בדרך לקריית שאול

haaretz22.4.15yediot22.4.15

isra22.4.15maariv22.4.15

הכותרות

– אמש, אחרי הצפירה, נפרדתי ממכריי הסאמים, שחוזרים הבוקר ללפלנד. פגשתי אותם במלון שלהם אשר על הירקון. הרחובות היו שוממים וחשוכים. הזהרתי אותם מבעוד מועד שעליהם לרכוש לעצמם מזון לערב. אמרו לי שהם יודעים: הם בוגרי יום השואה כאן, וגם בפסח היו פה, כך שהם יודעים כבר להבדיל בין כשר לחמץ. כפי שסיפרתי בפייסבוק, אחד הסאמים נשוי ליהודיה, שהבת שלה חיה כעת בקיבוץ שמיר (וקודם בעמיר), עם בעלה הישראלי ושלושת נכדיה.

אז ישבנו בלובי עם אבטיח ישראלי, עוגיות שהבאתי וקפה מהמכונה במלון, וניסיתי להסביר להם, בתשובה לתמיהתם, איך זה בבוקר יום הזיכרון ובערב יום העצמאות, על מדינה שלמה הנוסעת לבתי הקברות באותו יום, על הקונספט המורכב של "שמחה ועצב משמשים בערבוביה", ואיך מכיתה א' בכל שנה, עד סוף התיכון, קיימנו את הדיון הזה: מבית הקברות לכיכר העיר? הייתכן? ואז אמרה לי אחת מהם: אז זהו, עכשיו זה סופי, נכון? זה כבר מסורת. עניתי שאכן כן.

וכל הסיפור הזה היה כדי להזכיר שכך נראות כותרות העיתונים היום, וכך בשנה שעברה וכך בכל שנה. אין מה לומר על זה יותר. צבעי הכחולבן נשארים, הצילומים מבית הקברות, דגל 'שק, סיפורי השכול, הדמעות. כן כן, כולנו חכמים ונבונים, ויודעים היטב שרוב החללים בכלל לא מתו בקרבות, אלא בכל המסביב של הצבא. שחלק נהרגו מאש דו"צ, עוד חלק גדול בתאונות אימונים או אחרות, תאונות נוראות שלא היו צריכות לקרות, ועוד ועוד.

– התלוננתי אתמול בצהריים על שבגלובס לא נכתבה מילה על פרשת שמעון פרס ובנק הפועלים. אז הנה, אתמול, בשמונה ערב, יממה וחצי לערך אחרי הפרסום במארקר, פורסם הקטע הזה של סטלה קורין ליבר. ויש גם קרדיט למארקר.
סוף העולם מתקרב, והפרסום בולווט עובד. תודה רבה לכולם.

רני רהב משיק סלולרי חש במסעדת טריפה ומזמן את התקשורת החרדית.

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק

אורי משגב נסע לבית אריאלה כדי לבדוק את גליונות ישר"ה ולראות אם כל שנה מתפרסם צילום של רה"מ על קברו של יוני נתניהו, כפי שציינתי ביום ראשון האחרון. אכן, מתברר שכל שנה מתפרסם אותו צילום. כלומר בווריאציות.
נשאלת השאלה למה נסע משגב לבית אריאלה? לישר"ה יש ארכיון דיגיטלי טוב מאוד, וגם אני בבלוג מביאה את כל השערים באיכות ראויה ביותר מדי יום. אורי, הניינטיז עברו בחלקן, ויש נסיבות (למשל בחיפושים בישר"ה) שאין צורך לנסוע לבית אריאלה.
לפעמים אפשר לומר גם משהו טוב על העיתון הנכתש. כל שאר העיתונים הוותיקים וכבדי הראש יכולים ללמוד מהו ארכיון דיגיטלי מישר"ה. כן, גם הארץ, שדורס כל יום את המהדורה המודפסת של היום הקודם.
שלא לדבר על מעריב וידיעות.

חנן כהן הכין עמוד שנקרא "הצפירה הבאה". רק בישראל, נו.
יש דברים שרק חנן יכול לחשוב עליהם, מאז ומעולם.

צפרדע שדומה לקרמיט נמצאה בקוסטה ריקה.
שימו לב לעורכ/ת היצירתי/ת בידיעות, במשפט הסוגר של הכיתוב.
IMG_0171
העיתון שלא מחמיץ הזדמנות.

נגמר הדיו במדפסת של המשטרה.

ידידיה

לפני פיזור

בדרך לקריית שאול. תזכורת.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה שערים, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

34 תגובות על בדרך לקריית שאול

  1. ירושלמית הגיב:

    מאמרו של אורי משגב מכוער, קטנוני להפליא ומרושע. הוא מלגלג: "נזכור את כולם. אבל קודם כל את יוני נתניהו", כאילו משפחת נתניהו ויוני ז"ל – בחרו בגורל המר. כמובן שמשגב לא יכול להתאפק וגורר את הבת הבכורה, נועה, לקלחת (מציין שהיא לא מופיעה בתמונות העלייה לקבר). מזמן שמתי לב ש"הארץ" משתמשים בשמה של נעה (ואפילו בילדיה) בכל פעם שבא להם לנגח את תיפקודו של נתניהו (כאבא וכסבא). ממש "מכון אדלר" ומומחים ליחסים במשפחה, נהיו במערכת "הארץ". לא שאיכפת להם מהבת המיסתורית יותר מדי, אבל הם לא בוחלים בשום תחבולה. הציניות חוגגת.

    אהבתי

    • באבא הגיב:

      ואני תוהה כמה פעמים תהו אורי משגב ודומיו לגבי אזכוריה התקשורתיים של סוניה פרס ז"ל לאורך הקריירה של שמעון יבדל"א.

      אהבתי

  2. אלף שירים ושיר נועה כן או לא הגיב:

    ואת פה כידידת המשפחה?

    אהבתי

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

      את משילה שיער, תסתתרי יותר טוב. חולה.

      אחיזת הטלפיים של השמאל הישראלי במשפחה שלו היא חולנית. השמאל הישראלי הוא תוםעה לא ברורה. אין לזה שום קשר לסוציאליזם או זכויות אדם סתם שבט או זהות שרוצה לטפח התבדלות. כמובן שרב העם לא מזדהה עם היצורים האלה וטוב שכך.

      אהבתי

  3. אלף שירים ושיר נועה כן או לא הגיב:

    משירה.

    אהבתי

  4. עטרה הגיב:

    מילא נגמר הדיו במדפסת -= אף אחד לא מעיר כלום על "מתכם יד לבנים"???

    אהבתי

    • באבא הגיב:

      ראשית ושנית
      ראשית, להבנתי הטעות היא של אחד הדיירים שכתב את הבקשה על פי הנחיית המשטרה (אם המשטרה הייתה אחראית, היו הרבה יותר טעויות כתיב, שלא לדבר על לשכת שר הביטחון).

      שנית, הדיון פה הוא כמו זה שנערך, על פי האנקדוטה האורבנית, לגבי המטלה שניתנה בטכניון לתכנון צינור ששה צול להובלת דם. בקיצור, עד שאנחנו מלינים על דיו ושגיאות כתיב, מה קרה שמונעים מאזרח לצאת למרפסת ביתו המאד מאד פרטית? הם מרשים להציץ מהחלון? או למצער לפתוח תריס יותר משני שלבים?

      אהבתי

    • imanuel הגיב:

      בעברית קוראים לזה "הטפלות דוחה לכתב היד ושגיאות הכתיב של מי שכנראה עובד בתור שומר או מאבטח על המתחם"

      אכן, כבוד גדול.

      אהבתי

      • עטרה הגיב:

        הלו הלו, רק ציינתי עובדה – נראה לי לא סביר (במדור כזה) להציג שלט ולהתייחס רק לאספקט אחד שלו, כשיש בו גם שגיאת כתיב בולטת. רוצה להאשים אותי בהיטפלות דוחה? לבריאות 🙄

        אהבתי

  5. פרוייקה הגיב:

    מאמרו של משגב נבזי, בתוכנו ובעיתויו.

    אהבתי

  6. זמר זמר לך הגיב:

    מינה הדקדוקי של המילה צפרדע הוא נקבה, ועל כן נמצאה – ולא נמצא

    אהבתי

  7. עובר אורח הגיב:

    איך בזכות וולוט הגעתי ל"הארץ". קשקש אחד
    ב. מיכאל כתב שטויות רעות ומגמתיות על מגילת
    העצמאות. בא קורא הבלוג וכותב בו לפעמים
    דוד אסף שטף את הקשקש הנ"ל והדיח אותו
    למקומו הראוי לו. צף והגיח ב.מיכאל ובתגובה
    לאסף חיבר שטות לאיוולת לבבל"ת מטופש
    וכלום זה נדפס ב"הארץ". באתי והמשלתי
    את זנד גיבור תרבות של ב. מיכאל לתלמיד
    שחיבר,נניח 2 ל2 קיבל 5 וזכה ל"0"בחשבון
    ולמצויין במקוריות ותעוזה. היום בא דוד אסף
    ושב ושוטף את הזבלן הנ"ל אל שיפדן והים
    ומצטט את המשל הנ"ל. עמוד 20 ב"הארץ"
    איזה יופי באמת והכל בזכות וולוט. תודה וחג
    שמח

    אהבתי

  8. יק הגיב:

    דוד אסף נגד ב. מיכאל – הסיבוב השני.
    הנושא – מגילת העצמאות.
    מעניין ומשעשע הניסיון של ב. מיכאל לזלזל ברלוונטיות של דוד אסף לנושא – (להזכירכם – ראש החוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב.).
    מעבר לזה, קרב רגיל בין גרפומן מילים חסר בושה וביקורת עצמית מול מקצוען בתחום. אני מעריץ את היכולת של דוד אסף לגייס את כוחות הנפש לענות לשטויות של ב. מיכאל.

    אהבתי

    • שאול הגיב:

      זה המקום להזכיר את השקר של ב מיכאל אשר סיפר במאמר בהארץ כי פסיקתו של השופט סולברג נגדו בתביעה שהגיש נגד עיתון הצופה נהפכה בערעור וכי הצופה חוייב להתנצל (היא לא. הנה פה). אחרי השקר הזה נעלם ב מיכאל מעל דפי הארץ לתקופה ארוכה מאוד. יש אומרים שחטף השעייה מהגנרלים בשוקנייה.

      אהבתי

    • הדס הגיב:

      דוד אסף מתפלמס עם ב. מיכאל בנושא שלילת הגלות במגילת העצמאות.
      דוד אסף מצטט מתוך המגילה את המשפט ״אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב היישוב… ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל.״ ומשמיט מהמשפט את המלים ״בעליה ובבנין״
      זה הציטוט המדויק ״אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב היישוב בעליה ובבנין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל״.
      מנסחי המגילה לא תבעו מיהודי העולם לעלות לישראל אבל קראו להם בנימה מרוככת לעשות זאת.
      לא ברור מדוע דוד אסף השמיט במאמר התגובה שלו את המילה ״בעליה״.

      קראתי את מגילת העצמאות והאזנתי לקריאה של בן גוריון.
      במגילה נכתב ״ וחלוצים מעפילים ומגינים הפריחו נשמות״. אפשר לשער שמנסחי המגילה התכוונו להפרחת שממות.
      במגילה נכתב : ״תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות״. בן גוריון שיבש את המשפט : ״תבטיח חופש דת, מצפון, חינוך, תרבות ולשון״.
      במגילה נכתב : ״אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו״. בן גוריון החליף את הביטוי ״העם העברי״ ב״העם היהודי״.
      ועוד עניין תמוה במגילה : על הצהרת בלפור נכתב : ״זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב׳ בנובמבר 1917״ ואילו על החלטת החלוקה נכתב : ״ב – 29 בנובמבר 1947״ ולא ב – כ״ט בנובמבר כפי שאפשר היה לצפות שייכתב.

      אהבתי

      • עובר אורח הגיב:

        דב"ג קרא מתוך טיוטא שנדפסה במכונת כתיבה
        וכנראה לא נשמרה. עד הרגע האחרון היו ויכוחים
        על כל מיני זוטות ולא זוטות. מכאן ההבדלים.
        השורש ש-מ-מ. במובן עזוב מוזנח מופיע
        בתנ"ך כנ-ש-מ מעל 20 פעמים. לדוגמה
        "נשמה כל הארץ" ירמיהו יב 11
        והרבה פעמים ביחזקאל שחווה כירמיהו (אמנם
        בעירק) את חורבן הבית "ואל אדמת ישראל כי
        נשמה" יחזקאל כה 3
        חג שמח לכולנו ואחרי החג תורידו בבקשה את
        הדגל, שתניפו רק בבוקר, תכבסו תקפלו ותשמרו.
        שלא יהפוך לסמרטוט. ובבקשה תתאפקו ואל
        תניפו את דגל ארה"ב. זה טבעי לכם וזה יקר
        וחשוב אבל תמתינו ליולי, קשה להמתין אבל
        תנסו.

        אהבתי

  9. כל מה ששיערתי לגבי הטענות והטיעונים שיעלה האיש מאחורי הכינוי ב.מיכאל נמצא שם, כולל הכל. אותן מסקנות שנתפרו בחגיגיות ע"י אותם חוקרים ואנשי רוח מסחררי דעת ואותו רהב (הכרחי) כאישור סמכותי לידענות. וברור וידוע שעמדות הבסיס (שטחים כןלא) קבעו בקודקודים מסויימים את הפרשנויות לאירועים ההיסטורים ומכאן הצדקת הפער שבין היחס לסמלים יהודיים לעומת עמוד הנראטיב המסתלסל לו במדורות הכפר האסלי. המדינה היהודית ומגילת העצמאות הגבירו את השפיות והאור בכל האזור. הבאנו חמלה, צדק, חוק וביטחון, בריאות, קידמה ונוצר הומור מעולה בשלוש שפות. השגנו תוצאות מדהימות יחסית לזמן הקצר ונמשיך לשפר ולפשר. נרים כוסית לחיי הישראלים* כולם- חג שמח.
    * נודניקים שמפריעים לפרויקט הציוני.

    אהבתי

    • עובר אורח הגיב:

      ראוי לומר שגם פינקלשטיין גם קנוהל גם ליבוביץ מעולם לא
      כפרו בקשר בין היווצרות העם היהודי לארץ ישראל. מהות
      הקשר תחילתו דרכי התחברות העם לארץ ועוד נושאים
      משניים נחקרים מוצעים מוכחשים ושוב נבדקים והתוצאה
      היא שהיה קשר עתיק ומורכב. האפיגונים שבצורה סלקטיבית
      מצטטים את העוסקים בדבר הם הבעייה. למשל, בדיון
      העלה ב. מיכאל את שמו של רבי יהודה הלוי כמין סימוכין
      לכך שהעם הזה לא נוצר בארץ ישראל. זה מרגיז משום
      שנועד להרגיז (זה לקפטיין). יהודה הלוי עצמו שמשתוקק
      לארץ ישראל ונעלם בדרכו אליה מעיד על הקשר הזה והוא
      אינו היחיד.

      אהבתי

  10. פון קלאוזביץ מגבעתיים הגיב:

    ״חלק נהרגו מאש דו”צ״. רק להזכיר שבמלחמה משתמשים בכלי נשק שמטבע ברייתם הם מסוכנים. הביטוי ״ערפל המלחמה״ אינו רק קלישאה אלא גם מציאות. אפשר להסביר את זה לאנשים, גם לאלה שלא חוו את המצב הזה בעצמם, אבל זה לא תמיד מובן. כאשר רוצים להתלונן קל להיטפל לאש על כוחותינו.

    אהבתי

  11. הדס הגיב:

    רק להזכיר שחיילים נהרגו מאש כוחותינו גם באימונים.
    שתי דוגמאות מוכרות – צאלים א׳ וצאלים ב׳.

    אהבתי

  12. חוטהשני הגיב:

    אני על הקטע הדתי (ברשותך אתייחס גם לנקודה מסויימת מהפוסט הבא…)

    באיזה מקום אני רואה ששני המקרים – הסיפור של רני רהב וההשקה שנועדה לציבור דתי/חרדי במקום לא כשר, והמקרה בו סולקו חיילות בוגרות אולפנה ביום הזיכרון מבית הספר בו הן למדו…. וזה נושא הכבוד לאדם האחר שקצת נרמס (בעיני) בשנים האחרונות…

    גם לי זה קרה שהוזמנתי למקום לא כשר בשנים האחרונות – למרות שיודעים שאני שומרת כשרות (דבר שבשנות ה80-90 לא היה קורה ברגע שידעו שאחד מאנשי הקבוצה שומר על כשרות…) כששאלתי למה קבעו להיפגש במקום הלא כשר הבנתי שזה עניין של עלויות – כלומר יותר חשוב הכסף מאשר לכבד את האדם שלא יכול לשבת במקום לא כשר 😦 (השבוע הבנתי שעניין 'מראית עין' הוא כלל יותר חשוב משמירת מצוות… כך שלהיראות במקום לא כשר זה מצב מאד בעייתי…)
    אז אחרי פעם שלא היתה ברירה וכן ישבנו במקום לא כשר הבהרתי שזה מאד בייעתי בשבילי כל הנושא שלשבת במקום לא כשר (בטוח שבעיר בו אני גרה…)

    אני חושבת שאם אנשי המשרד של רני רהב היו מתייחסים בצורה יותר מכובדת להזמנה של העיתונאים הם בוודאי היו עולים על הבעיה בהזמנה של אנשים דתיים/חרדיים לאותו מפגש… או חושבים על מציאת מקום אחר למפגש…

    ובנוגע לריחוק הבנות מטקס יום הזיכרון – אני ממש לא יודעת מה חשב אותו רב :-0
    הרי המעשה שהוא עשה זה בעצם 'חילול ה" 😦
    הבנתי שהוא יותר כעס שהן באו עם מדים – מאשר שהן באו עם מכנסיים… הן גם באו (למרות שאני עובדת המון שנים במערכת החילונית לא ידעתי שזה נחשב לבוגרים חלק מהשירות – לכן הן חייבות להיות על מדים – ולא סוג של 'רגילה'…) להשתתף בטקס יום הזיכרון… בעצם ההגעה שלהם לשם זה סוג של כבוד לאותו מוסד חינוכי (היא נמצאת במקום שדי לא קל להגיע לשם… וכעקרון הבנות יכלו ללכת לטקס במקום אחר…) ולכן לא ברורה כלל אותה התנהגות של ראשי האולפנה
    חבל שזה כך 😦

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s