העיתונים מתחילים לפזר רמזים לביצי החג הקשות שלהם, ואני מתכננת חיתוך ורידים: על שער מעריב, שולה זקן מספרת על הפרשות, החקירות ורגעי השבירה. ב-HP ובכפ' 2-3, שכולה בענייני הזקן מתברר שמחשבות דומות חלפו בראשינו: "אחרי שבוע במעצר הבנתי למה אנשים מתאבדים". אוי, והנה מתברר שהיא תדבר גם בידיעות. אני משערת שבמקרה הנוכחי לא מדובר במחטף, וששני העיתונים ידעו האחד על השני, אך הסכימו לחלוק איתה ספת-ראיון בלית ברירה בגלל חשיבותה העצומה של האישה למאגר הידע האנושי.
כבר אתמול דיווחתי על ההודעה לעיתונות בעניין המהדורה החברתית של ישראל היום. הבוקר, משומה, זוהי כותרת הגג של העיתון. כן, זהו הדבר החשוב ביותר שקרה במדינת ישראל ב-24 השעות האחרונות. בכ"מ, עדיין אין לי מושג על מה המהומה.
נתניהו מגיב למחאה: צריך מסים כדי לרכוש כיפת ברזל.
וכותרת כמעט זהה בישראל היום.
פובליציסטים מתגייסים לגנות את המצב במגרשים. בן כספית על הלוזונים והערסים.
ברנע כותב בעמודי הדעות, וזוכה להפניה בשער מוסף הספורט. מה יש לו לומר? שצריך לשפוט כל שחקן, מאמן או בעלים "בכל חומר הדין". גישה חדשנית. מאמר המערכת של הארץ קורא לשרת התרבות והספורט להיכנס בעובי הקורה.
אז מיהו חירת א-שאטר?
רועי פלד כותב בפייסבוק:
לפני מספר שבועות הארץ פרסמו פרופיל בלתי מבוסס של חיירת אל-שאטר, שנחשב אז לראש ממשלת מצרים המיועד. כתבתי לכתב צבי בראל למה זה נראה לי קשקוש, ולא זכיתי לתגובה. היום, לרגל ההחלטה שיתמודד על הנשיאות, הם מעלים שוב את אותה כתבה, אז החלטתי להביא כאן את מכתבי לבראל:
הכותרת שניתנה לידיעה שכתבת על רה"מ המצרי המיועד הגדירה אותו כאדם "שמחויב לשלום עם ישראל". לא מצאתי לכך תימוכין בטקסט, פרט לציטוט שלו אומר בראיון שמצרים תקיים את הסכם השלום, כיוון שהיא חתומה עליו כמדינה ולא כאנשים פרטיים והם יישארו מחוייבים להסכמים שהמדינה חתומה עליהם. מכאן ועד תיאורו כאדם "המחויב" לשלום, כאשר מחויבות בדרך כלל מתארת איזו תכונה אישית שיש בה תחושה פנימית של מסירות לעניין, המרחק גדול מאד. לעומת זאת פה הוא חתום על הצהרה שקשה להגדיר אותה כמבססת "מחויבות לשלום עם ישראל". בין היתר פשעי המלחמה של ישראל (ובעיניי ישראל ביצעה פשעי מלחמה בלבנון ובשטחים, אליהם מתייחסת ההצהרה) גרועים בעיניו יותר מהטיהור האתני שביצעו הנאצים, וישראל מוגדרות כ"אויב הציוני". שני הדברים האלה לא ממש מתיישבים עם מחויבות לשלום עם ישראל. נראה לי כי מן הצדק והאחריות לא להטעות את הקוראים, ולעדן את הכותרת האמורה.
גם שאר העיתונים השונים שנויים בדעותיהם עליו. כותבת סמדר פרי בידיעות (פה הוא נקרא חיירת שאטר):
"בשנה שעברה פרסם מאמר בגרדיאן הלונדוני שכותרתו 'אל תפחדו מאיתנו'… 'אנחנו מתכוונים לכבד את כל ההסכמים הבינלאומיים מתקופת השלטון הקודם, ואנחנו לא מתכוונים להכריז מלחמה על אף אחד".
בישראל היום, בכותרת המרכזית בשער, מציעים לנו להתחיל לדאוג.
במעריב אין עליו ולו מילה.
כמסתפרת בנוסח הישן, לא הבן-דבי וזה, אני מתעניינת בפרשת שוקי זיקרי. ובכן, צפוי ראיון איתו (סמדר שיר) ב-7 ימים הקרוב. נו, לפחות כתבה אחת אני מבטיחה לקרוא.
בן של שר לשעבר השתכר וגרם לפציעתה האנושה של חברתו.
אולי ייפגש בקרוב עם אביו.
טוב, הכתובת הייתה על הקיר.
אני לא יכולה לעכל את כל סיפורי החג שצריכים לחמם לי את הלב: בכפולה הפותחת ידיעות עם "שני ילדים פורצים לחנות, בשביל אוכל לפסח" (כך הצבעים במקור). זו גם הכותרת המרכזית בשער: "מצוקת פסח" (מבחינתי מצוקת פסח היא מצוקה אחרת, ע' בלפני פיזור).
כפולת האמצע: "העולם התרסק עלי אבל בחרתי בחיים". ביאור: "הגורל לקח מלואיזה בוהם את היקרים לה מכל: בעלה ושלושת ילדיה נספו ב-1988 בתאונת דרכים מחרידה". בוהם הקימה משפחה שנייה ואת ליל הסדר תחגוג עם שלושה מארבעת ילדיה, שעלו מארה"ב והפכו לחיילים (תמונה ענק של אמא ושלושת החיילים). ישראל מושקוביץ חתום על שני הסיפורים.
ישראל היום מקדם את גמר האח הגדול בשערו, וכפולת האמצע מוקדשת למשימה שקיבלו הפיינליסטים: להכין עיתון. ובכן החמישיה ראיינה אחד את השני. אחרי הכפולה הזו יש מודעה בה החמישה מצולמים בנוסח אמממ- מד מן?
המודעה מופיעה כמובן גם במעריב, יחד עם כתבת סיכום.
אייל לוי במעריב ומורן שריר בהארץ זכרו לצפות בשלטון החוק של רענן אלכסנדרוביץ וטולטלו כמתבקש.
דובר אכ"א, רני רביב, שימש גם ככותב הנאומים של רה"מ.
הפתעה בכלכליסט: יום אחרי ליטופו של נוחי דנקנר בממון ושבוע אחרי ההתעלמות מהפסדי מעריב, "דנקנר מחפש מזומנים".
צרות בכותרות
הקלישאית שבכותרות מסרבת למות:
"חיים בסרט" (שער ידיעות ספורט). למה? אין לי מושג. מעצר אנשי מכבי פ"ת, חקירת חטיב ודנקוביץ' ועוד.
לא, לא שמעריב התעלה על עצמו.
בשבוע שעבר תהו החמש שאלותים מתי הכותרת "משחקי הרעב" תזדחל לעיתונים. והנה הבוקר אפשר לראות בידיעות ע' 26 "משחקי הרעב", על שחרורה מהכלא של פעילת הג'יהאד האסלאמי, שובתת הרעב, האנא שלבי.
היום גמר האח הגדול. בידיעות אין התייחסות כמובן, ולו במילה, אבל הכות' לחיירת שאטר היא "האח הגדול". WTF?
לפני פיזור
אני חובבת קטנה מאוד של ליל הסדר. זה במילים עדינות. במילים אחרות, קריאת המילים (בתכתובת מיילים) "ביצים קשות", "הגדה", "כבד קצוץ", גרמה לי להדיר רגליי מארוחה תמימה (כך חשבתי) שחבריי עורכים ביום הנקוב. אשר על כן קראתי בעניין רב את הכותרת ביתד נאמן הבוקר:
"המטרה העיקרית של ליל הסדר: להגיע להרגשה שאין טבע ומקרה בעולם כלל".
תודה לכל התומכים בבלוג.
והשי היומי: בר רפאלי רוצה אותך.
תזכורת לפוסט מהבוהריים על אירועי הרשת הדרמטיים.
ולווט אנדרגראונד 
מובן לי מדוע ידיעות אחרונות "מראיין" את שולה זקן – הרי זה העיתון שמהווה שופר לבוס שלה. אבל מה מעריב קיוו לקבל משיחה עם הגברת? האם בתמימותם כי רבה האמינו שהיא תגיד להם את מה שלא אמרה במשטרה? האם ציפו ל"סקופ" או להודאה באשמה? או סתם שתאמר: "טעיתי, סליחה, כעת אני מבינה שהתנהלנו בצורה מוטעית"?
חבל, הרי העיתון סובל ממצוקת מזומנים, אז לא עדיף היה למכור את 4-5 העמודים (או כמה שלא יהיו) מהשיחה הזו לטובת עמותות או סתם מודעות פרסומת? או לפחות לתחקיר רציני ומעמיק באמת על הגברת ומעלליה במשרדי הממשלה השונים ש"זכו" שתשהה בהם יחד עם הבוס המהולל שלה?
אהבתיאהבתי
מרוב פוסטים כבר אין לי כוח להגיב, אבל תעשיית הצדקה (לפני החגים ובכלל) היא באמת עניין לענות בו. כמו תמיד, מישהו מרוויח מהגועל נפש הזה הרבה כסף – על חשבוננו, על חשבון העניים וכו'.
מדהים שכל אמצעי התקשורת נרתמים לפמפם את הקבצנות והשנור, ומוציאים מתחת לאדמה כל מיני סיפורים "מרגשים" או "מטלטלים" – העיקר שנתרום עוד ועוד. הארוחות חג האלה הן בור ללא תחתית
אהבתיאהבתי
אמצעי התקשורת מרווחים פעמיים מקבצנות השנור: הן מרוויחות סיפורים מרגשים בקלות מה שחוסך עבודה עיתונאית (שבעצם נעשית ע"י היחצ"נים ובעלי אינטרס המעוניינים להדגיש את העוני) ומצד שני מגדילה את הכנסות ההיפרים/סופרים למיניהם שלעיתים הם גם בעלי שליטה באמצעי התקשורת.
אהבתיאהבתי
"אין טבע ומקרה בעולם כלל".
אני מקווה שהם מתלוצצים – זאת המטרה של ליל הסדר?
אני מקבל חררה מהחג הזה.
הלוואי שהייתי יכול לבלות אותו בחו"ל.
זה יהיה כמו לצאת ממצרים ❗
אהבתיאהבתי
כל משפחת מיקי יכולה לבוא להתארח ביפו. נעשה פיקניק על המדרון. יש לי הרבה יוגורט בופאלו ולחם שיפון.
אהבתיאהבתי
תודה על השי לחג.
זה בדיוק מה שרציתי!
אהבתיאהבתי
התכוונת לבר, היא שי של יום חולין. הפימפית מכוונת גבוה יותר בשי לחג.
אהבתיאהבתי
מה תרצה כשי לחג?
אהבתיאהבתי
הגדה אלטרנטיבית אמיתית. הנה שיר חרות.
אהבתיאהבתי
יש פתק החלפה.עד 14 יום מיום הקניה.
אהבתיאהבתי
לצערי, זה נראה שתאריך התפוגה הולך ומתקרב.
אהבתיאהבתי
בתנאי שלא היה שימוש , באריזה המקורית.
אהבתיאהבתי
איזה לא היה שימוש?
היא לגמרי refurbished.
אהבתיאהבתי
חייראת אל- שאטר נבחר על ידי ה- foreign policy לרשימת 100 החושבים של 2011.
הוא גם בעד שיוויון זכויות לכל הדתות ויכול להיות שבריאותו רופפת מדי.
בקיצור, הליברל המצוי דוגל בגישת סבלנות וחמלה.
ההימור שלי: הנוצרים במצרים לא ישתהו דקה וההגירה תקבל תאוצה משמעותית (שכלי התקשורת ימישיכו להתעלם ממנה). אם לא, אז פיגוע או שניים בכנסיות הקופטיות ישכנעו את כולם להגר לאמריקה, למרות השורשים והוותק- וגם אם אביו ערבי. סתקגדיש.
אהבתיאהבתי
מה העניין עם יתד נאמן והאם העיתון הבא שיצטרף כאן יהיה ביטאון ש"ס יום ליום. לא שאני נגד, רבנים זה הכי אני, אבל לא עד כדי התעניינות בכתבות (המגוחכות) של יתד נאמן (העיתון מוכר לי, ומחולק חינם בימי רביעי). יתד נאמן זה לא עיתון, זה מין מסננת מאוד מסויימת שיכולה אולי להתאים לקהל מסויים, אליו אכן העיתון פונה, אבל אין לעיתון זה מקום, לעניות דעתי הענייה, בין ידיעות-הארץ-מעריב (שגם הם, נו שויין, מדברים על זה פה כל הזמן הרי).
אהבתיאהבתי
הכל למען הסימטריה. העין האנושית חובבת סימטריה ולא יכולתי יותר לשאת את הרגל של מקור ראשון שלשמאלה חלל. מה גם שכמו שאמרת, וגו'
אהבתיאהבתי
מצטער, העין התת אנושית שלי, לא השתכנעה מהסברי "יהודה בלו" שלך, היא לא סובלות את דף המודעות של יתד.
אהבתיאהבתי
הסימטריה נפגמת כשמשתמשים בעלון שולי, שנכתב ע"י פנטזיונרים, בהוראת ופיקוח שמאנים, עבור ציבור שטוף באמונות טפלות ותפלות.
אהבתיאהבתי
עם כל הכבוד, אני לא רואה את עליונות הציבור החילוני, שיש לו שמאנים משלו, שטוף גזענות גלויה ומודחקת, כל כולו שעבוד לאלוהי הכסף, הכוח והשררה, ובכלל סובל מעיוורון כללי, כנעלה על הציבור לו אתה לועג
אהבתיאהבתי
אשת לפידות.
הגיע הזמן לעדכן את התמונה, האביב כאן ועכשיו.
אהבתיאהבתי
ולווט, הנושא הוא לא ההבדל בין הציבורים אלא העיתונים. אפילו לא התוכן. יתד נראה כמקומון "חדשות חדרה" משנות ה70, שחולק חינם לתיבות הדואר. אפילו זמרת אופרה המתקשה בעברית, תבחין בהבדל.
אהבתיאהבתי
הגבתי לקפיטנוס, שכתב כך:
אין צורך לשכנע אותי בטיבו של העיתון.
אהבתיאהבתי
אשת חייל, פיה פתחה בחכמה, תורת חסד על לשונה
יתד נאמן, אין בו חכמה-בינה-דעת, לוח מודעות ותו לא
אהבתיאהבתי
עיתון שולי? ההשפעה של יתד נאמן (ושל שאר היומונים החרדים) על קהל קוראיהם עולה פי כמה על ההשפעה של כלי התקשורת הכלליים על הציבור להם הם פונים.
לא מזיק קצת לדעת מה הלך הרוח במגזר גדול הגדל במהירות. האמת? תמיד אפשר להתשמש באסטרטגיה של היען(, זוגתו ובת היענה).
אהבתיאהבתי
יקירתי,
הבלוג שלך מצויין.
החרדים הם ברובם אנשים חכמם וטובים, לרוב אף מתעלים בתכונות חשובות על החילונים (עזרה לזולת, גמילות חסדים, והצנע לכת).
יתד נאמן הוא ביטאון העדה החרדית, ומכאן שאין מקומו בבלוג ביקורת התקשורת היחיד בישראל (או היחיד הראוי או היחיד המוכר לי).
אז כן, זכותך לעשות פה 'מה בא לך', אבל התשובה שלך שזה למען הסימטריה (והרמז ברור) נשמעת, מה לעשות, כמו אותם חוזרים/מחזירים בתשובה שחוו יותר מדי את העולם החילוני וכל אימת שהם נדרשים לתת תשובה הגיונית למעשה חסר היגיון הן עפים עם משהו כמו: "עם כל הכבוד, אני לא רואה את עליונות הציבור החילוני, שיש לו שמאנים משלו, שטוף גזענות גלויה ומודחקת, כל כולו שעבוד לאלוהי הכסף, הכוח והשררה, ובכלל סובל מעיוורון כללי, כנעלה על הציבור לו אתה לועג"
נכון כל מה שאמרת על החילונים (ודאי לא כולם), אבל כל זה לא הופך את יתד נאמן לעיתון ולא הופך את המקום שהוא תופס בבלוג, גם אם ברמה הויזואלית בלבד כרגע, לסביר, בעיני.
אהבתיאהבתי
אורן זריף- האיש והבידור
תובע ממופז שריון למקום השני
אהבתיאהבתי
גיבורי האח הגדול קיבלו משימה להכין עיתון – וראיינו אחד את השני! גדול!
זה אומר שהם מבינים טוב מאוד מה זה "עיתון" בימינו.
זה סוג של ארס-פואטיקה, רק בלי הפואטיקה.
אהבתיאהבתי