לא קצת הגזמנו עם "הקרב האחרון" (מעריב על קצב לפני כניסתו לכלא)? ככל הידוע לי הקרב האחרון הוא שאלת חיים ומוות, ולא על "ימיו האחרונים כאדם חופשי". מתוך הכות' והגג שלה אפשר להניח, למי שנחתו ממאדים, שמדובר פה באיזה פעיל זכויות אזרח הנאבק נגד משטר רקוב שמונע ממנו את החופש למרוד.
האם יידחה המאסר? לא בטוח שנדע היום.
גם ישראל היום מעלה את סיפור קצב לראשית.
והראשית של הארץ: כך שללה ישראל תושבות מ-140 אלף פלסטינים.
מחאת שבואל סחיווסחורדר
פער גרסאות עצום בין דבריו לבין מה שאומרים בביטוח לאומי.
מחאת שליט
בלי קשר (?) לפעולה של יואל שליט וחברתו, הופץ הסרטון הזה, המבטיח פריצה לעזה אם לא ישוחרר גלעד שליט עד 21 ביוני.
לידיעות יש תוספות מצוינות לדיווח הכללי:
1. אחרי מחאת האח הייתה נהירה המונית לאוהל של מש' שליט.
2. רז שכניק ואיתמר אייכנר מסבירים שהמחאה לא נראתה בשידור ישיר בשלושת הערוצים מאחר שהם לא שלחו צוות שידור וסמכו על משרד ההסברה ששכר את JCS להפקת השידור (גם איתי סגל מתייחס לכך בביקורת הטלוויזיה. שלושת המבקרים אחרים בעיתונים רק תוהים מה נהיה ולא מנסים לברר). זאת עיתונות!
הנה האירוע:
מסכמים השניים את הידיעה:
"שלא לציטוט מודים בשלושת הערוצים כי לא האמינו שמשרד ממשלתי יכול להתעלם באופן מופגן מאירוע חדשותי. 'זה ילמד אותנו להבא", אמרו בכירים בערוצי הטלוויזיה, 'לשלוח גם מצלמות שלנו לאירוע'".
זו הכותרת הראשית של ידיעות. במעריב זו הכותרת השנייה. גם בהארץ הצילום המרכזי בשער הוא של מחאת שליט כשגדעון לוי מקשט אותו באהדה. הדיווח החדשותי של ג'קי חורי בע' 2. בשלושת העיתונים – ע' ראשונים.
להפתעתי נעדר היום הטקסט המוכר "הילד של כולנו".
מפגן שליט זוכה בישר"ה להפניה מצומצמת בשער (יחסית לשאר העיתונים).
סיקור האירוע רק בע' 5, עם טקסט תמוה של דן מרגלית, הכולל השוואות מופרכות לעניינים אחרים (בהם לא מדובר כלל על בחור צעיר וחי), וכותרת לא קשורה: "דווקא בטקס הזה?"
השרה הטסה
ידיעות מדווח (אייכנר) שבשבוע שעבר, בעת הטיסה בחזרה לארץ של הנתניהוז, אחרי הביקור באירופה, התנפלה השרה על כתבת גלובס לילך ויסמן ועלבה בה: "נתניהו זעמה על כתבותיה של ויסמן, ובעיקר על הכתבה שלפיה רעיית רה"מ מעורבת במינויים ועל הראיון עם יועצת התקשורת של שרה, ד"ר אורית גלילי (צוקר), שבו טענה גלילי כי נתניהו הייתה מעורבת בהחלטות מדיניות ובכתיבת נאום בר-אילן".
לתשומת לב מי שאולי התבלבלו בעיתון ומחוצה לו: את הראיון עם גלילי צוקר ערכה חן שליטא ולא ויסמן. עדכון: מתברר שיש גם כתבת עבר של ויסמן בנושא.
לדברי אייכנר נוסעי הטיסה סיפרו כי השרה הטיחה בויסמן כי היא ממציאה את כתבותיה. "'אני אתבע אותך. את תתנצלי בפניי', איימה".
וגם "אני פסיכולוגית ואת חסרת השכלה. אני רוצה לדעת מי משלם לך את המשכורת".
השרה התייחסה לאיש עסקים המסוכסך איתה ואמרה לויסמן "'אני יודעת שהוא משלם לך את שכר הדירה'. ויסמן ההמומה השיבה שמדובר בשקר גס".
זאת ועוד:
"ויסמן העירה שדברי נתניהו אינם מתיישבים עם הראיון של ד"ר גלילי בגלובס. 'גלילי שקרנית', צעקה נתניהו".
נתניהו אמר שכשהוא "כותב נאום חשוב הוא מעביר אותו להתייחסותה" וניסה להרגיע את השרה:
"שרה, זה לא הזמן ולא המקום, שרה מספיק, שרה די".
מהלשכה נמסר:
"מצער שהעיתון בוחר לצטט באופן בלתי מדויק פרטים משיחה פרטית…".
ויסמן סירבה להגיב.
הנה דברים שכתבה ויסמן על השרה. מ-5 במאי אין דיווחים על השרה בגלובס.
והנה מה שאמרה השרה לשי ודרור. סתם סתם. מעניין מה תגיד על זה.
אורחים נוטים ללון
ארבעה ממשתתפי ד"ר האוס יגיעו לישראל לשמונה ימים. יו לורי לא יגיע, כך שמה זה שווה, אבל אני מוכנה לפגוש את ליסה אדלשטיין (מעריב).
אובמה הזמין את הנתניהוז להתארח בבלייר האוס, בית ההארחה הרשמי של הבית הלבן. אני מבינה שזה לא יעלה כסף, וחסכנו הון על מלון, לא (אלי ברדנשטיין, מעריב)?
החצי אח של אובמה, מארק אובמה נידסאנדג'ו הגיע לבקר בשבוע שעבר. הרב מצגר בירך אותו (עקיבא נוביק, ידיעות).
ארי שביט מראיין את קלוד לנצמן וזוכה במקור ראשון לתגובה עצבנית מפרופ' ז'אן אשכנזי, נוירולוג בכיר ומומחה לרפואת שינה.
בן לאדן/ ההתנצלות
העיתון היידי, די צייטונג, שמחק את דמותה של הילארי קלינטון התנצל אתמול (ישראל היום).
יש עורכים בבית?
על התחת
כיושבת מקצועית על התחת כבר שנים, כמו רבים מהמעפעפים פה, אני מתעניינת איך זה אצל אחרים.
כך יושבת עטרה אופק.
גם אני מצאתי פיתרון משלי, אחרי שישבני זעק חמס.
לפני פיזור
יום הולדתה של מרתה גרהם. הלוגוגל נבנה נדבך אחר נדבך כשנכנסים לעמוד.
אם לא הייתם פה בחג, אל תחמיצו (פוסטים אחרונים מימין).
וגם לא את לחם עבודה, שם שם.
ולווט אנדרגראונד 
פינגבאק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » אצבעות שחורות 20.5.11
פינגבאק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » אצבעות שחורות 13.5.11
דבורית, תודה על התיקון. תמיד הייתי בטוח כששמעתי את השיר שיש כזה דבר מזרון עשר, משהו כמו מסמר עשר. על כל פנים, שלחתי לתקן במחלקת האינטרנט.
אותי לאבטיח.
http://www.avatiach.com/
אהבתיאהבתי
תודה לך, באמת לא זכרתי איך נקרא האתר הזה עם שיבושי השירים.
אהבתיאהבתי
פינגבאק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » לדאוג זה בריא
פינגבאק: ב21 ביוני המצב ישתנה | דבר המערכת
וולט אני חייבת להביא לכאן מספר מילים לסיכום יום הזיכרון שעברנו כולנו דרך פתיחה של דיון סביב היוזמה האם להפריד את יום הזיכרון מיום העצמאות :
"פוסט מורטום ליום הזיכרון"
הקריאה להפריד את יום הזיכרון מיום העצמאות , קריאה שהיום נשמעת בקול רם וברור היא איננה קריאה פוסט ציונית ולא קריאה מתוך אידיאולוגיה כזו או אחרת כפי שהמתנגדים להצעה מנסים להראות בטענה שהפרדה כזו תביא להדחקה ולטשטוש השכול.
היוזמה להפריד את יום הזיכרון מיום העצמאות מגיעה מבית הקברות , מההורים השכולים אשר חיים את כאב השכול במשך כל ימות השנה, ביום ובלילה.
מה שעומד בעומק הקריאה הזו, זוהי השחיקה בערך המוות, הרצון להפריד את המוות ,את זיכרון המתים משמחת העצמאות ויום ההולדה של החיים, חיי המדינה.
אזרחי המדינה, דור שני ושלישי לעצמאותה מבקשים להיות אזרחים חיים ולא אזרחים מתים .
במובן זה שהם רוצים לחגוג באמת, כמו אנשים נורמלים ובריאים החוגגים יום הולדת למדינה, ללא מטען החללים על גבם, אלו רוצים לחגוג עם תקווה מבלי לסחוב איתם את הפצעים.
וכך גם ההורים השכולים, רוצים את בניהם המתים- מתים באמת, עם הכאב והאובדן, עם הצער והבכי ללא השירים, ורחוק ככל האפשר מאורות הזיקוקים.
כאשר אתוס המוות נשחק והקולות של החיים עולים, חשוב להבין שחלק מאותם קולות של החיים חלחלו אל יום הזיכרון דרך כל אותם ערבי שירה ופסטיבלי זיכרון שהיינו עדים להם השנה (אין ביטוי חי יותר מאשר שירת האדם גם אם זו שירה עצובה).
ישנו גם קשר בין שחיקת ערך המוות להפרטת השכול ותמחור הזיכרון בכרטיס כניסה בתשלום וכמובן הוויכוח הגדול לו היינו עדים ושותפים בערב יום הזיכרון בעניין הנצחת הכבאים מאסון הכרמל והשאלה מיהו חלל מערכות ישראל.
הרצון להפריד את השכול מהחיים הוא נורמלי ובריא, דוגמא לכך אלו הלכות אבלות ביהדות, שם ישנו תהליך ממושך של פרידה , זיכרון וחזרה לחיים הנורמלים.
יוזמי ההצעה להפריד את יום הזיכרון מיום העצמאות הציעו נוסחת איזון, ולפיה יום הזיכרון יוקדם ביום אחד, כך שיהיה "גשר של חול" בין שני המועדים.
אני טוענת שגם יום אחד איננו מרווח נכון , מה שיקרה במידה והצעת הפשרה של יום אחד תתקבל הוא: יומיים של זיכרון ויום אחד עצמאות או יומיים של עצמאות ויום של זיכרון תלוי מי ינצח השפיות או האתוס.
אני לצערי צופה לאי הצלחת המהלך של הפרדת יום הזיכרון מיום העצמאות והטענה שלי היא שהמדינה עדיין לא נמצאת במקום של שפיות, המדינה עדיין אוחזת באתוס, אבל בסוף החיים ינצחו.
אהבתיאהבתי
כפי שכבר כתבתי פה, הדיון הזה מתקיים מהימים בהם הייתי בבית הספר היסודי.
הוא התנהל בכל שיעור חברה לפני יום העצמאות.
כתבתי על כך חיבור לפחות פעם בשנה
(ולא רק אני, אלא כל מי שלמד בישראל במערכת החינוך).
כך שכולנו (בוגרי המערכת) מכירים את הנימוקים לכאן ולכאן.
פסיק לא השתנה.
אהבתיאהבתי
את טועה בענק, הדיונים שכולנו כתבנו חיבורים עליהם היו במטרה לחנך אותנו על האתוס ועל הקשר הבל ינתק בין יום הזיכרון ויום העצמאות, לא היה שום דיו רציני ואמיתי .
השנה זו הפעם הראשונה שהשאלה עולה ברצינות מתוך רצון כן לשנות סדרי עולם ולא במטרה לחנך את האזרחים שיעור באזרחות או בכתיבת חיבורים.
אהבתיאהבתי
נא חייכי אחות / חזרנו שוב אלייך / מני הקרב האחרון. לא חייב להיות לחיים או למוות, יכול להיות זה שאחריו יבוא שלום
אהבתיאהבתי
בנוגע לביטוח לאומי: עיתונות שמסתפקת בדיווח על גירסתו מול גירסתם עושה עבודה חלקית ביותר. דרוש תחקיר.
אהבתיאהבתי
מסכים.
לא ראיתי שמישהו קישר לידיעה הזו.
זה יכול אולי להסביר כמה דברים.
אהבתיאהבתי
תודה על הקישור שהבאת אבל מסקנת ה'אולי' שלך אינה במקומה.
אדם שעבר מאורע כפי שהוא עבר נמצא בטראומה רצינית ביותר שעשוייה להשפיע על כל שארית חייו.
מי אנחנו שנשפוט? מי אתה שתשפוט?
אין לי מושג מי צודק ואם בכלל יש צד צודק במקרה העצוב הזה.
אהבתיאהבתי
אני לא שופט, ולא אמרתי מי צודק.
אני חושב שהידיעה הזו נותנת תמונה רחבה יותר על מצבו של האיש, וזה מראה שההתפרצות הנוכחית שלו היא כנראה לא חד-פעמית. בהחלט סביר שזה על רקע מה שהוא עבר, וזה גם מה שהתכוונתי.
אהבתיאהבתי
השר ההתייחסה לאיש ?
אהבתיאהבתי
נו נו.
אהבתיאהבתי
לאט, אבל בטוח, שפתנו היפה משתמדת לאיטה.
אאל"ט החגצמאות השנה עמד בסימן הלשון העברית. היו זמנים שבהם עורכי העיתונים היו "שומרי החומות" וסייעו לשפה להשתמר היטב. היום המציאות הפוכה, והתקשורת מזינה את הציבור בטעויות (כלומר: האנשים שעובדים בתקשורת, שלא למדו לשון בשום מקום ונהיו "עורכים", והם מביאים את שפת הרחוב אל הדף המודפס או עמוד ה-HTML)
הנה בקטנה כותרת המשנה של הראשית של YNET מלפני שעה:
"מבחינה משפטית התיק הוא תיק רגיל. הנאשם הורשע בעבירות חמורות. על קצב להתחיל בריצוי העונש לפני תחילת הערעור", אמר נציג הפרקליטות בבית המשפט העליון. קצב התפרץ לדברי התובעת. החלטת השופט: רק בעוד כמה ימים".
כן כן, קצפי יוצא על ה"כמה ימים" שבסוף. שלמה ארצי יכול לשיר "זה כבר כמה ימים שבצוותא…", אבל זו עדיין עילגות. למה לא לכתוב "מספר ימים" ולהיות גם צודק, גם חכם וגם אלגנטי?
אהבתיאהבתי
דווקא "כמה ימים" הוא התקני והנפוץ גם במקורות, מהמשנה והלאה. לא דוגמה טובה
אהבתיאהבתי
אתה כמובן טועה ומטעה. יש לכתוב "כמה ימים", או "ימים מספר". לא מספר ימים
אהבתיאהבתי
תמונה (לא פורמלית) מהביקור האחרון של ליסה אדלשטיין בארץ, לא בני משפחה.
אהבתיאהבתי
תודה, איזו חמודה. אולי יש לך גם תמונות פפראצי של יו לורי?
אהבתיאהבתי
אני יודע שאומרים שמצלמות הטלוויזיה מוסיפות 5 ק"ג, רק לא ידעתי שהם כולם מרוכזים באזור החזה.
אהבתיאהבתי
חה. מעניין, אותה מחשבה בדיוק צפה גם אצלי. אולי זה הפושאפ חבר. אם כבר מתעסקים בשטויות: אדון לורי יישאר בבית, למגינת ליבה של V, אבל OLIVIA WILDE, זו שחזרה לתוכנית מזה כמה פרקים (בארה"ב), זה כבר עניין אסתטי אחר.
אהבתיאהבתי
אני לגמרי איתך
אהבתיאהבתי
מי האנשים האלה?
אהבתיאהבתי
ב-21 ביוני מצילים את גלעד?
זה או קדימון לפרומו של הטיזר לריאליטי בערוץ 10 ("הערב… מצילים את גלעד")
או טריילר לזמריר של הפרסומת למעדן חלב חדש ("ישר מן הגלעד…")
אהבתיאהבתי
ואני ניסיתי להבין אם "מזרון עשר" הוא איזו מידה בעובי של מזרונים שפספסתי.
אהבתיאהבתי
זה פשוט מזרון מעולה – עשר!
אהבתיאהבתי
על מזרון עשר – זו טעות של רועי ארד…
דווקא מתאים לו
אהבתיאהבתי
כמי שיושב יום ביומו על כסאך הקודם, אני יכול להעיד שגם הוא נוח מאוד.
הזדמנות טובה להגיד שוב תודה.
אהבתיאהבתי
מרגש. משום מה אני נוטה להאמין ליששכר ולא לביטוח לאומי. מעניין למה?
אהבתיאהבתי
משום מה אני נוטה להאמין שהדברים יותר מורכבים. דווקא בגלל תגובת ביטוח לאומי.
אהבתיאהבתי
זה תמיד יותר מורכב, וזה תמיד לרעת ה"מבוטח"
אהבתיאהבתי