אצבעות שחורות – סקירה וביקורת עיתוני סוף השבוע: מ-7 ימים ולילות דרך סופשבוע ותרבות מעריב, עבור בכלכליסט, מוסף הארץ וישראל היום. כך חסכתי לכם *82 שקלים בפוסט אחד (למעשה בשלושה)
סופשבוע ראשון בווילה = אצבעות שחורות ראשונות בבית החדש של ולווט. אין לתאר את תחושת האושר והרווחה של בית נקי ומרווח ומצוחצח, עוד מריחים את הצבע הטרי, מסתנוורים מהפאנלים הנוצצים ומתלהבים מהעובדה שהוא כתוב על שמי בטאבו. אני מדברת על עצמי ברבים (ככה התרגלתי בחמשנים האחרונות, שיש לי תאומה סיאמית: דבורית+ולווט).
חדשות עמוד הבית (HP)
כשהכותרת הראשית של הארץ בעמוד הבית הבוקר מדגישה "דיווח", למה הכוונה? אנחנו לא בטוחים שנהרגו 17, זה רק דיווח מאי שם בקיבינמט?
והנה עוד אחת, בהמשך:
רק לי מזכירה כותרת המשנה הזו ב-ynet את אמא של נורמן בייטס בפסיכו (+ טעות הגהה קשה)?
כן, התיאור ב-nrg הרבה יותר אנושי.
מעניין אם היא בת 50 או בת 68. שירות הארץ לא מתעדכן.
כלכליסט
אבל למה כתבה על קינוחים זוכה לשער מוסף עיתון כלכלי? מי בכלל אוכל קינוחים?
וזה כל המוסף.
דמארקרוויק
חי נפשי, אני קהל היעד לכתבות ירוקות. מעניין אותי מה אפשר לעשות, בגבולות הסביר (וגבולות הסביר זה לא לא להוריד את המים בשירותים). אבל מה חידשה לי הכתבה הזו (עדי הגין), המספרת שזה די יקר להפוך לירוק?
כתבה גנרית עם אותו טון ואותה מסקנה כמו של עשרים קודמותיה (מכונית ירוקה, שוקולד אורגני בבית, משחת שיניים לא טעימה, סבון מעצבן, שידה ממוחזרת שמחירה 16-19 אלף שקל, ועוד).
7 ימים
מאוד מצער אותי הטור של יאיר לפיד מהיום. הוא מספר איך הפך לחברה לפני שבע שנים בהמלצת הרו"ח החכם שלו. תכננתי להתקשר מחר בבוקר לש. שטינמץ, הרו"ח שלי, לנפנף לו במדור של לפיד ולומר: אני רוצה להפוך לדבורית שרגל או לולווט אנדרגראונד או לשתיהן ביחד בע"מ ולשלם 24% מס הכנסה! אבל אז הגיעה השורה הקטנה המבהירה: "כדי להקים חברה אתה צריך לעבור רף הכנסות מסוים".
אאוץ'. זה בטוח לא יקרה. זאת אומרת, זה תלוי בכם אם זה יקרה, אבל נכון לעכשיו, לא אהפוך כנראה לשום חברה.
יניב חלילי במסע ניצחון עם רון פרושאור, שגרירנו בלונדון שתכף הופך לשגרירנו באו"ם, שניצח את הסטודנטים באונ' אדינבורו, שהשיל הרבה ק"ג ממשקלו, שבכלל מנהל מאבק הירואי על דמותנו בבריטניה. בעוד כמה ימים יובא מינוי באו"ם לאישור הממשלה, ואין כמו כתבת פרופיל לוחמני ומשובח במוסף הכי נקרא ביום שישי, כדי לסייע לו בכך.
אמיר קמינר מתעקש לשמוע מאלי אילדיס (שידגמן ל-ML גברים) מה רעייתו מיקי חיימוביץ' הולכת לעשות ולמה עזבה את כס הזהב. לא הולך.
חבל על מכירת היתר בכות' המשנה. לא היו ימים שבהם "היא כבר הייתה האישה המפורסמת ביותר בטלוויזיה והוא עדיין נהג במונית". כן, שתי העובדות נכונות, רק הזמנים קצת התבלבלו להם.
כתבת השער (אתי אבמוב): נאוה פרחי-בוקר מתחקרת את אירועי הכרמל בהם נהרג בעלה ליאור בוקר. התחקיר שלה יהפוך לסרט טלוויזיה, אש ואישה, בהפקת מיכה פרידמן ובבימוי עמית גורן ואידו סלע.
נחכה לסרט.
ליד שגוי: "…הם מבינים שהם רצינית…"
7 לילות
נספח לפרשת מאסטר שף ורפי אדר: נחשו איזה משפט נערך החוצה מתגובת מאסטר שף ב-7 לילות.
לאורי משגב מתכווץ הלב כשהוא רואה את רפי פרסקי בפרסומת לביטוח עם כמה פעמים ספרת עד עשר. כן, זה ההמנון של רבים מאיתנו, אז מה?
משגב לא יוצא פרונטלית נגד פרסקי, אבל אני רוצה רק לחדד: כן, גם רוקרים צריכים להתפרנס, וטוב שהזכרת את מירי אלוני בשוק הכרמל ואת קלפטר דועך באיכילוב.
העיר
באמת תמהתי למה הבחורה בשער (גיליון יום האישה, כן?) מכרסמת פלח תפוז. אני בעד ויטמין סי, אבל מה קרה פה?
לא הייתי צריכה לחשוב הרבה. בהערונת בעמוד הפותח, המתייחס לצילום השער, מסביר (כנראה העורך, עומר שוברט):
"אז מה אתם אומרים על צילום שער של בחורה עם מלפפון בפה? זה מבזה נשים? זו פרובוקציה בשקל לשים את זה דווקא ביום האישה? משנה לכם בכלל שהתמונה הזאת צולמה על ידי אישה (אורית פניני)? אתם מסוגלים לקלוט את המסר הקצת מורכב שיש מאחוריה? אתם יכולים להאמין לנו שניסינו להעביר מסר של אישה משוחררת שבשנת 2011 עושה מה שהיא רוצה ולא מתביישת בזה? אתם חושבים שתמיד צריך לקחת בחשבון מה יגידו הפמיניסטיות האוטומטיות? אנחנו חשבנו שמלפפון בפה זה לגמרי בסדר, אפילו ביום האישה, אבל היו פה כמה בחורות שחפרו כל השבוע שזה מבזה אותן באופן אישי. אחרי שהן הוציאו לנו את המיץ, הלכנו על תפוז. רק שיעזבו אותנו בשקט".
פרשנות:
– פמיניסטיות אוטומטיות, זה כמו שמאלנים אוטומטים, מפגינים אוטומטים, צמחונים אוטומטים, חובבי ריאליטי אוטומטים, עורכים אוטומטים?
– המסר המורכב של כל אישה "עושה מה שהיא רוצה ולא מתביישת בזה" הוא כזה: נשים לא מתביישות עכשיו להכניס מלפפונים לפה. הן עושות זאת מיוזמתן, בלי שנדחוף להן את הראש למטה. ברור?
– "היו פה כמה בחורות שחפרו כל השבוע…" – פה, במערכת הגברית שלנו, כשהעורכים הם גברים, מסתובבות כמה קאצ'קעס ("בחורות", לא עובדות בדיוק כמוכם) אתם יודעים: המפיקות, המגיהות, כתבות האופנה, המדריך, האוכל, והן חפרו לנו, הגברים העסוקים בקביעת האג'נדה המורכבת של העכבריר, עם הפמיניזם האוטומטי שלהן. אז כדי שיהיה שלום בית סתמנו להן את הפה עם תפוז. את המלפפונים נדחוף להן אחר כך.
ואכן, אל דאגה, בהפקת האופנה בע' 42 כל הנשים אוחזות דבר מה בפיהן, תות, תפוז, תפוח, או מלפפון ביד. החונטה הגברית בעכבריר יכולה להיות מרוצה.
אם תשאלו מה נשים צריכות על פי העכבריר הרי שמדובר בשלל תענוגות סקס. משפיכה נשית (איתמר הנדלמן סמית שלא מגלה את אמריקה) ועד סקס לסבי.
יואב בורוביץ' ונטע הלפרין על שאלה יותר מעניינת: האם לפרשן לענייני ערבים יש היום יותר מידע מלכל גולש אינטרנט ממוצע, ועל האיבה בין אהוד יערי לצבי יחזקאלי. להגנתם אומרים הפרשנים: לא היו לנו שום סיכוי בעולם לנבא את מה שקורה עכשיו בעולם הערבי.
ותיקון: המגזין 972 הוקם בקיץ 2010, ולא לפני כמה שנים.
טיים אאוט
חנוך מרמרי על עיתונאי המפוטר על לא עוול בכפו, נזכר בפירורי נעוריו כעיתונאי מחוזר. wake up call למי שעדיין שם ונמצא בקבוצת הסיכון, או לכל אלו שעדיין לא, ומתישהו (לא תאמינו כמה מהר עובר הזמן) יגיעו אליה.
קראתי כבר על שני עיתונאים הממליצים בסו"ש זה על הספר של פול לפארג, הזכות לעצלות, שיצא במהדורה מחודשת ותוקף את אתוס העבודה הקפיטליסטי. קאונט מי אין.
בלוגלנד/ פייסבוק/ רשת
רחביה ברמן: האם חברה ישראלית עוסקת בגיוס שכירי חרב עבור משטרו המתמוטט של קדאפי?
מיקי גוריון קוראת לבוא לתמוך ולהפגין יחד עם העובדים הסוציאליים.
בראנץ' החלומות של בייגלה (לא, לא נופר) בנמל יפו ב-25 במרץ, 10:00-15:00. כל ההכנסות לטובת עמותת שובע.
צפניה על עתניאל שנלר נגד פרידה הכט. הכל בסדר עד שאני מגיעה למשפט הבא:
"גם אם פרידה הכט תומכת במחבלים, היא תומכת בהם כי היא רוצה שיהיה שלום. אם דב ליאור תומך ברצח תינוקות חפים מפשע זה בגלל שהוא, ובכן, פשוט נבלה".
זה נבלה וזו טרפה. רצח הוא רצח הוא רצח. אין שום סיבה לתמוך במחבלים שמטרתם להרוג בשם השלום. משום כיוון שהוא. לא.
הלל על תקלה מצחיקה באתר הארץ.
אביעד קיסוס בשלל תובנות פייסבוק שעיקרן נרקיסוס ובחורים בלי חולצה.
הוללות ביחידה המיוחדת של אמ"ן. פרק מתוך הבור של רונן ברגמן ודן מרגלית (מקום ראשון ברשימת רבי המכר – עיון).
הנה עוד "דיווח": פייסבוק במו"מ עם סקייפ.
הקטנוע האדום
שישי, אמש, קצת אחרי שבע בערב: על הקטנוע מפ"ת לת"א. קצת אחרי צומת גהה שתי ניידות עם סירנה מפחידות את התנועה, עושות פרסה וחוזרות לכיוון הצומת. עוד ק"מ קדימה, ומהצד השני אני רואה ושומעת את האמבולנס דוהר לכיוון. עוד ק"מ וכבאית זועקת יוצאת מכיוון ר"ג לאותו כיוון. מה קרה? לא יודעת. לא מצאתי שום דיווח ברשת. מישהו יודע?
לפני פיזור
תחילת סיקור עיתוני הסו"ש – אתמול בהבלוגוספירה חוגגת.
איך הגעתי ל-82 שקלים לעיתוני הסו"ש?
ידיעות ומעריב, כל אחד 13 – 26 ש'
גלובס – 14.8 ש'
הארץ – 16 ש'
העיר, טיים אאוט, 10 ש' כל אחד – 20 ש'
כלכליסט – 5 ש'
סה"כ: 81.8 ש'
בקרוב חלק ב' של אצבעות.
ולווט אנדרגראונד 
יפה לך המחווה לפרסקי.
אהבתיאהבתי
העיקר שגם הוא יראה אותה.
אהבתיאהבתי
וולוט, פיספת משהו:
חשיפה: המרכז הישראלי לנפגעי כתות
אהבתיאהבתי
כמה טוב לנו שהוא דוחף שקרים גלויים כאמת צרופה למרות שהוא, עלק, מסייג אותם.
עדיף שיתרכז ב- http://tinyurl.com/4nxa5oz
אהבתיאהבתי
לא מובנת התגובה
למה זה טוב לכם?
ואיך ברמן קשור לגניקולוגיה? (נושא מרתק בפני עצמו)
אהבתיאהבתי
פרידה לא אמרה שהיא תומכת אלא שהיא מפרגנת להוא שבא להתפוצץ
לא בטוח שהיא עצמה ממש עמדה על המשמעויות הנגזרות ממה שאמרה
בכל אופן, המוטו שלה בתוכנית הוא שהיא מפרגנת לכל מה שזז וגם אם זה לא נכון זה מה שהיא ניסתה להעביר באותה שיחה שבכלל לא הייתה שיחה פוליטית אלא שיחה על פירגון
אהבתיאהבתי
לגבי עלות העיתונים..
אלה מחירים של קניית עיתון חד פעמי..
אם עושים מנוי המחיר הרבה יותר זול .
אהבתיאהבתי
ללא ספק האיש גאון כלכלי בהתהוות.
שיבוט מישהו?
אהבתיאהבתי
תגיד את זה להארץ שהחלו לחייב אותי על מנוי סופ"ש יותר מהעלות בחנות
אהבתיאהבתי
לגבי ה"דיווח" – צודקים לגמרי. אם זה רק דיווח, לא מאומת, אי אפשר להביא את הדברים בתור אמת צרופה.
חגי סגל כתב לפני כמה שבועות על השמועות שהיו עם סיפור צ'אוצ'סקו, כשהוא הורה לפתוח באש על המפגינים, והדיווחים היו על מאות ואלפים של הרוגים, כשבסוף התברר שנהרגו אולי 80 איש. ההיסטריה הראשונית תמיד צריכה סיוג.
אהבתיאהבתי
היהודים ב-NRG מפרגנים לך
.
אחלה תמונה!
אהבתיאהבתי
מצחיק שאת כותבת היום על פמיניסטיות אוטומטיות כשבדיוק אתמול אחת מהן עשתה דיסלייק לתגובה לא רצינית שלי. לפחות הוכחת שאת לא מהאוטומטיות.
ובכלל, אני חושב שההגדרה "אוטומטים" היא קולעת, ומאפיינת בצורה מאוד מדוייקת את מירב השיח הציבורי בשלל נושאים (כמו שהרחבת יפה, כקונטרה לשוברט). בפוסט הזה, ר' למשל רחב/צפניה.
אני מתחבר מאוד לזכות לעצלות (רק מקווה שהספר עצמו לא הורס את הביטוי המוצלח עם שלל תיאוריות מרקסיסטיות, כי אין קשר בין הדברים), ורוצה לנחם אותך שאין לך על מה להצטער – מדובר בצרות של עשירים, ולמיטב הבנתי, זה עדיין לא חל עליך (ו-כ' ומושיק מלמעלה צודקים).
אהבתיאהבתי
שני הלינקים לביקורת על הספר של פול לפארג מובילים לאותו מקום. זה מכוון?
אהבתיאהבתי
פינגבאק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » אצבעות שחורות 4.3.11 חלק ב’
אכן זו את… הכתבה במוסף כלכליסט היתה טעימה במיוחד לכל מי שמתעניין באוכל. ואגב, גם כתובה נפלא כרגיל במוסף כלכליסט, שכבר נאמר עליו שהוא המוסף המשובח ביותר במקומותינו. שבת שלום
אהבתיאהבתי
עוד פעם אתה עם הריטיינר? לא נמאס?
אהבתיאהבתי
מה זה ריטיינר? משהו שקשור לשפתיים-מעל?
אהבתיאהבתי
מה זאת אומרת מי בכלל אוכל קינוחים?
הרי לך מצעד הקינוחים התשיעי, ואני יכולה להעיד על כך שכל המצעדים היו הנקראים ביותר בבלוג.
אם קינוחים שווים כתבת שער? על זה אני כבר לא מתחייבת.
חוץ מזה, משהו שאולי יהיה בחלק ב' של האצבעות – במוסף "סופשבוע" היו כמה כתבות מעניינות. לא טריוויאלי.
אהבתיאהבתי
טוב נו, אני מתנצלת בפני כל אנשי הקינוחים באשר הם. זה לא אתם, זו אני.
אהבתיאהבתי
האפשרויות לכיתוב מודגש, נטוי, ציטוט וקישור, גזו מהפוסט הנוכחי אבל קיימות בקודם. סגירת תגים אפשרית (לא שיש לי שמץ מה זה בדיוק) וגם הה לא היה מעט קודם . אצלי IE.
אהבתיאהבתי
ואני לתומי חשבתי שהתפוז בעצם מייצג את החיוך של הבחורה ומדגיש אותו. היא מחויכת ומשוחררת.
אבל זה אני…
אהבתיאהבתי
לפי הצילום הבחורה לא מכרסמת את פלח התפוז אלא רק מחזיקה אותו צמוד לשפתיה. המהדרות יכולות לחשוב שהיא מוצצת ממנו.
אהבתיאהבתי
יאיר לפיד שוב מפגין את טיפשותו הפופוליסטית:
1. השטות הזאת של "הקמת חברה אפשרית מרף הכנסות מסוים", הדביל התכוון כמובן שהיא כדאית מרף הכנסות מסוים.
2. הרמאות לשמה בדבר אחוזי המס: אכן מס החברות הוא נמוך, אבל כדי למשוך אישית את הכסף מהחברה, אתה יכול למשוך רק כמשכורת (ואז מדרגות המס עובדות כרגיל) או כדיבידנד שעליו משלמים 25% מס. אי אפשר כמובן למשוך רק דיבידנדים וגם שם יש כללים שמגבילים את גובה הדיבידנד מול גובה השכר וכו'.
בקיצור, יש הבדל במס אבל הוא ממש לא 24% מול 50% פלוס, אלא יותר הבדל של אחוזים בודדים, שלעיתים מתקזזים עם ההוצאות המרובות של חברה.
אהבתיאהבתי
וכרגל מסיימת, שיעור מס הכנסה השולי המקסימלי לפני 7 שנים (שנת המס 2004) היה 49%, כך שאין שום סיכוי – שיאיר שילם 63% מס הכנסה כפי שהוא טוען בטור בציטוט מדברי רואה החשבון שלו: "ההבדל הוא שבמקום לשלם מס הכנסה של 63% וגם ביטוח לאומי, תשלם רק מס חברות של 36%". עובדות אף פעם לא הפריעו לטיעונים שלו.
אהבתיאהבתי
מס בעיני רבים זה לא רק מס הכנסה. זה גם מס בריאות, ביטוח לאומי ואולי עוד ירקות.
לא פעם יש שיקולים שאינם רק כלכליים במעבר לחברה, גם קטנה.
אהבתיאהבתי
חולשתם של הפרשנים נובעת מחוסר הכרה של הככר בקהיר והאנשים שהיו שם.
נשלחתי לסקר את סיפור ההתקוממות במצרים. למעשה הגעתי לקהיר יומיים אחרי תחילת הסיפור כך שהספקתי לספוג מהפרשנים מה שמצטייר כניחושים והערכות.
חצי יום בככר הבהיר שהאולפן הממוזג הוא הבעיה, הם לא ראו את הנחישות, הם לא ראו כמה רחבה ההתקוממות בתוך האוכלוסיה, הם לא זיהו מי הם האנשים בככר.
בעיקר הם לא שמו לב שאנשים בככר כבר מדברים על שנויים ספציפיים לחוקה המצרית.
לאמיתו של דבר גם לי זה היה מסובך, עם כל ההפתעה על הפתיחות ועל החופש לדבר נגד המשטר כמו שלא קרה אף פעם במצרים, עדיין זה היה נשמע אופטימי בטירוף ואפילו נאיבי במידה… חופש עיתונות במדינה ערבית..? אין כזה דבר אפילו בלקסיקון
אבל מצד שני, בשעות הקשות שלא היה נראה שיש שלטונות בכלל המפגינים בככר קמו ולקחו את זה על עצמם, הם תפסו גנבים במוזיאון, ניקו את הרחובות, ביקשו מהצבא להעמיד עמדת תצפית על גג המוזיאון, פינו כלי רכב שלא היה עניין לפגוע בהם, בניין הטלויזיה הממלכתית מסמלי השלטון לא נפגע, למה? כי הם אמרו 'זה שלנו, למה לשרוף, אנחנו נקבל את זה במילא'
סימלי שלטון אחרים בקהיר קיבלו יחס שונה אומנם.
נראה לי שכל הפחדים הנובעים מההפיכה במצרים נולדו באולפנים הממוזגים, חופש ביטוי ודמוקרטיה לא יזיקו לאף אחד.
אהבתיאהבתי
הקמת חברה אפשרית מכל רמת הכנסות, אולם כלכלית רק מעל רמה מסוימת של הכנסות. ברמת הכנסות נמוכה מס ההכנסה נמוך ממס החברות. כמו כן, לחברה יש הוצאות אדמיניסטרטיביות מסוימות (רישום, ניהול ספרים) שהן גבוהות מהוצאות של עצמאי. למיטב זכרוני, קו הגבול הוא בערך חצי מיליון ש"ח בשנה (כ-20 אלף ש"ח בחודש).
אהבתיאהבתי
הם=הן, כמובן. דוגמא נוספת להדרת האשה מהדקדוק הגברי ולטעויות הגהה של שבת בבוקר.
אהבתיאהבתי
אפרופו פמיניזם אוטומטי – זו גם כותרת הכתבה בטיים אאוט שתמציתה 'שוב הפמיניסטיות המעצבנות האלה הולכות רחוק מדי ומעצבנות את כולנו. והם גם שונאות סקס'. מזל שנתנו קרדיט לא רק לכתב אלא גם לכתבת על הכתבה הזו, כדי שאי אפשר יהיה להאשים אותם במיזוגניה גמורה.
נדמה שיום האשה הוציא מעורכי העיתונים את הטקסטים הצפויים, המשעממים והבנאליים ביותר, גם בגזרת ה'אנחנו כל כך פוסט-פוסט-פוסט ומודעים לעצמנו כאילו כזה'.
אהבתיאהבתי