מאת יאיר אשכנזי, עורך HP ב-mynet
"אומרים יש בעולם נעורים היכן נעורי?", בקעה זעקתה של ריטה מהטייפ הקטן שהציבה דליה המורה לספרות על שולחנה ועוררה אותנו, תלמידי כיתה י"א מנומנמים. לאחר מכן הדהדה בחלל הכיתה אותה שורה, בלחנים שונים, גם בקולותיהם של אריק איינשטיין ויהורם גאון. השנה היא 2002. You Tube עדיין לא באוויר, וכדי להשיג את שלושת השירים המורה נדרשה ודאי להסתייע בקולגות ואולי לצאת בעצמה למבצע לוגיסטי קטן של הקלטות וחיבור הביצועים.
באותה תקופה, רק בדרך הפרימיטיבית הזו ניתן היה להשמיע לתלמידים את הגרסאות המולחנות לשירים שלמדו. You Tube, שהוקם שלוש שנים לאחר מכן נתן לתלמידים וגם לאמנים תשובה הגיונית לשאלה שהציג ביאליק: הנעורים שלכם נמצאים כאן, בקליפים הרבים שבאתר. הזיכרונות המוזיקליים הראשונים, השורות והרגעים שנחרטו בראש, השירים שלמדתם ואהבתם וכמובן רעמת התלתלים שעוד פיארה את ראשיכם בסבנטיז או באייטיז. כולם כאן במרחק הקלקה.
אחרי שנים של הצלחה האידיליה הזו של השימוש ביו טיוב מתקרבת אל קצה. מי שהכריזה מלחמה נגד 60% מגולשי יו טיוב הישראלים, שצופים בסרטוני מוזיקה באתר, היא חברת NMC, שמחזיקה בזכויות היוצרים למרבית הקלאסיקות העבריות ופתחה במאבק משפטי נגד משתמשים שהעלו שירים שבבעלותה לרשת.
כך, בחודשים האחרונים הוסרו עשרות שירים מהאתר, ובמקביל תפח מספר הקליפים שהעלתה החברה בערוץ You Tube שפתחה. אחד המשתמשים הבולטים שנפגעו קשות בקרב על הארכיון הוא האספן גיא אלון, guyal11, שנאלץ להסיר מהערוץ שלו עשרות קליפים אותם המיר במשך תקופה ארוכה מקלטות וידיאו ישנות לפורמט דיגיטלי.
אין חולק על זכותם של היוצרים להתפרנס בכבוד מהתמלוגים על יצירותיהם ואפילו לא על זכותה של NMC להשיג דריסת רגל ביו טיוב (שירים שהוסרו מערוצים פרטיים הועלו מחדש בערוץ של החברה). אולם לא ברור מדוע המאבק נמשך על גבם של הגולשים ולאחר שאקו"ם כבר סיכמה עם יו טיוב על תמלוגים שישולמו לאמנים הישראלים, בהתאם לצפיות בשיריהם באתר. למה חברות המוזיקה לא פועלות להסדרת סוגיית התמלוגים מהעלאות של משתמשים פרטיים? מדוע גולש אדוק שגאל כל כך הרבה אוצרות ארכיון מריקבון במרתפי רוממה או משידור בשעת לילה זניחה, וצבר בתוך כך מאות מנויים רשומים בערוצו, צריך להיענש ולהיקנס על כך?
קשה להאמין שחברת המוזיקה תרדוף ותנהל מאבק משפטי נגד כל משתמש זוטר שיבקש להשתמש בשיר כלשהו כפסקול לסרטון יום ההולדת ה-90 של סבתו. השאיפה לאטום הרמטית את האתר מפני הפרת זכויות יוצרים היא בלתי אפשרית, אולם המאבק נושא אופי כוחני ולא סובלני כלפי כלל הגולשים, שהנגישות לשירים קריטית עבורם.
ב-NMC חייבים להבין שבשנת 2011 אין באפשרותם להחזיר את חובבי המוזיקה בארץ שנים אחורה, אל התקופות בהן נאלצו לבקש שירים נשכחים בתוכניות רדיו, לקוות שתוכנית זו או אחרת תשודר דווקא הלילה בלופ כדי להקליט אותה, לפשפש בחנויות תקליטים מיד שנייה ואפילו להשאיל מחברים דיסקים כדי לשמוע את השיר המסוים שכל כך אהבו. אל תגזלו מאיתנו את המוזיקה העברית ב-You Tube.
תמלוגים? בבקשה, פנו לאקו"ם ודרשו לשבת אל שולחן המו"מ. כך עשו במדינות אחרות ואין סיבה שבישראל לא יושג הסדר דומה.
יאיר אשכנזי
ולווט אנדרגראונד 
קודם כל – תודה לכל התומכים והמפרגנים.
כמה עובדות – חברת NMC בערוץ היוטיוב שלה מעלה לרוב רק את פסקול השיר (לא אודיו) בעוד שבערוץ שלי היו אך ורק קטעי וידאו מקוריים (ונדירים ברובם) של האמנים השרים את השירים.
חברת NMC הסירה את הערוץ שלי מתוך ידיעה שהקטעים שהעליתי אינם ברשותה ושאין לה רשות להציג אותם. בבחינת "מה שאין לי, לא יהיה לאף אחד".
שנית – בפגישה עם חברת אנ.אמ.סי נתקלתי בגישה מתנשאת ואף באיומי תביעה אם אוסיף למחות נגד הצעד שלהם ברשת.
המאבק בגישה הכוחנית והמתנשאת בחברת אנאמסי בעיצומו, וכל אחד מוזמן להביע אותו כראות עיניו : חרם צרכנים, מכתבים , טלפונים, מיילים וכדומה.
אהבתיאהבתי
אני מניח, שהתכוונתה לא וידאו בסוגריים. החברות מחזיקות בזכויות הפיזיות של השירים, דבר שחוסם גם העלת קטעי וידאו שלהם. מאחר, ומורשים בשמוש המקורי המוגבל. קשה לראות איך יגיעו להסכם עם יוטיוב, כאשר אף עם אי.טונס לא מצליחות להגיע להסכם.
אהבתיאהבתי
יש לי רעיון שאולי יוכל להשיב את האוצר המופלא הזה בחזרה לרשת..
אומרים ששרי אריסון אוהבת גם שירים עבריים (בנוסף לדברים שהיא עושה לביתה, בזכות). אולי מישהו יצליח לגייס אותה לממן השבה של הערוץ לרשת תמורת ריטיינר שנתי לחברה בעלת הזכויות? – כך היא תוכל להוכיח שלא רק השלום מתחיל בתוכה אלא גם האהבה למשהו שלא מניב, לשם שינוי, כסף, אלא אהבה נטו.
אני מתחייב להוקיר אותה לעד על השבת הנכסים והברזל לאוהבי השירה העברית, באמת וללא שמץ של ציניות. אני משוכנע שרבים יודו על כך ויוקירו את המעשה והתרומה.
מישהו מכיר מישהו שמכיר?
אהבתיאהבתי
כל כך מבאס. אהבתי מאוד את הערוץ שלו.
אגב, מאז שיוטיוב העיפו לי פסקול של סרט שעשיתי בימי העליזים בישראל (ואפילו לא השתמשתי בכל השיר, כן?), אני חושבת שמשהו מאוד (אבל מאוד) דפוק בשיטה הנוכחית.
אהבתיאהבתי
בבצלאל, לא בישראל. זו היתה אחת הפליטות הפרוידאניות ההזויות ביותר שלי אי פעם.
אהבתיאהבתי
פינגבאק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » שלשלתי אסימון
אני חושבת שצריך לזכור שני דברים:
1) נראה שאת NMC לא מעניינת שמירה על תרבות ישראלית. גם תיעודה לא ממש מטריד את מנוחת החברה. אם יימכר ולו דיסק אחד פחות בגלל הערוץ הנפלא של גיא, NMC תלחם בו בכל כוחותיה (זכרו מדובר בחברה שרכשה את הד ארצי).
2) לא בטוח של- NMC אכן יש זכויות על קליפים מתכניות ששודרו בערוצי טלביזיה שונים. למיטב ידיעתי, הערוצים ו/או חברות ההפקה, משלמים לבעלי זכויות המאסטר (זו הזכות עליה נשעו ב- NMC בדרישתם להורדת הערוץ).
3) הזמן עובר, המחאה שלנו לא חזקה מספיק והרבה פנינים נעלמות להם לתהום הנשייה. לא חאראם ?
אהבתיאהבתי
ממליץ לקרוא את זה, על להקה, שחשבה אחרת, והצליחה. ואת החומרים של הדדס אפשר למצוא כאן.
אהבתיאהבתי
יש כאן עניין רחב יותר מאשר ההורדה או ההעלאה במקום מסוים. ליוטיוב יש מקום מאד משמעותי בבניית התרבות הנוכחית. הקישורים שנעשים בין קטעים ביוטיוב לבין מקומות אחרים ברשת יוצרים לא רק נגישות לחומרים שרבים לא היו נחשפים אליהם באופן אחר, אלא גם פרשנויות תרבותיות שונות, מתוך אותם מקורות.
עכשיו, נכון, זה לא חייב להיות יוטיוב. יש גם שירותים מתחרים, וNMC יכולה גם להעלות את הסרטונים באתר שלה. אלא מאי? יוטיוב הוא האתר הגדול, והנגיש ביותר כיום. כשמישהו מחפש נושא כלשהוא שהתשובה לו מצויה (אולי) בוידאו, סביר שהוא יחפש קודם כל ביוטיוב. בוודאי אם מדובר על בני נוער (ולמעשה גם על מבוגרים שאינם בעלי יכולות חיפוש נרחבות – היינו, אנשי גוגל. וגוגל הרי = יוטיוב). לכן, יעשו בשכל אנשי NMC אם יבליגו על עלבונם (?), ימצאו פשרה הוגנת של תשלום תמלוגים כפי שנעשה עם חלק מחברות התקליטים בארה"ב, ויאפשרו את השימוש בחומרים האלה, דווקא כתוכן גולשים. מי יודע, אולי אם אנשים יחשפו לשירים שבבעלות NMC בדרך הזו הם עוד עשויים, במקרה, לרצות לרכוש לעצמם את השירים להאזנה פרטית.
אהבתיאהבתי
אם NMC פתחה ערוץ חינמי משלה ב-youtube בו היא מעלה את התכנים בצורה חוקית כך שמבצעיהם מקבלים עליהם תמלוגים, איפה הבעיה פה? (פרט לכך שבאמת חבל על הבחור שהעלה בתור תחביב חומר רב, אם כי קצת בעייתי, ליוטיוב).
אהבתיאהבתי
חיפשתי את הערוץ. לא מצאתי.
באופן עקרוני, אם לגזור גזירה שווה מהנעשה בארה"ב הערוצים ה"מסחריים" של חברות המוסיקה ודומותיהן (ערוצי טלויזיה) ביוטיוב זוכים להצלחה פחותה מאשר ערוצי גולשים. למה? ככל הנראה בגלל העדר תחושת הקהילתיות והחיברות שנובעת ממגע בלתי אמצעי בין גולש לגולש, וקיימת באופן פחות כשמדובר בקשר שבין גולש לבין גוף מסחרי. מעניין כיצד זה יתפתח בארץ.
אהבתיאהבתי
א. אני מניח שזה הערוץ.
ב. ערוצי גולשים? את רוצה להגיד לי שיש ביוטיוב קליפ של ליידי גאגא או ג'סטין ביבר שמישהו העלה בצורה פיראטית? אני בספק אם זה מחזיק מעמד יותר מיום עד שזה יורד. ככל הידוע לי, גולשים יכולים לעשות פלייליסטים שמכילים קישורים לקליפים חוקיים, הם לא יכולים להקליט קליפים מהטלוויזיה ולהעלות אותם פיראטית ליוטיוב תחת הערוץ הפרטי שלהם.
ג. ואולי ב"ערוצי גולשים" את בכלל מתכוונת לתכנים מקוריים שמייצרים גולשים. אם כן, אז אין שום קשר בין זה לבין הערוץ של גיא, שאינו מכיל תכנים מקוריים שלו, אלא תכנים שעל רובם יש זכויות יוצרים.
ד. בכל מקרה, אם ל-NMC יש ערוץ יוטיוב שמכיל את הקליפים שהורדו מהערוץ של גיא, כל תגובתך מ-23:45 לא רלוונטית.
אהבתיאהבתי
תמיד נעים לשמוע שהדברים שאת/ה אומר/ת לא רלוונטיים. תודה באמת.
לגבי תכני גולשים – בהחלט יש ערוצי גולשים שבהם אנשים מקליטים קטעים מתכניות טלויזיה או הופעות ומעלים אותן. בשני המקרים, אגב, מדובר בהפרה של זכויות יוצרים.
ערוצי הברודקסט האמריקאים מתקשים מאד לעקוב אחריהם ולאכוף את זכויותיהם באופן אפקטיבי. גגל קצת בנושא ותראה.
ולא, מה שתיארת לא דומה לפלייליסטים כלל.
אהבתיאהבתי
אגב, אחת הבעיות בנוכחות היוטיוב של ערוצי הברודקאסט (לא רק ולאו דווקא NMC, אני מדברת על האמריקאים כרגע) היא שהם מעלים את התכנים שבהכרח יחמיאו לאמנים שלהם. הופעות מהודקות, מהוקצעות, בלי פדיחות, בלי קונטקסט היסטורי כמעט. דווקא ערוצי גולשים מאפשרים הצצה למופעים אחרים של אותם אמנים. עם קצת פחות איפור והעמדה, או עם קונטקסט היסטורי מסוים – למשל, הופעות משנות הששים-שבעים שהיום עשויות להראות מגוחכות בתמימותן. לרוב אלה לא תמצאנה בערוצים המסחריים. כך מאבדים בדיוק את אותו עושר שתכני גולשים – גם אם הם בעייתים, ואכן זה כך – מאפשרים.
זה מתחבר, קצת, לדיון קודם שנערך פה על ההבדל בין עיתונות לבין בלוגים.
אהבתיאהבתי
פוסט חשוב חשוב חשוב.
תודה.
אהבתיאהבתי
המחאה של אלפי אנשים, החתימה על עצומה הדורשת לא לקבור את האוצרות שאסף גיא אלון – אומרת דרשני.
תמלוגים ליוצרים – בהחלט כן.
הורדה זדונית מהמרשתת – לא !!
עד היום נראה, שחברת NMC לא דופקת חשבון לאף אחד… מלבד לעצמה.
אהבתיאהבתי
אם, כדבריך, השירים הפיראטיים שמורדים ע"י NMC מועלים מחדש בערוץ שלה, מה הבעייה פה בדיוק מבחינת הגולשים ונגישותם לחומר?
אין מה לעשות – להעלות תוכן פיראטי ליוטיוב זה להשתין מהמקפצה. מי שרוצה להשתין, שיעשה את זה לא איפה שכולם רואים.
אהבתיאהבתי
צודק במאה אחוז! מי שנפגע מהכוחנות הזו הוא לא גיא אלון אלא עשרות אלפי הגולשים שגילו בזכותו ובזכות הדומים לו אוצרות תרבות שלא יאומנו ואת פס הקול של חיינו כאן. אין ארץ בעולם שנוהגת בכוחנות כזו, ולא מובנת הרשעות, צרות העין והחמדנות. אולי מישהו ישכנע את צבי האוזר, מזכיר הממשלה, שגם השירים של שושנה דמארי הם סוג של 'אתרי מורשת'?
אהבתיאהבתי