הודעה לעיתונות:
ארגון העיתונאים דורש מ- ynet לבטל את ההחלטה לפטר את מובילי ההתארגנות באתר. במכתב שנשלח הבוקר לעורך הראשי יון פדר הודיע הארגון כי בכוונתו לנקוט בכל האמצעים הדרושים, לרבות תביעה אישית נגד פדר אם לא ייפסק לאלתר הניסיון לפגיעה בזכות ההתארגנות בדרך קלוקלת של פגיעה בעיתונאים ותיקים ומוערכים.
הבוקר קיבלו עורכת דף הבית אראלה גניסלב ועורך ערוץ המחשבים יהונתן זילבר (הנה המכתב ששלח לעובדי האתר) הזמנה לשיחת שימוע. במקביל פוטר גם העיתונאי תני גולדשטיין. השלושה נמנים על קבוצת של עיתונאים ב-ynet שהובילו את מהלך ההתאגדות באתר.
במכתב ששלח ארגון העיתונאים באמצעות באי כוחו, עו"ד אמיר בשה ואלי כהן, לפדר, נכתב כי
"צל קודר מרחף מעל של העיתונאים שעה שמדובר בעובדים שלקחו רק השבוע חלק פעיל כדין בהתארגנות עובדי ידיעות אינטרנט במסגרת ארגון עובדים – ארגון העיתונאים בישראל …מיותר לציין, כי פעילות עובד במסגרת ארגון עובדים הינה פעילות כדין ואל לו למעסיק לפגוע בשערה משערות ראשו של עובד שעושה כן. למען הסדר הטוב, נבקש להפנות אותך אל הוראות סעיף 33ח לחוק הסכמים קיבוציים:
"לכל עובד הזכות לפעול למען התארגנות עובדים בועד עובדים ובארגון עובדים, להיות חבר בועד עובדים ובארגון עובדים ולפעול במסגרתם".
- עוד קבע המחוקק בסעיף 33י לחוק הסכמים קיבוציים כי :
"מעביד לא יפטר עובד, לא ירע תנאי עבודה של עובד, ולא יימנע מקבלה של אדם לעבודה, בשל אחד מאלה:
(1) חברותו או פעילותו בארגון עובדים;
(2) פעילותו לצורך הקמה של ארגון עובדים;
מהתנהלותכם הבוקר, עולה כי מבוקש על-ידכם לגדוע את התארגנות העובדים באיבה וזאת באמצעות פגיעה ישירה בבטן הרכה של התארגנות העובדים – בעובדים שהם ממחוללי ההתארגנות והרוח החיה מאחוריה והכל מתוך מטרת-על – להילחם בהתארגנות העובדים באמצעות זימון עובדים לשימועים לקראת פיטורים ושבירת מטה לחמם, ויהי מה: גם אם מדובר בפיטורים ללא עילה אמיתית, גם אם מדובר בעובדים ותיקים ומצוינים והכל, על מנת להקריב אותם ואת פרנסתם במאבק של ההנהלה נגד התארגנות העובדים בחצרה.
כל האמור לעיל מביא אותנו למסקנה העגומה כי מדובר באמצעי לחץ ואיומים כלפי ציבור העובדים בכללותו מתוך מטרה לשבור את התארגנותם הלגיטימית במסגרת ארגון עובדים.
בנסיבות אלה, הרינו להודיעך, כי ארגון העיתונאים בישראל-ההסתדרות החדשה רואה בך, כנושא משרה בידיעות אינטרנט הפועל כאמור, אחראי באופן אישי לכל נזק שיגרם לעובדים כתוצאה מפועלותיך ובכוונתם לנקוט בכל האמצעיים העומדים לרשותם, לרבות תביעה אישית כלפיך בגין הפגיעה הקשה בחופש ההתארגנות, וזאת בסכום הפיצוי המרבי הקבוע בחוק (200,000 ₪ לכל מקרה של הפרת החוק)…."
על אף האמור, אנו שבים וקוראים לך כנושא משרה וכמי שחתום על מכתב הזימון לשימוע, לגלות אחריות והגינות מתוקף תפקידך, כך שבמקום לנתב את הפעלת הלחץ על העובדים המבקשים לממש את זכותם הבסיסית להתארגן, תפנה אותו כלפי ההנהלה לקידום ענייני העובדים ומעסיק בצוותא במקום להתסיס את השטח תוך נקיטת פעולות לא חוקיות."
ראשי ארגון העיתונאים מקווים שיוכלו לפתור את המחלוקות בהידברות, אולם מבהירים: שערה משערות ראשו של עיתונאי שמתארגן אצלנו לא תיפול. אם יידרש מאבק אנחנו ערוכים גם לכך!"
תוס': ועד עיתונאי הארץ מחזק את עובדי ynet.
בידיעה בנושא בהארץ מובא מכתב של פדר ל-ynet:
"…אנחנו נאלצים לבצע הבוקר סדרה מסוימת, נוספת, של שיחות שימוע, לאור כוונתנו לפטר כמה מטובי עמיתנו. במידה שההליך אכן יסתיים, במקצתו או ברובו, בהוצאה לפועל של פיטורים, מדובר יהיה בקריעה בבשר החי ממש. ואין זה נוסח לתפארת המליצה אלא ממשי לגמרי, וזאת בהתייחס לשיחות שימוע שהתנהלו עם כמה מן הטובים שבחברינו…
למעשה כל שוק התקשורת נמצא בימים אלה בבעיה חמורה, ומודלים שונים של קיצוצים והתייעלות מונהגים כעת בכל גופי המדיה… אשר לנו, המצב בשוק הפרסום קשה במיוחד, והשלכותיו כואבות במיוחד. אך אנחנו תקווה שהצעדים היום יאפשרו לנו לשמור על שלמותו והישרדותו של הארגון ושל כולנו. השלב הכואב שנאלצנו לבצע הבוקר הוא שיאו של מהלך ההתייעלות שהתחלנו בו לפני כחודשיים, ואנחנו רוצים לקוות שבזאת עברנו את עיקרו של הגל הקשה ושכעת התייצבנו".
גורם ב-ynet מסר להארץ בתגובה לטענות: "הן מוזרות מאוד ומופרכות. מדובר בשיאו של מהלך ייעול וקיצוץ נרחב שהתחיל לפני כחודשיים ובוצע עד כה רק בחלקו. נוכח הדו"חות שראינו לאחרונה לא היה מנוס מלהמשיך ולבצע את הקיצוצים, הכוללים מחלקות שונות של ynet, עד לסוף השבוע הנוכחי".
ולווט אנדרגראונד 
פינגבאק: סיכומספירה: עשרה פוסטים מהימים האחרונים 13.02.2012 | ניימן 3.0
דקה לפני שאתם נכנסים לרכב ועולים צפונה.
אהבתיאהבתי
היה מעבר? מיני מיקרובים החליפו את הסגלגלים הורורדים.
אהבתיאהבתי
החלפתי את האוואטרים כדי לגוון את החיים ואת המסכות.
מישהו מתנגד?
אהבתיאהבתי
זה שינוי מרענן ומשעשע, במיוחד כשתגובה שנכתבת בכובד ראש ובחשיבןת עצמית מלווה בדמות קופידונית.
אהבתיאהבתי
לא ייאמן.
אני גר בשדרה, בבוקר "התפוצצות המחאה" (שבת בבוקר) היו בשדרה שלושה אוהלים. ירדתי עם התינוק בשבע בבוקר וזה מה שהיה שם. חזרתי הביתה ופתחתי טמקא – הכותרת היתה "כל הארץ אוהלים" עם תמונה של שלושת האוהלים שכרגע ראיתי + כותרת שרוטשילד חצי נכבשה על ידי מחאה ספונטנית של עשרות אוהלים.
מה שקרה אחר כך ידוע – טמקא הפך לאוהל למשך חודשיים.
כולם ידעו שטמקא רק רוצים להפיל את ביבי – אבל לא היה מי שיכתוב את זה, כי גם שאר 99% מהעיתונאים היו עסוקים בלבלבל לנו את המוח על המחאה כי הם רוצים להפיל את ביבי.
עכשיו יודעים כולם כמה צדק חברתי מעניין את יון פדר.
פשוט להקיא מהאתר הזה. אם אתה לא פלסטיני או נהנה משם המשפחה מוזס, אין שום תועלת באתר המחורבן הזה. שלא לדבר על מדור התרבות שהוא הבדיחה הגרועה של הרשת העברית בכל הזמנים.
אהבתיאהבתי
זה באמת לא בסדר שפיטרו את תני רק עכשיו, היו צריכים לפטר אותו מזמן.
הוא כושל בכל פרמטר ובכל קנה מידה שניתן למדוד עיתונאי.
אהבתיאהבתי
למישהו יש בכלל ספק שהשלושה פוטרו מפני שנוני לא רוצה עובדים מאוגדים וכדי שכל השפנים יתחפרו עוד יותר עמוק במאורותיהם?
אהבתיאהבתי
ברור שזו הסיבה. אבל לשם שינוי, נוני הדורס הדורסני צודק. אסור שהם יהיו מאוגדים! זה גזר דין מוות לביטאון של קדימה, ואיך הוא יוכל לסחוט פוליטיקאים ככה? איך יוכל לקדם את עסקעות הנדל"ן שלו במנהל? איך יוכל לכופף את הרשות להגבלים עיסקיים שתאשר את הבעליות הצולבות?
אבל כנראה מה שמדיר שינה מעיניו זו השאלה איך, ללא מנוף לחץ על הפוליטיקאים, יוכל מוזס להשיג את כל האישורים לאחותו? אתה יודע כמה זה קשה לזייף אישור ווטרינר מחוזי לכלבת?
אהבתיאהבתי
אם יש עוד אנשים שחושבים שההתגייסות של ווינט למחאה החברתית היתה מתוך אידאולוגיה כלשהי, אני מקוה שנפקחות להם העינים.
אהבתיאהבתי
בהתחלה זה עלה להם בפרסום, עכשיו בעובדים.
זה העונש למי שחושב לטווח קצר בלבד.
אהבתיאהבתי
רגע אתה רומז שלקדימה אין אידאולוגיה?
אהבתיאהבתי
החיבור עם קדימה הוא תועלתני לגמרי, כי זו (עד לא מזמן) נראתה האופציה היחידה לנתניהו. הרצון להחליף את נתניהו גם הוא ממניעים תועלתנים גרידא, בגלל התחרות מצד "ישראל היום". אין פה ענין של אדאולוגיה משום כיוון.
אהבתיאהבתי
תני גולדשטיין כתב בחסד עליון והדיבורים עליו פה הם בגדר לשון הרע ורכילות עלובה וקטנונית. העניין פה הוא פיטורי עיתונאים שהתאגדו. זה העניין
אהבתיאהבתי
זה שאת עובדת בטמקא זו בעיה שלך. אבל אל תעבדי עלינו. תתיחסי למה שמובא למעלה. וגם כאן לנוחיותך.
אהבתיאהבתי
אל תגיד לי מה לעשות, רכלן וסכסכך. תני הוא עיתונאי מעולה נקודה.
אהבתיאהבתי
איזה שטויות. תני הוא כתב נפלא, משקיע וחרוץ ועורך נהדר. מה לעשות שעבודתם של עיתונאים גלויה לעיני כל ובקריירה של 15 שנה לפעמים טועים פעמיים. וזה קורה לעיתונאים הכי טובים. ובתום לב ואחרי שניסית ובדקת וטרחת לאמת ידיעה מכל הכיוונים. מתנצלים יפה, מנערים את האבק מעליך וממשיכים.
מעניין כמה טעויות יצא לך לעשות בעבודתך…
אהבתיאהבתי
יצא לי לעשות טעויות רבות מספור בעבודתי. כמו לכולם ואולי אפילו יותר. אבל כשאני טועה אני חייב להתנצל, מיד, בקול ברור ולמחול על כבודי, ותמיד ישאר נזק קבוע. תמיד. בכל טעות.
נכון להיום, אין אף גוף בתקשורת הישראלית שהכה על חטא על נזק שגרם בצורה הקרובה לסטנדרטים המקובלים מחוץ לעיתונות. בטח לא תני, ובטח לא אצל שוקן ולא אצל מוזס. והעובדה שצריך להיות אוליגרך כמו קלגסבלד כדי שתני יענש על שפיכת הדם, מקוממת אף יותר.
זו למעשה הטענה העיקרית שלי כנגד הרוב המוחלט של של העיתונאים: יש לכם פריווילגיות מתוקף מקצועכם. אבל אתם לעולם לא תרגישו שמץ מהאחריות הנוספת שמגיעה עם הכוח הנוסף. להפך, וכאן תני נכנס, הסטנדרטים האתיים שלכם נמוכים מהסטנדרטים של כל עובד, בכל מקום עבודה בעולם. כנראה כי אתם מפקחים על עצמכם. כמו הבנקים בוול סטריט. נותנים לחתולים לשמור על השמנת. ועוד לחתולים שמנים, אלימים, וחסרי כבוד לאדם באשר הוא אדם.
ותני גולדשטיין פשוט בולט מעל כולם בנמיכות קומתו, תתכבדי לפתוח את תקנון האתיקה כאן, ולספור כמה מ26 הסעיפים הפר תני בעבר. לפי הספירה שלי הוא עומד על לפחות 10. אבל גם שוקן לא יותר טוב. ולכן נדרש קלגסבלד האוליגרך/המקושר/האלים כדי לנער את שוקן. עלי אף אחד לא מגן. אני לא אוליגרך. אני מתעצבן, (כבר לא לבד), ומוצא עצמי חסר אונים מול האטימות של מועצת העיתונות בנושאי אתיקה.
אבל תמשיכו לכתוב דברים יפים על תני גולדשטיין, וכמה הוא חביב בישיבות מערכת. ואיזה קטעים איתו. אני אצפה שיפתח פעם את תקנון האתיקה לפני שהוא הולך לעבודה.
אהבתיאהבתי
ואני מצפה שתאמר לנו מה אתה עושה, מר מושלם-חכם-יודע כל, שלומד את כל מה שהוא יודע מדה מרקר, כדי שנוכל לבלוש גם אחרי עבודתך שלך ולתקן את טעויותיך! ולומר לבוס שלך מתי ראוי לפטר אותך!
אהבתיאהבתי
המאמר שאליו את מתיחסת הוא מהאקונומיסט, אבל אני מודה לך שהוכחת לכולנו את הרדידות של ה'תחקירים' בטמקא.
ואם את כבר מתעניינת במעשי, לי אין בוס. אני מייצר מקומות עבודה למחייתי. זה התפקיד שלי במערכת המקומית, וגם הגלובלית. אני לוקח סיכונים עם המשפחה שלי. אבל בניגוד אליך, אם אני משקר לעצמי, למחרת אני גר ברחוב. ואם אני חורג מתקנון האתיקה, אני גר ברחוב במקרה הטוב, ובמעשיהו אם זו חריגה בסטנדרטים של תני גולדשטיין. אני האדם הרזה שהבירוקרטיה והטייקונים חיים ממנוץ
ואל תרחמי עלי. החיים שלי טובים ואני אוהב אותם למרות המתח. כי אני לפחות לא עובד בשביל 5,000 וצריך לסבול אנשים צבועים, מתחסדים, וצדקנים סביבי כל היום.
אהבתיאהבתי
כמי שמיטב ימיו עוברים עליו במאבק בהון הגודע את מטה לחמם של עובדים מתארגנים רק משום כך, רק כדי שיוכל להמשיך ולחלק את ההון באופן לא שוויוני, אני תמיד מופתע מחדש מחוסר העניין העיתונאי בסיפורים האלה. אני מקווה שעכשיו, כשזה "בבית", אולי המגמה תשתנה.
אהבתיאהבתי
חוסר העיניין של התקשורת נובע מהעובדה אין שום עיתונאי שמכיר את המציאות שתומך בעבודה מאורגנת. אין שום דרך לכתוב דברים אינטלגנטים בזכות ההתאגדות בישראל של 2012. למעשה אין שום טיעון בזכות חופש ההתאגדות כיום שאינו מביך. ולפני שצולבים אותי, שתי נקודות למחשבה:
1. עבודה מאוגדת דורשת להשתתף בניהול של החברה ומסרבת לטול אחריות על תקלות. כך, לדוגמא וועד עובדי חברת החשמל עם מצבה הפיננסי החמור של החברה, או עופר עיני ואירגון הכבאים שהכשילו את הרפורמות בשירותי הכבאות, והיום זורקים את האחריות על שטיניץ וישי. או גמישות ניהולי או שותפות באחריות.
2. כל משא ומתן בין פוליטיקאי לעובדים מאורגנים מסתיים בשוד הקופה הציבורית. אצל עובדי רשויות ועובדי מדינה זה ממש שוד+רצח+אונס ברוטלי. בסקטור הפרטי החברות פשוט פושטות רגל – כמו ג'נרל מוטורס, או את"א. ורק אז נופלות על משלם המיסים שוב (איפה הכסף?). ובמדינת היהודים המציאו שיטה נוספת לממן עובדים מאורגנים – רגולציה: ראה ערך הקרטלים של הבנקים. ללא איזונים ובלמים, העבודה המאוגדת היא עוד מס על הציבור. כמו מס נוחי במלט, ומס תשובה בגז.
וכל זה ללא איזכור של יוון.
אז יאללה יאללה. תתנפלו. אבל לפחות תקראו לפני. 😯
אהבתיאהבתי
שקלתי אם "להתנפל" והגעתי למסקנה שדיסלייק יספיק לפרובוקציה הילדותית הזו. אני לא יודע אם אתה מחזיק מעצמך אחד ש"מכיר את המציאות", ואיזו "מציאות" אתה בדיוק מכיר, אבל מה שכתוב אצלך רחוק ממנה מזרח ממערב.
כמי שחי את המציאות הזו ועוסק בה, אני יכול לומר שפני הדברים שונים לגמרי ממה שאתה מציג.
כך או כך, העבודה המאורגנת כאן היא לא הסיפור. הסיפור הוא אנשים שהתאגדו במקום עבודה כדי לשפר את תנאיהם, ופוטרו בשל כך. מנהלים, שאין להם רתיעה מלמנוע מזון מפיהם של ילדי האנשים האלה, כדי שהם ימשיכו להרוויח הרבה, והפלבאים מעט. זה הסיפור.
אם פעם תרצה להכיר את המציאות ותיגמל מתגבוב משמיץ ופרובוקציות בשקל, אשמח להסביר לך מספר דברים.
אהבתיאהבתי
אלעד, ברשותך אבקש באמת שתרחיב. בניגוד לפיוזים הקצרים שלי בד"כ, דווקא בנושא האיגודים אין שום פרובוקציה – אלא אם אתה חושב שאי אפשר שלא להסכים איתך, ומי שחולק עליך אינו עושה זאת מהתבוננות פשוטה במציאות, אלא מפרובוקציה ילדותית. אז לא. אני באמת חושב שאתה לא רואה את הדברים לעומקם ולרוחבם. אבל אני יודע שאני טועה הרבה ובד"כ. אז תסביר לי. באמת.
תסביר לי היכן המציאות שונה ממה שכתבתי: האם יש אירגון עובדים שמוכן להתחלק עם בעלי המניות בהפסדים מהכיס הפרטי? האם יש פוליטיקאי שיסתכסך עם בלוק מצביעים ויסכן את הקרירה שלו כדי להגן על הקופה הציבורית, כדי לחסוך לנו במיסים ששוחטים אותנו?
מה זה משנה לי ולך אם נוחי גונב לי ת'פנסיה בחסות המדינה, או עובדי המדינה גונבים לי את המשכורת במיסים שמתפזרים לרוח, כי הם קיבלו קביעות והיום הם כבר הלכו/סגורים ביום שני/שובתים/לא עובדים/בחופש/בפגרה/בימי הבראה/לא במשרד/לא בא להם. מה ההבדל? (אולי חוץ מקינאה בנוחי). הרי 2,000 עובדי מדינה לא יעילים גוזלים לנו בשנה הרבה יותר ממה שניר גלעד גנב לנו בשקשוקה שלו עם האחים עופר. אז מה?
אהבתיאהבתי
ובהקשר הזה, רציתי להביא את אחד המאמרים שעזרו לי לשנות את דעתי. תקרא. אולי גם אתה מסוגל לשנות את דעתך.
אהבתיאהבתי
אתה מציב בפניי משימה כמעט בלתי אפשרית במגבלות הזמן שאני מקדיש לתגבוב פה. ראיתי את המאמר אליו הפנית, הוא תלוש מהמציאות בארץ בערך כמו הדברים שכתבת למעלה, הוא וודאי לא יגרום לי לשנות מדעתי (שאינה "דעת" בלבד, אלא אידיאולוגיה, שאני שמח שמקצועי מאפשר לי לקדם).
כיוון שביקשת שאני ארחיב (כי מהדברים "אין טיעון בעד ההתאגדות שהוא אינטליגנטי ולא מביך" קיבלתי רושם שונה), אכתוב למטה מספר מילים בזכות העבודה המאורגנת והמציאות הנוהגת בארץ, אני פתוח לשאלות ולהבהרות אח"כ. יכול להיות שאחרי שאציג את העובדות יתברר שיש בינינו מחלוקת ערכית, על העובדות אני מקווה שלא תהיה מחלוקת.
שוק העבודה סובל מאי שוויון אינהרנטי בין הצדדים לחוזה העבודה. המעסיק תמיד חזק יותר, עשיר יותר ובעל יותר אפשרויות מהעובד הבודד, ובכך נפתח פתח לניצול. המדינה אינה מפקחת על הניצול אלא באמצעות חוקי מגן הקובעים רף מינימלי בלבד (וגם הם אינם נאכפים). בפני העובד הבודד שמעסיקו, למשל, מעוניין להפחית מחצית משכרו עומדות שתי אפשרויות – לבלוע את הגלולה המרה, או לסיים את העסקתו, ולקבל פיצויי פיטורין אבל להשאר בלי עבודה.
העבודה המאורגנת מתווה דרך שלישית, נוספת, של שינוי הסכם העבודה ומיקוח מתוך עמדה של שוויון. הסולידריות בין העובדים לבין עצמם מהווה משקל נגד לכוחו העצום של המעסיק. השינויים שיבקש המעסיק להנהיג בתנאי ההעסקה של עובדיו, גם אם נניח שהוא במצב קשה שמחייב הפחתת שכר (כמו הדוגמא שנתתי), או אפילו פיטורי עובדים, ייבחנו בחדרי ישיבות מרווחים, בסיוע ארגון העובדים ואנשי המקצוע (אנשי איגוד מקצועי, עורכי דין וכיו"ב) שהוא מעמיד, ויגיעו להסדר מאוזן לטובת מקום העבודה ותוך שאף אחד מהצדדים לא מנצל כח מיקוח עדיף. בניגוד למה שכתבת, לעבודה המאורגנת אין כל רצון לנהל את המפעל, ולשאת באחריות לניהולו. הניהול נותר בידי ההנהלה.
אירועים כאלה (ישיבות ארגון העובדים עם ההנהלה בנסיון למצוא פתרון למצוקת המפעל) הם עניין שגרתי במקומות עבודה מאורגנים, גם במגזר הציבורי. ארגון העובדים אינו מתווכח עם הצורך בקיצוץ התקציבי, ועם היקפו, למרות שמקרים רבים (במגזר הציבורי בעיקר) הוא תולדה של הנהלה מושחתת, בלתי מקצועית ובזבזנית. יחד עם זאת, ארגון העובדים יקפיד שהקיצוץ לא ייפול על שכם העובדים בלבד, אלא יבוא גם משדרות ההנהלה ומההוצאות האחרות.
בעבודה מאורגנת יש גם חסכון בעלויות ניהול ולעיתים גם בעלויות שכר עבור המעסיק. לא כל עובד נכנס למנהל ותובע העלאה – ההעלאות (לעיתים בפרוטות) מוסדרות ושקופות בהסכם הקיבוצי. השכר אינו גבוה בהכרח (הייתי מעורב בסכסוכים במפעלים בנגב של תאגידי צריכה בינלאומיים ש"מדפיסים כסף", אבל עובדיהם מרוויחים משכורות בינוניות ומטה) אבל הוגן, והבטחון התעסוקתי וההטבות הנלוות משלימים את צרכי העובד במקום העבודה, במקום השכר. משא ומתן מתנהל לא עם כל עובד בנפרד, אלא עם נציגות העובדים, שהיא מנוסה ומקצועית והיכולת להגיע איתה להבנות (שוויוניות) גבוהה. במקביל, גם במקרה של קושי וצמצומים, ביצוע המהלך יחד עם נציגות העובדים מעניק הגנה טובה יותר למעביד ככל שהמפוטרים יתבעו אותו, וגם התביעות מועטות ככל שנציגות העובדים שותפה לפיטורין.
כל זאת מבלי שפירטתי את המובן מאליו – עובדים שההסכם והבטחון משמרים אותם במקום תעסוקה אחד, גם בשכר לא גבוה, מחויבים אליו ומקצועיים יותר בעבודה בו. אני מכיר מפעלים שעובדי כפיים בהם מעוניינים שבניהם ימשיכו את דרכם, כי המפעל הוא מקור הפרנסה של המשפחה. שמעת נכון – לא רוצים שבניהם יהיו עורכי דין, אלא פועלי כפיים כמותם.
כך זה עובד, וזה עובד, במקומות רבים בארץ. חלקם רווחיים מאד, ובעלי הנהלה מוטת רווח. אפשר להזכיר את מפעלי ים המלח, רותם אמפרט, מכתשים, רפא"ל, התעשייה האווירית, כולם מקומות עבודה מאורגנים בהם ההנהלה והעובדים פועלים לשיתוף ולהצלחת המפעל.
לסיום, אתייחס להאשמות שמוטחות בעבודה המאורגנת; לפני כן, חשוב לזכור, שהעבודה המאורגנת מתווה חלוקה שונה של ההון במפעל. בעיני, חלוקה צודקת יותר, וכן אני חושב שכאשר ברמות הנמוכות מועסקים עובדים וותיקים שההסכם הקיבוצי משאיר אותם במפעל בשכר לא גבוה אולם תמורת בטחון תעסוקתי, ההון מלכתחילה רב יותר. בהתאם, מי שמעוניין להותיר את חלוקת ההון המקובלת בעינה (ההון לטייקונים, הבוטנים לעובדים) מתנגד לה, מטעם זה. מאחר וזה טעם לא "סקסי" למאמרים בתקשורת (כי מי יזדהה עם מאמר של טייקון או של אחד מכלבלביו שאומרים "תשאירו לנו את הכסף, רוצים עובדי קבלן בפחות משכר מינימום), הם מטיחים בעבודה המאורגנת שורה של טענות ישנות שבמידה מרובה אבד עליהן הכלח, ובמידה נוספת מייצגות תופעות שוליים של העבודה המאורגנת שהיא תופעה מבורכת בסה"כ.
כך לגבי הטענה שהעבודה המאורגנת מייצרת בטלנות, כי "לא ניתן לפטר" את עובדיה; זה למשל, לא נכון לחלוטין. כל עובד ניתן לפטר. העבודה המאורגנת מכניסה להליך את נציגי העובדים, ואת דרישת ההסכמה (בחלק מהמקומות, לא בכולם), שתפקידם לוודא שההליך אינו שרירותי. לא ניתן לפטר עובד מאורגן מתוך גחמה, זה נכון, אבל ארגון העובדים אינו מגבה עובדים שאינם עובדים, אם מוצגות לו ראיות טובות לכך.
כך לגבי הטענה שהעבודה המאורגנת מייצרת נפוטיזם; מדובר בתופעה ישנה שהיתה בשוליים ושבאמצעות חקיקה חדשה נכחדת. היתה לה גם סיבה – בהנהלות הגופים הגדולים היו עסקנים ומקורבים שנהגו להכניס לעבודה את אנשיהם בסיטונות. הכנסת קרובי משפחתם של העובדים היתה משקל נגד לכך. ראה ברכבת, שספינים של ההנהלה מאשימים בה את העובדים כמעט בכל חולי, ומתעלמים מכך שהנהלתה של הרכבת הורכבה לאורך שנים מעסקני ליכוד שייעול העבודה בה היה הדבר האחרון שעניין אותם.
לגבי הטענה שהעבודה המאורגנת מעלה את עלויות השכר – כפי שכתבתי למעלה, זה לא נכון או לא בהכרח נכון. השכר ברשויות המקומיות המאורגנות רחוק מאד מלהיות גבוה. פחות ממה שמרוויחים שם חלק מהעובדים מאורגנים אינו עומד גם בחוקי המגן.
לגבי ניקור העיניים התדיר עם שכרם של עובדי הנמל וחברת החשמל – ראשית, הלוואי וכל מקומות העבודה המאורגנים היו מספקים שכר כזה לעובדיהם, לא היינו מצויים במשבר של אבדן מעמד הביניים. מקומות העבודה האלה מייצרים הון עצום, והשאלה היא להיכן הוא הולך. אני מניח שאם הוא היה הולך לאיזה תשובה שהמדינה היתה נותנת לו את הזכיון על הנמל והוא בתורו היה מעסיק פועלים הודיים ב3,000 ש"ח לחודש זה היה עובר לך מתחת לרדאר. זה שהוא מפרנס בכבוד 1,000 משפחות או יותר, זה מציק לך. כך או כך, עובדי הנמלים הם אחוז בודד מהעובדים המאורגנים במדינה, שלא בהתאם לנפח התקשורתי שהם תופסים. הם אנומליה, לא שלילית בעיני. אי אפשר להסיק מהם על הכלל.
כל הטיעונים שהעלית, שלחלקם התייחסתי לעיל, הם טיעונים תוצאתיים, על התוצאות שנגרמות לטענתך מהעבודה המאורגנת. אין בהם כל נימוק ערכי. בהתאם, גם אם היה בהם ממש, הרי אלה דברים שיש לתקן במציאות העבודה המאורגנת הנוכחית, ולא דברים שדינם להביא לביטולה. ממש כשם שמי שטוען שעיתונאים עוסקים בהוצאת לשון הרע הוא 1) מייחס תופעה שבשוליים לכלל העיתונאים ו 2) יכול לכל היותר להביא לביעור נגע לשון הרע, אבל לא לביטול מקצוע העיתונאות.
מקווה שזו הרחבה מספקת לטעמך. לפרטים, זה אני. http://www.shilony-law.co.il/siteFiles/13/365/7064.asp
אהבתיאהבתי
די! אני בשוק! מאמר בדה מרקר? זה מה שעיצב את דעתך? על ספרים שמעת? למידת ההיסטוריה?
אהבתיאהבתי
פינגבאק: כשאוליבר טוויסט היה עובד קבלן | מילים מילים
מכל האנשים במערכת, כואב לי על אראלה. ג'וני הוא בחור של בדיחות וצחוקים ולא התרשמתי שהוא עיתונאי רציני. על עלילותיו של תני אין מה להרחיב. אבל אראלה? עצוב, מקומם, כל התשובות נכונות. אשה חכמה משכמה ומעלה, עורכת בחסד שתענוג לעבוד איתה. אין ספק שמישהו במערכת התחלק טוטאלית על השכל.
אהבתיאהבתי
מייסד ועורך:
http://gvr.co.il/?author=1
אהבתיאהבתי
יאללה, בוא נראה ונשמע מה יעשו עכשיו נחום ברנע ושמעון שיפר המצוקצקים לטובת המפוטרים.
בואו נראה האם מחר בידיעות אחרונות תתפרסם ידיעה שכותרתה תהה "התפקדו לוועד עובדים ופוטורו", כפי שאולי היתה מתפרסמת במקרה של ארבעה מפוטרים בנסיבות דומות ממפעל ביוקנעם.
בואו נראה
אהבתיאהבתי
עד מחר-מחר גג
ארי בעדר צאן ינהג
מחר יכו באלף אבודים
מכתבי פיטורין של חג
המצקצקים שנקראו
כלבי השמירה
ימשיכו לרבוץ
בפתח המלונה
אוחזים בעצם ע נ ק י ת
ויקשקשו בכל פעם
שטייקון עובר,
בזנבם.
כל זה אינו משל ולא חלום
זה נכון כאור בצהריים
כל זה יבוא מחר אם לא היום
ואם לא מחר אז מחרתיים
אהבתיאהבתי
תני גולדשטיין הוא לא אבידה גדולה למקצוע
אהבתיאהבתי
איזה כיף להחליש, אה? העיקר שליטרת הבשר המדממת תקבל עוד נגיסה. "דפקנו את השמאלנים". מגעיל.
אהבתיאהבתי
שמאלני??? תני??? סתם איש לא מקצועי.
אהבתיאהבתי
השמצה בעילום שם היא התנהגות בזויה.
לעצם העניין, לכל הדעות תני הוא הכתב והעורך הכלכלי הכי טוב ב-ynet, ולכן עזיבתו היא אבידה גדולה.
אהבתיאהבתי
תני גולדשטיין הוא בושה למקצוע. וכן, חייבים להודות שהאבטלה הארוכה שמצפה לו היא טובה, לכולנו. לישראל, לימין, לעיתונות, ולשמאל (שלא יחשבו שכולם שם הזויים). ומזל שלאטמה עוקבים אחרי השטויות שהוא פולט ממקלדתו בכל מקום שעושה את הטעות ושוכר את שרותיו. אלמלא לאטמה, מי יעשה ביקורת לתקשורת? עוזי בנזימן? ניקולאי בוכרין?
אהבתיאהבתי
זה העניין? מה שחושבים בלאטמה על תני?
אהבתיאהבתי
זה ממש לא הענין ולאטמה 'מענין את הסבתא שלי', אלא שזה מתבקש מאליו ללנקק לעובדות שהתוודעות אליהן גורמת לסיפוק על כך שמקצוע העיתונות יוכתם פחות כש"עיתונאי" שכזה מפאר את שורותיו. כן, וזה לגיטימי לאזכר זאת גם אם הנסיבות שערורייתיות לא פחות.
אהבתיאהבתי
גנבת לי את התגובה.
אהבתיאהבתי