יום חופשה היום.
שני עיתונים מציינים בכותרותיהם בשער את הטירוף בתא הטייס, או טירוף בכלל: מעריב וישר"ה.
ידיעות מסתפק רק ב"טייס, רוצח" ובציון העובדה שסבל בעבר מדיכאון (מחלת נפש חמורה שיכולה להסביר את המעשה המחריד). ובהארץ "המניע אינו ברור". מתברר שהבדיקות שעוברים הטייסים בלופטהנזה הן רק לפני שמתחילים להעסיקם, אך לא אחרי. מה עם בדיקות תקופתיות?
מי נגד מי עם תגובות מעניינות מהמבוקרים.
יש עורכים בבית?
בוואלה! התבלבלו בזמנים:
הנושא היותר חשוב הוא שמעט מדי כלי תקשורת דיווחו על התקיפה.
בידיעות התפרסם בחמישי עמוד שלם על האירוע. בוואלה שני אייטמים, וזהו, לא מצאתי במקומות אחרים.
למה? בגלל שמדובר בנתינים זרים?
(או פליטים או דורשי עבודה, או עובדים זרים. אני לא יודעת מה מעמד המעורבים).
לפני פיזור
שעון קיץ: בשתיים בלילה הועברו המחוגים לשלוש. לא שכחתם, נכון?
השעון של הבלוג עוד לא הוזז. עודכן ואוכן.
מהדורות חדשות לאלה קרי הילדה מלפלנד ולנוריקו-סאן הילדה מיפן.
נתראה בשבת, 17:30, סינמטק ת"א.
ולווט אנדרגראונד 
אכן יפה היא ארצנו.
היום השתתפתי בסיור ליקוט בתל חדיד.
בקטע המשולש, הלא גדול, התחום בין כביש 6, כביש 1 וכביש 40, נוף גבעות עם חורש ים תיכוני, עצי זית, חרוב ותאנה, משוכות שיחי צבר, פריחה משגעת בשלל צבעים ועשרות סוגי עשבים ועלים הניתנים למאכל.
ליקטנו, בישלנו ואכלנו על בסיס מצרכים שהבאנו איתנו בשילוב גדילן, זוטא, לוף ארץ ישראלי, עולש, סרפד ועוד. הקפדנו ללקט רק עלים וגבעולים, לא לשלוף שורשים ולא השארנו אחרינו סימן וזכר לשהותנו במקום.
הפריעו לנו ולטבע בבוקר שישי שלו שכזה –
להקות של אופנועי שטח וטרקטורונים, מסתערים על הגבעות, בחוסר התחשבות מוחלט במטיילים רגלית ובעופות. הם חורצים בקרקע, רומסים פקעות ושורשים ומטנפים את האויר. היכן האכיפה?
וגם פריחתם המבחילה של הבקבוק הארץ ישראלי ועטיפת החטיף המצויה. כמויות עצומות של אשפה בכל פינה. מצער עד מאוד.
אהבתיאהבתי
בזמנו היתה שמועה שהלוף הארץ ישראלי מגיע לכאן מאתיופיה
אהבתיאהבתי
לא שמועה, אמת. נתחיל מהשם שבה מ
meat loaf , spam
"ספם" זו החברה האמריקאית שייצרה את המוצר,
לוף זו המילה השניה. בארה"ב "ספם" זה מוצר דומה
לא זהה ללוף של צה"ל. "קציץ בשר משומר". ההרכב
וה"פורמוצליה" שונים מאוד מהמוצר המקביל בצבא המלך
(מלכה) שבעיקר יוצר ועדיין מיוצר בדרום אמריקה. והיה
מוכר היטב למי שחי בארץ לפני שפרצה המדינה ובודאי למי
ששירת בצבא הנ"ל. זה "בוליביף" אופיין ועדיין מאופיין בקופסה
פירמידית קטועה. כאן גמרנו עם זה. באיזור תל-אביב חיו ופעלו
מזמן מזמן משפחת קצבים ציונים-טרייויש. חלקם, למשל
עזריאל זל, שרתו במחתרות שלפני קום המדינה. אי שם שונה
שמם לעינב. עזריאל עינב ז"ל היה בפלי"ם והיה פעיל
בעליה ב' ובעסקי מודיעין. (ראו בגוגל)בשנות החמישים
התחילו ליבא בשר ובשנות השישים הפעילו בחבש מפעל
לייצור שימורי בשר שייצר גם לוף, שמו היה אינקודה. לא
ברור מה עשו יותר עסקי ביטחון או בשר. אח"כ המשיכו
ליבא בשר שנים רבות. בשלב מסויים התחילו לייצר לוף
בארץ. ריכרד לוי מחולון בין היתר. גם זו ציונות לא רק
אלקטרוניקה (צבא צועד על קיבתו וכ"ו) כיום צה"ל לא רוכש
לוף. לעניות דעתי היציאה מקופסאות פח טעות ולו רק
מהסיבה שפח מגן על המזון שבו מלוחמה "לא קונונציונלית"
אב"כ וכ"ו ומלאי בפח בטוח. אבל צה"ל הנוכחי יודע הכל.
ראה סיפורו המאלף של חז"ן על לוחמה עדכנית לעיל.
תודה עבור זמנכם
אהבתיאהבתי
תודה על הביאור. ואיך תכריע במחלוקת ההילכתית לגבי סיווגו של הלוף כפרווה או כבשרי?
אהבתיאהבתי
בשרי. כאן עמדתי על המכונות מרגע פתיחת
הקרטונים מחו"ל. בחבש בדקו מי שהיו
נאמנים עלי ועל עם ישראל, שוחטים
ובודקים מדור הישן.
אהבתיאהבתי
עוד כמה תוספות בנושא קציץ בשר ושמות:
Spam זה כנראה קיצור של Spiced Ham.
מאחר ולמעדן הצבאי הזה דחפו כל מה שלא צריכים, אומץ השם, עם פרוץ האינטרנט לחיינו, לדואר זבל.
מקור השם לוף למעדן הצהל״י לא ברור, אולי הגיע מ Meat Loaf ואולי מהלוף אותו קטפנו אמש בתל חדיד, הלא הוא הצמח שריחו נישא למרחוק.
אהבתיאהבתי
יהיה ארוך אך אולי לעניין. בזמנו אני ועוד עסקנו בכך עד שרים וכנסת והכל. ישראל מהמדינות הצפופות בעולם ויש ניגוד עינינים מובנה. זה גם קשור לאופנועי ים ( א"י, סיפור מוכר) כאן מתחברים ליונה.פנינו לגופים שעוסקים בזכויות האזרח, נאדה חרשות מוחלטת. בבסיס, מי שמיבא רכב שטח וא"י בונה על ניצול שטח ציבורי. פיתרון אחד, רכישת שטחים: ברכות דגים ישנות? גבעות טרשים? ובניית מסלולי "כף" פרטיים בכסף לפי שעות.הצענו מחצבות נטושות באיזור החוף + ברכות דגים בחוף כרמל ובכלל.גם למשל חכירה, בכסף במכרז שטחי אימונים של צה"ל בימים בהם אין אימונים.
פיתרון שני שיטור של הרש"ג. כלומר איפיון שטחי טיולים ובילוי ללא תשלום
+ שיטור רש"ג. רש"ג הפכה לגוף עושה כסף ובונה קיוסקים מסעדות ומשתנות.עושים גדר גובים כסף ובונים לזכינים. חיות? שיתפגרו ! עצים
כורתים! סלעים מפוצצים וחוצבים דרכים. אם יהיו חוקים ברורים ופשוטים ומפקחים עם זכויות כמו מפקחי עתיקות (שריד מהמנדט הם כמעט שוטרים) ואם קוני השוקולד במטוסים שאותם אתה פוגש באופנועי ים ורכב שטח יצולמו ויחטפו קנסות של אלפי שקלים המצב ישופר. אבל כל זמן שבגדול יישתלם להיות עבריין (לא תופסים ואם כבר אז עו"ד ושופט בקושי מענישים) גם
קנסות של אלפי שקלים + החרמת רכב לא יעזרו. אם ל… בגליל ובכרמל
ובנגב מותר לחסל יערות ולתפוס חזקה על אלפי דונם אם ביו"ש מותר
להתנחל לא חוקית באדמה בעלת בעלות לא ברורה מי אני שיגיד לקונה
שוקולד לבן או שחור אזכנזי או מזרחי מה לעשות בכל מקום שבא לו?וזה
יהיה יותר גרוע כי יהיה יותר ויותר צפוף. האיום בניסע לחו"ל של כל זב ומצורע לא פועל, אבל צרוף של עוד מניע ועוד מניע ועוד מניע גורם
לטובים (לא רבים אבל טובים שמספרם עולה) להאריך שהות בחו"ל
וזה לא ציוני וזה רע.
אהבתיאהבתי
בדקתי במקרר, לא הוזז דבר
הגבינה במקום
אהבתיאהבתי
הזוכה במירוץ הגידוניזם:
בכל רגע בערוץ הימני, בכל תוכנית, מתנוסס דגל המדינה בפינה השמאלית התחתונה של המסך. בא לי לתלוש את הסממן הפשיסטי שמזכיר, למרבה האירוניה, ערוץ ממלכתי במשטר ערבי רודני.
הערוץ של הימנים, לכן דגל המדינה הפך לסממן פשיסטי.
יותר גרוע מערבים.
אירוניה א'- קיים משטר ערבי שאינו רודני?
אירוניה ב' – יש סממן יהודי ריבוני שאינו פשיסטי בעיני המחנה?
אירוניה ג' – הנאורים תמיד זיהו מתי סמל לאומי הופך ללאומני.
אירוניה ד' – תחי הרשות וסמליה!
בנו נשר, בנו נשר,
בנו נשר מזהב
כולם עוברים, כולם עוברים
ואחרון נשאר.
והטמבל בטוח שליונים יש סבלנות לקרוא אותו.
אהבתיאהבתי
הייתי צריך להפריך דיעה שניסה לקבע המחנה בקודקודו של אחד מצאצאי ולפיה לציונות פנים רבות ואינספור פירושים וכולם שווים וברי תוקף.
כצפוי סטרתי בגב היד פעמיים משכתי באוזן לשולחן הושבתי בזעף ועלבתי כהוגן. כשנרגע מהבכי והבטיח להצביע כהנא הסברתי.
אי אפשר לדבר על ציונות מבלי להתחיל בבסיס- שטח, זמן, עצמאות וזהות. המקום ליישות מדינית יהודית עצמאית הוא ארץ ישראל והזמן הגיע. פרשנות לציונות שאיננה מתחילה מהבסיס חוטאת לאמת. השמאל הציוני (שנעלם מהמפה) דגל בהקמת יישובים וערים בכל הארץ כדי להגשים את הציונות שהבטיח לחבריו עוד באירופה. ההתיישבות המבוזרת לאורכה ולרוחבה רשתה ומימשה בעלות יהודית בשטח. החלוציות החקלאית היוותה מופת וסמל לדורות של חניכי תנועות נוער ותנועות שמאל שיצאו נגד הבורגני העירוני הקפיטליסטי המפונק. מצקצקים לוגמי אספרסו לא נולדו היום. כך במשך דורות וגם אנחנו חונכנו ונשלחנו להגשים בחולצות כחולות את אותו חזון ציוני שדוגל ברישות הארץ בגרעיני התיישבות יהודית. עד כאן היסטוריה ועכשיו ההיסטריה.
בשנות התשעים ופרוץ אוסלו בתנועות הנוער ומחנה השמאל ככלל שינו את הכיוון (כפי שאומרים ימניים) ב-360 מעלות. זה לא שמאז במחנה מסתפקים באדישות להתיישבות בנגב והגליל אלא ממש מתנגדים לחיזוק והקמת יישובים. אותם אנשים ששלחו אחרים עם טוריה מערימים עכשיו קשיים על כל ניסיון לפתח ולאכלס שטחי חדשים בתוך גבולות מדינת ישראל. לא מעבר לקו הירוק, בתוכו. זה כולל יישובים שהשמאל עצמו הקים ורוב חבריו מצביעים מרצ. השמאל זנח את התמיכה ביישובים מרוחקים והחל לקדם בסתר ומתחת לרדאר התקשורתי- אג'נדה המקדשת את המטרופולין. חקלאות והחזקת שטח -אאוט, שעת סיפור בקניון- אין. זו הסיב לפעילות השמאלנית סביבתית:
כביש 6: נבואות הזעם של הירוקים הסתיימו בפארסה.
לא אהבת טבע ולא שימור משאבי ציבור מעניין את אלה שמתיימרים לייצג בשמנו את רצונותינו אלא צמצום שטחי המחיה של היהודי בארצו לערי בטון כדי שהיהודי שוב ינותק מהקשר שיצר לאדמת הארץ. טיילו רחוק, הארץ יפה וטובה למראה ולמגורים עד מאוד.
אהבתיאהבתי
היו שאמרו: יש לכם מזל שאבא שלך לא ירה גם בכם. לענ"ד, העובדה שאדם לוקח איתו אל מותו עוד 150 איש אינה נובעת רק ממחלת הנפש שלו אלא מהשילוב בינה לבין חולשת ערכיו ומוסריותו.
אהבתיאהבתי
אני לא חושבת שבמצב פסיכוטי (אני לא יודעת מה היה מצבו של הרוצח המתאבד) יש משמעות לערכים ולמוסר.
אהבתיאהבתי
זה בהנחה שלקה בדיכאון פסיכוטי. נדיר יחסית. גם לא סביר שאפשר להסוות אותו מהסביבה. במקרה של דיכאון פסיכוטי הבלבול וחוסר הקשר עם הסביבה אינם מאפשרים תפקוד והתחזות.
אהבתיאהבתי
מתוך כתבה בדה מרקר (במקור מהגרדיאן):
"ובאותו בוקר, לוביץ נראה רגוע ואף מבודח; התלוצצויות בתא הטייס הוקלטו במהלך 20 הדקות הראשונות של הטיסה שהיו 'שמחות', כפי שיתאר מאוחר יותר התובע הציבורי של מרסיי, בעוד שהתגובות לבקרת התעופה האווירית במהלך התדרוך הוגדרו כ'לקוניות'".
למיטב ידיעתי, דיכאון פסיכוטי רחוק מאוד מהתיאור הזה.
אהבתיאהבתי
נ"ב: מניסיון אישי, במצב פסיכוטי חריף לא איבדתי את המוסר ואת מערכת הערכים, ולא פגעתי/רציתי לפגוע באיש. מה שכן, הייתי חשופה מאוד לפגיעה מהסביבה.
בעקבות אחד ממקרי הטבח בארה"ב אמרה ד"ר פטרישיה דיגן שאובחנה בנעוריה כלוקה בסכיזופרניה:
"רוב המאובחנים כחולי נפש סביר יותר שייפלו קורבן למעשי אלימות מאשר שיחוללו אותם. אבל שכניי אינם יודעים זאת, המורים של בתי אינם יודעים זאת וגם חלק מחבריי אינם יודעים זאת. התקשורת מקבעת את הדימוי שלנו כאנשים מסוכנים ובלתי צפויים".
אהבתיאהבתי
מנסיונך האישי את אישה. גברים גם מצליחים יותר בניסיונות התאבדות מכיוון שהם פונים יותר לאמצעים אלימים. כמה נשים קופצות מהגג או יורות בעצמן? הכל תלוי באמצעים שיש למתאבד בהישג יד. מכיוון שהפכת את זכויות חולי הנפש לאישיו שלך את נוטה לאפולגטיקה. לאנדראס לוביץ היה מטוס ביד אז הוא השתמש בזה.
קשה לי להבין איך רשויות התעופה יחליטו מי בדכאון? חלק גדול מהאוכלוסיה לוקח סרוקסט וציפרלקס במרשם של רופא משפחה. הרבה גברים נכנסים למשברים אישיים חריפים אך חולפים בעקבות גירושים או פרידה. איך אםשר לדעת מה יוביל למה?
אהבתיאהבתי
אי אפשר לדעת. נגזר עלינו לחיות עם מרכיב גדול של חוסר ודאות גם בנושא הזה. אנדריאס לוביץ התפאר זמן רב מראש לפני חברתו לחיים שהוא יבצע משהו גדול שהאנושות תזכור את שמו לעולם. יש כאן מרכיב אישיותי ייחודי שהשילוב שלו עם דיכאון היה קטלני. לא הכל מיוחס לפתולוגיה.
כמה נשים קופצות מהגג? לאחרונה שמעתי על שתיים.
והנה הטרגדיה של דורון אסף:
אהבתיאהבתי
פסיכיאטר כותב על כך.
אהבתיאהבתי
פרופיל של חצרוני
http://e.walla.co.il/item/2841135
אמיר חצרוני סיים תואר ראשון בפסיכולוגיה וכרגע לומד פסיכולוגיה קלינית. איזו הפתעה. וכמובן הקשר המיני.
אולי כל התסכול, הפרובקציה והגזענות זה בכלל קשור למין? אולי אם היה בוחר בזהות מינית הומוסקסואלית היה מגיע לשקט ולנחלה?
אהבתיאהבתי
ואתה?
אהבתיאהבתי
ינשוף, במקרה כעת אני קורא את קוויר באופן ביקורתי של ג׳ודית באטלר ושם היא עושה הבחנה בין זהות מינית ונטיה מינית. משם לקחתי את הרעיון. צריך לחשוב על זה יותר. יש גברים שזה כן יכול לפתור אצלם בעיות. אישה אנסה אותו. כמה לוזר הוא יכול להיות? בחייך ינשוף, תחשוב מחוץ לקופסא. לא התכוונתי להעליב אותו.
אהבתיאהבתי
סיפור לשבת – משחק המלחמה היקר בהיסטוריה
ביום 24 ליולי שנת 2002 למניינם יצא לדרכו משחק מלחמה של הצבא האמריקאי בשם מילניום צ'אלנג' 2002 (MC02). המשחק תוקצב ב250 מיליון דולר ונועד להימשך כשלושה שבועות. מטרת המשחק היתה לבחון ולאשש את הדוקטרינה החדשה של הצבא האמריקאי שנודעה בשם המהפכה בעניינים הצבאיים, RMA. במרכזה עמדה תפיסת לוחמה דיגיטלית שאופיינה כלחימה מבוססת רשת. על פי תפיסה זו כל מערכות הצבא כולל חיישנים, מיירטים, כלי רכב, ספינות, מטוסים וכיוצא באלה הופכים למנגנון אחוד המזהה כל פעולה של האויב ומשמיד את כוחותיו בעיקר באמצעות אש מנגד. השיטה החדשה מבטלת את התורה הקלסית שבמרכזה המאפיינים שהגדיר פון קלאוזביץ כחיכוך ואי ודאות שלא ניתן למנוע אותם. תורת ההפעלה החדשה והאמצעים הטכנולוגיים שבבסיסה פישטו את המלחמה החדשה לכדי בעייה הנדסית/חישובית. בד בבד עם פיתוח הרשת המבצעית פותחה גם מערכת סימולציה תואמת שידעה לקבל ולשלוח נתונים למערכות השליטה ובקרה המבצעיות. סגן האדמירל מרטי מאייר שהיה אחראי על פיתוח המערכת החדשה נקבע כמפקד המשחק. הצבא הכחול, צבא ארצות הברית, פוקד על ידי המפקדות הסדירות שלו בראשותו של גנרל ריצ'רד מירס, ראש המטות המשולבים. חלק מהצבא הכחול שוחק על ידי כח ממשי שכלל שייטת שבמרכזה נושאת מטוסים וכוחות נחיתה של סילס ומארינס. משימת הצבא הכחול היתה לכבוש מדינה מזרח תיכונית. צבא המדינה המזרח תיכונית, הצבא האדום, שוחק על ידי חבורה של קצינים זקנים בדימוס (אנלוגיים) ובראשם גנרל המרינס בוגר וייטנאם, (בדימוס אף הוא) פול ון ריפר.
הצבא הכחול החל את משימתו בקירוב הארמדה שלו לחופי הצבא האדום ובמתן אולטימטום לכניעה תוך 24 שעות. ון ריפר הוריד את צבאו לחתימה נמוכה. הוא ויתר כליל על שימוש בראדאר ובמכשירי קשר. כתחליף השתמש באופנוענים ובאתתים שתיקשרו בעזרת דגלים וסימני אור. כדי לאתר את ספינות הצבא הכחול פרש מול חופיו מאות ספינות דייג קטנות. כאשר פג האולטימטום הכחול היו בידי הצבא האדום מיקומים מדוייקים של רוב ספינות הצבא הכחול. ון ריפר בחר לפתוח במתקפת מנע על הצבא הכחול ושיגר מטח של טילי יבשה-ים לעבר ספינות הצבא הכחול. ספינות הצבא הכחול, בוטחות בעליונות הטכנולוגית של הצבא הכחול על הצבא האדום הפרימיטיבי לא טרחו להפעיל את מערכות ההגנה האקטיבית שלהן (נשמע מוכר?) ו16 מהן טובעו כולל נושאת מטוסים,עשר משחתות נושאות טילים וחמש נחתות כבדות. מיד בעקבות מטח הטילים הטילו ספינות הדיג למים סירות נפץ נהוגות בידי מתאבדים והללו תקפו את שאר אניות הארמדה. בטרם חלפו 48 שעות מתחילת התרגיל הובס הצבא הכחול לפני שהספיק לירות יריה אחת כנגד הצבא האדום. בשלב זה הופסק המשחק על ידי מאייר בטיעון שמערכת המיחשוב המשוכללת שלו לא יודעת לסמלץ פעילות של סירות נפץ (המשחתת "קול" נפגעה על ידי סירת נפץ ליד חופי תימן שנתיים לפני משחק המלחמה הנוכחי). האניות הטבועות הוצפו והמשחק החל מחדש, יעני פריש-מיש, עם שורה של הוראות חדשות לצבא האדום שכללו שימוש בכל המערכות שלו, הימנעות ממתקפת מנע ושימוש בסירות נפץ. ון ריפר טען שההוראות החדשות יצרו תסריט שמבטיח את נצחון הכחולים ופרש בזעם מתפקידו כמפקד הצבא האדום. בשנים הבאות ירה מטחי ביקורת בצבא האמריקאי בשורה של ראיונות שנתן. לאחר פרישתו מפיקוד על הצבא האדום נמשך המשחק על פי לוח הזמנים המתוכנן. דובר המטות המשולבים, קפטיין ג'ון קרמן, סיכם אותו כך:
אהבתיאהבתי
250 מיליון וזאת ההתנהלות והשורה התחתונה? וואו!
משחק בנדמה לי היה נותן את אותן התוצאות בהרבה פחות כסף.
לפחות עכשיו ברור המקור לתפיסה על פיה מתנהל אובמה ביחסי החוץ של ארהב
אהבתיאהבתי
בינתיים, ברשתות החברתיות, "האריות של הצל" חוגגים על הסרטון של הנתין הזר שתוקף אשה ברחוב, ועושים ממנו פסטיבל שלם של "סודאנים לסודן".
ללמדנו, שכאשר העיתונות מתעלמת מהעובדות, מישהו אחר כבר ידאג לספק אותן וגם לתת פרשנות, וההתעלמות מהמקרים הללו היא דווקא מה שנותן את התנופה הגדולה ביותר לגזענות ושנאת זרים.
אהבתיאהבתי
ישראל מקום מצחיק. לחשוב שהבכיה לדורות הזה בא עלינו כי זה הזכיר לשמאל את השואה.
אהבתיאהבתי
אני דווקא חושב שאת התנופה הגדולה לשנאת זרים נותנים הדה לגיטימציה והדה הומניזציה שלהם, האשמתם בגרימת מחלות ומגפות והסתכלות עליהם כעל סוג של חרקים מזיקים המזהמים את החברה.
הזכויות שמורות לאלי ישי, מירי רגב, מיכאל בן ארי וחבריהם.
אהבתיאהבתי
אולי.
אבל הטור הזה הוא בנושאי תקשורת, לא פוליטיקאים גזענים.
השאלה היא האם לתקשורת יש חלק בליבוי גזענות והתשובה (שלי, אבל לא רק), היא שהתקשורת מעודדת הלכי רוח של שנאת-אחרים לא רק באמצעות סיקור של אנשים בדרך מסוימת, אלא גם באמצעות אי-סיקור שלהם בכלל.
בואו לא נטעה: רגב, ישי ובן-ארי לא יצרו את השנאה. הם רק רוכבים עליה בדרך למטרות הפוליטיות שלהם (ואגב, לפחות אצל השניים האחרונים – לא בהצלחה גדולה). אם אנחנו מחפשים את מקורות שנאת הזרים כדאי להסתכל על המציאות באופן כללי, לא על פוליטקאי מסית כזה או אחר, והמציאות היא שבהתעלמות של התקשורת הממוסדת מפשיעה של "זרים", היא לא מרסנת את השנאה, אלא רק מותירה את המרחב למקורות אלטרנטיביים. כשהם הופכים את הגנאי לסודני (טוב, הוא כושי ,לא?), את העובד החוקי או מבקש המקלט ל"מסתנן" ואת כל הזרים לתוקפים ואנסים פוטנציאליים, אפשר לבוא בטענות גם למי התפקיד שלו הוא להביא מידע מהימן ומבוסס על הנושאים האלה והוא לא עושה את זה.
אהבתיאהבתי