לחיים

השערים

פעילי נוער הגבעות חדרו לבסיס אוגדת איו"ש, ניקבו צמיגים וכתבו "ד"ש ממגרון".
אבל גם כתב מעריב נכנס לבסיס הפרוץ לגמרי. הידד. כך ננצח את כל אויבינו.
במעריב הסיפור מופיע רק בע' 8. נו טוב, שגרירנו באו"ם חשוב יותר.
בישראל היום זו הכותרת הראשית.
ידיעת תג המחיר מופיע גם כידיעה ראשונה בשער הארץ, ובתחתית שער ידיעות. רק מעריב מתעלם ממנה בשער, וזה מוזר, כי רק הכתב שלו ניסה להיכנס לבסיס והצליח. בחירת שער תמוהה במעריב.

הכותרת הראשית של ידיעות לקוחה גם היא ממחר: יובל שטייניץ מתראיין לסבר פלוצקר ומציע להנמיך ציפיות מוועדת טרכטנברג, ואומר שהפיתרון היחיד הוא הקיצוץ בביטחון. אולי מתקציב השמירה על בסיס אוגדת איו"ש.
הכותרת השנייה היא על הכבוד הטורקי. או שלא. ארדואן אומר שישראל לא מחזירה לטורקיה מל"טים שנשלחו לתיקון. לא ראיתי תגובה של רה"מ בשומקום.
היה או לא היה?

למה הצעת חוק ממשלתית שתנחית מהלומה כואבת על חברות הטבק היא ידיעה השווה את כפולת 2-3 במעריב?

בראש הארץ, העימותים האלימים בעקבות החלטת העירייה לפנות אוהלים.
רון חולדאי אישר הבוקר שקיבל איומים על חייו.

קצה האצבעות

קצין 8200 סירב פקודה על רקע אידיאולוגי והביא לביטול הפצצה על עזה (רונן ברגמן, 7 ימים).

קוראי מעריב ידיעות) קמו הבוקר, משפשפים את עיניהם: יאיר לפיד כותב מחר למעריב בגיליון מיוחד לאסון התאומים, קטע בשם "הזמן החיוור". מה?
אני משערת שמדובר בקטע ארכיון, כמו כל (או רוב) הקטעים, שהרי לפיד עזב את מעריב ועבר לידיעות ב-2003.
ככה עושים? מתעתעים?

לפיד: אשב בקואליציה עם כל אדם שדואג למדינת ישראל, אבל קודם כל אני עיתונאי. עד מתי?

בן כספית ראיין את שגריר ישראל באו"ם, שגריר ישראל באנגליה לשעבר, רון פרושאור, שאומר שפלסטינים לא מובילים להקמת מדינה אלא לשפיכות דמים. אז מה, כספית בניו יורק? זו הכותרת הראשית של מעריב, והראיון יתפרסם מחר במוספשבת.

עיר האוהלים

אורן פרסיקו סיקר את פגש העיתונאים שהיה שלשום במאהל רוטשילד.
סיכם זאת דרור פויר בטוויטר לאחר מכן: "כך בזבזתי שעתיים מחיי". אמן.

עידן לנדו (לא למות טיפש) מנתח את סיקור המחאה וצופה את עתידו/ה.

מפגש קטלני (כמעט) עם דפני ליף.

מחליפים מקררים

בשער ידיעות יש הפניה לידיעה של עמיר בן-דוד על גריטת מקררים ישנים. על פי הידיעה, אתמול הוציא משרד התשתיות מכרז לאספקת מקררים חדישים ולגריטת מקררים ישנים.
אז מה זה המכרז הזה של משרד התשתיות, שהתאריך שלו הוא יולי 2010? והנה ידיעה ממאי 2010.
ובמעריב, ביולי האחרון.
תוס': מתברר שאתמול יצא עוד מכרז, המצטרף לקודמיו.

צבא העם

המאבחנות הפסיכוטכניות כדיילות, משרתות או סתם סדרניות כמקובל?
צה"ל מכחיש כל דבר עבירה.

לחם עבודה/ מעברים

באופן חריג, דיווח מורכב ומפורט ב-ynet על מסכת העזיבות בערוץ 10: ראודור בנזימן, רותי יובל, עפר שלח, צ'יקו מנשה, אסף זהר, אפי דילמוני.
את בנזימן יחליף בינתיים סמנכ"ל התוכן של הערוץ, אורי רוזן. האם יש קשר סיבתי בין כל העזיבות?
מעניין שבשתי הכתבות של ynet לא כתוב באיזו התנצלות מדובר (האם הוזכר אדלסון בגרסה קודמת ונמחק לו, כאילו היה עמלק?). אז הנה, אני מעתיקה ממעריב:

"מחרתיים, במסגרת התוכנית השבוע, תשודר התנצלות על כתבת פרופיל ששודרה בתחילת השנה על שלדון אדלסון. משיקולים של טובת החברה קיבלתי את ההסכם בעניין ההתנצלות, אך כמנכ"ל וכעורך ראשי של חברת החדשות איני יכול לחיות עם תוצאותיו ולצערי אני לא רואה מוצא אחר מלבד הגשת התפטרות".

כתבה מעניינת שנותנת את כל התמונה. אלא שכתבה על שלל הפורשים אפשר לעשות גם על ynet.
בהארץ הידיעה תופסת שטח נרחב בשער. שם אומר "גורם בחברה" לגילי איזיקוביץ':

"ההתנצלות היא לא תוצאה של הליך משפטי…(ש)היה לכל היותר מאלץ אותנו להבהיר הבהרה מינורית. העניין הוא שבעלי המניות מפחדים… אדלסון חזק בארה"ב… הוא חזק גם בארץ וגם קשור לפוליטיקאים, והמסר שקיבלנו היה או התנצלות או שאנחנו נסגרים".

תוס': אופיר בר-זהר במארקר. פה עולה השאלה אם בנזימן היה מפוטר אם לא היה מתפטר בעצמו, אף שחוזהו הוארך בתחילת השנה כמו גם פירוט על כתבת האדלסון (ממש באוויר, כן). עדכון: הוסרה אחרי חודשים רבים בהם הייתה באוויר.

חנן גרינברג
, הכתב הצבאי הפורש של ynet לא עובר בסוף למשהב"ט, כמו שדיווחתי שעשוי לקרות, אלא יהיה ראש דסק צבא במעריב. ומה, תחתיו יעבוד אחיקם משה דוד?

דיווח נוסף בעניין המגזין של מעריב: ייסגר בראש השנה. כזכור, דיווחתי כבר על אלף סגירות שלו. מדובר כנראה בעוף החול. כך ששוב, הכל בערבון מוגבל.

שמועה נוספת מבית מעריב: יואב צור יהיה הסגן של ניר חפץ. סגן שלישי, או במקום סגן אחר? או שהוא זה שקיבל את משרת העוזר האישי?

דוד אבנר מועמד להחליף את אייל גבאי כמנכ"ל משרד רה"מ. אבל היום יש ידיעה בכלכליסט: עמית לנג הוא המועמד המוביל.
על פי כלכליסט, אבנר כתב בפייסבוק שמעולם לא התמודד על המשרה.

הודעה לעיתונות:
כ-30 כתבים זרים מ-20 מדינות,  בהן: טורקיה, ספרד, בריטניה, סרביה, איטליה, גרמניה, הולנד, ארה"ב, דנמרק וזמביה השתתפו השבוע בסמינר בינ"ל ייחודי (Media in Conflicts Seminar (MICS, המתמקד בסיקור תקשורתי של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. באירוע, שמתקיים במרכז הבינתחומי הרצליה בשיתוף משרד ההסברה והתפוצות, נפגשו המשתתפים עם עיתונאים ישראלים ופלסטינים בכירים, נציגי דו"צ ועוד. מטרת המפגש היא לאפשר לכתבים מהתקשורת העולמית להכיר מקרוב את עמדת ישראל בסכסוך וכתוצאה מכך לשפר את דעת הקהל העוינת כלפי ישראל. הסמינר מסתיים היום.

בלוגלנד/ פייסבוק/ רשת/ טיוי

הספד לדניאל רוגוב ז"ל בבלוג הכרם.
מכתב הפרידה שכתב רוגוב לעולם.

ההצדעה לרוגוב

עונה לשאלות קוראים, ממאי האחרון.

רוגוב על יין כשר.

דפנה ארד כותבת היום בעמוד חדשות התרבות על רוגוב, כלומר דיוויד ג'ורוף, שנולד בארה"ב, גדל בשכונת בורו פארק שבברוקלין, ועלה לישראל בתחילת 1976, ש"סירב לחשוף פרטים רבים מחייו האישיים".

אייל גרוס על רוגוב.

הכירו את החזיר הקפיטליסטי.

הנאום המלא של אלוף פיקוד העורף אייל אייזנברג.


תודה לשירותי וידיאו, אוניברסיטת תל אביב

דיווח מלאטמה: לא הייתה שום הסתערות על קיקה. אז למה צלמי העיתונות והעיתונים שיתפו פעולה? לא אלפי ולא מאות. עשרות אנשים היו באירוע. אולי הישראלים פחות מטורללים ממה שחשבתי.

אושרת קוטלר ישבה אמש לצד מוטי קירשנבאום בקירשנדון, החליפה את ירון לונדון, הנמצא בחופשה כנראה.
אאל"ט, זו הפעם הראשונה שאישה, אישה ממש, יושבת בתוכנית בתפקיד המנחה. אלא מה, לא הייתה ולו טיפת כימיה בינה לבין המגיש, שהיה רטנוני עד עוין ואף לגלג במקצת על התוכנית שהיא מגישה במוצ"ש, בעוד היא מנסה להתחבב עליו, להתחבר איתו, עולצת ומשוחררת מתמיד. שנאמר: קטסטרוף.
תיקון: אאל"ט? ובכן טעיתי. לינוי בר-גפן החליפה פעם, לפני שנים, את לונדון בעת אחת מחופשותיו, באופן חד פעמי.
ושימו לב, כשקירשנבאום בחופשה לונדון מגיש לבד את התוכנית.

מה קורה כשמחפשים ריכוזיות בכלכליסט ובמארקר.
97,300 במארקר
1,290 בכלכליסט

לפני פיזור

שפיפות מה.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה בלוגלנד, הודעות לעיתונות, טלוויזיה, יש עורכים בבית?, צרות בכותרות, קצה האצבעות, שערים, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

87 תגובות על לחיים

  1. הלל הגיב:

    הסיפור (החמור) על הקצין מ-8200 שסירב לפקודה מבצעית הוא ישן מאוד.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      למה הכוונה? כתוב "מדבר לראשונה". אז מה אתה אומר בעצם? שהוא כבר דיבר בעבר?

      אהבתי

      • הלל הגיב:

        החידוש הוא שהוא מדבר לראשונה, אבל החידוש לא נמצא בדברייך:

        קצין 8200 סירב פקודה על רקע אידיאולוגי והביא לביטול הפצצה על עזה (רונן ברגמן, 7 ימים)

        עלה מהניסוח כאילו יש כאן סיפור נוסף של סירוב לפקודה (אגב, דומני שאת חובבת תיקוני לשון, אז: סירוב לפקודה, ולא סירוב פקודה), ולא היא.

        אהבתי

    • דרור הגיב:

      זה הרבה יותר חמור מסירוב פקודה, לדעתי זה על סף הבגידה בעת מלחמה

      אהבתי

    • יוסי הגיב:

      אחרי 20 שנה בעיתונות הישראלית חשבתי שכבר ראיתי הכל אבל מה שקורה עכשיו בחדשות 10 עולה על הכל. גביר עשיר שלא חי כאן הוביל לפיטורי מנכ"ל חברת חדשות מובילה כיוון שלא מצא חן בעיניו מה שאמרו עליו. וכל השאר קשקושים. איפה הקולגות?איפה הדיווחים?איפה וולווט? האם אתם מבינים את מה שקרה פה? האם אתם מבינים את המשמעות של מה שקרה פה?האם אכפת לכם?

      אהבתי

  2. עופר הגיב:

    דבורית,
    לגבי הפאנל עיתונאים ברוטשילד – האם ידוע לך אם ניתן לראות איפשהו את כל הוידאו של הפאנל?
    בלינק של אתמול היה רק דיווח

    אהבתי

  3. עופר הגיב:

    אחלה, אנסה – תודה (-:

    אהבתי

  4. חיים חובה הגיב:

    אחד הגורמים המשפיעים ביותר כיום על מצבם הכלכלי של בני המעמד הבינוני הוא אחוז הגירושים העצום בקרב בני מעמד זה.
    מהי סיבת השורש לתופעה זו?
    מה יש למנהיגי המחאה לאמר על כך?

    אהבתי

    • הלל הגיב:

      אחת הסיבות הידועות היא העצמאות הכלכלית הגוברת של הנשים, שבשלהּ אין להן מגבלה כלכלית על עזיבת הבית.

      סיבה נוספת קשורה לזה כמדומני (וזו כבר ספקולציה שלי): אחת הסיבות שבאופן מסורתי הקשו על גירושין היא הדאגה לילדים. בימינו הצטרפו כמה סיבות להפחתת המשקל של האלמנט הזה: הגברת הערך של השאלה "מה טוב לי" על פני "מה טוב לילדיי" (ניתן לשמוע את השיקול הזה מנשים רבות שיוצאות לעסקים, לדוגמה פנינה רוזנבלום שהודתה שילדיה סבלו בגלל הקריירה שלה והיא לא מצטערת על כך), ובאופן כללי עליית הערך של "האושר האישי", כמו גם הירידה בילודה.

      אהבתי

      • יובל המבולבל הגיב:

        ייתכן שאתה צודק. אפשר להוסיף לזה את החיפוש ההיסטרי אחרי ה"אושר" וה"מושלמות", מה שזה לא יהיה. בגדול, גם הנישואין הם סחורה והצרכנים מתייחסים לזה בהתאם

        אהבתי

      • חיים חובה הגיב:

        אגואיזם: חור שחור אינסופי שבולע הכל ולעולם לא מתמלא. חיים מריגוש אחד לבא אחריו – תמיד גדול ועוצמתי יותר – עד לקריסה הבלתי נמנעת ולרקבון.
        זה מה שגרם לקריסת הקומוניזם ולקריסת הקיבוצים – מיזמים שתחילתם בתקווה וסופם מפח נפש. וזהו גם השלב שבו נמצאת המחאה, על "מנהיגיה", פעיליה, ו – 85% מאזרחי המדינה שתומכים בה מתוך עמדת "מה יצא לי מזה".
        אגואיזם טהור שעוסק רק בחומר: "כמה מפגינים?", "כמה כסף?" וכו', וגו'.

        אהבתי

      • יובל המבולבל הגיב:

        די מסכים, אפילו לגבי הקיבוצים אתה צודק חלקית

        אהבתי

      • הלל הגיב:

        על קצה המזלג, ההבדל בין שמאל לימין: שמאל נוטה להילחם באגואיזם. ימין מכיר בכך שהוא לא הולך להיעלם, ומנסה למנף אותו לטובת האלטרואיזם (או האגואיזם הכללי).

        אהבתי

      • כמעט מניין הגיב:

        לידיעתך גברים שיוצאים לעבודה כל יום מעדיפים את השיקול של "מה טוב לי" על פני "מה טוב לילדיי". בעיקר אם הם חוזרים הביתה אחרי השעה ארבע אחהצ.

        אהבתי

      • הלל הגיב:

        בוא ננסח זאת מחדש: זוגות שבהם שני בני הזוג עובדים וכו' מעמידים את הקריירה לפני המשפחה.

        (נתעלם מכך שבדרך כלל מי שמטפל טוב יותר בילדים אלו האמהות, שזו עובדה נכונה גם אם היא בדרך מיסתורית נורא מעליבה חלק מהנשים.)

        אהבתי

      • כמעט מניין הגיב:

        רק שאתה חושב שהעבודה שנשים מטפלות "יותר טוב" בילידים ירדה מהשמיים יחד עם לוחות הברית ולא תוצאה של עשרות שנים של דיכוי נשים החל מגיל 0 והועדתן לאמהות, בישולים ונקיונות.

        אהבתי

      • הלל הגיב:

        אני חושב שהיא שילוב בין טבע לתרבות. ושהניסיונות (הכושלים) בעשרות השנים האחרונות לשנות את המצב שלא צלחו הם ראיה לכך ש: א) המרכיב הביולוגי הוא משמעותי; ו/או ב) קל לדבר על שינוי תרבותי, הרבה יתר קשה לאכוף אותו, אם בכלל.

        כמו כן, ג) זה בכלל לא דבר רע, שיש לאמהות יתרון יחסי בגידול ילדים. אגב, יש דברים שהם די בסיסיים, כמו הנקה למשל, שבינתיים לא הייתה פריצת דרך אצל גברים בנושא הזה.

        אהבתי

      • לי הגיב:

        מתוך השנים הארוכות והמשימות הרבות שמרכיבות גידול ילד עד בגרות, ההנקה מהווה שבריר אחוז, ועם זאת היא תמיד הטיעון המרכזי של מי שאומרים שנשים מתאימות יותר לטיפול בילדים. מעניין.

        אהבתי

      • תחיה הגיב:

        לפני לא הרבה שנים טענו שנשים יהיו רופאות/מנהלות/סתם בוחרות פחות מוצלחות מגברים ואפילו נתנו טיעונים ביולוגים לכך.
        בעיני, המצב יותר מורכב. אלפי שנות פטריארכיה דיכאו גם את הנשים וגם את הגברים. לנשים לא היתה אפשרות לממש את כישורי החוץ שלהן (לא מצאתי ביטוי מוצלח יותר לכל מה שקשור לעבודה וכדו') ומהגברים נגזלה האפשרות לממש את כישורי המשפחתיות. בנוסף, התחומים ששוייכו לגברים (עבודה וכדו') נחשבו למועילים, יצירתיים, חשובים יותר. לכן כשפרצה המהפכה הפמיניסטית היא התמקדה בזכות של נשים לצאת לעבודה ולא בזכות של גברים לגדל את ילדיהם. באופן אירוני, התפישה הפמיניסטית הרווחת מושפעת בעיקר מהתפישה הפטריארכלית. כך הילדים יצאו קרחים מכאן ומכאן. הם הפסידו את ה100% אמא שהיתה להם פעם, מבלי להרויח כמה אחוזי אבא (ליתר דיוק, הם הרויחו כמה אחוזים, אבל הרבה פחות ממה שהפסידו).
        מה הפתרון? שינוי התפיסה החברתית שאומרת שלגדל ילדים זה לא מימוש עצמי (אני אישית לא מבינה א/נשים שמעדיפים/ות עוד כמה שעות משרד על פני שעות משפחה). כך כל זוג יוכל לבחור את התמהיל הנכון לו- מי יותר בבית, מי יותר עובד/ת, האם נכון להחליף לאחר זמן וכדו'.

        אהבתי

      • עובר אורח הגיב:

        זה פשוט לא מדוייק. אני מכיר בדורות קודמים
        משפחות שבהן האב עבד ימים הרחק מהבית
        בעבודות פיזיות. וכשחזר חזר בחשכה. האם
        שטפה בקבוקים, בימים ששטפו בקבוקים, 8 שעות
        ביום ויותר. האב גמר 3 כתות עממי, האם 8
        כל חייהם היו עבור ילדיהם ואכן יצאו מבית זה
        וכזה, דוקטורים ופרופסורים. החלף בקבוקים
        ב 100 עיסוקים דומים. אני מדבר על ישראל,
        בעצם פלשתינה,ארה"ב ומזרח קנדה. זו הייתה
        הנורמה אז.

        אהבתי

      • הללויה הגיב:

        לא רק את הקיבוצים זה הרס, גם את המקומונים.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        הלל, אני חושבת שצריך להגביל את יציאת הנשים לעבודה מחוץ לבית.
        נשים שיש להן ילדים מתחת לגיל עשר צריכות להיות איתם נון סטופ.
        אפשר גם להצמיד להן אזיקונים שיתריעו אם יתרחקו יותר מ-100 מטרים מהדלת הראשית.
        בנוסף, יש לקבוע מכסות במקומות העבודה. רק עד 20% נשים.
        כמו כן יש להפחית את שכרן ב-50%. שלא יעלה בדעתן להתגרש, המנוולות.

        אהבתי

      • אגנוס הגיב:

        חבל להתעצבן. הקישור בין העצמאות הכלכלית של הנשים לבין עליה בשיעורי הגירושין מקובלת על רוב הסוציולוגים.
        אני יכול גם להביא מחקר שעושה קשר בין מספר כלי הרכב הממונעים בכבישים לבין מספר ההרוגים בתאונות דרכים. גם אז אפשר להתעצבן ולומר: "יופי, אז בואו כולנו נקנה סוס ונקשור אותו בחצר". מי דיבר על זה?
        אני אישית חושב שיש קשר בין הדברים, וטוב מאוד שכך. טוב מאוד שנשים היום מרוויחות יותר, וטוב מאוד שזוגות שמרגישים שזה כבר לא זה מחליטים להיפרד וללכת לשלום.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        אל תיתמם. אז אחוז הגירושין עלה כי הנשים עצמאיות היום. נו? לשם מה מציין זאת מר גרשוני? סתם בתום לב, כדי לספר לנו את הידוע? מה הוא רוצה לומר בכך?

        אהבתי

      • הלל הגיב:

        מר חובה שאל שאלה, חשתי חובה לענות לו. כזה פשוט.

        אהבתי

      • הלל הגיב:

        דבורית, דבורית, נתתי ניתוח פשוט, לא שום דירקטיבה או אידיאולוגיה בעד או נגד. אני לא חושב שיש בדברים שלי חידוש.

        אהבתי

      • BlackBerry הגיב:

        הצחקתנו הלל. פנינה רוזנבלום העדיפה יבוא אישי מברזיל כי הריון מזיק לקריירה אז מה הרבותא.
        ואכן כן, ריבוי חד-הוריות מקשה עליהן את החיים אבל זה מה שהן רוצות. הן לא גרמו ליוקר המחיה.

        אהבתי

      • הלל הגיב:

        פנינה רוזנבלום היא דוגמת קיצון, ברור. אבל באופן כללי הקרייריזם הנשי די נושא דגל של "אני חשובה לא פחות מהילדים", ושל "קריירה עדיפה על משפחה".

        מכל מקום אני חושב שיש משהו בניתוח של חיים חובה, שגם ריבוי הגירושין גורם לירידה ממוצעת ברמת החיים; כמו שאמר הקפטן, תא זוגי עדיף בדרך כלל מבחינה כלכלית, ובאופן כללי, פיצולו יוצר מצד אחד מעמסה על האב, החייב במזונות, ועל האם, שלא תמיד מצליחה להסתדר כחד-הורית, כאשר עול המשפחה+קריירה נופל כעת אך ורק עליה.

        אהבתי

      • גרין לייט הגיב:

        כמה מכוער, שקרי ועלוב מצידך. פנינה רוזנבלום סבלה מבעיות פוריות ולכן אימצה. היא דיברה על כך לא פעם ובכאב גדול. מן הראוי שתחשוב פעמיים לפני שאתה מדבר בגסות איומה כזו על חייהם של אנשים.

        אהבתי

      • BlackBerry הגיב:

        קשקוש מקושקש ואני זוכר קרנבל תקשורתי סביב האימוץ בברזיל, הרבה לפני שבוזבזה שנה אחת על טיפולי פוריות, שרבות וטובות עוברות בכאב ובצער רב ואחרי שנים רבות נותרות ככלי ריק, ללא תוצאות.

        אהבתי

      • רוית וזהו הגיב:

        לבלקברי,

        כמה כיף לכתוב שטויות מומצאות במחשבה שאתה יודע הכי טוב ושאף אחד לא יטרח להראות לך שאתה ממציא עובדות – אה?

        הבת הגדולה של פנינה, חן, אומצה מאוקראינה. הבן, גל, אומץ מאותו איזור (או מולדביה) כי פנינה רצתה זהות מסויימת בין הילדים.

        מכל זה אתה, בלקברי, הצלחת ליצור 'פסטיבל תקשורתי שלה סביב האימוץ מברזיל".

        זכרון של תיקן חולה אלצהיימר יש לך.

        אהבתי

      • BlackBerry הגיב:

        הזכרון נמחק בהוריקן איירין, כל השאר שריר וקיים ונכון וטעות לעולם חוזרת.

        אהבתי

      • . הגיב:

        הביטוי הנכון כמדומני הוא "טעות לעולם חוזר" (מוסב על הטועה).

        אהבתי

      • הנסיכה דיאנה הגיב:

        אתה טועה. התקשורת דווחה אז שהיא אמצה עוד לפני שהיה לה זמן לטיפולי פוריות, שמדינת ישראל מובילה עולמית בתחום. אולי דברה בכאב על שיקול הדעת שלה, לא על הטיפולים הקשים והמתישים.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        מאיפה אתם יודעים אם עברה טיפולי פוריות? מה, היא חייבת לדווח לכם?
        וגם אם לא עברה, והחליטה לעשות מעשה אצילי ולאמץ יתומים, זה רע?

        אהבתי

      • עברי הגיב:

        עברתי כדי להסכים –
        יש שיגידו שאימוץ ילד שכבר הובא לעולם וחייו לא-משהו בלשון המעטה הוא מעשה לא פחות מבורך מלהביא עוד אחד….

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        המעבר מעבודת נשים לעיסוק בגינקולגיה של פנינה רוזנבלום, הוא מהמנומקים בשירשורי הבלוג, כבוד.

        אהבתי

    • איציק. הגיב:

      מה יש למנהיגי המחאה לומר על הרעב בסומליה?

      אהבתי

      • יובל המבולבל הגיב:

        ומה יש למנהיגי המחאה לומר על הקלות המדהימה שבה ניתן לחדור לבסיס צבאי בשטחים?
        מה, אף אחד לא מדבר על זה?

        אהבתי

    • captain beefheart הגיב:

      נקודה מעניינת מאוד.

      אני חושב שזה תופס גם למטה מהמעמד הבינוני.

      ההגיון בהחלט מציע שתא משפחתי זוגי יותר זול לאחזקה מאשר מפוצל.

      אהבתי

      • חיים חובה הגיב:

        אין בידי נתונים אמפיריים מובהקים.
        אני רק מתבונן על סביבתי הקרובה ורואה אם חד הורית שנלחמת בצפורניים מדי חודש לשלם שכר דירה, גרוש + 2 שהפך להומלס עם חשבון מוגבל בעקבות שלושה חודשי אבטלה (הריבית, הריבית לחברת האשראי, הסלולאר ולמינוס בבנק), ומורה שחלמה על משכורת שניה, התגרשה (ללא ילדים) ונשארה עם ארבעת אלפים שקל לחודש שמספיקים בקושי לתחזוקת הדירה + מזון.
        על טיפולי שיניים איש אינו מדבר, הן פשוט נרקבות לאיטן – הסטטוס של המעמד הבינוני החדש.

        אהבתי

  5. רוית וזהו הגיב:

    ממש לא בטוח שחוקי האנטי עישון החדשים יגרמו לנזק ליצרני/יבואני/סיטונאי/מוכרי הסיגריות.

    כבר הוכח ומוכח שמים גנובים ימתקו ומה שאסור הופך לתענוג.

    הם יחסכו מילונים גדולים על פרסום והמכירות תהיינה כרגיל.

    אהבתי

  6. תמר הגיב:

    גם אייל גרוס נפרד מרוגוב
    http://aeyalgross.com/blog/?p=66206

    אהבתי

  7. ליבני הגיב:

    היי הידיעה על המקררים הופיע על השער של מעריב לפני איזה חודשיים
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/261/155.html

    אהבתי

  8. דליה וירצברג-רופא הגיב:

    איזו בושה. לא הכרתי את המילה הזאת עד היום. הנה מתוך מילון "רב מילים":

    הסבר מלא למילה גְּרִיטָה שֵם נ'

    הוצאת ציוד או נכס משימוש והפיכתו לגרוטאות.
    • במדינות רבות בעולם ננקטים צעדים לעידוד הגריטה של כלי רכב ישנים כדי להפחית את זיהום האוויר.

    אהבתי

  9. פרס נובל הגיב:

    שלמה קראוס בישל יופי של נתונים. כמה הערות:

    א. כל מילה שנחפש בשני האתרים הנ"ל תראה הפרש כמעט זהה בין האתרים לטובת דמרקר. צאו ובדקו בעצמכם. הסיבה: ותק. דמרקר עלה ב-2000, כלכליסט ב-2008.

    ב. איפה קבוצת הביקורת שלו? איפה ההשוואה לאתר שלישי? איפה ההשוואה למילים נוספות שקשורות לטייקונים? ומה החשיבות המיוחדת של התוצאות הראשונות דווקא? תהליך הסקת המסקנות אינו מחזיק מים, והצגת הנתונים שרלטנית.

    ג. השוואות מעין זו ידועות בזילותן ונלוזותן. יש לשער (מודה, להלן השערה בלבד) שלפני שנבדקה המילה "ריכוזיות" נבדקו עוד כמה מילים, אולי אפילו "חמות" יותר, אבל הריכוזיות היא שזכתה כי היא שירתה יפה את המטרה – שסומנה יפה יפה מסביב לחץ.

    ד. גם לו יצויר (ובהחלט יכול להיות) שבדמרקר יש יותר מאמרים נגד בעלי הון מבכלכליסט – יתכן שהמסקנה המתבקשת הפוכה מזו של החוקר המהולל: דמרקר מוכתב על ידי אידיאולוגים שמבקשים לשלוט בתודעה הציבורית בעזרת פמפום דולציניטי אנטי-טייקוניסטי. למה שאקרא עיתון כזה? (אגב, ניתן לבדוק את הטענה שבסעיף הזה אם רק נשווה את ממצאי ה"ריכוזיות" של דמרקר לאתר אחר דומה, שאינו כלכליסט. ועדיף, כמובן, ליותר מאחד).

    ה. ואם יאמר האומר שכל ששלמה קראוס ביקש להראות הוא אנקדוטה משעשעת – שיואיל בטובו ויקרא את הגיגיו מימי המהפכה העליזים.

    אהבתי

    • מיכה הגיב:

      (מעצבן, כתבתי את כל התגובה, שלחתי אותה ואז קיבלתי הודעה שנוזפת בי על ששלחתי יותר מדי תגובות בבת אחת. מה זה?!?).

      לצורך השוואה אפשר לקחת את גלובס. המלה "ריכוזיות" מופיעה בגלובס 3,080 פעם.

      "טייקונים" מופיעים בכלכליסט 3,480 פעם, בגלובס 14,200, במארקר 37,600.

      "בעלי ההון" מופיעים 4,550 פעם בכלכליסט, 7,910 בגלובס, 16,200 במארקר.

      כדי לדעת למה אנחנו יכולים לצפות אפשר לבדוק מלה נייטראלית. "כלכלה" מופיעה 39,500 פעם בכלכליסט, 84,500 בגלובס, 173,000 במארקר. אם זה מייצג את הקף החומר הכלכלי בכל אחד מהאתרים אז עבור מונח נתון אנו צריכים לצפות שבגלובס יהיה מספר כפול של אזכורים מבכלכליסט, ובמארקר פי ארבעה. עבור "כעלי ההון" היחס הזה נשמר בערך. עבור "טייקונים" ו-"ריכוזיות" – לגמרי לא. מספר האזכורים לריכוזיות בגלובס מצביע על עיסוק גדול, יחסית, בריכוזיות במארקר; לעומת זאת, המונח "טייקונים" סובל מתת-יצוג בכלכליסט.

      אהבתי

      • דידי ד הגיב:

        נו באמת, תנסו לספור מלפפונים בכל האתרים ותבינו כמה זה מגוחך… ואם ממש משעמם לכם תעשו השוואה של המילה קשקוש.

        אהבתי

  10. פישר הגיב:

    סמינר העיתונאים מדהים. מעניקים כאן לאותם עיתונאים צעירים מכל העולם את היכולת להבין שהסכסוך הוא לא רק שחור ולבן. אף אחד לא אומר פה שישראל מוסרית ויותר וטובה יותר. הדבר היחיד שנאמר פה הוא שלכל מטבע יש שני צדדים. יוזמה מבורכת של הבינתחומי!

    אהבתי

    • אגנוס הגיב:

      אני לא רואה איך המשפט "ישראל יותר מוסרית ויותר טובה" סותר את הקביעה כי הסכסוך הוא לא שחור ולבן. השקפת עולמי מתמודדת טוב מאוד עם שני המושגים האלו.

      אהבתי

      • פישר הגיב:

        רק תחשוב על חבורה של עיתונאים, רובם מאירופה, שבאים לישראל עם תפישה מסוימת. אם רק נעמוד מולם ונשבח את ישראל, הם יקחו את הכל בעירבון מוגבל. ברגע שהם רואים שאנחנו לא עומדים עם דגל ישראל ורק אומרים כמה אנחנו טובים, הם הרבה יותר פתוחים לשמוע.

        אהבתי

      • יובל המבולבל הגיב:

        הייתי באירופה בקיץ. במדינה שבה שרצתי הסכסוך הישראלי-פלשתיני מאוד מעסיק אותם. הם לא מפסיקים לדבר על זה. אחרי יומיים זה כבר יוצא לגמרי מהאף – האם אין בעיות אחרות בעולם, שאתם מתעסקים רק בסכסוך שלנו?

        אהבתי

      • הלל הגיב:

        מזכיר לי שדוד שלי היה לפני שנים רבות בבלגיה, ומה שעניין שם את האנשים לשאול אותו זה מה בדיוק עושה הקראוון של ברוך מרזל בחברון.

        אהבתי

      • יובל המבולבל הגיב:

        הם טוחנים את זה ללא הפסקה, אך כששאלתי אם מי מהם היו בישראל, ענו לי ב"מה פתאום? אף אחד מכאן לא נוסע לישראל, זה לא על מפת התיירות שלנו".
        את השטיפה שהם חטפו ממני אחר כך הם לא ישכחו כל כך מהר

        אהבתי

      • אורן הגיב:

        פגישה עם יובל המבולבל המקורי, יאפשר להם להבין את עומק הטרואמה בקיום הישראלי.

        אהבתי

  11. אגנוס הגיב:

    טוב, למישהו היה ספק שהתקשורת תתחיל בהכאה על חטא בנוגע לסיקור המחאה ברגע שזו תסתיים?

    כך בדיוק היה בהתנתקות, או אפילו בהסכמי אוסלו, וכך מרוויחים פעמיים: פעם אחת כאשר המציאות בשטח נקבעת על פי רחשי הלב של העיתונאים, ופעם שניה כאשר העיתונאי מפתח לעצמו מוניטין של מקצוען ללא חת, כזה שלא חושש אפילו להכות על חטא בפומבי.

    אהבתי

  12. אגנוס הגיב:

    בנוגע להשוואת החיפושים בין כלכליסט לדה-מרקר:

    לא נכון להשוות את המספרים כמו שהם, משום שסביר להניח שכל חיפוש יניב תוצאות רבות יותר בדה-מרקר, משום שהוא אתר ותיק יותר (נפתח בשנת 2000, לעומת 2008, לפי ויקיפדיה).

    למשל, חיפוש המילה "שלום" הניב אצלי 124,000 תוצאות בכלכליסט ו-462,000 בדה-מרקר.
    כך שצריך לחלק את היחס שהתקבל ב"ריכוזיות" (1,290 : 97,300) ב-3.7 כדי לראות את היחס האמיתי (שהוא עדיין מעורר תמיהה – 'ריכוזיות' מופיע בדה-מרקר יותר מפי עשרים ממה שהיה ניתן לצפות, או שהוא מופיע בכלכליסט פחות מדי, או משהו באמצע).

    אהבתי

    • שישו ושמחו הגיב:

      צריך לשקלל גם את הוותק – 12 שנים לדה מרקר לעומת 3 שנים לכלכליסט. ואם אתם רוצים – תבדקו צדק חברתי. יש יותר בכלכליסט. גם מעמד הביניים יש יותר בכלכליסט. אבל מה זה אומר? מישהו באתר אחר השווה עגבניות. יש יותר בדה מרקר, אבל תפוחים יש יותר בנענע והכי הרבה חצילים במאקו

      אהבתי

  13. בונד ג בונד הגיב:

    כמעט זרקתי את עמודי החדשות של הארץ הבוקר… הם נעטפו (לא רק פרסום שמכסה את העמוד הראשי, אלא ממש משני הצדדים), בדפי כרומו עם פרסום לדיור מוגן, והייתי בטוח שמדובר במדור פרסומי ובאינסטינקט כיוונתי לסל המיועד לאלה. בשנייה האחרונה… כפסע הייתי…

    אהבתי

  14. הומר סימפסון הגיב:

    בנוגע למל"טים- היתה תגובה ולפיה מתבצע תיקון של מנוע המלט"ים בו השתמשו התורכים לטבוח בכורדים (זו כמובן תוספת שלי).
    העבודה מתבצעת לפי הלו"ז וטרם הסתיים התיקון.

    נכון שהתגובה לא הובאה בשם משרד רוה"מ.

    אהבתי

  15. דרור הגיב:

    אז מה בעצם טוען מנשה נוריאל? שקלמן הוא בכלל שמאלן שמת להפיל את ביבי אבל הכסף של דנקנר גרם לו למתוח ביקורת על המחאה? שלולא הכסף של דנקנר הוא ובן דרור ימיני היו כותבים כל היום שירי הלל לדפני ליף? תכף הוא גם יגיד שקלמן ובן דרור הם בעצם הטוקבקיסטים בתשלום של ביבי שכולם מדברים עליהם .

    אהבתי

  16. דרור הגיב:

    גם דרור פויר מצטייר כפרנואיד תמהוני . הוא באמת חושבת שדנקנר רכש את מעריב רק בגלל הביקורת של גיא רולניק עליו? אם רולניק הוא עיתונאי חשוב עד כדי כך אז איך זה שכמעט אף אחד בישראל לא שמע עליו .

    אהבתי

  17. עובר אורח הגיב:

    ביחס לקצין מ 8200 שמנע הפצצה בעזה. לדעתי, טוב
    שיש כאלו מכל הכיוונים ואכן קראנו בעיתונות גם על מי שסירבו
    להשתתף בפינוי ישובים כך שאין חידוש או ייחוד במעשה
    שלו. אבל תמיד סיפורי 8200 מגבירים את המכירות
    של נייר עיתון וצבע דפוס.

    אהבתי

    • שו-שו יודע דבר הגיב:

      ידיעות ממשיך למכור נייר מבלי יכולת לגלות את כל האמת, כי הרי זאת יחידה סודית ביותר בצה"ל.
      אלא מה? 8200 הפכה למותג ידוע בעולם (גם בחב' הייטק) ואיננה היחידה הסודית ביותר בצה"ל.

      אהבתי

  18. אורן הגיב:

    אדלסון איים בתביעה על פרטים מהכתבה, ולא בהכרח החשובים או הפוגעים מתוכה. זאת לאחר שסרב להגיב או לענות על שאלות לפני שידור הכתבה. ככלל הכתבה פחות שלילית מהכתבה הזאת בניו יורקר.
    לגבי פיטורי מנכ"ל, בסמכות דירקטוריון חברת החדשות, באישור נציגי הציבור בו, ומסיבות מתאימות. עצמאות חברת החדשות קבועה בחוק. לכן הדיון כאן, האם התביעה סיכנה כלכלית את הערוץ, כפי שטענו בעלי המניות.

    אהבתי

  19. עמוס רולניק הגיב:

    אז למה מעריב מתעתעים?
    כי מעריב קיבלו מידע שהארץ יוצאים עם מוסף מיוחד בנושא עשור לאסון התאומים, שיהיה שילוב מיוחד וחד פעמי של "גלריה" והמוסף הפוליטי "השבוע".
    ולכן הזדרזו לתפור מהר משהו שינסה להתחרות…
    תפירה גסה, שמכסה חצי עמוד שער היום, וחצי סופשבוע מחר
    והכל כי נוחי רוצה להיות הארץ. ככל הנראה מחר יווכח שזה פשוט לא עובד…

    אהבתי

  20. שועלן הגיב:

    אז זה המרד הגדול ב-8200?
    אותו סירובון פקודה של קצין זוטר מלפני 8 שנים?
    אני מכיר את המקרה.
    זו לא הפעם הראשונה בה לקצין צעיר של 8200 עולה השתן לראש. מטפחים להם שם את האגו יתר על המידה, ובסופו של דבר הם לא מבינים שהם בורג קטן במערכת שלא רואה את התמונה הכוללת.
    אגב, יש לי פרט רכילותי מעניין על המקרה. מעניין אם ברגמן כתב אותו.

    אהבתי

  21. טלי הגיב:

    קוטלר בנגל אינה האישה הראשונה שמגישה את לונדון וקירשנבאום. בעבר ישבה על הכיסא באופן חד-פעמי לינוי בר-גפן.

    לעומת זאת כל יתר המחליפים היו גברים: אלון בן דוד, רביב דרוקר, ברוך קרא, חיים יבין, רזי ברקאי ועפר שלח.

    אהבתי

    • נורית הגיב:

      אני לא זוכרת שלינוי בר-גפן החליפה את האחד משני האדונים, זה כנראה היה כל כך מזמן
      לכן חשבתי שאולי אושרת קוטלר היא הסנונית שמבשרת על אביב-הנשים בתכנית השוביניסטית הזו, אבל כנראה שזה לא יקרה. אולי הבעיה היא ההנקה או גידול הילדים שאינו מאפשר לנשים להשתתף בשעות אלו בתכנית (אני מנסה באיחור להגיב על הדיון המרתק לגבי עצמאות כלכלית של נשים- גרושין- ביולוגיה וגניקולוגיה האיחור בגלל שקבלתי את הפוסט רק הבוקר).

      אהבתי

      • velvet הגיב:

        טלי, תודה, תיקנתי, כבר קיבלתי הודעה על כך.
        נורית, מתברר שכן, ואכן, היה זה לפני שנים ובאופן חד פעמי.
        וזה לגמרי לא משנה את פני התמונה הכוללת, כמובן וכמובן, אולי אף מחזק אותה.

        אהבתי

  22. חנוך הגיב:

    למהללים ולמבקרים:

    שמעתם פעם על משפחות שבהן שני ההורים נאלצים לעבוד במשרה מלאה כדי להביא פרנסה?

    אהבתי

  23. דיירת ב"הארץ" הגיב:

    אף מלה על המטקבקים בשכר שמסתבר שרובם ככולם ממשרדי הממשלה בכלל והלשכה בפרט? (7 ימים, ידיעות אחרונות). 😡

    אהבתי

  24. צמרמורת הגיב:

    ההתפטרות של גיא זוהר בשידור היא אמיצה, הכרחית ומה שהוביל אותו אליה, ההתנצלות לאדלסון שנכפתה על המערכת, היא כתם שחור ענקי על חופש העתונות.
    המחאה המקצועית שלנו, אנשי התקשורת, חייבת לבוא ובכל הכוח, כי אחרת אין לנו זכות קיום. כל הכבוד לראודור בן זימן, רותי יובל וזוהר. לפחות שמרתם על כבודכם – כבודנו.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s