שנה טובה ומתוקה למוולווטים/ות. טבלו תפוחיכם בדבש והיו מאושרים לפחות כמוני, אם לא למעלה מזה.
אין מה לצפות הבוקר משערי העיתונים, המשמשים רובם ככולם לקידום מרכולת החג שלהם. בידיעות אובמה מברך אותנו לשנה החדשה ומבטיח לעמוד לצדנו.
להמשיך לקרוא
ידיעות נותן קצה חבל, מעריב מכריז מלחמה, הארץ סקפטי, ישראל היום מרוצה.
את הפוסט כתב אשף הרשת טל איתן, ידידי הווירטואלי.
תכננו להיפגש לראשונה במרץ 2011, כשהבלוג עבר למתכונתו העצמאית פלוס.
עד היום לא הספקנו, אבל מה בוער?
בבגיל ארבעים תיזרקו לכלבים עלתה נקודה מאוד נכונה, מעציבה ומדויקת להכעיס – אחת התופעות המטופשות בהן נתקלתי אי-פעם בתחום התעסוקה והקריירה, ובפרט במדיה – הפליה על רקע הגיל, להלן אייג'יזם.
יש המון חולות רעות בחברה הישראלית של שנת 2011, גם בשדה התעסוקתי והקרייריסטי. זו לא מחלה שלנו בלבד, מדינות רבות לוקות בה. אבל דווקא כאן, כשרבים-רבים מתחרים על משרות בודדות, הפך הגיל לקריטריון מטופש לקבלה או דחייה לעבודה. דווקא במקום שבו אמורים היינו להעריך ניסיון מקצועי, ידע, חשיבה שמתפתחת לאורך שנים – יש עדיין מעסיקים רבים שמעדיפים את הצעיר חסר הניסיון על פני המבוגר המנוסה, משיקולי מחיר, תדמית או השד יודע מה.
כל בר-דעת יבחין מיד שמדובר בדיסוננס. הרי אדם המגיע לגיל 40, שעשה קילומטרז' לא מבוטל בזירה המקצועית שלו, מביא לשולחן יכולות, ניסיון, הבנה, בגרות ובשלות שאדם צעיר המתמודד על אותה המשרה רחוק מלהשיג. אך היגיון ועסקים לא תמיד הולכים ביחד, ובפרט כשזה מגיע לחלק מהמעסיקים עבורם מה שחשוב הוא לא הניסיון או הידע, אלא הסטריאוטיפים הגלומים בהעסקת א/נשים שגילם, מגדרם, זהותם וקבוצת השתייכותם הם כאלו וכאלו.
להמשיך לקרוא
בשלושה עיתונים מדובר בשער על כך שהיה זה פיגוע, לא תאונה. רק בהארץ, שיש לו הכי הרבה מקום, לא.
מצד שני, רק בהארץ מוזכר המהפך לטובת נשות סעודיה.
מצד שלישי, בכל העיתונים חוץ מבמעריב מוזכרת חקירת אנשי תנובה (בשער, כן?).
כותרת שער מעריב:
"טרכטנברג: לרוב המצוקות אין מענה"
ע' 4: מובילי המחאה מתכננים את הצעד הבא.
כות' שער מעריב עסקים: "במשרדי הממשלה מעריכים שחלק מההצעות לא ימומש".
להמשיך לקרוא
חידה: מאיזה עיתון נעדרת תמונתו של מחמוד עבאס בשער?
דווקא הראשית של מקור ראשון הכי מפתיעה.
– אתן את ממלכתי למי שיסביר לי את המשפט הזה של אלי ברדנשטיין (מעריב, 6):
לפי ההערכות שנשמעו בלשכתו של נתניהו, יאיר לפיד גמור, "יחימוביץ' כיבתה לו את המנוע", ומופז מתחזק על פני ציפי לבני, שנחלשה משמעותית.
מזתומרת יאיר לפיד גמור? לפיד זה לא בעל הטור ההוא מידיעות שגם מגיש את אולפן שישי? למה הכוונה גמור? הוא רץ לאיזו מפלגה ונרדמתי בדרך?
– בן כספית חזר מחופשתו ומפרשן מבלי שבילה בניו יורק.
עיתונאי העולם מתייחסים לנאומים.
והנאום.
להמשיך לקרוא
ליברמן נטש את נאומו של אבו מאזן, אבל גם בנתניהו הוא מחה ולא מחא. כף לא הזיז. מעניין איך הוא יתרץ את זה.
קרב הנאומים.
יחי הנונשלנטיות: "הרוג אחד (עיסאם בדראן נורה בצווארו מטווח קצר מאוד כי החיילים "חשו מצוקה"), שקט יחסי. הכוננות בגדה נמשכת".
אפעס נערך להקמת המדינה הפלסטינית.
לכל התוהים איפה בן כספית. כמו שעדכנתי כבר, הוא בחופשה. אני עדיין מתעקשת שעיתוי החופשה תמוה, אף שככל הנראה כספית פשוט לא רואה בהתרחשויות הניו יורקיות עניין בעל משמעות המצדיקה דחיית חופשה.
להמשיך לקרוא
שישי בערב, 18:30, 19:30. זו השעה היחידה בשבוע שבה המדינה והעם מנסים לשים לרגע תראש על דיונה ולשכוח מהצרות לשעה-שעתיים, אז מה, לא נותנים לנו רגע מנוחה? להקפיא את כל התוכניות ולהיצמד למקלטים המרצדים?
להמשיך לקרוא
גם שלום ירושלמי וגם אלי ברדנשטיין הם שליחי מעריב לניו יורק.
נניח שבן כספית בחופשה. למה דווקא בעת האירועים הללו, לחם חוקו? כמי שמוצאה מתפוצה מסוימת אני דואגת פן קרה משהו. בבירור.
עדכון: לא קרה כלום. יהודי בחופשה.
מעריב משווה (ע' 6) בין נאום אובמה בקהיר לפני שנתיים, לבין נאומו באו"ם אתמול. לא הבנתי. למה הוא צריך לחזור על מה שאמר בקהיר? למה שלא ירענן את דעותיו, ניסוחיו, דבריו?
אלון פנקס אמר אתמול בקירשנדון שברק אובמה תמיד היה בעד ישראל, בניגוד לטענות המשמיצים השונים. אני מסכימה כמובן. אלא שהבוקר במעריב הוא מעדיף להדגיש שנמאס לאובמה מאיתנו. נו, גם לי.
העיקר שבן דרור ימיני מבסוט.
להמשיך לקרוא
בישראל היום – "רגע ההכרעה".
במעריב – "יומיים להכרזה: קרב דיפלומטי לקראת נאום אובמה באו"ם".
לא מוזר ששלום ירושלמי הוא "שליח מעריב לעצרת האו"ם" ולא בן כספית?
בכל ששת העמודים המתייחסים לענייני ההצבעה לא מופיע כספית.
בידיעות נשלח (?) נחום ברנע, וכל כפולת 2-3 מוקדשת לפרשנותו, הנפתחת באזכור נאומו של אנטוניוס ביוליוס קיסר.
להמשיך לקרוא
כולנו צריכים להתפרנס לפחות ארבעה-חמישה עשורים מחיינו. כולנו, למעט יחידי סגולה שזכו בירושה נאה, בקצבה חודשית מאיפשהו, בדמי כיס קבועים מהמאהבים, בפרס הגדול בלוטו או באקזיט.
לכאורה יכולתנו להתפרנס בשלבים שונים של החיים תלויה בסל הכישורים שלנו, בהשכלה, בניסיון, באישיות, בטיבנו כעובדים, במידת חריצותנו, ובכל מיני תכונות נעלות וחביבות וטובות ומשעממות. למעשה, חלק עצום מההחלטה אם לקבל מישהו לעבודה הוא תלוי גיל. כמובן שאיש לא אומר זאת בפומבי, וכולם מכחישים בתוקף. הפליה על רקע גיל? מה פתאום, הרי זה אסור על פי חוק!
להמשיך לקרוא
 | משתמש אנונימי (לא מז… על 20 שנה לבלוג ולווט אנדרגר… |
 | סיכומי שנת 2025 בבלו… על 20 שנה לבלוג ולווט אנדרגר… |
| משתמש אנונימי (לא מז… על 20 שנה לבלוג ולווט אנדרגר… |
 | דבורית על 20 שנה לבלוג ולווט אנדרגר… |
| דבורית על 20 שנה לבלוג ולווט אנדרגר… |
ולווט אנדרגראונד 