הכותרות
♦ סא"ל לירן חג'בי לא יחזור כנראה לתפקידו.
♦ שלושה עיתונים, ידיעות, מעריב וישר"ה, עוסקים בכלכלת הבחירות בכותרת הראשית.
מעריב, כצפוי, חובט: "פתאום יש כסף: נתניהו מחלק מיליארדים"
ספק אם ההבטחות שנתניהו מחלק יתממשו אחרי הבחירות, תוהה יהודה שרוני בתמימות. איזה הבטחות בדיוק ממומשות אחרי הבחירות, ולא רק של נתניהו אלא של כל פוליטיקאי ופוליטיקאי? ברור שלהבטיח לא עולה כסף. מה חדש.
ישר"ה, כצפוי, מתגונן ומתלונן: "שכר המינימום: מלכוד הבחירות"
ויש גם אשם: שר האוצר, כמובן.
בידיעות, הכותרת הראשית "כלכלת בחירות" מובילה לידיעה על דו"ח העוני האלטרנטיבי של לתת, והנה הוא כאן ללא תיווך. הכתבה הבאה שלאליה מפנה הראשית היא כתבת השער של ממון המצטטת את שר האוצר היוצא: "מאות מיליונים עוברים להתנחלויות מבודדות".
♦ רק הארץ מספר על עלייה במספר תושבי עזה שפורצים את הגדר במטרה לעבור לישראל ב-2014.
משתכשכים בביצה
♦ זוכרים את הטענות המרובות של הארץ על החרם של נוחי דנקנר נגד העיתון? לא תאמינו מה קבע בית המשפט.
השופטת ענת ברון דחתה את תביעתו של עורך דין המנוי על עיתון הארץ לפיה החרם הפרסומי שהטילו החברות ובעל השליטה בהן לשעבר, נוחי דנקנר, על העיתון פוגע בחופש הביטוי של קוראיו: "בחירה של גוף פרטי ומסחרי היכן לפרסם את עסקו היא פררוגטיבה שלו המיושמת על פי שיקוליו, כשהתערבות שיפוטית בכך תהווה סעד קיצוני ומסוכן"
♦ בן כספית מתראיין. נגד ישר"ה (ונתניהו, כמובן) ובעד ידיעות, למרות שזה עיתון כוחני, כך להגדרתו.
על פי ההערכות בכתבה הוא מרוויח סכום של שש ספרות בחודש.
האם כספית, כולל כל המקומות בהם הוא עובד, חפים מכל חשבונאות, ויוצרים עיתונות זכה וטהורה? זו השאלה. אם כבר מטיפים בשער, ראוי להיות פרפקט. כנראה שזה המצב.
♦ בחגיגת 75 שנים לידיעות המתפרסמת ב-ynet תוכלו לקרוא את סיפוריהם של עיתונאי ידיעות ואף לצפות בהם מספרים על פועלם. הכל בקישורון שבשורה הקודמת.
מתקלקלים
♦ האם מועדון הנוסע המתמיד של אל על מטעה את חבריו (מבט, הערוץ הראשון).
צהוV/ פרסומות
♦ אם תרצו לקרוא על החתונה של ציון ברוך ויאנה יוסף תיאלצו לעבור לאתר אחר. תודה.
♦ בהחלט לא תתואר הפרסומת הזו לשישי ישראלי, המציגה את החילונים ככלי ריק.
אה, מי חתום עליה? כתוב. אם מישהו מתעקש לזרוע פה שנאת חינם, כאילו אין מספיק במקום הזה, הנה, הצליח לו.
ארז ברכץ – סמנכ"ל לקוחות
מיה שרן – מנהלת קריאטיב
לילך זנקו – סופרוויזר
לפני פיזור
♦ אחרי שהחלפתי מחשב בשלהי אוגוסט האחרון, 70-Lenovo M30 רזה וחתיך, הוא מת מוות בלתי טבעי בדמי ימיו, והוא בן ארבעה חודשים בקושי. אשר על כן אני משתמשת הבוקר בעגלה נייחת בת עשר, שפעם הייתה פאר הטכנולוגיה, והיום נאנקת קשות כדי לשמור תמונה או למצוא את עצמה אחרי פרינט סקרין. אז בנוסף לקשיים הרגילים, הנה עוד אחד, פעוט. אין מחשב.
מסקנה 1: בדקו טוב טוב את השירות בחנות הווירטואלית בה אתם מתעתדים לקנות. אם החנות מפעילה שירות העברת הודעות טלפוניות אותו מאיישים מוקדנים חיצוניים שאין להם שום קשר לחנות, והם מהווים למעשה חיץ ביניכם לבינה, אל תבצעו שום עסקה, ואל תאמינו להבטחות על "תמיכה טכנית למשך חמש שנים".
מסקנה 2: לא לפנות לחנות שלא מסוגלת לספק שום תמיכה, אלא ישר לחברה.
מסקנה 3: אחרי שהמחשב-עגלה החליט להתמוטט מאפיסת כוחות, אני מפסיקה לכתוב ולקלל, לא דווקא בסדר הזה, ויוצאת לחפש אלטרנטיבה שפויה.
משוחררים.
ולווט אנדרגראונד 
הוא אומייר.
אהבתיאהבתי
זה כלום לעעומת שוקן, אמרתם קומיקאי יהודי אמריקאי?
לא נולד אחד כמו שוקן, איזה קטעים.
לפני כמה ימים בנט העביר ב TV איזה איזה נמבר על
התנצלות יתר, אמרתי, הגזים ! הגזים? הבוקר העלה שוקן אחד
מלהקתו. יאיר אורון. הוא חוקר 25 שנים את היחס של מדינת ישראל
לרצח-עם של עמים אחרים. בסוריה יש לכך כ 20 אוניברסיטאות +
תרגילי מעבדה, כנ"ל בעירק. בסודן זה מעבדה בלי אוניברסיטה
והילידים באוסטרליה וקנדה וטיבט, מחקר עולמי מקיף. מה אומר הפרפורמר? "על פי עדויות חלק מהפגזים שנורו בהפצצה של
הסרבים על השוק בסרייבו, היו מתוצרת ישראל". הייתה מלחמה
מאות נהרגו, נשים נאנסו, ערים נחרבו, ילדים התייתמו כמיליון
פליטים מיליוני קליעים מאות אלפי פגזים סכינים גרזינים ומה לא
עוד.וחלק מהפגזים היו תוצרת ישראל, התעלפתם מצער ובושה?
קומו המשיכו, מסקנת החוקר: "יש דמיון בין שתי המדינות אף אחת
מהן לא ערכה חשבון נפש אמיתי,כאילו לא היו דברים מעולם".
ישר ניחשתי מי זו המדינה הראשונה, השניה בטח סרביה.
הרגשתי כמו בלוויה בתשעה באב,חלצתי נעליים פשטתי גרביים
הבאתי אפר מהקופסה של המנגל. שפכתי על הראש. הבאתי
מחשבון התחלתי לחשבן את הנפש ובכיתי כמה שבכיתי. מה
אתכם?
אהבתיאהבתי
האימפריות שיצרו שואות מקבלות משוקן הנחת כמות.
אמא רוסיה הרצחנית, הדוד המכה סם, האחיין הטורקי השיכור שיורה בכל מיעוט, הגרמני שאצלו חלאס זה חלאס ואחרונים חביבים אדומי החוטם שטבחו בכל עם שמחה על כך שבאו לשדוד את אדמתו. שני האחרונים אגב מאותתים על פניית פרסה בכיוונה של נורבגיה אבל למה להקדים את המאוחר…הרי שוקן יסלח בכל מקרה.
אהבתיאהבתי
למעלה נשאלה שאלה:
"האם מועדון הנוסע המתמיד של אל על מטעה את חבריו"
חברות תעופה עושות זאת באופן קבוע. הנה עובדה:
האיש ההוא בא הביתה מטיסת עסקים שיכור + פנס בעין
מכאן עד הודעה חדשה. חטף צרחות קללות מאמו:אתה..
והחברים שלך והשתייה שלך. אמר האיש אא, זה הכל
השקרנים האלו מחברת התעופה. את מכירה אותי, הייתה
טיסת עסקים עוד כוסית ועוד שתיים והדיילת מוזגת ומחייכת
אחרי כל גביע היא נראתה יותר בסדר. ואז ראיתי את השלט
FLY UNITED ואמרתי לגברתי בואי נתחיל. והיא אמרה
מה שאמרה ואני אמרתי שאתלונן לכל העולם שהחברה שלה
משקרת בפרסומת ואז היא אמרה, ואז אני אמרתי, ואז חטפתי
בוקס בעין ואז בא הטייס ובסוף הגענו לשדה התעופה והנה
אני בבית ומחר אני אולך לתבוע אותם על מיליון $ בגלל
פרסומת כוזבת.
אהבתיאהבתי
לטעמי, במשפחה חילונית, הפרסומת של שישי ישראלי מוצלחת.
אם יש חילונים המרגישים שהוצגו ככלי ריק, מוטב שיחפשו בתוך עצמם.
אהבתיאהבתי
בנט מוולווט את טמקא
דנה אינטרשיונל ואיבגי בתגובות המתלהמות של הימין הקוצוני.
אהבתיאהבתי
מה זה "עוני אלטרנטיבי"?
אהבתיאהבתי
"רק לא ביבי"
אהבתיאהבתי
רק היום במבצע! כללי השובך לרכישת מחשבים סמארטפונים ומכשירי חשמל. קונים מאדם בעל עסק ואף פעם לא מחנויות אינטרנטיות או רשתות מסחר. אותו "איציק" או "אלברט אלקטרוניקה" יספקו רמת שירות והנחות חסרות תקדים כי איציק זוכר שקנית אצלו לפני שנה את המיקסר והמקרר בניגוד למבולבל שלא יודע להסביר למה USB 4 יותר משתלם לך אחי. קונים רק דגם שהומלץ ע"י חברים או בעל העסק ולאו דווקא לפי מפרט או פרסומת. במהלך השנים כלקוח אתה מקבל יותר בפחות ועל הדרך תומך כמו ציוני חברתי בעסקים קטנים.
אהבתיאהבתי
והיום בפינה "הכי אידיות": ישראל היום, עם בוקסל'ה בשער, שהיא קלאסיקה מרגע לידתה:
צריך הסברים לטמטומת?
* הגברת לא "השתתפה" באסון הכרמל. זה בעלה הכבאי/שוטר זצ"ל.
* בהנחה שלא מצאת את מותך באסון הכרמל, אין מניעה להשתתף בפריימריז (של כל מפלגה).
* החיבור בין שני המאורעות נועד ליצור דרמה מלאכותית במוח הקורא "האלמנה, מוכת האסון, בשיקום עצמי פנומנלי – בקרוב אצלכם בקלפי!"
אהבתיאהבתי
הבעיה פה היא לא הכותרת. לא לכל סיפור קל למצוא כותרת טובה בת ארבע מלים.
מה שתמוה זה המקום הנכבד, בעמוד הראשון, שהידיעה השולית הזו קיבלה.
אהבתיאהבתי
זה לא "תמוה", זו תוצאה של עבודת יחצ"נות קשה/חברות אמיצה/החזרת חובות כלשהי או כל שילוב של הנ"ל. כמו חלק נכבד מהחומר בעמודים הראשונים (וגם בשאר העמודים) של ישר"ה וידיעות, השיקול הוא לא "מה חשוב שהקוראים יידעו" אלא "מה מועיל לעתון לפרסם" – כש-"העתון" הוא לא בהכרח העתון בכללו, זה יכול להיות גם כתב או אורך מסוים בו.
אהבתיאהבתי
סביר בהחלט. כולם מנסים לייצר דרמה בכל מחיר אבל הפעם החיבור בין המאורעות באמת מכיל מרכיבים דרמתיים. פסטיבל רמון זוכה לחשיפה אדירה מצד אידיות והדרמה קצת דומה ואפילו אולי טיפל'ה קצת פחותה.
אהבתיאהבתי
נתניהו היה ראש הממשלה המכהן והליכוד היתה מפלגת השלטון בזמן השריפה. האם הוא היה הראשון שזיהה את גודל השריפה, או שמא הוא הראשון לשאת באחריות? האם יש לגלגל את האשמה על שר הפנים ישי או שמא גם לראש ולמי שהיה פעם שר אוצר יש איזשהי אחריות?
אין שום דבר מקרי בעמוד הראשון. האם העובדה שאלמנת הניספה מצטרפת לליכוד איננה מעין טיהור שמו של נתניהו בהקשר אסון הכרמל?
אהבתיאהבתי
והיה וימצאו את ביתה הנעדרת של אריאנה מלמד האם הרווחה צריכה להשיב אותה לאריאנה? אריאנה מגוללת את הגיליון הרפואי של ביתה (״סובלת מפגם נדיר שגורם לשיקול דעת פגום״ וואלה? ) ברדיו ובטלוויזיה כאילו מסירה כל אחריות מצידה. אבל הילדה ברחה כי לא טוב לה. יש כאן עניין מורכב שלא נותנים עליו את הדעת. בפייסבוק שלה דיון ער וכמה מעיזים להעלות את מה שלא נעים לשמוע. אבל הרב נאיבי ונוח למניפולציה ריגשית.
על פי העמוד שלה הילדה וחברתה נראו בתל אביב על ידי כמה אנשים ונמלטו בכל םעם שדלקו אחריהן. ליבי עליהן. אולי כדאי להן לגדול בכפר נוער. לא לתת לאריאנה לקבוע את הדיון.
אהבתיאהבתי
גיל ההתבגרות הוקדם- למקרה שלא שמעת ובגיל 13 גם ילדים ללא הפרעות מיוחדות עושים שטויות.
אהבתיאהבתי
על פי התיאור המפורט והתמוה של האמא המאמצת היא הספיקה לעשות לה היום את הפאדיחות של החיים. היא לא שכחה לציין שוב שהיא מאומצת, השד יודע איך זה קשור או יעזור במציאתה.
אהבתיאהבתי
רשויות הרווחה חייבות להתערב בכל מה שקורה עם אריאנה מלמד וילדיה. אבל זה לא יקרה כי היא עיתונאית והיא למדה משפטים וכל מילה שניה שלה זה על פי דין ועל פי דין ובלה בלה בלה בלה בלה. כואב כואב כואב ותזכרו מי היה כאן ראשון שהתריע.
אהבתיאהבתי
אריאנה מלמד דיווחה בדף הפייסבוק שלה, שהבנות נמצאו בריאות ושלמות. הדרמה המתגלגלת והמדאיגה הזו התרחשה "בשידור חי" עם עידכונים ופוסטים של אריאנה, ובמקביל כתבות בתקשורת (מאקו, ynet) בליווי תמונות של הבנות הקטינות ופרטים אישיים מאוד שלהן: אימוץ, בעיות רפואיות ונפשיות, קשיי התנהגות וכו'. מצד אחד ישנה הקלה גדולה ומזל שהכל הסתיים בשלום, אך מצד שני נפרצו כאן לחלוטין גדרות הפרטיות של הבת של אריאנה (וחברתה).
הבת חזרה הביתה, אך "החשבון" שלה עם האם ייתכן ורק התחיל.
אהבתיאהבתי
ברור שתדווח. הרי כל מי שמככב על מרקענו חייב להוכיח שהוא פאקאדאפ כהורה, מאהב, איש מקצוע או סתם כאדם. זו הדרך וקוראים לה מישומה אותנטיות. בדקתי במגדיר, מדובר בצהבת.
אהבתיאהבתי
גם אני עוקבת בדאגה לאחרונה אחרי סיפורי האימוץ של העיתונאית. מדובר בהפרה בוטה של פרטיות של קטינים, והפיכת התסמונת שבה לטענתה לוקים ילדיה לאליבי לכל מורכבות הגידול של ילדים מאומצים.
מאד מאד מדאיג בעיני.
צריך להניח לילדים האלה. לא להפוך אותם לדוברים של עוולות הגופים שאמורים לפקח על האימוץ מרוסיה.
אהבתיאהבתי
ולווט כבר התייחסה בעבר לשערוריה
אהבתיאהבתי
זה הקישור הישיר.
כתבה, חטפה וברבות הימים הפכה לפרחה אשכנזייה.
אהבתיאהבתי
🙂
אהבתיאהבתי
הקווים המפרידים בין הפסקאות זה באג בעגלה, או סתם כי בא לך לגוון? 🙄
kdnrh איריטייטינג.
אהבתיאהבתי
לא עניין של לגוון.
עולה החשד (כבר שנים) שהכל מבולגן מדי, שאנשים הולכים לאיבוד. אז רציתי ליצור סדר ומשמעת (במארקר עשיתי בעבר משהו דומה).
אהבתיאהבתי
ומה עם דנה ספקטור. שזה שמה, אם אינני טועה של הכותבת בעיתון ידיעות על חייה ועל חיי ביתה. ומה עם כל מיני מחוברים או משתתפים בתוכניות ריאליטי משפחתיות.
אהבתיאהבתי
נושא הריאליטי הוא באמת בעייתי, במחוברים לפחות מתמקדים במבוגרים, אבל מה עם הילדים שנחשפים ב"סופר-נני"? זה נראה לי קצת יותר בעייתי מילדים ששרים את כרמינה בורנה בלטינית.
לגבי ספקטור, אני לא מספיק בקיאה בחומר, אבל כותבים קומיים בדרך כלל כותבים על המשפחה שלהם, כמו קישון למשל, או כיום דניאלה לונדון דקל וסייד קשוע, אבל זה לא מפריע לי כי אני לא באמת מרגישה שאני מכירה את הילדים האלו, הם יותר מין יצוג כללי של ילד/ה או מתבגר/ת גנרים.
אהבתיאהבתי
לפני זמן מה אחד מילדי נעלם עם חברו, במקום לפרסם את הסיפור כולל פרטים רפואיים שאסורים בפרסום על פי כל דין, אם להשתמש בלשונה של אריאנה מלמד, התחלתי לחפש אותם ואחרי כשעתיים מצאתי. הבן שלי חטף מה שמגיע לו, אבל בהחלט לא הגיע לו שאתאר את תכונותיו, אימפולסיבי וכו' וכו' כפי שהעזה הגברת לכתוב על בתה. אני מפציר שוב ברשויות הרווחה להתעלם מהאגרסיה והדעתנות והבלה בלה בלה האינסופי של הגברת ולעשות משהו. טובת הילד במשפט הישראלי קודמת לכל. האם טובתו של הילד היא שיפורסמו פרטים אישיים עליו? אני חושב שלא!!!!!
אהבתיאהבתי
״אימפולסיבית ולא אחראית למעשיה״, וואחד שיימינג עשתה לבת. הסיפור הפרטי של המלמדים בצד, עדיין מעניין איך מרגישים הורים מאמצים שמגלים שהילד שקיבלו (ולא מאלוהים) עם לקויות חמורות. האם הם מאשימים מישהו או כועסים על עצמם שזה גורלם? הורה ביולוגי יכול למצא אהבה אין סופית גם במקרה כזה, אבל איך מרגיש הורה לא ביולוגי?
אהבתיאהבתי
שמכרו לו מוצר פגום ואין החלפות. זה נשמע שהיא מצטדקת ש "הילדה דפוקה אבל לא מהגנים המצוינים שלי."
אהבתיאהבתי
לייק. גם הילדה כנראה שומעת את הסבטקסט הזה מתחת לדאגה ההיסטרית של אמה המאמצת.
אהבתיאהבתי
גם בי גואה הבחילה אל מול קמפיין ה"שישי" המגוחך.
(רק אל תשכחו במקביל להמשיך לדקלם שאנחנו דמוקרטיה מערבית מתקדמת שהיא גם מעצמת הייטק ! )
אבל בתור פרסומאי אני חייב להעיר שלמקד את הנושא סביב שלושת הפרסומאים החתומים עליו זו טעות אינפנטילית.
ראשית, מסרת קרדיט חלקי ולא רלוונטי-
אם כבר להיכנס ביוצרי הקמפיין, תביאי את הקופי והארט ואת הלקוח שהזמין את העבודה הזו.
אבל בגדול, להסית את העניין לפרסומאים זה כמו לקלל את העיתונאי שהקליד שגיאת כתיב שעלתה ככותרת ראשית, הכי ש"ג ומפספס את התמונה הגדולה.
אהבתיאהבתי
להסיט
אהבתיאהבתי
יור מאמא
אהבתיאהבתי
הפרסומת לשישי ישראלי עשתה כל כך הרבה גלים בבריכת המחנה 2.0 שנאלצתי לנגן את הסרטון כדי להבין על מה המהומה. ואכן, מאומה של בדחנים וחלוצי הומור שצורכת בעונג שישי את "היהודים באים" הרדודה והארסית ציפיתי להבלגה או חיוך לנוכח דאחקה קטנה במרפק אבל הנאורים נתקפו חרדה. וויזמיר, איטס פאקינג קידוש!
מעניין ממה נבהלו. אולי שליאונרד כהו וקושמרו ברקע כשהילדים מקלידים במסכים לא מהווים חלופה תרבותית לביחדנס היהודי עם הנרות ואולי שיר או מלאך. ומה רע בפרשת השבוע כדי שהילדים יכירו והמבוגרים ירכלו על הרגלי השתיה של יצחק- לא הקדוש, אבינו. כיהודי שראה בית כנסת מבפנוכו אולי תריסר פעמים אני נחרד מהחרדנות שאחזה במחנה. לא צביעות, בהלה.
נראה לי שכחתם את דברי ההסתה המזעזעים של כהן המחנה בדימוס:
רגע של חלום
לגוף ולנשמה
כולם אומרים שלום
ומה נשמע.
אהבתיאהבתי
הסלידה החילונית האוטומטית, כמו כל תגובה בלי מחשבה
היא תוצאה של היסטריה.
הגלים שהקמפיין עושה עשה לחלוטין לא פרופורציונאליים
להיקף שלו או למסר, לאמור – תהודה היא תכונה עצמית.
אהבתיאהבתי
1. מה קשור היקף הגלים שעושה קמפיין למידת הסלידה שהוא מעורר?
2. אם כבר יש משהו "אוטומטי" זו התגובה שלך.
המחאה שמעורר הקמפיין הזה מנומקת ורציונלית, ומכאן – בהחלט יש מאחריה מחשבה.
היסטריה זה מצב נפשי, שחסר בו נימוק ורציונל. מאותן סיבות שנפסלת הטענה שלך ש"אין כאן מחשבה", אפשר לפסול אפוא את הטענה להיסטריה.
אשר על כן, אתה מכנה סלידה מנומקת ומחושבת כתגובה אוטומטית. זו לפיכך תגובה אוטומטית והיסטרית.
אהבתיאהבתי
ינשוף, הבחילה של לירן אינה מעידה על רציונליות והקביעה של דבורית שהקמפיין מציג את החילונים ככלי ריק לא מנומקת אבל באמת ששניהם לא העניין או העיקר. התגובה של המחנה השמאלני-חילוני-נאור (בהכללה גסה) לפרסומת הלא באמת עוקצנית כפי שנחשפתי אליה מוגזמת ואוטומטית באבוהה- כמו כל תגובות "יו, כפיה דתית" למראה צללית חולפת של איש עם כיפה וציצית. להזכירכך, מדובר בכולה קידוש, לא ברית מילה ולא הקרבת קורבנות. כוס יין, נר ברכה שבת שלום וקדימה אוכל. לטעמי גם תוצאות הקמפיין לא רעות במדד האפקטיביות- אבל מה אני מבין בקמפיינים. נכון.
אהבתיאהבתי
אתה לוקח את זה לכיוון שנוח לך. תתעמת עם הטענה העניינית.
אף אחד לא רואה בפרסומת הזו כפייה דתית. מי שפרסומת כזו משפיע עליו "לעבור צד" ולחזור בתשובה הוא רפה שכל.
אף אחד לא חושש מהפרסומת, שמא תעשה נפשות בקרב החילונים.
הבעיה היחידה היא האופן שבו מתארים משפחה שאינה עושה קידוש.
דחפו לכאן כמה מהסטראוטיפים המאוסים ביותר. שזה כמו לתאר יהודי עם פאות, כיפה וקרניים, וכמובן – אף ארוך ומעוגל.
אתם רוצים לעשות קידוש בשבת? אחלה.
רוצים לקדם ערכים של מסורת? אחלה.
רק למה בצורה שמזלזלת במי שנוהג אחרת?!
אתם לא יכולים לעוף על עצמכם, בקידוש שאתם עושים, מבלי לזלזל באנשים אחרים?!
זה הערכים והמסורת שאתם מקדמים?! שאינכם יכולים לומר ולו דבר חיובי על עצמכם מבלי לבטל את האחר?!
אהבתיאהבתי
תגיד אתה שפוי או מה? כל תורת ההפעלה של השמאל מתבססת על לעג ליהדות ולמאמינים ומציג את האינטקלקט והאקדמיה כאלטרטיבה. לא משהו חדש, קטע כזה של מספר דורות. עכשיו כשבפעם הראשונה מישהו עם כיפה מכוון אליך דאחקה ומדבר בחילונית אתה מזדעק על זלזול ותוהה על פשר הערכים? איזה ערך יש למנהג לצלות חזיר עם חמאה בכיפור. מה הערך מאחורי דרוס כל דוס והשמד כל חרד- מה הערך בטינופת שמוזרמת דרך קבע נגד יהודים ביהודה ושומרון. ועל מה נזדעקתה, רבאק קידוש. כולה קידוש.
אהבתיאהבתי
הזדעקתי, נזדעקת. נסחפתי בניגון והגג חלקלק וגבוה.
אהבתיאהבתי
קודם כל, אני בהחלט שפוי. זה שאיני חושב כמוך בנקודה זו אין פירושה שאיני שפוי.
לא מתאים לך.
לעניין.
מה הקשר בין מה שכתבת, באשר לעמדת השמאל ההיסטורית (בהנחה שנקבלה במלואה), לבין מה שאני כתבתי?
ראשית, כדי שלטיעון שלך תהיה השפעה, עלי להיות אחד מאותם אנשי שמאל שעליהם אתה מדבר.
שנית, וחשוב יותר: בהנחה שאתה צודק, זה לא מצדיק את הפרסומת הזו.
שהרי, אם אני מבין אותך נכון, לדעתך אינטלקט, אקדמיה ודת לא בהכרח סותרים. מפריע לך השמאל מעוות זאת לצרכיו. אז למה שלא יפריע לך ההפך?
אתה כל הזמן מספר לנו על ערבים שאתה מכיר, ובכך מבקש להציג את המציאות הקונקרטית שמאחרי ההכללות שעליהן אנו שומעים בתקשורת.
אז הרשה לי לספר לך על משפחה חילונית שאני מכיר. והיא לא מתנהגת כמו זו שבפרסומת.
אהבתיאהבתי
מתנצל, צודק.
ולעניין – אני לא חושב שהפרסומת למעלה מזלזלת במשפחה החילונית ובטח שלא בצורה מרושעת שמטרתה לצרוב עלבון נצחי. יש בה, ואני מסכים הפניה לצד מסויים (שקיים בחילוניות מעצם הגדרתו) שמכליל באור לא מחמיא. אם העיוות מוצדק? במקרה הזה נראה לי שכן. בגלל שמינון הזדוניות נמוך וגם בגלל שמדובר בפרסום שמטבעו מדגיש ומבליט חוסרים וצרכים. בעיני המערכון על משפחת רוצח ראש הממשלה של היהודים באים מגיע במינון הרשעות לעשר מתוך עשר אבל הוא מצחיק וזאת סאטירה. מה שמפריע הוא שהסאטירה מכוונת תמיד ורק לאותו צד והצד השני לא מסוגל להכיל אותה ושוב מבטא אפס סובלנות לביקורת ולאחר.
אהבתיאהבתי
הפרסומת אכן לא עושה זאת בגסות, ובאופן בוטה ומתלהם.
עם זאת, היא מציגה סטראוטיפ. וזה לא מדויק, ובצדק אפוא מכעיס רבים.
אני מסכים עם הרבה מהביקורת שלך. באמת.
אהבתיאהבתי
1. ההיקף קשור מאוד, לאמור – אין פרסום שלילי, לו היה עובר בלי יחס של איש הוא היה נחשב לכשלון, כרגע אני לא חושב שכך רואים אותו.
2. אני לא בטוח שהתגובה שלי אוטומטית, משועשעת? כן.
אוטומטית? פחות.
לטעמי המחאה שהקמפיין מעורר רחוקה מלהיות רציונלית ומנומקת, אתמול הטענה היתה שהקמפיין נגוע בכפיה דתית, היום הטיעון הוא נגד אסטרטגיית הפרסום שננקטה (השמצת האחר) ובסופו של דבר הענין פשוט, אף אחד לא אוהב להסתכל במראה, בייחוד כשהיא מציגה את המשפחה שלו מתעסקת באייפון.
אהבתיאהבתי
מוכרת לי הקלישה לפיה, "אין פרסום שלילי". אם זה נכון או לא, איני יודע.
מה שכן, זה נוגע לשיווק המוצר ומכירתו. אני לא יודע אם הקמפיין השיג את מטרתו מבחינה זו, וכבש קהל רב. מה שבטוח זה שהוא נוקט בגישה שלילית ומבזה.
לא התכוונתי באמת שתגובתך אוטומטית. ברור היה שלא. אלא שאותו נימוק פוסל אותה.
אני לא יודע מה פגם מוצא כל אחד בפרסומת. אולם כל אלו שעמם דיברתי היו מנומקים. אין טיעון אחד, של "החילונים", אשר משנה פניו ואינו לפיכך קונסיסטנטי. יש חילונים שונים, ולכל אחד הטענות שלו.
האם בפרסומת לחופשה בחו"ל, בסופ"ש, חייבים להראות, לצד המלון המפנק, גם משפחה חרדית יושבת לבד בחושך (חסידות פולנית כלשהי)?
אהבתיאהבתי
נגעת בנקודה
לא צריך להראות משפחה חרדית יושבת בחושך, אבל עולם האסוציאציות הזה הוא בדיוק הטריגר לתגובות המופלאות שפתאום צצות מהעולם ה"חילוני".
החיבור שיש היום הוא בין כל סממן דתי ל"משפחה חרדית שיושבת בחושך", ואנחנו, הנאורים, הרי אוהבים לשבת באור 🙂
לרוב, מי שמרגיש בטוח בעצמו ובדרכיו לא ייתרגש מפרינט שנמרח לאורך איילון, לא יתערער לחלוטין מאיזה סטריפ של חצי דקה שמציג את המשפחה שלו מתעסקת בטלפון או בטלויזיה, אממה, ניכר שזה לא המצב,
מדובר בעצב רגיש, וכמו בכל עצב רגיש – כשנוגעים בו מגיעה תגובה, להלן "התגובה בהיקף משמעותי"
אגב, בעיני, הרפלקס הזה מרתק מבחינה סוציולוגית הרבה יותר מאשר מהאדוות הקטנות האלה של "למה היה צריך להציג משפחה חילונית.."
אם תרצה, עוד ייצוג לבלבול עליו מדברים במקומות אחרים (אבל זה באמת כבר דיון רחב יותר)
אהבתיאהבתי
ארז ברכץ-סמנכ"ל לקוחות
מיה שרן- מנהלת קריאטיב
לילך זנקו –סופרוויזר
עופר חג'יוב ואלה שרייר- הפקה
דינת זיסנר כץ- ארט דיירקטור
במאי-ברק בכור
חברת הפקה-ג'ימיני
צלם- גיורא ביח
אהבתיאהבתי
נער/ת המים?
אהבתיאהבתי
מי אמר שבתי המשפט לא עושים צדק?
לא רק שהתביעה נדחתה על הסף:
אהבתיאהבתי
יפה עשתה השופטת. לא כל אחד יכול לדרוש מחברה מסחרית לעשות מה שהוא רוצה. גם חברה מסחרית גדולה, איננה כפופה לגחמות של מישהו.
אהבתיאהבתי