ולווט אנדרגראונד

[poll id="49"]

שכחתי מישהו/י? תזכרוני.
עדכון: אני רואה שחסרים רבים.
אעשה מקצה נוסף בסו"ש הבא.
גם כך 48 שמות זה הרבה יותר מדי.

היכונו למתקפה באיראן

את כותרות ארבעה מהעיתונים הבוקר אפשר לקרוא כסיפור בלהות בהמשכים. כל הארבעה מדברים על איראן. הארץ הכי מפתיע בשינוי הכיוון הקונסיסטנטי שלו בעניין איראן באחרונה. "בכיר ישראלי: החרב האיראנית על צווארנו חדה יותר מהמצב ב-1967". על החתום: ארי שביט. שימו לב למיתון הכותרת באתר. אבל פה הולכים עם כישוריו התיאוריים של הבכיר, שמשתמש בכל הסמלים. חרב. צוואר. והכי הכי מפחיד: 1967. הו, הבלהה.
להמשיך לקרוא ←

הכותרת הראשית של הארץ היא אחת המצחיקות והמשעשעות שקראתי בשנים האחרונות: "סקר: רוב הציבור מחזיק בעמדות שמאליות, אבל סולד מהשמאל". כדרכן של כותרות הארץ, גם הכותרת הזו הרבה (הרבה הרבה) יותר אופטימית משלל האינפו המוצג בידיעה של יוסי ורטר וממצגת הסקר. אבל הנה, זוהי תרומת העיתון לשמאל הישראלי ולמרכז החשיבה שעוסק בכינון השמאל הישראלי, מרכז מולד.
להמשיך לקרוא ←

ים של דמעות/
בידיים ריקות/
אכזבה אולימפית/
הרוח לא הספיקה/
חלף עם הרוח/

להמשיך לקרוא ←

האם הארץ משנה כיוון בהתייחסותו לתקיפה עתידית באיראן? ומה השתנה? מה יום מיומיים? על פי הידיעה של ברק רביד, הערכה מחודשת התגבשה בישראל ובעולם מאז פברואר. נו? אנחנו באוגוסט. סוגי ההערכות השונות נשמעות ללא הרף. מה נהיה?
ספי רכלבסקי חושף קונספירציית קומבינה סודית, או סוד קומבינטורי קונספירטיבי.
להמשיך לקרוא ←

כל העיתונים מדווחים בכותרות על פלישת המחבלים מסיני, ישראל היום בכותרת הפטריוטית ביותר: "צה"ל סיכל מגה-פיגוע".

במקור ראשון מרוצים מכך שבעקבות חשיפת העיתון, המפקח על הוראת מקצוע האזרחות, אדר כהן לא יקבל קביעות בשל "שכתובים מגמתיים".
אור קשתי בהארץ: אינדוקטרינציה פוליטית. טלילה נשר: בעקבות לחץ פוליטי מהימין.
דרור אידר: החלטה מקצועית ראויה. את כהן הוא מתאר כ"יקיר השמאל" (בדיוק כמו "יקירי בלוג" המסתוריים).

יואב יצחק על קריסת המודל העסקי של העיתונות המודפסת. על הרוב קראתי וכתבתי. אבל החפצים בסיכום – הנה.

קוריוסיטי נחתה במאדים.

"ההצלחה של בולט רשומה בפניו". מה? שפה עליונה דקה? מצח גדול ורחב? אה?
להמשיך לקרוא ←

בלוג הקולנוע של יאיר רוה, סינמסקופ, נפרד מאורנג' ב-1 בספטמבר.

בכך מקיץ הקץ על הבלוגייה של חב' הסלולר, מיזם שהחל בקול תרועה רמה ב-2008 עם כמה בלוגים אותם כתבו עידו קינן, גדי שמשון (יוזם הרעיון), בועז כהן, אחי רז, אביעד קדרון ורונן דורפן, וכמובן רוה ואנוכי. אני עזבתי ראשונה (לטובת אייס, ב-2010), ואחרי עזבו כל השאר, כל אחד לבלוג משלו או לעיסוקיו. רוה נשאר לכבות את האור, אף שבאורנג' טענו חזור וטעון שהבלוגייה תקום מחדש עם בלוגים אחרים ומבטיחים.

הבלוגייה הייתה חלק ממיזם אורנג' טיים, שירות הסרטים בתשלום והמוזיקה של אורנג', אולם המיזם שכשל נסגר כבר לפני כמה חודשים בינואר 2012.
רוה בונה בימים אלו בלוג עצמאי, ובוחן כמה שיתופי פעולה עם גורמים עסקיים.

וזה הדיווח של רוה על תום השת"פ.

המחאה

בראש הפוסט צילומסך של ראש עמוד הבית בארבעה אתרים ב-21:16 אמש:
הלוחמני/ האגבי/ הגחמני/ הדיווחי.

גם אם תעמידוני מול כיתת יורים לא אדע להסביר את ההבדלים בין הפגנה א' להפגנה ב'. אני תוהה אם יש אדם במדינה חוץ מאיציק שמולי, וגם זה לא בטוח, שיודע להסביר זאת. דומה שגם העיתונים נתייאשו.

להמשיך לקרוא ←

קרב מוחות בעיתונים: לתקוף או לא לתקוף? אם כן מתי? אם כן מי?
להמשיך לקרוא ←