ג'ונתן טסיני הגיש תביעה ייצוגית נגד אריאנה האפינגטון על שלא שילמה לבלוגרים שכתבו באתרה, אותו מכרה ל-AOL ב-315 מיליון דולר. הבלוגרים לא ראו מכך שקל, אבל שישה מעורכיה קיבלו כל אחד מיליון דולר.
טסיני מפרט בבלוג שלו שהגיש את התביעה נגד האפינגטון, האתר שלה ו-AOL בשם אלפי בלוגרים. הוא אומר "אנחנו חיים בעידן של מלחמת מעמדות חסרת רחמים. אנחנו האומה העשירה בעולם, אבל העושר מגיע לידיהם של מעטים. הזירה הגדולה ביותר למלחמת המעמדות היא במקומות העבודה: המנכ"לים והמנהלים שלהם חושבים שהם החלק הכי חשוב בחברה ושלהם מגיע לקצור חלק משמעותי עד דוחי מתנובת העובדים".
האפינגטון פוסט, אומר טסיני, איננו, לא היה ולא יהיה כלום בלי התוכן שיצרו אלפי כותביו… האפינגטון חושבת שרק לה מגיע ליהנות מפרי העובדים שלה. הוא קורא לה צבועה, וטוען שהיא גרועה מכל המנכ"לים: אלו לפחות משלמים לעובדים שלהם משהו, ואילו היא – נאדה.
טסיני קורא לכל הכותבים להפסיק לכתוב להאפינגטון פוסט עד שהצדק ייצא לאור. כתיבה לאתר תהיה לשבור שביתה. כל מי שיכתוב לאתר הוא חלאה, אומר טסיני, ומבטיח לפרסם מחר רשימה שמית של "פרוגרסיב לידרס" שכתבו להאפ, ויבקש מהם לכבד את השביתה.
בדיוק לפני עשר שנים היה טסיני אחד מהתובעים את גופי התקשורת הגדולים על שפרסמו מחדש באתרי האינטרנט שלהם כתבות של פרלינסרים ולא שילמו להם על הפרסום הנוסף.
דובר האפינגטון פוסט אמר לגארדיאן ש"התביעה חסרת בסיס כי הבלוגרים משתמשים בפלטפורמה של האתר בדיוק כמו קבוצות בלוגרים לא משולמות אחרות ברחבי הרשת, על מנת שעבודתם תיחשף לכמה שיותר קוראים. מאותה סיבה אנשים משתתפים גם בתוכניות אירוח: לקדם את עצמם ואת רעיונותיהם. הבלוגרים בהאפינגטון פוסט יכולים לפרסם את הפוסטים שלהם בכל מקום ואתר".
אמשיך לעקוב. כל החלטה שהיא תהיה תקדימית בדיוק כמו המאבק הקודם של טסיני.
מעניין מה יהיה הצעד הבא של האפינגטון.
ברור מאליו שאני בעד מלחמתו של טסיני.
ולווט אנדרגראונד 
פינגבאק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » Arianna Huffington is the new media Marie Antoinette: Let them eat megabytes
פינגבאק: לטובת הציבור | מילים מילים
פינגבאק: סיכומספירה: עשרה פוסטים איכותיים משלושת הימים האחרונים 14.04.2011 | ניימן 3.0
פינגבאק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » רוצה אהבה
אני חצויה לחלוטין במקרה הזה, אני מהמרת על הפסד לטסיני למרות שכביכול אני אמורה לצדד בו. כללי המשחק אולי לא נראים טוב אבל הם ברורים לחלוטין למשתתפים, יכלה הפינגטון, לפנים משורת הדין, לזרוק עצמות(קטנות, של אפרוח כאלו…) לבלוגרים, נכון- אבל היא אכן לא חייבת. נחכה ונראה, אולי תהיה כאן התפתחות משמעותית ביחסי הבלוגרים- אתרי תוכן?
אהבתיאהבתי
אני מסכים עם אסתי ואיתך שהיה ראוי יותר אם אריאנה היתה משתפת קצת גם את הבלוגרים, ולו רק בשביל התדמית הציבורית שלה.
אבל אם תעשו את החשבון, בהנחה שאריאנה היתה זורקת להם 10-20%, תראו שכל בלוגר (אומרים שיש אלפים כאלה) היה מקבל נתח של כמה אלפי דולרים בודדים.
לא משהו ששווה לצאת למאבק משפטי עליו (חוץ מלעו"ד שיקבל את הנתח הגדול שלו מהסך של כולם יחד).
אהבתיאהבתי
שועלן
גם, נניח, אלפיים דולר לבלוגר זה סכום נאה, כאן, בארה"ב ואפילו ביפן טרום הצונאמי. אבל שוב, אין כאן מחויבות.הפלטפורמה מתאימה לחלוטין למי שרוצים להעביר מסר ובפועל(דבורית מוכיחה כאן) י לא מעט בלוגרים שזכו בעקבותיה לחשיפה, פרסום, כסף, הטבות, ועוד.
נמתין בסבלנות……
אהבתיאהבתי
סיפור של אהבה.
מה שמדהים, ואולי לא, זה איך עו"ד מצליח לעשות עשרות מיליוני שקלים מעבר למימון 2 משפחות במשך עשרות שנים (כנראה ברמת חיים גבוהה).
אהבתיאהבתי
למחשבתי אין להם שום קייז, לא חוקי ולא מוסרי.
נניח שמחר תפוז מוכרים את עצמם לגוף אחר. האם לבלוגרים, או מנהלי הפורומים, יש זכות לחלק מהכסף? בולשיט. ובתפוז אין אפילו עורכים אלא רק מנהלים קטנים. לא רוצים את ה'בעלות' החדשה? ביי ביי.
הבן אדם מחפש מובלטות ודבורית נותנת לו את המקום. הוא מצא עו"ד על בסיס אחוזים ואולי יקבל לשלם הוצאות כך שילמד.
אני במקומה שולח לכל אחד ואחת מהכותבים קופון לקפה ומאפה.
אגב, האם יש בסיס להנחה שהיו לה גם כותבים כאילו יותר משמעותיים מהאחרים? כלומר מלבדה? כלומר כוכבים? מעניין מה קורה איתם במעבר. אולי היו כאלה שכן מקבלים תשלום על ההצטרפות למעבר? אולי על זה יצא קצף הכותב.
אהבתיאהבתי
אני מנסה להבין אותך:
לפי הגיון שלך. האם פלטפורה שמוכרת תוכן אינה צריכה לשלם ליצרני התוכן שאותו היא מוכרת?
עיתון לא צריך לשלם לעיתונאים שלו?
מגזין בלוגים שהוא בעצם עיתון לא צריך לשלם לבלוגרים שהם העיתונאים במקרה דנן?
רק שנבין.
אהבתיאהבתי
באותו הגיון שלך, נניח.
בכווונה כתבתי תפוז בהשוואה להפינגטון. בשני המקרים יש באתר כל מיני בלוגים שאנשים כותבים בו בחינם מסיבותיהם.
בשני המקרים האתר מתקיים מפרסומות שמגיחעות בגלל התנועה.
בתפוז אפילו אין השקעה מצד ההנהלה בתוכן, כלומר אין עריכה וכו'. בד"כ תחזוקה בלבד.
כלומר בשני המקרים האתר לא מוכר את התוכן ישירות אלא בעקיפין ע"י שימוש בו ליצירת תנועה.
בניגוד למקרים האלה, דבורית למשל קיבלה תשלום עבור התוכן באתרים בהם פרסמה את הבלוג והאתרים נהנו מהתנועה שהיא יצרה ו)אולי)גם מהפרסטיג'ה של נוכחותה באתרם. אין לי מושג מהי חלוקת הבעלות על התוכן שהיא פרסמה באתרים אחרים.
עכשיו נניח תפוז מוכר את האתר? האם יש לו מחוייבות כספית/מוסרית כלפי כותב הבלוגים? אצלי לא.
אותו דבר בהפינגטון.
אצלי זה לא נקרא פלטפורמה שמוכרת תוכן. גם אחרי האקזיט זה לא אתר שמוכר תוכן (פרט לתוכן הנרכש שזה כנראה התוכן שהפינגטון יוצרת בעצמה ואולי עוד כמה 'כוכבים'. אגב, יש להניח שגם במקרה כזה ה'כוכבים' בתשלום לא אמורים לקבל תוספת בגלל המכירה כי קיבלו מה שקיבלו עבור הכתיבה אלא אם דאגו להכניס סעיף משפטי מיוחד עבורם) שכן כל עושי התוכן יכולים לבחור לא להמשיך.
בטוחני שמבחינה משפטית טהורה הפינגטון מכוסה ובצדק.
איך אמר פעם האיש. ירצו? יכתבו. לא ירצו? לא יכתבו.
מה הקשר לעתון? נניח שישראל היום ימכר ברווח גדול לגוף אחר. האם הבעלים צריכים לחלק חלק ממה שיקבלו לכותבים? לא. אותם כותבים יוכלו לבחור אם להמשיך לכתוב או לא.
'מגזין' בלוגים אינו עתון. הבלוגרים אינם עתונאים אפילו אם חלקם מתפרנסים מהמקצוע הזה. מן הסתם יש עתונאים שאולי מקבלים תוספת תשלום בגלל בלוג שהם כותבים אם האתר (או גוף אחר) שבו מתפרסם הבלוג חושב שזה שווה לו. אולי דרוקר, אולי בן-ימיני וכו'.
אהבתיאהבתי
זה ממש לא אותו הדבר ולכן ההשוואה לא נכונה.
האפינגטון פוסט כשמו כן הוא. פוסטה. יענו עיתון. עיתון בלוגים. מה שהיה לו למכור ועל זה כוחו זה התוכן התקשורתי והעיתונאי שלו.
כתבו בו עיתונאים וכתבו בו בלוגרים וכולם ביחד יצרו תוכן עיתונאי.
לכן כל זכות קיומו היתה על התוכן שהם יצרו.
מבחינה חוקית כשהם הסכימו לעבוד בחינם, הגיברת לא צריכה ולא מחוייבת לשלם להם.
מבחינה מוסרית לא ברור לי איך יכלה למכור בסכום כזה ולא לתת לכל אחד מהכותבים סכום כסף צנוע כמתנת פרידה על תרומתם הגדולה להצלחה.
ושוב, אין ספק שההצלחה המסחרית הגדולה זו עבודה שלה, אבל אם לא היה לה את החומרים המשובחים שיצרו הבלוגרים לא היה לעיתון שלה כזה ערך והיא לא היתה יכולה למכור אותו בכזה מחיר.
אהבתיאהבתי
מסכים שאיננו מסכימים.
נו שוין, זו לא הפעם הראשונה.
אהבתיאהבתי
עוד מחשבה.
אותם בלוגרים (שכתבו בחינם) בהפינגטון הרי בחרו באתר שלה בגלל סיבותיהם ויש להניח שהעיקרית בהן היא התפוצה הרחבה של האתר וכמות התנועה/חשיפה שהם מקבלים לעומת בחירה בפלטפורמה אחרת או באתר משלהם. יש להניח שהם קיבלו מה שרצו שכן אחרת לא היו ממשיכים שם. אם היתה להם תועלת, כלכלית או אחרת, או לא זה חישוב של כל אחד לעצמו.
מה השתנה עם המכירה? בהנחה שהכל ישאר אותו דבר (או אף ישתפר) הרי שהתועלות שלהם ישארו אותו דבר. במידה והפלטפורמה החדשה תוכיח שאינה מספקת אותם תמיד יוכלו לבחור לעזוב.
מצד שני, מותר לתבוע ואולי באמת היא בסוף תזרוק להם כמה גרושים, תנתק (אולי) את הקשר עימם (מה שיגרום להם לאיבוד התועלות שלהם מההופעה אצלה) ותמצא חדשים.
אהבתיאהבתי
מרתק.
מדהים מצד אחד. לא מפתיע מצד שני. בדיוק כמו שאמר יגאל כהן. לעבדים המודרנים יש פנים משלהם. ככה גם לבעלי העבדים.
אהבתיאהבתי
כשיגאל כהן הופך להיות מישהו שמצטטים אותו, זה הזמן לומר שלום וללכת לאשפוז מרצון. כנראה אני הוא המשוגע
אהבתיאהבתי
רעיון מצויין!!! בית חולים לחולי נפש זה המקום הכי מתאים לך ולחבריך נערי הזוועות עם הסמרטוטים על הראש ומתחת לחולצות המצחינות שלכם!!! קח איתך את הלל הוא יהיה הכוכב שם ❗ 👿
אהבתיאהבתי
מסתבר שטסיני דובר עברית, נסי להזמין אותו לפוסט אורח.
אהבתיאהבתי
תודה, הזמנתיו.
אהבתיאהבתי
אפשר לתת הרבה סימנים בטיבה של העבדות המודרנית. המקרה של האפינגטון הוא בהחלט סוג של. הגיע הזמן לקבוע כללי תגמול ושכר המבוססים על הנחות ייסוד וכללים שונים לחלוטין ממה שהיה נהוג עד כה. השיטה הקיימת היא לא השיטה "הנכונה" או "הטובה" או "היעילה" היא בסך הכל השיטה הטובה לבעלי ההון. עידן האינטרנט והגלובליזציה + הטייקוניזציה + הביביזים לגילויו השונים מחייב אותנו, הפריירים, לצאת לכיכר התחריר ולתבוע את זכויותינו, שאם לא כן אפילו תומאס ג'פרסון יתהפך בקברו.
אהבתיאהבתי
נראה שבתגובות שלך עוברת כחוט השני איזו אי חיבה מסוימת לנתניהו.
אהבתיאהבתי
נפלה כאן טעות, י.כהן אובססיבי כלפי הביבריזם, אותו כוכב נוער קנדי בתסרקת מולט הפוך. אין קשר לנואם הציוני הכרסתני מן המזה"ת.
אהבתיאהבתי
אי חיבה זו לשון המעטה – חרדה מפני החורבן החברתי/מדיני שהוא מביא עלינו.
אני לא מתחפש, לא שם על עצמי מסיכות, לא מחלק דיסלייקים באובססיביות על סף החולניות אלא פשוט מרצה את משנתי לגביו. דבר דבור על אופניו.
אהבתיאהבתי
לא מבין משהו. תקנו אותי אם אני טועה בפרטים – אני לא עד כדי כך מעורה.
אותם בלוגרים הסכימו לכתוב בחינם בהאפ.
כל התקופה הזו הם לא ביקשו תמורה, לא בשכר ולא במניות.
הם לא מחוייבים להמשיך לכתוב בהאפ בשום צורה.
הכל היה בהתנדבות.
האפ מכרה את הבלוג שלה במיליונים ל-AOL.
בעצם מה שהיא מכרה זה את המוניטין ואת ה-URL (ואני מניח שגם את שירותיה).
הטענה של הבלוגרים היא שהאפ לא שווה כלום בלעדיהם ולכן מגיע להם נתח.
זה בולשיט.
זה ש-AOL פראיירים, וקנו במאות מיליונים אתר שמסתמך כמעט אך ורק על עובדים מתנדבים (שניתן היה לחזות את התמרמרותם מראש), לא אומר שהכסף הזה מגיע למתנדבים (מבחינה חוקית. מוסרית זה שאלה אחרת לגמרי).
אם הם באמת אלו ששווים את כל המיליונים (כפי שהם טוענים), שיתאגדו בינם לבין עצמם ויקימו אתר מקביל, ושימכרו אותו לאחר כמה שנים של פעילות במאות מיליונים למישהו אחר (או אפילו ל-AOL עצמה).
אהבתיאהבתי
אתה צודק בכל מה שאתה אומר עובדתית. כדאי גם לזכור שאת הכסף לתשתית ולתחזוק היא הביאה מהבית ואת העבודה הקשה ביותר עשו היא והעורכים שלה. הכל נכון.
ובכל זאת כשרואים את הסכום האדיר בו מכרה את ההאפ ואת ההתנהגות שלה לאחר מכן, אפשר להבין שהיא אולי סוחרת גדולה אבל בן אדם קטן מאוד. מאוד.
אהבתיאהבתי
את בוודאי תאהבי את זה. על העורכת, שהמליצה לכותבים המפוטרים, להמשיך לתרום מכשרונם בחינם, ופוטרה בעצמה.
כל זאת קרה באותה AOL.
אהבתיאהבתי
מצוין, אוסיף.
אהבתיאהבתי