על אף מתקפת החגים של אפריל היה זה חודש פורה עד מאוד וגם מרובה נסיעות בישראל. בפסח פגשתי שלושה חברים מהניינטיז (שכמובן מכירים אחד את השני משנות הדפוס שלנו). עם כל אחד מהם ישבתי כמה שעות הגונות (אני ממעטת לשבת ככלל במיני מקומות, ובכל פעם שאני עושה זאת זה אשכרה אירוע). הפגישות הללו היו מצוינות, גרמו לי לקורת רוח רבה, שיפרו את מצב רוחי ובכלל השביחו את חיי.
מאי צפוי להיות, אם הכל יתנהל לפי התוכניות, חודש מלבלב ביותר, כמו שאומר אמג'ד עליאן.
אגב, מצאתי שמעולם לא השתמשתי במילה מלבלב בבלוג. כמה מוזר.
בקשר לכסף, נו, אתם יודעים. חוסכים. ושוב הזדמנות להודות לכל מי שמעניקים לבלוג (ולי כלומר) את האפשרות המסחררת להיות העובדת של מיליון (בערך) בוסים.
אני חוזרת ואומרת: התחושה שאני יכולה לעשות כל מה שבא לי, שאף אחד לא עומד לי על הראש היא תחושה משכרת מאין כמותה.
מישהו שלח לי את המייל הזה, עם בלי כתובת. כלומר הוא לא רוצה לנהל איתי דיאלוג בנושא, ולכן אני מעבירה אותו אליכם:
אני קורא קבוע ב-Engadget, ולפי ארגון הפוסטים שלהם, רוב הפוסטים שלך היו הופכים לכחמישה פוסטים אצלם. קשה מאוד להחליט מראש האם לקרוא את הפוסט או לא, כי הכותרת והתמצית לא אומרים מה יהיה התוכן. "מה היה היום בעיתונות" לא מעניין כמו "הארץ עשה X ולעומתו ידיעות עשה Y". את מדווחת על המון דברים שאף אחד אחר לא כותב עליהם, ואני מאוד מודה לך על כך, אבל בכל פעם שמופיע לי עדכון ממך בגוגל רידר, הדחף הראשון הוא לדחות לאחר כך כי למי יש זמן.
זו לא הפעם הראשונה שמציעים לי לחלק כל פוסט יומי לחמישה. הבעיה היא, אני חוששת, שלקוראיי דינמיקה אחרת (שונה משל קוראי חדר 404 או חורים ברשת או סינמסקופ), ושממש היו מתעצבנים לקבל ממני חמישה עדכונים ביום. לא זו אף זו, הטוקבקיסטים היו מזדעפים על שדיוניהם נקטעים באיבם. גם כך, כשיש שניים או חלילה שלושה פוסטים ביום עולות מהפיר קריאות מרמור. ערכתי בדצמבר שאלון בנושא, והנה אני מעלה אותו שוב. אם יש עוד אנשים שרוצים להשיב, בבקשה. העניין הוא שעל פי השאלון הרוב המכריע מרוצה, בכפוף לדעתו החולקת של אנונימוס מהמייל דלעיל.
[poll id="5"]
ולווט אנדרגראונד 
מה מותר בלוג כזה שמעלה גרא מעבודת אחרים? הברקה, יחוד, די משעמם.
אהבתיאהבתי
ואני שואל, איך לכל הרוחות אדם יכול להתנהג בכזאת נבזות. איכס.
אהבתיאהבתי
אם יותר לי.
המצב הנוכחי לא רע כלל וכלל.
הצעות לשיפורים שהועלו בעבר הביאו לתובנה שבעלת הבית לא יכולה לממן אותם בינתיים.
אז (א)נמשיך להנות מהקיים, וההנאה מרובה.
אהבתיאהבתי
אני בעד יותר אגדות אורבניות.
חוץ מזה המצב לא רע
אהבתיאהבתי
אני מצטרפת לג'ורג' ולשיר. אני מעדיפה את המתכונת העכשווית על חלוקה של הפוסט היומי לכמה פוסטים ביום. אני לא מבינה את העצלות לגלול עם העכבר, ובעיני הפוסטים לא ארוכים מדי בכל מקרה.
השיקול של דיונים בתגובות שנקטעים הוא לא רלוונטי. לעניין זה אני מסכימה עם אורן. בנוסף,כאשר יש דיון שמעניין את המשתתפים בו הוא נמשך ממילא גם אם עולה פוסט נוסף, זה לפחות הנסיון שלי. היה יותר מטוקבקיסט מזדעף אחד?
אהבתיאהבתי
עוד נקודה.
נראה לי שהשאלות לא קשורות זו לזו. יש שלושה ממשקים / שלוש צורות לצרוך את הבלוג שלך:
1. חלוקה לוגית של פוסט לפוסטים עם כותרת ותמצית שיופיעו בנפרד ב-RSS (גוגל רידר)
2. מספר הודעות למנויים באימייל
3. דיון
אם כל פוסט יחולק לפני נושאים, אבל כל הפוסטים יופיעו בהודעה יומית אחת למנויים פתרת את המתח בין (1) ל-(2). לגבי (3) אני כנראה לא מסכים עם שאר הקוראים, אבל לא הגיוני יותר לנהל דיון על כל נושא בנפרד? פתרון אחר למתח בין (1) ל-(2) הוא שב-RSS תופיע תמצית הפוסט, ולא הפוסט עצמו (אבל זה עוד עבודה).
היתרון הברור של קוראי RSS הוא בפלטפורמות ניידות. נראה שרוב הקוראים שלך קוראים אותך בבלוג עצמו, ואז כנראה שפוסטים ארוכים עדיפים על מספר פוסטים קצרים. אבל בטלפון הפורמט של קוראי RSS מותאם היטב לשטח התצוגה המוגבל של הטלפון, וקשה יותר לקרוא פוסטים ארוכים.
אהבתיאהבתי
לדעתי דרך ההתנהלות של הבלוג מצוינת, אין שום סיבה לשנות.
כמו שאומרים אצלנו, אם זה עובד אל תיגע!
אהבתיאהבתי
סוס מנצח לא מחליפים=להשאיר את הבלוג במתכונת הנוכחית
חג פועלים שמח לכולם….רצינית
קוּם הִתְנַעֵרָה עַם חֵלֵכָה, עַם עֲבָדִים וּמְזֵי רָעָב! או: ספיישל האחד במאי
אהבתיאהבתי
האנושות מתייחדת עם זכרם של מליוני קורבנות הסוציאליזם לגווניו, במחנות העבודה של הח'מר רוז', בגולאגים של סטאלין ובאכזריות המשטר הסיני.
יהי זכרם ברוך.
אהבתיאהבתי
ג'ורג'י בוי
עם כל הכבוד לא לזה התכוונתי
שאסביר או שתבין לבד?
אהבתיאהבתי
אני חושב שהדיון בפוסט הוא לא פחות חשוב מהפוסט, לכן עדיף הפורמט הארוך.
חוצמזה, אני חוטף קריז כשמגיעים לי מיליון אייטמים מפיד. פוסט פעם ביום זה מושלם.
אהבתיאהבתי
אני מרגישה שלעתים חסרה פואנטה. את מביאה השוואות בין כותתרות העתונים, לדוגמה, ומציינת כיצד כל עיתון בחר לתאר את הלך הרוח. ואני לעתים מחכה לעוד משפט, דעה, תובנה, הארה. וכשאני לא מוצאת אני שואלת את עלמי- אז מה? אז מה אם הכותרות במעריב וישראל היום דומות? אז מה אם בהארץ היו סולידיים יותר? מה זה חידש לי?
אולי זה צריך להיות העקרון המנחה שלך- אם אין פואנטה זה לא ראוי להכנס.
מצד שני, דוקא סיפורי מאקרו, כמו מקרה דיסניוורלד ההזוי, ראויים להרחבה, הסבר ופירוט. כי פה יש המון מידע ואת יכולה מאד לעשות סדר.
הקיצור- אני בעד מאקרו. פחות מיקרו. ואולי גם את תרוויחי יותר שעות פנויות במהלך היום :).
😆
אהבתיאהבתי
הרצון בפואנטה יכול להופיע אצל יאיר לפיד תחת הכותרת "להיות ישראלי זה…"
מי צריך פואנטה? זה כל כך 2008
אהבתיאהבתי
לא מביע את דעתי בסקר כיון שעדיין לא קבעתי את שכרך.
אהבתיאהבתי
עם כל הכבוד קוראים לזה – לגלול, הנושא הוא תמיד אותו נושא רחב: תקשורת ומה חדש/מעניין/חריג (וכן הלאה). גוגל רידר הוא לא פורמט נח לקריאה אלא יותר מעין מתזכר שמודיע כשיש חדש בבלוגים שמתעדכנים באופן פחות תדיר. באופן אישי אני מאוד מאוד נהינת לקרוא בפורמט הנוכחי וחלוקה ליותר פוסטים נראית לי מיותרת לחלוטין. לגלול, עם העכבר.
אבל אנחנו רק 138/369 בנתיים:)
אהבתיאהבתי
את יכולה לפרסם בראש הפוסט קישורים פנימיים למדורים בתוכו. כך אפשר יהיה לקפוץ ישר למה שמעניין. חפשי את כפתור העוגן בסרגל העריכה.
אהבתיאהבתי
משתמשת בעוגן בכותרות הביניים, שלכל אחת לינק משלה (עוד עבודה כמובן).
זה יצריך עוד כות' ביניים, עוד עוגנים, עוד לינקים, עוד חלוקה פנימית, בעוד היום היא מדורית יותר
בקיצור, אני עלולה לטבוע בזה. גם כך כל פוסט הוא רב נושאים ובלגאנים.
אהבתיאהבתי
אני עם חנן.
יש לי הצעת ביניים.
תהפכי את הטיזרים שלך לקישורים פנימיים.
כך יווצר מעין תוכן עניינים לדברים היותר מעניינים שבפוסט.
גם ההצעה של אורן לא רעה.
לא חייב להיות כל יום, רק בהתאם למצב, לא דורש יותר מקופי פייסטים לתגובות העיקריות, וכמה לינקים עליהם מתבסס הדיון. במקום קונספט של פוסט, תחשבי על זה כקונספט של דיון מרוכז בנושא בוער.
אהבתיאהבתי
מה? למה אתה קורא טיזר? לכותרת המשנה שלי?
אהבתיאהבתי
יפ.
הייתי שוקל גם לשים אותם לפני העיתונים, אבל אני מניח שזה כבר עניין של מסורת ושיקולים נוספים.
אהבתיאהבתי
תודה, אבל הרעיון של להמתין עוד כמה שעות עד שיתגבש נושא מהטוקבקים, ואז לחפור בו הוא מעל לכוחותיי ויכולותיי ורצונותיי.
כפי שכתבתי לא פעם, כתיבת פוסט של כרוניקה יומית נמשכת חמשש שעות בממוצע.
עריכת פוסט אורח נמשכת כשעה-שעתיים וחצי. במקרים קיצוניים שלוש.
וגו'.
אהבתיאהבתי
לא בהכרח מהטוקבקים, כשהסתבר שיש נושא מרכזי, מספיק להסתיע בגוגל ניוז+מיילים, ולהעלות את הידיעות העדכניות. במקום עדכונים בגוף הפוסט, שלעתים לא שמים לב לשינוי.
אהבתיאהבתי
בכל מקרה המחויבות שלך צריכה להיות לקוראים, ולא למגיבים המאוהבים בתגובות שלהם. רעיון שלי, ורעיונותי בד"כ גרועים. לתת את פוסט הכרוניקה, ולתת פוסט של נושא מרכזי, ביחוד אם עלה לאחר סגירת העיתונים. הפוסט השני יכול להיות על נושא, שהמגיבים גילו בו העניין, ונתנו לינקים. את יכולה לעלות פוסט חדש עם מבחר גדול של ציטוטים ולינקים בנושא אחד.
אם לא ילך, תתני פוסטים בעניני תזונה בריאה, לתועלת הציבור.
אהבתיאהבתי