באחד האתרים מתפרסמת דרך קבע ההודעה הזו:
אנחנו לא דורשות תשלום ולא מבקשות תרומות, אבל כדי להמשיך לעשות כאן עיתונות זקוקות לאהבה. ולשיתוף. תעשו לנו לייק או שייר או ציוץ והכי טוב הכל ביחד
זוהי הודעה מתריסה, מקוממת, בלתי קבילה ולא נסלחת. היא מעוררת שאלות רבות: למה אתן לא דורשות תשלום? למה אתן עובדות בחינם? כי אתן כותבות ברשת? לא בעיתון מודפס? הרי בעיתון מודפס כן קיבלתן/ אתן מקבלות כסף על העבודה שעשיתן, אז מה ההבדל בדיוק?
האם בעזרת האהבה שאתן מקבלות מהקוראים אתן קונות במכולת? הולכות למספרה? משלמות קופ"ח, ביטוח לאומי וחשבון חשמל? כנראה שלא. אם כן אין לי ברירה אלא לשאול: מאיפה הכסף? איך אתן משלמות את הסכום שעולה לחיות בעולם הזה, ולו בצמצום רב? אה, יש לכן עבודות נוספות והאתר הזה הוא תחביב לשעות הפנאי? סבבה. ירושה? תומכים עשירים? משהו? אוקיי, בסדר, מקובל עלי.
או שלא הבנתי ואתן לא צריכות כסף וחיות רק מאהבה? קונספט מעניין, לא אכחיש. כן, אני יודעת שנשים מאוד זקוקות לאהבה, אבל לא חשבתי שעד כדי ויתור על לחם.
ועוד שאלה: נניח שאין לכן שום בעיות, לא כסף, לא כלום. ואתן זוכות באהבה לרוב. למה אתן מציינות בכזו גאווה שאתן לא דורשות כסף, ושאתן, רק אתן, יכולות לעשות עיתונות טובה בעזרת אהבה בלבד? אולי זה יכול לטעת רעיונות משונים במוחותיהם של מיני מעסיקים, אתן יודעות? הנה עיתונאים חביבים, קחו לכם חמישה קילו אהבה לסופשבוע וצאו לקניות.
ועוד משהו: חשבתן על כך שהמשפט "אנחנו לא דורשות תשלום ולא מבקשות תרומות", נועד למעשה להאדיר את עצמכן, לתאר אתכן כמורמות מעם, כמי שאינן זקוקות לכסף כדי לחיות, להבדיל מאיתנו, פשוטות העם הברבריות שנאלצות לבקש כסף על עבודה, ישמור האל? הסבטקסט הוא כזה: אנחנו נראה לכן, חלאות המין האנושי, אנחנו נראה לכן, רודפות בצע מתועבות: אצלנו עושים עיתונות טובה בלי כסף. תתביישו על שעולה בדעתכן לבקש כסף. טפי.
ולמה כוונתכן במילה "תרומה" בדיוק? האם אתן יודעות שכל שקל שמישהו משלם למישהו על משהו מחויב במע"מ ובמס הכנסה? ודאי שאתן יודעות. הרי עבדתן במוסדות כאלו ואחרים.
אבל לפני שאני סוגרת עניין, הנה, במקום אחר באותו אתר אפשר למצוא את המשפטים הבאים
אנחנו פועלים בתקציב מוגבל, אבל עצמאי. התקציב כולו מגיע בשלב זה ממימון עצמי. בהמשך נידרש לתרומות, נגייס כספים, ובשקיפות מלאה ננסה לבחון מהו המודל העסקי המאפשר לקיים בישראל אתר עיתונאי.
אה, אז כן תצטרכו מימון מתישהו ובינתיים הבאתן כסף מהבית? יופי, רווח לי, כי כך התברר לי שאתן בנות תמותה ולא מלאכיות שזקוקות רק לאוויר כדי לשרוד. זה מעורר תקווה שביום מהימים תוותרו על הפסקה הזו ותצטרפו אלינו, החנוונים הקטנים עם זנב העיפרון מאחורי האוזן והפנקס המשומן מלקרדה.
ולווט אנדרגראונד 