מעניין איך יסביר המגזר את הצתת המסגד.
ישראל צנזרה ספרי לימוד במזרח ירושלים.
– עירן פאר מספר בגלובס למה התפטרה זהבית כהן ואיך כולם הכחישו זאת עד הרגע האחרון.
– סבר פלוצקר יוצא להגנתה בממון ומספר כמה סימפטיה יש לו אליה על שחצבה את דרכה במו ידיה.
– כלכליסט: הרווח של תנובה ממכירת השוק הסיטונאי.
– בכמה מכרה תנובה. על אפה וחמתה של כהן.
רק נדמה לי, או שלא מקפידים יותר על תמונות מדוגמות של כהן, וכל התמונות שלה היום בעיתונים די בלתי נסלחות?
זוכרים את מאבק הלפני כולם מאתמול?
גלובס וכלכליסט כותבים 08:31?
משקיף בלתי תלוי שלח לי את זה. כן, זה די אידיוטי, על מה הוויכוח, אבל לא אני יצרתי את המלחמה הזו, על תשע דקות תמימות:
גלובס עלו ב-08:40 ולא רגע לפני כן. בזמן העלייה לאוויר השעה שהופיעה בכתבה היתה 08:36. לאחר שעה הם גילו שיש להם פרט שאין לאחרים – זהבית ביקרה בלונדון וחזרה משם מתפוטרת. או אז הם שינו את השעה ל-08:31.
באחוריים
ישראל היום, כך מההתכתשות בבית המשפט בעניין שלמה בן צבי, ישראלי ואדלסון, מפסיד שלושה מיליון דולר בחודש. אשרי האיש שיכול להרשות לעצמו. למי שכבר נרגע מבחישתו של נתניהו במינוי עמוס רגב.
באדיבות גלובס.
– קוראי ולווט לא היה צריכים כמובן להמתין להסרת הלוט מעיסוקו של החשוד ברצח הוריו דניאל מעוז, ובפירוט כל משרדי עורכי הדין בהם עבד.
כתבתי על כך ב-22 בספטמבר.
גם אתמול, משהוסר האיפול, אין שום הסבר מדוע היה מלכתחילה, ומי הגאון שחשב על כך וניסה להסתיר זאת בעידן המידע החשוף לכל.
מיכאל מבקר את הכתבה ב-ynet.
– הצנזורית הראשית, אל"מ סימה ואקנין-גיל תועלה היום לתא"ל. זו האישה השלישית בצה"ל שזוכה לדרגה זו (יוסי יהושוע, ידיעות).
– אני אוהבת את העיתונאים היוצאים פתאום לפגוש את עם ישראל ומגלים עליו דברים נוראים. קחו למשל את נחום ברנע (דעות אחרונות), שהגיע בחג לבריכת שחייה, וגילה שם להפתעתו המון ילדים הסובלים מעודף משקל. נו, ככה זה כשלא קוראים עיתונים/צופים בטלווויזיה/גולשים ברשת. לא יודעים מה קורה מסביב.
ואגב, השמנת יתר, obesity, כותבים כך: אוביסיטי.
בהמשך דבריו הוא מספר על שאר הרעות החולות שייבאנו מאמריקה (לא, אין שום דבר חדש). מה שמעצבן אותי בכל ההשוואות האלו זו האשלייה ואחיזת העיניים שהמדינה הזו היא משו-משו, ושהכל היה מתנהל בה פיקס אלמלא אמריקה הרשעה, בעוד שכל מי שעיניו בראשו יודע שישראל היא מדינת תעתוע שחיה על מדיניות "סמוך" קבועה, חלטורות אין קץ והתמקצעות באומנות הקומבינה, כדי שלא לצאת חלילה פראיירים. וזה הבסיס לכל מה שקורה פה, בקליפת אגוז.
בסוף הוא גם משמיץ קצת את נתניהו, אבל די נו, לא משנה.
– אם שר השיכון מבטיח שמחירי הדירות יפסיקו לעלות זה בטוח יקרה, נכון?
אני יודעת שכל עיסוק נוסף בז'ורנל יחשיד אותי (חה, על מי אני עובדת, ממילא אני מסומנת) באובססיה לעניין וליוצריו. אז ראשית כן, תרבות זה תחום שאני מעורבת בו יחסית, למשל, לנדל"ן, אבל אני חושבת שלא זה העניין, אלא הזלזול הכל כך מופגן של יוצרי המוסף במין האנושי, עד כדי רמיסה מוחלטת של צלם אנוש.
אפשר היה לראות את זה בכיתוב לדני רופ "האיש הכי מיותר בטלוויזיה", והבוקר בכיתוב השער למדונה:
"מי הדודה הזאת, אתם שואלים? גם אנחנו".
ובכן, "אתם" לא שואלים. "אתם" יודעים שאישה בת 53 לא יכולה לעשות פליק פלאק ולהיראות בת 25, בניגוד לרצון ה"אנחנו". באסה, נכון? ובכן, נכון.
כפתיח הטקסט עצמו, המבכה כמובן את מה שעוללה ל"אנחנו", מביאה הכותבת, לרית לוי, ציטוט מסאות'פארק. נו, סדרה קנונית, לא תגידו לגיטימי? ברור. בציטוט מכונה מדונה "זונה אנורקטית זקנה". כן, לא פחות. האם זה מה שחושבים גם "אנחנו"?
מיד מופיע גם הסבר לכל הצרות של מדונה. ההסבר לקוח מתחום המדיצינה, אבל "אנחנו", המבינים גם בזה, יכולים ללגלג בכיף. שהרי מדובר באישה בת 53, שמשומה עוד לא מתה או אושפזה במוסד גריאטרי. אז אם היא לא בשיא הצלחתה כעת, ועושה ל"אנחנו" בושות, במה אפשר לתלות זאת? הנה התשובה: ב"חוסר איזון הורמונלי". סחתיין ל"אנחנו", חבורת הגברים הלבנים השחצנים, השריריים והצעירים. כבוד.
בלוגלנד/ פייסבוק/ רשת/ טיוי
בעניין האלמנה הלאומית שהזכרתי אתמול ועוררתי גייזר של תגובות, אליהן כלל לא התכוונתי. ובכן. לא רמזתי לשום רומן אסור, או לפירוק משפחות, או לשמועות כאלו ואחרות, או לשום מעשה פלילי או לא מוסרי בשום דרך שהיא. האלמנה הלאומית מקדמת וקידמה את ענייניה השונים והמרובים בכל דרך שהיא, על פי נוחותה. רק הפרה הקדושה של יחסים תמימים ולגיטימיים לגמרי עם בן אדם אחר נעקפה בכל פעם. למה? לא ברור. ולא, לא מדובר על חשיפת פרטים אינטימיים בשום אופן, אלא על מידע בסיסי אותו מספר כל מרואיין אגב אורחא, אלא אם הוא עדי טלמור.
עידן לנדו על מה שקרה בענתות.
א' תחסל אותם, הביקורות:
כשלעצמי לא הספקתי עדיין לצפות. אבל אעשה זאת. הנה הסרט בנענע10.
אריאנה מלמד: סרט דוקומנטרי מצוין, "מציג תמונה כוללת ומאוזנת".
איתי סגלאסף וייס, ידיעות: "תחקיר דוקומנטרי מטריד, רחב יריעה, שלופת את הגרון ומצליח להפנט אותך למסך"
אייל לוי, מעריב: רוצה להתעורר בשוויץ.
מורן שריר, הארץ, סרט מתח מהודק, אבל אין כמעט חדש.
מעניין למה בישראל היום לא מצאו לנכון. אה, אופס. כי מדובר בערוץ 10! זה שמתכתש עם אדלסון! אבל דווקא הייתה פרסומת לסרט אתמול בעיתון?
מייל מיובל בן-עמי:
ביום שישי האחרון הסתיים מסע ספטמבר, פרויקט עיתונאי עצמאי לחלוטין. מחר, יום שלישי, אחגוג את סיומו בהופעה של שירי מסע בלבונטין 7. זאת תהיה ההופעה המאוחרת, אחרי 22:00. הכניסה היא 30 ש"ח, קודש לכיסוי הבור הכלכלי הנורא שיצר המסע. תתארח שירה ז' כרמל הירושלמית היחידה במינה, שרק המפגש איתה מצדיק את הטרטור לגן החשמל.
הנה הסיפור למי שלא מכיר: לאורך כל החודש החולף, שמתח היסטורי הורגש בו – בין אם באוהלים ובין אם במליאת האו"ם, נסעתי בלי הפסקה ברחבי ישראל והגדה המערבית (פלוס גיחה קצרה לספרד). ניסיתי להביא קולות ולתאר את הלך הרוח מרמת הרחוב.
זה היה מסע רציני למדי, במהלכו נעצרתי (על ידי המשטרה הפלשתינית באזור דורא) נחקרתי באזהרה (על ידי משטרת ישראל בתחנת חברון), נוריתי (בטעות, מרובה BB, על ידי בעלים של בר רוסי באשדוד) שוחחתי עם אוונגליסטית אמריקאית בנצרת, עם פליט לבנוני במדריד, עם סופר גדול בתל-אביב, עם מחוסרי בית בחולון ועם נצר לשבט אל-עזזמה על גבעות המדבר.
זה היה גם ניסוי בכתיבה עכשווית, שרואה אור תוך כדי שהיא נוצרת. אנשים הגיבו לפוסטים בזמן אמת והיצירה כולה, גם אם תהפוך לספר, קיימת כבר כיחידה דיגיטאלית. עד כה העליתי 24 פוסטים באתר 972+ באנגלית ושישה תקצירים בעברית באתר העוקץ. סך הכל כולל הפרויקט כ-45,000 מילים בשתי שפות ומאות תמונות. בחורה שמעולם לא פגשתי מתרגמת אותו להולנדית.
בדרך כלל כשהטל' בבית מצלצל ואני עונה ושומעת את השנייה הראשונה של ההודעה הקולית המציעה לי כך וכך וכך מוצרים ושירותים אני טורקת בעצבים. אבל הבוקר התקשר אלי רב כלשהו, הכין אותי לקראת הימים הנוראים באיזה קבר של מישהו, עם תפילה כלשהי. מרוב תדהמה לא טרקתי, אלא הקשבתי דקה או משהו כזה עד שקצה נפשי, כך שאני לא יודעת מה הוא בדיוק רצה ממני, או איפה לתרום או מה. אתמהה מדוע זכיתי לביקורו של הרב וסחתיין על החידוש (חידוש? לא בטוחה. יש לי דז'ה וו קל).
התרגשות גדולה: ג'ונתן פרנזן יעבד את התיקונים לסדרה.
Great minds
המעצבים והעורכים בישראל נורא אוהבים לעשות מחוות גדולות מהחיים. אז הנה המקור של קובי פרץ המשתכשך.
וופי גולדברג לאנני לייבוביץ'. מצאו את ההבדלים.
תודה לכל מי ששלחו לי.
אופס
אחת כתבה אתמול בתגובות: אמש בחדשות ערוץ 2 – יואב אבן מדבר על המתמחים ובמקום צו מניעה אומר צו איסור פרסום.
גלגולה של ידיעה בהארץ:
תודה לרם אזרח.
לפני פיזור
פעם כבר סיפרתי שלעתים (בעיקר כשמדובר באנשים עם שמות ולא בניקים) נרקמו רומנים לוהטים מתחת לאפי, כלומר בתגובות, בין המגיבים/ות השונים/ות. על כך נודע לי בדיעבד כמובן. לעתים גם עסקתי אני בשידוכולוגיה למתחילים, אמרתי, ננסה להטות את הכף ולהגיע לגן עדן על אף מעלליי. מה שכן, נראה לי שעוד לא קם בית בישראל בזכותי. כלומר לא מהבלוג. לפחות לא ככל הידוע לי, אלא אם הזוג החליט לא לשתף אותי. בחיי הקודמים דווקא כן הקמתי בית כלשהו.
למה נזכרתי? כי מישהו/י ("חסוי") התאהב (או בלשונו/ה "פיתח קראש" על/ל) ב-Captain Beefheart. פה תוכלו לקרוא את כל הדיאלוג המשעשע ביניהם ובין עוד כמה, בו מספר קפיטנוס על עצמו, כולל וידוי מרעיש על עבר מסוים בתנועה הקיבוצית.
—-
ולמה האיחור היחסי היום? כדי שתעשו השלמות של כל החג ואתמול, על מנת שפועלי לא יהיה לריק, אם כי טפו טפו, ממספר הדפים הנצפים אני מבינה שאכן חרשתם. סבבה.
ולווט אנדרגראונד 
שאלת מי זה "הציתו"
אמרת שהוא לא הוצת על ידי,על ידי שלושת חבריוכו'
ובכן, הוא לא הוצת על ידי ולא בידי חברי.
משום מה, שאלת בראש הפוסט מה תהיה תגובת ה"מגזר" ועדיין לא הבנתי מי זה המגזר ..
אהבתיאהבתי
איזו הפתעה, נילי לנדסמן, חבל שלא השתמשה בניק.
לא הייתי נטפל אליה. איך דברים מתחברים באותו זמן.
לנדסמן ותנובה וחלב זה כמו כמו מים ורטוב. או
כמו 2+2 = 4 . מקוה שהאב בסדר, אין היום כאלו והם
חסרים. מעניין מה יש לו להגיד על כל הסיפור ועל ריכמן
ועל הבונוס שקיבל והועדה שהכשירה, ובכלל. האם איילת
השחר מכרו את המניות? כמה תשובות יש לאיש לכל השאלות
שעוד לא יודעים לשאול. נו נראה שמישהו יראיין אותו ונשמע
ממי שיודע על מה הוא מדבר,לשם שינוי, אין היום הרבה כאלו.
בכל מקרה גמר חתימה טובה לבת ולאב.
אהבתיאהבתי
מה?? 😯 😯
אהבתיאהבתי
על גוגל שמעת?
מעניין אם יש קשר משפחתי גם לזה.
אהבתיאהבתי
גמר חתימה טובה גם לך, עובר אורח.
אשר לאבא שלי, הוא התראיין לכלכליסט ביוני האחרון,
בזמן המתקפה על הקוטג'.
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3522115,00.html
ועם זאת, אני חוששת, שזה לא ממש יניח את דעתך.
אהבתיאהבתי
הציתו מסגד.
ההצתה בכפר ליד ראש פינה.
כששאלת מה תהיה תגובת המגזר למה התכוונת?
המגזר הערבי?
המגזר החקלאי?
בדרך כלל מדובר בקוד למתנחלים.
איזה התנחלות יש באזור?
אהבתיאהבתי
מה זה "הציתו"?
הוא הוצת במסגרת "תג מחיר".
הוא לא הוצת על ידי, על ידי שלושת חבריי או על ידי חמאס.
אהבתיאהבתי
"הארץ" גלריה, מהיום 3 אוקטובר עמוד 6 צילום צבע של אנמסבל
מיתר, צלם: רועי דורי.
איכות נדירה של צילום עיתון והדפסה בצבע. הכל מושלם,
פרופרציות, צבעים, העמדת האנשים, החיוכים, הרצינות,
כלי הנגינה, הרקע, פיזור האור, הכל. איכות של ציור
הולנדי מתקופת הציירים הגדולים, איזה יופי. התבוננתי
ושבתי והתבוננתי, עוד פרט מושלם ועוד פרט מושלם.
תודה לכל המעורבים.
אהבתיאהבתי
אני סקרו: מי העורך הגאון ששם על השער של "מקור ראשון" צלב קרס?! למישהו יש מושג מי עשה דבר כזה?
והאם הוא עדיין עובד שם?
דבר כזה לא ראיתי אפילו בעיתונים הבלתי לאומיים ביותר, כולל בביטאוני השמאל הקיצוני
אהבתיאהבתי
מה זה לרית?
אהבתיאהבתי
מפרגן לבוס: מי ניבא בסוף השנה שעברה את התפטרותה של זהבית כהן?
אהבתיאהבתי
זה נכתב לפני כמה ימים, כשכבר היו שמועות "מוכחשות" בנושא, לא כך?
אהבתיאהבתי
לא. זה נכתב שבוע לפני ראש השנה.
אהבתיאהבתי
29 בספט' זה ממש לא שבוע לפני סוף השנה.
זה ממש ביום חמישי (איך בדיוק? כבר היה חג).
אהבתיאהבתי
הגיליון נסגר ביום ה', שבוע לפני ראש השנה. אני יודע, כי גם אני הייתי צריך להגיש חומרים עד אז.
אהבתיאהבתי
ושאלתך "איך בדיוק" עונה על הדברים.
אהבתיאהבתי
היגיון: אם השמועות נפוצו במהלך החג, איך גיליון 'אתנחתא', שיצא לאור ביום שלפני ערב החג (וכדרכם של מוספי חג נסגר עוד לפני כן), הגיע לאותן שמועות? ומדוע שעדי גרסיאל יכתוב "עד ראש השנה הבא" ולא יכוון לתחילת השנה?
אהבתיאהבתי
לנבא יומיים וחצי לפני זו לא איזה חוכמה גדולה. מה גם שבטקסט הנבואי מדובר על עזיבתה עד סוף השנה הבאה. כלומר עד ספטמבר הבא. ממש הימור מטורף. מילא היית אומר שהוא ניבא את זה בסוף השנה האזרחית, בדצמבר 2010.
אהבתיאהבתי
גם הקוראת בחלב מיפו ניבאה את הסוף של זהבית.
אהבתיאהבתי
הימנים תמיד היו נביאים. הם ניבאו גם את תוצאות אוסלו ותוצאות ההתנתקות/הגירוש 😛
אהבתיאהבתי
"המספרים של ישראל היום" הם הערכות גסות (וכנראה מופרזות) של מי שנמצא בסכסוך משפטי עם אדלסון, ומעולם לא היה חלק ממערכת ישראל היום, כך שזה גם לא מידע מבפנים.
לא הייתי מייחס להם מהימנות רבה.
אהבתיאהבתי
מופרזות היא מילה נורא עדינה בהקשר הזה. יש הרבה יותר משמועות שהעתון כבר ממזמן רווחי בפעילות השוטפת שלו.
אהבתיאהבתי
בגלריה אני מגלה למה עירי ירושלים כל כך מכוערת.
לדבר בשפת הרחוב
נועם דביר | דוד קרויאנקר, עם צאת ספרו "המשולש הירושלמי – ביוגרפיה אורבנית"
"ההיסטוריון זאב וילנאי המליץ להרוס את הבניין כיוון שהוא קשור באגדה נוצרית ומפני שהוא נוהל על ידי נזירות גרמניות נאציות", נזכר קרויאנקר, "אלא שהבניין הוקם אי שם במאה ה-19, זה היה איזה 60 שנים לפני שהיטלר עלה לשלטון. אבל מי בכלל יודע את ההיסטוריה בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. היתה לנו תחושה שחלק גדול מההחלטות שמתקבלות בוועדה נובעות מחוסר ידע".
אהבתיאהבתי
אולי לא חפרתי מספיק במרשתת, אבל אם למישהו יש הסבר מתי ומדוע הפכה זהבית יוסף לזהבית יוסף-כהן ומשם לזהבית כהן – אשמח.
אהבתיאהבתי
זהבית יוסף-כהן איזה שם עיראקי מצלצל. תענוג.
אהבתיאהבתי
האם זהבית היא סינדרלה או זהבה ושלושת הדובים?
אהבתיאהבתי
נדמה לי שבסיקטיז היתה איזו תקופה שהשם היה פופולרי והחליף את זהבה.
אהבתיאהבתי
מעלה רעיון: תעשי השוואה בין הסרט לכתבה בהארץ. לא יודע כמה הסרט מוסיף על הכתבה, שנראית כמעט כמו תמלול שלו. הערך המוסף העיקרי של הסרט הוא קטעי הנאומים של שלום וביניש מהכנס "הסודי" בשב"כ. וגם התמונה של ביניש הצעירה.
לא מבין את הקונספט הזה, שמי שעושה סרט מפרסם יום לפני את כל הסרט ככתבה בעיתון. כאילו שלא אכפת לו מהיצירה שלו, העיקר שזה יביא עוד רייטינג.
אהבתיאהבתי
למה שאדוני לא יעשה זאת?
כבודה עייפה מכתיבה אינסופית.
אהבתיאהבתי
היי. נעים לי ל'הצטרף' לבלוג, וזאת משום הפלורליזם בו: בניהולו – 'סחתיין' גב' שרגל – ובהתנהלותו… להערתך, שועלן – התוספת העיקרית אותה שמר מר וייץ לערוץ 10, היא עדותו ה מ ד ה י מ ה של ראש אגף ערבים לשע' בשב"כ אודות הודאתו של רה"מ לשע' יצחק שמיר בפניו על מעורבתו האישית מראשית(!) הפרשה, וכן קולו של אהוד יתום (מהיכן?) המסגיר לכאורה את השלישיה המדוברת בעשיית מעשים זהים בעברם. אגב, תמוהה עד חשודה אי הבאת תגובה רשמית מיתום – המושמץ העיקרי – בסוף התחקיר.
אהבתיאהבתי
מה זה "מראשיתה"?
אני לא חושב שהעדות היא ששמיר נתן את ההוראה להרוג את המחבלים. זה רק בהקשר של הטיוח, ובזה ברור שפרס היה שותף, ואם פרס היה שותף, קל וחומר ששמיר לפניו גם-כן.
לגבי יתום – אכן. גם לי זה היה חסר ביותר. אגב, אני נוטה להאמין ליתום שמדובר היה ב"נוהל עבודה" רגיל, וההתנערות של ההוא מהשלישיה ("כנראה שלא הייתי מורה טוב ליתום") נראתה לי לא אמינה. החטא הגדול יותר הוא הטיוח ותיאום העדויות השקריות לוועדות החקירה.
אהבתיאהבתי
ובכן: עשיתי זאת.
קראתי את הכתבה של גידי וייץ במהלך החג וצפיתי בסרט אמש.
וכדי שלא תהיה במתח, שועלן מחמדי, אגלה לך – זאת היתה חוויה מעמיקה, לפרקים מעוררת השתאות (החומרים, התחקיר הרציני, הרטרוספקטיבה והפרספקטיבה) ומרתקת.
הכתבה בעיתון (שקראתי באתר) כמובן הכילה חומרים שלא היו בסרט ובסרט היו כמובן חומרים שבכתבה הוזכרו בקצרה או לא הוזכרו כלל.
לבד מהיותה סוג של הכנה יעילה ונחוצה לצפייה (אמנם חייתי בתקופת המאורעות הללו והתעניינתי מאוד, אבל לא זכרתי את מלוא הפרטים והרקע וודאי שלא הבנתי בגילי הצעיר את ההיקף והמשמעויות) כללה למשל סצינה דרמטית מופלאה ממש שבה ראובן חזק נפגש עם שמעון פרס ותובע ממנו לטהר את שמו. פרס שעישן ארבע סיגריות במהלך השעה שבה התכחש, התנער מאחריות, התנקנק והבטיח הבטחות סרק, הדליק את אחת מהן הפוך. שזה פרט קטן וחמוד, תודה.
בסרט, כפי שציינת היו נאומים של בייניש ואברהם שלום, שמאוד חיוניים לאריזת הסיפור וכמובן נשפך אור על תפקודו של גנוסר כולל עדות אלמנתו וציטוטיו לרון מייברג, שבכתבה לא טופל בהרחבה.
לסיכום אני יכולה לדווח לך על כך שגם אם שימשה הכתבה כפרומו, היא הצדיקה את עצמה לחלוטין כשהיא מתקיימת לה – מפוארת – בזיקה ובנפרד.
הצ'ק בדואר, אני מניחה.
אהבתיאהבתי
יפה, תודה.
הייתי עושה את זה בעצמי אם הייתי מצליח לצלוח את כל הכתבה.
מהקריאה החלקית שלי אותה, זיהיתי את רוב החומרים שקראתי בה בסרט, במקרים רבים ממש ברמה המילולית, כך שרוב הסרט הרגיש לי כמו שידור חוזר, וזה פגם לי מאוד בחווית הצפיה.
אהבתיאהבתי
לי הכתבה איפשרה להתפנות למידע. היא מיקמה אותי במקום ובזמן.
הסרט היה אינטנסיבי מאוד ובלטה בו עוד פרט מעניין, לפחות מבחינה פסיכולוגית.
נאמר במפורש לשלום שישנם צלמים בזירה. והוא לא מגיב לזה. אבל נזכר בזה למחרת. כלומר כשזה נאמר לו לא היה מסוגל להפנים את המידע.
זה התקשר לי עם שני פריטים שלא היו בסרט וכן היו בכתבה. הדיווח של
חזק, שציטט עדות שמיעה לפיה שלום הרביץ לחוטפים כ"מוכה אמוק".
לצדה, בלי קשר אליה, ניתוח אישיות שעושה חזק לפרס אחרי פגישתם האחרונה.
הוא אומר שם שפרס לא מקשיב למי שמדבר אליו. כלומר, מסרב לשמוע את מה שלא נוח לו לשמוע. יש משהו מרתק בתיאור הדמות של שלום, באותו הלילה, כמי שהיה שרוי בסוג של שיבוש מערכות מנטלי.
אשר לפרס, היכולת להאטם כליל לאמת הוא כנראה רכיב אישיותי בילט-אין.
אהבתיאהבתי
בכנות- גם אני הובכתי למצוא ב'משבצת הגילוי נאות' שהכותב ויוצר הסרט והתחקירן והעורך ונערת המים הם אותו אדם.הא.. ושזה גם משודר מחר בערוץ 10.
אני לא חושב שהכתבה חידשה דבר מלבד עוד כמה שכבות דביקות ומיותרות. העריכה והאפקטים תרמו לרמת הצהבהבות של הסרט שהצליח לרתק אותי למשך דקה רצופה עת זפזפתי במעלה התחנות.
למה מיותר ומביך?
כי אנחנו אנשים מבוגרים וברור לנו שארגוני ביטחון מסוג השב"כ מדי פעם חורצים גורלות. כן, של טרוריסטים.
ומובן ומוסכם על כל אזרח בדמוקרטיה כלשהי שיהיה קשר של שתיקה בין הדרג המבצע והדרג השלטוני והאזרח הקטן שיש דברים שלא מעלים לפני השטח.
ואם במקרה משהו צף לפני השטח, אז מישהו יעוף או יודח וזה לא יהיה הדרג השלטוני או הבכיר.
זה שהפכו את ליבק (אחלה צלם) לגיבור שדפק את המערכת משלים את הסיקור הילדותי והמיותר הזה. לא חידש כלום.
עיתון לאנשים חושבים…-sure.
אהבתיאהבתי
ה"חצבה דרכה במו ידיה" של הפלוצקר ממש ממש לעניין. מעלה בדמיון , החולה אם תרצו, סצינות, אפלוליות, מאובקות + מוזיקה מותחת, על חוצבי דרך לסייף של בנקים בסרטים ישנים גם חדשים. מיהו ההולך לברר אצל ה"מוח" בירושלים איך בדיוק חוצבים דרך כזו. טוב, אנחנו עלובי החיים עושים זאת בפטיש, איזמל, לום, לפעמים רתכת או שתיים, לפעמים אולי בקונגו, רועש, לעיתים באצבעות דינמיט או חומר חדש יותר שהבאנו מהמילואים. אבל זהבית ממש כמו שוורצנגר בימיו הטויבים או ברוס לי בימיו הטובים יותר במכות קרטה ממש ממש חצבה דרכה מעטיני הפרות למפסטרי תנובה, לפינת החלב, תמיד בעומק הסופר, לכיס של כואאאאאלנו ומשם ישר לכיסים העמוקים של יהודים ולא יהודים בלונדון, חציבה חציבה, יצחק שדה, החוצב העתיק, אפס לעומתה.
אהבתיאהבתי
אני חייבת לדייק: זה לא ציטוט שלו, "חצבה", שהרי לא מרכאתי.
הוא כתב "פילסה את דרכה לצמרת בעשר אצבעותיה בסביבה גברית קשה"
אהבתיאהבתי
לא נורא בכלל, מה שכתבתי מתאים גם כך. תודה
לבעלת הבלוג וגמר חתימה טובה.
אהבתיאהבתי
במילון לעיברית מדוברת של נתיבה בן יהודה ודן בן אמוץ הם מתיחסים למילות קוד עדתיים שמקובלים בעיתונות הישראלית. ״בני טובים״ למשל מתיחס רק לאשכנזים מה שקרוי כיום צפונבונים. ״חצבה במו ידיה״ זה כנראה רמז מטרים, קצת מתנשא ופילנטרופי למצליחן מזרחי.
אהבתיאהבתי
עדיף שאצחק מאשר שאתעצבן.
?
אני? על מה יש לי להתנשא? גם אני חצבתי את דרכי בעשר אצבעות שחורות אבל הצלחתי הרבה פחות.
ופילנתרופיה? איך זה קשור?
אהבתיאהבתי
My bad. סליחה זה לא מה שהבנתי. חשבתי שמצטטים את פלוצקר
אהבתיאהבתי
תשובה שהיה טייח לפני שנהיה טייקון מתאים להגדרה.
אהבתיאהבתי
כנראה שגם אתה לא בדיוק מהצד ההוא (הכהה והמקופח) של העיר, אחרת היית יודע שטייחים לא חוצבים.
יש רק מקצוע אחד בעולם שגם חוצבים בו וגם מסיימים יום עבודה באצבעות שחורות.
שים לב למלכוד- לא אפורות. שחורות.
אצבעות נוצצות משחור.
אהבתיאהבתי
היא דווקא נשאלה על מערכת היחסים הנוכחית שלה (בראיון עם יאיר לפיד כמדומני כשיצא הספר שלה), ענתה מה שענתה, שהיא בזוגיות יציבה ולא מעוניינת לפרסם את שם בן הזוג. מה בדיוק יש עוד להוסיף ולמה זה מעניין בעצם?
אהבתיאהבתי
בן הזוג שלה נשוי? 🙄
אהבתיאהבתי
אני בדיוק בגיל של מדונה (53)
העם אכן עליי למות או להיכנס למוסד גריאטרי? עצוב לי לדעת.
אהבתיאהבתי
העם=האם
אהבתיאהבתי
האם=סבתא
סבתות כידוע לא מתות, הם מטפלות בילדים שחוזרים מהגן
53 בגימטריה = גן
לאט עם המרק עוף, עוד לא חורף.
אהבתיאהבתי
נטולת ילדים ונכדים או במילים מפורשות: אל-הורית. 🙂
אהבתיאהבתי
אל הורית = על הורית ?
אני מקווה שאת לא משתמשת בלאסו, או שבאמת גילינו את…..
אהבתיאהבתי
למה תיקנת? צריך סימן שאלה… העם? הרי זו שאלה המופניית אל העם.
והתשובה, היום, לפני גמר החתימה, שתיחתמי לשנים ארכות וטובות, אה
כן פעם בגין כתיבה בעד נשים הפכוני לגברת עד שתקנה בעלת הבית, כן,
בדקנו עליך גם בגוגל, אנא השארי עמנו.
אהבתיאהבתי
תודה. מאחלת גם לך. אני תמיד פה. כבר עברתי עם הבלוג כמה גלגולים ואכסניות.
אהבתיאהבתי
מזל טוב לסימה,
אשה מקסימה.
אהבתיאהבתי
שלום,
כאן אבנר,
ברשותכם ידידיי אצלול ישר לנבכי הפוליטיקה הישראלית בת זמננו.
להלן מסקנותיי מאירועי היום:
אני חושש שבמוקדם או במאוחר תנובה תעלה שוב מחירים, חושש מאוד אם לדייק
האם עמוס רגב ישאר עורך ישראל היום גם בשנת 2013? ממש לא בטוח
שביתת המתמחים מצערת, מצערת מאוד אם אפשר להיות גלוי לב.
פעולת תג מחיר שהתקיימה היום בגליל הרתיחה אותי עד בלי די ואפילו יות מכך
ואסיים במשהו מעט אישי, מחר אני עומד לעבור ניתוח להצרת הקיבה, אחלו לי רפואה שלמה ובהצלחה
אבנר
אהבתיאהבתי
פעולות תג מחיר מהצד היהודי של הסכסוך כל כך מפתיעות אותי לאחר מאה שנות הדממה שבה התקבלו ידויי האבנים, הרציחות הלאומניות, התמיכה באוייבים ובמתאבדים, הפשיעה הלאומנית, והמערב הפרוע בכבישים מצד פלסטינאי ישראל על ידי יהודי ישראל- שאני פשוט בשוק.
אני נוטה לחשוב שאנחנו לא באמת כאלה, זה מכוער וכל כך לא יהודי להצית בית תפילה של לאום אחר.
יכול להיות שמישהו מבשל כאן הפוך על הפוך ?
אהבתיאהבתי
קצת רקע לגבי טובא והסביבה בהקשר לפשיעה לאומנית
– מפי האתון של האנשים החושפים:
אהבתיאהבתי
http://www.haaretz.co.il/misc/1.1004557
הקישורים האלה נעלמים לכל הכיוונים
אהבתיאהבתי
בהצלחה מחר.
אהבתיאהבתי
תודה וי. ראי את לוציפר כמבוטל.
אהבתיאהבתי