תקציר הפרקים הקודמים: הבלוגרית ליסה גולדמן רצתה לטוס לסקר את משאל העם במצרים.
לצורך זה גייסה כסף מקוראיה. 4,000 דולר, and counting.
הנה הפוסט הראשון שלה משם. והשני. והשלישי. ועכשיו – הרביעי.

קהיר. יסמין, משפטנית ואקטיביסטית דמוקרטית משוכנעת שהפגנת שישי האחרון בכיכר תחריר היא הגדולה שראתה מאז שמובארק התפטר. "זאת רוח המהפכה", אמרה כשרמי אסאם, מוזיקאי שחיבר וביצע את "שיר המהפכה האמיתי של כיכר תחריר" עמד על הבמה, ניגן ושר. זו הייתה הפעם הראשונה שלו מאז נעצר והוכה קשות על ידי חיילים שלושה שבועות קודם לכן. הוא הרים את החולצה והראה לקהל את סימני ההתעללות בו.

אלפי אנשים היו בכיכר, הרבה יותר מאשר ביום שישי הקודם ודומה שכולם הריעו ונופפו בדגלים כשהוצגה אמו של חאלד סעיד, שמותו האלים על ידי בריוני המשטרה היה מחולל המהפכה. על הבמה עמדה אישה קטנה מכוסה ברעלה, לבושה בשמלה שחורה, שדיברה בעוצמה על הצורך להמשיך את המהפכה שהחלה ב-25 בינואר. משסיימה לקח ממנה מישהו את המיקרופון, ונשא תפילה לזכר מי שהקריבו את חייהם על מזבח המהפכה.

המשך הפוסט של ליסה גולדמן.

צילום: ליסה גולדמן