עכבר העיר
אחרי שהודעתי באמצע השבוע שמדור ספורט העכבריר נגוז, מודיע אלון עידן במדורו שהוא מפסיק לכתוב. לא יכול יותר. מעניין אם הכוונה רק למדור הזה או בכללי, כדי לכתוב למשל ספר. או סדרת טלוויזיה. או תסריט.
דווקא העמוד הריק, עם הריבוע האפור הריק והמילים "כיתוב קרדיט" נחמד ומסמל את הסוף.
(אפשר להגדיל וגו').
נוחי דנקנר מוכר את שופרסל
– הידיעה הראשונה על מכירת שופרסל התפרסמה אתמול בכלכליסט, ב-10:21. הסיבות: 1. המספרים. המחיר.
– השנייה במארקר (למה 1. למה 2. תגובות), תשע דקות לאחר מכן.
– ב-nrg התפרסמה הידיעה ב-11:23. יהודה שרוני חתום. אף מילה על הסיבות (חוץ מציטוט על המהלך העסקי של דנקנר): ועדת הריכוזית, המחאה החברתית, הלך רוח כלום. סתם ככה, כי זה מתאים עכשיו.
בגלובס ודאי טסו כולם לכרתים. ידיעה אחת, מ-14:00.
על מה ולמה זכתה הידיעה הכה מאוחרת ב"לפני כולם", כשהם למעשה אחרי כולם?
יריית הפתיחה למהלך ב-2007.
1. אז איפה ימכרו עכשיו מעריב במבצע?
2. מכר את שופרסל, מה הסיכוי שימכור את מעריב בעוד שנה? מה יכול להביא אותו לאקט הזה? מה יהיה הקו האדום? האם הוא קשור בכמות השקלים? האם כשיבין שד.נ.א של עיתון קשה לשנות?
ועדת הריכוזיות, הטיוטה המלאה.
מוסף כלכליסט
התעניינתי מאוד בכתבה של קרן צוריאל-הררי, "מלכודת האחים", הנשענת על ספרו של ג'פרי קלוגר, "אפקט האחים". ככל שאני מבינה, וגם מתולדותיו של קלוגר המצוינות בכתבה, הספר עמוס הרבה יותר מהכתבה, המתמקדת בעיקר במשפחות שבהן שלושה ילדים. אולי זהו הממוצע הישראלי באמת, אבל היי, חי פה מגזר שלם שמגדל בין חמישה לעשרה ילדים, וחי פה עם אחר, כנ"ל. אין בכתבה בדל התייחסות למשמעות של לגדול עם עשרה אחים. היא נצמדת למשפחה בורגנית סטטיסטית ותו לא. החסר הזה בולט מאוד בכתבה. מסגרת הוקדשה לבנים יחידים. מה עם מסגרת למשפחות מרובות אחים? ומה עם השוואה, בסוגיית אחים בכורים/ שניים, בין בנים ובנות בכורים? למשל בענייני מנכ"לים. סטטיסטית, מנכ"לים וחברי קונגרס הם בכורים. 21 מתוך 23 אסטרונאוטים הם בכורים. אבל מה חלקן של בכורות בסיפור ההצלחה המשגשג הזה?
ובקיצור, על אף הנושא הסקסי שעל פניו מעניין כל אחד מהקוראים, מנעד הכתבה צר מאוד.
ובקשה לוויזואליות: היא מעוטרת היטב בצילומי אחים של אנשי המערכת. כך כתוב מתחת לקרדיט הכותבת. אבל אין שם מתחת לאף תמונה. למה לא? במה חטאו התמונות או הילדים המצולמים שאיננו יודעים מיהם? הרי אין פה הגנה על פרטיותם של מי שהיו ילדים לפני עשרים/שלושים/ארבעים שנה, לא? ומה עם הכותבת, שמדברת רבות על יחסיה עם אחיותיה, האם יש תמונה שלה בכתבה? לא ידוע.
מתברר שמארק צוקרברג לא עובד לבד. עוד אישה שעומדת מאחורי גאון מצליח. שריל סנדברג.
מעריב, עסקים
מורן רייכמן מספר על חלוקת הירושה במשפחת עופר. בלי הנד עפעף המילים "קיפח", "קופח", "קופחה" נזרקו לחלל. מה זה ההבלים האלו? רשאי אדם לחלק את רכושו כרצונו, מי אתה שתקבע איך צריך לחלק את המיליונים?
טומי שמיר, תשבצאי פרילנסר שפוטר ממעריב אחרי 35 שנים תובע את העיתון.
מוסף חג, ידיעות
(עורך: עמוס שביט)
שישה מפכ"לים מ-20 השנים האחרונות התקבצו בשער ובכלל לחשבון נפש (דני ספקטור). זה רלוונטי למצבה המעוך/ עלוב/ חסר ישע של המשטרה? בתחילה תהיתי: מה הרעיון? איזה עורך הוגה עניין מופרך שכזה. עם חלוף כמה פסקאות העניין מתברר: יח"צ לפסטיבל מספרי סיפורים בתיאטרון גבעתיים. הפאנל עם השישיה ייערך בראשון הקרוב בשש בערב. אה.
בקיצור, כתבה שהיא סקירת הרזומה של החבורה. באמת תודה. כן, וכמה שאלות על סדר היום.
כצפוי, הכתבה של שוש מולא על דניאל מעוז ("בן חורג"), שהבטיחה "גילויים חדשים על דמותו" לא סיפקה את הסחורה. אין בה תוספות רבות מעבר למה שנכתב בעיתון היומי השבוע. תחת כות' הביניים "קשר רומנטי במשרד" מופיע סיפורה של אחת העובדות במשרד עו"ד שלמה כהן, שם עבד מעוז עד שנעצר, לפיו נסעה איתו פעם לדירת הימורים, והוא הציע לה לצאת איתו. היא אמרה לו פסדר, אבל למחרת התחרטה. הנה לכם קשר רומנטי. כמו כן נכתב "החליף נשים". מה זה החליף נשים?
ועוד משפט מדהים:
"באופן מדהים טיפל המשרד הזה גם בתיק של חברה שמשווקת אקונומיקה, אותו חומר שלפי כתב האישום השתמש בו מעוז כדי לטשטש את עקבותיו. 'אבל דניאל לא נגע בתיק הזה', אומרת בעדותה במשטרה עובדת ותיקה במשרד".
אה.
בועז ארד הגיע לפוקושימה, לאזור הסגור, שטח ברדיוס של 20 ק"מ מהכורים הגרעיניים הדולפים. אני מקווה שחליפת המיגון שלו עבדה.
מאות אלפי מפונים מאזורי הצונאמי והקרינה לא הצליחו לפתוח בחיים חדשים. יש עדיין המוני כיסי קרינה. רק חשבנו שהיפנים מסודרים ועובדים פיקס.
בלינק, הכתבה במלואה ב-ynet.
ידיעות אחרונות, סוכות
(עורך: איתי סגל)
דנה ספקטור מראיינת את ליאור אשכנזי שעומד להתחתן. הכותרת טובה: "חתונה מאוחרת".
הפרויקט החגיגי: סלב מביא סלב. יענו, מי חבר של מי. נניח, עופר שכטר חבר של מיכאל מושונוב.
מרב בטיטו יצאה לצימרים של מצפה הילה. לא ברור על מה ולמה.
כנרת רוזנבלום יצאה ליו"ש, לתור אחר מכמני המקום: גבינות ויין. נחמד, במקום ביקורת מסעדות תל אביבית. סייע בהכנה: עקיבא נוביק.
מגזין סוכות, מעריב
(עורך: יואב צור)
צור, לשעבר עורך מעריב, ממשיך לערוך מוספים מיוחדים במעריב.
גם פה יש כתבה על דניאל מעוז ("אח תהום") של שלום ירושלמי, כך בעיתון המודפס, או של יוסי אלי, כך באתר, בדפוס הוא רק "השתתף בהכנת הכתבה". סתם טעות או מחאה של ירושלמי?
אותה תמונה משפחתית מופיעה בשני העיתונים, ידיעות ומעריב.
לכתבה במעריב אין עובדות נוספות על האירועים והפרטים שכבר פורסמו, למעט ציטוטים מספר המחזור של התאומים.
לראיון עם יו"ר ועדת הכספים, משה גפני, חסרה כותרת. אם מעניין אתכם הראיון, לא אני אמנע מכם מלקרוא אותו.
כבוד ליח"צ פסטיבל מספרי סיפורים בגבעתיים, שהגיע לשער המוסף של ידיעות. פה זו סתם כתבת עמוד בשלהי המוסף, הנפתחת במשפט המיתולוגי: ""נתבקשתי על ידי פסטיבל מספרי ספורים לספר משהו על החתונה שלי", כותבת ענת ברזילי, יוצרת המחזה סמירה. משפט זה משתווה רק לתאומו, או לתהומו: "העורך התקשר ואמר לי לקום מהמיטה ולצאת לעבודה. מה זה לא בא לי. אבל בגלל שאני מפחד מהעורך – קמתי".
ברוח החג (סוכה-עמוד-תמך) יצא ליאור דיין לסטודיו בו לומדים לרקוד על עמוד. אם הכתבה הייתה באתר הייתי מביאה לינק, ואז זה בטוח היה הלינק הנלחץ ביותר בפוסט הזה. אבל כדי להרגיע את הרוחות, ריקוד על עמוד זו אקרובטיקה. אוקיי?
סגנון
המוסף החווה טלטלה בימים אלו, יצא במוסף טיולים מסחרי בשיתוף רשות הטבע והגנים ואתר "טיולי". אני מקווה שמחר יגיח המוסף במתכונת יום שישי החדשה ובעריכת עופרה מזרחי.
גלריה
מח' היח"צ של קשת עובדת שעות נוספות, והתוכנית שלוש נחרשת בכל מקום ואתר. זה התחיל בראיון שער עם האלמנה שמחפש אהבה, שרית גומז, המשיך בראיון עם דורון צברי בפירמה, והנה בגלריה ראיון עם אסי עזר, שמנחה את היצירה, ויש לו גם תובנת-על עליה:
"התוכנית הזאת היא לא רק על בנות שבאות למצוא אהבה… אלא על בנות שמנסות להבין למה אין להן אהבה. למה זה לא קרה עד עכשיו. זה לא רק בחור שמגיע לדייט אתן… זה ניסיון להבין איפה הבעיות שלהן, איפה אנחנו נתקעים, למה אנחנו בוחרים את הטיפוסים שאנחנו בוחרים".
וגם, מתברר שהבעיה בריאליטי היא בכלל העיתונאים:
הבעיה עם ריאליטי היא שלכם, של עיתונאים. כשאנחנו עושים את ‘האח הגדול' אנחנו מגדירים פג תוקף. תוכנית עולה, יש לה 100 ימים והיא נגמרת. מאותו רגע העניינים יוצאים לפעמים מפרופורציות. חלק מהאנשים נאבקים כדי להישאר בתודעה והם מגיעים למקומות שקשה לי לראות אותם מהצד. חלקם מנסים להימלט מהתודעה ולא נותנים להם, ממשיכים לסקר אותם ולעקוב אחריהם, אף על פי שאין להם מה לתרום. שם הבעיה בעיני".
מפתיע אותי שהכתבת, גילי איזיקוביץ, מתייחסת להעדפתו המינית כ"נתוני פתיחה לא פשוטים", ושלמרות זאת הגיע ללב הקונצנזוס. סליחה, גל אוחובסקי, אביעד קיסוס, איפה בדיוק הם נמצאים?
על הקריקטוריסטים של הניו יורקר, מפי ג'יימס סטורם.
הארץ, הסיפורים החמים של הקיץ
(עורכת: מאיה לקר)
לא הגעתי.
פעם הייתי שומרת את המוספים האלו שנים. היום תודה לאל לא צריך.
– אחוזת אוליגרכים רוסים בתמונות.
– אדוארד ווילסון על התפתחות האלטרואיזם.
– רצח בגווטמאלה סיטי.
– בגידות.
– העיתון שתפוצתו גדלה בעשרות אחוזים: לה קאנאר אנשנה.
– ישו ובית הסוהר אנגולה.
סוכות, ישראל היום
(עורך: עמרי ליבנה)
איילת זורר תהיה אמא של סופרמן. לא, זה לא ראיון, סתם תזכורת לכל מה שעשתה עד היום.
אני תמהה איך אפשר לכתוב משפט כזה ולהישאר בחיים:
אז מה אם הבמאי הצעיר זאק סניידר עדיין חסר ניסיון משמעותי בהוליווד, וזה לו סרט הקולנוע השישי בסך הכל.
טוב לדעת שאדם שנולד ב-1966 הוא צעיר, זה משמח, ושבמאי הסרט 300, שהיה שובר קופות עדיין לא נחשב בעיני ערן סויסה, ישראל היום, תל אביב.
ויש עוד כתבה על הזוכה במאסטר שף. הללויה.
ופרויקט מסורתי: כתבי העיתון על המקומות הכי מקסימים בהם ביקרו.
וקצת יידישקייט עם רב פופולרי, יצחק פנגר.
המרקרוויק/ Markerweek
כשונאת פרויקטים מושבעת, הפרויקט הנוכחי ממש שבה את לבי כבר מהפניית השער. מה היה קורה אילו. משכתבים את ההיסטוריה.
הבעיה היחידה היא שהרעיון הרבה יותר טוב מהביצוע. השאלות המצוינות, מה היה קורה אם דפני ליף הייתה מוצאת דירה או אם נתניהו לא היה פוגש את שרה, או אם סטיב ג'ובס לא היה חוזר לאפל, נשארות ברמת הדאחקה, ולא עולה מהתשובות דמיון יצירתי מסעיר של הכותבים.
אליחי וידל שם את הדברים בפרופורציות.
סופה של קודאק. עצוב.
בלוגלנד/ פייסבוק/ רשת
יונתן יבין מספר איך מנע רצח אתמול בלילה.
נעמה כרמי התבקשה לכתוב טור ל-ynet על פרשת שליט, אלא שהעורך לא אהב אותו, טען שהוא חלבי ולא נשכני, ולא פרסם. כרמי העלתה את הטור המבוקש כפוסט בבלוג וציטטה מתוך התכתובת שלה עם העורך. העורך קרא והתחרפן מעצבים. תמה עוד מערכת יחסים.
הבלקברי לא עבד שלושה ימים. התקשורת בישראל מתייחסת, אבל מעט מתעלמת. כן, ובאיחור. ממתי העיתונאים הישראלים מסתכלים מעבר לקצה אפם? כולם הרי מאוייפנים, וסטיב ג'ובס לא יכול למות פעמיים.
טוב שיש טוויטר, אפשר למצוא שם חברים לטרגדיה. ועוד חברים בקהילת משתמשי הבלקבקי בישראל. איזה מזל שיש לנו קבוצת תמיכה.
קוראים לה BerryIL. ובאתר של RIM מעדכנים כל הזמן. ועשרת הטוויטים הכי מצחיקים של משתמשי בלקברי.
אני מקווה שהכל מאחורינו.
עדכון: דקה אחרי פרסום הפוסט התפרסמה ידיעה מעודכנת למדי בכלכליסט.
האחות הגדולה בדקה כמה נשים כתבו בעמודי הדעות בעיתוני אתמול.
פרויקט דומה אך רחב הרבה יותר, שהשתרע על פני חודש, ביצעו סטודנטים למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב בפברואר 2009 ופרסמוהו בפוסט אורח בבלוג. הם דגמו את כל העיתונים, והתוצאות היו צפויות עד עצובות. זהו פוסט מאלף, וגם אם אין לכם כוח להיכנס ללינק, מוזמנים אתם בחום.
בעניין דומה אך שונה: ליהי הלפרין מספרת בעכבר העיר שנשים בנות ארבעים פלוס לא עוברות תסלקציה במועדונים התל אביביים, ומושהות ומושפלות בכניסה. כמובן שגברים בני חמישים מתקבלים בברכה. אחר כך תגידו לי שאין אפליה במקומות עבודה.
אלכס לויט, האקס של דנה ספקטור יככב במחוברים 2. אין חוק להגנת הילד הקובע שרק הורה אחד שלו ישתתף בסדרת ריאליטי ואילו השני ישמור על איזון-מה בחייו? כי אם אין, אני מציעה לחוקק.
ריצ'רד סילברסטיין מסביר:
This is an essay explaining why Shamai Leibowitz leaked, and I published details of a semi-secret Israeli gov’t campaign in this country to demonize Iran and lobby for the incoming Obama administration to let Israel “finish the job” during Operation Cast Lead:
אני לא מתיימרת להגיד שקראתי, החיים קצרים, אבל בי מיי גסטס.
אין עורכים בבית
ראיון מיוחדי (nrg) זה כמו חיבוקי, פינוקי ומוצצי?
לפני פיזור
הפרק הראשון בעונה השלישית של סרוגים, אחת הסדרות הישראליות האהובות עלי. חוזרת בראשון, 22:00, יס דרמה.
ושתי העונות הקודמות, אם אתם רוצים להתחבר למציאות. כן, גם קולדפליי, גם סרוגים. הכי בוגדת בגותיקה.
ולווט אנדרגראונד 
😳 😳 😳 😀 😕 😥 😮 😡 😐
😯
אהבתיאהבתי
סבר פלוצקר היום בטור שישי ב"ממון" משתמש באשתו כמו יאיר לפיד (אשתי שתחיה), אפרים קישון (אשתי הקטנה) וסייד קשוע:"שאלתי את אשתי,ממה עלינו לחשוש יותר,משלטון הבנקאים או
משלטון הקנאים? אל תגיד עלינו. השיבה.השאר לכל אחד את הזכות להתלבט". עד כאן.
"ועכשיו תוריד ת'זבל."
אהבתיאהבתי
עכשיו ברור מה גרם לשיבושים בבלקברי. זה בגלל הג'ינג'י.
http://www.themarker.com/smartphones/1.1522233
אהבתיאהבתי
הידעתם שהכינוי לאנשים עובדים ב"חרדית" הוא "באלאבאתים"? (בעלי בתים)
http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1522666
אהבתיאהבתי
יש לקרוא כ-'בַּלֶבּוֹסִים' (BALE'BOSIM). (וזה אגב, המקור למילה האנגלית 'בוס').
אהבתיאהבתי
גרסה נוספת מצביעה על מקור הולנדי מתקופה מוקדמת יותר "BAAS"בהולנדית
http://www.etymonline.com/index.php?term=boss&allowed_in_frame=0
אהבתיאהבתי
לא ייאמן, אבל כנראה שאתה צודק.
אהבתיאהבתי
ונסיים בבדיחה. בפוסט מתקדם דוסקס על בעיות ריח.יש פתרון!!
http://www.boots.com/en/Boss/
אגב , זה נסיון שלישי. היצרן כנראה לא מחלק לינקים.
רק סמפלס.
אהבתיאהבתי
בוקרו של גשר
עטפתי את קליפות המלפפונים ב"ז'ורנל" ודחסתי לשקית השופרסל הלא מתכלה, את קליפות המלון על חרצניו ונוזליו השכבתי על "ישראל היום" שנפתח לראשונה רק לצורך זה, ורצתי החוצה להספיק את משאית האשפה שקול שאונה העיר את מי שלא נסע לצימר או לברלין.
אהבתיאהבתי
קראתי את "ז'ורנל" עוד פעם!
אהבתיאהבתי
נבחר המנצח ב"מדינאי נולד"
http://www.haaretz.co.il/opinions/editorial-articles/1.1522764
מעניןן מה שגיב טיירי חושב על זה.
אהבתיאהבתי
מה הם מטומטמים ? עסקת שליט היא גזר דין מוות לפת"ח , ההוא שבהארץ כל הזמן מפמפמים בתור הפרטנר המושלם . יש לעיתון הזה בכלל אג'נדה ?
אהבתיאהבתי
שהוא צריך לפשפש במעשיו.
אהבתיאהבתי
הכתבה של מירב בטיטו במצפה הילה היא באמת אחת המביכות בעיתונות בזמן האחרון, בלי קשר שלא מעודכנת לזה שגלעד הולך להשתחרר. כתבה ריקה, עם כל מיני וידויים לא מעניינים, לא מצחיקה, ואין בה חידוש עיתונאי. סתם. אבל הבעיה לא של בטיטו. אין שם עורך שזורק דברים כאלה לפח?
אהבתיאהבתי
אתה לא מבין. הבחורה פליטת ריאליטי. אלה חוקים אחרים. בשביל העורך זה רייטינג.
אהבתיאהבתי
והכי כואב מבחינתה של בטיטו שהכתבה הבאה באותו מוסף היתה של דנה ספקטור. איזה הבדל תהומי בין זו שיש לה כישרון אמיתי לזו שרק חושבת על עצמה ככה ומנסה להיות כמוה.
אהבתיאהבתי
תגובה לנעמה כרמי שהתלוננה על זה שויינט לא פרסמו את הטור שלה:
קודם כל הטור באמת לא היה משהו. זה לא משנה את העובדה שהעורך צריך לעמוד מאחורי דעתו. אם הוא חושב שהטור גרוע אזי עליו לעמוד מאחורי ההחלטה שלו ולנמק אותה בכך שזהו הנוהל המקובל- מפרסמים רק טורים שעונים על קריטריונים מקצועיים, בלי קשר לזמן שהושקע בהם ולפרסונה שכתבה אותם. זה נשמע לי לגיטימי.
זה אמנם לא נעים לאף צד אבל ככה עיתון מתנהל. אין ולו עיתונאי אחד שלא יספר לך סיפורים קורעי לב על כתבות מעולות שלו שנגנזו. אז אם לעיתונאים ותיקים ומנוסים מפילים כתבות, קל וחומר שאפשר להפיל טור של מישהי שכתיבה הוא לא המקצוע העיקרי שלה. כל מי שאי פעם התבקש לכתוב לעיתון כתבה או טור, יודע שיש סיכוי סביר ביותר שהחומר לא יתפרסם אם איכות הכתיבה והסיפור בכלל לא יענו על הציפיות. עורך לא יכול להתחייב לפרסם משהו שהוא עוד לא ראה את טיבו. אם היית טורחת לברר מה הסיכויים שהטור יתפרסם, היו אומרים לך שאין כאן הבטחה של 100%. ככה עובדים כלי התקשורת מאז ומעולם.
בנוסף, בכל הקשור לזמן, אני לא מבין את הנקודה שלך. אם הטור היה מתפרסם היית מקבלת תשלום? לא. אז את לא יכולה לומר שגזלו את זמנך אם בכל מקרה התנדבת לכתוב ללא תשלום רק תמורת ניפוח האגו. גזילה הכוונה אם הבטיחו לך תשלום ולא קיבלת. במקרה הזה לכל היותר הבטיחו ניפוח אגו ולא קיבלת. אם באמת זמנך היה יקר לך כמו שאת טוענת היית צריכה לומר להם שאת לא כותבת טורים ללא תשלום, בדיוק כמו שכל בעל מקצוע אחר לא עושה עבודה בחינם.
חוץ מזה, תתייעצי עם עו"ד. לדעתי זה חוקי לחלוטין לפרסם את השם של העיתון האינטרנטי המוביל במדינה, ואין לו שום סיכוי בתביעה נגדך. חוקי לחלוטין לפרסם גם חלקים מהמיילים. תבררי.
אהבתיאהבתי
http://celebs.nana10.co.il/Article/?ArticleID=837673&sid=216
בנענע 10 לא מצנזרים טוקבקים לטיפולך המסור….
אהבתיאהבתי
מה רוני דניאל היה אומר על זה?
אהבתיאהבתי
להלן תגובתו של רוני דניאל
אהבתיאהבתי
סחתיין על התמונה. קארלה ברוני- דבורית מאחוריך!
אהבתיאהבתי
אני לא נוהג להתייחס לתמונות, אך אקדיש לה שילוב של אייטיז, ג'ינס, ומצוינות באופנה.
אהבתיאהבתי
"אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה, וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן", פגעת בדבורית נפשנו
אהבתיאהבתי
אם רק הייתי מבינה את רמיזותיכם הייתי כנראה בסרן, עסוקה במאיץ החלקיקים ולא מלכלכת אצבעות פה.
אהבתיאהבתי
פרוש "דרור יקרא" שליט"א: "עֵץ שָׁמֶן"=אורן, "דבורית"=ציפור נפשנו, על העלבת עובד/ת ציבור נשלחו העצים למדבר (סיביר), ולהלן מועדים לשמחה
אהבתיאהבתי
כאמור, אני כבר פרשתי לבית סבא.
אהבתיאהבתי
לאאאאאאאאאאאא!
(משתטחת על רצפת הצפחה הממורקת, רוקעת בסנדלי העץ)
אהבתיאהבתי
רק מלה התכוונה לקרלה ברוני, לא יודע מהיכן שאבה מידע על מצבך ההריוני. השתטחות על רצפות לא מומלצת במצב כזה, לעומת קברי צדיקים המבטיחים ילוד זכר, בריא, אך את המוח צריך להביא עם הגנים.
אהבתיאהבתי
אוי ואבוי. כמה צריכה אישה לשקול כדי שלא יחשדו בה שהיא בהריון?
אהבתיאהבתי
8Oאמרתי משהו לא במקום?
ושאלה למפרש-
http://www.youtube.com/watch?v=XzPBUGUM7KQ&feature=related
אהבתיאהבתי
ולווט: המשקל האטומי הוא הממוצע המשוקלל של מסות האטומים של כל האיזוטופים של אותו יסוד, על פי שכיחותם בטבע.
רק מלה: x3
אהבתיאהבתי
טעית- לא יוריד מכבודך אם תודה.
אהבתיאהבתי
בבא היום.
אהבתיאהבתי
אהבתיאהבתי
אוי ואבוי ולווט! נעתקה המלה מפי! אני התכוונתי שבתמונה קיים דמיון מדהים לקרלה. זאת מחמאה! לא בדקתי את מידותיך, ואני מתנצלת אם הובנתי לא נכון.
אהבתיאהבתי
תגידי לאורן 😦 😕 😥
אהבתיאהבתי
על העלבת ציפור נפשנו נשלחו כל העצים למדבר (סיביר), ולהלן מועדים לשמחה
אהבתיאהבתי
הרגה אותי הכותרת של הסרטון אליו צירפת, אורן. "ר' דונש בן לברט".
ר' הוא קיצור אשכנזי למילה 'רֶבּ' (reb), תואר כבוד בלתי מחייב שניתן לכל אדם, (כמו 'אחי', רק לאנשים עם זקן לבן…).
דונש בן לברט בן האלף, נפטר הרבה מאוד לפני שהכינוי הזה נכנס לתוקף.
אהבתיאהבתי
כוונתי הייתה לסרטון הזה, כמובן.
אהבתיאהבתי
רק כדי לסבר את האוזן, הכתבה על טוסקנה עאלק בשטחים כבר נלעסה לעייפה מספר פעמים בעיתונות. וזו האחרונה ממש לא היתה המוצלחת שבהן. עדיף להישאר בישראל
אהבתיאהבתי
מסתבר שבידיעות רוזנבלום כותבת על טוסקנה בשטחים, ודווקא בישראל היום כותבים על מקומות, שהגויים עדיין מחזיקים בהם. אכן ובאווירת היום הירוק רוניתי ייצרה פוסט. פתיחת העונה השמינית של האוס היא מחווה משעשעת לאוז. לקלמנטיין הייתי ממליץ לחכות ל"מוארת" החדשה עם לורה דרן, סדרה התואמת למידותיה.
אהבתיאהבתי
זה כבר כ-3 עונות שהאוס קופץ מעל כרישים.
אחרי צפייה בשני פרקים – העונה הזו הוא קופץ מעל חתיכת כריש לוויתן.
אגב, בפרק סיום העונה של שובר שורות, ג'סי אומר על משהו רפואי שהוא ראה את זה בהאוס. חבל שבפרק הכלא האוס לא אמר משהו על אדביסי.
אהבתיאהבתי
ג'סי (ארון פול) ניסה להסביר בחקירה שייתכן שהוא קלט את שם הרעל מתוך צפייה בהאוס…
סידרת מופת. עונה מעולה בהתאם.
אגב, נמצאה הדרך להחזיר את האוס לבית החולים.
אהבתיאהבתי
אתה עו"ד? סול גולדמן, זה עורך דין.
אהבתיאהבתי
סול גולדמן, הוא לא כלום, בוקי סרוקי. סול גודמן הוא עורך דין. אתה חייב לשים לב לפרטים הקטנים האלה.
אהבתיאהבתי
מרגיש מושפל, אני עוזב את הבלוג.
אהבתיאהבתי
זול משהו…
דיבורים כמו חול וכלום לאכול.
אהבתיאהבתי
מתוך בלוג לבנוני נוצרי ( Lebanon Now(http://nowlebanon.com/Default.aspx
Wow, does that prove the sad state of the Palestinians? Are Palestinians this worthless? It's about time our leadership take note and invest in our Palestinians' self-worth, so we can become more productive and contribute more to society. No matter what Hamas believes, Israel will never give back more than the west bank, let's start building our nation! Congrats to the released, nothing to be proud of for spending so many years in jail. Not much left to accomplish, but they must try to advance within their communities and get decent jobs.
Posted by
SELIM ABUKHDEIR
October 12. 2011
if my calculation is right 1027 palestinian = 1 israeli , that means 1 palestinian = 1/1027 israeli that means 1 palestinian = 1 israeli toe or 1 israeli nail?
אהבתיאהבתי
Srugim? you?
walla kibalt credit gadol sham lemaala
tamid yesh haftaot bachayim
Chg Samech
אהבתיאהבתי
לא ברור לי על מה מלינה נעמה כרמי. עושה רושם שלא דרשה התחייבות כי ישולם לה שכר על כתיבתה גם אם הרשימה לא תתפרסם. כרמי (אישה חכמה מאוד וכותבת מצויינת אגב) שועל מנוסה בסך הכל ויודעת כי לא כל רשימה מתפרסמת. אלה כללי המשחק. עושה רושם שכרמי שהבינה את טעותה מאוחר מידי והיתה מתוסכלת הוציאה את כעסה על העורך שלא בצדק ואף פירסמה זאת. מכאן, תגובתו מוצדקת בעיני.
אהבתיאהבתי
אולי לא הבנת, וגם אחרים לפניך. אין כאן ויכוח על שכר. הוזמן מכרמי טור דעה, ככותבת בעלת ידע, השכלה, ועל בסיס הכרות עם כתיבתה. בסופו של דבר מצאה את עצמה בדיאלוג ודחיה, כאילו היתה פרילנסית בתקופת נסיון.
אהבתיאהבתי
כשכותבים מאמר לעיתון, מוזמן או לא מוזמן, אין ודאות שיתפרסם. ככה זה וטוב שכך. זה נכון לעיתונות מדעית ונכון לעיתונות חדשותית. בכירותו של הכותב אינה רלוונטית.
אהבתיאהבתי
אנלוגיה שגויה. בתיאוריה ובד"כ כפרקטיקה הכותבים לא מקבלים
פרוטה מהעיתון עבור כתיבה בעיתון מדעי, יש והם נדרשים לשלם.
ההצגה היא שעיתון מדעי קיים לשם דיון מדעי והפצת הויכוח על
"האמת", כביכול.
כותבי מאמרים בעיתון חדשותי, בייחוד כאשר הם "מקצוענים"
אמורים בתיאוריה לקבל תמורה כספית עבור כתיבתם. מכאן
ההבדלים בשיטות ונוהלי דחיה וקבלה של חומר כתוב שהוזמן
ע"י העורך עבור שני סוגי העיתונים.
אהבתיאהבתי
אז זה כן ויכוח על עניין השכר? סכם בבקשה עם אורן על מה הויכוח וחזור אלי. תודה.
אהבתיאהבתי
העובדה שכרמי תובעת את עלבונה לא שוללת את זה שמגיע לה גם פיצוי כספי.
אהבתיאהבתי
חבל שהטור לא זהה באיכות שלו. הביקורת עניינית וטובה על המוספים והכתבות שקראת (לדוגמה כתבת המפכ"לים). חבל שאת מתעקשת לעשות גם ספירת מלאי, או מיטב כותרות סוף השבוע, על דברים שברור שלא קראת. דוגמה מדהימה היא הכתבה של מירב בטיטו על הצימרים במצפה הילה. זה קצת מביך לא לדעת (במיוחד היום) שמשפחת שליט מתגוררת במצפה הילה. אבל אם רק היית טורחת לקרוא אפילו עד סוף המשנה היית מבינה שהכתבה נכתבה על בעלי הצימרים שפועלים בשכנות למשפחת שליט, שמדברים אם זה טוב או רע לעסקים ואיך מגיבים הנופשים שהם נתקלים בפנים המיואשות (כן, כך כתוב) של אביבה שליט. עכשיו, אין כתבה כל כך לא רלוונטית לחג הזה, כמו הכתבה הזו, שברור שנכתבה והודפסה לפני הידיעות על עסקת שליט. אבל, היי, שמבקרת תקשורת שמבקשת כסף על הטור לא שמה לזה לב, וחושפת שהיא לא קראה אפילו עד סוף המשנה זה מביך. דבר שני, בתור מי שמנסה למצב את עצמה כמי שיודעת מה מתרחש מאחורי הקלעים, נפלת באחד המאבקים הכי שקופים של הסופ"ש הארוך הזה. הכתבה בישראל היום על איילת זורר, שאליה היא לא מתראיינת, היא ניסיון להכניס לשבעה ימים שעשו איתה ראיון מקיף שקיבל לא מעט פרומואים. לא יודע מה יש בראיון הזה ואם הוא טוב יותר מהכתבה המביכה בישראל היום, אבל מבקרת תקשורת שלא מבחינה בזה זה שוב, היי איך לנסח זאת, מביך
אהבתיאהבתי
מה חבל שיכולת הסקת המסקנות שלך מופרכת. מי בישראל לא יודע שמש' שליט גרה במצפה הילה?
הכתבה הזו מיותרת, נקודה, כולל תיאור חייה האישיים של הכותבת. בלי שום קשר לסופשבוע הזה.
אני לא מתיימרת לדעת כלום על מאחורי הקלעים. אני בסך הכל קוראת עיתונים.
לפעמים אני יודעת משהו. לרוב לא. אני מנתחת את מה שאני קוראת.
צר לי על שצורת הכתיבה שלי לא לרוחך. זה מה יש.
אהבתיאהבתי
לא כתבתי שצורת הכתיבה שלך אינה לרוחי, היא דווקא מאוד לרוחי. לפעמים בגלל שאת מנסה לכסות את הכל ולכתוב על הכל, את נופלת לביקורת שטחית ובמקרה הזה מביכה. לא להתייחס לזה שכתבת דגל במוסף חג הופכת בצרוף מקרים אומלל ללא רלוונטית, שבמשנה שלה כתוב "הפנים המיואשות של אביבה שליט", כשכל המדינה מדברת על החיוך שלה, לא לתת איזה הסבר קטן לקוראים מהשורה, שלא בקיאים כמוני וכמוך באיך ומתי עושים עיתון, שהמוסף כנראה נשלח לדפוס יום או יומיים לפני, זה לא רציני. במיוחד שכל מה שהיה לך לכתוב זה "מירב בטיטו יצאה לצימרים של מצפה הילה, לא ברור על מה ולמה". אין דרך אחרת להבין את זה, אלא שלא קראת אפילו את המשנה. ונכון, גם אלמלא שחרור גלעד שליט הכתבה הזו לא הכי ראוייה, אבל זה סיפור אחר שלא קשור לעניין שלנו. זאת לא בושה, במיוחד עבור מי שכותבת ביקורת, להודות בטעות. או בזה שרפרפת על המוסף וקראת רק את ההפנייה בשער.
ובנוגע לאיילת זורר, נותן לך את ההנחה שלא ראית את הפרומואים בווינט. למרות שגם זה חלק מהעניין ומהתפקיד שלך, ממש כמו שכתב פלילים או תרבות מפספס לפעמים ידיעה ומקבל שטיפה במערכת.
אהבתיאהבתי
עוד לא הבנתי איפה הטעות שלי.
באשר לפנים המיואשות של אביבה שליט, שוב, אני יוצאת מנקודת הנחה, אולי בטעות, ופה אולי הצדק איתך, ש-99 אחוז מהקוראים פה, בין אם הם עובדים בעיתון ובין אם לאו, יודעים שמוסף החג נסגר לפני ההודעה המשמחת על שחרור גלעד, כך שלא מצאתי לנכון לנגח את בטיטו ואת עורכיה על "הפנים המיואשות", שהרי כמו שאמרת מדובר בטיימינג קלוקל. להפך, ניסיתי להסביר שהכתבה הזו לא משהו, ולא משנה מתי.
באשר לזורר ולכתבה ב-7 ימים, הרי שההתייחסות ההשוואתית ממילא תהיה מחר או מחרתיים, משיהיה המוסף לפני.
אהבתיאהבתי
אין לך שום טעות דבורית. כתבה מיותרת שלא מובן מי הגה אותה ולמה
אהבתיאהבתי
עזבי, הוויכוח איתך מיותר. במה נמדדים אלופים גדולים? בדרך שבה הם יודעים להפסיד. אם כמבקרת את לא יודעת לקבל ביקורת, אל תצפי מהמבוקרים שלך שיידעו. לא ברור מה עדיף, להודות שכתבת ביקורת על כתבה שלא קראת, או לא להבין מה לא בסדר בהתייחסות שלך אליה. בכל מקרה אני בטוח שהבנת היטב למה אני מתכוון, אבל נניח לך. חג שמח
אהבתיאהבתי
יש משהו מאוד מאוד מביך בהתנהלות התקשורתית של בטיטו. משום מה יש לה תחושה (ולא ניכנס כאן לניתוח פסיכולוגי) שהחיים שלה מעניינים את כל העולם. אין לה מספיק כשרון כתיבה כדי לכתוב בצורה מתוחכמת, מצחיקה, מעניינת, אינטלגנטית, אבל עדיין היא משוכנעת שהחיים שלה מעניינים. אחרי שהפכה את עצמה לבדיחה באח הגדול היא מתעקשת לשתף את הקוראים בהמשך החיים שלה. אפשר היה לכתוב על הצימרים במצפה הילה בצורה מעמיקה, עם ניתוח כלכלי מסוים והשוואות למקומות אחרים ועוד ועוד ועוד, אבל היא מתעקשת כבר בהתחלה לכתוב על הוראות הדרך שהיא קיבלה: יפתי, כתבה לה בעלת הצימר. אוי כמה שאת יפה, בטיטו (בשפה מקצועית זה נקרא רגשי נחיתות)
אהבתיאהבתי
ניתוח פסיכולוגי. נראה לי שהיא למדה את הקריירה המקצועית של שרית ישי לוי והיא רוצה לחקות אותה. גם שרית הפכה את עצמה לפרסונה (לפני עידן הריאליטי) וגם הוציאה ספר שלם על צימרים.
אהבתיאהבתי
הכתבה, כנראה, משעממת. הצורך לנתח פסיכוליגית את בטיטו, לא ברור. הגיחי של בטיטו-בטטה הומור אינטלגנטי פורץ גבולות. יצאת לא יותר חכמה מאתרוגי.
אהבתיאהבתי
אחת המשתתפות באח הגדול קראה לה מירב בטיחו. יותר טוב?
אהבתיאהבתי
כל פיסת מידע, שאספת אל זכרונך, מהאח הגדול, היא דבר טוב. כן, אני מניח, שאם אינך נושא שם כמו צור, גל, סלע או עידן, עלייך לשאת בתוצאות.
אהבתיאהבתי
בגדול אתה צודק. אבל הילה אקראי (סחתיין על השם) היתה מרוקאית ירושלמית.
אהבתיאהבתי
WTF is , הילה אקראי, היא מתה, הפכה לפולינזית מנס ציונה, אני לא עומד במתח. אפשר עדכונים שוטפים.
אהבתיאהבתי
אכן כתבה מדויקת בישראל היום. אסי דיין לא רואה אף אחד ממטר ויורה: אגו טריפ, מתערבת בדברים שהיא לא מבינה. אהבתי. ולידיעות זה שהיא ישראלית לא מרים לאף אחד את האגו. די גמרנו עם הפרובינציאליות המתבטלת הזאת. זורר בעצמה סיפרה בעבר שהיא לא מיצגת אף אחד ועובדת רק למען עצמה והקריירה שלה למה ישראלים צריכים ליפול מזה שאחת משלהם הצליחה בהוליווד?
אהבתיאהבתי
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000689397
מהות היקום, חורי תולעת, אלוהים והחומר שממנו אנו עשויים. שיחה עם פרופ' דן מעוז.
שועלן – עוד המלצה אחת בשבילך…
אהבתיאהבתי
קטנות מהסכך.
נ/ד. משהו לא טוב עובר על הבן אדם ועל מה שקורה באימפריה. המכירה לסינים של מכתשים, מכירת פרת המזומנים שופרסל, עסקאות הבנק השוויצרי, קניית מעריב(?!?!?!?!), עדיין לא שכחנו את ההשקעה האדירה (והמיותרת) באיזה שטח בלאס וגאס – יחד עם עוד אחד עם מגע מידאס – תשובה, השמועות בעניין סלקום ועוד. הבן אדם מתכנס ומכנס את הכסף. מעניין למה והאם זה קשור, וזה תמיד קשור, להסתבכויות של בן דודו בעניינים פליליים לכאורה ובעיקר עניין אדמות המדינה בעתלית. כמובן שאוהביו יגידו שהוא מתכונן לבאות עם כללי הריכוזיות החדשים אבל הוא עושה לא מעט שטויות כבר יותר זמן מאשר העז החדשה עושה מאאאעעעעעעעעעעעהההההההההה. מצד שני אתמול במעריב יש המון שטח מודעות של חברות שונות בנושאים מנהלתיים – התרומה הצנועה של נ/ד למעריב.
אחים. לא פעם נאמר שסטטיסטיקה, כמו פורנוגרפיה (וכמו אמרות חז"ל או משפטים סיניים עתיקים) היא עניין של גאוגרפיה וגם עניין של 'יש לנו מענה לכל אפשרות לפי הצורך'.
המפכ"לים. עוד הוכחה, למי שנזקק לה, לקשר של הון שלטון כולל פשיעה. ההסכמה שלהם על חוסר היכולת לחסל את הפשיעה מעידה בעיקר על הרצון לשמר את הפשיעה כדי לקיים אינטרסים אחרים/נוספים. אף אחד לא מצפה מהם להפוך את מדינת ישראל לאור לגויים בנושא חיסול הפשיעה (למה לא בעצם – הרי הוכחנו כבר שכשאנחנו באמת רוצים משהו הוא בר השגה) אבל כנגד זה אנחנו רואים בעיקר את הפריחה של הפשיעה ואת ההאלהה של הפושעים.
גפני מוכיח שחרדים יודעים להיות פוליטיקאים מצויינים. זה מוכיח שגם חיילים מצויינים ואנשים מועילים הם יכולים להיות. הבעייה היא איך לגרום להם להיות כאלה. הראיון איתו חלבי מדי.
נעמה כרמי. ההנחה שלי היא שהתשלום שלה היה מותנה בפרסום שכן אחרת לא היתה קמה לה זכות לפרסם ת'פוסט בבלוג שלה. אנא תקנו אותי אם אני טועה.
הא' של הספקטורית. יאללה, תן לה בשיניים.
אם דפני ליף תרמה בצדק החברתי שלה להקדמת שחרורו של גלעד שליט ולו ביום אחד – דיינו.
לפני כשבוע כתבתי על אי ידיעת חשבון ברמה הכי אלמנטרית של 2 פלוס 2 שווה 22 בכתבה של בילי מוסקונה-לרמן
ועכשיו יש לנו סיפור דומה בכתבה בממון (המוסף הכלכלי, כן) ממקלדתה של נווית זומר שכותבת על הבעלים האלמוני של קיקה. האיש בן 57 (ומכאן יליד 1954) ובהמשך מציינת שהוא עלה לארץ לאחר מלחמת ששת הימים כשהוא בן 9. אפילו אם נניח שהוא הגיע באותה שנה של המלחמה (1967) הרי שהוא היה בן 13 ולא בן 9. בהמשך היא מציינת שהוא התגייס בשנת 1976 כלומר היה בן, נו בן כמה באמת, 22 או 18? אגב, כתבה מקיפה דומה עליו היתה לפני כחודש בכלכליסט (שם הוא בן 54). אגב נוסף, הוא מצהיר שהוא עסוק בעשייה אבל מתראיין ברוחב יד ולב. אגב נוסף נוסף, בכתבה מוזכר שעיקר כשרונו בא לידי ביטוי בתחום הנדל"ן ולמרות זאת בעסקת קיקה את המבנה הוא לא בנה אלא הוא שוכר אותו מחברה אחרת בהתחייבות חוזית יקרה ומאוד משתלמת לצד השני – מעניין למה. אגב נוסף נוסף נוסף, מכל הלב שקיקה תצליח (ולו רק כדי שאחד כמו 'בטיטו' ישתלב) אבל בעיני יש הבדל עצום בין איקיאה לקיקה. יהיה מעניין לעקוב.
לפני פיזור. האוס חוזרת.
אהבתיאהבתי
מן הסתם נווית זומר לא ישבה מול בטיטו עם מחשבון כיס ונתנה לו לזרום בתאריכים הזניחים. כנ"ל בילי מוסקונה לרמן. מי שנטפל לזוטות חוטא לעיקר.כללית, הגישה הזאת לא תורמת לכימיה בין אישית (באנדרסטייטמנט).
אהבתיאהבתי
מהו אותו הבדל עצום בין איקאה לקיקה?
אהבתיאהבתי
הטענות העיקריות הן בפער המחירים לטובת איקאה, וכן העובדה שבאיקאה העיצוב מקורי לעומת קיקה שהיא למעשה חנות רהיטים גדולה בסגנון "רהיטי מרס" למי שזוכר. גם בקיקה/איקאה פראג סבורים כך-
http://www.expats.cz/prague/t-144903.html
אהבתיאהבתי
זה יותר דומה לרהיטי רים
אהבתיאהבתי
בנענע 10:
סיקור ערבי מפתיע: "ישראל מחויבת לחייליה"
גם בפורומים ובטוקבקים ניתנה תשומת לב לערך הרב שמייחסים בישראל לחיילים שבויים. "חמאס הוכיח את הנקודה – יהודי 1 שווה 1,000 ערבים", כתב גולש באתר רשת אל-ערביה. גולש נוסף מתח ביקורת על חמאס וציין כי מדובר בארגון טרור, שמהווה אויב לכל דמוקרטיה בעולם.״
למה יש הרגשה שזה השתלה של המודיעין הישראלי?
אהבתיאהבתי
לפני דקות באל נהר הלבנוני, מצרים מנהלת שיטור אוירי בסיני
באי תיאום בוטה עם ישראל.
http://www.naharnet.com/stories/en/17381-egypt-says-planes-patrolling-sinai-without-israel-okay
אהבתיאהבתי
מתוך TheMarker:
יתד נאמן: "גיליון תעסוקת החרדים של TheMarker הוא מסע הסתה; העבודה מנוגדת לדרך התורה"
במאמר מפי גדולי תורה מואשמים החילונים שהם מעדיפים את החומרנות וההשכלה על פני יראת אלוקים התמה. הייתי אומר שקהילות הבטלנים האלה מחזקות את כוחם הפוליטי והאישי של כל מיני מרנן בעיני עצמם. כמה נחשלת ובזויה היא היהדות.
אהבתיאהבתי
רק תזכיר לי מה הקשר בין החרדים ליהדות?
אהבתיאהבתי
אמן.
הם יודעים את זה?
אהבתיאהבתי
שמאי ליבוביץ׳ באמת התקנא באגו טריפ של סבא שלו.
אהבתיאהבתי
אל תתרשמי מהביקורת, לכי עם האמת שלך. מותר לך לצפות ב"סרוגים" בצעדת הבוקר שלך. אני תומך בעידוד היצירה המקורית האמיתית. ההמצאה הישראלית, שהעונה הבאה יכולה להגיע אחרי שנתיים חמש או שבע, היא סוג של נאו גותיקה.
אהבתיאהבתי
חבל על אלון עידן.
פרפקציוניזם זה מחלה ממארת.
מקווה שישוב לכתוב במהרה.
אהבתיאהבתי
אני חושב שזה יפה שבנאדם מודה שאין לו יותר מה לומר. הלוואי על רבים מעיתונאינו, לדוגמה אותה גברת ספקטור טרחנית
אהבתיאהבתי
האם בתפקידו החדש כעורך מדור הדעות אינו מנוע מלכתוב ?
אהבתיאהבתי
אלון עידן מסתמך על הזיכרון הקצר של הקוראים, כדי לסחוט מחמאות. אני מניח שמלבד ההתחיבויות האחרות שלו, ימצא מקום לכתוב על עצמו. ישירות, או בעקיפין, העולם דרך המבט המיוחד של אלון עידן. לעתים חכם, תכופות מתחכם, כמו בטור הנוכחי. עידן משלב כתיבה וסחטנות רגשית. זכותו, הוא מקריח.
אהבתיאהבתי
כרמי פחות או יותר כותבת שאנחנו צריכים ללמוד מהאמריקאים לא לנהל מו"מ עם טרוריסטים, ושאין שום סיכוי שהעם בישראל יקבל עמדה כזאת.
מה שעצוב זה שהאמריקאים למדו את זה מאיתנו, בימים שבהם החוסן הלאומי שלנו היה קצת חזק יותר. מה שפורר את החוסן הזה זה בעיקר התקשורת שמדגישה אך ורק את הפן ההומניסטי של סיפורים, וכמעט שמתעלמת לחלוטין מהפן הלאומי.
אגב, מעניין לראות סקר מלפני ההודעה על העסקה. האם באמת יש רוב מוחץ בעם לטובת העסקה? או שהתוצאה יחסית גבולית?
אהבתיאהבתי
לא נכון שועלן. התקשורת לקחה חלק גדול בפרור החוסן הלאומי, אך שכחת עוד מספר גורמים. בג"ץ, האקדמיה, ד"ר ספוק, במבה, סופרים, השפה כמכלול, אספרסו, התאטרון, פרדריקה סגל, סמים, בתי תה, התסרוקת של ג'ניפר אניסטון, הפילסופיה המערבית, הגלולה(כבר, וכאמצעי למניעת הריון), הביטלס, טוסקנה, לחם פרוס, כל זואי שהיא, חמשוש, וסטיב ג'ובס.
רק את מתעקש להפיל הכל על "קולה של אמא".
אהבתיאהבתי
ישראל קיימת פחות זמן מארה"ב וספק אם ארה"ב
למדה ממנה דרכי התנהגות מול חוטפים ושובים.
בכלל, כשלא הייתה ברירה ארה"ב שילמה כופר למוסלמים
עבור שחרור חטופים וגם בזה היה מעורב יהודי, שאמור
להיות הפרוטו ציוני הראשון? בארה"ב, מרדכי עמנואל נוח
1785 -1851
ראה ציטטה וקרא בין השורות, גם על תקציב צבאי וכ"ו:
US had been been suffering the depredations
of "Barbary" pirates for over 25 years, but
lacking the will to fight in foreign waters, had
paid ransoms and tributes to the different
bandits and pashas who ruled the cost of
North Africa. The nation was too parsimonious
to pay for a proper fleet as yet, but public opinion
was turning against the exorbitant and shameful
ransoms, the ignominy of US citizens being sold
into slavery, and the shame of having to placate
and honor bandit rulers. Noah was successful
in ransoming some prisoners, but the
payment of ransom was unpopular. The
administration found the excuse of his
Jewish religion a convenient ground for
terminating his employment.
אהבתיאהבתי
מצטער, בכך שכל אחד מאיתנו מוכן להעמיס עוד קצת סיכון על כתפיו השחונות ובלבד שמישהו שאנחנו לא מכירים יצא לחופשי אני רואה חוסן לאומי עצום. דווקא בשאיפה שההוא יימק (או יינמק?) בכלא ובלבד שאנחנו לא נסתכן משחרורו אני רואה התפוררות רבתי של החוסן, וכשהוא בא מכיוון אלה שמעשיהם מזמן חיסלו אצלי כל שמץ סולידריות אז בכלל.
אהבתיאהבתי
כן, כן, עצם זה שאנחנו מרשים לעצמנו להיות חלשים מראה כמה אנחנו חזקים.
בין דר דאן דאט. זה לא הוביל אותנו למקומות טובים.
אהבתיאהבתי
רגע, אז הסולידריות שלך מותנית בדיעות פוליטיות?
בדקת את הדיעות הפוליטיות של גלעד?
ואגב, המשוואה היא בדיוק הפוכה ממה שאתה מציג אותה.
אנחנו משחררים מישהו שאנחנו יודעים בדיוק מיהו, מיהם הוריו, אחיו וכו', ומסכנים אנשים שאנחנו לא מכירים. אף אחד לא חושב שהוא יהיה הקורבן הבא.
אבל אני בכלל לא מסתכל על החישובים האלה, אלא על המשמעות האסטרטגית העסקה.
אהבתיאהבתי
העמדה שלי היא קצת יותר מורכבת – בקצרה, אני חושב שהסולידריות היא אבן היסוד לחוסן הלאומי. אני חושב שהסתכלות על העסקה הזו דרך משקפיים כלכליות של חיים שנחסכים וחיים שעומדים בסיכון מחטיאה את המטרה. אני מאתגר אותך להסביר לי כלכלית מה ההגיון בהתגייסות לשירות קרבי. אם לא תצליח, ולא תצליח, נגיע למסקנה שהמתגייס עושה את זה מתוך אותה סולידריות, היא החוסן שמאפשר לנו לקיים פה צבא מתנדבים קרבי. אז היא עובדת בשני הכיוונים.
רציונל אחר שאני מבקש להציע, הוא שאף אחד לא מדבר על מה המשך חייו בשבי של גלעד שליט עושה לאותה סולידריות – חוסן – הבטחון של האזרחים במדינה שלהם שתחזיר אותם אם חלילה וחס יפלו בשבי.
הסולידריות שלי לא מתבססת על דיעות פוליטיות, וגם אם חייל מתנחל היה נופל בשבי הייתי גורס שיש לשחרר את אותו מספר של רוצחים על מנת להשיבו. יחד עם זאת, אני מבין מאיפה זה בא. המתנגדים לעסקה מהכיוון הימני – מתנחלי איבדו חלק מהסולידריות הזו כי הם מתחו מאד את הגבולות שלה, בכך שהם חשבו שמגיע להם שעשרה ג'יפים ושני טנקים יאבטחו כל מתנחל שיוצא לנסוע להנאתו באופניים, בכך שהם חשבו שמגיע להם לצלק נפשית את החיילים שהשתתפו בהתנתקות, בכך שהם חושבים שאנחנו צריכים להמשיך ולשלם משאבים ודם על ההרפתקאות המשיחיות שלהם בין אם הן בברכת הממשלה ובין אם לא (דוגמא קלאסית – התגנבות היחידים לקבר יוסף שגוררת סיכון חיילים במאמצי החילוץ פעם אחר פעם). הם חשים פחות, ובצדק, את כנפיה של הסולידריות מסביבם, ולכן משחררים פחות ממנה. מקווה שזה היה מספיק, או שתרצה להגיב על זה בעוד ארבעה טוקבקים נפרדים.
אהבתיאהבתי
וברשותך אני אפסול במומי ואגיב בעוד טוקבק לעניין המשמעות האסטרטגית: אסור שיפלו לנו חיילים בשבי. נקודה. אם נופלים, צריך לשחרר אותם צבאית. נקודה. בפעולה כזו, בעיני, ניתן שמחיר הנופלים יעלה על פוטנציאל השחרור (ע"ע וקסמן). נקודה. עד כאן אסטרטגית.
אם לא עשינו שום דבר מזה, זה לא פוטר אותנו מלהחזיר את החייל בכל דרך אחרת, לרבות שחרור מחבלים, ומהר. משך הזמן שנדרש כדי לקבל החלטה ולבצע את אותה עסקה, גם הוא מהווה פגיעה אסטרטגית.
אהבתיאהבתי
אם נתעלם מכל הממבו ג'מבו והפסיכולוגיה בגרוש על מתנחלים, אתה מציע סולידאריות עם חייל אחד על חשבון סולידאריות עם חייהם של מאות האזרחים ביניהם ילדים, שעליהם כל החיילים נשבעו להגן, ושיירצחו בידי משוחררי העיסקה.
ההבדל היחידי הוא שאתה לא מכיר את שמותיהם.
אהבתיאהבתי
לא סולידריות ולא נעליים. בנג׳מין ניתאי עשה את זה למענו בלבד. הוא ידע שהוא לא יכל לצאת מזה. אין לו שום קלף נגד החמאס אחרי שרבין יצר את התקדים הראשון בעיסקת ג׳יבריל לחילופים אסימטריים מטורללים שלא נודעו עד אז בהיסטוריה האנושית.
אין טעם לכעוס על מגיבים. במצב אחר ביבי היה חותם על אוותם תגובות של המתנגדים. וגם על תגובה כמו שלך. תאשים את מי שפתח את תיבת הפנדורה הזאת. שום ממשלה ושום ארגון ערבי לא יכול לדרוש פחות מהמינימום שנקבע.
אהבתיאהבתי
התבלבלת במתרפס , מי שהיה אחראי על עיסקת ג'יבריל זה פרס
אהבתיאהבתי
רבין
אהבתיאהבתי
עסקת ג'יבריל היתה ב-1985 , ראש הממשלה ב-85 היה מר שמעון פרס .
אהבתיאהבתי
רבין כשר הביטחון נתן לפרס להתערב לו?
אהבתיאהבתי
אני לא פסיכולוג ולכן גם גרוש הוא תשלום הולם על שירותיי בתחום זה.
מה שיש עכשיו זה לא הרוגים, אלא עלייה בתוחלת הסיכון שכל אחד מאיתנו נושא גם כך, ומרצון (אחרת היינו חיים בניו זילנד ומסתכנים בריח גזיהן של כבשים). העליה היחסית בתוחלת מתחלקת על כלל האזרחים, כדי שהחייל ייפדה מהשבי. סולידריות במובנה הקלאסי ביותר. מה לא ברור בזה?
אהבתיאהבתי
אז אני מבין שאם החמאס יחטוף חייל וידרוש תמורתו את גוש דן אתה תיענה לדרישה שלו, למען קיום ישראל כמובן , שהרי הסולידיריות לדבריך היא אבן היסוד לחוסן הלאומי .
אהבתיאהבתי
יכול להיות שהוא גם יסכים לקבל במקום סבתא עם גלגלים. בוא נשמור על הדיון רציני.
אהבתיאהבתי
בעצב. מי מאלה שמולם אתה מציב את ה"חוסן הלאומי"
או להפחיד או לרכוש אהדה למעשה מוסרי (יותר מאלף
פלשתינים משוחרים מכלא, היכן יושבי הכלא בסוריה,
תורכיה, או גואנטנמו?) רואה במעשה זה סימן לחוסן לאומי או
למדינה הזכאית למילה טובה בגין מעשה מוסרי? הייתי
מצפה למילה טוב ולו אחת מנתמכי הקרן או מאמנסטי או
ממישהו אחר כאן בישראל ומצדקני העולם מטוטו בדרא"פ
וצפונה.
אהבתיאהבתי
הקריטריון היחידי צריך להיות -האם אתה, או ראש הממשלה (נראה לך?) הייתם מוכנים להקריב את בנכם יקירכם על מזבח "החוסן הלאומי".את התשובה כל אחד יכול לנחש אלא אם שמכם עוזי לנדאו.
אהבתיאהבתי
מגיב אצלך בנוגע לנעמה כרמי כי הבלוג שלה מחייב התחברות דרך טוויטר/פייסבוק/וורדפרס/אנא אערף.
חוץ מלפרסם תכתובת פנימית כרמי חוטאת (ולא בפעם הראשונה מיינד יו) בחטא היוהרה.
אני לא מבין, אם הזמנתי מוצר חשמלי (נניח, מדיח כלים) וכשקיבלתי אותו ראיתי שהוא לא מתאים לי כי אין מקום לתכולה רבה, האם אסור לי לבטל את העסקה (בהנחה ומותר לפי כללי הרכישה לבטל וכו')? האם אני חייב להיתקע עם המדיח הזה לעד כי הזמנתי אותו?
מה שכרמי צריכה לעשות זה לדרוש תשלום על כתיבת הטור גם אם לא פורסם וזהו. כן, לא נחמד לשמוע מאחרים שיצירה שלך היא לא להיט אבל סאק איט אפ.
אהבתיאהבתי
ואסור לך לכתוב בבלוג על המו"מ הטלפוני שעשתה איתך החנות שהקשתה על ההחזרה של המדיח כלים?
אהבתיאהבתי
נא שים לב שכרמי היא החנות במטאפורה ולא הצרכן. היא הספק, לא הלקוח.
אהבתיאהבתי
שלום
אמור להיות קישור לבלוג של נעמה
תודה
אהבתיאהבתי
אם לצורך העניין הזמנת לוגו אצל מעצב גרפי ולבסוף החלטת לא להשתמש בו. עליכם היה לסכם מראש כמה ישולם לו במקרה כזה, ולא- יקבל רק עבור הזמן שהקדיש לעבודה. לחילופין יוכל לגשת לערכאות, אבל אין מצב שיפטרו אותו בלא כלום.
אהבתיאהבתי
המוסף של יואב צור נע על הגבול הדק שבין פאתט לעלוב, אף כתבה לא מעניינת, התמהיל עלוב, המוצר נחות במיוחד. דווקא בכתבה של שוש מולא על משפחת מעוז היו לא מעט גילויים חדשים ובעיקר שם משרד עורכי הדין, שלמה כהן, שבו מעוז עבד. במעריב בהחלטה תמוהה ומביכה, לא העזו להזכיר את שלמה כהן, ידיד המערכת. יואב צור עורך על נערץ מאוד, בהחלט יודע מה הוא עושה
אהבתיאהבתי
חיבורך למציאות קלוש.
אהבתיאהבתי
אוהב את הגינויים הפומביים שלך, המשיכי כך. חיבתך לקרדיטים ידועה ובכל זאת… חיבורי למציאות כלל לא קלוש: במעריב שם משרד עורכי הדין לא פורסם וגם בעיתונות המודפסת, שם יש לכהן המון השפעה, זה לא קיבל ביטוי בולט.
אהבתיאהבתי
ynet
–
גלובס
–
איך אתה יכול לכתוב שזה "גילוי חדש"?
על זה שהכתבה במעריב לא טובה אין מחלוקת, אבל לדבר על "הגינויים הפומביים שלי" כשאתה כותב בעילום שם על משהו "פאתטי ועלוב" – מילים שמימי לא השתמשתי בהן בהקשר הזה – זה בסדר, אני מבינה
אהבתיאהבתי
בחיי שאני יודעת על זה כבר שבועות (משרד שלמה כהן) לא זוכרת מאיפה. היתה כתבה גדולה שציינה כבר את כל המקומות שהוא התמחה ועבד בהם. כנראה בגלובס.
אהבתיאהבתי
מאחר שלא נכנסת לקישור שנתתי ל"קרלי" הנה הוא למענך שוב. התאריך: 22 בספט.
אהבתיאהבתי
אמרתי שאני לא זוכרת מאיפה:)
אהבתיאהבתי
ובכל מקרה היתה אחר כך (אחר כך, או.קיי.?) איפשהו (אמרתי גלובס כי עליו אני מנויה, אבל יכול להיות שראיתי את זה במקום אחר) כתבה מאוד מפורטת שכללה גם ציטוטים של אנשים שהכירו אותו מהמשרדים בהם הוא עבד, שלא זוהו בשמם בכתבה. לא היתה כל תגובה רשמית מהמשרדים עצמם.
אהבתיאהבתי
זכורה לי כתבה מאחד מהסופ"שים או ערבי החג האחרונים, שבה התראיינה גם עובדת במשרדו של שלמה כהן שיצאה עם דניאל לדייט, שהיה לבסוף לדירת הימורים, ומאז סרבה לו.
אהבתיאהבתי
ככה"נ לא קראת את הפוסט הנוכחי, ולכן אעזור לך:
אהבתיאהבתי