביא למפולת והתקוממות עממית שהביאה לחיסולו הפיזי. ברק הביא עלינו את האינתיפאדה השנייה (למי ששכח, זאת פרצה בגלל שהנסיגה החיונית מלבנון בוצעה בצורה רשלנית ונראתה כמו בריחה).
מה יפיל עלינו הרצוג? החשש גדול אבל יש צורך במטאטא חדש ולו לתקופת ביניים. ביבי מאיים שממשלה בראשותו של הרצוג תהיה חלשה ולא תעמוד בלחצים. אבל אולי דווקא זה מה שצריכה המדינה. ביבי משועבד למחנה המשחיסטי אפילו שהוא עצמו אתיאסט. בפנטזיה שלו הוא רפובליקני אמריקני שורשי שיראה לנייטיבס את נחת זרועו. אנחנו רוצים שקט.
אהבתיאהבתי
הפיסקה הראשונה שלך הרבה יותר משכנעת מהשניה. כבר החלפנו פעם אחת את נתניהו ב'99, "שחר של יום חדש". איך זה נגמר, כולם יודעים.
אהבתיאהבתי
אין ספק שמחליפו של נתניהו ב-99 היה גרוע ממנו. בשלב זה יש לי את כל הסיבות להניח שהרצוג עולה על אהוד ברדק בכל תחום.
אהבתיאהבתי
את זה אתה אומר עכשיו אחרי שברק נכשל, אבל זו לא חוכמה, השאלה היא מה חשבת על ברק ב-99 כששילשלת אמת בקלפי, וכשביכיכר רבין הוא הכריז על שחר של יום חדש. אני מניח שמה שאתה חושב על בוז'י היום.
אהבתיאהבתי
לגמרי נכון שבזמן אמת (99) ברק תיעתע גם בי. בשנת 2001, כשהמדינה טבעה בדם בגלל מעשי ידיו, והוא הרוויח מיליונים בהרצאות ועמד לקנות בית בכפר שמריהו – מאותו רגע שיניתי דעתי עליו.
אתה לא מצפה שבגלל זה לא אתן קרדיט להרצוג, נכון? הרי זה טיעון מטומטם מאין כמותו.
אהבתיאהבתי
לפחות הוא פינה את החיילים מדרום לבנון.
אהבתיאהבתי
וזה, באמת, דבר חיובי (כנראה היחיד) שרשום על שמו
אהבתיאהבתי
"התקוממות עממית" זו מילה גדולה, מאוד.
הבט סביבך, היכן הבריקדות? צפונה ומערבה
שם זה קורה וזה נראה אחרת, גם מאוד. ייתכן
ומישהו היה אומר: קודם שיהיה עם ואח"כ נראה.
ואולי זה הסגנון של התקוממות עממית יהודית
הייתה הסתה והיה רצח. רצח מנהיג אינו
התקוממות עממית בכל מקרה.
אהבתיאהבתי
אני זוכרת את השידור החי ברדיו של ההפגנה בכיכר ציון. הזעם היה מטורף. ההמון זעק ״רבין בוגד״. זה היה מקפיא. לא התקוממות עממית? מה שזוכרים מההפגנה הזאת זה את ביבי במרפסת והפרובוקציה של השב״כ עם רבין במדי אס אס. את ההתקוממות והזעם המטורף של העם לא סופרים. לפי כל תפיסת מציאות אובייקטיבית רבין חולל את הזעם הזה. העם התקומם נגדו.
מי רצח. זה כבר סיפור אחר. נוטה להאמין שזה פאשלה שלו כממונה הישיר על השב״כ. רבין תמיד היה אובר חוכעם.
אהבתיאהבתי
כאמור לכל עם סגנונו. נאמר
שפורנוגרפיה ענין של גיאוגרפיה
כך כנראה "התקוממות עממית".
יש שהעם ומנהיגיו מתחילים
זאת ברצח תעשיתי וממשיכים עד
שמתעייפים אחרי אלפי קרבנות
ויש שמדברים ונואמים עד שיוצא רוצח
ואז מתחולל טקס מתמשך שגם בו
בעיקר מדברים ונואמים ולא נראה
שמזה מתעיפים העוסקים בעניין.
אך למשל אצל השכנים, בין עשרות
מנהיגים רצוחים בכל דרך אפשרית,גם תוך
כדי התקוממות עממית (הגדרה לעיל)
ראה חיסול בית המלוכה האשמית בעירק,
נרצחו בין היתר מנהיגים שדברו עם ישראל,
עבדאללה הירדני וסאדאת המצרי. גם כן
אחרי מסע הסתה,מתו ונשכחו ולא זכור
לי שרציחתם כונתה התקוממות עממית.
אבל סביר בהחלט שמישהו יכנה את רצח
רבין התקוממות עממית בסגנון יהודי ישראלי,
אם כבר חייבים לעשות התקוממות עממית
בישראל.
אהבתיאהבתי
ולזה שורה נפרדת. מי שלחץ על ההדק
רצח. כך החליט בית משפט מוסמך בישראל
אהבתיאהבתי
הכל שאלה של מידה.
אחד זה רצח, המונים זה אביב העמים.
תלוי עד כמה העם מואס במנהלי הבסטה
אהבתיאהבתי
סילבי קשת בפוסט מהדקות האחרונות
השמאל לא טורח להיות רציונלי.
אהבתיאהבתי
למה להיות קטנוניים לגבי מודעת אבל? צער הוא צער, ואין מה למתוח כאן ביקורת.
אהבתיאהבתי
זה אפילו מגדיר מחדש את המושג "קטנוניות". ובהקשר דומה, הודעה נפרדת שלי מיד.
אהבתיאהבתי
מודעת אבל בגודל של קצת יותר מחצי עמוד בעמוד 9 של ישראל היום. הכצעקתה?
כשאחותו של הנפטר היא מרים אדלסון, זה לא כל כך מפתיע. אז ישראל היום הוא קודם כל ביטאון משפחתי, אחר כך של ביבי, אחר כך עיתון מפלגתי ורק אחר כך עיתון "ישראלי"? סבבה.
אהבתיאהבתי
יותר מעניין מה קיבל הנפטר מגיסו בחייו ממה שקיבל לאחר מותו
אהבתיאהבתי
ישראל שוחט היה סבה של אלונה איינשטיין גרושתו של הזמר ששר אריה אריה.
אהבתיאהבתי
רביב דרוקר לא כל כך בטוח שהרצוג מתאים. הוא רכיכה צווחנית והיסטרית
http://www.haaretz.co.il/opinions/1.2564979
אהבתיאהבתי
מרדכי ציפורי אומר שביבי הוא הבלוף הגדול ביותר ודן מרידור מצהיר שלא יצביע לליכוד של ביבי.
אהבתיאהבתי
כתוב בהפנייה שציפורי הצטרף לליכוד אחרי שחרור
מצה"ל כתא"ל. לפי מיטב ידיעתי הוא היה ביתרי מהרגע
שהתחיל לחשוב, ייתכן שקודם, אם זה אפשרי. הוא אינו
היחיד מבני דורו שעבר מסלול זה. מה שלא יצא בבחירות
מבחינתי, אמירתו היא מהפכת עולם.
אהבתיאהבתי
צודק. מרדכי ציפורי היה מראשי תנועת החרות.
איש אמיץ, ישר, מוערך על ידי שותפיו ויריביו הפוליטיים כאחד.
בגיל צעיר התגייס לאצ"ל.
נכלא על ידי הבריטים כמה פעמים.
ישב במחנות מעצר בסודן ובאריתראה.
היה מהאנשים הקרובים למנחם בגין.
כיהן כסגן שר הביטחון בממשלת בגין הראשונה (כסגנו של עזר ויצמן).
כשר התקשורת בממשלת בגין השניה ביקר בחריפות את אריאל שרון בתקופת מלחמת לבנון.
להשלמת פרטים נוספים אודות האיש ופועלו פנה לאופיר אקוניס, אשר אני מסופק אם שמע את שמו של האיש בטרם הודיע הבוקר שלא יתמוך בנתניהו.
אהבתיאהבתי
הוא אכן דיבר על הרצוג בזלזול, בצורה מעליבה. הוא דיבר על אופיו. לדעתי בצורה לא נאותה. ואני לא מצביעה להרצוג
אהבתיאהבתי
תזהרי מאורן
אהבתיאהבתי
שחשחנית, אורן מפחיד מישהו?
אהבתיאהבתי
לא אותי! אני כן מצביעה!! ליכוד!!!
אהבתיאהבתי
הא, זו את.
אהבתיאהבתי
צפויה לך הפתעה ביום רביעי, שכנעתי עוד מישהו להצטרף אלי.
אהבתיאהבתי
ביבי הינו רכיכה מהלכת וצווחנית גם כן! הוא פיזר את הממשלה בטעות והוא הולך לשלם על כך בגדול לדעתי. הוא הסתכסך הן עם כחלון והן עם מרידור,והן עם ליברמן שךלא חסך שבטו הן מביבי והן מיעלון הפודל החדש של ביבי המוג-לב הפחדן והססן
אהבתיאהבתי
וגם אנטי דמוקרטי – מסית בקביעות נגד כמעט מחצית העם ובועט ברגל גסה בכל כללי הדמוקרטיה.
כאנטי דמוקרט ומאחר והציונות ומדינת ישראל קמו ומבוססות על עקרונות דמוקרטיים, הוא גם אנטי ציוני וגם אנטי ישראלי.
וגם אנטיפט.
אהבתיאהבתי
אני אוהב סיפורים מכל הגדלים והסוגים. נדמה לי שאני זוכר במעומעם את עצמי בצהרי שבת בבית מדפדף בספר שכבר הצהיב. הייתי לבד בחדר בגיל צעיר עוד לפני שידעתי לקרוא. זכיתי להקראה פרטית כל ערב לפני השינה וייתכן שחיפשתי לחזור לחוויות אמש. יכול להיות שזכרוני מתעתע ודפדפתי בספר אחר. עבר קצת זמן והנסיון להשלים קרעי רגעים מתעתע.
אתמול יצאתי לבר נחמד והתפתחה שיחה עם מכר שמתקרב לדת בשנה האחרונה. לא גדלנו בסביבה מסורתית. סיפר על התהליך העדין שרוחש אצלו בפנים ועל דברים שעכשיו גורמים לו אושר. שאלתי על תגובת האישה וההשפעה בבית והסביבה שעדיין לא יודעת. אמר שלא יהיה שינוי האחריות שלו, האישה מרוצה והילדים גם. הבחור גדל מימדים נראה לי קטן יותר. משהו בגודל המאיים התחלף בחום. סיפרתי לו שהוא מקרין אחרת ושתווי פניו התרככו. כמו מבוגר שחוזר להיות ילד, אפילו תינוק. קיבלתי בהכרת תודה פתגם יהודי ועיניים נוצצות מהתרגשות וקצת לחלוחית ובחיוך רחב המשיך לספר. למרות שמדובר בגברים-גברים על בר ואין בינינו קירבה לא הופתעתי. ציפיתי לסיפור מסע מקסים וקיבלתי. מופע שמתחיל בשיווי משקל בין היסוס שכלתני והדחף לעשות משהו ויהי מה עד לכניעה הגדולה למשהו גדול ממך וההתמסרות. זה השער הראשון וסיפורי הרפתקאות טובים ורבים מסתיימים בכניעת הלב. האגו והפרסונה מונחים בצד ורואים להרף עין אדם אחר, קרוב מהותו. רגע לנצור. סיפורים מעטים מלווים את הצועד בדרך לשער השני. אפילה כבדה, אי וודאות ורצף של אישורים, צירופי מקרים ומוזריות מתווים את הדרך. עסק רציני לאמיצים ונקיי לבב וקל לתעות בדרך ולהתבלבל בפירושים כי המציאות עלולה לעלות לעיתים על הדימיון. תיאטרון של טיפוסים ומסרים מתקבצים ומתערבבים בהשפעות בלתי מובנות. משהו רוצה להתבטא ומתזמן תפאורה וממגנט אנשים לזמן ומקום מסויים. אפשר להבחין באותה בת שחוק בעיניים וחיוך שואל והקסם לא מניח בלילות ובמשך שבועות דלק קר ממשיך לטעון מתח ועשיה. צריך חינוך ואופי לנהל את זה. למרות שנדמה שאפשר להבין הכל מהשיתוף לא כל דלת פתוחה מצד המספר מעידה על שולחן ערוך שממתין לאורחים. צריך בזהירות לעצור ולהקשיב אם התסיסה הסתיימה ולדעת להניח לתהליך ולא לחקור. חושך ושקט וקצת מנוחה לדבר מפני הצופים שמשפיעים ומגיבים. הלוואי שיכולנו להציץ מבלי שיבחינו בקהל שצופה במשהו שנוצר בעזרתנו. בעבר הפריוולגיה היתה שמורה למתים וקדושים בעלי הומור מפותח. המוסיקה מסביב מלווה את שינויי הבעות הפנים ומעסה ברגעים הנכונים. הקושי שנכנס סופח ומתרכך ומתחייך מול הקסם ואפילו גברים גברים עוטים הבעות של קטנטנים ומישהו שחדש בעסק עלול למחות דמעה. צריך להיות סבלים כי לוקח זמן להכנס כשהמספר במבוכה וממהר לספק פרטים רבים וזה מסר מהקסם והמסע שעובר המאזין. האפלוליות מדגישה את המעברים במסילות הטון והנימה עד שמגיעים לקצב הנכון ונבלעים בסיפור. את זה כולנו אוהבים, סיפורים ששוכחים בהם כדי להזכר ונראה שטירחנתי די להיום. לכו לראות את 'איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?' באמת יופי של סרט.
אהבתיאהבתי
תודה שצפית.
במעלות? בירושלים? בת"א?
אהבתיאהבתי
תודה על הסרט, נהנינו מאוד.
אהבתיאהבתי
לא ענית על השאלה.
אהבתיאהבתי
תודה על ההפניה ליוגה. סופש נעים.
אהבתיאהבתי
סיפור לשבת – קולונל מרגולין
לפני מספר חודשים הובא לקבורה בארץ אפרו של הקולונל ג'ון פטרסון, מפקדו של גדוד קלעי המלך ה38, אחד מהגדודים העבריים. השנה נחוג 100 שנה להקמתם של הגדודים העבריים שניזומו על ידי ז'בוטינסקי וטרומפלדור. הגדוד הראשון שהוקם היה גדוד נהגי הפרדות שנשלח לגליפולי, אחריו הוקמו גדוד קלעי המלך ה38 וגדוד קלעי המלך ה39 שהספיקו להשתתף בשבועיים האחרונים של המערכה הבריטית לכיבוש הארץ. הגדוד ה38 הורכב ברובו ממתנדבים בריטיים ואילו הגדוד ה39 הורכב ברובו ממתנדבים אמריקאיים. יותר מאוחר הוקם הגדוד ה40 שהתבסס ברובו על תושבי ארץ ישראל. בגדודים העבריים שירתו למעלה מ5000 חיילים מתוך כ10000 מתנדבים. באותה תקופה מנה היישוב העיברי כולו כ85000.
הקולונל לזר (אליעזר) מרגולין היה קצין אנז"ק אוסטרלי שהחלים מפציעה קשה בלונדון שם פגש אותו ז'בוטינסקי וגייס אותו לפקד על גדוד עברי חדש, גדוד קלעי המלך ה39. סיפורו חייו של מרגולין חובר כנראה על ידי תסריטאי הוליוודי. מרגולין נולד בשנת 1875 למניינם בעיר בלגורוד. כבר מנעוריו העדיף את חברת המוז'יקים על פני למדני החדר והעריץ את הפרשים הקווקזים. לאחר רצח הצאר אלכסנדר השני החליטו הוריו לעלות לארץ. בשנת 1892 הגיעו לרחובות שם רכשו משק חקלאי. מרגולין בן ה17 התחבר לשומרי המושבה ויצר קשרים קרובים עם תושבי האזור הבדווים. הוא אירגן קבוצת בחורים מהמושבה שהתאמנו ביחד בירי וברכיבה על סוסים. קבוצה זו שימשה משמר כבוד להרצל כאשר ביקר במושבה. לאחר מספר שנים נפתרו הוריו. מרגולין הפרוע לא הצליח בניהול המשק, הוא נקלע לחובות, מכר את המשק ולאחר שסידר מגורים לאחיו הקטנים ירד לאוסטרליה כשהוא בן 27. באוסטרליה עבד בעבודות מזדמנות עד שפתח חנות משקאות בעיירת כורים. כשפרצה מלחמת העולם היה מרגולין אדם אמיד אך חסר מנוח. הוא עזב את עסקו הפורח והתגייס בגיל 39 לאנז"ק כחייל פשוט. הוא נשלח למטחנת הבשר בגליפולי שם נפצע בקרב וקיבל דרגת קצונה. הוא נטל חלק בקרבות בדרדנלים ולאחר מכן בצרפת. תוך כדי הקרבות התקדם לדרגת לויטננט קולונל. הוא נפצע מספר פעמים, פציעתו האחרונה והקשה היתה בקרב נהר הסום משם פונה להחלמה בלונדון ושם גויס על ידי ז'בוטינסקי.
כמפקד הגדוד ה39 הספיק מרגולין לחצות את נהר הירדן ולכבוש את העיירה א-סולט. לאחר שהושלם כיבוש הארץ על ידי הבריטים פורקו הגדודים ה38 וה39 והוקם גדוד חדש, גדוד 40 שקיבל את הכינוי הראשון ביהודה. ב1 במאי 1921 פרצו מאורעות תרפ"א (שבהם נרצח הסופר ברנר). הפרעות התרחשו בכל השכונות היהודיות באזור יפו. בבית העולים ברחוב עג'מי התבצרו עשרות עולים חדשים כשהם ממתינים למשטרה הבריטית. קצין משטרה ושוטר שהגיעו למקום הצטרפו לפורעים. הם הטילו רימונים ופתחו באש לכיוון המבנה. תחת חיפוי השוטרים הצליחו הפורעים לפרוץ למבנה ורצחו בסכינים ובגרזנים 14 יהודים שהתבצרו בקומה הראשונה. הקצין והשוטר היו כמובן ערבים. (כשנתיים מאוחר יותר חוסל קצין המשטרה על ידי חוליית נוקמים של אירגון השומר).
אחראי ההגנה, ישראל שוחט, פנה לידיד שלו מחיילי הגדודים העבריים ששהו בסרפנד לפני שיחרור. הלה גייס כ30 מחבריו והם יצאו לתל אביב עם נשקם. כשנודע הדבר למרגולין הצטרף אף הוא כשהוא מביא איתו לוחמים נוספים ומארגן את ההגנה על השכונות היהודיות. ביום הפרעות השני הדפו מרגולין ואנשיו את הפורעים ואחר כך יצאו להתקפת נגד שבה השתלטו על איזור נמל יפו כשהם הורגים עשרות ערבים. הברטים שרצו להשתיק את הפרשה שיחררו משירות את כל החיילים שהשתתפו בקרב ולמפקד הגדוד הציעו לעזוב את הארץ תמורת אי העמדה לדין. לאחר שנכשל לקבל משרת במשטרת לונדון שב לאוסטרליה שם נפטר ב1944. בשנת 1950 הובא לקבורה ברחובות על פי צוואתו. מרגולין זכה להנצחה תרבותית בשירו של אריק אינשטיין "אריה אריה".
הסופר יהואש ביבר, מחבר סידרת סיפורי גבורה לנוער בשם "הנועזים", הקדיש לו את הספר השביעי בסידרה בשם "המפקד הראשון ליהודה".
אהבתיאהבתי
מעניין. את סיפור מתקפת הנגד לא הכרתי. נדמה לי שלפני כמה שנים התפרסם תחקיר שטוען שחוליית הנוקמים שהובילה מניה שוחט טעתה בזיהוי וחיסלה קצין משטרה אחר עם שם זהה לזה שהוביל את ההתקפה על בית העולים.
אהבתיאהבתי
כשהייתי ילד שמעתי סיפורים על מצעד צבאי עם מדים ודגלים שנערך (אחרי הקרב) בעג'מי.
אהבתיאהבתי
חז"ן: "נפתרו הוריו" של מרגולין. אכן, פתרון מעניין.
אהבתיאהבתי
תודה על התיקון
אהבתיאהבתי
מר שפרינקק
אהבתיאהבתי
אנז"ק=
Australia and New Zealand Army Corps
אהבתיאהבתי
באמת תודה. בענין השיר יש תוספת שלשמחתי
מופיעה ברשת. בזכרון שלי אני לא כל כך בטוח.
שם הסיפור ועל המחבר. זה מה שקרוי "שיר
גולני"שיר חילים ממ"ע I שחובר בהשפעת שירי חילים
אנגליים ואחרים, למשל "ארוכה הדרך לטיפררי".
רובם שירי הליכה קצביים ומקורם עתיק עתיק. רבים
משירים עבריים אלו אבדו. אחרים לוקטו וה"מילים
הגסות" נוקו. הנה נזכרתי באחד שודאי לוקט אי שם
ופותח במילים "הלכה בומזי על הכביש….ובדרך קרו
לה המון דברים מענינים. מרגולין לא היה היחיד שירד
מארץ ישראל לאוסטרליה באותם ימים. ושוב תודה.
אהבתיאהבתי