מוצש – סופשבוע – המוסף לשבת – מוספשבת – 7 ימים – מוסף כלכליסט – מוסף הארץ – גלריה – תרבות מעריב – בלוגלנד – מח' הגהה – ידיעות VS ישראל היום – הכל לנקיק: הקישורים יובילכום למוספים המוזכרים
מוצש
מוצש הוא עכבר העיר או טיים אאוט של הכיפות הסרוגות מבית מקור ראשון. עורך אותו אלעד טנא, שהיה עורך ערוץ היהדות של ynet. הוא עזב בסבבה למען התפקיד החדש, והיום ממשת"פ עם הערוץ. למשל, הראיון עם יוצרת טקטמנדו אסתר ונדר מתפרסם גם בערוץ וגם בעיתון. בניגוד לשורה האחרונה בכתבה ב-ynet, זו כ ל הכתבה. אם כי אני בהחלט יכולה להבין את מי שהוסיף את השורה הזו, והנה ההסבר.
הראיון הזה, שצריך היה להיות היכרות ראשונה של העולם כולו עם היוצרת הטרייה כושל בגדול. למה? כי אי אפשר ללמוד ממנו כלום על ונדר. לא מיהו בן הזוג שלה, עמו טסה לנפאל לראשונה, לא אם יש לה ילדים. לא איפה היא עובדת. לא איפה למדה. לא איפה גדלה. פשוט כלום. כלום. אני לא מבקשת סטריפטיז, בחיי שלא. אבל קצת, כמה דברים אלמנטריים שיש בכל ראיון עם כל אדם, יהיה המסוגר ביותר עלי אדמות.
בכללי מוצש תומך בסדרה ושלח את אריאל שנבל לבית חב"ד בנפאל. אז לא שווה להשקיע עוד קצת בראיון עם היוצרת?
למזלה של הסדרה, היוצר השני, יאיר רוה, כתב על השתלשלות האירועים שהובילו ליצירה וגם על ונדר פוסט נרחב.
שאלה: מה קורה עם היח"צ של רשת? אף אחד שם לא מקדם את הסדרה הזו? איפה הראיונות?
אה, כן, היה ראיון עם מיכאל מושונוב ב-7 לילות לפני כמה שבועות. לא על הסדרה. על החיים בניו יורק.
והנה ראיון עם הכוכב לירון לבו בו הסדרה מוזכרת במשפט אחד.
סופשבוע
כתבת השער היא סיפור בלעדי על חייו של בועז יונה, הבעלים של חפציבה, אחרי שיצא מהכלא. בפועל מה שיש בכתבה זה פסקה-שתיים על החיים שאחרי השחרור, וכל השאר זו כתבת ארכיון המשחזרת את כל פרשת חפציבה, כאילו לא נכתבה כחמישים פעם לפחות במהלך השנים שעברו מאז התפוצצה.
– "יונה מחוץ לכלוב"? יונים שוהות בשובך.
פרק מתוך ספר הביכורים של שפרה קורנפלד מתפרסם פה.
השאלה הנשאלת במקרה כזה: אם מעריב קיבל פרק מהספר, מי קיבל את הראיון?
רון נחמן על מחלותיו. זו לא הפעם הראשונה, ואף לא השלישית שהוא מדבר על כך.
ליאורה על יחסי עמוס שוקן וגיא רולניק:
מוספשבת
אני לא חושבת שיש בכתבה הזו אפילו עשרה אחוז תוספת לכל מה שהתפרסם על מוטי מלכה במהלך הזמן שחלף מרגע היוודע דבר מעצרו. אבל בסדר, אולי יש אנשים שקוראים עיתון פעם בשבועיים.
השבוע נולד לו בן מאשתו הצעירה, כפי שפורסם (גם בכתבה הנ"ל). מה תעשה אותה אומללה? תחכה לו בבית?
המוסף לשבת
דווקא לעודד שלום, הכותב גם הוא על פרשת מלכה יש זווית אחרת: אליאור עמר, הבעלים, המו"ל, העורך הראשי, הכתב, הצלם, המפיק והגרפיקאי של המקומון קריית מלאכי שבשנים האחרנות עסוק בחשיפת פרשיות שונות הנוגעות לעירייה ולעומד בראשה וחטף על כך, מספר על גלגולו של מקומון לוחם.
מוסף כלכליסט
יכולהיות באמת שטיודור בראון, העומד בראש ARM הוא האדם החשוב ביותר בתעשיית הסלולר, אבל תחום עיסוק החברה שלו, שבבים, הוא לא משהו מוחשי לאדם כמוני (ואני יחידה במיני). וזו הסיבה שלא הצלחתי לצלוח את כתבת השער של המוסף.
הודו כאימפריית דיאטות. כל מילה מיותרת.
7 ימים
יאיר לפיד, סליחה, ידיעות, משתין מהמקפצה בפומבי, ולא בלילה בחושך כשכולם ישנים. בגלל שנדחו הבחירות מרשה לעצמו העיתון משומה לפרוק עול, ולפיד כבר כותב חופשי על מסעותיו לציד קולות. השבוע הוא מפרט את אירועי פורום מאג'די בכ"ס, עם בלגאן שירת הנשים בבני עקיבא. והנה מיילבק:
לפיד הבטיח טורים על אייפדים וחתולים וממשיך בטורים פוליטיים ופובליציסטיים. מילא. רק שאלה אחת עולה מטורו הדמגוגי השבוע: למה פוליטיקאי אמור לנאום ביום תנועות הנוער של כפר סבא? גם שלי יחימוביץ' הוזמנה? אביגדור ליברמן? מיכאל בן ארי? לפיד ממשיך בטשטוש התחומים המסוכן שבו הוא יכול להיות הכל: מגיש, מפרסם, עיתונאי, פוליטיקאי, זמר, מחנך. לו היה מגיע לשם – הייתה מתעוררת בצדק סערה חדשה: מי נותן ללפיד לשיר סולו על הבמה? מה פתאום הזמנתם פוליטיקאי?
תזכורת: על הזמנתו לתיכון בכפר סבא הוא כבר חטף ממשרד החינוך (אחרי כתבה של דפנה ליאל בחדשות 2 בה נחשף הנאום הפוליטי שלו לבני הנוער שם).
על הצד השני של הופעתו של לפיד בפורום מאג'די כותבת בהארץ ד"ר יפעת ביטון שסולקה ממנו (BTW, ראיון עם מנהל הפורום דב עילם).
התקנא ידיעות בראיון שערך שי גולדן עם בן כספית, והנה אמירה לם עורכת ראיון ליועז הנדל, שכתב בעבר בעיתון, ערק לשורות לשכת הנתניהו, עזב בעקבות פרשיית נתן אשל, חזר לכתוב בעיתון, והנה הוא זוכה לראיון.
הנדל חוזר בראיון על רוב הדברים שכבר נכתבו בפרשייה זו.
אגב 1, בכל המקומות בהם עבדתי התחייבתי לשמור על סודיות לאחר העזיבה. כנראה שהפרט האלמנטרי הזה לא מופיע בחוזים שלשכת רה"מ מספקת לעובדיה. כל אדם שהיה בקרבת נתניהו ועזב פותח בשלב כלשהו את פיו ומספר מה בדיוק היה שם.
אגב 2, לם לא ביקשה תגובה מלשכת נתניהו על הנאמר.
אגב 3, מה זה "אני לא פמיניסט ולא נשאתי שום דגל"? – נאמר אפרופו העובדת המטורדת שבאה לשפוך תלב בפניו.
אגב 4, בסוף הראיון מוזכר ספר ילדים שכתב (הוצאת ידיעות ספרים), אבא יוצא למילואים.
וכתבה מתורגמת מניו יורק מגזין, על משפחת צוקרברג.
הכות' שנתנו לה בעמוד הפייסבוק של ידיעות מזעזעת: "לתפוס את הצוקרברגים", המתבססת על הסרט לתפוס את הפרידמנים, סרט דוקומנטרי טוב מאוד, אלא שהמשפחה שבו מעוררת גועל. לא נראה לי שזו הייתה כוונת המשורר שכנראה לא מכיר את הסרט. בעיתון המודפס הכות' היא "לפגוש את הצוקרברגים".
לשירות הציבור: הכתבה המקורית.
מוסף הארץ
לא לצמחונים: ציד (לא חוקי) בקרב הדרוזים והערבים בישראל.
השבח לעורכים שוויתרו על הכותרת צייד הצבאים.
הצילום המחריד הזה מככב על שער המוסף והופך אותו בלת צפי לעיני.
מיהו העיתונאי המעצבן בטלוויזיה? משאל האגודה לזכות הציבור לדעת.
בניגוד להפניה בראש עמוד הבית ולטשטוש בידיעה עצמה, המשאל הוא על העיתונאי המעצבן בטלוויזיה.
לחובבי יעל הדיה, הראיון. אני קוראת לאלתר להפסיק עם פעלולי האינסטגרם בעיתונים המודפסים. זה סבבה לעמוד שלכם בפייסבוק, אבל לא מתאים לעיתון.
גלריה
מבקרים על שולחן הניתוחים. דפנה ארד מיפתה אותם. רון מיברג סירב להתראיין, ולכן משתמשת ארד בציטוטים מספריו. הכי טוב. ובכ"ז נראה לי שמיברג יתבאס מתצלום הארכיון שצורף: הוא הצנים מאז התצלום המתעד תקופה אחרת בחייו.
אורי קליין מראיין את איתן פוקס על הסיפור של יוסי.
תרבות מעריב
לידיעת אודי הירש, עורך nrg: יפה מצד העיתון המעלה לאתר דיווחים שוטפים מקאן (מאיר שניצר), אבל למה לא להקצות לכך מקום זמני קבוע בעמוד הבית של האתר למשך הפסטיבל? אני בטוחה שיש קהילת חובבי קולנוע המתעניינת באירועים שם. ובסך הכל, אני לא רואה שום כלי תקשורת ישראלי אחר שיש לו דיווח רשת קבוע מפסטיבל הקולנוע האולי החשוב בעולם. אז נצלו את זה. זה לא יעלה גרוש יותר מעלות הנסיעה של המבקר.
תיקון: לא ראיתי בוואלה! את אבנר שביט בקאן. תוס': וגם לא את דיווחי העכבר. באמת לא בסדר מצדי.
בלוגלנד/ פייסבוק/ רשת/ טיוי
לחם עבודה: לוס אנג'לס טיימס קיבל מענק של מיליון דולר מקרן פורד בכדי להעסיק חמישה כתבים בתחומים שהעיתון מעניק להם היום תשומת לב מוגבלת (רותם סלע, מעריב).
בלוגים בלבד: ניסיון לריכוז בלוגים בפייסבוק. מעין אגרגטור. חלי גולדנברג היא מהיוזמים.
לצוות המגיבים הצטרף כתב מעריב בתאילנד, מרטין וינשטיין (1,200 מילה תגובה), המתייחס לסוגיית שי גולדן ואבליעד שרגא. הוא רומז שאני סובלת ממחלת נפש, טוען שאני הוזה, מאשים שכתבתי שמעריב "משקר" (ממש לא), גורס שאני "שמאל שמרן", מלמד אותי פרקים בתולדות הפילוסופיה, ואומר חד וחלק שאני מדברת שטויות. כל מילה שלו סותרת את העובדות בשטח אך הוא נחוש מאוד. אין לי כוונה לחזור על מה שכבר כתבתי כל השבוע על סיקור מעריב את המהפכה הסלולרית וכן לספור ולספר כל מה שנכתב ולא נכתב על מפעלות דנקנר לאורך התקופה בה הוא אוחז בעיתון. יש לי חשד שמרטין לא נכנס ללינקים (שאמורים, כתמיד, לגבות ולהרחיב) ולכן לא רואה את כל התמונה.
ובכל זאת, וזה הכי חשוב, אני רוצה להודות למרטין הכותב בשמו, כמו עוד כמה עיתונאים העושים זאת בתגובות (למשל, רויטל חובל, או שי גולדן בזמנו). זו מגמה מבורכת ומשמחת, וכן תרבה.
נכון הבטחתי שה"דעה" לא תיעלם מעמוד הבית כל הסו"ש? צילומסך מאמש ב-22:00 לערך, למעלה, ועוד אחד משבת, 13:00.
בריחת מוחות. מדור הסאטירה של מקור ראשון.
למנהלים של ערוץ 10 ו-2: השאירו בשישי את נסלי ברדה ודני קושמרו. בבקשה.
הירקון 70, המהדורה השבועית.
http://blip.tv/play/hM1qgve3AAI.html?p=1http://a.blip.tv/api.swf#hM1qgve3AAI
בחדשות הטיוי אמש נחשף קטע מסרט דוקומנטרי בעבודה של אבי וייסבלאי ואלירן קנולר, הטקס, בו מתראיינת הילה בצלאלי ז"ל. הראיון האחרון. הזדרזו האתרים והעלו את הקטע מיד לכותרת הראשית. כן, חמדת הראיון האחרון במיטבה.
בדיון על הפרופילצ'יק של נתניהו בטיים סיפר אמנון אברמוביץ' באולפן שישי שגם וניטי פייר (נדמה לי) מכין עליו כתבת פרופיל, אלא שהיא תהיה יותר עוקצנית. אברמוביץ' סיפר שכשפנו לראיין אותו לכתבה הוא דווקא השתדל להיות פטריוטיש.
נעמה מצאה שגם ב-1996 זכה נתניהו לשער בטיים, עם אותה שאלה: האם יצליח להביא את השלום.
מח' הגהה
מקונן זה משמיע דברי קינה (סופשבוע, מש').
ידיעות VS ישראל היום
זה נראה קצת מטורף, אבל זו עבודה של מח' המודעות בידיעות: הסמל של ישראל היום קוצץ בתמונת האפליקציה (משמאל). וכדי שלא תחשבו שהתחרפנתי, הנה המודעה במעריב, עם הלוגו המלא, מימין.
(תודה לדודי)
לפני פיזור
תמיכתכם בבלוג חיונית לקיומו. ותודה רבה.
ולווט אנדרגראונד 
מזל"ט
אהבתיאהבתי
בתור משותף קבוע שלא על דעתו ב"דיונים" שבטוקבקים באתר "הארץ", רציתי להודות ולציין לשבח את הצנזורים של התגובות, שבמאמר 'בעל זבוב בירושלים' התעלו על עצמם במיוחד והמחישו לנו בדיוק בעל זבוב מה הוא
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=54112&blogcode=13270781
יישר כח!
אהבתיאהבתי
הי דבור,
בזכות ההתכתשות עם מרטין, ולווטתי לראשונה מזה מספר חודשים, ומצאתי שאת עדיין חדה ובועטת 🙂 באשר למרטין, כוונתו טובה וגם אורך הטקסטים ישתפר (ויתקצר) בקרוב, אני סמוך ובטוח 🙂
אבל בזכותו ובזכותך קראתי את הכתבה המאלפת על הציד הלא חוקי.
כידוע לך, גם אני צד. לא הסתרתי זאת מעולם, למרות שבגלובס היו כאלה שרצו (וניסו) לצלוב אותי. צדתי ברשיון, לפי ההיתרים של הרשות, ורק מה שאכלתי (הדורבן הוא באמת מעדן, אבל לפי מה שזכור לי – את לא בדיוק האדם לחלוק איתו את זה…). תמיד נדהמתי מההיקף, האכזריות, והנזק שהסבו ציידים לא חוקיים, רובם ככולם מהמגזר הלא יהודי (ערבים ודרוזים). המצב כפי שתואר בכתבה הוא עוד טוב, יחסית למה שראיתי בעיני לפני מספר שנים. בזמנו, הפקחים לא היו ניגשים כלל לציידים לא חוקיים, כי הם פשוט פחדו מהם ! לא פעם ולא פעמיים, עצרו פקחים של הרשות את הטרקטורון שלי בבקעת הירדן, ביקשו לפרק ממנו כל בורג כדי לראות אם אני מסתיר משהו, ובמרחק של 100 מטרים עבר ג'יפ של ציידים ערבים, והפקחים לא ניסו לבדוק אותו כלל. במקרה אחד לפחות הודה הפקח שבדק אותי כי הם פשוט לא מסוגלים לבדוק אותם ו/או להשתלט עליהם !
אני יודע שזה נראה לך ברברי וכיו"ב. אבל תאמיני לי, מעולם לא עברתי על החוק, מעולם לא צדתי שלא במסגרת דילול שהרשות עצמה ביקשה, מעולם לא צדתי ע"מ להרוויח כסף (להפך, אם עושים אותו כחוק מדובר בתחביב יקר למדי), ותתפלאי – אני אוהב טבע. הציידים הלא חוקיים הללו הם רעה חולה שמכחידה את כל מה שטוב ויפה בטבע ובארץ. כצייד, אני הייתי ממליץ להטיל עליהם עונשי מאסר בפועל, ולא רק קנסות, לא משנה באיזה סכום. כל הטריקים החוקיים החדשים הללו יהיו ככוסות רוח למת. רק אם תהיה אכיפה של יד חזקה מאוד נגד הציידים הלא חוקיים, דברים יוכלו להשתנות. הציד ביסודו הוא לא דבר רע, בדיוק כמו שאלכוהול ביסודו הוא לא רע, וצריך לדעת לצרוך אותו בגבולות, בתנאים הנכונים, בגילאים הנכונים וכיו"ב. בזמן האחרון כבר לא צדתי. התאילנדים והטויוטות של הערבים חיסלו את כל החיות בבקעת הירדן, לא ציידים כמוני. למען האמת – גם חששתי שמי מהם ירצה לצוד אותי על הטרקטורון, למרות שלא נראה לי שאני טעים במיוחד. הציד הלא חוקי הוא מכת מדינה, ומסוכן לסביבה הרבה יותר מנורות להט, פסולת לא ממוחזרת, או מנועי בנזין. אני מקווה שגם תושבי בועת תל אביב יבינו את זה במהרה.
אהבתיאהבתי
לפעמים אני קורא אותך וקצת מבולבל. מצד אחד כתיבה רהוטה מצד, שני את כל הזמן קוטלת את כולם. מתי היית בפעם האחרונה בעמדת המראיין או העורך? נורא קל לשבת בבית מאחורי המחשב ולשפוך ארס על כל העולם. רק לידיעתך: ככה מתנהגים אנשים ממורמרים ובודדים
אהבתיאהבתי
חבל שאתה מערבב בין התפלשות לבין אינפו על מישהי שהיא כ ן מעניינת.
ראיינת אותה? היא מעניינת. ולא אחזור על כל מה שחסר.
אהבתיאהבתי
לא, לא ראיינתי אותה, אבל כאמור גם ה"אינפו" עליה לא מעניין, לפחות אותי. אקצין ואומר שכמו שלא מעניין אותי מי אפה את הלחם אלא אם הוא טעים, כך לא ממש מעניין אותי מי הכין סדרה. באמת שלא. ועוד משהו, אחד הדברים הראשונים שכתבת ברשימת החסרים הוא מי הוא בן זוגה. זה בדיוק מסוג הדברים שלא אמורים לעניין אותי, ואת יודעת מה, הם ממש לא. מה אכפת לי עם מי היא חיה ואיך זה רלוונטי לסדרה?
כנראה שלא אשכנע אותך וגם לא הפוך. וזה בסדר. מותר שלי לא יהיה חסר משהו שלך כן.
אהבתיאהבתי
קראתי את הראיון עם אסתר ונדר במוצ"ש וממש לא היה חסר לי ההתפלשות בחייה הפרטיים של מישהי שאין לי מושג מי היא ובתכל'ס גם לא ממש מעניינת. כלומר בלי לפגוע והכל, אבל ונדר היא לא הסיפור אלא הסדרה, ודווקא מוצא חן בעיני, בשוק תקשורת הולך ומצהיב מיום ליום, שיש ראיונות ועיתונים כאלה, שבהם נזכרים מהו העניין האמיתי שלשמו התכנסנו. גם אם עוד פרט אישי אחד או שניים היו יכולים להוסיף, באופן אישי אני מעדיף בהרבה ז'אנר כזה של ראיונות על פני הגועל שיש כמעט כל שבוע, שכל זב חוטם מוכר את סבתו הגמדה / אחותו שהתחתנה עם פרסי / וכמובן: יציאה מהארון, בשביל כמה עמודים באיזה מוסף.
אהבתיאהבתי
זה מה שכתב בן כספית במוספשבת האחרון:
דילמת האסיר
מתחת לרדאר נחלה ישראל השבוע את אחת הגדולות בתבוסותיה. "הסכם האסירים,“ שהביא לסיום את שביתת הרעב של האסירים הביטחוניים בבתי הכלא, הוא אחת ההשפלות הקשות שספגנו בעידן החדש, הוא ניצחון מהדהד לאסירים הביטחוניים בכלל ולחמאס בפרט, הוא הסיג לאחור את המעט שהצליח נציב שב“ס אהרן פרנקו להשיג בעניין סגירת קייטנות העינוגים של האסירים הביטחוניים בבתי הסוהר שלנו.
צריך להדגיש שההסכם הושג מעל ראשו של שירות בתי הסוהר. השב“כ, בהנחיית ראש הממשלה, טיפל בזה באופן אישי. השורה התחתונה קשה. בשנה האחרונה נעשו מאמצים להפסיק את מופעי הנהנתנות הבלתי נתפסים של הרוצחים והמחבלים האלה על חשבון משלם המסים הישראלי. ההסכם הנוכחי, שבא להשיג מעט שקט ולהפיג את החששות הישראליים מהתלקחות בבתי הסוהר שתגלוש לשטח, ביטל כל מה שהושג והגדיל מאוד את זכויות היתר של רוצחינו.
הנה דוגמאות: הקנטינה הוגדלה מחדש. טונות הבשר והירקות ושמן הזית ואינספור המטעמים שנדחפים לתוך בתי הסוהר על ידי הרשות הפלסטינית לטובת האסירים יימשכו ביתר שאת. אגב, כל זה בנוסף לתפריט שהאסירים מקבלים מהמדינה, שהוא תפריט צה“לי תואם למה שחיילי צה“ל מקבלים. גם הלימודים לבגרות הוחזרו. המצב המוטרף שבו פלסטינים קטינים מיידים בקבוק תבערה כדי להיכנס לכלא הישראלי לשנה-שנתיים ולעשות שם בגרות בנחת, בתנאי מעבדה ובחינם, יתעצם. נוספה אפשרות לאסירים להצטלם עם משפחותיהם. התצלומים האלה מופצים בגדה וברצועה והופכים את המשפחה הרלוונטית למנהיגה אזורית. זאת אומרת מעצימים את דמות האסיר, שרצח ישראלים, והופכים אותו למגה-סלב. רגע, זה עוד לא הכל: דיווחתי כאן על 12 תחנות כבלים בטלוויזיות של האסירים? אז זהו, במקום לסגור את הטלוויזיה (שיעלו מחזות זמר לעצמם) הוסיפו עוד שתי תחנות. הוחזר גם המנהג שמאפשר לילדי הרוצחים להיכנס במהלך הביקור אל מעבר למחיצה ולהתחבק עם אבא, שידיו מגואלות בדם חפים מפשע. ובכן, הגיל של הילדים עלה, תדירות הביקורים עלתה, גם משך הזמן שיתאפשר להם לאסירים לחבק את ילדיהם עלה. והם ימשיכו לקבל טונות של ציוד, ולהסתובב עם המותגים הכי יקרים ונעלי הספורט הכי מדוגמות, ולאכול ולבשל לעצמם ולהשמין מנחת. האמת היא, שפראייר מי שנשאר בבית בבלאטה או בעזה. הכלא הישראלי עדיף.
אבל החרפה הכי גדולה נמצאת בעניין ההפרדה. המאבק נסב מלכתחילה על מאמץ של חבורת ההנהגה) כ-19 אסירים כמו ברגותי ואחמד סאדאת( לצאת מההפרדה ולחזור לקהל מעריציהם בכלא. ובכן, לראשונה בהיסטוריה, ישראל התקפלה התקפלות מחפירה. אין הפרדה. כולם ביחד. זה יכול לגרום להסלמת המצב הפנימי, השפעתם של המנהיגים יכולה להיות קשה, אבל מי סופר. העיקר שיפסיקו לשבות רעב ויחזרו לאכול. בלילה, אחרי שהושג ההסכם, התרוצצו סוהרים אחרי שובתי הרעב והתחננו שיתחילו לאכול. ישראל ירדה על ברכיה, ועוד בפני מי.
לפני כחודש התקיים מפגש בין השר לביטחון הפנים יצחק אהרונוביץ לבין גונדרים ותת גונדרים לשעבר בשירות בתי הסוהר. המפגש התקיים בנציבות שב“ס ברמלה. אהרונוביץ נשא שם נאום חוצב להבות. אני נותן גיבוי מלא לשירות בתי הסוהר, הוא אמר, אנחנו נוביל את המהלך ולא נכנע לשביתת הרעב, מצדי שישבתו עד מוות, הקייטנה של האסירים נגמרה, אנחנו לא פוחדים מהם. נו, טוב. אהרונוביץ אמר. האמת היא, שזה לא אשמתו. מישהו, שמפחד מאוד ממשהו, עקף אותו והתקפל. האמת היא שאנחנו מפחדים, והם לא. ככה זה גם נראה.
– – –
נעזוב את זה שכספית חושב ששלילת חירות בכלא ישראלי היא "קייטנת עינוגים" וגם נעזוב את זה שכספית קורא לפגיעה בכבודם של בני אדם מעבר לעונש של שלילת חירות כמו לאסור על ילד לחבק את אביו הרוצח או להנציח בורות של פלסטינים צעירים שמגיעים לכלא ללא השכלה. הלאה חשיבה מערבית של שלילת חירות עם שמירת כבוד האדם וקדימה חזרה אל החשיבה שכלא זה לא עונש מספיק ושהאסיר הפלסטיני צריך גם לסבול כשהוא בכלא. קוראים לזה נקמה. יופי נחמה.
מה שאני רוצה להתמקד עליו הוא איך כספית בנה את הנרטיב שלו.
מי שקורא את מה שכספית כתב יתרשם ששביתת הרעב של האסירים הייתה לשיפור תנאים ושישראל התקפלה. האמנם?
ח'דר עדנאן, היה עצור מינהלי ששבת רעב 66 יום בדרישה להציג את הראיות נגדו בבית משפט או לשחרר אותו. מטבע הדברים, במעצר מנהלי העציר איננו יכול לדעת מה הן הראיות נגדו ואינו יכול להתגונן כי כל המטרה של מעצר מנהלי היא המנעות מהליך חוקי, שבו הרשויות נדרשות להסביר מדוע האדם מוחזק. רגע לפני הדיון בבג"ץ הודיעה המדינה שהוא ישוחרר. ואז כמובן שאר 320 העצירים המינהליים פתחו בשביתת רעב. ואז כמובן השב"ס חשב שהרעת תנאי המאסר תביא לשקט. ואז כמובן פתחו כל האסירים הפלסטינים בשביתת רעב כדי לשנות בחזרה את הרעת התנאים.
עצירים מנהליים שהיו מתים בכלא לפני שהייתה להם את האפשרות להתגונן מול הראיות נגדם בפני בית המשפט היו גורמים למבוכה דיפלומטית אדירה. ואז כמובן כספית היה משתולל על נתניהו. אז כדי להציל את הכלי הזה שנקרא מעצר מנהלי, ביטלו את הרעת התנאים של האסירים הפלסטיניים והכל חזר לקדמותו.
זה נראה לכם "אחת הגדולות בתבוסותיה" של ישראל? תמהני.
תרשו לי הציע נרטיב חלופי שבו ראש הממשלה והשב"כ תפסו שכל ברגע האחרון (כמו תמיד) וכיבו שריפה גדולה לפני שפרצה. המחיר היה השבת תנאי המאסר לקדמותם. עכשיו שוב יכול ילד של אסיר פלסטיני לחבק את אבא שלו וצעירים פלסטינים יכולים לקבל השכלה. צודק כספית. ממש נורא. אם ככה זה יימשך, אין תקומה למדינה. הגיע הזמן להפסיק לפחד מילדי אסירים ולבטל את החמלה ותפיסת כבוד האדם. כבוד האדם אאוט. נקמה מזרח-תיכונית אין. ברוכים הבאים למזרח תיכון חדש.
אהבתיאהבתי
למה טמקא צריך לספק את הפרברסיות שלך בדווחי החדשות שלו.
אהבתיאהבתי
ולווט שלום,
אם התרשמת שאני רומז שאת סובלת ממחלת נפש ושאת הוזה אני כמובן מתנצל – זה נרטיב שמתאים הרבה יותר להצמיד לי (וזה מגובה עם המון עובדות מוסכמות…) וכפי שכתב אורן, "מחלת הנפש שיוחסה לך היא רק תרגיל רטורי למול סם האונס והאקדח בכתיבתך על גולדן. אין התיחסות לבעיות נפשיות אמיתיות, מוכחשות או עתידיות שאת לוקה בהן". דעתי לא השתנתה על מה שכתבת: לכל סיפור יש 2 צדדים ובחרת לך צד. זה לגיטימי אבל נראה טיפשי בבלוג שעוסק בביקורת התקשורת כי הציפייה היא לראות נרטיבים חלופיים שאינם בתקשורת הממסדית, לא העצמה של ליכלוכים. אני יכול לכתוב 1,200 מילה על ההידרדרות של מעריב ועוד 1,200 מילה על דנקנר שמייצג את העושק של הצרכן הישראלי אל מול השיוויון החברתי אבל זה לא קשור לכתיבה החד-צדדית שלך (אבל מה לעשות, החד צדדיות שלך כתובה יפה ומעוררת השראה לכתיבת כמה אלפי מילים נוספות…).
הגישה שלי נובעת מחז"ל: הוי דן כל אדם לכף זכות. לדון לכף חובה זה קל ואני מבין את הכיף של להתבוסס ברפש החמים של הקונזצנזוס השמאלני או הימני של "אמת מוחלטת" ו-"אנחנו צודקים". אני לא טוען שמעריב צודק או שמעריב טועה, אני חושב שיש המון נרטיבים (פרשנויות) לסיפור של מעריב והגישה של "יש נרטיב צודק מול נרטיב מוטעה" היא משעשעת. החשיבה שבגלל שיש המון עובדות מוסכמות (התנהלות מעריב ודנקנר) וזה גם מגובה בלינקים (!) אז יש רק נרטיב אחד "צודק" והשאר טועים היא חשיבה שמרנית מאוד והיא פוסלת את האפשרות לפרשנויות נוספות.
כל הקטע של נרטיב הוא שלעולם לא תהיה את האפשרות של "לראות את כל התמונה" ולכן יש נרטיבים שונים, אבל בעולם שלך יש תמונה מלאה.. נו טוב, אולי עברת הארה וחווית את התודעה המוחלטת. להגיש מנחת נזירים?
אני גם מבין את החשיבה השמאלנית שנרטיב טוב בנוי על כמה שיותר עובדות מוצקות ומכאן עשרות הלינקים שמוצמדים לכל פוסט של שמאלנים, מה שטיפשי בסיפור הזה שהשמאלנים החליטו שאם אי אפשר להכריע בין נרטיבים בנוק אאוט אז אפשר להכריע נרטיב סותר בנקודות (המון לינקים לעובדות מוסכמות). יופי נחמה. לכן אני לא מקבל את הגישה של "אני לא מתייחסת לנרטיב שלך כי אין לך את התמונה המלאה". לדעתי זאת התחמקות.
אני עדיין מתפלא על האדישות שבה התקבל הצעד המאוד חריד של שרגא להתלונן במשטרה. האם מעכשיו כל איש ציבור שיעשו עליו סדרת תחקירים יוכל להתלונן במשטרה שרודפים אחריו? לדעתי, תלונה במשטרה נגד דנקנר זה משהו אחד, להתלונן על עיתונאי זה משהו אחר לגמרי ומאוד מסוכן שמתאים למקומות כמו סין או איראן ולא למדינה מתוקנת.
בדיקה האם פרסום הוא שיקרי נעשה בתביעה אזרחית בבית משפט. אם בית המשפט יכריע שהפרסום היה שיקרי, ייפסקו לשרגא פיצויים. להתלונן במשטרה שהמניעים של העיתונאי ומעריב לפירסום הם פליליים הוא חמור ביותר ולך זה בכלל לא מזיז.
מה הצעד הבא? תלונה במשטרה נגד דבורית שרגל על משהו שהיא כתבה כולווט? הרי תלונה במשטרה מחייבת חקירה של משטרה, את תוזמני לחקירת משטרה ושם כבר יחכו הצלמים. נראה לך הגיוני?
הטענה שלי היא פשוטה. יש דברים שהם לא פליליים אלא אזרחיים. זה החוק. החוק קובע שפירסום בעיתון הוא אקט אזרחי שעליו ניתן לקבל סעד אזרחי מבית המשפט. שרגא חצה את הקו לתחום הפלילי וכולם שותקים. המסקנה שלי: כדי לדפוק את דנקנר וגולדן, מה זה משנה אם שאר העיתונאים נדפקים. יופי נחמה.
אני אכתוב תגובה נוספת (אלוהים, תעשה שזה ייצא קצר…) ושם אני אדגים לך איך משתמשים נכון בטענה של "אין לך את כל התמונה" בלי לקחת צד. זה יהיה מאמר ביקורת על מה שבן כספית כתב במוספשבת.
שלומות מתאילנד
אהבתיאהבתי
שוב Y NET מעלים מידע מהקוראים ולא מציין שהגנב הוא ערבי
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4231119,00.html
אחלה דבר זה פוליטקלי קורקט ,אפשר לשקר ולהעלים מידע והכל בשם התורה הזו
אהבתיאהבתי
אני לא מבין למה אתה לא מציין את המוצא שלך.
ואגב, סעיף 14 בתקנון האתיקה של מועצת העיתונות אוסר לפרסם את הפרט שביקשת.
אהבתיאהבתי
רק כדי להחזיר דברים לפרופורציה:
1) כל הסיפור על ה"דרדלה" ביחס למהפיכת הסלולר הוא משפט אחד מטור דיעה! (לא כתבה) של כותב חובב פרובוקציות – מפה ועד להגיד שזו עמדת מעריב? הדרך ממש ממש ממש ארוכה.
2) ראיתי פה דיון ארוך עליחס מעריב לאליעד שרגא – ברמה העיתונאית. האם באמת יש ציפייה שמעריב יקבור סיפורים על שרגא – אינני יודע. אבל בכל הדיון חסר הצד השני. שרגא חבר לדה מארקר – השונא הגדול של דנקנר – וביחד הם מייצרים בשת"פ כותרות ורעש תחת אצטלת הארגון של שרגא – שזוכה למצידו לפרסום וחוזר חלילה.
בין זה לבין עיתונאות אין כלום. בזה צריך לעסוק הדיון – משום שגם רדיפת חזק היא רדיפה.
אהבתיאהבתי
הנדל איש מעניין מאוד, במיוחד ברמה האישית. הוא העלים פרוייקט שעשיתי בחינם בעבור המכון לראשותו התמנה. מספר ימים לאחר סיום הפרוייקט קיבלתי מסרון בנוסח (בערך) "הנדל מונה לראשות המכון והחליט לבדוק את הדברים." פעם אחרונה שמישהו מקבל ממני פרוייקט בסדר הגודל שהוא קיבל בחינם (גונז/לא גונז לא מעניין אותי, על עבודה צריך לשלם). אני בטוחה שהוא מקבל תשלום נאה עבור תפקידו.
וביום שישי, אם דבורית תרשה, אעלה תמונות שלי עם האיילינר שאלמד במהלך השבוע לשים בעצמי (אוי, כמה שאני אופטימית).
אהבתיאהבתי
אליעד שרגא – לא אביעד
אהבתיאהבתי
קראתי וגם כתבתי לפני שנים על תופעת הציד בעבר. אין לי בעיה עם ציד למטרת שימוש עצמי (אכילה בלבד) יש לי בעיה חמורה עם ציד למטרות ספורט ומסחר.
הנקודה המרכזית בכתבה היא הפאשלה האדירה ברמת הגולן והעובדה שהמסקנות העולות ממנה לא הגיעו למשרד החקלאות שאחראי על הדגה בים- לא תמיד אפשר לשקם אקולוגיה שנפגעה, בניגוד לטענת המדענים שהכשירו בפלומבה אקדמית החלטות רגישות מבחינה מסחרית לאורך השנים.
נ.ב
אני לא בטוח שיש מישהו מהכתבים של היום שראה במו עיניו שובך פעיל…
אהבתיאהבתי
כלומר לפני פחות משנתיים, בבלוג הרעוע שלך, ועוסק, איך לא, שוב בדעתך על ערבים. את זה אתה מציב מול כתבת מגזין. העברת את כל מהות היונה דרך קוף של מחט, אם שכל היה ממון, היית זכאי להכנס בשערי גן עדן.
אהבתיאהבתי
שכחת לסגור את הדלת של הארון. יש עוד אור בחוץ.
אהבתיאהבתי
אני יודע שאור בחוץ, כי שכחתי לסגור את דלת הארון. גם כשאתה מנסה להיות שנון, ההגיון מתפוצץ לך בפנים.
אהבתיאהבתי
חפש לך גריזלי אחר. אני עייף היום.
אהבתיאהבתי
מח' הגהה: לקונן זה גם "לעשות לעצמך קן בתוך משהו" ^^
אהבתיאהבתי
התכוונת לקַנֵּן. פתח, צירה, דגש.
אהבתיאהבתי
וואלה.
אהבתיאהבתי
לקנן
אהבתיאהבתי
נעניתי לאתגר תגובתו של מרטין. קודם הכל אפשר לנשום לרווחה, מחלת הנפש, שיוחסה לך היא רק תרגיל רטורי למול סם האונס והאקדח בכתיבתך על גולדן. אין התיחסות לבעיות נפשיות אמיתיות, מוכחשות או עתידיות שאת לוקה בהן.
לגבי ה"נרטיב" השמאלי שמרני, למעשה אומר שאת כלואה בתוך נרטיב דומיננטי המתנגד לדנקנר, שמשפיע על ראיית המציאות שלך. יתכן ויש שיפור ביחס לוולווט שונאת את מעריב, גולדן, דנקנר בגלל שהציל את מעריב.
למרות שהוא איש מעריב, אין למרטין ידע עודף בעובדות, מציע נרטיב נגדי. של חשיפה חשובה.
למה שעומד בבסיס הטור של גולדן, הענקת חשיבות יתר לתלונה של שרגא, הוא מצטרף. בעיני שטויות, המשטרה בודקת עבירות ספציפיות, ולא עושה בדיקה כללית לעבודה עיתונאית. רק שישתדלו להחביא במעריב את האקדחים ושאר אמצעי הכפיה.
אהבתיאהבתי
אורן שלום,
אתה צודק. זכותה של ולווט לשנווא את מעריב, גולדן ודנקנר בגלל שהציל את מעריב, בלי שום קשר כמובן לסיפור שהיה לה עם אח של גולדן. אבל נרטיב חד-צדדי מתלהם הוא לא ביקורת אלא ליכלוכים. הבאת שני צדדים של סיפור ואז לבחור באחד מהם וללכת עליו בכל הכוח נראה לי מקצועי יותר, אבל זו רק דעתי.
לחשוב שתלונה במשטרה על גולדן שמה שהוא כתב נבע ממניעים פליליים הוא מאוד מאוד חמור ואתה קורא לזה שטוית. כשאתה כותב "המשטרה בודקת עבירות ספציפיות, ולא עושה בדיקה כללית לעבודה עיתונאית" אתה בעצם אומר שזכותו של כל אדם להתלונן במשטרה אם לדעתו העיתונאי כתב את מה שכתב מתוך מניע פלילי בלי קשר למידת האמת בפירסום. אתה רציני?
אהבתיאהבתי
להתלונן מותר, אבל לא תפקידה של המשטרה לבדוק עבודה עיתונאית. אם יציג שרגא חשד ברור לביצוע עבירה יש מקום לבדיקה, סתם ככה ראוי שתגנז. בכל מקום אין סיבה לטור ההיסטרי.
אהבתיאהבתי
אורן שלום,
להתלונן יכול כל אחד, אבל השוטר (המפכ"ל) היה צריך לענות מייד שהוא לא הכתובת.
תלונה פלילית במשטרה. תלונה אזרחית בבית משפט. פירסום בעיתון הוא אזרחי. הכתובת לתלונה היא אזרחית. זהו.
הטור ההיסטרי של גולדן זה משהו אחר ונניח שאתה צודק. אז התגובה ההיסטרית מבטלת את הטענה של גולדן? שתלונה פלילית על פירסום אזרחי הוא חציית קו אדום ונסיון לסתימת פיות וחופש ביטוי? אני רואה כאן סיבוב נוסף בין שרגא ודה-מרקר מול אי.די.בי. ומעריב, כשהפעם שרגא נסחף וצריך לקבל על הראש. אבל אני רואה בתקשורת ובבלוגים של "ביקורת" תקשורת רק נרטיב אחד: "הרעים" מול "הטובים". נו שוין.
אני קורא שקט של ולווט תקופה די ארוכה (און אנד אוף), בעיקר דרך הרסס, נהניתי מהכתיבה הטובה ומהנרטיבים הצבעוניים שלה עד שמשהו ממש צרם לי בנרטיב על מעריב. הצרימה הזאת הייתה הטריגר שלי להתחיל לכתוב כאן ואם אתה שם לב, אני מעביר על ולווט ביקורת רק על הנושא הזה, כי שאר הכתיבה שלה אחלה או שאין לי מה להעיר.
הניסיון לשים עלי "תווית" של עובד מעריב שמגן על העיתון שלו הוא טיפשי. דמי הכיס שאני מקבל ממעריב על הכתבות הנדירות שאני מעביר לעיתון המודפס הן לא המניע להגנה על העיתון (וכסף מנרג' זה משהו שאני שומר להפגנות השיוויון החברתי). הייתי מגן על כל עיתון ששרגא היה מתלונן נגדו במשטרה שהעיתונאים שלו כותבים ממניעים פליליים. זאת הנקודה המהותית כאן. לא מעריב.
מצבו הכספי העגום של מעריב ידוע לי. מצבו הכספי של העיתון לא מאפשר תוצרת משובחת יותר וזה גם ידוע לי. אבל במעריב עובדים בני אדם אמיתיים שעכשיו מאשימים אותם שהם עבריינים פליליים בשליחותו של בעל הון. אותי זה מקומם. לדעתי זה אמור לקומם כל אחד שחברה אזרחית חשובה לו.
אהבתיאהבתי
ההסבר לצעד של עו"ד שרגא והתנועה שבראשה הוא עומד הוא פשוט למדי. אתה כותב כך: "תלונה פלילית במשטרה. תלונה אזרחית בבית משפט. פירסום בעיתון הוא אזרחי. הכתובת לתלונה היא אזרחית. זהו… אז התגובה ההיסטרית מבטלת את הטענה של גולדן? שתלונה פלילית על פירסום אזרחי הוא חציית קו אדום ונסיון לסתימת פיות וחופש ביטוי?"
הסיבה לתלונה היא אם תשאל אותי, כי המתלוננים חושבים שבוצעו עבירות פליליות, כגון: חדירה למחשב שלהם, וגם עצם הפרסום עצמו, שלדעתם, כנראה, מצביע על "כוונה לפגוע" במשמעות של דיני לשון הרע.
עפ"י דיני לשון הרע פרסום שמהווה לשון הרע, יכול להקים שתי מערכות נפרדות של התדיינות: הליך אזרחי – ששם דנים בפיצוי כספי, וגם הליך פלילי, שיכול להתקיים במקביל, אם היה בפרסום "כוונה לפגוע", ואז דנים בסנקציה הקבועה בחוק – עד שנת מאסר, כאשר כאן נכנסת הפרקליטות בנעליו של המתלונן והיא זו שמגישה כתב אישום ומנהלת את המשפט. לכן, מתלונן שנפגע מפרסום בעיתון, בהחלט יכול להגיש תלונה במשטרה, וזו לא חציית קו אדום, זה פשוט אופציה שהחוק בישראל מאפשר – שני הליכים במקביל: תביעה אזרחית בגין לשון הרע, והליך פלילי בגין אותו מעשה עצמו -אותו פרסום בעיתון שהוציא לשון הרע.
אגב, בנוסף לתלונה במשטרה, פתוחה בפני המתלוננים דרך פלילית נוספת שעד כה לא ננקטה על ידם במקרה הנוכחי: קובלנה פרטית פלילית. לכן, לא מהנמנע שהמתלוננים ינקטו זאת בעתיד, בנוסף לתלונה במשטרה.
אהבתיאהבתי
עו"ד יקר,
טכנית אתה צודק. אבל כשם שבעבר היו מכניסים לכלא על חוב כספי והיום כבר לא, כך הפליליות של פירסום עם כוונה נראית לי מופרכת ומקמה במערכת האזרחית בלבד. כאיש של מילים, הרעיון שיש פליליות מאחורי פירסום מילים נראה לי כפוגע בחופש הביטוי.
ברור לי שהתפיסה שלי במיעוט ואני חי עם זה בשלום – אני כולה דיעה שונה.
אהבתיאהבתי
היתה תחרות קשה על תואר גדול החנפנים למו"ל מול בן כספית (נמרודי), אבל אפשר להכתיר עכשיו את שי גולדן והפיגוע שלו במעריב.
כל פעם תוהים איך האיש הזה לא מתבייש. והוא לא. ולבטח תמצאו אותו תיכף בג'וב הבא, אם נשאר עוד גשר שהוא לא שרף. קשת אולי?
אהבתיאהבתי
לייק לנסלי ברדה ודני קושמארו בלתי מעיקים בעליל
אהבתיאהבתי
גם לתמר איש שלום, אם היא תיפטר מתנועות הידיים
אהבתיאהבתי
בערוץ 10 עבודת הידיים היא הוראה מגבוה, מאז שגיא זוהר הפך את זה לסיפור הצלחה
אהבתיאהבתי
לצערי הרב, NRG הוא פשוט אתר עלוב. כמות השגיאות, הידיעות ההזויות והתגובות המסיתות המתפרסמות שם פשוט מרקיעה שחקים. למשל: שור נגח במישהי מפני שלבשה אדום. גם אחרי 20 טוקבקים שציינו ששוורים הם עוורי צבעים לא נמחקה הידיעה, או ידיעה על מדיום (!) שאומרת שמדלן מקאן בחיים.
לא זוכר מתי קראתי שם ידיעה שלא נפלה בה טעות, בין אם בהגהה אם בבדיקת העובדות. ולצערי (שוב) לא הרגשתי שום הבדל שהתחולל באתר מאז שאודי הירש נכנס לתפקיד העורך.
חבל, זו רק עדות נוספת לשקיעתו המתמשכת של מעריב.
אהבתיאהבתי
להתרשמותי הלא עקבית, NRG סובל בתקופה האחרונה משגיאות הגהה במינון חריג.
אהבתיאהבתי
רק הערה קטנה:
אני לא יודע אם זה בגלל הבוז שלך ל"וואלה ברנז'ה" או סתם כי לא שמת לב לכך, אבל יש דיווח יומי שוטף ברשת על הנעשה בפסטיבל.
אהבתיאהבתי
האמת שלא ראיתי, ואין שום קשר לוואלה ברנז'ה. תודה שהסבת את תשומתי.
אהבתיאהבתי
אני עושה הפשטה מכוונת בשביל לעזור לך להבין, שהחבר המהנדס שלך לא יתקוף אותי.
arm מתכננים את המעבדים שנמצאים בסלולרים ובטאבלטים. הם כמו מה שאינטל בשביל המחשב, חוץ מהקטע של הייצור עצמו.
היתרון של המעבדים שלהם הוא שהם צורכים מעט מאוד הספק, לכן מתאימים לעולם הנייד.
אהבתי את הפירמוט החדש של ראש הפוסט.
יש מישהו שהצליח לקרוא את כל התגובה של מרטין?
אהבתיאהבתי
FYI
– אין לי אף חבר מהנדס.
– הפרמוט החדש מקצר את חיי בעוד קצת.
אבל תודה X2
אהבתיאהבתי
נו, ההוא.
אולי תשאלי את יריב אם יש דרך לעשות תוכן עניינים אוטומטי על סמך כותרות הביניים.
אהבתיאהבתי
אין סיכוי שזה אפשרי. אבל אעשה כמצוותך.
אהבתיאהבתי
מיהרת לעשות שועלן בראשית הפוסט, ולי יש עצה אחרת לקיצור חייך. פסקת סאבטקסט קצרה לפוסט הכוללת את הקישורים. לעסוקים, שאפילו הפוסט ארוך מדי בשבילם.
לדוגמא:
אסתר ונדר יוצרת קטמנדו מתראיינת# הודו אימפריית דיאטות# הורגים את אמא של במבי # מי העיתונאי הכי מעצבן, ומי התבלבלה בכדורים.
אהבתיאהבתי
טעות בשירשור, שועלן, בשבילך, טלפון סלולרי בקליפת אגוז:
בכל טלפון יש בקר מרכזי (מיקרופרוססור) שאחראי על פעולות לוגיות, כיבוי והדלקה, מצבי הפעלה, מקשים, תצוגות וכהנה ויש גם מעבדי אותות (DSP) שאחראים על פעולות מתמטיות (אלגוריתמים) לעיבוד הקול, התמונה, קידוד, הצפנה וכל מה שקשור בטכניקות של שידור וקליטה. אלה הטכנולוגיות החכמות והמסובכות ביותר בטלפון ועיקר הידע (והתמלוגים) נמצא שם ולא בבקרים.
בעבר היו בקרים ו-DSP ושבבים אחרים שיוצרו בנפרד אבל היום הם "מוכללים" בשבבים מאוחדים, כלומר הבקר ומעבדי האותות ואלפי רכיבים קטנים נלקחים מספריה של תוכנות ומשולבים יחד ברכיב אחד (או שניים) המיוצר במפעל קבלן שמייצר גם בשביל אחרים.
אכן כן, ARM ו-RISK היו ראשונים לפתח "ספריות" של בקרים דלי זרם, בניגוד לאינטל שהרכיבים שלהם מאד בזבזניים, אבל בכל הכבוד הראוי, אלה אינם המרכיבים החשובים ביותר בטלפון הסלולרי.
ח"ז, הכרתי ועבדתי עם Andrew J. Viterbi, יהודי חם ותומך נלהב של הטכניון ומדינת ישראל, ממציא דגול (ומבוסס מאד) בתורת האינפורמציה ובתקשורת דיגיטלית, לאו דווקא לענייני הסלולר.
תודה על הפירגון והעניין אבל, לא כל IP או S/N או MAC מזהה מטקבק חד-חד-ערכי.
כפי שמספר רישוי של רכב אינו מזהה חד משמעית את המשתמש, הנהג, הילדים שיושבים מאחור או האשה שישבה ליד הנהג כך גם אנשים שונים, דעות (וניקים) שונים, יכולים להגיב מאותו ראוטר אלחוטי או מחשב רשת והמבחן צריך להיות הנושא, הענין והאופי התגובה, איש איש ו-NICO.
אהבתיאהבתי
כמובן, זה לא אתה, זה אישתך, הילדים, הסבתא והדודה. תמשיך לשקר.
אהבתיאהבתי
תגובה מבזה, יורדת לפסים אישיים, פשוט לשון רעה
חיל-מהנדס, מחקרי על "אלגוריתם ויטרבי" ותקשורת צבאית חסינה (DS-SpSp) הסתיים ב-1996.
אהבתיאהבתי
חצוף! כמה פעמים ביקשתי ממך לחדול מעשרות הניקים שלך?
אהבתיאהבתי
אדוני המהנדס,
בפגישתך הבאה עם ידידך ויטרבי בקש ממנו לספר לך מי המציא את האיפנון הקרוי CDMA ומי הקים את החברה המרוויחה ביותר ממכירת רישיונות שימוש של טכנולוגיה סלולרית.
אודה לך גם אם תאיר את עיני לגבי החברה העלומה RISK שמעולם לא זכיתי להיתקל בשמה למרות שרכשתי בעברי רישיונות שימוש במעבדי RISC של ARM וMIPS.
אהבתיאהבתי
מדען(זה לא מהנדס…)
אהבתיאהבתי
יש גם את מהנדס בהיטק מאמ"ן. אם אני לא מחבר שני אנשים שלא קשורים זה לזה, שמו איתן.
אהבתיאהבתי
יש גם מהנדס חוזר להייטק –
אהבתיאהבתי
עיקר שכחתי.אשתו אשת מהנדס.
אהבתיאהבתי
אתה מחבר.
איתן קפלן, חבר שלי, הוא לא מהנדס וגם לא מכנה את עצמו כך.
כל המהנדס מאמ"ן, חוזר להייטק, רמת אביו הירוקה, ועוד בוקי סריקי – זה אותו בנאדם, כמו שכבר כתבתי לפני כמה ימים.
אהבתיאהבתי
איך את יודעת בוודאות שמדובר באותו אדם ?
מספר מגיבים שעובדים באותו משרד וכו'…
אהבתיאהבתי
PHD במטקבקים.
אהבתיאהבתי
חסרי שגעון הגדלות היו משתמשים בh קטנה. בכל מקרה מאחר ואינה המגיבה העיקרית לפוסטים של עצמה, צוברים נסיון, גם במקרה של סוטים המשחקים באיי פי שלהם. בכל מקרה תזהרי שלא תפלי לבור "חייל זקן" של טוקבקיסטים, או "יאיר לפידיות" של הפרשנות.
אהבתיאהבתי
בשום מקרה לא כותבים פעמיים – "בכל מקרה", מומלץ לוותר גם על הפעם הראשונה.
אהבתיאהבתי
תגובתך בעניין האיש החשוב בתעשיית הסלולר היא במקומה. עם כל הכבוד לאיש ולחברת ARM הצלחתו היא בכך שהוא מתכנן מעבדים יותר טוב מאחרים, יתרון שמובן רק לגיקים מובהקים. האיש החשוב בתעשיית הסלולר הוא אנדרו ויטרבי, אחד מגדולי הממציאים בדורנו שעבודותיו משמשות בסיס לתיקשורת דיגיטלית. כל בעל טלפון מדור 3 תורם עמלה לכיסו. על פי פרופסור זנד (גם) הוא ממצוא כוזרי…
אהבתיאהבתי
לשאלתך בקשר למרטין, התחלתי לקרוא עד שהוא פצח בניתוחים פסיכולוגיים ובלגלוג, משם זה לא עניין אותי יותר. היה ברור שיחסו אמוציונלי ושהוא עובד העיתון גם לפני שחשף את זה.
וטיפ ללגלגנים בכלל: יש לכם טיעון – יופי. תוקפנות לא מוסיפה כלום מלבד מידע על מצבכם הנפשי, והרי לא לשם כך התכנסנו כאן
אהבתיאהבתי
תודה על התגובה העניינית.
פסילת טענות רק בשל סגנון זה גאוני. איך לא חשבתי על זה קודם?
אהבתיאהבתי
אה, אני צריכה לקרוא טקסט משעמם מפני שיש בו טיעונים שמעניינים את הכותב.
למזלי אני לא העורכת שלך
אהבתיאהבתי
אף אחד לא הכריח אותך לקרוא את מה שכתבתי.
לא קראת – אז אין לך מה להגיד.
קראת – את יכולה לכתוב מה שבא לך.
לא לקרוא ולהגיב – טיפשי.
אהבתיאהבתי
אני חושב שלסדרה קוראים קטמנדו ולא טקמנדו כמו שכתוב בקישור.
מלבד זאת, אם בית חב"ד זו האטרקציה של המזרח, אז למה לנסוע לשם בכלל?
בכלל קשה להבין את הדביקות הישראלית הזו בנסיעות לחו"ל. מה שחסר לכם זה להיות עם עוד ישראלים?
אהבתיאהבתי
משפט מתוך הראיון עם אסתר ונדר-
זה המשפט החשוב ביותר שאמרה ומגדיר את מהות החב"דיות. הם מסיונרים. ולא משנה אם הם בנפאל, ברמת אביב או ברמת השרון. כבר נשפכו כאן מילים רבות בנושא, עכשיו הסרט.
אהבתיאהבתי
באותו איזור פחות או יותר- דיון מכווץ.
אהבתיאהבתי
don't mess with a missionery man
אהבתיאהבתי
תוספת קלורית לנושא.
אהבתיאהבתי