הלו הלו.

יהיה קצר מתמיד.
ראשי עלי סחרחר כל החודש הזה, אני עסוקה בסרט עד שני מטרים מעל הפדחת, צריכה להקפיד על חלוקת קשב מסוימת בין הבלוג לבין איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?. כמו שהבטחתי לכם היה חודש מרגש מאין כמותו. לפחות לי ולעוד כמה עשרות/ מאות אנשים המעורבים בסרט ובסביבתו.

כך שאין לי הרבה מה לומר על אירועי החודש בתקשורת, שהדרמות הגדולה בהן היו "אימפריית הרשע של נוני מוזס" (חפשו תגית), המדור שהשיק ישראל היום וגרם לי נחת מרובה, וכן החלטת ביה"ד לעבודה לפיה מעריב יצטרך להמשיך ולהעסיק את חגי מטר. הבעיה שלי עם החלטות כאלו היא: למה להיות במקום בו לא רוצים אותך? ואיך יתנהלו חייך שם לפיכך?
ואם שכחתי איזשהו אירוע דרמטי, הרי שיש לי אליבי, כפי שהסברתי.

יודעים הנוכחים שפרנסתי תלוי בקוראי הבלוג, קל וחומר היום, משכל שארית משאביי הכלכליים, שננגסו חודש בחודשו לטובת האוברדראפט, הושקעו בסרט.

ואם תרצו לדעת איך צמצמתי את הוצאותיי דרמטית בתוך חודש הרי שוויתרתי על:
yes
הארץ
גלובס
סופהשבוע
יוגה
רו"ח
אלכוהול
(בלת"מ: מראה לקטנוע, טכנאי מחשב, שפופ טוש למקלחון).

בשמחות!