הכותרות
– ניסיון הירואי של כל עיתוני הנייר להתמודד עם שלושת ימי החג בהם נפוצו העיתונאים לכל עבר, מחד, ועם שרשרת האסונות שאירעה לישראלים ברחבי העולם, שהיא היום כבר חדשות ישנות. לא פשוט.
– אם קוראים את הכותרת הראשית של הארץ, ואם אכן היא נכונה, שנתניהו אמר בישיבת הקבינט שהסכנה היה שאיראן תמלא אחר הסכם הגרעין, הרי שמדובר באמירה מטורפת מאין כמותה שההיגיון שמאחוריה קלוש עד מאוד.
מה נתניהו רוצה בדיוק? כלומר, איזה תרחיש טוב בעיניו?
בישר"ה יש כותרת הפוכה למדי, באופיה: "קרב בקונגרס לבלימת ההסכם עם איראן" ו"סקר: 68% מהציבור האמריקאי לא מאמין שאיראן תעמוד בתנאים". נו, הם לא היו בישיבת הקבינט ולא שמעו את ביבי אומר שזה יהיה אסון אם איראן תעמוד בתנאים.
בידיעות נמאס לעורכי עמוד הבית מלדוש בדיוני ההסכם, והידיעה על כך הודחה לע' 16, ידיעה המזכירה שעוד ארוכה הדרך להסכם קבע, ושלמנהיגי איראן יש דרישות חד משמעיות לביטול הסנקציות. טוב, זו ידיעה מלפני שלושה ימים, למעשה. אז למה שתהיה כותרת ראשית היום (כמו למשל במעריב)?
– כיסוי המימונה הרטובה. בשער ידיעות, כמובן, הנשיא הוא זה שזוכה לכבוד ויקר עם תמונתו הגדולה המתנוססת בשער. הנתניהוז מככבים בכפולת האמצע של ידיעות, כשזוג המאבטחים כמעט דוחפים את ראשם לתוככי המזון המוגש באור עקיבא, המקום המסורתי בו חוגג רה"מ את חג הקלוריות הריקות.
בישר"ה, בצנעה, תמונתו הקטנה של נתניהו והרעיה (כנ"ל במעריב) מתנוססת בשער, לצד תמונת גשם גדולה מהצפון.
בכפולת המימונה של מעריב בחורו לצ'פר דווקא את הנשיא לשעבר, פרס, ואת ח"כ מירי רגב.
בהארץ בחרו בתמונת מימונה של השר אורי אריאל וח"כ ניסן סלומינסקי, אולי מתוך ידיעה שהנשיא והרה"מ יהיו תפוסים ע"י העיתונים שלהם.
בעמוד הפנימי מתנוססת תמונה נתניהו, כשהשרה הוסרה ממנה, ורק קצוות גל הבלונד מבצבצת בחלק הימני של הפריים, יבחינו חדי המבט.
– אם מישהו הצליח להבין את הידיעה הזו בהארץ, על חופשות בתי הספר, ואת כל הקיצורים והאירוכים שעליהם אחראי משרד החינוך, אני מעניקה לו צל"ש, או תעודת בגרות מחודשת. שלל הקומבינות והחישובים לא ברור בשום אופן, ובעיקר נראה כי מישהו עובד עלינו בעיניים. משרד החינוך. עכשיו, מאחר שבבלוג ביקורת תקשורת עסקינן, ולא בביקורת על משרד החינוך (שגם הוא ראוי כמובן לביקורת, אבל לא כאן), כשלונו של מחבר הידיעה, ליאור דטל, הוא שהמשיך להוליך את קוראיו המבולבלים בסבך ההסברים של הקיצורים והאירוכים בלי להאיר את המצב ולהסביר אותו, או לחילופין, לחבוט במתעתעין.
– פלסטיני נהרג בהפרות סדר אלימות בגדה (מעריב). איך נהרג בדיוק? רק אם תמשיכו לקרוא את הידיעה תבינו שהיו מעורבים שם כדורי גומי צה"ליים, למשל.
מהכותרת בגל"צ אפשר להבין שמדובר בהרג כתוצאה מאש צה"ל.
דיווח משלשום באתר הארץ. צה"ל אומר שלא נורתה אש חיה.
וישר"ה: כותרת ללא רמז למעורבות צה"ל. בפסקה האחרונה תגובת צה"ל על שלא נורתה אש חיה. נו מה? מתברר שגם אש מתה יכולה להרוג.
וידיעות? אין אזכור למקרה.
מהבוידעם
רביב דרוקר מזכיר:
בנובמבר 2012, לפני הבחירות הקודמות, התראיין אותו פושט רגל מוסרי לאילנה דיין ב״עובדה״. דיין שאלה: ״אתה יכול להתחייב, אדוני ראש הממשלה, שאם תיבחר שוב לראשות הממשלה, לאיראן לא תהיה תוכנית גרעינית עד תום הקדנציה שלך?״. ״כן״, ענה נתניהו, ונתן בה את המבט ששמור להתחייבויות רציניות במיוחד.
מדינת כל גזעניה
לא מתכוונת היום לישראל הגזענית, שנחה לרגע בגלל חג המימונה, שבו כל אשכנזי שבע-גפילטע התחנן שיימצא לו איזה בית מרוקאי כדי להתכנס אליו ולרומם את מצב הרוח שלו בעזרת טון סוכר לעורקים, אלא לאמריקה.
ציפי שמילוביץ מספרת בידיעות על ויז'אי צ'וקלינגם, גבר חום עור שהתחזה לגבר שחור כי להתקבל לבי"ס לרפואה. על כל זה ועוד בספר שלו ובאתר שלו. סיפור נפלא.
יש עורכים בבית?
יחידת המתאבדים: לא החזון של ג'וס וידון אלא של קווין פייג' ממארוול (תודה לבזינגה)
מח' הגהה
גלובס. תודה לעומר, שמוסיף: "הכתבה ב-NYT היתה קצת יותר מעמיקה (ופחות סטריאוטיפית)".
הכתבה מתבססת כמובן על הכתבה מ-NYT שהבאתי אתמול.
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
פרשנות מצחיקה של נילי ואן נילי על המימונה.
מימונה – חג ברברי, איום ונורא, שהגו יהודיי מרוקו ונהגו לקיים בצאת חג הפסח, בכדי לכבד את שכניהם המוסלמים על שלא יכלו לקבל מהם דבר במהלך כל שבעת ימי החג, בגלל האיסור על אכילת חמץ. על מנת שלא לפגוע ברגשותיהם של השכנים ועל מנת לשמור על שכנות טובה, אחווה וקירוב לבבות, כמו שנהגו לעשות בשאר ימות השנה ( וגם כאות תודה על ש"קנו" מהם את החמץ ו"מכרו" להם אותו בחזרה , מיד עם צאת החג), קבעו את "חג החמץ״ – ערב משתה ושמחה שבו כולם, ללא הבדלי דת, גזע ומין, יוכלו להנות יחד מחמץ צרוף ושאר מגדנות ודברי מתיקה. מימונה מלשון אמונה, כלומר, מאמינים באלוהי ישראל ושומרים חוקותיו, אך גם לא שוכחים שדרך ארץ קדמה לתורה. איזה גועל נפש. מה זה ככה להיות חברים של עמים אחרים? ועוד לארח אותם כיד המלך? גם באיזה קטע הם מעיזים להיות מבסוטים? הם אמורים לשבת לבד בחושך. חוצפה.
לפני פיזור
תפוקת החג
חמישי: היררכיית המוות.
שישי: אצבעות חג א'.
שבת: אצבעות חג ב'.
מה כתבה לי ילדה בת עשר על הסרט.
ומה כתבה כרמית ספיר ויץ במעריב.
ולווט אנדרגראונד 
הטיעון אולי לא מוטרף אבל מעגלי.
הרי חלק מהביקורת על 'הסכם' כלשהוא עם אירן זה שמדובר במשטר שאינו מכבד הסכמים וחזקה עליו שיפר אותו.
אם 'יפר' לא טוב ו 'יקיים' לא טוב, מה טוב?
ברור שהשמדת המתקנים זה הכי טוב, אבל זה לא על הפרק. מה עושים מכאן?
אהבתיאהבתי
ציטוט : "הרי שמדובר באמירה מטורפת מאין כמותה שההיגיון שמאחוריה קלוש עד מאוד"
קצת צניעות לא תזיק,
מן ההגיון הוא כשההסכם גרוע עדיף שלא יכובד ואז חוזרים למשבצת הראשונה מאשר יכובד ואז נאלצים לחיות עם הסכם גרוע.
נתניהו צודק נקודה.
אהבתיאהבתי
ושוב, ענת וקסמן צודקת כמובן.
אהבתיאהבתי
אם ברטה אומרת שענת וקסמן צודקת הממ
אהבתיאהבתי
###הרי אתה ההוכחה הטובה ביותר שהיא צודקת. לא ככה?
אהבתיאהבתי
לא "חזקה מול החמאס" רק כיף התקווה הטובה.
אהבתיאהבתי
לא אש מתה
אלא 'נשק ללא הרג', נשק שעוצב ותוכנן במטרה שלא לגרום למוות.
תקלות, כמו תמיד -קורות. אגב, אני חושב יחסית לנפח השימוש בנשק זה, כמות המוות די מועטה.
בכלל, מותו של הצעיר הקדוש שעסק בפעילות חסד עד מותו, מעציב אותי מעט מאוד.
אהבתיאהבתי
תודה רבה על התיקון. "אש מתה" זו בדיחה.
אהבתיאהבתי
ענת וקסמן חצי עיראקית מתגזענת על המזרחים
שינאה עצמית
אהבתיאהבתי
שנאה עצמית?
מה ,זה חד"ש שתלביב שונאת את ישראל?
זה חד"ש שאוסף השמולנים השואפים לאחוות עמים, מעדיפים את העם הערבי על ישראל? או יותר נכון את פלסטין על ישראל?
אהבתיאהבתי
"בהארץ בחרו בתמונת מימונה של השר אורי אריאל וח”כ ניסן סלומינסקי, אולי מתוך ידיעה שהנשיא והרה”מ יהיו תפוסים ע”י העיתונים שלהם."
לאו דווקא בגלל הנשיא ורה"מ.
היתה להארץ סיבה יותר טובה לכך, כפי שכתוב בכותרת המאמר ובתוכנו: חגיגת המימונה של אריאל, סלומינסקי ושות' נעשתה במימון חברה קבלנית שזכתה במכרז לביצוע "פינוי-בינוי" בשכונת קרית משה ברחובות.
להזכירכם – אריאל היה שר השיכון וסלומינסקי היה יו"ר ועדת הכספים, ושניהם חברי סיעה אחת בבית היהודי.
אהבתיאהבתי
ומה אתה רוצה שיעשו כשדעאש על הגדרות? כשהסמול הבוגדני לא מקבל את תוצאות הבחירות וממשיך לבקר?
בזמנים כאלה כל תועבה הופכת כשרה למהדרין, אפילו שוחד, במיוחד אצל אוהבי ישראל הצדיקים האלה, אנשי ההתנחלויות שבחזית מלחמות היהודים.
אהבתיאהבתי
אני רואה שכל ההלצות שלי מאתמול נפלו על אוזניים ערלות.
אהבתיאהבתי
כשרביב דרוקר מוסיף חירופים וגידופים לכל התייחסות לנתניהו, אפשר לקבוע סופית שהוא לא יכול להוסיף ולשמש כפרשן מדיני.
נכון שכבר בשנת 2000 הוכיח דרוקר שהבנתו בתחום המדיני שואפת לאפס (הוא הימר שיהיה הסכם בין ישראל לפלסטינאים בזמנו של אהוד ברק) אבל ככל שעובר הזמן מתברר שהתעקשותו לייצג אך ורק את עמדתו הפרטית נמצאת בעוכריו.
זה כמובן לא מונע ממנו להיות תחקירן מצטיין ותוכנית המקור עדיין תוכנית טובה בהרבה מעובדה.
אהבתיאהבתי
חצרוני במימונה
אהבתיאהבתי
קבלו אותו! יש לנו דודו טופז חדש!
הראשון בהטרלה
אהבתיאהבתי
צודק מאוד ולכן יש לעקור עצי זית ולהצית מסגדים באיו״ש.
אהבתיאהבתי
מה רע ביפו? שמעתי גם שמדי פעם אפשר להתעלל בערבי בחניון גן העיר.
אהבתיאהבתי
בשנים האחרונות החלו היהודים הערבים לספר בשבח החיים היפים והמאושרים בקרב הישמעאלים. חובשי התרבושים במימונה שכחו שיהודי שהעז ללכת עם תרבוש על ראשו לפני הכיבוש הצרפתי היה מופרד מיד מראשו. והנה תזכורת ממי שהיטיב להכיר את הישמעאלים, הרמב"ם, (מתוך איגרת תימן):
אהבתיאהבתי
כלומר כל ההתרפקות זה לתקופה מוגבלת שבו שלטה צרפת וריסנה את הרודנות הערבית? מתי החל החג?
אהבתיאהבתי
בימי המלך בגין הראשון
אהבתיאהבתי
מה אתה אומר על הפרשנות שהכל החל להתערער בגלל הציונות?
אהבתיאהבתי
המצב של היהודים במדינות ערב/האיסלם השתפר בתקופה הקולוניאלית של מדינות המערב (אצל העותמנים בגלל הקפיטולציות). עקב השיפור הכפוי במעמדם נתפסו היהודים על ידי הערבים כסוכני הקולוניאליזם האירופי למרות שבמקומות רבים קדמו היהודים לערבים. כשהסתלקו האירופים סולקו גם היהודים. הציונות נתפסה (ונתפסת עד היום) כחלק מהקולוניאליזם האירופי.
אהבתיאהבתי
ושוב פעם אריאנה מלמד עם העריכת דין שלה, מה אתם יודעים, היא למדה משפטים עם נוחי דנקנר. אולי תנוחי עם הבלה בלה בלה כל דין שלך, אולי תרגיעי קצת? יש בארץ כמה עשרות אלפי עורכי דין, את לא אחת מהן, אז מה את מחרטטת ומקשקשת בלי סוף?
אהבתיאהבתי
עיתון "הסמול" (ידיעות) לא מדווח כלל על מותו של הפלסטיני.
אהבתיאהבתי