אלה קרי ונוריקו-סאן בניו ג'רזי

 

[poll id="161"]

למתגעגעים, הנה ריכוז כל הסטטוסים מפייסבוק, המתארים את עלילותיי במדינה ענקית המרחבים, ניו ג'רזי עם איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?.

במטוס.

במטוס לארה"ב יכולתי לעשות השלמות כדי להיקרא בת תרבות, וכך צפיתי ב"בירדמן" עד סוף רולר הקרדיטים האינסופי. בסופו הופיעה שקופית: "12,000 משרות סיפק הסרט הזה". 12,000. גיחכתי לעצמי בעצב. 
דבורית שרגל, תחקירנית, מפיקה, תסריטאית, במאית, פקידה, שליחה, טלפנית, צלמית, נערת דואר, מים ותסריט, יחצ"נית, משווקת ומפיצה בערבון בלתי מוגבל.

בבית.

כדי להקל עלי את עלות המסע לניו ג'רזי מארחים אותי כאן בבית שכזה, בן 150 שנה בפליינפילד עם מרפסת העץ האמריקאית המוכרת מהסרטים, שלוש קומות ומדרגות חורקות, ושירותים בקומה העליונה אליהם צריך לטפס בגרם מדרגות תלול באישון לילה ולעבור ליד אינספור חדרים נעולי דלתות… 

בפסטיבל.

ההקרנות היותר מדהימות של איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? הן עם קהל שאין לו מושג קטנטן על אודות הספרים האהובים, על אנה ריבקין-בריק, לאה גולדברג, נוריקו-סאן ואלה קרי. וזה מה שהיה אתמול בספרייה בניו ג'רזי, במסגרת פסטיבל נשים בתקשורת, כשצופים ישבו ובכו וצחקו, כאילו מדובר בקהל ישראלי. זה הכי מרגש.
בעת השיחה סיפרה אחת הנשים שהייתה ספרנית בדטרויט, מישיגן, בשנות השישים, שהיא זוכרת היטב את הספר על דירק הילד מהולנד, וכשצפתה בסרט הזיכרון התעורר מחדש. אחרים סיפרו לי (בדיוק כמו שסיפר לי הולנדי שצפה בסרט בישראל), שגם בניו ג'רזי נהגו אנשים וילדים בשנות החמישים והשישים, לפני פרוץ הטרור לעולם, להגיע לשדה התעופה הקרוב למקום מגוריהם, לצפות במטוסים ממריאים, כבילוי, בדיוק כמו שאני מספרת בסרט. אין לתאר כמה זה מדהים לראות נקודות רבות המשיקות לכל כך הרבה אנשים בעולם. 
בצילומים: עם מארגנות הפסטיבל (משמאל: Pamela Morgen) והקהל.
אני בג'רזי עד שבת, אם יש פה מפיק/ת על לארגון הקרנה מהירה נוספת.
Women In Media- Newark

ג'רזי3

עוד פסטיבל.

דסק הלילה של איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?מדווח מניו ג'רזי שמתקשטת בשלג לכבודי: עוד פסטיבלצ'יק, ה-12 במספר, בידינו: פסטיבל סרטי תרבות של דרום קרוליינה. 
ולמתגעגעים לקולי: ראיון עם ענת דולב ברשת ב'. דקה 31:17.
הפעם הבאה בסינמטק ת"א: שבת, 4.4, 17:30.

לפני פיזור

לחם עבודה דווקא מתעדכן!.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה דו"ח מיוחד, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על אלה קרי ונוריקו-סאן בניו ג'רזי

  1. velvet הגיב:

    לא אירוני, רק תחדיש.

    אהבתי

  2. לוסי הגיב:

    האם ״צלמית״ זה חידוש של האקדמיה ? או שמא וילווט אירוני .

    אהבתי

  3. חייל זקן הגיב:

    סלמאן מצאלחה כותב בהארץ:

    הבריחה מן הערביות, אף אם תלבש צורה של מגבעות מן השטעטל (עיין ערך ש״ס) לא תוביל את ״המזרחים״, כלומר הערבים בני דת משה, לשום מקום. נתניהו, והימין הלבן בכלל, ימשיכו ללבות את השנאה לערבים. שנאה זו תבטיח את המשך בריחת היהודים הערבים מערביותם, ואת המשך השליטה המניפולטיבית של הימין ביהודים המתנכרים לערביותם.

    תשובתו של המגיב "הפוך גוטה הפוך":

    יהודי המזרח, כמו היזידים בעיראק זכו "להנות" "מהסובלנות" המוסלמית.
    בשונה מהקישקושים השמאלנים על החיים היהודים הנהדרים בקרב המוסלמים, הנה מה שכתב על "התענוג" הזה הרמב"ם, שזכה "לתענוג" באופן אישי באיגרת תימן: על גלות ישראל בין הישמעאלים "ואתם אחינו, ידוע לכם שהקב"ה הפילנו במהמרות עונותינו בתוך אומה זו שהיא אומת ישמעאל, שרעתם חזקה עלינו, והם מתחכמים להרע ולמאוס אותנו, כמו שגזר עלינו יתברך "ואויבינו פלילים". ושלא תעמוד על ישראל אומה יותר אויבת ממנה, ולא אומה שהרעה בתכלית הרעה לדלדל אותנו ולהקטין אותנו ולמאוס אותנו כמוהם. שאפילו דוד המלך ע"ה, כשראה ברוח הקודש כל הצרות העתידות לישראל, התחיל לצעוק ולקונן בלשון האומר מרעת בני ישמעאל ואמר תהלים ק"כ ה' "אויה לי כי גרתי משך שכנתי עם אהלי קדר". וראו איך זכר "קדר" משאר בני ישמעאל, לפי שהמשוגע הוא מבני קדר, כמו שהוא מפורסם מייחוסו. "

    אהבתי

  4. חזו"ן הגיב:

    רוצה קידום?

    אהבתי

  5. חייל זקן הגיב:

    דבורית שרגל, תחקירנית, מפיקה, תסריטאית, במאית, פקידה, שליחה, טלפנית, צלמית, נערת דואר, מים ותסריט, יחצ”נית, משווקת ומפיצה בערבון בלתי מוגבל.

    וגם ולווטאית על. כבוד!

    אהבתי

  6. עדי הגיב:

    כל הכבוד.
    באמת מרגש.

    עלי והצליחי.

    חג שמח!

    אהבתי

כתוב תגובה לעדי לבטל