מאת פרופ' דוד אסף
מנהג מורבידי סיגלתי לי ברבות הימים – את קריאת עיתון הבוקר אני פותח בעמוד מודעות האבל. כזה אני. רוצה להיות בטוח שעוד בחיים חיותי, ותמיד נהנה לגלות מחדש שאכן כך הוא. מודעות האבל הן כידוע ראי מקורי שמשקף תופעות חברתיות רבות, והנה עוד דוגמא למה האינטרנט עדיין לא יכול להחליף לחלוטין את העיתונים הקלאסיים – באינטרנט (עדיין) אין מודעות אבל (רעיון למיזם היי-טק? דווקא יש כמה נסיונות, וגם אני הגיתי פעם, V, ר' בתגובות)
מכל מקום, כבר זמן רב שמתי לב לתופעה חדשה בעולם מודעות האבל – זליגתם של העובדים הסיעודיים הזרים לתוך המשפחה האבלה.
כידוע לרבים מהורינו ומזקנינו יש מטפלים כאלה, שעושים את מלאכתם נאמנה באהבה ובמסירות אין קץ. לפעמים הרבה יותר מאשר קרובי המשפחה הביולוגיים.
והנה, כשאותו זקן או חולה סיעודי הולך לעולמו יודעים בני המשפחה האבלה להוקיר את תרומתם של המטפל או המטפלת, ומצרפים גם אותם לרשימת האבלים, יחד עם האלמנה או האלמן, הילדים והכלות, הנכדים והנינים (אף פעם לא הבנתי למה צריך לפרט את שמות כל בני השבט בהזדמנות עצובה זו. אבל זו סוגיה אחרת).
תאמרו, מה יפה ומה נאה שמכירים סוף סוף בתרומתם! אבוי – למטפלים האלה בדרך כלל אין שם משפחה. הם תמיד מופיעים רק בשם הפרטי.
בעמוד מודעות האבל בהארץ של היום מופיעים שניים אלה:
"המטפל המסור ג'רמי", "המטפל המסור נלסון" ו"אדווין המטפל המסור".
אז כל הכבוד על ההבנה שגם העובד הסיעודי הזר, השקוף, הוא חלק מהאבל על האיש היקר שבו טיפל – לעתים במשך שנים – אל תשכחו: יש להם גם שמות משפחה!
פרופ' דוד אסף
החוג להיסטוריה של עם ישראל
אונ' ת"א
ולווט אנדרגראונד 
כותב המאמר צודק, זה גובל בפסיכיות מסויימת, לצרף את שמו של העובד הסעודי בתחתית מודעות אבל. יש גבול.
ואפשא אולי לדון קצת לקו זכות, באשר אנשים אבלים אלו לא חושבים הרבה בשעות קשות כאלו, ולכן לא מופעל אצלהם שיקול הדעת הנורמאלי שקיים אצל כל אחד ואחת מאיתנו.
אהבתיאהבתי
פינגבאק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » היצ’קוק והמהנדס אבו-סיסי
מעריב החזקות או אחזקות?
אהבתיאהבתי
התגובה היא לפוסט היום… סורי.
אהבתיאהבתי
איזה תגובה? מה תגובה?אההה, הבנתי ומצאתי.
אהבתיאהבתי
מכירה מקרה שבו העובדת ביקשה שלא יכתבו את שמה האמיתי במודעת האבל אלא הכינוי שלה. היא אמרה שכך מקובל אצלם ואולי נוצרת לנו פה מסורת של ציון שם העובד/ת ללא שם משפחה.
אהבתיאהבתי
האמת – נראה לי קצת קטנוני, ומפספס את העיקר.
עובד זר הוא לא חלק מהמשפחה, כפי שהרופא המסור בבית החולים או האח המסור במוסד הסיעודי אינו חלק מהמשפחה. הוא איש מקצוע, אמנם בשכר זעום, שהיום הוא אצל זה ומחר אצל ההוא. אולי הוא טיפה יותר קרוב ויותר קשור רגשית מהרופא, אבל זהו.
זה הומני ויפה לתת לעובד הזר תחושה משפחתית וליצור איתו יחסים חמים. אבל המשפחתיות הזו היא תמיד בעירבון מוגבל, בלתי רשמית וקשורה תמיד ביחסי מעביד-עובד. למה הפרופ' מפספס? משום שמודעת האבל היא קצה של מערכת יחסים עדינה ולא רשמית, שבה כמעט תמיד – לאף אחד מבני המשפחה אין מושג מהו שם משפחתו של העובד הזר, שלא לדבר על חייו הפרטיים. הם יודעים שקוראים לו ג'רמי ומאיפה הוא בא ואולי גם כמה ילדים יש לו, אבל זהו. הוא לא באמת בן משפחה, ומוזר בעיניי שמכניסים אותו למודעת האבל המשפחתית. (אולי גם את עוזרת הבית המאוד מסורה של הקשיש שעובדת אצלו 40 שנה יכניסו למודעת האבל?) אבל אם הכניסו – טבעי לגמרי שיסתפקו בשמו הפרטי ולא יתחילו לחטט בניירות כדי ללמוד בפעם הראשונה איך כותבים את שמו המסובך. השם הפרטי זו מחווה בהחלט מכובדת, ואין צורך להתקטנן.
נ"ב: גיגול קצר על איש הכלכלה שלום שנידמן וילדיו מראה כי לבנותיו יש ככל הנראה שמות משפחה אחרים
אהבתיאהבתי
אני המומה מהתשובה שלך:
איפה אתה חי? עובד זה מקבל משכורת מדי חודש. יש מיליון טפסים שצריך למלא בעניינו, למה אתה מתייחס אליו כמו אל כלב עזוב? בני המשפחה לא יודעים את שם משפחתו? באיזה עולם?
תגיד, אתה מקשיב לעצמך?
למה, העובד הזר אילם? אי אפשר לשאול אותו איך מבטאים את שמו "המסובך"? ולמה ההנחה שהוא מסובך? יותר מסובך משמות יהודיים גלותיים שעמי העולם היו צריכים לסבול ולהגות אלפי שנים?
מה זה קשור אם הוא בן משפחה או לא? לא מגיע לו שם משפחה?
אין בדל היגיון או אנושיות בתגובה שלך.
אהבתיאהבתי
כמה התנשאות יש כאן.
קצת מזכיר את התירוץ של ביבי נתניהו למה שקל לשנות את שמו לניתאי בנימוק שבאנגלית קשה להגיד 'נתניהו'.
כלומר, אין לאמריקאים שום בעייה להגיד 'מיצובישי' או 'אימפלימנטיישן', אבל נתניהו זה ממש קשה…
אהבתיאהבתי
בנאדם אחד במשפחה ממלא טפסים. והיתר?
קצת נטפלת לחלק השולי בתגובה שלי, אבל בסדר. אתם נטפלים לצדיקים שבין האבלים, ואני חסר אנושיות. צודקת, שיתביישו להם
אהבתיאהבתי
זה ממש לא נכון, לא יודעת מאיפה אתה מביא את הדברים.
כולם במשפחה ממלאים את הטפסים, כל פעם מי שמתפנה או מי שמשנע אותם למשרד זה או אחר.
זאת ועוד:
זה בדיוק העניין: הוא לא היום אצל זה ומחר אצל ההוא. מדובר לרוב במערכת יחסים של שנים. כן, שנים. חצי שנה, שנה, שנתיים, שלוש.
ומה הדרישה פה בסך הכל, ששם המשפחה שלו ייכתב? לא מבקשים חלק מהירושה, כולה לכתוב את שם המשפחה!
אם נטפלתי לשולי תגובתך, אמור נא אתה, מהו המרכז שלה?
אהבתיאהבתי
המרכז של התגובה הוא שההתעלמות משם המשפחה היא לא עניין שעומד בפני עצמו, אלא משקפת את מערכת היחסים האמיתית (האנושית אבל לא אישית, הקרובה אבל לא משפחתית) בין המעבידים לעובד במשך אותן שנים. אי אפשר לנסח נורמות של קירבה בין המשפחה לעובד, ולכן נטפלים לנושא הקל יותר של שם משפחה במודעת אבל, שהוא רק התוצאה של העניין האמיתי.
(ואני חי באותו מקום שאת חיה, רק במשפחה אחרת, קורה. אני משוכנע שלא הייתי פחות אנושי או אדיב או נחמד כלפי העובדת הזרה אצלנו מבכל משפחה אחרת, רק יותר. ולא היה לי מושג מה שם משפחתה, ואני מעריך שהיא עצמה חשה בנוח עם הריחוק הזה, ולא נדרשתי למלא רבע טופס. והייתי מרגיש מאוד משונה להכניס אותה למודעת האבל, גם בשמה הפרטי. תקראי לי אטום)
אהבתיאהבתי
וסתם הערה, אפרופו אנושיות: נראה לי משונה ולא מאוד הומני להעביר ביקורת תקשורת על מודעות אבל בבלוג פופולארי ביום שבו המשפחות קוברות את יקיריהן. תודה וסליחה
אהבתיאהבתי
או, יצא המרצע מהשק.
חוץ מזה לא קראתי לך "אטום".
אהבתיאהבתי
אין שום שק. זה רק מרצע לאורך כל הדרך.
(זה בסדר, גם לי אין מושג מה כתבתי עכשיו).
ולא כתבתי שקראת.
אהבתיאהבתי
אבל זאת הזדמנות לשבור שיא עולמי בקטגוריית הטוקבק הצר ביותר בעולם
אהבתיאהבתי
אולי זה הטוקבק הכי צר בעולם אבל היו כבר לא מעט כאלה בכל מיני מקומות. תחשוב במושגים של הטוקבק הכי צר והכי ארוך בעולם ואז אולי בגינס יעשו לך מערוף קטן.
אהבתיאהבתי
האמת שאני לא כל כך בקיא בכל העניינים אבל נראה לי שכמו שג'רמי עובד מסור כך גם פקחי עוז מסורים לעבודתם…ואם ג'רמי עוסק בעבודות נקיון וכבר אינו מטפל..
אהבתיאהבתי
אחר ואתמול היה יום האשה הייתי רוצה להפנות תשומת לבו של פרופ' אסף
לגבי נוהג שלא לגמרי נעלם. כשהיו מציגים בטלויזיה, ברדיו, בכנסים נשים נהגו להציגן רק בשמן הפרטי ואת הגברים תמיד שם משפחה ותואר אקדמי עם היה. למשל ד"ר משה כהן והאחות שולה. לא פעם גם כאשר לאשה היה תואר אקדמי לא טורחים לציין אותו אלא גב' רוזה כהן למשל. שמחתי שהיו פה ושם נשים אסרטיביות שטרחו לתקן את ענין התואר אבל הן היו במיעוט שבמיעוט, לרוב הנשים לא נוח לעשות זאת, לגברים אין בעיה.
עובד זר? נשים ישראליות – הפטרוניזציה קיימת.
אהבתיאהבתי
סליחה על טעויות ההקלדה. צריך להיות "מאחר" בתחילת דברי וכן צריך להיות אם היה ולא עם היה (תואר אקדמי).
אהבתיאהבתי
התופעה מענינת. התלונה קצת טרחנית (פרופ' אסף, יש איזה אחד עודד שלומות אתם חייבים להפגש על כוס קפה פעם).
אהבתיאהבתי
אתם בטוחים שלבני עמי אסיה יש שם משפחה?
אהבתיאהבתי
במודעה של שניידמן אין אף שם משפחה…
אהבתיאהבתי
אשתו של שנידמן כתובה, ואני משערת שכל הילדים נקראים בשם המשפחה של הוריהם.
אהבתיאהבתי
אם הוא לא חוקי – פרסום השם המלא שלו בעיתון יכול לסכן אותו
כמובן, אין לי סיבה לחשוב שזה המקרה במודעה כלשהי מבין אלו שהבאת – ובסך הכל העלית נקודה מעניינת
אהבתיאהבתי
שני דברים: או שאין לו שם משפחה כי הוא חלק מהמשפחה;
או שזה כמו הכלב מוקי.
מכל מקום פוסט מעולה! תודה.
אהבתיאהבתי
צריך להודות לפרופ' אסף, לא לשכוח.
אהבתיאהבתי
אליו כיוונתי. velvet who?
אהבתיאהבתי
באשר לאתר מודעות אבל, זה לא הסטארט אפ שצריך להיות. מה שצריך לעשות הוא אתר שאוסף מודעות אבל, ומפיץ אותם בתור פרסומת כמו שמשרדי פרסום מפיצים פרסומת באינטרנט: קונים שטח פרסום בוואלה!, בטמקא, באנרג'י, איפה שלא יהיה, ומציבים את המודעה שם. מלחיצה על המודעה אפשר להגיע לאתר ולעבור שם על כל מודעות האבל לפי ימים. בגלל שיטת הפרסום באינטרנט, קל מאוד להציג את המודעות – מודעות אבל אמיתיות, מעודכנות מיידית – בכל שטח פרסום כך שהן תתחלפנה זו בזו. אפשר גם להציג מודעות בל על פי אזור מגורים (אם אפשר לזהות את מקום המגורים על פי האייפי) או לפי נושא (מודעות אבל על אנשי הון באתרים הקשורים ובתחומים המתאימים באתרי החדשות, מודעות של הציבור הדתי באתרים דתיים ובאנרג'י יהדות ודומיו). זה בהחלט יכול להיות סטארט אפ מעניין.
אהבתיאהבתי
יש כמה מודלים בתגובות. ראית?
אהבתיאהבתי
עכשיו קראתי. נקודה טובה, האמת, היא שעושים את זה בפייסבוק, שמפיץ – יחד עם המשתמשים – לכל מי שזה רלוונטי לו. ובחינם. לא לסטארט אפ.
אהבתיאהבתי
מאז שיש לאימי מטפלת נתקלתי בתופעה מדהימה. כיוון שאנו בשבתות מדי פעם יוצאים לסעוד כולם ביחד, הרי שמדי פעם מעירים לנו מנהלי המסעדה כי העובדה שהמטפלת סועדת איתנו ביחד במסעדה הינה מחמאה גדולה כי רבים משאירם אותן לחכות באוטו…. אז שמות משפחה אתה רוצה?
אהבתיאהבתי
לחכות באוטו? מה?
גם משפחתי מטופלת ב-. לא יעלה על הדעת.
אהבתיאהבתי
לא צריך למהר לשפוט.
בעיקר אצל נכים עם מטפל (ונכים כי לקשישים יש בהרבה מקרים משפחה תומכת כלכלית) יש לא פעם בעייה אמיתית וכואבת של מימון העובדת הזרה לפי החוקים על סמך מה שמקבלים מביטוח לאומי. בדוק, אמיתי, נכון וכואב.
אהבתיאהבתי
לא מסכימה איתך. כאמור, מכירה את המספרים. יש גם את תוספת תשע השעות מבטל"א, המשפרת את המצב. ולעניין השני: משפחה שלמה הולכת למסעדה בשבת, שורפת אלף שקל, ואי אפשר להאכיל גם את העובד? בחייאאאאאאאת.
אהבתיאהבתי
עוד אחת.
אהבתיאהבתי