מאת יעקב פלג
הגיע הזמן לתהות על סדר העדיפויות של כותרות הספורט. הררי מילים נשפכים בכל שנה על נבחרת כדורגל כושלת שחולמת לשחזר הישג מלפני 41 שנים עת עלינו לשלב גמר הגביע העולמי, ואפילו הבקענו שער שלם. ילדים מעטים בישראל אינם מכירים את גיא פניני, ואפילו את מיקי ברקוביץ' ודורון ג'מצ'י, גיבורי העבר של גביע אירופה. גם בת אל גטרר, אלופת הטקוונדו זכתה בצדק בכבוד המגיע לה. אבל כעת, רבותי, חידון: מיהם עופר קומאי? ערן ליס? ניר גרינברג? בוריס גלפנד? בצעו משאל מזורז בסביבתכם.
ובכן, לידיעת כל: קומאי הוא חבר נבחרת ישראל בפתרון בעיות שחמט, שזכתה שלוש פעמים באליפות העולם. ליס זכה באליפות העולם לנוער בשחמט, כמוהו גרינברג, שהקדים בזמנו נער צעיר בשם גארי קספארוב. כן, זה ההוא שהיה אלוף העולם לבוגרים. בשחמט, לא בדמקה. קספרוב טופח להיות אלוף עולם. גרינברג נותר אלמוני.
בוריס גלפנד, זוכה הגביע העולמי, הוא האיש שהעפיל לגמר דו-קרבות המועמדים ביום שני השבוע. הוא יתמודד עם רב אמן רוסי בשם גרישצ'וק על הזכות להתמודד עם אלוף העולם על הכתר.
חיפוש פשוט של המילה גלפנד בגוגל יממה לאחר האירוע מעלה מאבטח שהותקף, איש עסקים ואמצעי תקשורת אחד בארץ שאכן דיווח (עדכון: ועוד אחד עשה טובה אתמול) על הניצחון הגדול של גלפנד על אלוף ארה"ב. למה?
מיקוד זרקורי התקשורת יוצר גיבורי תרבות. מודל לחיקוי והערצה לנוער. צורת הדיווחים מעצבת דעת קהל, יוצרת אידיאל, ומטרה לייחד עבורה מאמצים וממון. נבחרת ישראל בשחמט גרפה שתי מדליות אולימפיות בשנים האחרונות. זאת, כשתקציב האיגוד הישראלי לשחמט אינו מגיע למשכורתו של שחקן אחד מכדורסלני מכבי תל אביב. אלף כדורסלנים מוכשרים אם יתוספו לנו, יביאו את גביע אירופה. אלף שחמטאים כשרונים נוספים עשויים לשדרג את בטחון המדינה וכלכלתה. די לנו אם נזכיר את אמן השחמט המנוח יעקב בליימן, שחולל מהפכה מדהימה בתחום הפצצות החכמות.
בהשקעה פשוטה יחסית ניתן לגדל דורות של שחמטאים מצליחים. שחמטאי אינו נפצע במהלך העונה, אינו משחק בעזרת זריקות להשככת כאבים, ולא תולה נעליים בגיל 35. ושלא ימכרו לכם שזה לא עובר מסך. ביום שני אתרי האינטרנט נפלו עקב הביקוש העצום לצפייה. מהפכה בתקשורת השחמט היא דווקא פרי נחלתה של אנגליה. משה צ'רניאק המנוח לימד שחמט בטלוויזיה הישראלית. והקלטות? אבדו.
מחקרים מוכיחים, שילד הלומד שחמט משפר ציוניו ב-15 נקודות בממוצע. שחמט מלמד חשיבה מופשטת, תכנון, יכולת הערכת מצב וקבלת החלטות תוך לחץ זמן. יש גם כבוד ליריב. אין דבר כזה לחטוף תור. עליך לחכות בסבלנות למסעו של יריבך. ייתכן שקיימת רתיעה מעיסוק בתחום שנדמה שהוא שייך לחנונים או לחילופין, לחייזרים. אכן, היו כמה שחמטאים תמהונים למדי, אולם כפי שאמר רב אמן אנגלי: שחמט לא משגע אנשים, אלא משאיר משוגעים בתחום השפיות.
למרבה השמחה קיימים אותות שיפור ביחס לענף. הג'וינט משקיע בלימוד שחמט בגנים, ואף התקבלה החלטה לאפשר לימוד שחמט לבגרות בעתיד, אולם בתחום התקשורתי כמו מאומה לא קרה. המשחק היהודי הוא מחוץ לתחום. בימים אלו הזדמנות פז לפנינו. ישראלי נאמן, פטריוט ואדם עניו ונעים הליכות המשחק תחת דגל ישראל, מביא כבוד למדינה. אסור להימנע מתמיכה נלהבת.
אם ההישגים שלנו כה מרשימים בתחום דעת זה, בהשקעה כה מינימלית, מה יהיה אם נכפיל ונשלש אותה? אם יוקמו חוגי שחמט בכל מתנ"ס תוך שימוש במאגר כוח האדם המעולה שירשנו מברית המועצות, אם יעודדו, למשל, את עלייתו של לאבן ארוניאן, יהודי המדורג שלישי בעולם בערך.
אין אני בא למעט בחשיבותם של תחומי דעת אחרים. אדרבה. ישוטטו רבים ותרבה הדעת. אך מה צר שלפחות מבחינה פרסומית כוחה של הרגל עדיף בהרבה על פני זה של המוח.
יעקב פלג
רב ושחמטאי
ולווט אנדרגראונד 
אגב, בימים אלה ממש שבהם מתקיימת התחרות על אליפות העולם בשח מקדיש ערוץ 9 תכנית יומית בת 15 דקות לניתוח המשחק שהתקיים באותו יום.
הבעייה העיקרית עם שח היא שאם אתה לא יודע לשחק (ולא, להכיר את המהלכים זה לא יודע לשחק) אז מהלך המשחק לא יכול לעניין אותך, אתה לא תבין בזה כלום (להבדיל מכדורגל/כדורסל/ראגבי/קריקט, שם צפייה של 3 דקות תבהיר לך מה קורה ומי מוביל). בקרב הקהילה הרוסית מספר היודעים לשחק גבוה מאוד (רוסיה גם מובילה במספר אמני ורבי האמן בשח באופן דיספרופורציונאלי לגמרי), מסיבה זו התקשורת הרוסית כן מסקרת את התחום הזה בהרחבה ואילו בקרב התקשורת הישראלית זה נשאר תחום ליודעי ח"ן.
וואינט דיוחו אתמול על נצחונו של גלפנד. זהו, זה בערך מה שהיה בידיעה. גלפנד ניצח. ללא מהלך המשחק, ללא ניתוח איך וכיצד הוא ניצח. שוב הסיבה פשוטה. אני גם לא חושב שיש בוואינט אפילו אדם אחד שמבין איך גלפנד ניצח במשחק הזה.
גילוי נאות, אני לא יודע לשחק וגם לי אין מושג איך בדיוק גלפנד ניצח למרות שקראתי לפחות 2 ביקורות מורחבות של רבי אמן שמסבירים מה בדיוק גלפנד עשה בשביל לנצח.
אהבתיאהבתי
פינגבאק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » אצבעות שחורות 10.6.11
פינגבאק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » ולווט העצמאית, דו"ח חודשי, מאי
ביום 17/12/2009 פורסם בהארץ תרגום של הכתבה הזו מהגארדיאן שמסביר למה התקשורת מתעלמת משחמט
אהבתיאהבתי
http://www.guardian.co.uk/sport/blog/2009/dec/15/london-chess-classic-sport-magnus-carlsen
אהבתיאהבתי
פינגבאק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » מצעד הגאווה
אני חשבתי שזה פוסט חשוב , ואני מאוד מסכימה עם הכותב .
שחמט בהחלט מפתח את המוח , ומפתח עוד הרבה מיומנויות חשובות .
אולי צריך לעשות קצת יותר רעש בעניין 🙂 להעיר את התקשורת …
אהבתיאהבתי
ומה עם ברידג'?
משחק אמיתי, מעניין שבוודאי מפתח לא פחות משחמט וגם בו יש לישראל השגים לא רעים בכלל…
אהבתיאהבתי
שלום יעקב
ניצחת אותי בחוג שחמט ב"נעם" לפני 29 שנים, לא שכחתי
אהבתיאהבתי
עובדה שמפרידים בין גברים ונשים.
(למה באמת?)
אהבתיאהבתי
יעקב פלג – תתעורר ותריח את המקיאטו.
הגיע הזמן להתאים את הציפיות למציאות. בכל העולם שח הוא "ספורט" מיותם מצופים. למרות האתגר השכלי העצום הנדרש מהשחקנים (ברמות הגבוהות) – עבור הצופים המשחק נותר חסר ערך ספורטיבי. ודי משמים בעצם.
לכך תרמו שנים של הזנה עיתונאית מלאה מתח ודרמה בקצוות מוספי השבת: "גליושין נסע צ' לג'-3. פלר הגיב במ' לא' 8!"
עזוב, זה לא זה.
אהבתיאהבתי
עד שפלג יגיב, קפיטנוס, הרשה לי לצטט אותו (אין לי ראיות לדבריו, אך בוא נאמר שאני סומכת עליו לעת עתה):
אהבתיאהבתי
אז אולי באמת אתרי האינטרנט הם התשובה. מה שממילא קורה, ולא רק לענף הזה
אהבתיאהבתי
לא נראה לי שאתרי אינטרנט שנופלים מהביקוש אומרים שבאמת יש רייטינג גבוה. זה אומר שאמנם יש ביקוש בקרב כמה נלהבים לדבר, ושהאתרים לא עומדים בעומס הזה (של, נגיד, אלף כניסות בבת אחת).
כאן אני חולק על הכותב: לדעתי ברור שאין ביקוש גדול. אבל נראה לי שהנקודה של יעקב פלג מהותית יותר: לטובתנו, יש ליצור את הביקוש הזה.
איך ברית המועצות נהייתה אלופת השחמט? לא כי לגזע הסלבי יש יכולות מנטליות גבוהות יותר. פשוט כי היא עודדה את זה, כי בכל בתי הספר היו שיעורי שחמט חובה, כי היו תחרויות מתוקשרות, כי כל המערכת התגייסה לטובת העניין. ממילא זה יצר גם רייטינג גבוה.
ולמה זה טוב? כי שחמט מפתח את השכל, כי הוא משחק שמעלה את האינטלקט על ראש שמחתנו. לכן, לצד כדורסל וכדורגל שחשובים גם הם (למי שמשחק בהם, לא למי שיושב בכורסה ומשמין מלראות את מכבי), יש לפתח את השכל לצד פיתוח הגוף.
אהבתיאהבתי
אהיה לכם למשבית שמחות.
סורי מייטס. עם כל חיבתי למשחק המלכים והעובדה שבעצמי אני מצריח מעת לעת, אינני מקבל את התיאוריה הזו ש"שחמט עושה אותך חכם". כמו כל אתגר מחשבתי, גם השחמט עושה משהו למוח. אבל מה בדיוק? לדלעתי הוא מחזק צורת חשיבה ליניארית מאוד, שאין הרבה קשר בינה לבין ההבטחות על החכמה. למרות כל העיסוק באסטרטגיה ובטקטיקה, השחמט אינו מייצר אנשים דגולים בהשגיהם מחוץ למגש. הסטארים (ראו מקרה בובי פישר) גם נוטים להיות מג'נונים כמו סטארים בתחומים אחרים.
החנופה לשח מזכירה לי את החנופה החילונית ל"לימוד תורה" ותלמוד. כאילו שאלפי השעות של דיקדוקי עניות על "תנורו של עכנאי" הופכים אותך לאינטלגנט. כאילו שה"אתגר החשיבתי" של תלמיד הישיבה מכניס לו פוטנציאל של מתימטיקאי על.
הלל – אין שום דבר אינטלקטואלי בשחמט. יש המון אלמנט "שכלי" אבל אינטלקט הוא רוחב אופקים ושח יכול להיות מאוד צר אופקים. משחק שח טוב מסתיים כאשר הפרטנרית שלך מפסידה את החזיה!
אהבתיאהבתי
"איך ברית המועצות נהייתה אלופת השחמט? לא כי לגזע הסלבי יש יכולות מנטליות גבוהות"…
כי היו שם יהודים !!!!!
אהבתיאהבתי
מעניין שה"יהודים" מהארצות הסלאביות נראים די סלאבים בעצמם…
אהבתיאהבתי
היא הנותנת.
מסך טלויזיוני רגיל זה לא עובר כי אחוז המתעניינים ב'ספורט' הזה בטל בשישים (או בשמונים).
לעומת זאת באינטרנט אפשר להגיע (בעצם לא להגיע אלא ההפך – המתעניינים מגיעים בעצמם וביוזמתם) בפילוח מדוייק למי שמתעניין וכך כל ה'מכורים' ל'ספורט' השחמט יכולים לצפות וליצור מעין ביקוש אדיר. מי יודע, אולי יש מצב לערוץ נישה בכבלים שיהיה פופולארי בקרב חובבי השחמט.
גם לא כדאי להתרגש יותר מדי מהעובדה שאתר האינטרנט נפל מרוב ביקוש. האתר של הערוץ הראשון נופל כל פעם כשיש לו מעל 12 צופים. העניין קשור הרבה יותר לנושאים טכניים בסיסיים אחרים ולא רק לביקוש ה'עצום'.
גילוי נאות. בנערותי הערצתי שחקני שח ועקבתי אחרי המשחקים. אז זה עוד היה נעשה בעזרת הרובריקות בעיתון, קריאה של המהלכים ומעקב/שחזור אחריהם/שלהם בלוח הביתי. לא אחת הרווחתי כספים (קטנים) בהתערבויות על משחקי שחמט מול ילדים בנים גאוותניים.
זכור לי שלפני כמה חודשים היה ביקור של סלב מחו"ל מהתחום שארגנו עבורו משחק סימולטני מול הרבה שחמטאים (ברובם ילדים מהמועדונים השונים הקיימים) והתברר שגם בארזים נפלה שלכת כשלא הצליחו למצוא מספיק מתעניינים אמיתיים ונאלצו לרשום לתחרות גם כאלה שלמדו את בסיס המשחק ממש באותם ימים.
מעניין ש'ספורט' אחר, שונה אבל דומה, אכן משודר ומעורר עניין רב כל כך עד שרבים מצטרפים אליו אבל אז הופכים אותו ללא 'ספורט' ואפילו ללא חוקי. הכוונה כמובן לפוקר.
אהבתיאהבתי
השאלה האחרונה שלך היא לא רק מעניינת אלא סופר מעניינת. צפייתם של מאות אלפי גדי-שמשונים באותם שחקני פוקר נפלאה מבינתי. ברור שהרבה יותר מעניין להסתכל על שיחמוט.
אהבתיאהבתי
על טעם וריח…
אהבתיאהבתי
טוב, מה עם סנוקר? זה ספורט? אני מת על זה. יש המון בטלוויזיה
אהבתיאהבתי
פוקר הוא דוגמא מעולה למשהו שחשבו שאי אפשר לצלם והבינו שכן. המפתח היה השולחן השקוף. אנחנו כצופים יכולים לראות את מה שאף אחד על השולחן לא – והנה, יש לנו פורמט מנצח ומעניין.
לגבי שח אין לי רעיון לכזו פריצת דרך (אובר דה שולדר צריח?) אבל
אני חושב שההתעסקות בספורט הזה דרך הפריזמה של התקשורת המסחרית והרייטינג עושה קצת עוול לדיון. נכון, משחק כדורגל מביא 20 אחוז (לא תמיד אגב) אבל הוא עולה המון כסף. משחק שח יביא הרבה פחות אבל גם עולה כך. והוא גם לא פריים טיים (לא הייתם מעדיפים לראות שח על פסטיבל מספרי סיפורים?).
שנית, הדיון (במקומות אחרים, פה זה תקשורת) צריך להיות גם על מחויבות ממשלתית לספורט הזה. יש כאן אינטרס מובהק לייצר אלופי שחמט למען הגאווה הלאומית.
*אני באופן אישי לא אחוש כלום במישור הזה אבל גם מהנבחרת אני לא מתרגש – גם אם הם יעלו למונדיאל. אני כן אשמח לקרוא על ילד שלקח את האליפות לנוער הרבה יותר מאשר על זה שארבייטמן מצליח לדבר אנגלית בגנט.
אהבתיאהבתי
גם אני חשבתי בתגובה על פוקר.
ואפשר להפסיק לקרוא לכל משחק תחרותי "ספורט". פוקר זה לא ספורט, שח זה לא ספורט.
אהבתיאהבתי
אתה צודק לגמרי, וכדי לנחם אותך הרשני להגיד לך שאתה לא לבד.
גם אירועי ספרות מרתקים, יצירות תיאטרליות מיוחדות שזוכות לתשומת לב בכל העולם, עשייה דוקומנטרית זוכת שבחים עולמיים – כל אלו לא מוזכרים ולא מתוקשרים בתקשורת שלנו.
זה לא מעניין את עורכי העיתונים ועורכי המדורים שמכווננים עצמם למה שלדעתם הפריץ (כלומר בעל ההון שהוא בעליו של אמצעי התקשורת בו הם עובדים) יאהב ומה ישרת את האינטרסים שלו.
וכמובן, כמובן יביא רייטינג. כל מה שיש בו איזשהו ניחוח של איכות נראה בעיניהם חסר רייטינג. ורייטינג הוא האלוהים שלהם (מלבד הכסף, והכוח) ולכן לא יסקרו. מאוד פשוט.
אהבתיאהבתי
שחמט הוא ספורט, אבל Starcraft לא? לא ראיתי מעולם דיווח בישראל על התחרויות המטורפות של המשחק הזה.
http://en.wikipedia.org/wiki/Starcraft_2#Professional_competition
דוקו על המשחק בקוריאה:
אחד הערוצים הטובים ביותר לצפות בתחרויות:
http://www.youtube.com/user/HuskyStarcraft
אהבתיאהבתי
הלו, מה עם WII???
זה לא ספורט?
והיפ-הופ? אנחנו גדולים בזה
אהבתיאהבתי
עצם ההשוואות בין שחמט לבין שש-בש, דמקה ודיבייטינג, מעיד על גודל המשבר. שחמט הוא מהמשחקים המורכבים והמתוחכמים בעולם.
אני מבין שהשש-בש והדמקה נאמרו בחצי קריצה, אבל בכל זאת.
אהבתיאהבתי
ב"הארץ" מדווחים על תחרויות גדולות. אגב, יש עוד ענפים של ספורט אינטלקטואלי שזוכים להתעלמות תקשורתית (למשל דיבייט, כולל אליפויות אירופה ועולם).
אהבתיאהבתי
דפי, מה שמגיע-מגיע, ויש בפוסט שני קישורים להארץ המעידים על עבודתם. אבל מדובר ביוצא מן הכלל בכל מקרה.
אהבתיאהבתי
צודק במאה אחוז! הסיבה פשוטה: מה שלא מסריח מזיעה כנראה שלא נחשב אצלנו לספורט 'סקסי' וממילא גם לא ראוי לדיווח.
אבל השחמטאים אינם לבד, גם שחקני השש-בש אינם זוכים להערכה – אולי בגלל שזה לא מחדד את המוח ומזוהה יותר מדי עם מילואים ובטלנות – וזאת למרות שזכינו באליפות העולם!
וגם בדמקה אנחנו לא רעים, ו(כמעט) אף אחד לא מדווח על זה. 😉
אהבתיאהבתי