ולווט אנדרגראונד

להמשיך לקרוא ←

להמשיך לקרוא ←

להמשיך לקרוא ←

כותרות וכאלה

שימו לב לכותרות המביעות עמדות בשערים.
בשביל מה הסקרים היקרים של העיתונים עם מכוני הסקרים? מה יוצא לכם מזה? לא, באמת, מה?
"76.4% לא מאמינים שאיראן תעצור את תוכנית הגרעין" (ישר"ה). נו, אז אתם לא מאמינים. מה לעשות?
כמויות ועוצמות ההיסטריה קצת בלתי נתפסות.
להמשיך לקרוא ←

מתוך העמוד של מיה שילון בפייסבוק.

לכבוד השר פירון שלום רב.
שמי מיה, אני עורכת לשונית, סטודנטית לתואר שני בלשון באוניברסיטת תל אביב ומורה ללשון בתיכון "כצנלסון" בכפר סבא. את מכתבי אליך החלטתי לכתוב בנוסח חיבור טיעוני של תלמיד ישראלי ממוצע בימינו. ראה הוזהרת.
להמשיך לקרוא ←

מה, תחקירני עובדה לא מגגלים? "הוליווד סוערת בגלל החשיפה של עובדה"? "לאחר שנים של שמועות והכחשות"? "פעולותיו נשמרו בסוד עד כה"?
התחרפנתם? לא תיאמן הידיעה ב-mako והניכוס של עובדה.
על פעילותו החשאית של ארנון מילצ'ן כתב לראשונה יוסי מלמן בהארץ ביולי 2011.
כל זה, בעקבות הספר שיצא אז,  "חשאי: חייו של ארנון מילצ'ן – סוכן סודי שהיה לטייקון הוליוודי".
גם ב-ynet, כלומר ידיעות אמריקה נכתב על כך, וגם בוואלה. כל זה כאמור לפני שנתיים וחצי.
שבוע לאחר מכן ראיינתי את מאיר דורון, מיוצרי הספר, והבאתי פרק מהספר, בעניין זה בדיוק.
אין, אין גבול. זיכרון של יתוש חיגר או התעלמות בזדון?
תוספות:
1. מתוך Israelilifeusa.
2. מספר מאיר דורון, 25.11, שני, 5:51:

למרבה הפרדוקס, אני הוא זה שחיבר את עובדה למילצ'ן וסיפקתי להם עצה ואינפורמציה. רואיינתי מספר פעמים ע"י אנשי עובדה, אך לא צולמתי. כמו כן נאמר לי ע"י אנשי התוכנית מספר פעמים שהספר מעולה, מצוין וכו', ושיינתן לנו קרדיט בתוכנית. נראה.
מעניין שמילצ'ן בחר באילנה דיין ודחה כמה וכמה עיתונאים ומנחים ידועי-שם, שלפחות עם אחת מהן נפגש ארוכות, כולל מתחרים ישירים של אילנה בערוץ 2. הערוץ ניסה לפרסם את 'החשיפה' שלו בכל כלי התקשורת הבינלאומיים שבהם פורסמו בזמנו כתבות נרחבות על הספר. כך, למשל, הם עשו כל מאמץ להשיג כתבה בניו יורק טיימס. שם הסבירו להם שהסיפור שלהם כבר נחשף בניו יורק טיימס, שפרסם בזמנו את הכתבה הראשונה על הספר.
אמצעי תקשורת רציניים אחרים, מהוליווד ריפורטר, דרך האינדיפנדנט ודיילי מייל בבריטניה ועד טיימס אוף אינדיה (אגב, העיתון בעל התפוצה הגדולה ביותר בעולם) אומנם פרסמו פרטים מהתוכנית אולם הדגישו בצורה מפורשת שהחשיפה של רוב הדברים כבר נעשתה בספר.
מה שהכי מצחיק הם מלמולי הכוכבים כאילו ידעו משהו מחייו הסודיים של מילצ'ן. המציאוּת היא, שעד שהם לא קראו – והם קראו – את הספר שלנו, לא היה להם קצה מושג על פעילותו של מילצ'ן מחוץ לקולנוע.

דורון בסיום הראיון עם שמעון פרס, בו הסביר לו למה גייס את מילצ'ן, וסיפר על יחסיו איתו לאורך השנים.

להמשיך לקרוא ←

אפשר להשיב כמה תשובות
[poll id="108"]


מהנעשה בסו"ש

NYT מפרסם את פרטי ההסכם עם איראן.
הלך לעולמו דב לאוטמן.

נמאס לקרוא/ לצפות/ לשמוע

– עיתונאיות נוגות המספרות על נעוריהן כמעריצות עתירות אייליינר הנוהות אחרי רוקרים.
– עיתונאיות אמהות המוטרדות מה יגידו לבנותיהן מגיל 12 והלאה.
– עיתונאיות אמהות שלא מוטרדות ממה יגידו לבנותיהן.
– עיתונאים אבות שלא יודעים מה יעשו עם בתם הקטנה לכשתגיע לפרקה לפי דעתה.
– מקוננים מקצועיים על גורל האומה, השחיתות המוסרית, אובדן הערכים המגולמים כולם בפרשת גולן.
– מבקרי תקשורת השואלים למה אנחנו מדברים וכותבים ומשדרים על הפרשה הרבה יותר מהנדרש.
(ותוך כדי מחפשים את הראיון הבא עם הקטינה העילגת שעוד לא דיברה).
– נועצי החצים בתוכניות הריאליטי, אף שהתופעות המתרחשות היום קיימות כבר עשורים.
– מחרחרי ריב מקצועיים המאווררים את השד העדתי וגורסים שהכל בגלל שההוא כזה וכזה.
– עיתונאי פלילים בעלי מקורות בחדרי החקירות המקבלים הדלפות חלקיות.
– מתפלפלי צו איסור פרסום בעד או נגד. נגד, ברור, מה.
ולקינוח, בתחרות הראיון האווילי ביותר זוכה זה הרדיופוני של גבי גזית עם שימי תבורי.
אזהרה: הנגן נפתח שם אוטומטית. אז שקלו את צעדיכם.

 7 ימים

שרון גל כותב בעצמו את כתבת הסיום על החקירה בה היה מעורב ועל עזיבת ערוץ 10, לאחר שתיקו נסגר. שישה עמודים כולל היומן שלו, בהם מתועדים קורות חייו לפרטי פרטים. כל נסיונותיו הכלכליים, כל תחנות הביניים שלו בדרך לתהילה בערוץ 10 עם לילה כלכלי, הילדים, שיחות איתם, חייהם, וכנהלאה. מאלפי המילים עולה משפט אחד בלבד: איש צדיק תמים היה בדורותיו, ושמו שרון גל.
על האירוע, שיחת הצ'ט הסתמית שלא היה בה כלום, הוא כותב כמה שורות. בסוף הוא מספר שקיבל הודעה שהתיק נסגר ובכה מהתרגשות בפינת העישון בנתב"ג. האם הייתה סיבה לפרסם את המונולוג הזה של גל על עצמו? לא. האם לא עדיף היה ראיון עם שאלות ממשיות? כן.
ואם הציב גל תנאי לידיעות: או שאני כותב בעצמי או שאתם לא מקבלים כלום. מה צריך היה עורך 7 ימים לעשות? לוותר?
אולי. אבל אז הייתה יכולה לעלות טענה נוספת: מרחה התקשורת כותרות ענק על גל הנחקר. מה עם כותרות ענק משנסגר התיק?

אבל בהמשך לדבריו של ליבסקינד במעריב (בלווית שובל טוקבקים מטורללים), ושל רועי פלד בתגובות: מעניין מה יקרה עכשיו עם עמנואל רוזן. האם ידבר ואיפה ומה ומתי? או שמא כל זה ייראה בסרט הדוקומנטרי שלו על עצמו?

סופהשבוע

רון מיברג משווה בין שתי טראומות נובמבר: רצח קנדי ורצח רבין (הטור מתחילת החודש).
ובכלל, השתדרג החיפוש באתר. נניח תכתבו בגוגל מיברג+סופהשבוע, תגיעו לטור של כל הטורים.

המוסף לשבת/ידיעות

שום דבר טוב לא יכול לצוץ מטור שנפתח כך

אני לא פמיניסט. החיים גררו אותי לשם בעל כורחי. אישה שעושה תורנויות כרופאה ושלושה ילדים דעתניים לא משאירים יותר מדי מקום למעמד הגבר. התנועה הפמיניסטית הצליחה בגדול, לפחות אצלי בבית.

זוהי הפתיחה לחלק מהטור של יועז הנדל. בהמשך יש לו טענה אחת כללית: השיח הפמיניסטי של ארגוני הנשים בישראל, בחסות קואליציית ארגוני הנשים 1325 (ע"ש החלטת האו"ם שעסקה במניעת אלימות נגד נשים ובשילובן בתהליכי קבלת החלטות בנושאי שלום וביטחון), הוא שיח של השמאל הקיצוני בלבד: "שימוש בזכויות נשים כדי לתקוף את ישראל הפך לכלי יעיל בשמאל הקיצוני". כמו כן טוען הנדל שצה"ל מקדם נשים ומשלב אותן, בעוד שככל הידוע, כל הקידומים והשילובים הם בשוליים וכקישוטי דברור ויח"צ בלבד.
אגב, אם תגגלו "קואליציית ארגוני הנשים 1325" לא תגיעו לשום קואליציה, אלא לערב רב של כתבות וארגונים ועניינים.

נחום ברנע לא מזכיר את שלי יחימוביץ' אפילו פעם אחת.

גלריה

במקרה נתקלתי בביקורת המסעדה טופולופומפו (שגיא כהן), המדבר על בשרים במשקלי אימתניים, על טלה, על לקרוע את האוכל, ועוד.
ביקורת מסעדות זה לא משהו שנכתב עבורי, אין מה לומר, אבל איך מתמודדים הצמחונים/ טבעונים/ טבחונים החדשים, האלו שמנהלים קרבות פייסבוק מרים, שמפגינים מול מסעדות ועוד על התאכזרות לבעלי חיים, על תיאורי פורנו בשרים כזה? האם עדיין לגיטימי לכתוב על נעיצת שיניים בבעלי חיים? תוהה בקול.

מוסף הארץ

אווה אילוז בניתוח יפה של מדינת כל גזעניה.

כשהגעתי לישראל לאחר השלמת הדוקטורט, עדיין הייתי דתייה ואורתודוקסית… היהדות היתה מכל עברַי, ובכל מקום היא היתה בכפייה: הייתי חייבת לאכול כשר בקפטריית האוניברסיטה; הייתי חייבת לקנות יין כשר ובשר כשר בסופרמרקט; הייתי חייבת שלא להשתמש במכונית ביום כיפור; הייתי חייבת ללכת למקווה לפני החתונה; הייתי חייבת שרב ישיא אותי; עריכת קניות בשבת היתה משימה לא פשוטה. כל הפעולות והבחירות הרבות האלה שהפכו את הדת לעניין של מצפון פרטי, נכפו באופן טבעי וכמעט בלתי מורגש, מנטרלות את מעשה הבחירה הפרטי והופכות את הדתיות לשלוחה ישירה של המדינה. ישראל החזירה אותי לדתיות בכפיית המדינה, דתיות שדחו הורַי, כיהודים, כשהיגרו ממרוקו לצרפת.
תמיהה זאת, במשך שנים ארוכות, לגבי אופיה היהודי של מדינת ישראל, הסתיימה באורח פתאומי ביום שבו נרצח ראש הממשלה יצחק רבין בידי אדם דתי שהגן על ארץ ישראל, בשם תורה והלכה שלא ידעתי עליהן. באותו ערב, ארבעה בנובמבר 95’, היתה לי התגלות חילונית ‏(גם חילונים זוכים להתגלות‏): הבנתי שבצרפת ובארצות הברית היתה הדתיות שלי דרך לממש ערכים של חירות ואינדיבידואליות; הבנתי שזכויות אדם ואמונה באוניברסליות של הקיום האנושי תמיד יקבלו קדימות על האמונות הדתיות שלי; הבנתי שמה שחיבר בין דתיות ואוניברסליות עבורי עד כה, היה העובדה שצרפת וארצות הברית הבטיחו אזרחות שווה למיעוטים דתיים כמו היהודים.
היתה לי תובנה נוספת: בגלל שהתפיסה האוניברסליסטית של המדינה, שהיתה עבורי מובנת מאליה, לא עמדה בבסיס המוסר הקולקטיבי של ישראל, לא יכולתי להסכים למסגרת של “ליהודים בלבד”. ברגע אחד הפסקתי להיות דתייה. מה שהיה עבורי חוויה עזה ורבת משמעות במשך עשרות שנים, התרוקן באחת. משום שהיתה מחוברת בעבותות שכאלה לאינטרסים של המדינה, איבדה היהדות את קדושתה.

משתכשכים בביצה

ואכן, יהונתן גפן הפציע בעמודי הדעות של הארץ, כפי שפוענח כאן ב-29 באוקטובר.
קראו את התגובות. משעשעות במיוחד, מכל הכיוונים ומכל הזרמים. אולי המדור שמרכז במקרה היום בקליפת אגוז את מגיבני הארץ לדורותיהם.

מה עם ג. יפית וערוץ 10? חגי עמית במארקר שוטח את כל התמונה. עם כל הקישורים לנתניהו, והרעיון על פרידה מרפי גינת, לא הצלחתי להבין מאיפה הכסף ואיך תעמיד את הערוץ על הרגליים.
תוס', 14:18: n, פצחן הצפנים, העלה השערה מעניינת: אלי עזור.

ראיון סופהשבוע של אייס (נעמה תורן) עם נורית קנטי, עורכת מה בוער. חבל שהראיון לא ממש ערוך. חבל שקנטי משתדלת מאוד ללכת בין הטיפות ולא לייצר אמירה נחרצת על משהו. ייתכן מאוד שזה בלתי אפשרי, ושזו הדרך היחידה בה איש תקשורת יכול להתראיין היום. בקיצור, חבל.

ליאור דיין בטור פרידה אותנטי ממעריב.

גיל משעלי יכתוב על בידור ב-mako.
סיון קלינגבייל תגיש בחינוכית.
יוני שיינפלד פורש מעריכת במחנה. מהן הנסיבות?
רותי זוטא עוזבת את עריכת אתר הארץ באנגלית. בפרספקטיבה פתחו בקבוק.
אייל גיבלי, עורך ראש אחד, יהיה סגן עורך פנאי פלוס. סוגרים או לא?
אייל אופנהיים עוזב את ערוץ 24.

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק

הסטטוס של רוני ערן על נעמי פולני בפייסבוק. זה שעורר את התקשורת לשאול איך חיים מ-2,000 ש' בחודש.

בריחת מוחות, מדור הסאטירה של מקור ראשון מצחיק גם השבוע. עמנואל, בוז'י, שלי, אייל, מצגר.

בהארץ הקשיבו לי והעלו את הראיון של דון קישוט למקום מרכזי, וכך יכלו המעריצים להגיע.

מיילבק

מגנוס קרלסן זכה באליפות העולם בשח. ynet מדווח על כך במקום בולט, שזה יפה, אבל משהו קטן חורק. הכותרת: "אלוף עולם חדש בשחמט: דוגמן נורבגי בן 23". ובכן, הוא שחמטאי, אשר כמו שכל ספורטאי מוצלח בתחומו נבחר לשמש כפרזנטור של חברה זו או אחרת. שאם היה להפך, קרי – דוגמן שמשחק שח, באמת שהדבר היה ראוי לציון (נכון גם לגבי דוגמנית/שחקנית/שחקנית/דוגמנית).
מתוך הערך שלו בויקיפדיה

Carlsen modelled for G-Star Raw's Autumn/Winter 2010 advertising campaign with actress Liv Tyler. Noted Dutch personality Anton Corbijn was the photographer.[166] The campaign was coordinated with the RAW World Chess Challenge in New York, an event where Carlsen played an online team of global chess players who voted on moves suggested by three GMs: Maxime Vachier-Lagrave, Hikaru Nakamura, and Judit Polgár. Carlsen, playing White, won in 43 moves.[167] Film director J. J. Abrams offered Carlsen a role in the movie Star Trek Into Darkness as "a chess player from the future", but he had to decline, unable to get a US work permit in time for shooting.

ובכל זאת, הוא לא רק שחקן השח שמדורג ראשון בעולם, וכעת גם אלוף העולם בשח: Carlsen was selected as one of the "sexiest men of 2013" by Cosmopolitan.
(הינשוף של מינרווה)

יש עורכים בבית?

"אייל נולד קורא לך", הארץ
(תודה לאיריס גנור)

לאחר מתקפת החיוכים של הנשיא פרנסואה הולנד, מתפנה השגריר הצרפתי החדש בישראל להסביר בראיון מיוחד למה בדיוק התכוון הבוס שלו בעניין ההתנחלויות, איך יכול להיות שהם איגפו את ארצות הברית ומדוע היהודים לא צריכים לדאוג על אף האנטישמיות הגואה

(כותרת משנה, סופשבוע מוספשבת, מעריב). נו, מה חסר? שם השגריר כמובן. פטריק מזונאב.

צרות בכותרות

"אייל גולן ולהקת הטרף" (שער המוסף לשבת, ידיעות)

"שי ובועט" (כתבה על שי ניצן, שם, שם).

לפני פיזור

ברגעי הפיכחון והצלילות, כשאני מבינה מיהם חלק מהמגיבים, אני יודעת שאין עתיד ואין תכלית.
למשל ski, זה שמירר את חיינו כאן שבועות בכתבי שטנה נגד הישראלים שחיים בברלין, או בעלי דרכונים זרים, מתעלק עכשיו על הזמר הים תיכוני הקלוקל לפי דעתו, תוך שהוא משנה את מינו וטוען שהוא "אישה מזרחית". אותו ski, שנחסם אתמול, המשיך כמובן לשלוח תגובות נאצה. טענתו המפגרת והלא תיאמן:

את באמת חושבת כאשכנזית את יותר חכמה ופרענקית לא מסוגלת לענות לך? גזענית עלובה.

אני בהלם מגילויי הגזענות פה בתגובות, מה שמוכיח את טענתי: מדינת כל גזעניה.

להמשיך לקרוא ←

להמשיך לקרוא ←