חדשות הסו"ש
עמוס ברנס נפטר מסרטן.
שלושה הרוגים מירי בוואדי ערה.
יש המסבירים לי שיש מה לחשוש מטורקיה, שהצי שלה גדול בהרבה משל ישראל, ושלא מדובר פה רק בגינוני נימוסין.
סופשבוע
למה תמונת השער היא צילום ארכיון ותיק של מרגלית צנעני, ומה הטעם לכתוב שום את קורות חייה? לא לעסנו אותם בשבועיים האחרונים? ארבעה כתבים גויסו למשימה החשובה. הקישור הוא לחלק מהכתבה, המופיע בערוץ רייטינג של האתר. למה? כי העניין הוא "תרבות", או "בידור". כן, מחשבה מרובה כרוכה בשיטוט ב-nrg משולל העורך.
7 ימים
צילום איור השער של דורון ג'מצ'י בשער, שמכר או לא מכר פיסת נדל"ן ברומניה משרה לאות שאין לתאר. החשק שהיא גורמת לי לדפדף פנימה – אפסי. מה, לא היו תמונות מספיק טובות מהמסע של סרנה לפלסטין? ברור שלא אקרא על מעללי השחקן בדימוס.
הלאה. ראיון עם הפוליטיקאית אן מנסורה שהיה לה אירוע מיני עם דומיניק שטראוס-קאהן, שפגע לכאורה בבתה. גם לא. סיפור ספק-פשע צהבהב. לא.
אולי בהמשך: הביוגרפיה של לד זפלין (שחר גינוסר), והמסע לפלסטין. ואם אספיק, את המסע לחלל (רע"ש), שהרי תוכניתי המקורית בגיל שש הייתה להיות אסטרונאוטית.
7 לילות
ח"ח לצילום השער של עברי לידר (יונתן בלום).
ירון טן-ברינק יוצא נגד שרון גל והראיון שלו עם דפני ליף. בעיקר הוא מתרעם כמובן על שאלת "למה לא התגייסת" (שאלה שכבר נשאלה וניתנו לה תשובות לפני שבועות, ממש בתחילת המחאה, כך שלא ברור לי על מה ההסתערות וההיסטריה מחדש).
הוא אומר:
"גל הוא העולם הישן. בעולם ההוא היה מקום לתוכנית כמו לילה כלכלי שלוקחת את הכסף שלכם בקלילות ומאדירה את עשירי הארץ. הרייטינג טוב, אפילו הביקורות מפרגנות לפרקים. זו טלוויזיה טובה. וכרגע זו גם העיתונות הכי רעה שכסף יכול לקנות, מנותקת ונאחזת בציפורניה בסדר העתיק, זה שאיפשר לכתב פלילים להפוך בן לילה לאוטוריטה בענייני פיננסים. המתקפה על דפני ליף היא חלק מקרב הביצורים האבוד שלילה כלכלי ושרון גל מנהלים נגד העולם המשתנה מולם".
המטפלת
אפרופו פרשת המטפלת שמערערת את היסודות, ומונעת רק מכוחות חזקים יותר או פחות הלוחצים מכל כיוון, בלי לשאול שאלות שמעבר לספינים המוטחים בתקשורת, הפוערת את פיה בלי שום יכולת לברור את הטפל מהעיקר: רוני ישראלי היא מנחת קבוצות, המספרת על חוויותיה מקבוצת עובדים זרים אותה הנחתה. רעיון יפה.
מה שמטריד זה שבסוף הקטע יש כתובת ב-ynet למשלוח הצעות לכתבות. למה יש לי תחושה שהמפרסמים, גם כאן, כמו בערוץ יחסים, לא מקבלים כסף על כתיבתם?
ברק רביד כותב בהארץ על התנהלות דוברי נתניהו. זו לא הכתבה הראשונה על התנהלות הלשכה, ואין פה הרבה חידושים, למעט הדמויות החדשות. אבל שוב, אי אפשר שלא לתהות: מה מביא אנשים לקבל את ההצעה של נתניהו ולהצטרף ללשכה שלו? הרי כל מי שהסכימו לכך במהלך השנים האחרונות אינם טמבלים גמורים. להפך. האם המחמאה שבהצטרפות למרכז הכוח הלאומי, הגדרת התפקיד והכסף (הסביר, כנראה), אלו הסיבות שגורמות לאנשים לקפוץ ראש לשלולית שורצת המלריה הזו? לא יכול להיות. מה שווים השכלתם ותואריהם, אם הם כל כך שוגים בקבלת החלטות? הרי יועז הנדל ולירן דן ודאי לא רוצים להיכשל בתפקיד החדש שלהם, אלא שכל כך בטוח שהם יפרשו – פחות או יותר, אל תעמדו לי עם סטופר – תוך שנה מהיום? ואז מה, תהיה להם שורה להוסיף לרזומה, ושנה של עצבים, ייאוש, תסכול ולילות חסרי שינה? כמה משונים הם בני האדם.
שלושה אנשים נותנים לנתניהו אותה עצה: הרף מעניין המטפלת. תפסיק לחפור. ח"כ אורי אורבך בישראל היום, יוסי ריבלין ב-News1 וברנע בהמוסף לשבת. אולי כדאי לו להקשיב. יעלה לו פחות.
מוסף הארץ
גם דורון רוזנבלום כותב "מיומנו של איש מערך הדוברות וההסברה במשרד ראש הממשלה". הכי צחקתי מ"השמענדרי"ק מפלונסק".
שמענדריק: פרחח, כלומניק, אידיוטל (כדברי אבי ז"ל).
טוב, לא מדויק, כל מילה כמעט הצחיקה אותי, ובקול רם. ואני לא צוחקת בקביעות מרוזנבלום, כן? ולסיכום: טור מוצלח במיוחד בעל ארומה קפקאית ("אל מול שער החוק"?). חובה חובה חובה. קלאסיקה. לפנתאון. 🙂 אם יש לכם זמן לקרוא רק דבר אחד בסו"ש – זה הדבר (ואני מחכה כבר לטוקבק: "קשקוש". מה יש לה מרוזנבלום? טור חלש).
התגובות על הראיון עם שלי יחימוביץ' לא נגמרו. אחרי התגובה שלה בשבוע שעבר הגיע תור הקוראים.
זוגות מעורבים, כלומר שהאחד מהם נשא איידס והשני לא, מספרים איך זה עובד.
מחאת האוהלים
בכתבתו בהארץ השבוע כתב אילן ליאור שדרור פויר מגלובס מסייע לדפני ליף בכתיבת הנאומים.
פויר כבר כתב על כך ב"אני לא עיתונאי אובייקטיבי".
פויר במאמרו האחרון ב-G קורא א. לפרק את מאהל רוטשילד שגווייתו מצחינה. ב. לצאת לצעוד היום.
דפני ליף על שרון גל: "בריון בתשלום".
איילת מוהר מקווה שמערכת החינוך תשתנה בעקבות מחאת הקיץ. כמובן. ברור.
רועי ארד היה בחתונה של רונה דנקנר. הבתשל. בחוות רונית. בחוץ הפגינו אנשי המחאה.
אבל אין מספיק פרטים על מה היה שם ומה אכלו וכמה זה עלה.
המארקר מדווח מי עוד היה שם: סבר פלוצקר, נוני מוזס, יואל אסתרון וגלית חמי.
זה לא שעמוס שוקן לא חגג בחתונה של עידן עופר, אבל לפחות כתבו על זה במארקר.
דורון רוזנבלום על לעוף על המיליון. ההפגנה, נו.
במוספשבת של מעריב אפשר למצוא לפחות שתי כתבות נגד המחאה. האזרח ק' שוב מדבר על קונספירציה, על כך שהמחאה הייתה מאורגנת ולא ספונטנית. אכן שערוריה. ואילו אראל סג"ל מראיין את אדם דובז'ינסקי, ששבת רעב שלושה שבועות והתפכח.
מאחר שהוא סיים תואר במשפטים בהצטיינות הוא מסרב לבקשתו של סג"ל לספק "פרטי טריוויה עסיסיים על כנופיית רוטשילד". למה? "לשון הרע".
אבל זה מה שהוא אומר על "הקליקה":
"האינטרס שלהם שהמאבק יימשך כמה שיותר זמן. איזה משא ומתן יכול להתנהל איתם, כשהם לא רוצים להגיע לפתרונות. הם לא רוצים בכלל הישגים. האינטרס שלנו למצוא פתרון לבעיית דיור, מתנגש ברצון שלהם למשוך את המחאה. מאחוריהם עומדים גופים שמבקשים להפיל את ביבי".
בהמוסף לשבת, לעומת זאת, כותב רשף לוי בבדיחות למה הצטרף למחאה ולמה נאם בהפגנה.
פרשת הרפז
פצצה בערוץ הראשון אמש (תודה לעקרבית)
תוס': עמוס הראל כבר מפרשן.
בגלל זה הארץ דיווח רק אתמול בלילהעל המסרונים וכו'. הכתבה ששודרה שלשום פרק א' של הסיפור.
עוד אנו עוסקים בהרפז, כותב יואב גלנט להמוסף לשבת של ידיעות על המציאות השברירית ביו"ש וברצועה. קשה להגיד שהבנתי את המאמר המפותל ורב הפניות שעניינו קבלת החלטה: האם ישראל רוצה בפיתרון מקבילי ביו"ש וברצועה, או בפיתרון טורי הקובע כי יש להעביר את ההסדרה הבסיסית ביו"ש למצב הסדרי כלשהו ולהמתין למועד בו ייווצרו תנאים הולמים להסכם גם ברצועה.
אבל מה, תגידו לא לגלנט?
גלריה/ הארץ
ראיון של הגארדיאן עם אנטוניו בנדרס לכבוד הסרט החדש של אלמודובר.
מוסף כלכליסט
מתוך הכתבה של אורן הוברמן על הזמן החמקן, אני רוצה לתת את הלינק לבלוג של העיתונאי מאט דנזיקו, שיש לי חשש שמחמת העצלות לא נכנסתם אליו. דנזיקו מתעד בבלוג שלו, TheTimeHack כל מיני פעולות שעשה לעצירת הזמן. זאת אומרת: ככל שעושים יותר פעולות בלתי שגרתיות, הזמן עובר פחות מהר. וזה הרי מה שאנחנו רוצים, לא? שחיינו יתכלו לאט יותר.
רעיונות אלו אינם זרים לי. מאחר שהנושא מעסיק (גם) אותי זה עשורים, מצאתי ב-2002 ספר, שהוברמן כלל לא מזכיר במאמרו, וחבל: לעצור את השעון של הפיזיקאית בודיל ינסון בהוצאת כתר. כות' המש' שלו היא 10 מחשבות על קשרינו עם הזמן.
היא מזכירה מה הופך, לדעת ברטרנד ראסל, את החיים לראויים: חתירה לידע, כמיהה לאהבה ואמפתיה לסובלים.
ואז היא נותנת את הגרסה שלה: "אם הייתי צריכה להשתמש במשפט אחד בלבד כדי להמחיש מה זה להיות כאן ועכשיו, הייתי בוחרת בזה: "להיות כאן ועכשיו מעודד את היווצרותה של סביבה יצירתית" (בטוח בשבדית זה נשמע יותר טוב, אבל זה מה יש, הספר תורגם משבדית לאנגלית ומאנגלית לעברית, אלליי).
נשים נשים
קראתי בחלחלה באת את הראיון של מלי זיידמן עם נעמה קסרי, המספרת על פציעת גל ארז, בן הזוג שלה בבריכה.
"היה ברור לי במיליון אחוז שגם אם הוא נשאר נכה אני נשארת איתו, אין מצב שאני נוטשת אותו. נראה לך? למרות שהוא אמר לי שאם אני עולה חמישה קילו הוא עוזב אותי, את מבינה? אבל הייתי נשארת, ועל זה בדיוק היה הצער שלי. זה לא שאני אקום ואחפש לי עכשיו מישהו בריא יותר, זה להישאר, אבל ברור שזה יהיה אחרת מעכשיו".
לחם עבודה
הוצאת Lunchbox שלחה מייל בתפוצת ענק, ובו היא מבקשת מכל אחד לתרום לה את יצירותיו ללא תמורה כספית. הנה, כך נפיק ספר מתכונים (כשרים!) בעזרת תוכן המונים חינמי ונעשה מזה כסף. ההמונים יודו לנו על הפרסום.
האם השתנו זמני הסגירה וההדפסה של ידיעות תל אביב? ביום חמישי בלילה נערך כנס מחזורים של תיכון חדש, שחגג 75 שנים.
המקומונים נסגרים באמצע השבוע, אבל בידיעות תל אביב מסופר שהכנס ההיסטורי לווה באקורדים צורמים כי לבאים חולקו בכניסה פלאיירים נגד קריאת ביה"ס ע"ש רבין ולא ע"ש טוני הלה, המייסדת והמנהלת המיתולוגית. האם נכתבה הידיעה לפני שהאירוע התרחש?
לפחות ב-mynet הדברים נכתבו בלשון עתיד. חבל שהכתבת לא בדקה אם הדברים אכן קרו. ולהבדיל אלפי, לא צריך להזכיר מה קרה עם קולומביה.
בלוגלנד, רשת, פייסבוק
שועלן מצר על כך שהתגובה שלו, על עוגת החלוקה של הביטוח הלאומי לא נקרא מספיק. אז הנה היא.
לפני פיזור
שני טורים משובבים לסיום: דרור פויר על הילדים והאופניים וסייד קשוע על ברית המילה של בנו.
היום הוא יום הטור הבינלאומי, לא שמעתם?
ולווט אנדרגראונד 
יונתן שם אור אומר את האמת:
"כן, להפיל ראש ממשלה מכהן"
הוא מצדיק את זה, כמובן.
אהבתיאהבתי
מן המפורסמות היא שכאשר אתה עושה קאט ופייסט, הטקסט מאבד מאיכותו המקורית. הוא נעשה אפרפר, נמלולי ומעט קשה לקריאה. נסה להקליד אותו בעצמך. תודה.
אהבתיאהבתי
יאללה, שיגיע כבר מחר. משעמם בלעדייך.
אהבתיאהבתי
הנה הגיע. את לא יודעת שיש פוסט ביום א'?
אהבתיאהבתי
עברית שפה בעיתית, בעצם כך
כל השפות, האם במקום:
"החשיפה של אילה חסון,ברמה של קו 300"
לא ראוי לכתוב: "הכתבה של…" או
"הכתבה החושפנית של…"
אהבתיאהבתי
צודק ו…
אבל למה אף מילה בווי נט? ו"פתק קטן " בידיעות?
אהבתיאהבתי
אתה מוזמן לפוסט הבא. לא פתק קטן ולא אף מילה.
אהבתיאהבתי
החשיפה של אילה חסון,ברמה של קו 300,
בראון חברון,
עיסק הביש.
לא פחות!
על זה מקבלים פוליצר!(טוב, לא שזה בערוץ 1)
מעניין איך ידיעות לא כותב על זה מילה! מעניין למה?
אהבתיאהבתי
בעמוד הרשמי של המשטרה אין כרגע דיווח מספרי על ההשתתפות.
כנראה למדו לקח מהפעם שעברה כשכולם השתמשו ב150,000 שהם דיווחו
נגד ה300,000 של התקשורת.
מה שכן יש זו הזמנה לצפות בתמונות מן האויר של "צעדת המיליון".
כתב שם אחד בתגובות:
גם אתם הצטרפתם לתקשורת? מיליון?
כנראה שמאה וחמישים אלף זה המיליון החדש…
אהבתיאהבתי
רוזנבלום (במאמר שלינקקה כאן וולווט) אומר:
ולאחר שמתלוצץ קצת על ה"כמה-כמה" הישראלי מכל הכיוונים, מסכם:
אבל הוא לא לוקח בחשבון את עוצמת שורת המספרים על המקלדת של העיתונות המדווחת.
יהיו מיליון, רוזנבלום, תירגע.
עדיף מספרים מנופחים היסטריים בכותרות על "ההפגנה הגדולה במדינה" (ציטוט מאקו), מאשר לנסות להשיג קולות בקלפי, שזה קצת יותר קשה…
אהבתיאהבתי
כמובן לא נשכח את הכותרת שהביאה וולווט –
"יו"ר התאחדות הסטודנטים: לפחות 300 אלף ישתתפו בצעדת המיליון".
לא צריך להגיד יותר.
אהבתיאהבתי
אין לך מילה. רבע שעה התאפקת.
אהבתיאהבתי
צודק, אורן.
נפלט לי.
אהבתיאהבתי
אני עוקב ומתעד את המספרים המתנפחים בטמקא ומאקו. מאד מעניין ומאד משעשע.
בטמקא פיגרו אחרי מאקו עד ה-400,000, מאז נוצר סינכרון.
זה היה אמור להיות "שיא" מעל ה300,000 הקודם. וזה כמובן הגיע.
במאקו:
21:30 – 200,000
22:03 – 300,000
22:54 – 400,000
כל שלושים דקות מתווספים 100,000 מפגינים בכל הארץ.
זה יגיע למיליון. תהיו בטוחים.
(למעונינים אני מוכן להעלות את התמונות).
אהבתיאהבתי
המעניין היה שכל אתרי החדשות היו מסונכרנים לגבי המספרים מהרגע הראשון.
(רמז: לא האתרים סופרים, אלא מי שמעביר להם את המידע)
בהפגנות שאני השתתפתי בהן, בצעירותי, היו תמיד שלושה מספרים: הערכת המארגנים ("שלוש מאות אלף, ועוד חצי מיליון תקועים בפקקים"), הערכת המשטרה ("מאה אלף"), והדיווח בתקשורת ("עשרות אלפים"). בתור המפגינים, כמובן טעננו שהמשטרה מוטה כלפי מטה ופוליטית, ועל התקשורת אין מה לדבר. אבל כאמור, תמיד היו שלושה מספרים.
בהפגנות הנוכחיות, יש רק מספר אחד: הערכת התקשורת, שהיא גם הערכת המפגינים (המשטרה לא מעריכה באופן רשמי, יש רק "גורמים במשטרה" שכל אחד אומר מה שבא לו בערך). איך זה שהמארגנים לא מנפחים מספרים כהרגלם, מעבר לתקשורת? לא יכול להיות שהערכת המפגינים היא-היא הערכת התקשורת, נכון?
אהבתיאהבתי
כמה? 402 אלף? אז מ-1982 נוספו רק 2000 שמאלנים
אהבתיאהבתי
היום היו 400 אלף, בדיוק כמו שאז היו 400 אלף, שהעיתוסמולביבים רוצים? המספרים יוצאים…
כנופית שקרנים!
היחיד שדבר לעניין בכל הערוצים היה ג'וג'ו אבוטבול! אני לא מאמין שאני אומר את זה:קודם צנעני יצגה אותי, עכשיו ג'וגו!
אני לא מאמין שפעם הייתי שייך לשמאל הגזעני הזה.
אהבתיאהבתי
שרון גל שהחל את הערב שבע רצון ממה שהיה נדמה בשעות הערב המוקדמות כמספר לא מרשים של מפגינים שינה את הבעת פניו בהמשך ובאחת הפניות אליו ואל אמנון לוי הוא טרח להעיר שהם נמצאים מול הבמה ומול ההופעה העתידית של אייל גולן ״שמופיע בחינם״ – כלומר,ההמונים הגיעו בגלל אייל גולן.
רחמים על שרון גל.
אהבתיאהבתי
מכירים את זה שכל החילונים חוגגים בשבת בטוקבקים בלי שהדוסים יפריעו?
עכשיו, חבריי הדוסים, נצלו את ההזדמנות ותוכלו להשיב לסמולנים כגמולם. ממילא אף אחד לא פה עכשיו. אפשר לפתוח פה בית מדרש, אף אחד לא יפריע.
אהבתיאהבתי
מציע חבורה בעניין כל דפריש – מרובא פריש.
אהבתיאהבתי
אולי מתאים יותר "כל קבוע – כמחצה על מחצה דמי", כיודע מעניין ט' חנויות וכו'.
אהבתיאהבתי
חבורת מבטלי תורה, המעבירה את זמנה בריפרוש אתרי החדשות. בנהי ובכי על התקשורת. אגב סמולנים זה בארמית, מושג מהגמרא.
אהבתיאהבתי
יש מצב שהערב יכריזו על הקמת מפלגה חדשה. יש כבר שלט גדול ברוטשילד שקורא להתפקד, כמובן עם אתר מסודר מראש, ולמעלה כתוב "סותמים את האף". הכוונה ברורה. מעניין כמה 'הם' יצליחו להסתיר את הכוונות הפוליטיות המרחיקות לכת לעומת ההתלהבות של רוב המוחים מ"צדק חברתי".
מאוד מעניין גם איך 'הם' יצליחו להרחיק/להשאיר בצד את יו"ר התאחדות הסטודנטים שאינו מהסס להניף ביד רמה דגל גדול של מדינתינו, מדינת ישראל.
אהבתיאהבתי
הצלחה אדירה.
אם בכפר יהושע, ישוב של פחות מאלף אנשים (כולל זקנים מאוד) הצליחו להביא כמה אלפים טובים לעצרת המחאה אז אין ספק שמישהו משחק אותה בענק.
להערכתי, אם לוקחים בחשבון שאלו אכן הנתונים, מעל 400 אלף, הרי שיש פה התגייסות אדירה של בערך 20% מכלל תושבי המדינה הרלוונטים.
בטח תגידו אבל האוכלוסייה היא מעל 7 מיליון, נכון. מתוכם 2 מגזרים מאוד גדולים כמעט לא נוטלים חלק במחאה, ערבים וחרדים. מגזר גדול נוסף, הדתיים, נמצאים בקטן. יש עוד כמעט מליון של זקנים שבשעה כזאת לא יוצאים מהבית. יש את כל כוחות הבטחון השונים. יש את כל מרכיבי החירום במדינה כמו רפואה, מד"א, מכבי אש וכו'. יש גם, בנימה מבודחת מה, את כל אנשי הממסד כגון עשרות שרים ובני משפחותיהם וכל הנגררים אחריהם. חסר גם אחד גלעד שליט.
אהבתיאהבתי
תקון: 15-20%.
אהבתיאהבתי
זה ממש לא 20 אחוז אבל נניח לרגע שאת צודקת, עדיין 80 אחוז נשארו בבית.
אהבתיאהבתי
איך מיליון שהגיעו ל-400 אלף (נבלע את השקר בשקיקה בינתיים) זו הצלחה אדירה?
אם לצטט את אורי מלמד, 400 אלף זה 16 מנדטים, דהיינו העבודה + מרצ.
הסקרים, כידוע לך, לא משקפים שום שינוי במפה הפוליטית.
אהבתיאהבתי
הלל, מאוד מכבדת את דעותיך.
לדעתי הפעם אתה מסתכל מנקודת המבט הלא נכונה. זה לא כמה מנדטים אלא יותר כמה מנדטים שפעם נזרקו לזבל והפעם כנראה יחוללו שינוי.
כמו שהחבר'ה במחאה אומרים. אתה ממש לא מבין מה קורה. זה הרבה מחוץ לספקטרום של הבנתך.
זה גם לא משנה אם זה באמת 400 אלף או חצי מזה. אתה פשוט לא מבין.
בכבוד.
אהבתיאהבתי
באמת קצת מדאיג אותי שהמנדטים האלה, הבטלים ברוב הציבור, עלולים להביא לשינויים נגד רצון הרוב.
אהבתיאהבתי
Now you're talkig.
אולי עכשיו תוכל להרגיש מעט למה כל כך הרבה אזרחים כועסים/רותחים על המיעוט שכופה את רצונו כנגד רצון הרוב הדומם (עד עכשיו). החרדים (שגם אני נגד הבזבוז המוגזם עליהם) והמתנחלים (שאני בעדם).
אהבתיאהבתי
יש בחירות דמוקרטיות, שבהם נבחרה ברוב ממשלה עם מדיניות כלכלית ברורה מאוד. יתכבדו המפגינים ויחכו לבחירות, ישלשלו את פתקיהם לקלפי וינסו לבחור ממשלה עם מדיניות אחרת.
אהבתיאהבתי
מישהו כנראה באמת שיחק אותה בענק.
כי אם "בכפר יהושע, ישוב של פחות מאלף אנשים (כולל זקנים מאוד) הצליחו להביא כמה אלפים טובים לעצרת" כמו שאת כותבת, הרי זה משחק על-טבעי שגורם שינויים מיסטיים במציאות. פחות מאלף אנשים, וכמה אלפים הגיעו לעצרת.
סיכום נאות לסוגיית המספרים ב"הפגנת המיליון שיהיו בה לפחות שלוש מאות אלף" (שמולי בשבוע שעבר) אבל עדיף שנדווח על ארבע מאות אלף כדי שנוכל להגדיר אותה "נס קייץ 2011" (כותרת ראשית בynet כרגע)…
אהבתיאהבתי
לעומר,
תרגיע, מדובר במחאה אזורית.
אשמח לקבל כדור אחד מאותם מחוללי נפלאות.
אהבתיאהבתי
מה זה קשור כמה אנשים יש בכפר יהושוע?
כולה השתמשו בשדה ליד כפר יהושוע!
היו שם אולי 4000 אנשים…
אבל כמו השקרים על כל הארץ שיקרו גם פה, מי מאמין לאוסף השקרנים העלוב הזה שמשקר חופשי על המספרים.
אהבתיאהבתי
ירון טן ברינק בדרך כלל כותב נפלא. מדויק, חד אבחנה ועם המון יושרה.
הפעם מצמצתי בהלם.
הוא דוגמא כל כך עצובה למה שכבר אמרו מעלי – העתונאים ירדו מהפסים ושכחו איך לעבוד. כמה ארס, כמה שנאה ובלי טיעון אמיתי. לא מתאים לו.
הפעם, ירון, הכל עובר עליך. נפלת בדיוק במה שהאשמת את גל. זה אתה שלא מסוגל לקבל את העובדה שמישהו קם ומביע עמדה אידיאולוגית שונה משלך. זה אתה שתכף חושף שיניים תוקף בלי אבחנה ובלי טעם. זה אתה שהתחיל לפחד מאנשים שחושבים אחרת, זה אתה שניצל את כוחו בבריונות כדי לערער את הלגיטימציה לחשוב אחרת ממך.
אני לא "מגיב בתשלום" (שזו, אגב, ההאשמה הכי ילדותית ששמאלנים המציאו. אוהבים את ביבי? אתם בטח מגיבים בתשלום!) אני אדם אמיתי שיהיה בהפגנה תכף. ופיר? מה זה אכזבת.
אהבתיאהבתי
עכשיו אני אחרי קריאה בטור של פויר על תאומים ואפניים – איזה אדיר פויר 🙂
אהבתיאהבתי
בעיקר סחתיין עליך על שמצאת עניין לקרוא הראיון עם נעמה קסרי. לא הייתי עוצרת, אפילו לא לקרוא משנה. ואכן הציטוט שהבאת כל כך הביא לי ת'סעיף, שטוב שאין לי את. למה להתעצבן אם יש כל כך הרבה על מה להתעצבן בלקרוא סתם עיתונים
ודורון רוזנבלום אכן הצחיק אותי בשיגעון.
הטור של מאיר שלו מהשבוע שעבר קרע אותי מצחוק אני עוד נזכרת בו מדי פעם ומגחכת לעצמי לבדי. בחיי 🙂
אהבתיאהבתי
התשובה לגבי ידיעות וכנס מחזורי תיכון חדש נתנה ביום ששי בבוקר בתכניתה המיתולוגית של ג'ודי ניר מוזס שלום ולהתראות ברשת ב'. גם היא היתה שם והיה כיף ודברו על טוני הלה.
אהבתיאהבתי
הפסקה חדשותית:
יאיר לפיד לא קורא "ידיעות אחרונות".
אמר ב"אולפן שישי" שעד עכשיו ליליאן פרץ שהיתה עוזרת של שרה נתניהו לא דיברה.
והיא כן דיברה. היה איתה ראיון גדול ב"ידיעות אחרונות".
אז לפחות שבעיתון שלו יידעו על זה.
אהבתיאהבתי
הרי לך הרהור נחמד
ספטמבר
אהבתיאהבתי
כבר לנקקתי אחורה פעם אחת.
פעם שנייה זה כבר מוגזם.
אהבתיאהבתי
מי ראה? מי שמע?
אתמול בשבע בבוקר שודרה ידיעה ברדיו על בעל שרצח את אישתו והתאבד וכשתחשף זהותם "זה יהיה שערורייתי"?
מאז – כולם- נאדה. שקט…
אהבתיאהבתי
הכתבה על ג'מצ'י לא רק מעניינת מאוד אלא גם חשובה. כך פועלת השיטה, היום זה ג'מצ'י, מחר זה ג'משי, כולם פה נוכלים וכל חשיפה כזאת חשובה.
הכתבה של רענן שקד, לעומת זאת, היא יחסי ציבור קטנים ועלובים. כששוקלים מה מעניין ומה לא, צריך לקחת בחשבון גם דברים כאלה. יש מי שאוהבים כתבות יחצנות, יש מי שסולדים מהן, בכל מקרה להעמיד אותן בראש מדרג העניין זה ממש לא לעניין
אהבתיאהבתי
מאחר וכובשים את [ככר] המדינה. יש לזכור, זו האדמה שלך. התלבטתי, והאמת קצת אוף טופיק, אך, בייבי, זה שיר גדול. השינוי עומד להגיע, לפחות למערך הדוברות של ביבי.
אהבתיאהבתי
ביטויי ההומור האשכנזיים-מזרח ארופאים-גלותיים, שרוזנבלום משתמש בהם, ארכאיים מידי לשימוש עכשווי.
כמה אנשים, היום, יודעים מה זה שמענדריק ואיפה היא פלונסק ומה זה דרעייר.
גם שמות כמו שומאכר או פועה בטח לא מצליחים לשעשע הרבה מהקוראים כי הם לא מכירים את ההקשר.
אם הוא רוצה שההמור שלו יהיה נגיש ליותר אנשים, לצעירים וגם למזרחים (בטח בין קוראי הארץ יש לא מעט כאילו), כדאי שיימנע מבטויי הומור כאלה, שמוכרים רק לוותיקים יוצאי מזרח אירופה (בייחוד פולין) ולבני הדור השני שלהם שהם מעל גיל 40.
אהבתיאהבתי
נו, די מהר הגיעה התגובה אנטי-רוזנבלום, כפי שצפיתי.
לזכותי ייאמר גם שהסברתי מה זה שמענדריק.
אהבתיאהבתי
נו מה
היה פעם עיתון כזה "גשר" בעברית קלה. אולי עוד יש?
אולי נגיד גם לציירים לא לצייר מסובך מדי
אהבתיאהבתי
אז אני חייבת להודות שלמרות שאני לא משתייכת על אף אחת מן הדמוגרפיות הנ"ל (אשכנזים, מעל גיל 40 וכו', למרות שאני מתקרבת בצעדי ענק ליומולדת 40, כלומר 29 + 11) – דורון רוזנבלום מאוד מצחיק אותי בדרך כלל, וספציפית בטור האחרון.
קצת התפלאתי שדבורית לא קישררה (בקטגורית הטור המצחיק של השבוע) לקשוע וברית המילה. ואז ראיתי שזה הופיע בסוף, לא בחלק על "הארץ", אבל עדיין מומלץ.
המשותף אגב לשניהם הוא שכדי להבין את ההומור שלהם צריך טיפה סבלנות וטיפה השכלה רחבה. אולי כדאי שהשאר יפתחו איזה סרטון של בני היל ביו-טיוב. בשביל בדיחות "בלונדינית-עם-ציצים-מתחלקת-על-בננה" לא צריך אכן איזה השכלה רחבה מי-יודע-מה.
אהבתיאהבתי
את שוקן והאשכנזים קוראי "הארץ" זה משעשע?
דיינו. פלונסק? מי נולד שם? מי זוכר?
אהבתיאהבתי
"מלים זרות למזרחים"?
ןמה אני צריך לאמור שהמזרחיים מדברים ערבית קלוקלת, שפת סלנג עלובה, ועוד שרים את זה?
ד"א כמות המזרחים שקוראים, ועוד הארץ… עזוב בחייך.
אהבתיאהבתי
כבר כתבתי כאן פעם, דורון רוזנבלום מעולם לא הצחיק אותי. הוא מסוג האנשים שעושים עליי רושם של מתאמץ-כדי-להצחיק. לא קונה אותי.
אהבתיאהבתי
אשריך
אהבתיאהבתי
takes one to know one
אהבתיאהבתי
כבר כתבתי פעם שמה שאתה חושב מעניין ת'חת שלי? אני לא בטוחה. אז אני אכתוב שוב: מה שאתה חושב מעניין ת'תחת שלי.
שבוע טוב!
אהבתיאהבתי
הלל, ואתה עוד מבין אידיש….שייגץ!
אהבתיאהבתי
המקרה של דרור פוייר הוא רק סימפטום של תופעה רחבה וחמורה בהרבה. אין טעם להלין על היעדר אובייקטיביות בסיקור התקשורתי של המחאה ; הבעיה היא שהתקשורת –או לפחות חלקים משמעותיים מתוכה– נטשה זה מכבר את עמדת הסיקור ופועלת כלובי לכל דבר ועניין. היא אינה "מדווחת", אינה "משקיפה" ובוודאי שאינה טורחת לבקר; היא קוראת את ההמונים לדגל, מפיקה מנשרים (רדודים ונפוחים להחריד, ברוב המקרים) ובעת הצורך גם מסלפת ומנפחת נתונים, על פי מיטב המסורת הסובייטית. איני נמנה עם מצדדי המסורת הישנה, המיתממת, הגורסת שעיתונאים צריכים לעטות על עצמם איצטלא של נייטראליות מעושה. אני בהחלט תומך בתקשורת לוחמת, שאינה מהססת לנקוט עמדה. אבל במקרה הנוכחי ההתגייסות היא כה בוטה, כה חד צדדית, כה חדורת רוח קרב מתלהמת ועוינת לקולות "אחרים" , שאין מנוס אלא להתייצב מול החזית הזאת ולומר לה: "עד כאן. מעלתם בתפקידכם. השאלה אינה האם אתם עם ביבי או נגדו, אלא למי אתם רוצים להידמות– לוולטר קרונקייט או לוולטר דורנטי?
אהבתיאהבתי
לאחרונה העיתונים יורדים מהפסים בנושא פמפום המחאה. אני בעד המחאה ואני לא נגד עיתונאים עם אג'נדה, אבל זה לא במקום לערוך קמפיינים מתמשכים וליצר את החדשות במקום לדווח עליהן.
אהבתיאהבתי
אבל מה חדש כאן? הם מטפלים כך בכל נושא תחת השמש ב-20 שנה האחרונות
אהבתיאהבתי
דברי אלוהים חיים!!!
אהבתיאהבתי
"התקשורת" זה גם איך קוראים לזה לטמה או משהו וערוץ שבע? כי הם בטח אובייקטיביים, כמו הילד הטוב ממעריב וחנוך דאום שהם בכלל לא תקשורת וגם בכלל אין להם דעות קדומות בשום ענין
אהבתיאהבתי
אם כבר חזר, ובצדק רב, הסכסוך המתעצם עם טורקיה
הנה כיצד רואה זאת ה BBC מקור ראשי לידע בעולם.
קיראו והבינו, אנחנו חיים בעולם רע מסוכן
ונשאלת השאלה האם העילית המובילה מתאימה לתפקידה.
Turkey has expelled Israel's ambassador and
suspended all military agreements over its refusal
to apologise for last year's raid on a
Gaza-bound flotilla.
This came as the UN published a report
saying that Israeli commandos used excessive
force when they boarded an aid ship.
Nine Turkish activists died.
Turkish Foreign Minister Ahmet Davutoglu
said it was "time Israel pays a price for
its illegal actions".
Israel has refused to apologise and
said its troops acted in self-defence
זו הסתה ערמומית ומתוחכמת לשנאת ישראל. יש מי שתורם
לכך בהתמדה ובערמומית לא פחותה. אבל זה מה שיש, צריך
להיות חזקים-זה ברור אבל גם חכמים, מאוד.
אהבתיאהבתי
ובאותו הקשר רציתי להביא ציטוט מילה במילה (אחרי הדיווח על לוב וסוריה) מחדשות הבי.בי.סי. מיום ראשוןן לפני שבועיים 21.8 : "הליגה הערבית גינתה את ישראל בשל ההתקפות סוף השבוע על עזה שגבו את חייהם של 15 אזרחים, וקראה לאו"ם לפעול לעצירת ההפצצות ולהפסקת הפגיעה בחיי חפים מפשע."
זהו. לא פיגוע. לא אוטובוס. לא קטיושות. לא באר שבע. לא הרוגים בישראל. כלום.
בלונדון עיתונות יותר טובה. והיאוש יותר נוח.
אהבתיאהבתי
את לא טועה, שום תשלום לא יוצע תמורת ה'כתבות' בהתנדבות. סוג של ניאו ג'ורנליזם סטייל YNET ולא רק הם.
אהבתיאהבתי
גם מעריב רוצים לעשות לעצמם עבודה קלה – מוסף טיולים לסוכות שהקוראים יכתבו וישלחו: http://www.nrg.co.il/online/trip/myForm.php
אהבתיאהבתי
אחלה אצבעות… ללקלק
מישהו יודע לאן נעלם אהוב לבי אביעד קיסוס אשר טורו נעדר השבוע מן המוסף..
האם גם הוא נקנה ע״י נוחי?
אהבתיאהבתי
"על מה ההסתערות וההיסטריה מחדש".
באמת לא ברור לך?
גל פשוט סטה במילימטר מהקו של אוסף הסמולנים והעיתונאים (גם הם).
כמו שקרה לכל מי שהעז לפגוע ב"נביאי המחראה".
גל, בלילה כלכלי, היה מתומכי המחראה הנלהבים ביותר מאז קומה, למעשה התוכנית שסיקרה יום יום את האנרכיסטים מרוטשילד.
רק העז לשאול את האלילה מבל"ד למה לא שירתה בצה"ל כמו ששואלים כל כוכבן עלוב מ"נולד", כל מרואיין אווילי בידיעות "לרגל".
אבל באנטי ציונית (שזה רק עניין של זמן שיתברר שאין לה מחלת נפילה) אסור לגעת!!!
עכשיו הסמולאביבים יחרימו את לילה כלכלי?
דיקטטורה סמולביבית כבר אמרנו.
אהבתיאהבתי
לדבורית ולכולם אתם חייבים ליראות את החשיפה של איילה חסון מאתמול זה פשוט מזעזע איך שהדברים באמת מתנהלים http://www.youtube.com/watch?v=v7Eo8UmqKWg
אהבתיאהבתי
עכשיו רק נותר לברר על גופו של מי הולבש פרצופו של ג'מצי
אהבתיאהבתי
מבט מהיר בעמוד 5 חושף את הכיתוב "איור: אופיר בגון".
אהבתיאהבתי
כל הכבוד לבגון, נראה אמיתי ביותר
אהבתיאהבתי
יפה שבעלת הבלוג נותנת כבוד (פרסום נוסף) להגיגים של אחד מהמגיבים הקבועים והאהובים. חבל שהיחס הזה לא ניתן לכולם.
אולי ניתן ליצור שוב רובריקה של בחירת העורכת?
V: כמה פעמים ביקשתי ממך להפסיק עם עשרות הניקים שלך?
את לא מבינה עברית?
אהבתיאהבתי
לדעתי, התמונה של ג'מצי על שער 7 ימים היא עיבוד מחשב. אין מצב שהוא היה מצטלם ככה
אהבתיאהבתי
מה הסיכוי שג'מצי היה משתף פעולה, ולו ע"י צילום, לכתבה שכל כך יורדת עליו? האם יש צורך להסביר את המובן מאליו?
אהבתיאהבתי
עוד ציור מוצלח של אופיר בגון?
אהבתיאהבתי
בוא ננפץ לאחת ולתמיד את שטות "קיבלתי פטור מטעמים רפואיים".
אין דבר כזה קבלת פטור. הצבא מציע, זכותו של מקבל ההצעה לסרב. עכשיו בפירוט:
הצבא מגייס חולי אפילפסיה, אנשים שהחלימו מסרטן, אנשים בעלי בעיות בגב, חולי קרוהן, חרשים, בעלי תסמונות שונות ומשונות, בעלי רגל קצרה, חולי סכרת, עיוורים בעין אחת ועוד.
בנוסף, הצבא מגיע למחלקות בהן מאושפזים נכי צה"ל ושואל אותם אם ברצונם להמשיך בשירותם הצבאי לאחר החלמתם (גם קטועי גפיים).
ברגע שהבן אדם מסרב לקבל את הפטור יש שלוש אפשרויות: הצבא יאשר לאותו סרבן רק מסלול התנדבותי; הצבא יאשר מסלול שתחילתו התנדבותית והמשכו בגיוס (כולל טירונות), האפשרות השלישית היא גיוס מלא. חלק מאותם אנשים מופנים לרפא"ל.
השאלה לא צריכה להיות למה X לא שרת בצה"ל, אלא למה הוא לא נלחם על חובתו לשרת בצה"ל.
אהבתיאהבתי
אז יש לי שאלה. יש לי איזו מחלה והחלטתי להתנדב. נניח שאני נזקק לטיפול רפואי יקר בזמן השירות, הצבא יממן את העלות? אני לא צריך לחתום על מסמך שפוטר את הצבא מאחריות לפציעה עקב מצבי?
מההיכרות שלי את הצבא המערכת הרפואית מאוד לא בעד לטפל בחייל עם בעיות רפואיות. יש שם בירוקרטיה מאוד אלימה וחוסר אמון. יצא ממש המדור ממעריב לנוער (מייק אלדר?) של שאלות מתגייסים 🙂
בכל מקרה, לטופיק, זה בסדר לשאול אותה אם עשתה או לא, אם אנרכיסטית אנטי ציונית וכיוצא בזה. זה רלוונטי בדיוק כמו מורדי עם השרשרת על כתב גיא פינס. כאלה אנחנו. צריכים סיפור (לאחרונה מדברים על זה שאנחנו גם רוצים צדק וסולידריות חברתית – אשרינו אם זה נכון)
אהבתיאהבתי
השיטוט של יגאל סרנה שווה קריאה כמו (כמעט) כל כתבותיו. יש לי שאלה. מדוע הצילומים מפוזרים בכתבה ללא קשר למקום בכתבה שבו יש קשר לצילום? האם כל כך קשה לעשות מאמץ ולשים את התמונות המתאימות בעמודים המתאימים או למזער לתת ליד כל תמונה איזכור של העמוד שבו נכתב על מושא התמונה?
אהבתיאהבתי
באותו מוסף ידיעות יש גם תמונה של גמצ'י (עמ' 38) שבה יד נעלמה 'דאגה' שהתמונה תופיע הפוך, כלומר כפתורי החולצה ופתח ה'חנות' לא במקום הטבעי לגבר, ובכך לעוות/לגחך במעט את המצולם. יש גם טעויות סטנדרטיות של בודקי העובדות הלא קיימים כשכתוב א: שהמשרד נמצא ברח' בסר 1 בר"ג ואין כזה רחוב והכוונה היא למגדל בסר 1 בדרך בן גוריון 2 בר"ג. ב: כתוב שהמשרד עבר לבית סילבר ברח' אבא הלל 1 בר"ג כשכתובת בית סילבר היא אבא הלל 7 בר"ג.
אהבתיאהבתי
צ"ל עמוד 36.
אהבתיאהבתי
שרון גל שאל את דפני ליף שאלות נכונות וענייניות, גם אם נשאלו קודם בפורומים אחרים. אולם הוא שאל את השאלות בתוקפנות, בזלזול ובהתנשאות. בטלוויזיה יש לכך יותר משמעות מאשר למלים.
👿
אהבתיאהבתי
תיקון, התגובה הקודמת צריכה להיות חתומה "יוני". היו"ד נפל.
😆
אהבתיאהבתי