מאת צביקה גוטליב
אני אחד מקוראי הבלוג. היו תקופות שביקרתי כאן מדי בוקר כדי לקבל סיכום של המתרחש בעיתונות ותקופות שנמנעתי מכך, כי כבר לא נעים להסתכל. כמו כל עיתונאי לשעבר החש יחסי אהבה-שנאה לתקשורת ומבין שהיא נמצאת בתהליך דעיכה מתמשך וכואב, הרגשתי שלפעמים רצוי להימנע.
הסיבות לדעיכה רבות ומגוונות ונדונו במקומות רבים. בשנה האחרונה אנו עדים לקיצוצים כמעט בכל המערכות, עיתונאים ותיקים מפוטרים לאחר עשרות שנות עבודה, ואם לא פוטרו, קוצץ שכרם ונפגעו זכויותיהם. בנוסף לקיצוץ, רבים מהעיתונאים נדרשים לסקר יותר תחומים, לעתים ללא הכרת הנושא, לרוץ מאייטם לאייטם ולהשקיע בכל סיפור מינימום זמן. וכמובן עליהם להתחשב באינטרסים הכלכליים ו/או הפוליטיים של בעל הבית. העיתונים, הערוצים, האתרים – נראה שכולם מפסידים.
לפני מספר שבועות הצעתי לשני חברים, העומדים כל אחד בראש מערכת חדשות, לצאת ביוזמה וולונטארית: עיתונאים המנדבים שעה בשבוע כדי לסייע במקרים פרטניים של אזרחים מול הרשויות, משרדים ממשלתיים, ביטוח לאומי, בנקים וכו'. כל כתב מכיר את הפניות הללו, ומעורבות של עיתונאי יכולה לסייע רבות באותם מקרים. תשובתם הייתה אוהדת, אך לדבריהם העומס המוטל על הכתבים ותנאי העסקתם מותירים לא מעט עיתונאים נזקקים כמעט כאנשים הפונים אליהם בבקשת סיוע.
לכולנו ברורה חשיבותה של עיתונות. בלעדיה אנו חסרי הגנה מול בעלי אינטרס ומקבלי החלטות היכולים לסחור במשאבי ציבור ולפגוע בזכויותיו. כמי שהקים בעבר ועד עובדים, עבודה מאורגנת היא בהחלט חשובה, אך אינה הפתרון לבעיות העיתונות. להערכתי המזור יבוא בצורת מודלים רזים של כלי תקשורת. כלי תקשורת ב-250 אלף דולר. כלי תקשורת שישלמו לעיתונאים שכר הוגן וישמרו על זכויותיהם יאפשרו להם להשקיע זמן ראוי ביצירת אייטם ולספק מוצר איכותי לצרכניהם.
בואו נעשה חשבון:
שבעה כתבים ועורך, כל אחד מרוויח תשעת אלפים שקלים בחודש, פלוס עלויות מעביד והגענו לכ-85 אלף שקל בחודש. נכפיל ב-12חודשים, והגענו לכמיליון שקלים לשנה = 250 אלף דולר. סכום לא גבוה במיוחד אותו ניתן גם להחזיר בטווח סביר באמצעות שיתופי פעולה, פרסום, גביה על תכנים וכו'. כתב כנסת המסקר שינויים תקציביים בוועדת הכספים המשפיעים על הציבור בניגוד לרכילות פוליטית משקיע את השעות הנדרשות באייטם, בבדיקה, בבקשת תגובות, הצלבת מידע, ובבוקר האייטם עולה לעיתון האינטרנטי שזה עתה הקמנו.
הנה לכם כלי תקשורת בעלות מינימלית. את החדשות השוטפות ניתן לייבא באגרגציה או אף לוותר עליהן. אפשר הרי למצוא אותן בכל מקום. בשנתיים האחרונות קודמו יוזמות שונות לכלי תקשורת חדשים על ידי דמויות בולטות מעולם העיתונות. אנשים שחיפשו משקיעים שישקיעו שלושה מיליון דולר ואף יותר וביקשו לייצר האפינגטון פוסט מקומי, וגם הובילו ליצירת מספר אתרים דוגמת מגפון העובד כקואופרטיב/ עבודה בהתנדבות ו-TheTimes of Israel שנהנה מתרומה גדולה.
אך בסופו של יום יש צורך במודלים שישלמו לעובדים שכר הוגן, יקחו בחשבון את האופי הייחודי של עבודת העיתונאי ויתבססו על תוכן חדשותי ולא על עשרות בלוגים או תכנים בהתנדבות, יספקו חומרים ביקורתיים ואמינים, ישקיעו באיכות המוצר, יוכלו להתחרות על תשומת הלב של הצרכנים, וכך ידחפו את העיתונות כולה כלפי מעלה. כלי תקשורת נוספים ואיכותיים יעשו טוב לדמוקרטיה הישראלית ולשיח בישראל. לשם השוואה, עלות תפעולו החודשית של ישראל היום על פי תצהיר שהוגש לבית המשפט עומדת על כ-22 מיליון שקלים. פער לא קטן בין המודל הרזה שלי למודל השמן ועמוק הכיסים של אדלסון.
לכאורה מרבית הגופים יכולים לתקשר ישירות עם הציבור באמצעות טוויטר, פייסבוק או אפילו באמצעות אתר הבית שלהם. אך בפועל כולם מבינים כי אין תחליף לעיתונות כמתווך אמין ואובייקטיבי להעברת מידע. כיום, דווקא בעת חולשתה של העיתונות, מחובתנו, הלשעברים והסובבים, לפעול לחיזוקה באמצעות פתרונות יצירתיים.
—
V: הכותב, צביקה גוטליב, הוא מנכ"ל G Advanced, המתמחה ב-Issue Management.
לשעבר לוחם בגל"צ, קמ"ן בהארץ, קמצ"ר דוברות משרד התרבות והספורט, לוביסט ומאגיסט ויזם חברתי אימתני.
ולווט אנדרגראונד 
גם במתכונת הרזה (מאוד, אפילו אנורקסית) של צביקה צריך להכניס כל חודש 85K ש'.
איך אומר השיר? פה קבור הכלב.
אהבתיאהבתי
גם אם יש חורים במודל של צביקה, זו לא סיבה לכתוב פה בלהט למה זה לא יילך. פשוט כי זו גישה גרועה לחיים. אני לא מאמין בעיתון במיליון שקל, יותר במגזין בחמישה – שישה מיליון שקל עם תוכן איכותי ובתשלום. יש מקום למגזין תחקירים בתשלום, זה לא בשמיים. עיתון יטבע בים של עיתונים אחרים.
אהבתיאהבתי
אוף טופיק גבולי. מה המילה השנואה עליך. רעיון טוב לסקריר- מה המילה השנואה עליך בתגובות. מעניין מה המילה המתואמת בין יון ותאומו הזקן.
אהבתיאהבתי
סקריר עם שתי מילים עדיף. למה להעליב את היון?
אהבתיאהבתי
אופטופיק: האם עמיר פלג הוא אדם נקלה?
ייתכן. הבוקר הועלה לאתר YNET הטור המסכם שלו על שידורי האולימפיאדה, בו הוא בא חשבון עם השדרים, הספורטאים והעסקנים.
לגבי הרמה הסאטירית והסרקאסטית – תשפטו בעצמכם. הציון שלי הוא 4, מכיוון שעם חומר גלם כמו שניפקה רוממה אפשר היה לעשות הרבה יותר.
אבל בינוניות בכתיבה אינה נקלות. תכונה נפסדת זו מתארת אדם שבכוונה תחילה נועץ שיפודים באדם אחר, ללא קשר לעובדות. במקרה הזה מדובר ביורם ארבל. פלג משתייך לקבוצת עיתונאי הספורט הישראלים שמזה שנים נהנים לבעוט בארבל בכל הזדמנות. אין הם אלא גמדים, השמחים על ההזדמנות שנותן להם "חופש הביטוי" כדי לטפס לפעמים על גופו של גוליבר ולעשות עליו את צרכיהם. אבל כידוע לכל, יורם ארבל הוא "הקול" של הספורט בישראל, ומאות אלפי צופים וצופות (ואני ביניהם) נהנים משידוריו ונמשיך לעשות כך עד היום שבו יכבה את המיקרופון. עיתונאי הספורט ימשיכו לגלות טעויות שלו פה ושם ואנחנו נמשיך להנות. אונה לכם! 😈
במקרה הנוכחי פלג בועט בארבל על שאמר בשידור כי GOD SAVE THE QUEEN אינו ההמנון אלא ה"יוניון ג'ק". בעיטה במקומה, אבל ארבל כלל לא אמר זאת. ארבל היה מאה אחוז ידען ומדוייק, מכיוון שהוא תיקן את עמיתו לשידור שאמר (כאשר נכנסה הנבחרת הבריטית) משהו על ה"יוניון פלאג". ארבל – תותח על שאוכל עמירים פלגים לארוחת עשר – תיקן אותו ואמר "יוניון ג'ק".
עמיר פלג, שצפה בשידור, חיכה למעידות של ארבל. וכשאלו לא הגיעו תחב מעט דונג באזניו, דמיין אחת כזו ואף שמר את הזכרון המדומיין לטור המסכם.
אני מניח שארבל חוטף כאלה דברים כל הזמן ומפאת מעמדו אינו תובע את העלבונות. הבעיטה העלובה שהחליט פלג לשגר אל ארבל חוזרת כעת אל עכוזו הוא, ומשאירה עליו כתם אדמדם שלא יימחה זמן רב.
אהבתיאהבתי
חיכיתי עם הטופיק הזה לטור היומי של וולווט, בעקבות אותו שאלון שפורסם גם בידיעות ספורט אך כיון שהרמת את הנושא אז אומר כך: לאורך כל האולמיפיאדה בטורו על שידורי רוממה והפרשנים חבט פלג בנבזות וברשעות בהם ללא כל מטרה אלא כדי לספק את יצריו בלבד ואולי כדי להוציא את כל זעמו בגלל שהעיתון לא שלח אותו ללונדון. כך או כך, אם ידיעות/YNET רוצה לשפר את מערכת הספורט שלו, שמשתרכת כבר שנים אחרי מעריב והארץ מבחינת האיכות, שיואיל ויתחיל בפלג.
אהבתיאהבתי
קפטן, דווקא הפעם יורם היקר שלך לקה בתיקון יתר. השם הנכון של הדגל הבריטי הוא אכן היוניון פלאג ולא היוניון ג'ק. השם יוניון ג'ק אמור להיות שמור לדגל הבריטי כאשר הוא מונף על גבי אוניה: http://en.wikipedia.org/wiki/Union_Flag. לא שאני חושד באורי לוי (ששידר עם ארבל את טקס הפתיחה ואותו ארבל תיקן) שהוא באמת ידע שהשם הנכון הוא היוניון פלאג ולא ג'ק.
לגופו של ארבל, גם אני נוטה להסכים שהוא שדרן לא רע שטוב ממרבית השדרנים היום. הבעיה היא שהוא משדר גם דברים שברור שאין לו מושג בהם. לדוגמא, הוא היה נורא ואיום בשידורי הכדורסל. במשחק מול ארגנטינה הוא אמר על החמישיה הארגנטינאית (שכללה את מאנו ג'ינוגלי) שאין בה אף שחקן נ.ב.א ברמה הגבוהה מלבד לואיס סקולה..
לגבי עמיר פלג, חבל להשחית עליו מילים, הבנאדם הייטר חסר תקנה.
אהבתיאהבתי
הלוואי על יצחק שמעוני וליסה סימפסון תיקונים שכאלה. בכל מקרה ארבל לא כשל במה שהאשימו פלג הרשע.
לגבי הכדורסל – לא ראיתי את שידור נבחרת ארגנטינה. יכול להיות שארבל אכן פיקשש את מאנו, אבל להגיד עליו ש"אין לו מושג בזה" זו טעות כבירה. ארבל שוחה בכדורסל, וב-NBA בפרט, כדג במים אדירים.
אהבתיאהבתי
עומרקה, אתה צודק וטועה. כמו שלא צריך גרפיקאי לבלוג הזה, מעבר לבניה חד פעמית של מודל על וורד-פרס, גם במודל שאני מציע לא צריך. אבל כמובן שזה רעיון כללי. אתה יכול להוריד כתב, להוסיף גרפיקאי וכיו'. שיקולו של יזם.
וכך גם צלמים. כבר היום באתרי החדשות הכתבים הם גם הצלמים, וכך גם בערוץ טלויזיה אחד לפחות. איחסון הוא לא הוצאה משמעותית. אפשר למצוא איחסון גם ב-5 דולר.
לגבי טלפונים, נסיעות, כלול בתמחור. ושוב, זוהי הצעה כללית מאוד. רעיון. לא מודל מובנה שכולל את כל הפרטים.
פנדה, לכל גוף תקשורתי יש סדרי עדיפויות. למשל בגל"צ סיקרו בתקופתי את נושא הערבים בישראל כתחום. האם לכל כלי תקשורת יש כתב לתחום זה? בוחרים, מתעדפים. כל אחד לפי שיקוליו.
דובר עברית, מציע לך לקרוא את העברית הכתובה. מגפון מוזכר בפוסט. הוא עובד על מודל התנדבותי כרגע. יוזמה יפה, אבל לא מה שכתבתי עליו. כתבים צריכים להרויח כסף, וסכום ראוי, כדי שימשיכו לעשות עבודתם נאמנה.
שולמית, לגיטימי.
אור, מקבל את דעתך. זו הצעה. אני חושב שיש לזה קהל וזהו גם מודל כללי. אפשר לעשות ממנו הרבה מאוד דברים. יכול להיות כלי תקשורת שמתמקד ברכילות. כתב אחד לנינט, כתב אחד לבר רפאלי. אין בעיה עם זה. וגם אם קוראים אותו מעטים, ביכולתו להשפיע. ע"ע הארץ.
מומו ורבע, אני לא בטוח שיש שוק בארץ (שוק קטן) כרגע לתוכן בתשלום, אפילו איכותי. היו כמה נסיונות כאלה שנכשלו.
אהבתיאהבתי
שאלות תם:
1. האם האתר הזה, שאתה כותב בו, אינו אתר בתשלום?
2. האם האתר של יואב יצחק אינו מודל של עיתון אינטרנט רזה ואיכותי?
3. כיצד מוכרים במיליון שקל ללא איש מכירות?
אהבתיאהבתי
חייל זקן, על איזה אתר אתה מדבר? ולווט? אינו בתשלום. המודל עליו כתבתי? אינו בתשלום.
לגבי יואב יצחק, יכול להיות. אני מודה שטרם פיענחתי את האתר המדובר. שילוב של הודעות לתקשורת, סיפורים חדשותיים, מידע עסקי. יכול להיות שהוא עובד על פי המודל הזה.
לגבי מכירות, האופציות רבות. ה"עורך" יכול להיות גם איש מכירות בשעות שאינו עורך טקסטים, או בכלל לוותר על הפונקציה של שכתוב. יכול להיות רק איש מכירות. אתה יכול להציע מודל אלקטרוני לרכישת פרסום, כפי שפועל באתרי עיתונים בעולם וכיו'.
אני חוזר, יש כאן מודל. אפשר לשחק עם הגדרות, פונקציות, בעלי תפקידים וכיו' במגוון דרכים. פחות כתבים, יותר עורכים. עם עורך, בלי עורך. מפיק, בלי מפיק. גרפיקאי, צלם, כתבים מצלמים.
השמים הם הגבול. תחשבו, תפתחו.
אהבתיאהבתי
עכשיו סופית נכנסת לגדר החתול המיילל מהבדיחה שהפך ליועץ.
אהבתיאהבתי
הקורא המצוי מצפה ממי שהיה קמ"ן בהארץ לשים לב לפרטים. בבוקסה השניה מימין, בראש אתר זה, מופיע הכיתוב הבא "ולווט הוא בלוג עצמאי * רק הקוראים קובעים את שכרי * תודה רבה"
שאלות תם נוספות:
1. מאין מגיע הכסף לתשלום שכרה של העורכת?
2. ברוח היעילות הכלכלית שבה משמש העורך כאיש מכירות, מדוע שלא ישמש גם כעיתונאי רב תחומי ויחסוך לנו 7 משכורות?
אהבתיאהבתי
אז ההצעה ההוגנת שלך דורשת מהכתבים להיות גם צלמי סטילס ווידיאו? איך זה מתיישב עם הביקורת שלך על כך שכתבים נאלצים לקבל על עצמם יותר תחומים – קרי משימות.
בנוסף, הבלוג של V, מוצלח ככל שיהיה, הוא לא אתר חדשות אז ההשוואה לא תקפה. בהצעה שלך יש רק עורך אחד, שצריך לנהל את כל משימות עריכת הטקסטים, שיוכם, גזירת התמונות, מכירת שטחי הפרסום ועוד. לא ריאלי. אי-אפשר להקים אתר חדשות שיתחרה בגדולים ויביא סיפורי עומק עם שמונה אנשים בלבד.
לגבי אחסון, אם אתה רוצה אתה שעובד לאט ונופל כל יומיים אז אחסון של 5 דולר בגודדי הוא פתרון טוב. אם אתה רוצה לנהל אתר עשיר בתוכן ועם טראפיק גבוה, צריך פתרונות אחסון יקרים משמעותית.
אהבתיאהבתי
צביקה, מדוע אתה טוען שהשוק קטן מדי, כשבברור השוק תמך בעבר במספר גדול מאוד של כלי תקשורת. אולי השוק לא יכול לתמוך במשכורות מנופחות וועדים של עובדי הדפוס, אבל אליהם אתה כלל לא מתייחס.
על גב המעטפה, כמו החישוב שלך, תכפיל חמישים ש״ח במאתיים קוראים, ותקבל את השכר החודשי של העיתונאי.
לשם שינוי, החייל הזקן טועה בתוכנית האסטרטגית שהוא מציב ליוזמתך. אנשי מכירות לרוב דרושים רק במודל של מכירת שטחי פירסום ולא במודל של מנויים. כל מה שדרוש זה עורך שחושב שיווקית ומחליט מה יתפרסם בחינם ומה יתפרסם למנויים בלבד.
הייתי ממליץ לבחון את מודל ההכנסות של גיא בכור ושל יואב יצחק (שעומד על הרגליים במודל שונה מדעתי). תראה איך יואב יצחק אחרון על מוזס. בכל מקרה, לעיתונאים מטעם וכתבי ברנז׳ה אין עתיד, כי אין להם שוק.
אהבתיאהבתי
אהבתי את הסיקור האוביקטיבי של העתונות. הו – כמה שאני מתגעגע לאוביקטיביות של סיקור ההתנתקות, של שיחות השלום עם אסד של קמפ דייויד. חסר, באמת חסר.
אהבתיאהבתי
הפוך גוטה. הפוך. יש יותר מדי תוכן זול ועליו הצרכן לא ישלם.
התקופה בה תוכן איכותי הסתובב חינם ברשת עומדת להסתיים. הבעייה שמתאר האורח אינה מאפיינת רק את העיתונות בישראל. נושא התוכן בתשלום הוא אחד הנושאים החמים. יש הקבלות להשוואה: החל מהעלמות הJail Break של האייפון, דרך סוגות העילית של הפורנו, וכלה בWSJ ובNYT.
האינטנט יצר מערב-פרוע לפני 20 שנה והוא מתחיל עכשיו להתברגן. תוכן זול יהיה בחינם ותוכן איכותי יהיה בתשלום. אם עיתונאי טוב חייב משכורת כדי לחיות, אז הוא ידרוש משכורת טובה או יפסיק לכתוב. ובסוף (ויש האומרים כבר היום) לא יהיה תוכן איכותי בחינם. מי ששבר את שוק העיתונות אלו מוזס את שוקן. הם נותנים את התוכן שלהם בחינם ובטיפשות עד אין קץ תוהים למה אף אחד לא מוכן לשלם. ענף הפרסום למעשה היה הראשון שסבל מההתברגנות המדוברת. וראה זה הפלא: משרדי הפרסום לא נסגרו הם רק השתפרו והתמקצעו.
בדיוק כמו שמחירי המנויים לא שברו אף אחד בעבר, הם לא ישברו אף אחד בעתיד. ההבדל הוא שתוכן שלא שווה כלום כבר אי אפשר למכור בכסף.
אהבתיאהבתי
לא הבנתי מה הכותב עושה בחייו. אם אפשר תרגום לעברית עכשוית והסבר קצר על מהות עיסוקו. (את זה שהוא מקורב לוולווט הבנתי)
עוד דבר אחד אני חושב שהבנתי. לא מדובר בעיתונאי, אלא אם כן ניתן לכנות אותי גם היום (כבוגר תיכון חדש מחזור 81) כ״תלמיד תיכון״, או חייל.
אהבתיאהבתי
איך הוא מקורב אלי בדיוק? כי הוא קורא את הבלוג?
מה אתה רוצה להגיד בזה?
אהבתיאהבתי
V, הצעה לסקריר חדש:
איך לפוצץ מיליון…
אהבתיאהבתי
אם הבנתי נכון הכוונה היא לא עוד אתר חדשות שמציג את מה שאפשר לקרוא בכל מקרה ברשת, אלא מוצר חדשותי איכותי וביקורתי שמבוסס על עבודה עיתונאית רצינית.
הסיבה שאין סיכוי שזה יעבוד זה שבישראל רוב האוכלוסיה עסוקה במאבק הישרדות בדרגה כזו או אחרת. אין זמן, אנרגיה, כסף או פנאי נפשי לקרוא עיתונאות רצינית, כזו שתפרסם מידע שיכול להביא אנשים להבין את התהליכים הפועלים במציאות הקיימת.
אהבתיאהבתי
"כי אין תחליף לעיתונות כמתווך אמין ואובייקטיבי להעברת מידע" – נראה לי שאין דבר כזה וגם לא היה, בעבר. ואולי , בימינו, כבר אין צורך במתווך " אוביקטיבי" שיפרש לקוראים את המציאות או ידווח דיווח לא מוטה שהרי כבר למדנו שלכל עיתון יש אג'נדה וכך גם לכל כותב.אני מעדיפה את המצב הנוכחי שבו יש לי גישה למקורות אינפורמציה רבים של כותביםודוברים המציגים נקודות מבט שונות ואינטרסים מגוונים. כעת, מתאפשר לי למצוא בגוגל מידע וטקסטים נוספים של אותו כותב או של כותבים שונים על אותו נושא וליצור לי תמונת עולם שגם היה, כך אני מניחה , חלקית ביותר. העיתונאים מפרסמים רק חלק מ"האמת"., רק מה שמשרת את האיטנרסים שלהם או של בעלי העיתון או כאשר אינם פוגעים בהם.
אהבתיאהבתי
הוא לא שמע על מגפון? איזה טור מוזר. מה לגבי מאגרי תמונות, עיצוב, אחסון, גרפיקה ובעצם כל מה שעומרקה כתב.
אהבתיאהבתי
זכור לי שהיה פה פעם איזה בחור שניסה להקים עיתון אידיאליסטי כזה, בשם שקוף, או צלול, או מה. הוא רצה לשלם משכורות הוגנות ושכנע את עצמו שזה יעבוד. אחרי חודש בערך העניין קרס
אהבתיאהבתי
ההצעה צביקה מעניינת, אך לא מציאותית. הוא מציע עלות של מיליון שקל בשנה להפעלת אתר חדשות, המתבססת על משכורות בלבד של שבעה כתבים ועורך. מדובר במודל שלא מחזיק מים: כדי להקים אתר צריך לפחות אחד מהבאים: מעצב, מתכנת, דומיין, שטח אחסון, מערכת תוכן ועוד.
לפעילות השוטפת עצמה דרושים גם גרפיקאים, צלמים, הרבה יותר מעורך אחד, אנשי מחשבים, עובדים שיעסקו במכירת שטחי פרסום, וזה רק מה שהצלחתי לחשוב עליו בשתי דקות.
בנוסף, מעבר למשכורות יש לממן לעובדים מכשירי סלולר, החזרי נסיעות והחזרי הוצאות. בהנחה שרוצים מערכת גם זה יעלה כסף, אם כי אפשר להעלות טיעונים רציניים שכיום אתר חדשות יכול להסתדר בלי מערכת פיסית.
ובקיצור, המודל של אתר חדשות הוגן במיליון שקל בשנה לא נראה סביר (אלא אם כולם עובדים בהתנדבות או בשכר רעב, וזה הרי נוגד את המטרה של המודל שמוצג כאן).
אהבתיאהבתי
עומרקה כתב את מה שחשבתי כשקראתי את ההצעה, אבל נדמה ששכחנו את התוכן. "כתב כנסת המסקר שינויים תקציביים בוועדת הכספים" – כיסינו תחום אחד, מי יהיו שאר ששת הגמדים העמלנים?
כתבים לענייני חברה, חינוך, ביטחון, כלכלה, איכות סביבה, ספורט על כל ענפיו, תרבות (ספרות, מוזיקה, אמנות פלסטית, קולנוע, תיאטרון), טכנולוגיה, מדע…?
אהבתיאהבתי