כותרות העיתונים מדלגות בין מעצר החשוד באונס בגן העיר, שידיעות הכי במבם אותה בשער, לבין מבקר המדינה החדש, לבין הנאנסת לכאורה בפרשת ראש עיריית קריית מלאכי מוטי מלכה, לבין ירידת מחירי שירותי הסלולר. אפילו הקפאת הבנייה בהתנחלויות התגנבה לכות' הראשית של מקור ראשון.
יפה שהעיתונים ממש רגועים, ומבחינתם החשוד באונס שנעצר סותם את הגולל על הסיפור. case closed.
בשער ידיעות מופיע המשפט הבא: "השוטרים: הוא האנס". איזה חשוד, מה חשוד בראש שלכם. מי צריך משפט. פחחח.
עוד בידיעות: לא מתפרסם ראיון עם הקטין, כפי שהיה צפוי [עיינו בפוסט אורח מאתמול בלילה עורך ידיעות נכנע לפייסבוק].
מה שמדהים זה שאיש מהכתבים/ עורכים/ מנהלי אתרים שפרסמו את הציטוטים מידיעות אתמול, כולל ידיעות כמובן, לא זכרו/חשבו/בדקו שזה אסור על פי חוק. הצוהב עיוור את כולם.
לאיציק סבן: אין צורך לפתוח מיד בשיר הלל למשטרה הגאונה שלנו. כולנו יודעים איך היא מתפקדת ביומיום ואיזה שירות מקבלים האזרחים.
זאת ועוד: מדובר במקרה בו שני קורבנות אמרו שלא ישכחו את פרצופו של התוקף בחיים: יענו כבר יש שני קלסתרונים. זירת האירוע נסגרה מיד, כך שלא מאוד קשה היה ללקט ראיות מז"פ. למה מצאת לנכון להפליג בשבחים עוד בטרם הגיעו דגימות הד.נ.א ודקה וחצי אחרי המחדל הנורא בב"ש ועוד ועוד ועוד?
ובשורה משמחת: עת"א תקים כוח שיטור אותו נממן אנחנו. ישששש.
מה הביא בסופו של דבר את קורבן האונס לכאורה בקריית מלאכי לדבר עם ליאור אבני במעריב ולא עם מרב בטיטו בידיעות, אליה פנתה לפני שנתיים?
היי היי, לא תאמינו. ידיעות הרים את הכפפה (בטוח שזה לא מחיבה יתרה אלי וכמענה למשאלותיי, יותר הגיוני שמשנאת המן ונתניהו) ובדק מה קורה עם נתן אשל. בכן, ההפניה בשער תחת "חשיפה", והידיעה של איתמר אייכנר ע"פ כל ע' 10 אומרת שאשל "נשאר עם רכב מפואר וטלפון נייד על חשבון המדינה, והוא אפילו מקבל כל חודש משכורת של 40 אלף שקל". פאקינג הולי שיט.
אייכנר מסביר בידיעה שבניגוד להוראת נציבות המדינה, שאשל יפסיק להיות עובד מדינה מ-1 במרץ, יקבל דמי הסתגלות בסך 120 אלף ש' בתשלום אחד ויחזיר את רכב השרד ואת הסל' (ששימש לשעשועיו האירוטיים), במשרד רה"מ "החליטו לעשות דין לעצמם": אשל קיבל היתר להשתמש ברכב ובסל' עד 1 ביוני, ודמי ההסתגלות חולקו ל-40 אלף ש' מדי חודש למשך שלושה חודשים, כפי שביקש.
תגובת משרד רה"מ: "אשל מקבל תנאי פרישה כפי שעולים מחוזהו… ובהתאם לתקשי"ר".
תגובת הנציבות: "…אם ההנחיה אכן לא בוצעה, הנושא ייבחן ע"י הנציבות ומש' המשפטים".
שורה תחתונה: אשל המשיך לעבוד בלשכה עוד שלושה חודשים תמימים מיום שגורש.
שורה חדשה: מה יקרה מ-1 ביוני? איך יקמבנו לו את המשרה ממנה הוא לא מתכוון לזוז?
ידיעות מצטט את אלמנתו של גדי ויכמן ז"ל. צועקת האלמנה, איך ייתכן שעדן אוחיון יואשם רק בהריגה ולא ברצח. זה יפה מאוד לגרות את עצבי הקוראים המותשים, אבל העניין הפעוט, המוזכר אגב אורחא בידיעה, שהחוק מחייב הוכחת כוונה תחילה לגבי עבירת רצח נבלעת בים האדום הכללי (ע' 16)
הכות' בהארץ היא: "מסתמן: הנער החשוד ברצח בבאר שבע יואשם בהריגה". כותרת מורכבת המביאה את כל הסיפור, ללא בכי האלמנה. דבריה מובאים בליד של הכתבה: "לא ייתכן שבמדינה מתוקנת לא יאשימו אותו ברצח"
מה שהכי מעניין אותי עכשיו זה לשמוע ניתוח אישיותי מבעל מקצוע על אודות דניאל מעוז, המאשים את אחיו התאום ניר ברצח.
זו בוודאי פגיעה בצנעת הפרט, כך שתאוותי תישאר בלתי ממומשת.
נחמד לראות את סיקור בחירת מבקר המדינה החדש בעיתונים.
בראש שער ידיעות: "מבוכה לקואליציה"
בישראל היום יש בתחתית השער ציטוט של חביבו של רה"מ: "אפעל בשקיפות" (דן מרגלית: ראוי להזדמנות הוגנת).
ידיעות ומעריב כותבים בכפ' הפותחת שלהם על הליך הבחירה המביך קמעא.
בישר"ה השתלשלות האירועים מוזחת לע' 7, ובהארץ, הלוחם המרכזי נגד יוסף שפירא זו הכות' הראשית.
המאבק על כתבי קפקא? אחת היורשות, רות ויזלר, הלכה לעולמה.
צרורות (פרחים) לכותרות
מתי בפעם האחרונה אמרתי מילה טובה על כות' ב-ynet? אביב סלולרי זה ממש נחמד.
ועוד ח"ח אחד לכותרת על בר-בר: "הרומן של בר-צלונה" (ידיעות, ע' 21). חמודה.
כך גם הכות' באותו עמוד בדיוק, "הנאה השכנה בעיניך" (אהוד ברק זומם לשכור דירה בפארק צמרת, ליד ברפאלי).
מה, יש כוכב/ת חדש/ה בדסק ידיעות?
לחם עבודה
בתשחץ בהמגזין של מעריב מופיעות הבוקר תמונותיהם של שני טייקונקלאך.
מתי יוצב פסל ברונזה 1:1 של נוחי דנקנר במבואת בית מעריב?
מצחיק: כותרת בשער המארקר הבוקר: "התספורת הראשנה של דנקנר, השנייה של תשובה".
הוט ויס קיבלו קנסות על תוכן שיווקי.
זוכרים את מוספי "הכי טובים" של מעריב שהתפרסמו עד כה בפסח מדי שנה? ובכן, השנה זה לא קרה בפסח. מישהו החליט לחסוך או נרדם בשמירה, או מה. רק אחרי שמישהו אחר הקים קול זעקה נעמדה המערכת על רגליה האחוריות, והנה היא מנפיקה את גליון הכי טובים לשבועות, כמו שכבר נכתב פה. הבוקר יש מודעה עצמית למוסף בשער האחורי של מעריב עסקים, וקריאה למעוניינים במודעות להתקשר.
פייסבוק/ בלוגלנד/ רשת
אבי סגל העלה אתמול בפייסבוק. נכון וברור שאדם יכולשנות את דעתו אחרי 13 שנים, אבל זה עדיין משעשע.
ישראל היום מציע לכם ליצור מהדורה אישית של העיתון שאתם תככבו בה. נשמע מהפכני לאללה, נכון? לפני כמה עשרות שנים היו הוריי בתערוכה ובה גם עיתונים עתיקים בגני התערוכה. הם הביאו לנו משם מתנה: עיתון עברי עתיק שבו כיכבו ילדי המשפחה.
וישראל היום גם על מסך טלוויזיה.
צהוV
ע"פ מעריב (וגם בידיעות), שמצטטים את עיתוני העולם, החבר החדש של ברפאלי הוא כדורגלן בארסה ז'ראר פיקה, שהוא גם במקרה הזה של שאקירה. הבר והז'ראר מכחישים.
אהוד ברק שוקל לשכור דירה (30 אלף ש' בחודש) מול ברפאלי בפארק צמרת (ידיעות).
לפני פיזור
בדרך כלל של הבדרך כלל אני מאוד סובלנית לכך שאין שום קשר בין הדברים הנכתבים בפוסטים מרובי הנושאים והעניינים לבין הדיונים בתגובות, שהופכים את אגף ההגבה בבלוג לגרסה אינטרנטית של "יש עם מי לדבר". משמע, התייחסות התקשורת להא ולדא וההשוואות המתבקשות [שזה נושא הבלוג] לא מאוד מעניינות את המגיבים (שהם מיעוט שבמיעוט מקרב הקוראים), והם מתעקשים להביע דעה על אלפי עניינים שונים, רובם מתנקזים למאבק המתיש והמעיק בין שמאל לימין, ציונים ולא ציונים, אנטישמים ועוכרי ישראל. לא, זה לא הנושא פה, אם עוד לא ברור.
אבל יש מקרים שממש מקוממים אותי: למשל, אני לא מצליחה להבין עד כמה יכול לא לעניין את המגיבים דיון ממשי ואפילו קצר וממוקד ביחס בין עיתון מודפס, מבעלי המשקל שיש פה, לכך שאין לו אתר אינטרנט, לבין השימוש בעמוד הפייסבוק שלו, והסיבה לפריצת הדרך.
עד כמה זה בלתי מעניין את המגיבים שמזדרזים לנהל דיונים כמו 1. תפקוד הקורבן (שגם אני נגררתי לתוכו) 2. משהו לא ברור בארץ נהדרת 3. ביקורת טלוויזיה על עידו רוזנבלום 4. טלפונים סלולריים 5. מאמר על גלי פשיעה מלפני שלוש שנים.
מה? תסבירו. שאני אבין.
ולווט אנדרגראונד 
הא, גם זה קרה היום, הודעה על אישומים כנגד רבקה ברוקס, בעלה, ואחרים, בשל הסתרת עדויות בקשר לפרשת הצתותים.
אהבתיאהבתי
וולווט,
אני נכנס כמעט כל ערב אחרי שהילדים נמים,
התגובות משעשעות ומעניינות (על אף שהן אקלקטיות).
מצדי התמהיל מצויין
אהבתיאהבתי
אילנה דיין תחטוף התקף לב שתקרא מה הטוקבקיסטים חושבים עליה
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000748557
אהבתיאהבתי
לחטוף התקף לב מטוקבקים, בחייך. אפילו מחלות המין לא עוברות באינטרנט.
הבהרה: כתבתי מחלות מין ולא מחלות של הימין.
הבהרה נוספת: במחלות מין, לא שייכתי לימין, הן אפוליטיות.
אהבתיאהבתי
y net וואלה מחרימות את כל ההודעות שח"כים מהימין מוסרים לתקשורת
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/368/294.html?hp=1&cat=402&loc=51
טוב שיש את NRG
אהבתיאהבתי
הם לא מחרימות את ההודעות של חברי הכנסת, אלא את הסיקור בנושאים שלקרן יש אג'נדה שונה.
אחרי יותר משנתיים (כולל דיונים שעסקו במינוח הנכון בוועדות הכנסת) הפסיקה התקשורת להשתמש במונח פליטים ולעבור לשימוש ב"מסתננים"- עכשיו כדי לחכות שמישהו מהם יעיז לצדד בסיום גל ההגירה והחזרתם ליבשת המוכה נחכה עוד שלוש- ארבע שנים. פסטרמות.
אהבתיאהבתי
גדעון עשת כותב ב"ממון" של ידעות היום על מחירו הגבוה של הבשר הלא כשר ומפגין בורות די מביכה בענייני כשרות. "אפילו אם מדובר בבשר פרה, שמותר לאכול לפי ההלכה, יש איסור לייבאו ללא החותמת המפורסמת של הרבנות". כלומר עשת חושב שבשר פרה הוא כשר אוטומטית. לא משנה אם שחטו אותה (כהלכה, וגם זה מורכב מדינים רבים), או קיפדו את חייה בצורה אחרת.
בהמשך מתפלא עשת: "חשבתם פעם איך זה שבכל סופרמרקט מוכרים מוצרי חלב וגם מוצרי בשר? ואיך הם מצליחים להיות מוגדרים "כשרים" על אף התערובת הזו?" כאילו דא? גם אצלי בבית (הכשר) יש באותו מקרר מוצרי חלב ובשר ובסופרים הם בכלל מופרדים.
אהבתיאהבתי
אי אפשר להפגין בורות בענייני כשרות שכן מדובר במערכת כאוטית עם מעט מאוד הגיון פנימי והרבה מקום לפירושים, מה שיוצר לא מעט סתירות. תמיד יכול לצוץ איזה רב, לאסור את המותר ולהתיר את האסור. זאת באמצעות אירום השפה: "והיא המקרריא לכם למשמר ולא תדור ביצה מרחק חצי אמה מגבינא דצהובה, וכל הבשר דאכלו בעלמא יוכנס למגירא". זה עובד גם ברמת הסופר וגם ברמת הפריג'ידר הביתי.
אהבתיאהבתי
אתה צודק אבל להפגין בורות אפשר גם אפשר ואין לך ראיה טובה יותר מהמשפט:
אהבתיאהבתי
קפיטן,
יש לך נטיה להטיל פקפוק, פעם אחר פעם, בהגיון הטמון בהלכה היהודית. ואני שואל את עצמי מדי פעם, שנאה עזה זו, מנין היא?
ההלכה, ובעיקר בכל הנוגע לכשרות, (כשנקבל את הנחות היסוד שלה, כמובן), היא מופת של הגיון צרוף. אני מציע לך לנסות וללמוד לדוגמא, טור, ב"י ושו"ע עם נו"כ, סי' ק"י קי"א בהל' תערובות, ולהבין לוגיקה מהי.
אהבתיאהבתי
לא שנאה, אבל בהחלט תחושה של בושה ועצב על שה"פילוסופיה" של העם שלנו היא (כיום!!!) כה רדודה, למרות שיש לה יחסי ציבור מצויינים.
אני באמת מאמין שבמקרה הזה המלך עירום. ההתדיינות ההלכתית מבוססת – ואיש לא יכחיש זאת – על יסוד אמוני. בעצם למה לכבס את המילים? מבוססת על אמונה טפלה בכוח אלוהי. כאשר זהו הבסיס, כל מה שנבנה עליו הוא בהכרח חסר ערך. גם אם לפעמים המילים מסתדרות במבנים.
ועכשיו אסייג: בהחלט תיתכן משנה פילוסופית סדורה שמתבססת על אמונה טפלה ובכל זאת יש לה ערך גם פילוסופי וגם מוסרי. אבל לא זהו המצב אצלנו. רוב רובה של ה"עשיה התורנית" עוסקת באלפי זוטות שמשתלבות זו בזו, טוענות זו כנגד זו ובמקרים רבים גם סותרות זו את זו. כשאתה מדבר על "מופת של הגיון צרוף" זה מתייחס רק לפרגמנטים מסויימים. לא דומה חשיבת הרמב"ם לזו של יוסף קארו, ובכל מקרה – כל מושכלי היסוד מבוססים על פרשנות אנושית לפסוקים שנכתבו לפני כאלפיים שנה (וגם הם על ידי אנשים). למיטב הבנתי, בשום מצב לא מתקיימת כאן מערכת קוהרנטית אלא בדיוק ההיפך.
כמובן שכל אחד יכול למצוא את החלקה ה"מסודרת" שלו ולטעון כנגד טענות כמו שלי שהן לא נכונות. זה עדיין לא הופך את המצב לכזה.
חשוב לי לחזור ולהדגיש שאין לי שנאה מולדת ויסודית כלפי יהודים. נהפוך הוא – אחדים מידידי הטובים ביותר הם יהודים. אבל כשאתה חי במקום כמו ישראל, שבו עשרות אלפי גברים מתחפשים למלומדים וללמדנים ולמעשה כל חייהם מוקדשים לפולחן המילה הכתובה (שעובדת עליהם בדיוק בצורה האופיאטית שתיאר מרקס) – אתה קץ בזה. במיוחד כאשר ה"הלכה" שולחת את זרועותיה יותר ויותר לתוך מרקם החיים הכללי ותובעת לעצמה זמן, משאבים וכיבודים.
אין עוד מדינה (מערבית) בעולם שבה העיסוק בדת ממומן על-ידי השלטון. רק אצלנו זה קורה. וכאשר אתה אזרח שאינו מאמין בפיות, טרולים, סנה בוער, הליכה על מים או סוסות שעולות לשמיים – זה בהכרח יוצר אצלך אנטגוניזם.
מקווה שעניתי לך על שאלת ה"מאיפה האיבה".
אהבתיאהבתי
תיקון חשוב:
אני לא אני "מאמין שבמקרה הזה המלך עירום" אלא "חושב שבמקרה הזה המלך עירום"
אהבתיאהבתי
צר לי, קפיטן, אך גישתך מוטעית.
גדעון עשת (כדוגמא, לא קראתי את הכתבה) יכול להתנגד לדיני הכשרות, כל שכן לדרך יישומם בישראל. אבל מרמה מסויימת הפגנת בורות מעידה על חוסר המקצועיות של הכותב. איך היית מגיב אם הוא היה כותב על כלכלת הכדורגל, ומציין כי "אפילו עלות המים בכל משחק ליגה אינה מבוטלת. כששמונה שחקנים שוהים 70 דקות על המגרש בקיץ הישראלי, ברור שהם יזדקקו לשתייה צוננת, והרבה."?
אהבתיאהבתי
אה… בכלל לא הגנתי על רוחב/צרות ידיעותיו של גדעון עשת. ייתכן שמבחינת השליטה שלו ב"חומר" אתם באמת צודקים
אהבתיאהבתי
מה ההבדל בין "סיירת" של עיריית תל אביב שתושבי תל אביב מממנים במיסים, ממשטרת ישראל בתל אביב שתושבי תל אביב מממנים ב…מיסים?!
אהבתיאהבתי
ההבדל עצום. המשטרה דואגת לביטחון האזרחים והסיירת דואגת לביטחון התושבים.
מי שמרגיש הכי בטוח הם הפושעים.
אל תדאג, תתרגל.
אהבתיאהבתי
בתשובה לשאלתך.
הן ידיעות אחרונות והן ynet, כמו רוב שאר גורמי התקשורת בארץ, הינם לרוב צהובים, לא מקצועיים, נגועים באינטרסים מסחריים ופוליטיים וכו'.
כתוצאה ישירה, אמנם לא כל מה שנכתב בעיתון או באתר הנ"ל הינו שגוי, אבל אי אפשר להאמין לשום דבר שנכתב בעיתון או באתר.
התקשורת בארץ לא מבצעת את התפקיד החשוב של דיווח ישר וענייני על שעושים נבחרי הציבור, ואני מוכן להיקרא נאיבי וטיפש בגלל ציפיה כזאת.
לכן לא מעניין אותי מה קורה הן עם האתר והן עם העיתון, מבחינתי כאמור מדובר לרוב בצהובונים מלאי פרסומות ומלל חסר ערך.
באותו נושא, לראות שהוט ויס נקנסו בשל תכניות בודדות זה מביך. זה מביך כי אני לא יכול יותר לצפות במהדורת חדשות של ערוץ 2 למשל, מתחילתה ועד סופה, כי תמיד תגיע איזו כתבה מסחרית בתירוץ קלוש ושקוף (למשל, "תופעה") ואני ארגיש שיורקים לי בפרצוף.
על החתום, האזרח הקטן.
אהבתיאהבתי
דווקא במקרה הספציפי הזה הכישלון אינו שלה. היא לא היתה בין אלה שחיכו לקורבנות מתחת לביתם, בת"א או ברחובות. למיטב ידיעתי היא לא שותפה לדברים נגדם היא יצאה כאן.
ובכל זאת, למרות הנ"ל, היא כותבת "אנחנו" כי היא רואה עצמה בשר מבשרה של התקשורת. לא נוח לה לכתוב "אתם" על חבריה ועמיתיה. בעיני זה מכובד.
אהבתיאהבתי
לא נכון.
אם שטייף לא היתה חלק מהמיינסטרים, בעלת סגנון מאופק ויושרה כפי שהיא מדברת עליה – זה היה נכון. וגם אז, לא היתה שום בעיה להוכיח את "חבריה" בתקשורת ולפנות בלשון "אתם".
אבל שטייף היא אם-אמא של הסגנון הזה כבר עשרים שנה. להחליט יום אחד שזה לא בסדר ואז לפתוח ג'ורה על "כולנו" זה בזוי. כמו שהיינו אומרים בימי התנועה: "דבר בשם עצמך!"
אהבתיאהבתי
תוכל להביא דוגמה לכך שעשתה ולו משהו מהדברים אותם ביקרה במאמר?
אהבתיאהבתי
באדיבות העין השביעית
אהבתיאהבתי
תודה.
מצאתי כאן ביקורת על סגנונה וסדרי העדיפויות של שטייף אך לא מצאתי קשר לדברים אותם ביקרה בכתבתה.
אהבתיאהבתי
הדס שטייף נגועה בכל כך הרבה צהוב, שאילו השתמשה ב"אתם" ולא ב"אנחנו" היתה מותקפת ונשטפת ע"י חבריה העתונאים . קשה לבודד מתוך בליל הדיווחים שלה מקרה מסוים כזה או אחר.
אהבתיאהבתי
הדס שטייף: אנחנו, העיתונאים, הפכנו לערפדים מוצצי דם, תחרותיים ופוצעים, והכל כדי להאכיל את המפלצת – כלי התקשורת שלנו. והכל על חשבון הנאנסות והמשפחות השבורות שלהן
אהבתיאהבתי
אין, אבל אין דבר שנוא עלי יותר מאשר טינוף עצמי קולקטיבי במסווה של ביקורת. תמיד יהיה הדובר כזה שמעולם לא שיתף את הכלל בהצלחותיו, אבל כשזה מגיע לכשלונות, פתאום הוא מדבר ב"אנחנו".
בושי לך הדס שטייף. תחזרי לדווח על מסיבות פרידה משוטרי מקוף בתחנת שפרעם מזרח, קנחי ב"ושיהיה לנו בוקר טוב, ובעיקר בטוח" שמרי את כשלונותייך לעצמך בלבד.
אהבתיאהבתי
קפטן, הג'אז הפריזאי הנימוח והמעושן הקהה מעט את עוקצך.
אנא חזור לרוק הישן והטוב, איגי והסטוג'ז אולי?
אהבתיאהבתי
אחוז בזה וגם מזה אל תניח את ידיך.
סורי אבל איגי אינו כוס האביסנת שלי. לעומת זאת הלב חומד הופעה של בלק סבאת בקיץ בישראל (היה דיבור על זה) ואם לא יהיה – אז בטוח אריק קלפטון איפשהו ביורופה או ג'ו וולש איפה שלא אמצא אותו.
אהבתיאהבתי
ובהזדמנות זו סגירת מעגל. למי שזוכר שדיברנו על מתופפים בכלל ורינגו בפרט. פתאום גיליתי שג'ו וולש בעצם התחתן עם אחות של ברברה באך לפני כמה שנים, מה שעושה אותו לגיסו של רינגו!
גם בארץ היה לנו פעם משהו כזה, כאשר שתי אחיות נישאו למוזיקאים שלמה גרוניך ושמטוף לוי, שהתחברו זה לזה והוציאו את "אלבום משפחתי".
(אה.. כן. למי ששואל מיהו ג'ו וולש אשיב שמדובר באחד הגיטריסטים הדגולים של תקופתנו. כשאתם שומעים באיגלז הבלחות גיטרה מרנינות – זה הוא).
אהבתיאהבתי
אז הוא גיס של צאצאה של יוהן סבסטיאן באך!
אהבתיאהבתי
למי שזוכר דיברת על לבון הלם ו- בופפף הוא מת.
אהבתיאהבתי
ליבון היה שכיב מרע כבר כמה זמן. למיטב ידיעתי ג'ו בריא כמו סוס. שרק לא יגמור לנו כמו מוטי בננה בציריך
אהבתיאהבתי
אבל סבתא חיה מתה.
אהבתיאהבתי
שניפגש עוד עשר דקות בחדר הנצחה? 😉
אהבתיאהבתי
עכשיו… כרגע… מיד… בחדר הנצחה… 3 דקות יש לי את המפתח… צ'או גושטוזה.
אהבתיאהבתי
עוד פעם אחת אתה משווה אותי למוטי בננה אני מדביק אותך על הדלת של הוולווטיה עם דבק מגע ומחזק עם חבילה של מסמרי עשר
אהבתיאהבתי
הלו, מה עם דון פלדר?
אהבתיאהבתי
אבל הרי שלי יחימוביץ טוענת כי : "התקשורת בישראל היא תקשורת אחראית, שיודעת לעשות בקרה עצמית"
14/01/11
אהבתיאהבתי
צודק
אהבתיאהבתי
דיקן הסטודנטים באוניברסיטת חיפה החליט לאסור את כניסתו של סער סקלי לאוניברסיטה לשם הנחיית אירוע לציון הנכבה בטענה שהוא מתסיס ומאיים על שלום הציבור.
אני מבין שרונן שובל הוא נשיא אוניברסיטת חיפה החדש?
את מי יביאו במקום סקלי להנחות את טקס הנכבה, מיכאל בן ארי?
אהבתיאהבתי
יביאו את בכירי מפלגתך האדומה,
והם יספרו על הערצתם רבת-השנים לקדאפי,אסד,סטאלין וג׳ורג׳ חבש
אהבתיאהבתי
קבל סיוע מהאחים בלוב
אהבתיאהבתי
תגיד מה נסגר איתך?
נהיית מגיב לענייני הכל?
קיבלת צו לכל החיים ולמרות טר"שיותך אתה רואה הכל דרך משקפי חאקי?
אתה באמת חושב שאם בן 17 לא מגיב ב"גבורה" אז משהו לא בסדר איתו?
(ובעניין אחר: הייתי כמה ימים בפריז עם גיפרת. יש סצינת ג'אז מעולה שם)
אהבתיאהבתי
מעולם לא הייתי טר"ש, קפצתי ישר מטוראי לרב"ט וניתן לעזור לחברים בלי מעשי גבורה.
היאוש יותר נח בפריז… את מי שמעת?
אהבתיאהבתי
ואחחד חבילה: הגיטריסט פיליפ קתרין (בהופעה לא מתוכננת וכמעט אנפלאגד), הבסיסט אלן קרון (שהיה בארץ לפני כמה חודשים והחמצתיו לחלוטין) והשיא – דייב ווקל עם התותח שלנו עוז נוי. חוצמזה יש גם אחלה דברים ברחובות (גם במונטמאר וגם בלה דפאנס) שחבל"ז
אהבתיאהבתי
אני מצטרפת לדעת יניב ומרחיבה לגבי עצמי בלבד.
למרות שיש לי דעות פוליטיות מגובשות ולמרות שאני לא אדם סבלני וסובלני, אין לי כח לויכוחי סרק, זה מבחינתי בזבוז אנרגיה. לכן אני כמעט אף פעם לא מגיבה לענייני שמאל-ימין, או למשל אשכנזים-מזרחיים (יש לי vested interest). לגבי דת ומדינה אני בייאוש תהומי כמו גם בנושאי ניהול משברים, מדיניות החוץ והפנים והרשימה ארוכה מנשוא. אדם מיואש כמוני, פשוט בוכה. הדבר הכמעט יחיד שמעורר אצלי את הפבלוביות הוא נושא המיגדר או הנשים הפמיניזם הקיפוח אצטרא.
כמעט כל העניינים שאת מעלה מעניינים אותי, ואני קוראת בתשומת לב אבל להגיב? רק למשהו שמקפיץ לי ממש את הפיוזים.
אהבתיאהבתי
איפה אגודת העיתונאים החדשה?
למה לא שומעים את העיתונאים הדגולים שהקימו אותו, מגיבים לפארסה הזו של ידיעות אחרונות שרדף והצליח לחלץ מקורבן אונס אומלל וקטין דברים מגיעילים וחסרי כל ערך עיתונאי? (למרות שבידיעות חושבים שהמידע הזה מעניין את הציבור. אגב, נכון, את הציבור מעניין גם מה היא התנוחה המועדפת על ברפאלי, כמו גם תדירות יחסי המין של רוהמ) כארגון מקצועי, מדוע לא יעסוק גם בעיתונאים/ כלי תקשורת המורידים את המקצוע לשפל?
עד לאן הגענו, שנדרש חוק ולא רק תבונה בכדי למנוע בצעיר שנאנס לצפות בחברתו נאנסת את הקושי שבחשיפה?
למה הארגון החדש הזה לא ייצא להגנת הקורבנות מפני האונס של התקשורת?
למה ארגון המקצועי החדש הזה לא יקרה למנוים בו שלא לפנות לקורבנות עבירה, שלא לארוב להם מתחת לביתם, שלא לרדוף אחריהם עם מצלמות?
שתיקת הכבשים
אהבתיאהבתי
כי הארגון לא נועד לשרת את הציבור ובספק אם בכלל מבינים שם את הקשר בין לקוח הקצה למוצר המפוקפק, מקור גאוותם האינסופית.
אהבתיאהבתי
בעניין נתן אשל:
"מה יקרה מ-1 ביוני? איך יקמבנו לו את המשרה ממנה הוא לא מתכוון לזוז?"
מתי יקום גוף רציני וחזק (למשל התנועה לאיכות השלטון) ויגיש תלונה במשטרה כנגד לשכת ראש הממשלה (AKA ה"גברת" ובעלה) על הפרות החוק?
לקרוא למה שנעשה שם "קומבינה" נותן לעבריינים הנחה שלא מגיעה להם!
אהבתיאהבתי
כל כך הרבה אי דיוקים בתגובית אחת קטנה:
1. התנועה לאיכו"ש היא גוף רציני
2. התנועה הנ"ל היא גוף חזק
3. יש בלשכה עבריינים והפרות חוק (והכל בלשון רבים)
4. תלונה במשטרה בנושא תגיע לאנשהו
אהבתיאהבתי
ז"א לא לעשות כלום?
להמשיך לכופף את הראש ולתת לעבריינים המופקרים עידוד להמשך מעשיהם?
אהבתיאהבתי
נו, תעשה משהו.
סתם לקטר אצל ולווט?
אהבתיאהבתי
רק ארגונים חזקים ועמידים בפני תביעות דיבה של משפחת קורליאונה יוכלו להתלונן במשטרה ולהתמיד בתלונה.
כן – ואני הקטן אמשיך לקטר אצל וולווט.
אהבתיאהבתי
תקשורת פרופר:
אני רוצה להמליץ על מדור מעניין באתר וואלה.
אמנם האתר נוראי, צהוב ובעל אמינות מזערית, אבל המדור מעניין ושווה קריאה.
אהבתיאהבתי
באמת מעניין.
ד.א. מי מממן בנית 5 בתי כנסת בישוב שיש בו 1600 תושבים?
(אבני חפץ )
אהבתיאהבתי
1600 תושבים דתיים, זה בערך 300 תושבים לבית כנסת. גם אם תנכה את התינוקות, זה עדיין הרבה.
אהבתיאהבתי
מישהו בהחלט צריך לממן את זה… ועם התינוקות זה בערך פי 5, לא?
אהבתיאהבתי
כמו שצריך לממן קופ"ח ומגרש ועוד. ובדרך כלל בתי הכנסת ממומנים בחלקם מתרומות התושבים, פלוס תמיכה של המועצה שבאה בעיקר ממסי התושבים (ביישובים יש מס יישוב ומס למועצה, מעבר לארנונה וכו'). אגב, בדרך כלל כשמדובר ב"חמישה בתי כנסת" זה אחד או שניים מרכזיים (נגיד אשכנזי וספרדי), ועוד שלושה קטנטנים בפינות היישוב, או בקומה התחתונה של בית הכנסת. לדוגמה ביישוב יקיר יש "ארבעה בתי כנסת": מבנה מרכזי אחד, עם חדר של מניין לצעירים, אולם לאשכנזים, אולם לספרדים ואולם קטן לתימנים.
אהבתיאהבתי
מה שמזכיר לי את אותו יהודי ירא שמים שספינתו נטרפה אל אי בודד והוא נאלץ כרובינזון קרוזו (או סקלירק) להסתדר בכוחות עצמו עם מה שמצא שם.
ברוב תושייה הוא הצליח להתארגן שם די טוב וכשהגיעה ספינת הצי המלכותי לחלץ אותו לאחר 15 שנה הוא היה גאה למדי לערוך לקומנדר צחור הזקן סיבוב באי "שלו".
הוא הראה לו את המטבח ואת חדר השינה ואת ערוגת הירקות ומכלאת החיות וכו' ולבסוף הראה לו בגאווה רבה את שלושת בתי הכנסת שלו.
"למה צריך יהודי אחד שלושה בתי כנסת?" שאל אותו הקברניט בפליאה.
ענה לו: "אחד לנוסח ספרדי, אחד לנוסח אשכנזי ואחד – כף רגלי לא תדרוך בו!"
אהבתיאהבתי
סלקירק
אהבתיאהבתי
וואללה
אהבתיאהבתי
אנשים מגיבים על מה שהם יודעים.
מעט מאוד מאיתנו יכולים לספק ניתוח אינטילגנטי ומאיר עיניים על היחס בין עתון מודפס, עתון אינטרנטי, גרסת אינטרנט של עתון מודפס ועמוד פייסבוק של עתון מודפס.
בצר לנו אנחנו פונים לדבר על מה שנוח לנו: רשימת 1 – 5 ועוד ועוד.
אהבתיאהבתי
כמי שנושאת באחריות להעלאת נושא עידו רוזנבלום בפוסט הקודם , ברצוני להתיחס לכתבה בגלריה על שירה סתיו אשתו של עידן לנדוי , שאמנם אינה מוזכרת בפוסט אבל זכור לי שאינך מספיקה לקרא הכל.
הביוגרפיה של סתיו וכן עטיפת ספרה החדש מעניינים ויוצאי דופן.
אהבתיאהבתי
מאחר ואני האשם העיקרי מוטל עלי נטל ההסבר.
הפוסטורח שהבאת עסק בפוליטיקה פנים אירגונית ועשה שימוש בידיעה שמעניינת את רוב הקוראים הרבה יותר מנושא הפוסט. למה הדבר דומה? לבחורה מאותגרת יופי שתלך לבליינד דייט מלווה בבר רפאלי.
אהבתיאהבתי
טעות. זו לא "פוליטיקה פנים ארגונית" אלא פני הפרינט לאן. זהו דיון אקוטי, למעשה הדיון המרכזי בבלוג הזה בשש (+) שנות קיומו.
אהבתיאהבתי
לרוב קוראי הבלוג, ואני ביניהם, אין את הפרספקטיבה שלך. עבורי נושא הפוסטורח מגולם בציטוט בהמשך.
אהבתיאהבתי
לדבורית, בתגובה על אתגרך-
אקוטי, נכון. אבל – מאוד מאוד מקצועי ולא כל כך בעיתונאות אלא בהשקעות בפירסומת עקיפה וישירה. אינני יודע איך למדוד את זה אבל כמות האנרגיה הפירסומית-מכירתית שנשפכת עולה בהרבה על המאמצים שחלק מן העובדים בעיתון משקיעים באיסוף ידיעות, שיכתובן, עריכתן, הגההתן (לפעמים…) הדפסתן ומכירת הנייר המודפס.
יתכן שכדאי לחשב (ולו רק כתרגיל) כמה יעלה לקונה עיתון חסר פרסומת. הכוונה היא חוסר מוחלט, גם בלי ספונסורים פוליטיים שמשלמים להם בצורה עקיפה.
אופציה נוספת היא אתר אינטרנטי למנויי-עיתון שמכיל את כל החומר בלי הדפסה (ועם שימור של המון עצים).
אינני בקי ויתכן שיש בעולם ניסיונות כאלה ואולי אפילו בלי סיבסוד.
אהבתיאהבתי
אין בכך שום היגיון.
מרבית הכנסת עיתון היא מהפרסומות. אין שום דרך לקיים עיתון/אתר בלי פרסומות. אלא אם יש תומך/תורם, וגם הוא ירים ידיים מהר מאוד.
אני, עם המינימום הוצאות שלי לא מסתדרת עם תשלום הקוראים.
אהבתיאהבתי
היגיון הוא לעיתים קרובות תופעה אינדיבידואלית…
לא הצעתי הצעה מסחרית, אבל, לדעתי, מעניין לחשב כמה יעלה גיליון כזה? 10, 30, 100, 300, … ש"ח?
לעשות חשבון כזה עולה בזול (בשביל מי שמכיר מערכות כאלה) ומספק קצת חוש פרופורציה אודות, למשל, איך שהטייקונים שכל כך אנחנו אוהבים להשמיץ מסבסדים לנו את העיתון… או כמה הם מוכנים לשלם לכל אחד מאיתנו עבור פרסומת תעמולתית.
אהבתיאהבתי
מתנצל בפני V על סטיה נוספת מנושא הפוסט אבל לא יכולתי להתאפק. מאקו מדווח על שרקרק ישראלי שנתפס במשימת ריגול בטורקיה, אח לכריש חובב הגרמניות ולנשר הסעודי. האביב הערבי נושא פירות…
אהבתיאהבתי
אומר זאת כך, דבורית: לפעמים ממש מתחשק לי לדבר על תקשורת פרופר. אם יש לי זמן אני גם מעלה נושאים שקראתי עליהם לדיון.
אולם בפעמים אחרות דווקא בא לי להתנגח, או להשמיע את דעותיי הקיקיוניות על הא ועל דויד.
לפעמים אני מעלה איזה נושא שנראה לי שלא כתבו עליו ומקווה שמי מהקוראים שהוא גם עיתונאי מרכזי ירים את הכפפה.
ומכיוון שעיסוק בתקשורת הוא פוליטי במידה ידועה, אין פלא שהכסאח הישראלי בין אשכנזים למזרחים, ימנים לשמאליים, הומואים לסטרייטים ודתיים מול חילונים זולג גם לבלוג מכובד זה.
ןלעתים יש דיונים על קוצו של יו"ד, גם זה מעניין
אהבתיאהבתי
בנושא ולווט והטרוניות. מדי פעם באמצע החודש ולווט מתלוננת, ובאידוס של מאי היא אף מתקוממת. זו דרכה מדי פעם ואין להבהל. כאשר רוצה לעשות מעשה, נוטלת את רובה הציד המפורסם שלה, וטובחת בתנים חולי הכלבת המתרוצצים בחצרה. נכון היו תגובות לא לנושא (למשל רקמ***צונזר מפאת רעילות***), ואף תגובות לא ברמה (כמו חי***צונזר בשל הסתה ל***שוב צונזר בשל תאורים מיניים גרפים***), אך יש לזכור.
מרבית הקוראים מסתפקים בפוסט, ופונים לקריאת מאמרים מעניינים בניו יורק ריוויו אוף בוקס.
הם מכירים את אורן הרשמי המצוין מדי יום בשל המלצותיו המעניינות או סתם כנ"צ תרבותי (היום דווקא בחופשה התלת שנתית), וחסרי מושג בדבר אורן המגיב המצחיק, הסקסי והמעט אלים, העושה שמות בשרשורים. אכן הסדר הראוי.
אהבתיאהבתי
עץ, ט*** וכו'.
אהבתיאהבתי
לדניאל מעוז יש חרא של אישיות.
אל תודי לי, שמחתי לעזור.
אהבתיאהבתי
קראתי ספר מתח לא מזמן.
התעלומה היתה בדיוק כמו תעלומת מעוז
אהבתיאהבתי
קו הגנה שטני של עורך הדין שלו.פחד מה שמוח של עו"ד מסוגל להגות.
אהבתיאהבתי
כבר פורסם שמיד עם חקירותיו הראשונות (לפני שפגש עו"ד, ובככל אז היה עם עו"ד אחר) גלגל את האשמה על אחיו.
אהבתיאהבתי
כיוון שאני אחראי להסחת הדעת מס' 5: המאמר מדבר על איך נוצרת בתקשורת תחושה של גלי פשיעה, ענין רלוונטי (אני מקווה) לבלוג ולתקופה. הוא לא רלוונטי לפוסט ההוא, זה פשוט היה הפוסט הראשון בדף. אם את מעדיפה שלא יהיו קישורים כאלו, רק תגידי – זה הבלוג שלך.
אהבתיאהבתי
משער הארץ עם הכותרת על בחירת שפירא נשמט בטעות סמיילי עצוב, ועם הקוראים הסליחה
אהבתיאהבתי
למעוניינים, השער המתוקן.
אהבתיאהבתי
עוות השער של הארץ נותן גושפנקא לסברה ששפירא הוא מבקר מטעם. מאחורי כל בדיחה עומדת האמת.
אהבתיאהבתי
אכן, והאמת היא שהארץ פתח בקמפיין (מוזר) לטובת המתחרה, קמפיין שראוי לבדוק בשבע עיניים מה עומד מאחוריו. יכול להיות שזה סתם אהבת הניגוח, או ההרגשה שהעיתון יכול לעשות שינוי משמעותי הרבה יותר ממה שהוא עושה בדרך כלל. בסך הכול לא ברור מה ההבדל הגדול בין המועמדים. שניהם, אגב, "ליברלים".
אהבתיאהבתי
ראובן ושמעון התחרו על משרה נחשקת במשרד ממשלתי. ראובן התחבב של אשתו של הבוס ויש להם חברים משותפים. שמעון, נעבעך, בעל נסיון רב, מוערך מאד על אנשי מקצוע,והיה בעל תפקיד בכיר ביותר. סיים את הסיפור על פי המציאות או ע"פ ההגיון כפי ראות עיניך.
אהבתיאהבתי
בזמן שהלל מתנסה בגרפיקה מתוחכמת. אני הסתפקתי בלהשתיל מאמר מערכת בזכות ציון הנכבה. שנאמר, הכלבים מקוששים סמיילים שחור לבן, ושיירת המאבק על חופש הביטוי עדיין נוסעת.
אהבתיאהבתי
פעם המציאו עיקרון נשכח שקראו לו 'הפרדת רשויות'. פעם חשבו שזהו בעצם יסוד הדמוקרטיה. היו אפילו כאלה שלא הסתפקו בהגדרת הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת. הם הוסיפו 'רשות מבקרת'. היום כמובן כל זה קיים רק כזה כאילו.
אהבתיאהבתי
כן, שכחו שמספיק הרשות העיתונאית וזהו.
אהבתיאהבתי
הלל, אתה מסתובב עם פמליה?
אהבתיאהבתי
כמה נחמד היה אילו זה הספיק!
אהבתיאהבתי