ולווט אנדרגראונד

יום חופשה היום. שערים וכמה פכים. להתראות מחר.
להמשיך לקרוא ←

כעונש על השילוב המצוין של יום כיפור-שבת בשבוע שעבר, קיבלנו השבוע את הדפוק שבמיקסים: רביעי ערב חג חמישי חג ושישבת. ימים מבאסים לקריאת עיתונים ולחדשות. ואותו דבר בדיוק קורה בשבוע הבא. בעעע. אולי זה מוצלח לשכירים שיכולים לעשות לעצמם גשרים רבי מפלסים בשבוע וחצי האלו, אבל רע מאוד לעסקים לאנשים כמוני, שחיים את השגרה ואת הרוטינה, ומתבססים על ענייני דיומא. הרי כל העבודה בחג הזה היא פול גז בניוטרל, כפי שיודע כל אחד. מי שכבר מגיע לעבודה עובד חצי יום או חצי שבוע ואץ רץ לצאצאים או לעיסוקים או לנסיעות. כך שמה שאעשה פה מעתה ועד יום ראשון, 19 באוקטובר, הוא לקושש חלקיקי אירועים ולהתבאס עליהם, או לשבח, כשמגיע. הכל בקטנה, כראוי למדינה שעוברת להתנהל בחצי תפוקה, במקרה הטוב.
להמשיך לקרוא ←

להמשיך לקרוא ←

להמשיך לקרוא ←

להמשיך לקרוא ←

x

—

להמשיך לקרוא ←

להמשיך לקרוא ←

להמשיך לקרוא ←

להמשיך לקרוא ←

מה, לא נותר פה אף אחד שיזכיר לי שאתמול נגמר ספטמבר, ושמישהו צריך לעשות סיכום חודשי?
כי אני, בגלל מעופפותי בחודש האחרון, שכחתי, ורק הבוקר פתאום הבנתי שגם לא כתבתי חשבוניות וגם לא כתבתי דו"ח רשמי.

אני יכולה להאשים בכך כמובן את ההתרגשות סביב סיום העבודה על הסרט שלי, ואת הטיסה החפוזה להודו.
על מסעות אלה-קרי ונוריקו-סאן בהודו תוכלו לקרוא פה.

באשר לבלוג, אני חושבת שההסקריר הכי מעניין שמולא פה לאחרונה הוא זה האחרון (ראו בטור השמאלי), ממנו עולה של-26% מקוראיו יש מנוי יומי לעיתון, מספר שעומד על יותר מכפול מהנתון הארצי (11.2%).
מתוך דו"ח למ"ס:

רוצה לומר, למרות הנהי הכללי, אולי הבלוג הזה הוא המובלעת היחידה בה אפשר לקרוא פכים מהעיתונים היומיים וגם לצפות בשערי העיתונים (המצאה שיש לי עליה זכות ראשונים, שזכתה לחיקוי כמובן).

אירוע מטלטל נוסף שחוויתי החודש, וסליחה על הדרמטיזציה, הוא הפיכתי ללאומנית ציונית הזוכה ללעג ולקלס בקרב האנרכיסטים, וקביעה שאינני חדה כבעבר. אגב, בלוגר אחר שלח לי סמס אחרי שדיברתי בערוץ 10 (בשלהי המלחמה) וקבע שזמני עבר.

החודש לא כתבתי שום דו"ח מיוחד, למעט ברכת שנה טובה לבאי הבית.

אחד האירועים המשמחים בעונת החגים השנה הוא, מבחינתי, שיום הכיפורים יוצא בסופשבוע. יודעים אתם מה זה אומר? פחות גליונות חגיגיים, פחות עבודה לי ופחות לעורכים שיכולים לחבר את פרויקטי הסליחות והכפרות וחגיגות מלחמת יום הכיפורים והחשיפות הארכיוניות החדשות ומסמכים שכמותם טרם נראו ששופכים אור, אבל ממש, על 1973, ביחד עם גליונות סו"ש רגילים. שמחה גדולה, לא?

מדינית היה זה חודש הפרישה הגדולה: הדרמה עם גדעון סער שפרש מהפוליטיקה בקול תרועה, ומאידך, רעייתו גאולה אבן ששברה את שתיקתה, הפעם באמת, והתראיינה בשביל כל אותן 25 שנים בהן לא פצתה פה.
אגב, כשעשיתי חיפוש בבלוג (תיבה שמאלית עליונה) אחר גדעון סער, מצאתי שהקדשתי לו לא מעט כותרות בשנים החולפות. לא ידעתי שהוא היה אישיות כה דומיננטית בחיי הבלוג.

זהו בקיצור נמרץ סיכום ספטמבר, ואם שכחתי דבר מה, כתמיד, אתם מוזמנים להזכיר לי.