אביב מזרחי, עורך דף הבית הוותיק והמוערך של nrg עזב לאחרונה את תפקידו. זה מכתב הפרידה שהוא שלח במייל לחבריו למערכת. מבוסס על נאום הפרידה של גבי אשכנזי

נאום ראש המטה הכללי ההום פייג' היוצא, רב-אלוף גבי אשכנזי אביב מזרחי, חילופי ראש המטה הכללי
אדוני ראש הממשלה מר בנימין נתניהו,
שר הביטחון, רב-אלוף במילואים אהוד ברק,
יושב ראש הכנסת
שרי ממשלת ישראל, שרים לשעבר, חברי כנסת ישראל,
בני משפחתי היקרים –  רונית, איתי גלי ואימי פרידה,
מחליפי בתפקיד, רעי וידידי, רב-אלוף בני גנץ,
משפחת גנץ – רויטל והילדים: נועם, ניר, נדב נוגה,
עורכים יקרים!

עמיתיי למטה הכללי, אלופים לשעבר
מכובדיי כולכם,

לפני ארבע שנים שלוש וחצי שנים בדיוק ניצבתי במקום הזה, קיבלתי את נס דף הבית מחברי למושב, רב-אלוף דן חלוץ  איש שתרומתו לביטחון המדינה ראויה לכל הערכה ואמרתי שאני חש "כפי שמתוארים רגשותיו של שליח הציבור בתפילת יום כיפור, העומד לפני תחילת שליחותו" סבבה.

היום אני עומד מולכם ברגעים האחרונים של שליחותי כרמטכ"ל התשעה-עשר של צה"ל כהום פייג' ה-408 של nrg, בתקווה ובאמונה שעשיתי כל שביכולתי כדי לשאת בהצלחה באחריות שהוטלה עלי;
וכדי למלא את חלקי בשמירה על המדינה הזו האתר הזה, שדורות של יהודים חלמו עליה עליו, ושאלפים רבים שילמו בחייהם עבדו בו כדי להבטיח את קיומה קיומו.

פעלתי ברוח דבריו של הרמטכ"ל וראש הממשלה, רב-אלוף יצחק רבין, זכרו לברכה מי שחפף אותי, שאמר כי "כן לא בונים מדינה אתר בכותרות העיתונים ולא גם בהופעות במבט לחדשות. מדינה אתר נעשית נעשה במעשים קטנים, אפורים, יום-יומיים". אנחנו אומנם לא התבקשנו לבנות את צה"ל nrg  יש מאין, שכן התשתית הערכית והאנושית הייתה כאן עוד מראשית ימיו של כוח המגן העברי האינטרנט.

בנינו את צה"ל האתר, ובנינו מחדש את האמון של הגולשים חיילי הסדיר והמילואים במערכת, את גאוותם ואת תחושת המסוגלות שלהם. את כל אלו עשינו, כדברי רבין חיימון, לא בהסתערויות אלא במעשים קטנים, בשגרה שקטה אך מאומצת, צעד אחר צעד, לבנה אחר לבנה. ואני, שהוצבתי כאדריכל משימת הבנייה המחודשת הזו, יחד עם חבריי למטה הכללי לעמדה, החלטתי להתרכז בעשייה ולוותר על אור הזרקורים. את תגמולי לא מצאתי בסקירת שורותיו של צה"ל – סקירה שחשפה לפניי צבא חזק ועוצמתי, מאומן, ערכי ומרתיע, שמחסניו מלאים וחייליו חולמים שלום, אך ערוכים לקרב.בכלל.

לא מצאתי אותו בעיניהם של ילדי שדרות ויישובי עוטף עזה, עורכים בכל מיני ערוצים שלראשונה זה שנים קיימו את הקייטנות ואת מחנות הקיץ ביישוביהם, היו צריכים ללון ולא בבסיסי צה"ל, הודות עקב להמציאות הביטחונית הכלכלית שהושגה שרווחת בעקבות מבצע "עופרת יצוקה" בענף.

זה התגמול האמיתי וזו התמורה המלאה למאמץ המשותף שהושקע כאן; כמאמר השיר: "יותר מזה אנחנו לא צריכים" "יש לי אישה, ילדה ולמברטה".

אעורחכים נכבדים,
מלאכת הבנייה הזו הייתה קשה, תובענית, לעתים גם מסובכת.
היא התאפשרה הודות לכל אותם אנשים שנקראו לדגל והתגייסו למשימה.
אלו הם חיילי צה"ל ומפקדיו, בסדיר ובמילואים, ביבשה, באוויר ובים, מבטח העוז של העם היהודי,
כל העורכים שהמטען הערכי שהם נושאים על כתפיהם הצעירות הוא הדלק שמניע את האתר החברה שלנו קדימה.
יחד לקחנו חלק כולנו במלחמה שמשנה את פניה, נגד אתרים אחרים, מלחמה שהופכת גם את העורף לחזית ואת התושבים ללוחמים הרגוע שבעורכים לעצבני ממש.
יחד ניהלנו מאבק עיקש נגד כל שליחיו ושולחיו של ציר הרשע ynet, שביקש להשחיר את פניו של צה"ל האתר, ולערער את המציאות הרגישה והשברירית הזויה  של אזורנו חיינו.

אני סבור כי בשדות הקרב המורכבים שבהם לחמנו, בלב הים התיכון וביישוביה הצפופים של רצועת עזה, בגבול הצפוני וביהודה ושומרון, היה ממש מדליק.
נתנו את התשובה הטובה והנחושה סבירה ביותר כמעט לכל אויבנו.

מכובדיי, השרים וחברי הכנסת,
כדי שנצחוננו יהיה שלם, וכדי שנזכה לראות כאן את דמותו של החברה האתר כפי שחלמנו לראות אותה אותו, עלינו לדעת היכן מרכז הכובד של המאבק, ומה הם כלי הנשק שלנו. צה"ל מילא את הימ"חים ל-nrg יגיעו עורכים חדשים והאתר התעצם בספינות חדשות, בטנקים ובמטוסים במחלקת וידאו ועוד כל מיני דברים שאני לא יודע עליהם.

אבל כל אלו לא יאפשרו לנו לצלוח את המערכה הבאה אם לא נדאג לחיילים גם לאחר שחרורם לשמור על קשר בפייסבוק, אם לא נשוב ונדחה את ההשתמטות נעשה לייקים אחד לשני על שטויות, אם לא נזכור שאחרי שלפני "שרות החובה" זוהי קודם כול "החובה לשרת" הכל, לכולנו מאוד משעמם. בראש כל אלו, אנו מחויבים לזכור ש-nrg הוא לא נחלה של אדם פרטי. הוא צבא העם, הוא של כולנו; הוא העתיד עבר שלנו שלי והוא המתכון לניצחון; ועל כולנו כולכם מוטלת החובה לשמור עליו ולהבטיח שיישאר כזה.

לסיום, כמה תודות.
אני מודה לך, אדוני ראש הממשלה, ולכם, מכובדיי השרים, על שנים משותפות של עבודה נטולת הפסקות למען שלומם של תושבי ישראל.
תודה למשפחתי היקרה שליוותה אותי לאורך הדרך, תמכה בי ברגעים הקשים וגם המאושרים וניצחה איתי הכול.
תודה לרעיי למטה הכללי על העשייה המשותפת וארוכת השנים. גאוות כולנו שאלו הם מפקדי צה"ל.רבותיי האלופים זו הייתה זכות גדולה לשרת איתכם.
לכל האנשים המדהימים שעבדו איתי ושייכתבו לפי סדר אקראי.

תודה לאנשי הדסק, איתמר בן זקן, תומר (מומו) לוי, אבי יופה, שני שחם, שני זוארץ, אשל (נו נו) גן, דני זאק, דניאל הרוש, דני בר-און, ליאור  לרנר, עדי שבתאי, סאלי ואנה, נירה מנסה, ניר שטיינברג, מור שמעוני, חיים (חיימון) איסרוביץ' וזש"ל.
תודה לאנשי הספורט – בן זגגי, דודי ליפט, אסף נחום, אריה שמוקלר וירון לופו.
תודה לכלכלה: שרון (שרקי) מרוז, ענת לפלר ובן זהבי.
תודה למקומיים, בת אל אפרתי ואלכס נירנבורג.
תודה לערוץ סגנון: מיכל הניג, מעין זיגדון, טלי כהן ציון וגליה טלמור.
תודה לאיש התרבות נמרוד דביר.
תודה לנועה רובין הרכילאית התרבותית (ותמסרי גם למיקי).
ותודה לאיש הירוק אבי גרצמן.
בעזרת השם גם תודה ליצחק טסלר.
ותודה לרועי ניניו, ענת שולומון ויעל קרמר.
לאנשי המחשבים: אילן זילכה, חיים בן עטר ואדם גוטמן.
תודה גם לשלומית חביב לנטע ולליאור.
וביי ביי לחבריי להום פייג' – יעל ללום ואיתי אליצור, שמקבל גם את הפסקה הבאה. הנה:

את נס הרמטכ"ל ההום פייג' העברתי לפני זמן קצר לידיו של ידידי ושותפי לדרך, רב-אלוף בני גנץ איתי אליצור, ובכך סגרתי מעגל אישי ומשותף. היום ממש לפני עשר שנים שלושה חודשים, בשנת 2001 2010 הענקתי נתתי לבני לאיתי דרגות אלוף יחד עם הרמטכ"ל שאול מופז, לאחר מינויו של בני למפקד הגיס  הצפוני, סיגריה כי הוא שכח להביא את הקופסה שלו. וכיום, עשר שנים בדיוק לאחר מכן, שלושה חודשים אחר כך אני זוכה להיות לצדו כשהוא עולה לפסגת האחריות הלאומית, ומתמנה לרמטכ"ל.  בני איתי, אין לי ספק שהשקט הייחודי שלך, יכולותיך האנושיות, הניסיון הרב, וזה שאתה ממש סבבה יאפשרו לך לרתום אחריך את חיילי צה"ל האתר, ולנווט בנחישות ובבטחה את ספינת הביטחון העבדים שלנו לחוף מבטחים. כולנו מאמינים בך. בהצלחה!

מכובדיי,
אני תולה היום את מדי צה"ל הבגדים הרטובים אחרי כארבעים שנות שירות, דקות במכונת כביסה. ראיתי את מדינת ישראל האתר ואת צה"ל בשעות גדולות, ברגעי הישג ובעתות מבחן. לאורך הדרך, לא הסתרתי את העובדה שאין לי מונופול על הידע, ומובן שככל בן אנוש, גם שגיתי.

אבל אני רוצה להאמין היום. ששגיאות. אלו נעשו מתוך רצוני הכן והמלא למלא כהלכה את המשימה שהוצבה על כתפיי, ושפעלתי בלב נאמן, ועל פי מיטב שיקול דעתי, למען ביצור עוצמתו של צה"ל. שאף אחד לא שם לב.

כשאצא מכאן, מלבד החוויות והחברים הרבים, אקח עימי לדרכי החדשה גם את החלומות. אני חולם בין השאר על היום שבו ישובו השקט והשלווה לפקוד את בתי ישראל, נשים ערומות.

במבט הצופה אל העתיד, אין לי ספק שלפנינו אתגרים רבים ומורכבים ועוד נכונו לנו לכם ודאי שעות לא קלות.
אולם מהיכרותי אתכם ועם שדרת הפיקוד המובילה את צה"ל האתר כיום, אני יודע שכל עוד תמשיכו בדרככם, חדורים בעוצמתכם ובהתעלותכם הרוחנית, תאפשרו לתושבי הארץ לארגון הזו הזה לשגשג, להתפתח ולצמוח, כפי שחזה הנביא ישעיהו בדבריו חביב מהקיוסק: "וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה'. ששון ושמחה ימצא בה, תודה וקול זמרה" "תבוא בצהריים, יש קוסקוס".  אני מודה לבורא עולם. על שהובילני בדרך הישר ונתן לי הזכות לפקד עליכם שאני עצוב מאוד לעזוב אתכם. הייתה זו חוויית חיים שמעטים הם אלו שזכו בה, ועבורי לא היה זה דבר מובן מאליו ולו לרגע אחד. חוויה נהדרת. תודה רבה.

אביב מזרחי
עדכון: היום מזרחי הוא עורך ה-HP של תפוז

לפני פיזור

ועוד מהנעשה במעריב: על פי דיווחים לא רשמיים, אודטה תעזוב את סופשבוע (לפחות) וכך גם אראל סג"ל, שיכתוב לעיתון היומי.