מאירועי הסו"ש
מפלס הכנרת עלה ב-18 ס"מ. וב-25 ס"מ עד יום ראשון!
רוכב קטנוע נהרג.
עובר אורח נפצע קשה בטייבה.
הצבעות במצריים.
ביזה ורצח בארגנטינה.
סופהעולם לא הגיע.
תהמולת בחירות
יואל מרקוס מחזיר את שאלת הבושה הנעלמת לכותרות.
ועוד תזכורת לסיפור העצוב של יאיר לפיד, פייסבוק, תאגיד המים ושלי יחימוביץ'.
אם אלון עידן מתלונן על זה שמירי רגב בכל מקום, למה גם הוא עצמו כותב עליה טור שלם?
דרור פויר כתב שלמד להעריך את נתניהו וטלטל את זירת פייסבוק והבלוגוספירה. שהרי פויר הוא עיתונאי ואדם מוערך מאוד, ולכן נשאלה השאלה איך ייתכן ומה נהיה.
מוסף הארץ
יהושע סובול בוכה כשמזכירים לו ירידה מהארץ. ובסוף יש סיפור עצוב על אונס פרים. מזכיר לי את הסיפור על הכלבה בסוף דבריה של סילבי קשת.
רועי כפרי עושה סרטונים מצחיקים (ככה יש מי שאומרים) ברשת, ומיליוני אנשים צופים בהם. אולי גם אתם. אני? לא הבנתי את הבדיחות.
גלריה
ספר התסריטים של אברהם הפנר יוצא לאור, וזו סיבה לדבר עם בתו הכותבת, מאיה הפנר. לפני שבע שנים קיבל בראש חבטה מעמוד. חבטה מעמוד, כן? שלושה חודשים לאחר מכן החל לשכוח מילים. התברר שהוא סובל מפגיעת ראש במרכז הדיבור. אפזיה. הפגיעה הלכה והתפשטה. היום המודעות והתקשורת שלו מינימליים.
איתן גרין ורנן שור, עורכי ספר התסריטים (הפנר הוליך את "האופציה נגד העממיקו").
ועל מאמרו של אורי קליין מהספר.
אני לא קוראת ביקורות מסעדות ולא צופה בתוכניות בישול, פשוט כי אני לא שם. לא אישי. לא להיעלב. לא אוכלת במסעדות וגם לא מבשלת, למרבה התדהמה. אך במקרה נתקעתי על הביקורת של שגיא כהן על קפה איטליה ונחרדתי מהמחירים: 300 ש' עבור לחם, שני מתאבנים, שתי מנות פסטה ובקבוק שתייה קלה? וואוו. אה, ועוד היה רע נוסף לכל. מסכנים, מה שאתם עוברים בעודכם נהנים מהחיים. כלומר סובלים.
ב-7 בדצמבר כתבה רחל טל-שיר על צום מיצים שעשתה בעוד צועדת ברחובות ניו יורק. למה עוד מדור על צום מיצים?
שישבת/ ישראל היום
לפני חודשיים אירע האסון שבו הנער רז אטיאס התאבד כי חברה שלו הייתה בהריון. כן, אירוע רדף אירוע פה, ושכחנו מהזוועה. נעמה לנסקי ומיכל יעקב יצחקי יצאו לבדוק מה קורה באגודת אפרת למניעת הפלות.
הכתבה נפתחת בסיפור על אישה בת 40 שנכנסה להריון לא מתוכנן כשהיא בשלבי גירושין מבן זוגה, אבי העובר (כנראה). ובכן, האישה התקשרה לאפרת, אחרי ששמעה פרסומת לאגודה. המתנדבת שענתה ניסתה לשכנע אותה לא להפיל. עכשיו. מה הטענה של העיתונאיות? הרי האישה התקשרה מיוזמתה לאגודה שזו המטרה המוצהרת שלה. זה לא שארבו לה בחדר המדרגות של הגניקולוגית שלה. אז מה רציתן לומר?
הכתבה, שמונה עמודי דפוס, שזורה בדעותיהן של הכותבות ("אגודת אפרת מכתירה את עצמה כ'מפעל הצלת חיים הגדול בעולם', לא פחות") שזה בסדר, מצדי, אבל אל תעשו דה-לגיטימציה לאגודה, הפועלת על פי חוק, מאחר שזו דעתכן.
צריך להבין, אני לא חושבת שכל עובר צריך להיוולד (בלשון המעטה), או שכל אישה צריכה להיות אמא, ועוד. דעותיי בנושא קיצוניות משל רוב הנשים (והגברים) במדינה. אבל התחושה מקריאת הכתבה הייתה של ציד מכשפות, פלוס חורים שחורים קטנים ודילוגים פה ושם (סיפורה של אלמוג בוהדנה, שלא ברור אם הפילה בשנית). כתבה עמוסת דעות נחרצות שלא נותנות שום אפשרות קיום למי שחושב אחרת, ולו טיפה.
TheMarker
תשעה השלבים שהביאו לקריסת שוק הטלוויזיה (נתי טוקר). ניתוח בהיר של כל מצוקות הטלוויזיה, ושורה תחתונה אחת שלא בטוח שאינה חוטאת למציאות: אז בסוף הכל בגלל הפוליטיקאים שרוצים שליטה על גופי השידור?
ספרים
יעל מדיני, וירג'יניה וולף הישראלית. טעם של החמצה גדולה עולה מפיסת החיים הזו.
מוספשבת/ מעריב
פרשת המתאבדים בצה"ל ממשיכה לטלטל את הספינה. צה"ל מכחיש את הנתונים של אישתון.
סופשבוע
קיי וילסון, שנפגעה בפיגוע טרור בהרי ירשולים ב-2010, בעוד חברה שלה נרצחה, על יחסיה עם הבירוקרטיה הישראלית המלבבת.
המוסף לשבת/ ידיעות
מאחורי הקלעים מתנהל היום מאבק בין הקרן החדשה לישראל, אחד ממקורות המימון של ארגוני זכויות האדם בישראל, לבין מי שנלחם בפעילות הארגונים האלה. אחרי מאבק ארוך של תנועת אם תרצו וקמפיין ציבורי קיצוני אבל מוצלח, הקרן החדשה קבעה מספר כללים לתרומה – אחד מהם הוא שמי שקורא לחרמות נגד מדינת ישראל לא יקבל מימון… אחרי שנים שבהן התפתחה פה תעשיית שלום… מתפתחת עכשיו בישראל תעשייה שלמה נגד הקרן… לפעמים כדי לספק את הסחורה מגזימים. את שתי התעשיות צריך לבחון בספקנות. שתיהן מבוססות על תוצרים, ואם אין, אז מוצאים בכוח… (יועז הנדל)
למה הבאתי את הציטוט? כדי שלא תוכלו (אתם, כן, אתם) להתלונן יותר.
מוצש
פרס השער המקורי לגליון מוצ"ש (או מוצש, אני לא סגורה בגלל כוכבי צאת השבת בלוגו) למעצבים נופר דסקל, נריה צור וחגי שכטר.
צרות בכותרות
אני בעד מי נגד מי ומחבבת מאוד את אביב הורביץ ומפנה למדור שלו מדי שבוע (לעתים, כמו היום, פעמיים בשבוע). אבל מה הקשר בין הכות' לבין המדור, למעט רצון להביא עוד קוראים, שבחיים לא שמעו על אלי עזור ולא יודעים מי זה נוני מוזס, אלא רק רוצים לדעת מה הסוד של אנה ארונוב זותי?
(יותר מ-21 אלף נכנסו למדור).
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
כ-460 אנשי אקדמיה חתמו על מכתב תמיכה בפרופ' רבקה פלדחי.
אלמלא הרשת, אלמלא הבלוג, לא היה נוצר הקשר, במרכאות, ביני לבין אמנון דנקנר. קשר משונה במקצת, יש להודות, עם אלמנטים הצלפתיים משני הצדדים, שהחל על הצד הגרוע ביותר במחצית הראשונה של העשור הקודם, והגיע לשיא מוזר עוד יותר אתמול, בקטע שכתב עלי בעיתון חדש, עיתון מודפס (אמנון דנקנר כותב על ולווט), שיצא לאור בעיצומו של המשבר הנורא מכל שידעה העיתונות בעשורים האחרונים, וזה, כמה שנים אחרי שהשתחלתי מתוכה החוצה בעור שיניי. כלומר, זהו משל על עיתונות, תקשורת, ויחסים בין אישיים בקליפת אגוז.
טוקבק, אלעד:
שי ניב בגלובס עומד על שעמדנו כאן יומיים לפניו (שלישי, V), הקשר למטרת ספין בין תוספת האחיות לבין פועלי הנמל; מנגד, שרון שפורר מהמארקר רוכבת על הספין וממחזרת קלישאות חבוטות על עובדי הנמל, בכתבה/מאמר/נייר עמדה שתיעוב עז נודף ממנה.
שי ניב אמנם חבר ועד איגוד העיתונאים, וחזקה עליו שהוא ממצדדי העבודה המאורגנת. אבל הטור שלו מלא במספרים וניכר שנכתב תוך בקיאות בעובדות. מנגד, אצל שפורר יש חזרה על הכתבה שהכינה על אלון חסן ועל מילים קשות כדוגמת כשהעבודה בנמל עולה יותר, הצעצועים לילדים עולים יותר. ניב מנתח את נימוקי הצד השני, מציג אותם בהוגנות, ומתעמת איתם. אפס הבנה כזו אצל שפורר.
בגלל מועקות ומצוקות טכנולוגיות חידשתי אמש את הבלוג האישי שלי, לחיות את חייה, והעברתי אותו דירה.
התחממות בגזרת היחסים שלי עם פייסבוק. לא בטוח שאני בעד.
לחם עבודה
מפת הסינדיקציה:
זה הולך ככה: גלובס לוקח מוואלה תכני חדשות. מעריב לוקח מגלובס תכני כלכלה וממקור ראשון חדשות ומגזין. אנשי מקור ראשון תורמים על לא עוול בכפם לבוס המסנדק. אלי עזור מלהטט בסופהשבוע שלו עם תכנים מפורבס (ולהפך, הטור של בן כספית בפורבס) ומג'רוזלם פוסט, גם הם עיתוניו, ומשתמש בדומיין הפוסט, גם הוא עיתון שלו, לאתר העיתון המתהווה. ynet מסייע לאתר כלכליסט ומציף תכנים שלו. שכחתי משהו?
לפני פיזור
לפי הרגלי הקריאה של הבלוג בסופי שבוע, דומה שבימי שישי, כולל בערבים, עושים הקוראים דברים אחרים לחלוטין מאשר לקרוא בעיתונים ואו להגיב על כך בבלוג. משונה, לא? כנראה שלא.
בעוד שבוע וקצת חגיגות סוף השנה השביעית, סוף החודש, סוף השנה האזרחית. לא יודעת אם המילה "חגיגות" מתאימה. ייתכן שמדובר יהיה רק בציון המועדים הללו.
ולווט אנדרגראונד 
ראית ההוביט אתמול. סרט שיכול היה להיות מצוין אילולא המגלומניה של יוצריו. ראוי שעיתונאי כלשהו ירים את הכפפה ויפתח דיון מעמיק על ההוליוודיות שמתגלה במערומיה בכל סרט עתיר תקציב. פיטר ג'קסון מתנהג בדיוק כמו מלך הגמדים בתחילת הסרט שלו…
אהבתיאהבתי
מצטער, V, כפרי ק-ו-ר-ע. נונסנס משובח
אהבתיאהבתי
שוב דרמה בטלנובלה. ברצלונה בדיכאון מצליחה לנצח במשחק פושר בזכות מסי. המיוחד מריאל מגלה מנהיגות ומחליט שקסיאס הקפטן יחמם את הספסל וסופג ממאמן היריבה לאחר שליכלך גם עליו.
אם המיוחד היה קפטן של ספינת מלחים לכולם ברור מה היה עולה בגורלו. במקרה, גם כאן יש בוס בשם פרס שמאמין לאג'נדות שלו במקום להתבונן.
אהבתיאהבתי
אבל תראה את בני יהודה? איזה תענוג לראות את הפנסיונר (שממאן לפרוש) בוכה על שחקניו.
אהבתיאהבתי
שוב פעם היונה מערבב ז'אנרים. "המרד על הבאונטי" זה לא טלנובלה. (איזה דמיון מפותח ליגה ספרדית=טלנובלה). שילמד מהתואו"ת שמובי דיק משמש לו השראת לניתוח קבוצה בליגה הישראלית (כדורגל, אני מניח, הם מכנים את מה שמשחקים שם).
אהבתיאהבתי
המיוחד מזכיר את אייל שני משום מה
אהבתיאהבתי
אז ממה את מתקיימת? מנה חמה?
אהבתיאהבתי
שוק התקשורת קרס פשוט בגלל שיש יותר מדי ערוצים. אין היגיון כלכלי בארץ לשלושה זכיינים מסחריים. אותו הדבר עם העיתונות. בארץ יש מקום לשלושה עיתונים, ומרגע שנפתח הרביעי, השלישי קרס. זה הכל.
אהבתיאהבתי
הראיון עם סובול כל כך מביך. הטענות המופרכות, ההזדהות המלאה של המראיינת, זו עיתונות או פארודיה על עיתונות?
WTF?
אולי באמת כדאי שסובול יציץ לרגע בחמאס. אולי אחרי שבאמת יראה מה קורה בעזה, הוא יבין כמה מטופשת וחסרת כל בסיס ההשוואה הזו. או אולי אנשי שמאל הושלכו מגגות בניינים ע"י אנשי הימין אחרי הבחירות ב- 2009 ואני הייתי מנותק כמו ברק ולא ראיתי?
נו, באמת. אם האמנה הפלשתינית, שקובעת שזכותו של העם הפלשתיני היא על הארץ כולה וליהודים אין שום זכות עליה ושהדרך היחידה לשיחרור הארץ מהכיבוש הציוני היא בכח, נכתבה בשנת 1964, איך אנחנו בראנו את החברה הפלשתינית?
זה לא המקום הראשון בראיון בו סובול עושה דמוניזציה ליריבים הפוליטיים שלו. ה"אנחנו" שלו הוא כמובן "אתם". או אולי הוא באמת
אכזרי כמו הפנטזיות שלו העל הימין?
הוא באמת חושב שאין הבדל בין אלימות ואלימות מילולית? טוב, בחלק מזה אשם המונח עצמו, "אלימות מילולית", שהרי אין בדיבור אלימות בכלל. אבל יש מישהו שלא מבדיל בין האמירה "אני אהרוג אותו" לבין המעשה של לתקוע כדור אקדח בראשו של אדם? אם אין הבדל אז אחותי הקטנה היא רוצחת סדרתית.
כמובן שסובול לא מביט בראי ולא רואה את ההתבטאויות של השמאל כלפי הימין. כולל שלו עצמו. כולל בראיון הזה ממש. זו, בסה"כ, לא אלימות, זו האמת לאמיתה. רק מה שהם אומרים עלינו זו אלימות.
אבל אם לכתוב דברים מכוערים על מתנגדים פוליטיים בטוקבק (אבל רק מצד ימין כלפי השמאל כמובן, ההפך לגיטימי) שקול להוצאה להורג שלהם וגרירת גופותיהם לראווה, אז כן, אנחנו ממש כמו החמאס. אבל אם יש הבדל, סובול סתם מחרטט (אני מניח שזה נחשב לפחות לבעיטה בשוק).
בגוף שלנו? לא, בחוק הבינלאומי. מותק להטיל מצור בזמן מלחמה, אבל אסור שהמצור יוביל לרעב בקרב האוכלוסייה הנצורה. לכן חייבים לאפשר העברה מספקת של מזון. כדי לעשות את זה, צריך לדעת מהי הרמה שמספקת. ולא, קיווי הוא לא אחת מאבות המזון.
אגב סיפור העגלים, יש לו אסמכתה כלשהי? חיפוש מהיר בגוגל לא העלה דבר.
אהבתיאהבתי
מעניין מה ההבדל בעינייך בין ביקורת לתלונה.
לא ראיתי שהסיקור של הפיגוע הקשה של וילסון ואחד קדום יותר, שהתרחש באותו אזור כלל התייחסות לנקודות מהותיות בסיפור
1- עם כל הכבוד לכותרת, לא מדובר בחוליית מחבלים קלאסית שיצאה לפיגוע אלא בשבחי"ם שמצאו הזדמנות להרוג יהודים 'על הדרך'. מאות מהם מתגוררים באזור בית שמש והסביבה. הם פשוט חוצים את הגדר. רובם אמנם באים לעבוד אבל מדובר בחבית חומר נפץ.
2- תיאור המיקום כ"הרי ירושלים" ערטליאי, כאילו מדובר במקום נטוש, מעבר להרי החושך. בפועל מדובר בצמד מעיינות שעשרות אם לא מאות מגיעים אליהם בכל סופשבוע נאה. מדי פעם מתקיימות באזור מסיבות יער או התאספויות של מחבקי עצים שעוברות מתחת לרדאר הפייסבוקי והתקשורתי. יש מאות פינות קסומות באזור שמשפחות עם ילדים מגיעות אליהם כל שבת תוך 40 דקות מגוש דן. אני משוכנע שרובם לא מודע להמצאות השבחי"ם דרך קבע בסביבה, לקרבת הפיגוע והתנועה מהגדר. זה עניין של זמן עד שיהיה שיישפך באזור דם נוסף.
3- תפקוד המשטרה במניעת המקרה והתנהלותה במקרה הקודם (התיק נפתר כהתאבדות למרות ממצאים ועדויות) פשוט מביך. המשטרע ומג"ב לא עושים דבר לגבי איום השבחי"ם. התקשורת משתפת פעולה עם המנומנמים. פיגוע בבית שמש,גם אם יגיע לעמוד הראשי יתנדף במהירות כפולה מפיגוע במרכז תל אביב.
אהבתיאהבתי
מתוך טקסט שכתב עמרי אסנהיים בוואלה:
"מדני ארדיטי, חברו הטוב של ליפקין-שחק מהיישוב רעות, דרך עמירם לוין שלימים שימש תחתיו כאלוף פיקוד הצפון ורכש לו הערכה עצומה, ואפילו עד אורי…"
שגיאת הקלדה זה דבר נסלח. שגיאת כתיב ברמת הכתב, גם היא נסלחת (אם אתה העורך שקורא את החומר). אבל הגעתה לדפוס / אינטרנט של שגיאת כתיב גסה היא בלתי נסלחת. רבאק – את הילדים שלי יכשילו במבחן על דבר כזה מעבר לכיתה ה'. "אותיות מקשות" קראו לזה פעם. בושה ונהי ברחוב אבן גבירול.
אהבתיאהבתי
יש עשרות כאלה בכל יום בכל האתרים, התרגלתי. לטעמי דווקא השימוש בפרסומות פופ-אפ בלתי נסלח.
אהבתיאהבתי
סליחה, אני מבקש לבטל את הבוז. אם יואל מרקוס (בטור שהבאת) לא יודע לכתוב ניבים ופוסק "איגרה רמא לבירה עמיקתה", באמת שאין מה להתלונן על זבובים כוואלה.
הכבוד לעברית מת, המצב זבלי לחלוטין, ומי שמתלונן על כך כמוני הוא סתם טרדן. כלומר תרדן.
(אינני בארץ. מישהו ראה אם כך זה גם בעיתון המודפס?)
אהבתיאהבתי
בירה עמיקתה. לא שמעתי עליהם.
איך קוראים למבשלה?
אהבתיאהבתי
מה ליואל מרקוס (הר-וגינה) ולעברית כהלכתה?
אהבתיאהבתי
מעניין באילו עוד ארצות ילידי המדינה אינם יודעים לכתוב את שפתה, או אפילו לדבר בה?
נראה שישראל היא מקרה מיוחד – היו מלא עולים שנאלצו ללמוד שפה חדשה ולוותר על שפתם הקודמת. כעת אזרחי המדינה מוותרים על השפה שלהם
אהבתיאהבתי
יום שישי בערב, אנחנו עם המשפחות שלנו… טרה אינקוגניטה בשביל אחדים
אהבתיאהבתי
הורביץ מתייחס בטקסט לתמיהה שלך.
אהבתיאהבתי
סיפור דומה על אונס פרים שמעתי בארה"ב לפני הרבה שנים.
אהבתיאהבתי
למה להרחיק עדות? סיפור דומה, על רועים ערביים, קראת כאן בבלוג.
אהבתיאהבתי
בסופ"ש הנוכחי נותיר אותך להנות עם צמד הזואופילים.
אהבתיאהבתי
אני זוכר את הכותרת "קיבוצניק חשוד באונס סוסה", לפני יותר מעשור, אז הולד יור הורסז
אהבתיאהבתי