ולווט אנדרגראונד

מוולווטים יקרים, וכל מי שהלילה שבין שישי לשבת הפך עבורם לליל שימורים, ולפיכך ישבו עם השמיכות, הפנס והעששית והמתינו לדו"ח החודשי. אני מתנצלת על שלא עמדתי בדיבורי ובזמנים, אבל הנה דווחוח קצר.

החגים מאחורינו, שבו בנות לגבולן, כלומר חזרו כל קוראי הבלוג מארצות החום והקור והתכנסו חזרה.
אני לא יכולה להצביע על שום אירוע דרמטי בחיי הבלוג שאירע החודש, למעט כוויית הקפה שלי, שאירעה בשבת, בדיוק לפני שבועיים. זו נחשבת לכווייה קלה, דרגה 1, אלא שהיא מפושטת על שתי הרגליים, בעיקר שמאל.
בניגוד למה שתמצאו בכל גיגול, הכווייה לא נעלמת תוך כמה ימים (ככוויית שמש), ואני מעריכה שייקח לעור כחודש להשתקם ולהתחדש. מה שלמדנו (מגורם מהימן בעולם הרפואה) מהאירוע זה ככה: לשטוף ממושכות בזרם מים קרים, למרוח שמן זית פעמיים ביום.

תקשורתית, וכפי שאפשר לראות חלקית מהפוסטים הלוהטים, היו כמה דרמות החודש:
1. מחאת ברלין, או מחאת המילקי, בה נאור נרקיס קרא לבני ישראל לרדת לברלין. או לעלות. תלוי בנקודת המבט של גברת זליבנסקי. או מועלם.

הרעיון של מר נרקיס היה כזה: אם 100 אלף ישראלים ירדו לברלין, ממשלת נתניהו תיבהל ותוריד את המחירים, ויהיה סבבה לחיות פה. איש מאנשי התקשורת לא כתב בפה במלא, חבר, התחרפנת? חברים, ממה אתם עושים עניין?
לנרקיס היה עמוד פייסבוק לוהט ("עולים לברלין"), התקשורת רדפה אחריו כדי לחשוף אותו, וכמה ימים אחרי שהתראיין למתן חודורוב סגר תבסטה והודיע שהוא חוזר לישראל. זוהי סופה של מחאת הפייסבוק, וכך לא נעלה כולנו לברלין אלא נישאר בארץ.

הדרמה השנייה שהתחוללה פה וסחפה אחריה את התקשורת הייתה הופעה פומבית של רנה זלווגר אחרי כמה שנים. העולם גרס שאי אפשר לזהות אותה יותר ושעברה כמה ניתוחים פלסטיים בלתי מוצלחים. אני חושבת, גם כאן, שהעולם השתבש. לא יודעת כמה ואילו ניתוחים עברה, ואני מוכנה אפילו לקבל את הדעה הגורסת שהם לא מוצלחים, אם כי אני לא מסכימה, אבל זלווגר, 45, מינד יו, לגמרי מזוהה וחמודה.

עוד אירוע ביצתי היה ראיון עונתי באולפן שישי עם העיתונאי לשעבר רז זמצקי, שירד מנכסיו וגרר איתו לא מעט אנשים טובים שניסו לעזור לו.
ראיון נוסף שגם הוא נושק לביצה הוא הראיון של איילה חסון עם אהוד ברק בערוץ הראשון.

ובסוף החודש: בכיר בממשל האמריקאי מעליב את נתניהו, ספק אינתיפאדה פורצת בירושלים, פעיל ימין נורה ע"י מחבל.

ואתמול פחות או יותר החל חורף קליל.
להתראות, ותודה רבה לכל תומכי הבלוג.
תיהנו מהגשש. אני צוללת לאצבעות שחורות.