[poll id="167"]
יום ללא ביקורת שלילית כמעט, רק מיני המלצותיישן והערות. אשכרה חגיגה בסנוקר. ממילא אתם ממנגלים, בורחים מהגשם, תמהים על השלג בחרמון, או מה.
מודה ומתוודה: המאכל שאני הכי אוהבת הוא פיתה עם פלאפל וחומוס וסלט, עיקר התזונה שלי בשנתיים האחרונות.
למה נזכרתי לשתף? בגלל מוסף ממון של ידיעות, שבאמת מעורר את מיצי הקיבה. אני חושבת שאפילו הכותרת, "חיים בפיתה", מתאימה לי מאוד. כאלו הם חיי כעת.
נכון שבמשאל משתתפים שפים אלו ואחרים, המשיבים על שאלת הפיתה ואו הפלאפל הכי טובים, כלומר אוכל רחוב, אבל שפים הם האלוהים החדש. אז מה אני מתלוננת.
סערה במכללת אורנים בגלל שיר אנטי מלחמתי של בוב דילן.
מתברר ששירת מחאה אינה מטבע עובר לסוחר בטקסי יום זיכרון. פה צריך מילים פשוטות.
מזל שלא הקריאו את חייל של שוקולד של חנוך לוין.
זאת כבר התקרצצות אמיתית: המארקר בדק ומצא שבתי הקפה בנתב"ג פתוחים ביום הזיכרון. כן, מה הבעיה? אנשים מכל העולם נוסעים וחוזרים, אין שום סיבה להשבית את בתי הקפה בנתב"ג. שום סיבה.
האשמה היא אשמת העיתון, כמובן, שהחליט לפשפש בעניין זה, סתם כדי ללבות אש מיותרת, כאילו שחסר פה.
יאיי, הצלחתי לענות נכון על שלוש השאלות הפיננסיות הללו. אחת מכמה אפשרויות: או שאני לא בשנות העשרים לחיי, או שיש בי כלכלנית לטנטית, או שאני באמת יודעת מה אני עושה בחיי הכלכליים.
המשך הקרב בין פרופ' דוד אסף לב. מיכאל.
אולפנת צפירה לא מחבבת חיילות שבגרו בה.
מסע לתעשיית הרכב בישראל. כן, לא לצחוק. מצד שני, יש לי ממש תחושת דז'ה וו באשר לכתבה זו.
אופס, הנה כתבה מ-1966.
פרויקט מקסים ברמות של כלכליסט, "אם היו בישראל 100 אנשים". יש לי קשר אישי לפרויקט, כלומר נפשי.
שימו לב לעיצוב משובב הנפש.
כך נראו החיים של דוד ופולה ב.ג.
אבי לן ועדי בנטוב לן מתראיינים על אודות סטטוסים מצייצים ושות'.
ויש גם תגובה של שתי שורות מפייסבוק על כל הפרשה.
זוג ערבים לא התקבלו לקהילה הרב תרבותית בנס עמים. עכשיו, הם חושבים שזה בגלל שהם ערבים. ועדת הקבלה דוחה זאת בתוקף.
הכותרת מקוממת: "נכשלו במבחן המנגל". אבל האם זו האמת? זה מה שהם חושבים. הארץ מביא זאת כעובדה מוגמרת.
נשאלת שאלה: האם אי אפשר לדחות זוג, במקרה ערבים, בגלל החשש שמא יחשבו שנדחו בגלל שהם ערבים?
זו שאלה שרלוונטית לכל מקרה ומקרה מסוג זה. מתי דציה היא בגדר אפליה?
לפני פיזור
עלילות אלה קרי ונוריקו סאן מהלילה.
מה חדש בסרט על הדוד שלי, בני למפל.
חג שמח. אלך לקושש שיפודי ירקות.
ולווט אנדרגראונד 
במקרה או שלא, אני מכיר היטב את אולפנת צפירה, והספין שנעשה על גבם פשוט אינו הוגן.
האם החיילות שהגיעו בלבוש לא צנוע, (כן, מכנסיים זה לא צנוע), לא ציפו לתגובה? הן הרי התחנכו במוסד ידוע זה!
מה להן כי ילינו?
אהבתיאהבתי
הן באו במדי צה"ל!
[במאמר מוסגר: עוד לא הצלחתי להבין למה חצאית היא צנועה ומכנסיים לא]
אהבתיאהבתי
אוי, את מזכירה לי את ימי בבית יעקב. אז ככה. מכנסיים אסור כי לפי הפירוש שלהם זה עובר על האיסור שאישה לא תלבש כלי גבר (או ההפך). לא חשוב שאברהם אבינו לבש שמלות וזה כתוב במפורש, לגדולי ישראל החרדים יש פירוש משלהם.מכנסיים זה של גברים. ושמלות לנשים. לא בטוח שחתם סופר שהיה איש משכיל היה חותם על הפרשנות הזאת אבל החרדים כאשר הם ננעלים על משהו בית דין לא יעזור. זה כמו שהם דוחפים את הנשים לשבת בירכתי האוטובוס בגלל פירוש מופרך של פסוק מהתנ״ך
אהבתיאהבתי
שוין
אהבתיאהבתי
"פיתה עם פלאפל וחומוס וסלט"
אהבתיאהבתי
כל אחד ושירי הזיכרון שלו לדעתי התרגומים לעברית של
השיר המצוטט ושאני מכיר לא טובים
The young dead soldiers do not speak.
Nevertheless, they are heard in the still houses:
who has not heard them?
They have a silence that speaks for them at night
and when the clock counts.
They say: We were young. We have died.
Remember us.
They say: We have done what we could
but until it is finished it is not done.
They say: We have given our lives but until it is finished
no one can know what our lives gave.
They say: Our deaths are not ours: they are yours,
they will mean what you make them.
They say: Whether our lives and our deaths were for
peace and a new hope or for nothing we cannot say,
it is you who must say this.
We leave you our deaths. Give them their meaning.
We were young, they say. We have died; remember us.
http://www.loc.gov/teachers/lyrical/poems/docs/youn
g_trans.pdf
אהבתיאהבתי
לא כתבת מי חיבר. הקישור שהבאת שגוי. אנא, הפנה לאתר הנכון.
אהבתיאהבתי
http://www.poemhunter.com/poem/the-young-dead-soldiers-do-not-speak/
אהבתיאהבתי
מתנצל
ראיתי שהוספת ועשית את עבודתי
אבל חשבתי לנכון לתקן גם אני.
יש ללחוץ כדי לגשת אל young_trans.pdf
Archibald MacLeish (7 May 1892 – 20 April 1982 / Glencoe, Illinois)
אהבתיאהבתי
בטקס בבית הנשיא היום, כבש את הלבבות המתרגם לשפת החירשים, סמי סירואה. מספיק להביט בקטע המצורף ולהבין איך כריזמה יכולה להתגלות במקום הכי לא צפוי (הוא רוקד, זז, מתרגם את מילות השירים, מפיח רוח חיים במעבר במילים המתורגמות, כולו חדור התלהבות אבל ממש לא מגוחך…) אגב, סירואה בן להורים חירשים, וכך גם חלק מאחיו. עד גיל 4 דיבר רק בשפת הסימנים.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4649952,00.html
אהבתיאהבתי
ניר קיפניס בטור מבחיל במיוחד במעריב על נשים שהחל מגיל 25 המניה שלהן מתחילה לרדת, לא משנה כמה הן מצליחות ויפות וכישרוניות. לך תסתכל על עצמך בראי, יא חתיכת שמן, ואז אולי תבין שהמניה שלך אף פעם לא הייתה בשיא, גם לא בגיל 25. המחשבה שיש מי שחושב וכותב בצורה כזו, אפילו בעיתון זניח כמו מעריב, היא הזויה. יאק.
אהבתיאהבתי
מה זה יאק?
אהבתיאהבתי
בהמה טיבטית (מ).
אהבתיאהבתי
אז, בשנות ה-40 וה-50 של המאה הקודמת לא היה פייסבוק ולא אינסטגראם והרכילות היתה שמורה ליודעי דבר, "העם לא ידע, גם רחמים לא ידע…." וגם היה הרבה כבוד (אולי פחד?) למנהיגי האומה.
"הצצה נוסטלגית ונדירה אל אחד מסיפורי האהבה הישראלים הגדולים", כמו אהבות רבות, וכמו רבים וטובים לפניו ואחריו, גם בן גוריון השתובב לא מעט. זה נכתב בכמה ביוגרפיות אבל אצלנו אוהבים להציג דברים כאילו הדור ההוא היה דור נפילים,כאילו הם לא היו כמו כולנו היום. זה מגוחך ועצוב. אגב, פולה היתה אשה די מוזרה, כל מי שגר בתל-אביב בסביבת שדרות קק"ל ידע זאת.
אהבתיאהבתי
לקורא גל אוחובסקי, האם בטקס אתמול גם אתה חשת שמכינים את דעת הקהל ליציאה רישמית ומכובדת מהארון של יורש העצר?
אהבתיאהבתי
העתק לקורא יון בריון.
אהבתיאהבתי
הסברתי פעמיים מה התיקונים הנדרשים מהקהילה והנה בשלישית- אין לי בעיה עם הומואים ואל תצפו להסבר נוסף.
אהבתיאהבתי
עוד כמה שמו לב לעלם החמודות הנורדי
תגובות אצל סילבי קשת
אהבתיאהבתי