מה קורה בסו"ש
♦ הדקות האחרונות של טיסת ג'רמן ווינגס.
בביתו של הטייס הרוצח נמצא פתק מרופא, המשחרר אותו מטיסה באותו יום, אלא שלוביץ התעלם ממנו.
האקסית שסירבה להינשא לו: בדיעבד הכל נראה הגיוני. הוא הבטיח לעשות מעשה מטלטל.
סליחה על השאלה: אם שני אנשי צוות צריכים להיות בתא הטיס בכל רגע נתון, נניח, בטיסה ישירה 12 שעות, ת"א ניו יורק, על שני אנשי הצוות ייאסר להטיל את מימיהם, אם לא למטה מזה? תסבירו. כפי שאפשר לראות גם המגיבים מוטרדים בדיוק כמוני בסוגיה זו. צריך היה יוצר הידיעה להתייחס לכך גם אם זה מצריך עוד אימייל או שיחת טלפון לחברות התעופה.
ושאלה: יש פה אולי אנשי צוות אוויר שכבר פיתחו בדיחות מקאבריות אחרי האירוע ויכולים לשתף את הציבור?
♦ ארבעה בני אדם נהרגו בתאונות בסו"ש. עד כה. כולל רוכב אופנוע.
♦ 15 הרוגים במתקפת טרור במוגדישו, בירת סומליה.
♦ תיירת נפלה מצוק בוואדי קלט ונהרגה.
השד העדתי
♦ השבוע פגשתי במקרה מישהי שאני מחבבת מאוד. בעבר נהגנו להתנצח קלות על השד העדתי. וזה הדיאלוג הקצרצר שלנו מהמפגש האחרון:
היא (נציגת יהדות מרוקו): "הבעיה שלך היא שאת חושבת שאין קיפוח".
אני (לא נציגת יהדות פולין): "בטח שיש קיפוח. אני המקופחת".
אבל סיפורי השד לא נגמרים באנקדוטות מחיי, אלא ליוו את העם בסו"ש:
♦ למשל, הכתבה באולפן שישי בה שוחחה אפרת לכטר עם ילדים על שדים עדתיים ושמאל ימין.
מסקנה: הילדים הקטנים לא ממש מבינים מה רוצים מהם, אבל חכו חכו, יגיעו לתיכון ויתגזענו לגמרי.
♦ גם הראיון עם פרופ' אמיר חצרוני בוואלה! נוגע בנקודה. כמעט לא ישירות, ולא ממש ממנו, אבל זו הרי העילה לראיון.
אם אני כבר בחצרוני: בכותרת המשנה אפשר לקרוא את המשפט "פסיכולוגית אנסה אותו". בכיתוב התמונה זה כבר "הפסיכולוגית אנסה אותו". מה יחשוב האדם הסביר? שמדובר ביחסי מטופל מטפלת, לא? לא. מדובר בתיאור של דייט מוזר של חצרוני עם מישהי שהיא במקרה גם פסיכולוגית, ויש לי תחושה שהתיאור שלה את האירוע יכול היה להיות אחר. כתב וואלה מסביר שלא הצליח לאמת את האירוע. אני מקווה שהוא מתלוצץ.
חצרוני, מתברר, מאוד מרוצה מהראיון, ויש לו תובנות נוספות.
♦ ובמארקר, ח"כ יפעת שאשא-ביטון אף היא על קיפוח, המוכח מבחינה מדעית.
Markerweek
♦ מי מטפל בחולים בבתי החולים? לא מי שחשבתם.
משתכשכים בביצה
♦ גיא בכור, פרשן מזה"ת באפוק טיימז.
♦ ואוהד חמו, כתב לענייני פלסטינים, ערוץ 2.
…את הייאוש האמיתי שלי חטפתי במחנה הפליטים בג'נין לפני כמה חודשים. כשירדתי מהרכב ראיתי עשרות ילדים בני שמונה־תשע, שחלקם הגדול מעולם לא יצאו מגבולות המחנה וכל היקום שלהם מתמצה בקילומטר על קילומטר. הילדים האלה דיברו על להרוג יהודים, על לנצח, על להפוך להיות שהידים. אתה שומע מהפה שלהם את חוסר ההיכרות איתנו, את העובדה שהם גדלים בלי שום אופק, במחנה פליטים עני ועלוב… וכשאתה פוגש אותם והם אומרים לך, "היינו שמחים להרוג יהודים ולמות", ומבין שאתה רואה את דור העתיד של החמושים, אנשי חמאס, מחבלים מתאבדים, זה קשה. זה הרג אותי. יצאתי משם עם אפס תקווה, באמת. דווקא כי אני מאמין שזה יכול להיות אחרת…
7 לילות
♦ תשובה לשאלה כמה כסף (הטענה היא שהמון) קיבל יהונתן גפן על הטור שכתב לעיתון עוד אין לי, אבל הטור נחמד. דרושה לטור עורכת, אבל אני משערת שזה היה מחוץ להסכם עמו.
קטעון.
תגובת ידיעות, ראשון, 23:50: "באחריות: הוא יקבל שכר סופרים צנוע מאוד, כמקובל בידיעות אחרונות. יש תעריף קבוע בידיעות – ולא נחרוג מזה.
7 ימים
♦ נעם ברקן מספרת את סיפורו של סג"מ אחיעד רובנר, שירה בעצמו ב-2011 בבסיס בבית אל. שנים ניהלה אמו מאבק כדי שהצבא ישנה את הניסוח מ"ירי עצמי מכוון" ל"ירי עצמי". זה היה קריטי עבורה. מתברר שרובנר סבל מהפרעת שינה, פאראסומניה, שגורמת ללוקים בה לעשות דברים מתוך שינה. לדברי האם בראיון, היא זוכרת שהילד סבל מגיל חמש. בדרך כלל התסמונת לא מובילה למצבים קיצוניים כמו ירי.
האם, כך לדבריה, ניהלה את המאבק כדי לעורר את מודעות שלטונות הצבא.
אלא מה, האם עצמה, או המשפחה, או אחיעד, לא גילו עירנות למצבו של המנוח במהלך כל שנותיו עד שאירעה הטרגדיה. כלומר, הם לא חשבו שהפרעת השינה יכולה להוביל למוות. אולי במצב כזה אסור היה לגייס אותו כלל, למשל? למרות זאת אומרת האם: "אנחנו מאמינים שאם הצבא יהיה עם האצבע על הדופק ותהיה לו מודעות להפרעות שינה, אולי תאונות כאלו יימנעו בעתיד". אולי המשפחה הייתה צריכה לחקור את ההפרעה הזו היטב לאורך כל חיי הילד?
התייחסות הצבא: "לא נמצא פגם בהתנהלותו של גורם צבאי כלשהו".
באמצע הכתבה יש פתאום טוויסט: פתאום מגלים ומוכרים בה את ארטיש, מיזם יצירה לילדים, תולדה של חוג נגרות אליו הלכה האם השכולה. אחרי הסבר של כמה משפטים על המיזם פתאום מתעשתת הכתבת ונזכרת לומר לאם "ספרי על אחיעד".
חבל, התנהלות כזו, עריכה כזו של הכתבה מערערת כל אמפתיה של הקוראים לסיפור. יש דרכים אחרות להציג את הכתבה, את המיזם, וכו'. אחרי שהגעתי לפסקה על ארטיש (יש לי עניין אישי, כידוע, בתאונות ירי בצבא, לכן קראתי מלכתחילה), רפו ידיי, ואמרתי לעצמי: אה, אז ככה היחצנית מכרה את העניין?
♦ לפחות בראיון השער עם יעל פוליאקוב (שמתראיינת לא מעט לידיעות והנה ראיון מלפני שנה, ושער ב-7 לילות ב-2008, ועוד אחד באותה שנה) ויחסיה עם אחיה ברור למדי: אנחנו מוכרים פה תוכנית של הוט. תודה ושלום.
אבל בחייאת, כשבע שנים של ראיונות עם פוליאקוב, שנה אחרי שנה?
[שער זמנים מ-2011]
גלריה/ הארץ
♦ צפי סער על חגיגות ה-25 לאשה יפה מזווית אחרת.
Mako מגזין
♦ רציתי לדעת מהי כתבה זו, שהביאה 171 אלף קוראים (נכון לזמן פרסום הפוסט). אז כן, אסון נורא של משפחת סלצר מנתניה.
אם המשפחה נפלה מהחלון בקומה ה-12 כשניקתה אותו, ובתה, שנשברה בעקבות מות אמה, קפצה מהחלון. התאבדה. הבת, כך מספרים אביה ואחותה, סבלה מ"הפרעת אישיות עם גלישות פסיכוטיות".
סיפור קשה שמעורר אמפתיה מהגולשים.
הערה לעורכי כותרת המשנה: הבת לא "נפלה אל מותה". היא קפצה.
מוסף כלכליסט
♦ כך מתרחב טווח הגיל של היופי (שירה ברויאר).
שישבת/ ישר"ה
♦ בטח שמתם לב, אחרי תשע שנים ורבע, שאני מתנהלת באופן אקראי בבלוג. כלומר לא אקראי, אלא על פי הדברים שאני מתעניינת בהם ומוצאים חן בעיני. לכן למשל לא רואים פה הרבה התייחסויות לנושאים כלכליים, או לכלל הבושה הנקראת "פוליטיקה ישראלית" (פוליטיקה בכלל? יכולהיות).
זו הייתה הקדמה כדי לספר על הראיון עם יעל נאמן (נטע הלפרין), מחברת היינו העתיד, הספר שאני מאוד אוהבת, שכתבה רומן לבני הנעורים, מנותקת, ואפילו קיבלתי אותו במתנה מיעל ומהוצאת הספרים, עם הקדשה. אז לכן הזדרזתי לקרוא גם את הראיון הזה איתה.
טוב, אתעלם מהכותרת "נאמנה לעצמה".
יש עורכים בבית?
♦ מה קורה ביתד נאמן כשמחפשים תמונה של כיכר בפריז?
♦ מה הקשר בין התמונה הנ"ל לכתבה, על שוכרי דירות מסכנים, לא ברור. מיותרת לגמרי.
TV
♦ רוגל אלפר מתעצבן מדגל ישראל שבערוץ 20. דווקא מהדגל? מה אכפת?
תרבותיV
♦ ג'ולי אנדרוס וכריסטופר פלאמר, גיבורי צלילי המוזיקה מ-1965, נפגשים אחרי 50 שנה.
דסק נורית מדווח
♦ בקליפורניה מתנהל כבר כמה שבועות משפט של אלן פאו, שותפה זוטרה באחת החברות הוותיקות בסיליקון וואלי. היא פוטרה ב-2012 ותבעה את החברה בגין אפליה על בסיס מגדר. היא הפסידה במשפט אבל למרות
זאת המשפט יהווה תקדים בסיליקון וואלי שברוב החברות בו יש רוב גברי ברמת המנהלים/שותפים. במשפט יצאו לאור כמה אימיילים שביטאו היטב את היחס המפלה כלפי נשים:
During the trial, numerous details emerged, including Mr. Doerr’s telling an investigator that Ms. Pao had a “female chip on her shoulder.” Chi-Hua Chien, a partner, said women should not be invited to a dinner with former Vice President Al Gore because they “kill the buzz.” A senior partner at the time, Ray Lane, joked to a junior partner that she should be “flattered” that a colleague showed up at her hotel room door wearing only a bathrobe. Another senior partner, Ted Schlein, seemed never to have heard of the exhortation of Sheryl Sandberg, a senior Facebook executive, that women should “sit at the table,” testifying, “I really don’t think it was a very big deal to us who sits at a table or who does not.”
♦ ומצד שני: כמה תרוויח סמנכ"לית הכספים של גוגל בשנתיים.
צרות בכותרות
♦ "חופשי על אבאר" (אנשים שפותחים בר עם אבא או עם אמא. 7 ימים).
לפני פיזור
♦ תודה רבה לשלל תומכי הבלוג הבלתי נלאים. אוהבת אתכם.
♦ להתראות ב-17:30 בסינמטק ת"א.
ולווט אנדרגראונד 
גוטמן בחור סימפטי חששן ועקשן כפרד. סימפטי כי הודה שהמאמן השני עשה לו בית ספר. חששן כי לא מסוגל לשחרר את נאתכו וזהבי שלא מסוגלים לנהל משחק התקפה. מזל שוויתר הפעם על וורמוט. בן סהר, טל בן חיים המבוגר היו היחידים ששיחקו טוב. רפאלוב רצה ורץ וניסה אבל לא היה לו עם מי. גם חמד. ביחד ארבעה שחקנים שהגיעו -ותמיד מגיעים למשחקים מוכנים מבחינה מנטלית. כל שאר שחקני השדה שיחקו כמו לוזרים חסרי מוטבציה. יש הרבה צורות להפסיד אבל נגמרה הסבלנות. שיחקנו בבית, הסגל הישראלי עמוס כשרון, בעיות הכושר נפתרו ורק הבעיה המנטלית תוקעת אותנו באותו מקום. זה שפת הגוף לפני השריקה העובדה שאין למי להוציא כדורי חוץ לשחקני הגנה אין למי למסור.
על העניין הבסיסי הזה המאמן הנחמד צריך בשלב זה ללכת. לפני שאובדים הסיכויים. בייל הוא כנראה שחקן ההתקפה היעיל ביותר בעולם. וולש בלעדיו כנראה לא היתה מנצחת.
אהבתיאהבתי
אני חושב שהבחירה לכתוב "נפלה אל מותה" מעידה על עדינות. אין צורך לפגוע במשפחה הזו עם הקביעה הנחרצת, שמעשה בשעת מצוקה והיעדר כושר שיפוט, הוא התאבדות מכוונת.
גם בעניין אחיעד רובנר ז"ל, היה חשוב למשפחה לקבוע שאין כאן התאבדות. התאבדות היא אקט קשה בצורה נוראית לקרובי המשפחה שנותרו המומים. זה נראה לי יותר מהותי מבחינת האימא מאשר הרצון להטיל אשמה על הצבא.
אני חושב שהמשפחות צריכות לזכות בקצת חמלה..וולווט..רחמנות.
בעניין הטלת האשמה על משפחת רובנר -יש גבול למה שהורים או קרובים יכולים לעשות. הרי מדובר על אנשים בוגרים, שעלולים לסכן את עצמם.
כך קרה, אגב, עם הבחור שטבע בסערה האחרונה בים המלח. מתברר שהמשפחה לא הצליחה לגרום לרופאים ולרשויות לשלול לו את רישיון הנהיגה, למרות שהיה במצב נפשי רע.
ממה שהבנתי מסיפור הטביעה בים המלח – יש זכויות לחולה והסמכות היא בידי רופאים וגורמים מחוץ למשפחה. לכן, הצבא, וכל הגורמים שראו וידעו מה עובר על החייל (בהנחה שהמצוקה שלו הייתה גלויה לעין), לא יכולים להתנער מאחריות.
אהבתיאהבתי
♦" מה הקשר בין התמונה הנ”ל לכתבה, על שוכרי דירות מסכנים,"
כולם שמו לב שזה יד של בן?
אהבתיאהבתי
ואם שמנו לב?
זו אינה כתבה על הטרדה מינית
אכן התמונה לא רלוונטית
אהבתיאהבתי
בעניין ריסוק מטוסים מצד איש צוות או חוטף או פעיל שלום מהדת שלא קשורה לעניין אולי הגיע הזמן שהרשויות יציידו מטוסים בלחצן או קוד חירום שמעביר את השליטה במטוס מידי הטייסים לרשויות במקרי חירום. יש אמצעי תקשורת ואבטחה מורכבים ומאתגרים שיכולים למנוע תאונות ואירועים במתכונת 9/11.
אהבתיאהבתי
סעודיה לא הודיעה מראש לארה"ב על התקיפה המתוכננת בתימן עקב החשש שהמידע יודלף לאיראן
האם שמעתם על זה בתקשורת הישראלית? האם מישהו דיווח על הידיעה המטורפת הזו?
כאילו לא עברו שבועיים מאז המחדל הגדול שלהם ועדיין הם מסמאים את עיני העם
ולחשוב שעדיין מפמפמים את הכעס של אובמה על דברי נתניהו… מנותקים
אהבתיאהבתי
המדור נהדר, כרגיל. לתהיית דבורית- ודאי לא חל איסור על יציאת מי משני הטייסים להטיל מים בשעות הטיסה, אלא כל כניסת אדם נוסף, דייל או קצין ביטחון, עד שמי שיצא להשתין יחזור בחזרה לתא הטייס. ושלא נדע מצרות אוויריות, יבשתיות וימיות
אהבתיאהבתי
גיא בכור לידיעתי הלא מבוססת הוא הפרשן היחיד שמציע לציבור הישראלי גירסה אלטרנטיבית לאגדות האברומוביצ'ים' היששכרופים והיעריס בענייני ערבים. יחזקאלי אמנם מביא אמינות (מסוייג כשצריך) אבל בכור הוא זה שמספק פרשנות ויריעה נרחבת של האירועים. הוא גם הפרשן הבודד שחוזה התפתחויות עתידיות וורודות עבור הציונים. בינתיים הוא צודק. המנובל המודאג מהבית הלבן הביא השבוע לחיסול תימן ובעזרת מישל הבאה בתור היא ירדן או בשמה העתידי, פלסטין ג'. פרשני הדמיקולו שמזמרים את אג'נדת המחנה יצטרכו להתאים את הסלוגן ארבע מדינות לשני עמים לאור אפשרויות הערבים הפלסטינים לזכות הצבעה ממשל והגדרה עצמית:
רצועת עזה
יהודה ושומרון
פלסטין ג' (לשעבר המלכה האשמית)
ישראל (אפרטהייד ב')
לחזון הצודק והמוסרי מעל אין סיכוי לרב במציאות הפוסט- ציפיבוז'ית. גיא בכור צופה מאה שנים של ידידות שיעית סונית לצד דעיכת עניין גלובלית מהסכסוך הערבי-יהודי המתקרא הסכסוך הפלסטיני-ישראלי ע"י אותם פרשנים נאורים לענייני ערבים.
אהבתיאהבתי
המאמר של גיא בכור מרתק ושופך אור חדש על הסכסוכים במזרח התיכון. אני מקווה שמישהו ישלח את זה לאובמה.
אהבתיאהבתי
גיא בכור צודק. בראייה היסטורית הקמת ישראל
אם לא הצליחה לעזור ליהודי אירופה הציגה
פתרון ליהודי ארצות האיסלם. גם אם מקלט לילה
בדרך לאירופה והרחק גם אם בהזדמנות למימוש
עצמי בממלכה יהודית. האסון המתמשך של הנוצרים
בכל ארצות האיסלם היה הופך לאסון כפול ומוכפל של
היהודים. בסוריה תמכו הנוצרים בבעאת, המצאה
נוצרית בכל מקרה, ועכשיו הם משלמים. בלבנון
כמו למינגים דשנק המפלגה הארמנית הותיקה, מין
ציונות ארמנית, חברה לנוצרים לבנונים ויחד חברו
לחיזבאללה במין תערובת של אופורטוניזם,בצע כסף
וטמטום. לאחרונה בימים אלו נשלחו ע"י החיזב.
להפגין בבירות נגד תורכיה. ידידי הארמנים כאן כיוסי
הידוע לא מספרים על זה. מצב הדרוזים שונה.
בסוריה הם שרתו כל משטר, כעיקרון, וכך דבקו
במשפחת אעסאד. למרות זאת הר הדרוזים הנו
נוטראלי בשנה האחרונה ואיש במזרח התיכון לא
יפותע לדעת על קשרים עם ירדן. בלבנון הם
משתדלים להיות גם כאן וגם כאן.באיזורי הדרוזים
בהר הנוכחות של חיזב. מבוקרת. הדרוזים בגולן
הישראלי הנם דגם להתנהגות זהירה,שפויה,מחושבת.
לא ראוי ולא רצוי למתוח עליהם ביקורת. הסיפור
התורכי מסובך בכל מקרה ולדוגמה איך זה יכול
להיות שבמדינת משטרה כתורכיה מאות (אלפי?)
אירופאים עוברים את הגבול לסוריה.מי שהיה זמן מה
תחת שלטון תורכי או אפילו לזמן של טיול באיזורי
הגבול הדרומי התורכי וחווה את כבישי הביטחון
והביקורת הצבאית לא מבין את השתיקה הרועמת
בעניין זה, אחת הרמאויות הכי גדולות כאן בסביבה.
גאי בכור צודק בהזהרותיו ועצותיו. ייתכן שאם
קשרי ישראל ארה"ב היו כבעבר יכלה ישראל
לתרום דבר מה לארה"ב בעינינים אלו.הרעת
היחסים שלא כולה וייתכן שגם לא ברובה בגין ישראל
מזיקה וחבל.
אהבתיאהבתי
אין לי ספק שאת לא מקופחת. גם נציגת יהדות מרוקו איננה מקופחת.
פשוט קל יותר לייבב מאשר לעשות.
אהבתיאהבתי
היא כן מקופחת. אבל היא לא עושה עם זה דבר. לא אחת כתבנו פה המגיבים על קרנות הקולנוע והלקטורים שמקפחים יוצרים מסויימים בגלל ההעדפה שלהם את השמאל הביזארי. האם ולווט התגייסה לשנות את המצב? לא. ברוב המיקרים היא הגנה על קבוצת הזהות שלה. גם עכשיו הטיעון ״אני מקופחת״ נאמר במשיכת כתף כדי לסתום את הפה למרוקאית. אומץ נראה כאשר הקולנוענים עצמם יעלו קול זעקה.
אהבתיאהבתי
חבל שאתה כותב בלי להבין את מצב התעשייה.
אין שום קשר לשמאל ולימין. ממש לא. אתה מוזמן להתבונן בכל הסרטים הדוקומנטריים שמומנו בשלוש השנים האחרונות ע"י קרנות וערוצים.
99% מהם לא נוגעים בשמאל-ימין כלל.
הבעיות הן אחרות לגמרי ולא זה המקום להרחיב עליהן.
אהבתיאהבתי
שמאל בישראל זאת הגדרה מבלבלת וחמקמקה. הכוונה לסגנון, לתרבות, השקפת עולם. נו, הסרטים האלה שדור שלישי לניצולי שואה נופל בדמעות לזרועות דור שלישי של רוצחי אס אס. כל הללכת על המים והחרטבונה הרגילה. אז זה לא שמאל. מה שזה לא יהיה. הדתיים הקימו את במעלה כדי שהמגזר שלהם יקבל ביטוי. המגזר שלך לא עושה דבר לסלק את הלקטורים לכל הרוחות.
אהבתיאהבתי
אין סרטים כאלו. זו המצאה שלך.
"ללכת על המים" הוא סרט עלילתי מ-2004. מאז נעשו לפחות מאה סרטים עלילתיים בישראל, ולפחות פי 3 דוקומנטריים.
אמרתי לך, תיצמד לעובדות, אל תיתן איזו דוגמה אחת לא רלוונטית לכלום.
(ואני כבר לא מתייחסת לפרשנות שלך ללכת על המים, שספק אם צפית בו)
בנוסף, מי שמקבל כסף מהקרנות ומגופי השידור לא "יסלק" אותם.
ועניין שלישי, הלקטורים מתחלפים כל מכרז בערך. וזה לא שיש לי משהו טוב לומר עליהם. להפך.
אהבתיאהבתי
לצערי ראיתי את הסרט יותר מדי פעמים. בועז חגין כותב יותר טוב ממני על הקישקוש המביך ההוא
אהבתיאהבתי
מה אתה רוצה להגיד בזה? לקחת סרט אחד שמבחינתך מייצג את הקולנוע הישראלי לדורותיו.
[ובנוסף אני צריכה לתקן אחריך עכשיו]
אהבתיאהבתי
אין קשר לשמאל ימין, אין קשר למגדר, אין קשר לעמעום זוהרו המופלא של צבא הכיבוש היהודי אין קשר לשד העדתי ובכל זאת תמיד הסרטים שזוכים לשמוע עליהם עוסקים באותם נושאים "תלביבים". אני לא טוען שאת טועה. רק מנסה להסביר שהרושם הפוך.
חוץ מזה למרות שלא התבקשתי אני חושב שיש מקום לספר יותר על חוויות מההקרנות, תובנות ותכניות עתידיות מליקוט רוחבי של המתרחש בעיתוני ארצנו היפה.
אהבתיאהבתי
1. בעמוד הפייסבוק שלי אני מדווחת על כל הקרנה.
2. שאלתי אותך על ההקרנה בה היית ונאלמת דום.
3. קח את כל הסרטים הישראלים המוצגים עכשיו בבתי הקולנוע.
תראה לי נושא אחד "תל אביבי". ומה זה בכלל נושא תל אביבי? אתה חי באייטיז.
אהבתיאהבתי
כמו תמיד הפכת בין התפל והעיקר ולרגע התעורר חשד שאת בכלל נשואה. כתבתי כאן מגילה ארוכה ומפורטת שעוסקת ברשמים ומחשבות שעלו בעקבות הצפיה בסרט. ממש נכנסתי לאלם. מה לעשות שאני לא חובב תיוגים ולא מרגיש בנוח להסתובב עם צלב על הגב וחשיפה אינטרנטית. בסה"כ קיבלת המלצת מיקוד לתוכן בבלוג. הפייסבוק עם כל הכבוד ואין הרבה ובכלל בעצם פחות מתאים לי ולעוד כמה נאלמים מקצועיים.
אהבתיאהבתי
לא תייגתי אותך. כולה שאלתי איפה היית.
אמרתי שאני כותבת בפייסבוק. לא צריך להיות שם חבר שלי/ להיות מתויג/ חבר פייסבוק כדי לקרוא מה שאני כותבת. הכל פתוח לכולם.
על זה שצפית וכתבת הודיתי לך בזמן אמת.
אהבתיאהבתי
"לרגע התעורר חשד שאת בכלל נשואה. "
דהההה???
אהבתיאהבתי
דבורית דווקא שולטת בהומור של הניינטיז, תרגיע.
אהבתיאהבתי
😯 😯 😯
(לירון) ברמת העשייה קצת קשה לבוא אלי בטענות, עם כל הכבוד לך.
אהבתיאהבתי
V יוזמת ומוצאת דרכים יצירתיות להתפרנס ולממש את רצונותיה ועובדת קשה לשם כך. כל הכבוד!
אהבתיאהבתי
כל הכבוד בהחלט. אבל באמת.עכשיו, את לא מרגישה חוסר כנות מצד דבורית שרגל? מצד אחד היא טוענת שהיא מקופחת וכאשר מנסים לשים את האצבע על המקפח היא תוקפת? ולווט מזכירה את המזרחים עד שנות השבעים. גם הם כמוה קיבלו את גורלם כמו גזירה משמיים וסמכו על המדינה שאין לה שום יד בנחשלות שלהם. רק כאשר הגיעה העליה מרוסיה (וילה, וולוו בדיזנגובה פינת ארלוזורובה) הם הבינו שמישהו עובד עליהם. יש למדינה כסף ואמצעים רק חלוקת האמצעים מקפחת אותם. דבורית מזדהה יותר עם המקפח מאשר עם המצב האובייקטיבי שלה.
הרבה אנשים מהשבט שלה (מצביעי מרצ, עבודה, יש עתיד) נוהגים ללעוג לתחושת הקיפוח והביזוי של המרוקאים. הדרך של דבורית זה להגיד ״אני המקופחת״ ובכך לבטל את הדברים של בת שיחה. אבל מה לעשות וזה לא מצחיק.
אהבתיאהבתי
חצרוני הוא סיפור סימלי. מי לא שמע אנשים מהשבט ההוא מזלזלים ברציונליות של בוחרי הימין? זה כפר הפך לקלישאה. ההבדל הפעם שהמוזר הזה החליט שהוא מוציא החוצה מה שכל הפולנים (סתם דוגמא) אומרים בפנים. כאשר יואב לימור העיר לו הוא כנראה הרגיש אמיץ, כי הוא לפחות אמר מה שכולם חושבים, ואילו לימור סתם משתפן.
הבחור כנראה סובל מתסמונת אספרגר. לא מבין את המשחק החברתי. לא כל מה שהוא שמע בבית צריך להוציא החוצה. עדיין לדעתי כל הסיפור הוא התסכול המיני ולא דעותיו על החברה הישראלית. על הנשים הישראליות אמר שזה ״סחורה בינונית במחיר מופקע״, כמה תסכול יש פה.
השד העדתי בצד. בעצם הסיפור הוא התסכול הנורא של החנון. באמריקה היה לאחרונה דיון על החנונים (nerds) בעקבות הסיפור של אליוט רוטג׳ר שיצא במסע רצח והתאבדות נגד הנשים שלא נותנות לו. אנחנו יצאנו עוד בזול אם את הזעם שלו הוא מוציא בהטרלה בפייסבוק.
אהבתיאהבתי
חצרוני לא שייך לשום שבט, לא השבט הלבן ולא שבט החנונים, אם יש אנשים הרואים עצמם שייכים לשבט החצרונים, מן הראוי שערוץ נשיונל ג'אוגרפיק יעשה עליהם כתבת צבע.
אהבתיאהבתי
איזה פוטושופ עשו ליעל פוליקאוב. מה זה מוגזם. צריך להוסיף כיתובית בתחתית התמונה: אין שום קשר בין המצולמת לבין יעל פוליאקוב.
אהבתיאהבתי
המספרים מדברים:
בבחירות "הצ'חצ'חים" בשנת 81 עלה המערך מ32 חברי כנסת ל47. ההפרש מהליכוד המנצח היה כמה אלפי קולות. בבחירות האחרונות קיבל הליכוד יותר קולות של פרידמנים מאשר של ערסים.
השד העדתי הוא בו דוד של התרבות המזרחית שהיא המצאה מערבית. רק שתי עדות, הייקים והרוסים, הביאו לכאן את תרבות ארץ המוצא. כל העדות האחרות ויתרו עליה כשנישקו את אדמת יפו או לוד. חוץ מהתימנים שנחלקו בין נגני גיבסון לנגני פנדר.
אהבתיאהבתי
בטיסות ארוכות (למשל 12 שעות) יש בתא הטייס תמיד 3 אנשי צוות לפחות (שאינם דיילים). במקרה של המטוס הגרמני, כיוון שמדובר בטיסה קצרה (כשעתיים) יש רק שני אנשי צוות. כוונת ההוראה החדשה היא שבטיסות כאלה אחד מצוות הדיילים/ות יי/תכנס לתא הטיס.
אהבתיאהבתי
תודה רבה, ראוי היה לכתוב זאת בידיעה.
אהבתיאהבתי
ההתרסקות בבאה תהיה כי הטייס הראשי יצא לשירותים, והדייל שנכנס לתא הטייס לפי הנוהל בדיוק עבר התעללות מנוסעים ערסים.
אהבתיאהבתי