ישראל היום פסח שני
(עורך: אהרון לפידות)
(פסח שני? לא יותר הגיוני להגיד שביעי של פסח, כמו בהארץ למשל?)
משלחת של אנשי רפואה ישראלים טסה ליפן לעזור לנפגעי האסון. סיפור מעניין. ראשית, מאחר שהתחושה העולה ממנו היא שלא ממש נזקקו שם למשלחת הישראלית, וכל המסע היה יותר בבחינת יח"צ לישראל. המשלחת זכתה לכבוד, להתייחסות תקשורתית ולהיכרות עם חלקיק מאורח החיים היפני ומהתרבות המקומית. שורה תחתונה, כרגיל, ישראל יכולה רק ללמוד מהיפנים.
(הכותרת הבלתי נסלחת: "גדולים ביפן").
אילנה נורמן הייתה אורחת קוקה קולה לסרי לנקה (יש גילוי נאות בסוף הכתבה), יחד עם קבוצת ישראלים שזכתה במבצע של נסטי.
עוד שתי כתבות צבא וביטחון (מה נעשה ביום העצמאות?): מה עושים בכירי צה"ל הפורשים, וסדרת קומנדו עם קציני גבעתי.
הארץ – זמנך עבר (מוסדות שעברו מן העולם)
(עורך: בני מר)
כל גיליון שמסכך את בלוטת הנוסטלגיה רצוי הוא בקרב בני עמנו.
משה גלעד כותב על נסיעה לחו"ל ב-1969 – אירוע די חריג באותן שנים. ועוד מפ"ת.
חגי דגן מבכה את צניפת המוות של בתי הקולנוע הפורנוגרפיים בטקסט פיוטי ומרגש.
תרצה פלור על מפגש בחסות הסלולרי והסמס. עוד טקסט יפה.
פכון קטון על כך שלא שרים יותר שירת הבאנו שלום עליכם כשהמטוס נוחת, בלווית מחיאות כפיים.
אז נכון, לא שרים, אבל מחיאות הכפיים בנתב"ג אכן נשמעות, וכשזה קורה אני מתקפדת בכיסא, חושבת על הערלים שבמטוס, ומה הם חושבים על המשוגעים מישראל.
גם האמירה ש"נ.ב." נעדר מהמכתבים בגלל המיילים אינה נכונה. רק לפני שבועיים קיבלתי נ.ב. מעליב במיוחד.
וגם אני נוטה להשתמש בנ.ב.
גם "הלך המצבר" לא עבר מן העולם. אולי זה נכון שמכוניות רבות מצפצפות כשהאורות נשארים דלוקים, אבל אני רואה לא מעט מכוניות חונות כשעיניהן בוערות. וחוץ מזה המצבר הולך גם הולך, בלי שום קשר לאורות.
בני ציפר מספר על תחילת הקריירה שלו כפועל דפוס בהארץ.
לסיכום, גיליון חמוד ביותר. נקווה שעם שוך החג נזכה ונראה אותו באתר.
מוסף חג ידיעות
(עורך: יואב קרן)
העיתון שהעלה על נס את מותו של רוכב האופניים גיא תמרי בכותרת הראשית, כבר מראיין את אבא שלו ואחיו של נחמיה תמרי, שי תמרי ואת כל המשפחה (נחמה דואק). המעבר המיידי הזה משכול טרי לראיון זריז – מדהים (לא במובן החיובי, אם זה לא ברור).
באוגוסט האחרון, כמה ימים אחרי שזכה בפיצויים של חמישה מיליון שקלים מהמדינה עמוס ברנס התבשר שחלה בסרטן בטחול. גואל בנו מראיין אותו ומספר שהוא מלווה אותו במלחמתו העיקשת כבר 28 שנים. מרשים. ראיון עצוב שיעניין את כל מי שזוכר את הסיפור ואת רצח רחל הלר.
כתבת השער: דני אדינו אבבה ועמית שאבי נסעו למחנה הסוכנות היהודית בגונדאר שבאתיופיה.
חבל שלא נוסף פסקול לסרטון, המסביר בקצרצרה את מצב אנשי המחנה.
אין לדעת אם ומתי יגיעו לישראל.
ידיעות – פסח2
(עורכת: מרים קוץ)
רע"ש נשלח לטירונות גולני (נא לתקן את כות' המש'). מצחיק, אבל מה המטרה? עוד עידוד מדו"צ?
עדי גולד מראיין את ארווין יאלום שהבכיא את ניטשה. יש לו ספר חדש, אני מזמין משטרה.
קהל היעד – מי ששמע עליו ומכיר אותו.
אופס, והנה הפרויקט שחיכינו לו: כותבי ועורכי העיתון כותבים על השבת שלהם. למה בשביעי של פסח, שיוצא בכלל ביום שני בשבוע, מישהו נזכר בפרויקט הזה? אה, כי לא נשאר כבר שום דבר יותר.
פייסבוק/ רשת/ בלוגלנד
בוויקיליקס מתבאסים מכך שהתקשורת העולמית לא מפרסמת את ההדלפות על ישראל.
למה זה מפתיע? לא מפרסמים את תמונות הרצח באיתמר, ברור שלא יפרסמו מה אמר בוז'י הרצוג על המרוקאי עם השפם.
(תודה לשאול)
ויקיליקס גוואנטנמו באוויר.
סילבי קשת כותבת חץ לבמחשבה שנייה.
עיתוני סלובקיה התאחדו להקמת חומת תשלום באינטרנט.
יש עורכים בבית?
קרינה (ישראל היום)
הסתה פרועה (ynet, תודה ליאיר דקל)
לפני פיזור
אם ברצונכם להוסיף דברי תורה על כתבות מחכימות שפספסתי – בי מיי גסט.
חוצמזה תודה לאל שנגמר הפסח. כלומר כמעט. עוד יום מימונה אחד וזהו. אחריו יחזור השליח הקבוע ויניח את מעריב ליד הדלת, לא יהיו חגים באמצע השבוע, לא יבוטלו לי שיעורי יוגה, ובקיצור, אהיה מאושרת כמו כל הישראלים. יש.
ולווט אנדרגראונד 
ועכשיו ויקיליקס גוואנטנמו… מצחיק לחשוב שאחרי כל פרסומי ההדלפות – פשעי המלחמה (כביכול!), השערוריות, הריכולים על מנהיגים – בוז'י הרצוג הוא הנפגע העיקרי (טוב, למעט כמה מנהיגי ערב).
לאחר הפרסום הנרחב והבולט ב"הארץ" (כותרות ראשיות ואפילו מאמר מערכת) של אמרות השפר של הרצוג, על המרוקאי (מה שסתם נופח, כי הוא אמר שכך פרץ נתפש בציבור), על הערבים ועל הרוסים, קשה לראות אותו עומד בראשות העבודה.
אהבתיאהבתי
זו הייתה כוונת "הארץ"
אהבתיאהבתי
פסח שני, כפי שציינו כאן, הוא שמו של החג שחל בי"ד באייר, שבו הקריבו את קרבן פסח כל מי שלא היה יכול להקריב פסח בפסח ראשון (י"ד בניסן!).
אורי אורבך בבלוגו כתב על הבלבולת בכינויי החג, ובעיקר יצא קצפו נגד המושג "חג שני".
אהבתיאהבתי
אני גאה בעצמי שלמרות היותי כופרת בעיקר, אני עוד יודעת דבר או שניים בנושא. כיפאק לעצמי.
אהבתיאהבתי
כופרת בעיקר. זה בדיוק. פרויד מתמוגג.
אהבתיאהבתי
חמוד/ה, יש לי חשש יותר מסביר שהמושג "כופר בעיקר" אינו נהיר לך.
כדי שלא תביכ/י את עצמך עוד יותר, הנה הפירוש שלו. ולא, כפי שתראה/י, פרויד לא בעסק הפעם.
אהבתיאהבתי
סליחה על הביקורת
נכתב בבלוג "שלא ממש נזקקו שם למשלחת הישראלית" לפי הכתוב במאמר, הסיפור על הצעירים שברחו ( בנימוס יפני כמובן ) והותירו זקנים חסרי ישע והתאור של כמה רופאים יפניים צעירים שמסתובבים שם רעבים ממש עם סטטוסקוף בלבד, נראה לי שנזקקו שם לעזרה רפואית. גם מתאור האסון ומצב האנשים נראה לי שנזקקו שם לכל עזרה רפואית ואכן זו ניתנה במידה ונתבקשה. אני חושב, מהכרות עם יפנים מחוץ ליפן, שהמכשור שנותר שם והציוד לא ייגנבו, לא יימכרו, לא יחובלו, וישמשו היטב למטרתם, גם זו עזרה. מה שכן, ברור מהבדל התרבויות העצום וחוסר האפשרות, הכמעט מוחלט, לתקשר בין רופא למטופל שכנראה הם לא ידעו איך להתייחס לרופאים זרים, לא ידעו איך לבקש ואיך לקבל מהם עזרה, גם כשזו הייתה נחוצה, ושמנהיגי יפן ניחשו שכך יהיה ומשום זה נמנעו מלקבל עזרה זרה.
אכן צדקה בעלת הבית. ישראל צ-ר-י-כ-ה , אולי בדחיפות, ללמוד מהיפנים איך לנהוג בקטסטרופה אבל ! וחבל, היא לא יכולה פשוט סתם "רק ללמוד מהיפנים" בגלל אותם סיבות בדיוק, כלומר השוני התרבותי האדיר ובעיות תקשורת.
באשר ל "וכל המסע היה יותר בבחינת יח"צ לישראל". בימים טרופים אלו כאשר המון ישראלים, מהקוראים לחרם על ישראל עד ליברמן ודומיו, עוסקים ביחסי ציבור, תכליתיים, מכוונים, מתוחכמים ומוצלחים, נגד ישראל טוב שיש גם תופעה ניגודית.
תודה על זמנכם.
אהבתיאהבתי
עם כל הכבוד לאיפוק היפני, שרבות נכתב עליו בתקשורת הישראלית, פרי עטם של יודעי דבר ומומחים מטעם עצמם, גם אומות גאות מיפן ידעו לבקש עזרה כשנזדקקו לה. הניתוח של אותו ד"ר נשמע די מתנשא. הוא הרי לא מומחה בעמי המזרח; הוא מומחה ברפואת אב"כ. הוא בילה שם כמה ימים. מנין לו התעוזה?
משפט אחד בכתבה מסכם יפה את הדברים: "הרי אנחנו בראש ובראשונה נציגי ישראל ולא רופאים". איך אמר הרמטכ"ל כשהמטוס נחת חזרה בישראל? "כעם שסבל בעברו, הייתה לנו חובה מוסרית לעזור". ואם לא היינו סובלים בעבר, צה"ל לא היה שולח רופאים ליפן?
אהבתיאהבתי
מותר לבקר כמובן, אבל אנחנו חלוקים.
אהבתיאהבתי
לפחות על פי כללי האקדמיה ללשון עברית – נ"ב (עפ"י כללי ראשי תיבות) ולא נ.ב. עם זאת, נ.ב. נפוץ מאוד.
אהבתיאהבתי
לגבי מחיאות כפיים בנחיתה ו"מה יחשבו עלינו הגויים". קשה לי לדעת ממדגם של אחד, אבל לפני כמה זמן טסתי עם חברה אירית לארץ, ושכחתי לספר לה קודם לטיסה על המנהג הנ"ל. היא דווקא התלהבה והייתה משועשעת (והצטרפה למחיאות הכפיים). באופן כללי, אנחנו נוטים לחשוב שחושבים עלינו דברים יותר גרועים ממה שהגויים באמת חושבים. רוב הזמן הם לא (חושבים עלינו), וגם כשהם כן, זה לא תמיד דברים גרועים.
אהבתיאהבתי
פרויקט השבת של מוסף פסח2 בידיעות היה אפרופו יציאתו לאור של איזה ספר על השבת בהוצ׳ ידיעות. ודווקא הטקסטים הקצרים בפרויקטים, בניגוד ללעג האוטומטי המקובל פה, בדרכ הרבה יותר קריאים ומושכים מכתבות ארכניות ומשמימות.
אהבתיאהבתי
אתה מתכוון הלעג האוטומטי של ה'פיזאנטס' שמחקים את גברת מבקרת שמתפקדת על תקן הבדיחה היומית בכל מערכות העיתונים? דוגמא טרייה: אם זה הכי עמוק שאתה מסוגל אחרי כל השנים בתקשורת עוד תגמור כמו ולווט אנדרגראונד! 👿
אהבתיאהבתי
ולמה לך, אחרי שהוכחת את בורותך המביכה רק הרגע, להגיב שלוש פעמים בחמש דקות בבלוג של הבדיחה היומית במערכות העיתונים, שאת כולם, כמובן, את/ה פוקד/ת ויודע/ת מה כו-לם אומרים שם עלי? לא חבל על זמנך היקר, היית יכול/ה לערוך בזמן הזה עוד תחקיר עומק בלעדי שיזכה לתואר "פרסום ראשון".
אהבתיאהבתי
מצטערת אבל זה מפיל אותי אני מאוד מקווה שזה ימשיך איפשהו כאן שם ובכל מקום כמו שאומר השיר
http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,421,209,60057,.aspx
אהבתיאהבתי
לא הבנתי את ההתלהבות? אחד הטורים הגרועים שקראתי כבר הרבה זמן
אהבתיאהבתי
במסורת היהודית ובשפה העברית מקובל "פסח שני", כי בין החג הראשון והחג השני יש חול המועד. מי שרוצה שביעי של פסח מעדיף לבטל את המקובל ביהדות.
יש עוד מנהגים ביהדות שמבקשים לבטל. אותה גישה. 👿
אהבתיאהבתי
"פסח שני" ביהדות מתרחש חודש אחרי הפסח הראשון. "פסח שני" בישראלית הוא "שביעי של פסח" מהיהדות.
אהבתיאהבתי
ואם רע"ש היה בטירונות למה אין אף תמונה שלו משם
אהבתיאהבתי