כדרכי, על קבלת הפנים לפני הקרנת הבכורה של הסדרה העיתונאים, במסגרת פסטיבל דוקאביב בסינמטק, ויתרתי אמש. מי יודע איפה נמצא המתנקש, והיו לי תוכניות להמשך הערב.
לפני שנה ורבע בערך תושאלתי ע"י תחקירנית הסדרה בבית קפה יפואי ליד הבית. היו אלו ימי הראשונים בעיר שחוברה לה יחדיו, והייתי עסוקה בעיקר בקינון. אני לא זוכרת מה בדיוק אמרתי על ה-עיתונות, כנראה מה שאני אומרת וכותבת בכל יום, בכל מקרה לא זכיתי לעבור שלב ולא צולמתי לסדרה. עוד סיבה למה הייתי כה סקרנית לצפות בה ברגע הראשון שרק התאפשר ולא המתנתי לשידורה הבקרובי ביס דוקו.
האיחור בהקרנה היה קלאסי, כרגיל, וסינמטק 1 מלא מפה לפה, בעיתונאים כנראה. את מיעוטם המיעוטי בלבד היכרתי מרחוק. אסף אמיר, המפיק, עלה לבמה וסיפר שרק חלק קטן מהעיתונאים הסכימו לשתף פעולה עם הסדרה. כמו כן הוא סיפר שהם עדיין מחכים לאישור צילום מאחת ממערכות העיתונים. מממ, מעניין באיזו מערכת מדובר. האם בזו שחיה במעבורת המנותקת משאר העולם, בה לא מגיבים לעולם על כלום?
על פי הפרק הראשון שהוקרן, "העמוד הראשון", התבסס חשדי. מדובר במערכת ידיעות, ככל הנראה. אבל לא זו הבעיה של הפרק הראשון הזה. אם קוראים לו כך, "העמוד הראשון", לא הייתם מצפים לשמוע בו מעורכי עמודים ראשונים בעיתונים על תהליך קבלת ההחלטות שלהם? או לראות אותם בעבודתם? או לערוך השוואה בין סגנונות עריכה והגשה שונים לעמוד ראשון? כי אני ציפיתי. כפי שאפשר להבין, דבר מזה לא קרה.
גיבורי הפרק הראשון היו ניר גונטז', כתב הפלילים הפורש של ידיעות וערן סויסה (המכונה בברנז'ה סויס, כך למדתי), כתב הרכילות והחברה והבידור של מעריב ו-nrg. שאיפתם של השניים זהה: להגיע לעמודים הראשונים של העיתונים שלהם. מבחינתם זה השיא, ההישג הכי משמעותי. סויסה למשל חושב שגמר האח הגדול (הצילומים התייחסו לעונת גואל פינטו, סער שיינפיין ואלירז שדה הזוכה – כה פרה היסטוריה) צריך להיות כותרת ראשית בעיתון. למה? זה היה בראש סדר היום הציבורי, וכל המדינה רואה. צודק! חוץ מקובלנה מרה שלו על שחשיפת מתמודדי האח הגדול זכתה רק לסטריפ תחתון בשער, זכינו להצטרף אליו אל מאחורי הקלעים של צילומי הגמר ולשמוע את תדרוכי יחצניות קשת וכן להבין ממנו שהוא הכתב הכי טוב בתחום.
האקשן עם גונטז' היה קצת יותר מעניין. בראשית הפרק התלווה אליו בנו הקטן. גונטז' מעביר את ג'וניור שיעור בעיתונות, וזה תופס את העניינים מהר מאוד: שני עבריינים פוצעים אחד את השני, או אפילו מתים – הרבה אחרי האמצע (של עמודי החדשות, V). זה ילד חכם. יכול לערוך כבר את הכותרת של ידיעות. אחר כך מתועד סיקור אירוע האונס (סליחה, קיום יחסים בסבבה של הלייף, לדברי עורכי הדין שלהם) של נערה אחת שהפכה שפחת מין ל-13 ילדים מבית הספר שלה. תיאור מעניין במיוחד. כמו שאומר גונטז': קח ידיעת פלילים של 400 מילה, 300 מילה ממנה הגיעו מעורכי הדין. בינגו. כי מה, במה שונים עורכי דין מיחצני קשת? אלו יחצנים ואלו יחצנים. עורך הדין של הנאשם המרכזי בהיי של החיים שלו. תוך יום הפך לכוכב עליון בתקשורת.
אגב, אם לא ידעתם עדיין באיזה בית ספר לומדת חלק מהחבורה העליזה הזו, באה הסדרה ואומרת לכם את השם המפורש. כדאי שתתארגנו על עצמכם לקראת השידור ביס דוקו, אוקיי?
כאמור, גונטז' לא מצולם במערכת, אלא מקסימום די רחוק מהש.ג של ידיעות ברחוב. כשרוצים להתייחס בסדרה לידיעות מצלמים את מגדלי עזריאלי. הקרבה הכי גדולה שלו לאנשי המערכת היא שיחת טלפון בה הוא רב עם רכזת החדשות או מנחה את המפיקה איפה לצלם ומה.
רוצה לומר אני, אם זו הקרבה הכי גדולה לידיעות מצב הסדרה קשה. אבל מי יודע, אולי אתבדה בהמשך.
את הפרק מקשטים נביאי הזעם הרגילים של העיתונות: רינו צרור, מיקי רוזנטל, יעל גבירץ ומתי גולן המקוננים על הזניית המקצוע, על הרדיפה אחר כותרות צהובות וכנהלאה.
הפרק השני, "סוגרים את העיר" מתייחס למהפכים שעברו על העיתון בשנה וקצת האחרונות. ממעבר המערכת מרח' קארו 17 למערכת הארץ, דרך שינוי הפורמט ל-A4, ואחר כך האיחוד של העיר והעכבר, להלן העכבריר, כפי שאני מכנה אותו. כל זה לווה בתחלופת עורכים: אלון עידן עוזב, עומר שוברט (שובי) עובר לטיים אאוט וחוזר לאחר כמה חודשים לערוך את העכבריר. הפרק כולו הוא מופע של עידן המקטר על המצב.
היום עידן כותב בהארץ, העיתון שקברניטיו השמידו את העיר. כלומר ההטמעה שלו בתוך המערכת וההשלמה שלו עם הטבח – הושלמו. בתוך הפרק המתעד בעיקר את האריזות במערכת וכמה סינקים מישיבות מערכת, משולב גם חלק מהתוכנית המנוחה של ערוץ 8, דיבור חדיש, בה דובר על שקיעת המקומונים. לא מרגעי ההיילייט של התוכנית. למעגל המקוננים בפרק הזה מצטרפים חנוך מרמרי ורמי רוטהולץ, מעורכי העיר לשעבר, המספרים מה היה לפני שנולדתם.
תגובות מעמוס שוקן, דב אלפון ושאר מצביאי המהלך השיווקי המרנין? לא ולא.
אני לא בטוחה שאפשר לשפוט את הסדרה על פי שני הפרקים הללו, ובטוח אכתוב עליה שוב אחרי שאצפה בכל השישה, אבל שני הפרקים שראיתי מטרידים: דומה שהיוצרת, עידית אברהמי, לא הצליחה לחדור את השוליים אלא רק לנגוס בצדדים של מה שנקרא "עיתונות הדפוס" (ושקיעתה?). אבל אני לא רוצה לקבוע נחרצות. אמתין בסבלנות להמשכים.
אותי הסדרה מעניינת מאוד. כמוני כנראה עוד כמה מאות מאנשי עיתונות הדפוס. אבל האם היא מיועדת לקהל הרחב? עד כמה היא קומוניקטיבית או פשוט מעניינת את האחרים? לתחושתי, לא ממש. אבל לא בטוח שאני מבינה בטעם הקהל. אך לפני חודש נדחתה הצעה שלי לסרט בערוץ, כך ש.
ולווט אנדרגראונד 
פינגבאק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » ממר ועד מרמרה
פינגבאק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » דאוס אקס מכינה
פינגבאק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » בצלאל בשוק
אהבתי את הפוסט היום במיוחד.
תודה.
אהבתיאהבתי
איזה מהשלושה? ➡ 8)
אהבתיאהבתי
הפוסט הזה. העיתונאים בדוקאביב. זה שרשמתי בו שאהבתי במיוחד.
אהבתיאהבתי
מעניין, שגם איתי נפגשה עידית אברהמי, אפרופו הספר החדש שלי, "יש לי בלעדיות", אבל החליטה לא לצלם אותי, אלא להסתפק בכמה משפטים שאמרתי לה….ואני דווקא עובר מסך. בתור עונש, לא אצפה בסדרה.
אהבתיאהבתי
8)
להבדיל מ??
אהבתיאהבתי
בנו הקטן. גוטנז' מעביר את ?
אהבתיאהבתי
לא ראיתי את הסדרה אז אני לא אגיב עליה. אבל אני כן רוצה להגיב על שני המשפטים האחרונים שלך. לדעתי, כמי שעבדה בטלוויזיה המסחרית, את זו שמבינה בתחושת הקהל הרבה יותר ממי שעומד בראש ערוצי הטלוויזיה כיום. בשתי תכניות שונות בהן עבדתי בטלוויזיה המסחרית נאמר לי – "תחשבי מה מעניין אותך, ואז תורידי בכמה רמות" (למען הצדק אני חייבת לציין שמי שאמרו לי את זה היו דווקא אנשים טובים מאוד, שמאוד אהבתי, שלפחות היו כנים איתי ואמרו לי את מה שכל היתר שם חושבים אבל צבועים מכדי להגיד). או במילים אחרות, הגישה השלטת בטלוויזיה המסחרית בארץ (לא רק ערוצים 2 ו10, אלא גם יס והוט), היא זלזול מובהק באינטיליגנציה של קהל הצופים. מה חבל שערוץ 1 שהיה אמור לתת להם פייט ולהיות סמן מוביל מתחינת איכות התוכן, הוא למעשה נוכח נפקד. את התוצאות רואים על המסך, כשחוץ מ"פלפלים צהובים", "עבודה ערבית", והבלחות של "מצב האומה", ההתנשאות על הצופים, והבוז שקברניטי הטלוויזיה חשים לקהל הלקוחות שלהם, ניכרים מאוד כמעט מכל פריים על המסך. את לעומת זאת מתפרנסת באופן עצמאי מתוכן, ואולי את לא אבי ניר, אבל את מצליחה להתפרנס. לכן יש לי תחושה שאת מבינה הרבה יותר מהעומדים בראש הטלוויזיה מה באמת הקהל רוצה, כי עובדה שאת מצליחה להביא אותו אליך, ואני מאמינה שבין היתר זה גם כי את לא מזלזלת בו.
אהבתיאהבתי
תודה, זה יפה מה שאת אומרת, אבל אני חושבת שההבדל ביני לבין מקבלי ההחלטות באיפה שזה לא יהיה זה שלי אין מה להפסיד, ואני לא צריכה לתת דין וחשבון על מצבי הכלכלי ותזרים המזומנים שלי לאיש, חוץ מאשר לעצמי. אפילו חתול אין ברשותי ע"מ שיוכל להסתכל בי בעיניים כלות על שאני מרעיבה אותו. לעומת זאת, מקבלי החלטות באיפשלאיהיה מאוד חרדים לכספים העוברים תחת ידיהם ולא לוקחים סיכונים.
בעניין הקהל שלי, את צודקת, מעולם לא זלזלתי ולעולם לא אזלזל בו.
אהבתיאהבתי
טחינה אינסופית שוב ושוב ושוב את מה שידוע עם עיתונאים ידועים שחוזרים על מנטרות ידועות זה לא נקרא סדרה, זה נקרא שום דבר עם כלום. כנראה שכדי לעשות משהו יצירתי, חדשני, מקורי, אחר, צריך יוצרים חדשניים, מקוריים, אחרים. גונטז', עם כל הכבוד והרספקט העצום לפועלו העיתונאי, באמת מדובר בעיתונאי בלתי רגיל עם סיפורים מדהימים, סקופים, כתיבה מעניינת, מקוריות, ניתוחים לעומק, כל מה שאפשר לצפות מעיתונאי על כמוהו, אבל עדיין הוא לא מחזיק פרק, גם לא פסקה, אפילו לא משפט קטן אחד איפושהו
אהבתיאהבתי
אני מקווה שאתה כותב בעקבות צפייה בפרקים, שזה המינימום המתבקש, לדעתי.
אהבתיאהבתי
אני דווקא התרשמתי מאוד משני הפרקים ואפילו התעצבתי והתרגשתי מהפרק על העיר. עידו בעיני הוא דמות שובת לב, והסרט מצליח לתפוס תהליך משמעותי שעבר על "העיר" לאורך תקופה לא קצרה.
אני חושב שהיוצרת עשתה בחירות ראויות בשני הפרקים ( וזה לא משנה אם זה נבע מאילוצים או מבחירה)-ההתמקדות בסיפורים אישיים שאומרים לא מעט על העולם העיתונאי העכשווי, הבחירה לא ללוות את הסיפורים בקריינות.
בעיני גם הבחירה לא ללכת לראיין את שוקן ושות' או לא לשאול עורכים איך הם מקבלים החלטות, היא בחירה נכונה- כי ברור לחלוטין מהפרק איך הם מקבלים החלטות ולא חייבים לשמוע אותם מגנים על הבחירה הזו או מתפתלים בתוכה.
אני חושב שזו כן סדרה שעשויה לעניין את הציבור הרחב ואולי בגלל זה תתפס אצל עיתונאים ומביני עניין כמאכזבת או לא מספיק עמוקה.
אהבתיאהבתי
מעניין, אנחנו חלוקים כבר פעם שנייה בענייני דוקו. כמובן, לגיטימי לגמרי
בעניין העיר: להפך, מתואר מה עבר על העיתון במשך תקופה קצרה מאוד, התקופה שהביאה לקצו. העיר מת אחרי 30 שנה, ואתה ראית רק את הסוף, מהמעבר לבניין הארץ ועד העכבריר.
אהבתיאהבתי
נראה שזה העתק של יס (רק בנושא העיתונות) לסדרה המפוספסת בענק של הוט "אנשי המכירות" (על עולם הפרסום).
תודה.
קראתי בעניין ועכשיו חייבת לראות את הסדרה. (ושוב בהשוואה לאנשי המכירות – נראה שזו סדרה עם קהל מטרה מצומצם של הבראנז'ה – הפעם העיתונאית. חבל. כי שני הנושאים נוגעים בחיים האישיים של כל אחד במדינה הזו)
אהבתיאהבתי