יאיר נתיב
אני כותב כחמש שנים. התחלתי במקומונים, עברתי לאינטרנט וכתבתי קצת גם בעיתונים ארציים. נדמה לי שהמקרה שלי יכול לשקף את ההתלבטות של הרבה בני גילי: האם להמשיך בתחום או להחליף מקצוע.
למזלי, יש לי אלטרנטיבה. השנה אסיים תואר ראשון במשפטים ושני במדעי המדינה מאוניברסיטת חיפה, מה שאומר שכרגע אני בצומת. מתנדנד. צריך להחליט מה לעשות כשאהיה גדול ולא מצליח להכריע: משפטים או תקשורת. יש לי חבר שכותב בעיתון גדול. שנינו בני 25. להוריי אין ספק שאעסוק במשפטים. ההורים שלו שואלים אותו מה יעשה כשיהיה גדול. איך הוא מתכוון להתפרנס. אני פרילאנס, ועובד בדרך כלל בעוד שתי עבודות במקביל כדי לממן את חיי. החבר עובד במשרה מלאה.
אם בפרנסה עסקינן, אין לשנינו סיבה להישאר עיתונאים. אז למה בעצם? מאהבה לכתיבה, ובגלל הרצון להיות בסביבה בה אפשר להשפיע. כשנתקלתי במכר צעיר ממני שלומד תקשורת חשבתי שחובתי להעיר לו, בדיוק כמו שמעירים לי, שלא כדאי לו להישאר בתחום. תשובתו הייתה "עם האהבה אנצח", כן, משפט ספק מביך ספק מעורר חיוך. כמה שאתה תמים, רציתי לומר, וחשבתי על עצמי, עד לא מזמן נאמן עד אין קץ לכל מקום שנותן לי במה, נלהב ובטוח באובייקטיביות ובהיעדר האינטרסים הלא עיתונאיים או מקצועיים שמשפיעים על מה שמתפרסם. גם כיום אני מאמין בנאמנות למקום עבודה. אלא שעכשיו היא כבר לא עיוורת.
יש לי אמונה מוחלטת ביכולותיי לתרום לכל מערכת וכמעט בכל מקום בו עבדתי זכיתי למחמאות ולהמלצות, הכתיבה שלי מאוזנת ולא פרובוקטיבית, אבל אולי זו מגרעת בעידן הסנסציוני הנוכחי.
שאלה נוספת שאחשוב עליה היום היא האם עשיתי השנה את המקסימום. האם הקדשתי לכל כתבה את כל הזמן שצריך, למרות שהייתי צריך להספיק לכתוב עוד שתי עבודות, אפילו שכלכלית לא משתלם לי להשקיע בכתבה המסוימת עוד שעה? ברוב המקרים, אני יכול לומר בגאווה, ויתרתי על השיקול הכלכלי. לא תמיד. חטאתי. הפער בין האידיאל לפרקטיקה.
הסיבה שבגינה התחלתי לכתוב בגיל 17 (עם הפסקה של שלוש שנים כשהייתי בצבא) הייתה כדי לייצר דיון ושיח בנושאים שאותם אני רואה כחשובים, בעיקר סוגיות חברתיות שבערו ובוערות בי. השנה, בשם הרצון לכתוב, כתבתי גם על נושאים אחרים. לא רק אלו שבערו בי. אני לא מתחרט, מדובר בפרנסה וגם בהנאה מבחינתי. אבל זאת לא הייתה הסיבה שבגללה התחלתי לכתוב מלכתחילה. חשבון הנפש הוא, אם כן, על שזרמתי והתפשרתי. אולי קצת התבגרתי, והבנתי שלפעמים אין ברירה. אבל האם זה הדבר הנכון?
ומהצד השני – משפטים. מקצוע נוסף שהיוקרה שלו דועכת והולכת. בשני התחומים אני מתעניין, למעשה, מאותן סיבות. גם במשפטים אפשר (לנסות) לבטא אידיאלים של עקרונות וצדק, גם שם אפשר להשפיע ולשנות. גם בכתבי טענות והגנה אפשר להתבטא, כמובן במגבלות הפורמליות. בשני התחומים (ובאיזה לא?) יש נחשים, בשניהם יש המון אגו.
אלא שמשפטים הוא עדיין מקצוע עם עתיד. כזה שאפשר להתחיל בו קריירה ויש לך אופק התקדמות סביר. מקצוע שכשיש לך משפחה, ילדים והוצאות בהתאם – תעדיף לעסוק בו. התייעצתי עם אנשי מקצוע רבים משני התחומים. כולם המליצו: משפטים. כנראה שהם צודקים, ובכל זאת, כששאלתי את הכותבים האם היו מוותרים על המקצוע, אתם יכולים לנחש לבד מה הייתה התשובה. את חשבון הנפש אעשה לבד, אבל בינינו? נראה לי שכבר החלטתי.
יאיר נתיב
ולווט אנדרגראונד 
"עיתונאי" – זה לא (רק) מקצוע.
זו דרך חיים. דרך – שדורשת הקרבה. (גם כלכלית!)
משך 25 שנה הייתי עתונאי – – ולעולם לא הייתי (אולי פרט לתקופה בגל"ץ..) רעב ללחם.
אבל היה לי המון המון סיפוק.
אישית – התחלתי לימודי משפטים – ונטשתי – לאחר שהוצע לי הג'וב (המאוד לא פרנס..) בגל"ץ.
(השלמתי לימודי כלכלה ופסיכולוגיה באונ. אחרת..)
עצתי לך: לך אחרי הרוח…
לך לעיתונות.
אם תהיה טוב – לחזור לניירת של עורך הדין – תמיד תוכל לחזור!
ואל תקשיב לכל המתוסכלים למנהם – שכשלו בעיתונות: אם הם היו טובים – הם היו מתוגמלים הרבה יותר ממשפטן מתחיל…
לפחות בתחילת החיים – לך לאידאה – ולא לפקרטיקה.
בהצלחה!
❗
אהבתיאהבתי
פושעים תמיד יהיו. קוראי עיתונים- לא בטוח.
אהבתיאהבתי
מצטער, מצטער, ושוב מצטער. למקרא הדוגמיות, משפטים זה אתה. אבל אתה יכול להמשיך לחלום על קולנוע. לחלום תמיד מספק. זה כבר יבוא ע"ח יום כיפור תשע"ב.
אהבתיאהבתי
נראה שאני מתפרץ לדלת פתוחה. עיתונאי לא הייתי אבל אני עו"ד כבר כמה שנים. התחום רחב מאד ובעל שונות גבוהה. יש הרבה מקומות שבהם אפשר להגשים אידיאלים, לתת ביטוי ליצירתיות וכתיבה, ובחלקם – אפילו להתפרנס בכבוד. אני עובד בכזה.
צריך לחפש טוב, להתייעץ עם עורכי דין בעלי וותק, לא לנהות אחר האופנות בפקולטה ומקומות ההתמחות ה"יוקרתיים" שמפרישים אנשים מהמקצוע בזה אחר זה לא בגלל העבודה הקשה בהם אלא בגלל חוסר הנשמה שבה. אם מצליחים – מצליחים.
בהצלחה.
אלעד
אהבתיאהבתי
אם אתה מתכוון להביא ילדים לעולם ולפרנס אותם בכבוד תברח כל עוד נפשך בך ממקצוע העיתונות.
כן, אותה עיתונות שנתנה רוח גבית למאבק החברתי. אותה עיתונות שנוהגת לבקר את כל העולם ואשתו.
אותנ עיתונות שלא יודעת לכבד את עובדיה. אותה עיתונות שמשלמת שכר רעב לעבודת יום וליל.
ואם אתה מתעקש לכתוב. תנסה לעבוד בישראל היום. כן, אותה עיתונות שסופגת חיצי ביקורת מהקולגות. אותה עיתונות שממומנת על ידי בעל הון חבר של ראש הממשלה. אותה עיתונות שיודעת לכבד את עובדיה ומשלמת להם שכר ראוי. לצערי הרב אני עובד אצל המתחרים של אדלסון. אלו שמכבדים רק את בעלי ההון ולא את העובדים.
לי זה כבר מאוחר. הילדים שלי רגילים שאבא לא נמצא בבית בשעות הערב. הם גם התרגלו שאין כסף למותרות. אבל אתה, שכפי שהבנתי עדיין לא אבא, יש לך עוד הזדמנות לעבוד בעבודה שמתגמלת. לפחות אם תהיה עו"ד טוב.
חבל על השנים שבזבזת בעיתונות הישראלית. היא לא ראויה לאנשים כמוך.
שנה טובה
אהבתיאהבתי
אפשר גם וגם, ע"ע יהודה נוריאל. נשמע שהלב שלך בתקשורת, אל תוותר על התחום לחלוטין, אך דאג לרשת ביטחון במקצוע לו הוכשרת, יש תת-התמחויות מהן תוכל להתפרנס ואפילו לחיות עימן בשלום.
יצא לי לעבוד מולך, (בעבר הרחוק מאוד, אתה בטח לא זוכר). וחסרים אנשים כמוך בתחום, כלומר יסודיים ואידאליסטיים.
אהבתיאהבתי
"רחוק מאד"? בגן מלכה?
אהבתיאהבתי
בכל מצב – לעולם לעולם אל תתפתה להצעות של שלדון.
אהבתיאהבתי
מה נהיה? מדור פסיכולוגיה?
ד"א כל מי שמייעץ לך פה זה בערך המצב שהוא נמצא בעצמו.
תמיד תקשיב להורים!
אהבתיאהבתי
סלח לי, יאיר, אני מחבב ומעריך אותך והכל, אבל עצם ההסכמה שלך לעבוד תמורת שכר סמלי (לא נמוך, סמלי. יש הבדל) בכלי תקשורת מרכזי גם מנסרת את הענף שעליו היית רוצה לשבת וגם סתם לא חכמה מבחינה אישית. אני מדבר על עריכת מדור המעורבות של נרג' כשעוד היה קיים.
אהבתיאהבתי
חוששתני שאתה מחליף בין יאיר ליאיר.
אהבתיאהבתי
דווקא לא. טרצ'יצקי הקים, יאיר נתיב הפעיל לאחר לכתו
אהבתיאהבתי
אכן, התגובה מ17:03 שלי (נתיב)
אהבתיאהבתי
זה נכון לגמרי. בעיקר העניין העקרוני וגם האישי. ההזדמנות לעסוק באופן בלעדי בתחום שבגללו נכנסתי לכל העניין התקשורתי בגוף תקשורת שלמרות הציניות הרבה הוא עדיין מרכזי (כמו שאתה כותב) הייתה מפתה. בכל מקרה, כשאני כותב שהנאמנות למקום עבודה כבר לא עיוורת, לכך הכוונה. הרי עסקתי בזמנו בעוד נושאים באותו כלי תקשורת ובגלל שעבדתי לפני כן במקומונים של מעריב ובעוד מקומות שם הרגשתי חלק מהמערכת הכללית. מיותר לציין שבכל הנוגע לערוץ – עכשיו הנאמנות הזאת נראית לי מגוחכת ותמימה.
אהבתיאהבתי
הלוואי שיכולתי להמליץ לך אחרת, אבל עם בחירה שהיא "ראש בקיר" שגם אני עשיתי (עם תואר בפסיכולוגיה וספרות הלכתי ללמוד תואר שני בספרות), אני יודעת שמה שבא מהקישקע כנראה ינצח.
סלח לי על המלים הגרנדיוזיות, אבל עכשיו אתה מחליט אם לחיות את החיים שאתה רוצה לחיותם, או לבחור במסלול ה"שקול" יותר תוך ידיעה ברורה שכל חייך תצר על כך שאתה חי על יד החיים שאתה רוצה.
בהצלחה. מחזקת את ידיך.
אהבתיאהבתי
המילה "קריירה" (שהחליפה את עבודה, משלח יד, מלאכה ואפילו ג'וב) עושה לי חררה
אהבתיאהבתי
אולמרט אמר "99 אחוז מעורכי הדין מוציאים שם רע לכל השאר…"
אהבתיאהבתי
neither?
אהבתיאהבתי
אחרי הרבה שנים במקצוע התשובה ברורה:
רק לא עיתונאי!
אהבתיאהבתי
יפה כתבת. שיהיה בהצלחה.
אהבתיאהבתי
תתיעץ עם ברוך קרא/ אילנה דיין. שניהם מצאו את שביל הזהב.
אהבתיאהבתי