מוסף הארץ
הכתבה של שרון שפורר על המלך חסן, כלומר אלון חסן, מנהיג העובדים של נמל אשדוד מגמדת כל מאבק, מחאה והפגנה שהיא. מה זה קוטג', שמוטג' ושכ"ד מול הבריון השכונתי הזה והמיליונים שלו? אולי המונופולים הם העניין הכי דחוף שהממשלה צריכה לטפל בו? ברור.
אני מקווה ששפורר תישאר בחיים לפחות בחצי המאה הבאה.
באופן חריג יש בעיתון המודפס קרדיט לעורכת הכתבה, נועה מלמד.
צוות העורכים כולל עכשיו, ע"פ טבלת הקרדיטים, את מייקי דגן, העורך, תרצה פלור, עורכת משנה ואהוד עין-גיל, סגן העורך.
אורי תובל, כזכור, הועבר מהתפקיד בעקבות פרשת כוכב נולד.
פרופ' גבריאל מוקד מחדש את כתב העת עכשיו, ומטנף על הביצה הספרותית.
סכסוכים במש' רבין, אם זה מעניין אתכם. אחרי הכתבה על הסכסוכים של מש' דיין בנהלל, שם ממלאים כולם פיהם חציר זה נראה מובן מאליו שגם משפחת האצולה השנייה מסוכסכת.
http://f.nanafiles.co.il/Common/Flash/Nana10Preloader.swf
הארץ השבוע
אלכס ליבק ביקר ביפן חצי שנה אחרי הצונאמי.
סופשבוע
כתבת השער, ראיון עם איציק מרדכי (בן כספית), אפרופו הסרט על קו 300. "איציק מרדכי משחזר דקה אחר דקה את הלילה הדרמטי באוטובוס ואת רעידת האדמה שפרצה בעקבותיו".
זה נכון רק חלקית, מאחר שכה מספר מרדכי:
אז מה קורה עם המחבלים שתפסתם?
זה שהיה איתי היה מפוחד, גררנו אותו לאיזו פינה, כל הזמן ראיתי בזווית העין את החבר שלו, שהובל על ידי אנשי השב"כ. התיישבנו והתחלנו לחקור את שניהם. בהתחלה דיברו איתו אנשי שב"כ… עד שעצרתי את זה, אמרתי תעזבו שטויות עכשיו, לקחתי את האקדח שלי, פרקתי אותו, הוצאתי את המחסנית, ואז איימתי עליו באקדח. אמרתי לו, בערבית, שאני הורג אותו עכשיו, במקום, אם הוא לא אומר לי מיד כמה מחבלים הם היו.
אני מבין שהוא לא ראה שהוצאת מחסנית. הכית אותו?
ברור שלא ראה. נתתי לו כמה מכות בכתף. הוא אמר לי, נשבע לך, היינו רק ארבעה… תהרוג אותי אם אני משקר. ואז אמרתי לו שלא ייצא מכאן בחיים אם לא יגיד לי מיד מה מצב המטען. הוא נשבע שהמטען לא מחובר ולא ממולכד. האמנתי לו. השארתי אותו ואת המחבל השני, שנתן עדות זהה, בידי אנשי השב"כ, וחזרתי לאוטובוס. מאותו רגע לא ראיתי אותם.
זאת אומרת, זה לא בדיוק "כל הלילה", זה הזמן בו הוא היה שם וראה את המחבל בחיים. מה היה אחר כך? מפה מתחילות כל הגרסאות.
מצחיק: מרדכי התראיין לפני שנה וחצי ל-7 ימים, ושם דיבר בעיקר על פרשת 302, היא פרשת האישומים הפליליים בעבירות המין.
פה הוא מכנה אותה קו 301.
מעריב:
לשיטתו, קו 300 היה הניסיון הראשון של המערכת לחסל אותו. אחרי הניסיון הזה, שכשל, בא הניסיון שהצליח, פרשת האישומים הפליליים בעבירות מין, שמרדכי מכנה "קו 301". גם כאן, הוא מאמין, מדובר בעלילת דם, גם אליה, הוא אומר, השתרבבו פחות או יותר אותם גיבורים אפלים.
ידיעות:
בכל מקרה, הניסיון שלו לקשור בין שתי הפרשיות בעייתי.
טעות טקטית ואסטרטגית מצד מעריב לא לתת תקציר לראיון באתר אתמול בבוקר למשל. אנשים המתעניינים בסיפור, והם לא מעטים, נראה לי, שהיו קוראים תקציר של 200 מילה בשישי בבוקר היו קונים את העיתון. חבל. הכתבה עלתה לאתר הבוקר ב-10:00.
גלובס/ G
אלחנן טננבוים מדבר על גלעד שליט ועל עצמו (יובל יועז).
מעניין, גם כתזכורת להשתלשלות הפרשה שלו, ובעיקר, מדגיש את ההבדלים בינו לבין שליט.
טעות: הידוענים לא ישבו בכלא, אלא בכלא מקרטון. חבל שיועז לא תיקן אותו.
אסף אוני חווה את המחאה בברלין. שמא יחווד"ו הברלינאים שביניכם?
אחלה כותרת: "נשמע מוכר?"
ג'ף גודל מרולינג סטון על סטיב ג'ובס.
המארקרוויק
מה השתנה ביפו בשנים האחרונות, חוץ ממפץ הנדל"ן שהביא גם אותי אליה אחרי שת"א הפכה יקרה מדי עבורי?
לא נראה לי שהרבה. הנה כתבה מ-2005 על הרובע השוקק ובתי הקפה המקומיים. והנה אחת יותר מוקדמת, 2004, של עידו אפרתי, האם יפו תהיה הדבר הבא. ובכן, נהייתה. והנה אפרתי, שבקיץ כתב ב-nrg וכעת במארקר. אז כן, השחתת המצבות בערב יום כיפור לא השפיעה על החיים כאן. מה שהשפיע זה שתושבי יפו הוותיקים כבר לא יכולים לקנות פה דירות בגלל המחירים המאמירים, ועוד משהו קטן: תושביה החדשים (העשירים, לא מהגרי האין-ברירה כמוני) לא יעשו סיבוב בכל המוסכים כדי למצוא את המקום הזול ביותר לגיר לאוטו. השאלה היא מה יש פה יותר: אנשים כמוני או שועים. ועל כך אין תשובה בכתבה.
7 לילות
ראיון עם דריה מעוז (צליל אברהם) על הספר החדש שלה, בית היולדות.
אומרת מעוז:
אין לאישה לגיטימציה לא להיות הורה במדינת ישראל. החברה הישראלית כביכול קיבלה והכילה המון חריגות, אבל רק כדי שתעשי ילדים בסוף. את רווקה, אלמנה, זקנה, נכה, לא יודעת מה – תעשי טיפולים ותביאי ילד. גם הדתיים נותנים לך היתרים לקחת מבנק הזרע, רק תביאי. קודם כל תהיי אמא ואז נדבר.
(…)
מבחינת החברה, אישה בת 40 בלי ילדים זה כמו גבר בן 40 שהוא מובטל, או יותר גרוע. וגם ילד אחז זה לא מספיק. אם אתה רוצה רק אחד אתה יוצא דופן, אתה ווירדו. יש נשים שעושות טיפולים כדי להביא ילד שלישי. עכשיו, כשעשיתי ילד שני, הרבה אנשים אמרו לי, 'אולי השלישית תהיה בת, איזה יופי'. עזבו אותי, מה אתם רוצים ממני?
ואפרופו גלעד שליט, אמהות שדיברתי איתן אמרו לי גם שבחברה הישראלית אחד זה לא מספיק כי אולי יקרה לו משהו בצבא – ייהרג, ייחטף. אמרו לי במפורש: שלושה זה תעודת ביטוח כדי שאם יקרה לאחד משהו, יש לי עוד אחד או שניים. אנחנו חברה עם תסביך רדיפה מאוד קשה".
מאוד מפתיעים אותי הדברים של מעוז, מאחר שהיא מתעלם ממציאות אחרת, וממי שהחליטו כך ולא אחרת. היא מתארת תמונת מצב מאוד חד משמעית, וזה ממש לא נכון. כל האמירות האלו שלה, של "החברה הישראלית" נכונות לגבי נשים שאפשר לפרוט אצלן על הנקודה הזו. אפשר בקלות להימנע מכל השטויות האלו ברגע שאת מקשיבה לעצמך, ומחליטה מה את רוצה ומה לא. חוץ מכל מה שאמרתי וכתבתי בנושא, אורנה דונת ריכזה הכל לספר ממני והלאה. כך שתודה לאל, יש גם קצת חיים אחרים ונטולי לחץ. הכל תלוי בכם/ן.
ויש גם ביקורת מקסימה של ציפי שמילוביץ' על האוטוביוגרפיה של רוג'ר איברט (הוא זה שנתן לעולם את האצבע למטה, אצבע למעלה, ולא פייסבוק, אם טעיתם לחשוב. תוס': אורי מציין שאלו הרומים. מקבלת את התיקון אבל התכוונתי בתקשורת ההמונים של המאה העשרים).
טעות בביקורת בשם הספר: e מיותרת בסוף הממואר.
שישבת/ ישראל היום
קייט זיתוני, אמא של לי זיתוני מדברת.
כן, גם גברים עוברים ניתוחים פלסטיים, לא חדש. ולמה תמיד מרואיינים הדוקטורים אייל וינקלר, דב קליין ועידן מיליצ'ר המטפל הזוגי?
מעריב עסקים
בלונדינית יפה בשער הגיליון המספרת איך התמכרה לגמילה מהרשת. קוראים לה ג'ואנה בראון, ותמונתה (יוסי אלוני) ממלאת את רוב הכפולה הראשונה של הכתבה (רותם סלע). הכתבה מספרת על תוכנה, freedom המנתקת אותך מהאינטרנט לפרקי זמן קצובים. הנה כתבה על התוכנה ממאי 2008, רק כדי להבין כמה היא חדשה. כתבה מוזרה במיוחד, המדברת קצת על התמכרות ועל שליטה בגלישה, והרבה על אותה בראון (היהודייה!) ובואה לישראל. הרושם של הקוראת התמימה (אני) היא: מצאנו בחורה יפה בירושלים. בלונדינית. נראית שיקסע אבל משלנו. מממ, מה אפשר לכתוב עליה?
מפרשנים את המחאה
יוסי ורטר על הקרע בין הליף לשמולי. יופי, אני שמחה שגם ורטר, שלא חשוד כמי שתוקע מקלות בגלגלי המחאה מסכים איתי שנאומה של ליף והאיומים שלה נגד נתניהו במסיבת העיתונאים השבוע היו מגוחכים. "מפגן של טעם רע", בשפתו.
יהונתן דחוח-הלוי על חזון המוחים.
אני מוטרדת ממופע החמישייה הקאמרית. נראה לי פורמט לא מתאים בעליל לאירוע.
סתיו שפיר עזבה את העבודה, כך היא אומרת. גם דפני ליף עזבה את העבודה.
אז ממה מתפרנסות שתי הנשים הצעירות האלו? איך הן משלמות שכ"ד, קונות במכולת, וגם סבון ושמפו, משלמות קופ"ח, ארנונה, משקפי שמש? שפתון? גומי לקוקו? איך? כי למשל אני, אם לי לא תהיה הכנסה חודש אחד, אפשוט יד ורגל. אז תסבירו לי, מאיפה הכסף לחיות?
תוס': ומשהו שדפני ליף כתבה ל- ynet.
בלוגלנד/ פייסבוק/ רשת/ טיוי
איזו תמונה מזעזעת. כן, פרשנות? מניפולציה? מישהו?
תוס': חלי גולדנברג מצאה את הצלם: Nasser Shiyoukhi
צלם ב-AP
צולם ב-2001
סטטוסי מאתמול בלילה:
"אלכס לויט, האקס של דנה ספקטור יככב במחוברים 2.
אין חוק להגנת הילד הקובע שרק הורה אחד שלו ישתתף בסדרת ריאליטי ואילו השני ישמור על איזון-מה בחייו? כי אם אין, אני מציעה לחוקק" (ולווט, 13 באוק').
שלשום, לויט בוואלה סלבס:
"החלטתי באמת לוותר… לא לגרור את הילדה שוב לעין הציבור ולקבל חשיפה על חשבון הגב שלה"
אני מה-זה מבסוטה. מעצמי ומא'.
טל שניידר בפוסט נוסף בסדרת "כל השמות החמים". כנס Mobile 2012 של כלכליסט – ואף אישה לא מככבת.
שניידר מזכירה שכלכליסט הוא העיתון היחיד בישראל שהעורכת הראשית שלו היא אישה (גלית חמי). נו, אז איך?
ח"כ דניאל בן סימון מגלה אופטימיות חשודה באשר למצב בעולם הערבי.
מפה לשם הפכתי (גם) לאויבת הטרנסג'נדרים בישראל, למישהי שחיה בימי הביניים וסובלת מפוביות בנושא. נכון שאני סובלת מפוביות רבות, אך אף אחת מהן לא קשורה לנושא. כאילו שאכפת לי מי עושה מה עם גופו ועם גופם של יקיריו, בתחום זה או אחר.
וזה הדיון הארוך בטוקבקים בנושא.
תוס': חנה בית הלחמי על פרשת ענתות, בעקבות מדור במעריב.
צרות בכותרת
מה עובר על עורכי ה-HP?
הארץ, שבת, 13:00
הכותרת הראשית שייכת לכתבה מהארץ השבוע, שעלתה לאתר אתמול ב-12:00.
אני לא ממש מבינה את הרעיון. נו מור ניוז?
(וואלה!, שישי, 28.10)
ניסיתי להבין מה הניע את עורכי עמוד הבית של הארץ להציב את הטקסט הזה "ספגטי של אמא" בראשו, ליד הלוגו, וכשלתי. אולי אתם, קוראיי הנבונים, תבינו.
לפני פיזור
ניסיתי למצוא דגימה של לולו, של מטאליקה ולו ריד, אבל אין, הכל הוסר, כפי הנראה.
תוס': תודה לנועם גל, נמצא הלינק ללולו.
המשימה שלי: להגיע להופעה איפשהו מתישהו.
טוב, אז נסתפק בטום וויטס החדש. Bad as Me
ולווט אנדרגראונד 
שפורר עשתה עבודה ענקית במוסף, וסחתיין עליה וגם על נועה מלמד, שהיא עורכת מצטיינת כבר הרבה שנים. חבל שעורכים מצטיינים לא מקבלים אף פעם תגמול הולם על עבודתם. מהיכרות אישית אני יכול להגיד שהעריכה שלה היא לעתים כתיבה מחדש של הכתבה כולה.
אהבתיאהבתי
לדבורית ושאר יראי המיקרובים, הנה מה שיקרה אם תמשיכו ללחוץ על כפתורי מעליות, לגעת בתאי דואר ופעמוני דלת ולא לרחוץ ידיים 445 פעמים ביום:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4140796,00.html
פחד מוות, ראו הוזהרתם וכל זה
אהבתיאהבתי
אולי מספיק כבר עם השמאלנות התבוסתנית המשחקת לידי אויבינו? צריך לפרסם את התמונה בעולם דווקא כהוכחה לגדלות הנפש היהודית, לכבוד לזולת ולאדיבות המאפיינת את המתנחלים, אף יותר מאשר שאר תושבי ישראל.
הטחו עיניכם לראות את מה שקלטה העדשה? הרי מדובר בפאטמה, סיניור סיטיזן מחברון שיצאה לעשות קניות, והשמועה הגיעה עד קריית ארבע. משום הכבוד העצום שרוחשים יהודי האיזור לתושבים הערבים, מיד נזעקו מן הישיבה בחורים צעירים כדי לסייע לה לחצות את הכביש. על הזכות לעשות מצווה נאבק גם הדרדק מוישלה (בתמונה), שסיכן את נפשו כאשר הוריד לכביש את רגלו הפעוטה – כדי לעשותה מדרך לישישה שאולי אינה רואה טוב. בצד ימין אפשר לראות מלאכית יהודיה שמבחינה בסכנה – ומושיטה את ידה כדי להציל את פאטמה מסכנת נפילה חו"ח.
חיילי צה"ל (גם בתמונה) סיפרו לכתבנו כי לאחר האירוע הזמינה פאטמה את שכניה הטובים לארוחה שכללה גם מסבחה וגם ארבעס.
אהבתיאהבתי
לא אוהב לכתוב בשורה של מילה אחת.
1. גלית א' ודומיה עוסקים בדימגוגיה של הטובים שמעצם בריאתם וקיומם הם חפים מאוון,
טובים ונקיים, היינו כבר בהצגות כאלו. גלית א' אינה דוברת אמת רוב השמות ברשימתי, למשל, משפחת שליט ספורטאים ואנשי עסקים – כמשפחת שטראוס אינם עברינים שפוטים והציבור
מגלה בהם עניין. חבורת מנהיגי המחאה עוסקים בעיסקי ציבור. העוסק בעסקי ציבור חייב
דו"ח לציבור זה אלמנטרי. עצם ההתנשאות מעל דרישה בסיסית זו אומרת דרשני.
2. פלוני מאשים אותי שאני נאיבי. הצגת הנאיבי המתוחכם, כזה שחבל על הזמן, זה המשחק המאוד לא נאיבי של הגברות והגברים שמדובר בהם. צא וחשוב, נאיביות זה רע או טוב.
3. המשחק של הגברות והגברים שמדובר בהן בנוי גם על מוסריות נקיה, תום לב, כנות, עסקנות ציבורית מסוג חדש וכ"ו. שטיקים מוכרים היטב. זה לא הולך טוב עם : "אני לא חייב כי זה לא חוקי", רואי חשבון לא ידועים, תרומות ממקורות שונים ומשונים, מחזור כספי של אלפים טובים והמנעות כרונית מדיווחים כספיים שמטבע הדברים בסוף דבר יצאו לאור.
אהבתיאהבתי
"נשיא בישראל (עזר ויצמן) מצא עצמו בחוץ בגלל הכנסה צדדית
ראה"מ, אולמרט, נשפט בגין הכנסה צדדית. שר אוצר יושב בכלא בגין
הכנסה צדדית וכ"ו וכ"ו. חברי כנסת, ראשי עיריות כנ"ל. "
זאת הרשימה שעליה הגבתי. נבחרי ציבור שפשעו.
לא על רשימת האנשים שמעניינים את הציבור. וכל מה שטענתי זה שבניגוד לאותם נבחרי ציבור, ראשי המחאה לא חייבים דין וחשבון ולכן ההשוואה לא נכונה. אולי זה מסריח בעיניך אבל זה לגמרי כשר.
ולינשוף של מינרווה שמשום מה אני לא יכולה להגיב לו: תקרא שוב את הפתיל. אני לא ייחסתי לדבורית שום עמדה ואפילו לא הגבתי לה. הגבתי לעובר אורח ודבורית הגדירה את תגובתי כשטות. את המחמאה הבלים ושטויות קיבל דווקא האובזרבר.
אהבתיאהבתי
לגלית א' – לא נורא. מתרגלים למחמאות מכל הסוגים.התעלמות מוחלטת מעליבה יותר.
אהבתיאהבתי
כן, אז עורכים לפעמים עושים טעויות ושוכחים לעדכן כותרת משנה בהתאם לתמונה וכו' וכו'….
Big fucking deal!
אהבתיאהבתי
זרם הטוויטר של ג'יי14 מלא בהאשמות שברק וביבי עשו את החיסול כדי לקלקל את ההפגנה…
אהבתיאהבתי
בשבע בערב כל הרחובות סביב מרכז ת"א/כיכר רבין/הבימה היו פתוחים למרות שברדיו הודיעו כבר מ-5 על סגירתם. כוחות משטרה רבים, רובם מקובצים בהמתנת כוננות.
מזג האויר יבריח רבים, בעיקר משפחות צעירות עם ילדים (לאו דווקא תינוקות) ופנסיונרים.
ההסלמה הבטחונית תתרום אף היא.
רק שסתיו (או גורמים עלומים מקורבים) לא תאשים את ביבי בחיסול היום בעזה כדי לחסל את המחאה הערב.
כולנו נהייה הנפגעים מכך.
אהבתיאהבתי
סתיו אולי לא תגיד את זה, אבל אנחנו נאמר את זה – ואנחנו צודקים, כמובן
אהבתיאהבתי
משום מה יש כאלו שמאוסים עליהם הצודקים תמיד
אהבתיאהבתי
לא תמיד, אל הפעם כן… עכשיו לפתע יש הפסקת אש
אהבתיאהבתי
עצוב לראות שגבריאל מוקד חי בעוני. הוא בכל זאת היה פעם אדם די משמעותי בנוף הספרות הישראלי
אהבתיאהבתי
אם את רוצה להקשיב ל"לולו", אפשר פשוט באתר הרשמי, בלינק שאת נתת –
http://www.loureedmetallica.com/news/listen-to-lulu
בכל מקרה, הם אמורים להופיע בג'ולס הולנד, ובטלויזיה הצרפתית והאיטלקית, לפי פייסבוקו. אולי עוד תספיקי לאחת ההופעות ההן.
אני באמת מתלבט בין האלבום הזה לאלבום של טום וייטס. יכול להיות שאפילו אקנה אחד מהם.
אהבתיאהבתי
תודה רבה, מיד אוסיף
אהבתיאהבתי
אני ברלינאי! בחיי שלא ידעתי על המחאה עד שקראתי על הכתבה פה. כך גם שתי השותפות הגרמניות שלי. יצוין שאנחנו לא קוראים עיתונים, אבל כן מאזינים לחדשות ברדיו כל בוקר (שלא לדבר על אינטרנט).
מפגינים בברלין כל יום על משהו (יותר מפעם ביום בעצם). צריך יותר מ – 800 אנשים, כמות לא גדולה במיוחד למקום, כדי לגרום להתרגשות מיוחדת.
לא אומר שהמחאה לא קיימת או לא מעוררת התרגשות בחוגים מסוימים – אבל לפחות בקרב מכרי הגרמנים היא דבר די אנונימי. עוד חזון לעיר האהלים התל אביבית :]
אהבתיאהבתי
ניימן. יש לי שאלה מתוך סקרנות, האם יש סטרייטים בין הגברים הישראלים בברלין? איך תושבי ברלין הותיקים מקבלים את זה שעירם הפכה למכה של כל ההומוסקסואלים בעולם? האם יש אפשרות להיתקל בהומופוביה בברלין או שזוהי האוטופיה שלה יחלו כולם? ראש העיר הוא גיי אבל איך התושבים הבורגנים, הפועלים והטורקים מקבלים את זה?
אהבתיאהבתי
אני סטרייט, כך שזה בטח עונה על אחת מהשאלות :]
על שאר השאלות קשה לי יותר לענות. ההכרות שלי היא בעיקר עם האוכלוסיה בברלין ולא עם הותיקה. אבל יש שתי הערות. יש לי ידידה בעבודה, טרנסג'נדרית. היא גרה בוודינג, שזה רובע עמוס במהגרים טורקים וערבים. היא טוענת שהנערים מציקים לה בלי הרף ברחוב – אם כי העובדה שפעם הייתה גבר חסון בגובה 1.90 מוציאה אותה בשלום בדר"כ.
ההערה השניה היא של מכר ישראלי, גיי, שהגיע לפה לחודשיים. הוא טען שמבחינתו אין הבדל גדול בין ת"א לברלין. כך שבורגני ברלין מקבלים את הגייז בטח כמו בורגני ת"א. על מה קורה בת"א כבר תצטרך לענות בעצמך..
יש בברלין הומופוביות ושנאת זרים ושלל תופעות אנושיות מכוערות. הן לא נפוצות ברובעים המגניבים של העיר, אבל טוענים שיותר במזרח נתקלים בהם. במרכז יש סיכוי שתזכה לתגובות שנאה אם תגיע בלבוש מוסלמי מסורתי – זה יותר טוב? אוטופיה טרם מצאתי בשום מקום בעולם.
אהבתיאהבתי
תודה על התשובה המפורטת. כמה חברים גרמנים שלי בפייסבוק שסיפרתי להם על ההתלהבות הישראלית מברלין אמרו לי ״הדשא של השכן ירוק יותר״. הם בטוחים שכיף יותר בתל אביב. מה אתה אומר? על מה לא היית מוותר בברלין?
אהבתיאהבתי
צעירים גרמניים לא מבינים מה עזבתי את ת"א ועברתי לפה. בעיקר אלו שמאסו בקור של המנטאליות המקומית. תל אביב היא עיר כיפית ושמחה. ברלין רגועה עד כדי דכאון.
לשאלתך: האוכל בברלין יותר זול. גם מוצרים וגם לאכול בחוץ. אני שם לב לזה בחדות כשאני מגיע לביקורים בארץ. יש עניין גיאוגרפי שמאד יחסר לי פה: המיקום. אני פריק של טיולי אופניים וסביבת ברלין היא גן עדן לכך. שלא נזכיר את זה שבקפיצת רכבת אני מגיע לארץ אחרת בלי בדיקת גבול ובלי נעליים.
ברלין גם יותר מעניינת מת"א מבחינה תרבותית. עניין של גודל, מהגרים וקהילות זרים. בא לי לחוות תרבות סנגלית? אין בעיה! מסעדות, פאבים, מסעדות, הופעות ומרכזי לימוד שפה עומדים לרשותי בכל שעה. בתל אביב אפילו תרבות גרמנית כהלכתה היה לי קשה לחוות.
עם זאת, נכון לרגע זה אני לא מתכוון להישאר פה לאחר סיום לימודי. לתל אביב יתרונות רבים, מתרבות אנושית חמה, דרך ים(כן! חשוב!) ועד סצינת בתי קפה תוססת וכיפית. אני מעדיף אותה על מקום קר (פיזית ותרבותית).
אהבתיאהבתי
כל כך עצוב שלא הצלחת לחוות תרבות גרמנית בתל אביב, כמה אנחנו רוצים את התרבות המפוארת הזאת בינינו, בעצם הייתה לנו כבר המון תרבות גרמנית, ממש המון, ככה שאולי זה הספיק לכמה דורות, ומי שכל כך רוצה תרבות גרמנית שיסע לברלין. סעו לשם יהודונים בהמוניכם. האנגלים עדיין לא סלחו לגרמנים על המלחמה אבל היהודונים כבר נוהרים לברלין כאילו כל זה לא קרה. איכס
אהבתיאהבתי
לכל אלה שלא אהבו את התגובה שלי: מה לא אהבתם, את האזכור ההסטורי שמכריח אתכם להתעמת עם התנהגות די עלובה שלכם? הרי יש משהו מאוד מאוד משפיל במשיכה הזאת לברלין, כאילו אתם אומרים, כיהודים: אתם יודעים מה, לא מעניין אותנו כלום, תנו לנו בילוי מוזל, אוכל זול ושהכול ילך לעזאזל. אנשים עם אופי ועם כבוד עצמי לא מתנהגים ככה. שבו בפאב אנגלי כמה דקות ותראו איך האנגלים מדברים על הגרמנים, תראו כמה הצרפתים שונאים אותם. משום מה רק ליהודונים לא אכפת מכלום, רק מהבילוי הקטן שלהם
אהבתיאהבתי
תמיד שאלתי
עצמי כשהקשבתי
לפטפטת אנגלית.
את מי הם שונאים
יותר, גרמנים, צרפתים,
אמריקאים, יהודים, ערבים
זו פטפטת מלאת שנאה
שאינה מוכיחה כלום.
אהבתיאהבתי
כמה ידידים גרמנים שלך מכירים את תל אביב? האם הם היו פה? ידיד פייסבוק גרמני שלי גם כן מת על הים של תל אביב. הוא לא מוצא שום דבר טוב בגרמניה של החורף. לחיות שם בחורף זה כמו לחיות במקפיא, הוא אומר. האם ברלין מגניבה גם בחורף?
אהבתיאהבתי
הרבה גרמנים שאני מכיר היו בת"א – כן. כמה מכירים? כמו שתיירים ישראליים מכירים את ברלין. בביקור תיירותי אתה רואה את הטוב ולא את הרע.
רציתי לעזוב במהלך החורף הראשון – אבל בסוף סחבתי אותו. עכשיו אני יותר מחבב את החורף: קר ומקפיא, נכון. אבל גם האווירה הרבה יותר רומנטית, המקומות ריקים יותר ויש פחות תיירים. עם כל הסבל מהחורף, אין כמו לשבת בפאב מחומם ולשתות בירה לאור נרות על דלפק עץ בזמן שבחוץ נערם השלג..
אהבתיאהבתי
דיברת על קור מנטלי של אנשים. למה הכוונה? תן דוגמאות. עדיין הם יותר אדיבים מהישראלים שלא לומר רובם נאים מאוד. כיף לראות אנשים גבוהים לבושים היטב…
אהבתיאהבתי
ואחלה הפגנות – מדווחים על היענות יפה להפגנה היום בכיכר רבין
אהבתיאהבתי
שלום חנוך יסגור הערב את המחאה אחרי שהבריז בפעם הקודמת.
אהבתיאהבתי
וצחי גראד יסגור באשקלון (כל הזכויות שמורות לנוי אלוש).
אהבתיאהבתי
אגב, חשוב לזכור שלא במקרה ההפגנות הם בברלין, עיר שמבחינה כלכלית נמצאת בדירוג נמוך יחסית בגרמניה, בטח בין הערים הגדולות. בפרנקפורט – לא תראו מפגינים.
הסיבה היא, שבעוד שבישראל (למשל) גם מעמד הביניים סובל, הרי באירופה אנשים בעלי תואר, מצליחים להתפרנס (לרוב) יפה. ומי שמפגין זה לרוב בעלי מעמד סוציו-אוקונומי נמוך, וברלין משופעת בהם.
(פרנקפורטאי לשעבר)
אהבתיאהבתי
שי צנוע
אהבתיאהבתי
בפרשת קו 300 שימשו תחמני השב"כ כשליחי מצווה. איציק מרדכי (ועוד מספר קצינים כגון ליפקין שחק) קימבנו לעצמם צל"ש על בסיס מסכת של שקרים בוטים שתארו את פועלם בקרב על החווה הסינית (הם לא הגיעו אליה). שקרים אלו נלמדים היום כמורשת קרב של הגדוד המפואר שכיכב ב7 ימים לפני מספר שבועות. ניתן לומר שמרדכי נפל קורבן לשיטה שהוא עצמו נהנה לא מעט מפירותיה.
כמי שראה למרדכי את הלבן בעיניים אני יכול להעיד שכישוריו הצבאיים של מרדכי התבטאו בעיקר בתחום שהתגלה במשפטו השני.
הפרחים לצה"ל.
אהבתיאהבתי
שקרים? בזמנו קראתי ראיונות עם הגדוד ההירואי. נשמע שפועלו שם היה אמיתי. לליפקין שחק יש פרצוף של מסתדר. עליו אפשר להאמין הכל
אהבתיאהבתי
אכן שקרים. מספר עובדות:
1. בקרב ההרואי לא נשרט אפילו מצרי אחד
2. החפ"ק דילג לאחור ונאלם. לאחר שרוב הגדוד שיפר לאחור הודיעו לאוגדה שכולם יצאו. בפועל נותרו עדיין לוחמים בשטח, חלקם פצועים
3. נסיון חילוץ שנכשל נעשה על ידי גדודו המאולתר של אהוד ברק. שרידי הצוותים הפגועים הצטרפו למחסה של הצנחנים הפצועים
4. חילוץ השרידים בוצע בסופו של דבר על ידי פלוגת חרמש. יוזמה מקומית של המ"פ
5. חפ"ק הגדוד וחפ"ק החטיבה שברחו מהשטח לא היו מעורבים בחילוץ ולא תפקדו כלל במשך הקרב, אפילו סיוע ארטילרי לא הופעל.
6. על פועלם זה זכו האדונים הנכבדים, מרדכי וליפקין שחק, בצל"ש. עוזי יאירי, המח"ט באותו ארוע הדיח את עצמו מפיקוד. מאוחר יותר נהרג (משאלת מוות?) כשפרץ לבדו למלון סבוי בפיגוע מיקוח.
7. מש"ל
אהבתיאהבתי
עדיין איציק מרדכי הוא שועל קרבות אמיתי יותר מילד השמנת השני שהזכרת. ליפקין זכה ברמטכלות רק בגלל שלאה היתה חברה טובה שלטלי. כן הוויברעס ניהלו פה את המדינה.
אהבתיאהבתי
איציק מרדכי אכן הצטיין בחתירה למגע. לצערנו לא מדובר במגע קרבי.
רוב דור מפקדי הצנחנים במלחמת יום הכיפורים הצטייו בעיקר במישור הסיפרותי. הם קודמו והשליטו את נורמות הפיקוד וההתנהגות שלהם על הצבא. את התוצאות חווינו במלחמת לבנון.
כח הצנחנים שפעל משמעותית באותה מלחמה היה חטיבת המילואים המרכזית. אותה חטיבה שלחמה בירושליים במלחמת ששת הימים
אהבתיאהבתי
דיברתי על האוליגרכיה המאוסה בעידן רבין. לאה הייתה חברה של טלי והיא שיכנעה את יצחק לתת לאמנון את הרמטכלות. את התוצאות ראינו ב״הסכמות״ של עינבי זעם שבו רבין את ליפקין הפקירו את דמם של חייילי צהל בלבנון ביודעין. ההיסטוריה לא ידעה תקדים כזה. מתי יפתחו סופסוף את תיק רבין?
עזוב את איציק. הוא שילם מספיק
אהבתיאהבתי
מינוי רמטכלים ושאר בכירים תמיד נעשה (וייעשה) כך.
ליפקין לא יותר טוב ממרדכי הן בתחום הצבאי והן בתחום הנשי.
חוששני שלאחר הקדנציה של גנץ אני עלול להתגעגע אליו.
אהבתיאהבתי
ליפקין את רבין חתומים על הסכמות עינבי זעם. הסתלקותו של המרטיר הידוע השתיקה כל חקירה אפשרית במורשתו לעוד דור. אבל זה חיייב להיעשות מתישהו. איציק מרדכי צח כיונה לעומתם.
אהבתיאהבתי
זה לא השתיק את אורי מילשטיין.
הבנות דומות לאלו של ליפקין ורבין יש גם לצמד חמד ברק את נתניהו.
מקווה בשבילך שאתה גר צפונה מאשדוד.
אהבתיאהבתי
לצערי לא לוקחים אותו ברצינות. את אורי מילשטיין. מחכה לכתבות בעיתונות הממוסדת. איפה נחום ברנע, רזי ברקאי וכל החברה הטובים שיפתחו את התיק של רבין סופסוף.
אהבתיאהבתי
אני רק שאלה- ענבי זעם זה אפריל 96. איך בדיוק רבין יכול היה לחתום על "ההבנות"?
אהבתיאהבתי
טעות. התכוונתי ל״דין וחשבון״ . עינבי זעם שייך לפרס וליפקין. עדיין אותה אוליגרכיה שתמיד בוכה שגנבו לה את המדינה.
אהבתיאהבתי
אלו אכן היו הרומאים, בהקשר של קרבות הגלדיאטורים – כאשר גלדיטאור אחד היה גובר על יריבו בזירה, הקהל היה מרים או מוריד את האגודל, אם רצה שימות או יחיה, והקיסר היה מחליט על גזר הדין.
אהבתיאהבתי
זה קומון נולג' למי שקורא קומיקס. כנראה שאתם לא מכירים את אסטריקס*
*חי טוטאטיס
אהבתיאהבתי
"רוג'ר איברט (הוא זה שנתן לעולם את האצבע למטה, אצבע למעלה, ולא פייסבוק, אם טעיתם לחשוב)."
ואני חשבתי שאלו היו הרומים. פוליקה וורסו – הסימון באצבע – היה המצאה של הרומאים ברומא העתיקה. הפרשנות המודרנית (אצבע למעלה/למטה) היא כנראה על יסוד ציור משנת 1872, כמדומני. יש על זה אפילו מאמרים.
אהבתיאהבתי
ובתקשורת ההמונים של המאה העשרים?
אהבתיאהבתי
הפופולריזציה של זה קשורה לציורי רומא העתיקה של ז'ן לאון ז'רום, ובמיוחד לציור pollice verso. הציור הזה, ודומיו, נדדו ברחבי העולם בתערוכות והוצגו ממושכות באירופה ובארצות הברית, כשהם נתפשים כתיעוד היסטורי ממש של האירועים. יש מחקר מעניין המתחקה על האופן בו הציור השפיע אפילו על הניתוח ההיסטורי של אירועים, ובוודאי על עולם הסרטים.
יש ללחוץ כדי לגשת אל Quo%20vadis.pdf
הפופולריזציה המשמעותית ביותר הייתה בסרטים הוליוודיים משנות הארבעים והחמישים שעסקו ברומא העתיקה, ושילבו את תנועת הבוהן מטה ומעלה כעובדה מוגמרת וברורה, ואף ייחסו את יכולת ההכרעה הסופית (בבוהן מעלה/מטה) לאימפרטור – מה שכמובן לא היה ולא נברא.
אהבתיאהבתי
ראיתי בחורות שעושות את זה. אחת אומרת לרעותה ״תסתכלי עליו איזה חתיך״. השניה מבטלת את ההתלהבות של חברתה בתנועת אגודל למטה. היום אומרים גם פחחח
אהבתיאהבתי
לאיברט היה שותף לתוכנית סיסקל, נפטר ב99, ולא זכה להחזיק חשבון טוויטר פופולרי.
הסימון מיוחס אנכרוניסטית לרומאים, הקיסרים הרומאים החלו להשתמש בו רק במאה העשרים. הרומאים היו מסמנים ע"י כיווץ הבוהן אל כרית כף היד.
בוהן למטה היא תנועה גסה עתיקה. בוהן למעלה סלנג איתותי, המיוחס לטייסים אמריקאים ממלחמת העולם השניה. לא היה קיים בשפות איתות רשמיות. כיום הפך מקובל לציון מוכנות להמראה.
המקור המקובל הוא סימון הסיפרה אחת בתרבות הסינית, אך יש המוצאים לו סימנים באיזורים גיאוגרפים נרחבים.
אהבתיאהבתי
למה זה הענין שלנו ממה דפני ליף וסתיו שפיר מתפרנסות?
האם זה רלוונטי למחאה החברתית או לתפקיד שהן נטלו על עצמן, מה הם המקורות הכספיים שיש או אין להן?
אהבתיאהבתי
רלוונטי ביותר. אני רוצה לדעת ממה מתפרנסים כשמתמסרים למחאה.
איך משלמים על כל הדברים שציינתי. מאחר שענייני פרנסה מעסיקים אותי מגיל 14, זה מאוד מעניין אותי. מאוד מאוד.
הרי ענייני שכר ושכ"ד הם חלק מסדר היום שלהם (של המוחים), חלק מהמחאה, לא ייתכן שפתאום יצניעו את החלקים האלו, בהם נפנפו לפני רגע.
אולי ישתלם לי יותר להפוך לפעילה מאשר לכתוב בלוג.
אהבתיאהבתי
זה לא ברור שהן ממומנות, מתושלמות, מוחזקות, מופעלות – תקראו לזה איך שאתם רוצים – על ידי גורמים עם אינטרסים זרים – כסף מחו"ל/ קרן חדשה/ שמאל לאומי – לא משנה איך קוראים לגופים שהמחאה החברתית מעניינת אותם כשתן דאשתקד – להעיף את ביבי יותר מדליק אותם.
ולא רק הן אגב, הרבה אנשים הפכו את ה"מחאה" למשרה הקבועה שלהם. כולם משולמים – ויפה – כדי לשבש לכולנו את שגרת החיים ולהלעיטנו בשקרים מבוקר עד ערב בחסות התקשורת המפגרת.
אהבתיאהבתי
לאפשר למעמד הביניים לחיות בכבוד, זכויות לעובדים, חינוך וכל היתר זה בשבילך אינטרסים זרים?
אתה קולט בכלל איזו גבבה פרנואידית יוצאת מהמקלדת שלך?
אהבתיאהבתי
נשיא בישראל (עזר ויצמן) מצא עצמו בחוץ בגלל הכנסה צדדית
ראה"מ, אולמרט, נשפט בגין הכנסה צדדית. שר אוצר יושב בכלא בגין
הכנסה צדדית וכ"ו וכ"ו. חברי כנסת, ראשי עיריות כנ"ל. מדוע
ולמה ההנחה הזו לשתי הגברות? עצם הרעיון לתת הנחה ל…
או להסתיר מקורות הכנסה של… בייחוד למי שתובע צדק ועוסק
בנושאים כלכליים מובהקים מעורר מחשבות רעות.
אהבתיאהבתי
כן, שפיר וליף בדיוק באותו מעמד כמו אולמרט, הירשזון ושאר האצולה שהזכרת
אהבתיאהבתי
כן בדיוק כך. זה כל העניין הדימוקראטי כולו. כולם שווים
לפני החוק. לכולם זכות להביע דעתם וכולם צריכים
לתת דין וחשבון לאזרחים דרך המדייה. למה, מדוע, בדיוק
אתה חושב שלשתיים הללו מגיעות יותר או פחות זכויות אזרחיות
מלהירשנזון ואולמרט.
אהבתיאהבתי
הן לא נבחרות ציבור.
אהבתיאהבתי
אולי לא נבחרות ציבור אבל מתנהלות כנבחרות האל.
בהשוואה אליהן, אפילו זמביש, דומפה וכצ'לה מתנהלים כילדים חסרי בטחון עצמי ואמונה בצדקת הדרך.
אהבתיאהבתי
עובר אורח, הנאיביות שלך מדבקת (כמו אנגינה)
אהבתיאהבתי
אין כל קשר בין היות אדם
נבחר ציבור לדרישת הציבור והמדיה
למידע עליו. ראה בני משפחות אלפרון,
שליט, עופר, דנקנר, תשובה, שטראוס,
שחקן הכדור סל כספי, יאיר לפיד, עמוס
עוז, מרגלית צנעני אריק אינשטיין וכ"ו וכ"ו.
אהבתיאהבתי
אתה מנית דוגמאות של נבחרי ציבור שעברו על החוק ושילמו על כך. דפני ליף וסתיו שפיר לא קשורות לזה. עכשיו אתה מדבר על דרישת הציבור והמדיה. סבבה. ירצו ידווחו, לא ירצו לא ידווחו. הן לא חייבות לאף אחד דין וחשבון.
ולעצם העניין – זה לא ברור שיש גופים שתורמים למחאה? הרי גם האוהלים ברובם היו תרומה. אני מנחשת שמנהיגי המחאה מושכים לעצמם משכורת מהתקציב הזה. כל עוד הם לא חברה ציבורית ולא עמותה, החוק לא מחייב אותם לדווח.
אהבתיאהבתי
סליחה? החוק לא מחייב אותם לדווח על שכרם? הם לא צריכים לשלם מס הכנסה או ביטוח לאומי?
מה זה השטויות האלו?
מה זה "מושכים לעצמם משכורת"?
ואם התכוונת שהחוק לא מחייב אותם לדווח לציבור, הרי שלא מדובר פה בשאלה של חוק בכלל.
אהבתיאהבתי
לדווח לך ולעובר האורח. ברור שלרשויות המס ולביטוח הלאומי הם חייבים לדווח ואני מקווה שהם עושים את זה אבל זה בינם לבין הרשויות. מושכים לעצמם משכורת כמו שעובד בחברה שהוא גם אחד הבעלים מקבל משכורת. עם תלוש והכול. בד"כ הנהלת החשבונות מטפלת בזה.
ובהחלט התכוונתי שהחוק לא מחייב אותם כי עובר אורח בהודעתו מאתמול מנה שורה של נבחרי ציבור שעברו על החוק ונענשו על כך וטען שדפני ליף וסתיו שפיר לא שונות. הן כן שונות. ואם את מרגישה שהן חייבות לך דיווח תמצאי דרך לשאול אותן. את בתקשורת.
אהבתיאהבתי
דפניט וסתיו ראויות להצדעה ולא לחיטוט במקרר שלהן.הדיון שמתנהל פה
הולך לכוון של חשד ל הפקת רווח אישי וטובות הנאה מהמחאה. כאילו מדובר במהלך מבריק של שתי סטודנטיות שבעות שהגיעו לכותרות עם סלוגן קליט-"צדק חברתי" תמימות ומתיקות נעורים וקהל יעד רעב שחיפש אקשן בלילות הקיץ החמים. דפני וסתיו- בקרוב הסרט.
בעוד שמדובר בשתי נשים צעירות מ"מבתים טובים", לא שונות מאלפי צעירות בגילן , מלצריות, סטודנטיות.זוטרות בשקל במשרדי פרסום ומנקות חדרי מדרגות לעת מצוא. הן מדוושות על אופניהן מצפון לדרום תל-אביב עשרות פעמים ביום בפעולות ארגון והסברה וכיבוי דליקות, מנהלות ישיבות אינסופיות ומלחמה חסרת סיכוי מול הביביסטים והטייקונים, והצליחו למרות ואע"פ להביא מאות אלפים לככרות.
אז למה להיות קטנוניים?
אהבתיאהבתי
הבלים ושטויות. שום טובות הנאה ושום רווח. לא רמזתי לכך מעולם ואין מצב שארמוז.
אני רוצה לדעת ממה מתפרנסות נשים שעזבו את עבודתן ומנהלות את המחאה,
בהנחה שהן זקוקות לפחות ל-7,000 ש' בחודש להוצאות מחיה בסיסיות.
כמי שנאבקת על פרנסתה מדי חודש, זה מעניין אותי מאוד.
אהבתיאהבתי
לחזור ולקרוא לכל דעה שמנוגדת לשלך הבלים ושטויות זה מאוד לא מנומס.
זה שזה מעניין אותך זה בהחלט מוצדק ולגיטימי ואני בטוחה שזה מעניין עוד אנשים. זה עדיין לא מחייב אותן לדווח ובטח שלא משתמע מכך הסתרת מקורות הכנסה או מעשים לא כשרים אחרים (אני יודעת שאת לא טענת כך, אחד המגיבים כן).
אהבתיאהבתי
לגלית א': היא לא קראה הבלים ושטויות לכל דעה שמנוגדת לשלה; מה שאכן היה מעליב. היא כינתה הבלים ושטויות את העמדה שאת עצמך ייחסת לה, קרי- שדפני ליף וסתיו שפיר מבקשות להתפרנס מהמחאה. וזאת, כמופיע בטקסט לעיל, היא לא כתבה כלל. מה שאת עשית אפוא הוא מעליב הרבה יותר: את טוענת שלא בצדק כי היא אומרת משהו שלא אמרה, וכשהיא עונה לך שזה הבלים ושטויות, את מוסיפה חטא על פשע ונעלבת.
אהבתיאהבתי
זה לא שחלילה קיים דמיון, אבל באותו הגיון אפשר לדרוש מקבצנים וכנרי רחוב הצהרת הון ודווח על הכנסות, שהרי לא פעם שומעים על קבצנים שלאחר מותם מתגלים מליונים במזרוני הפרעושים שלהם.
והאם זה תקין שראשי עמותות לחולי סרטן וארגונים למניעת אלימות לילדים נוסעים במכוניות ע"ח החברה ומגלחים משכורת נאה מכספי התרומות? אלה וגם אלה צריכים להיות מטופלים במדינת רווחה ולא לחיות משנור. ואז גם דפני תוכל להמשיך בחייה.
אהבתיאהבתי
אני???
ינשוף, תקרא שוב את הפתיל. אני בכלל לא הגבתי על הדברים של דבורית אלא של עובר אורח.
אהבתיאהבתי
אינך דוברת
אמת כשאת
מצטטת אותי
ראה בהמשך
אהבתיאהבתי
אתמול, בשד' רוטשילד, כשהתפזרו, ראיתי דקות מרגשות במפגש בין דפני ליף לאנשים שרצו לחזק אותה.
אהבתיאהבתי
3 נקודות:
* "ספגטי של אמא" – קראתי שזהו כביכול המזון הראשון שגלעד שליט ביקש… אז אולי בגלל זה.
* יובל יועז כותב: "לא פלא שטננבוים לא זכה ולו לקמצוץ מההתגייסות הציבורית למען השבתו, ולא לפרומיל מהאהבה שהציבור עוטף בה כעת את הנער ממצפה הילה". 25 זה זקן, לא?
* ביום שני אפגש עם חברתי אורנה, ואספר לה שהזכרת את הספר שלה. היא תשמח. אבל אולי בעצם גם היא קוראת אותך.
אהבתיאהבתי
בנוגע לטרנסים והטרנסיות – מבין על מה הם קפצו עלייך, אבל מבין גם מה ניסית להגיד ושזה לא מה שהזעיק אותם. אכן אין פה שום נס רפואי. סיפור אנושי מעניין כן.
לגביט התמונה – טוב לדעת שהיא מ-2001, אבל האמונה ש"היום זה לא קורה" נאיבית בטירוף. אם כבר, קורה פי כמה. אז לא היה תג מחיר.
אהבתיאהבתי
התמונה הזו אכן מחרידה. בעיטה בפנים לפריחה ולפרחח סטירה מצלצלת.
לגבי יפו – הכי יפה שבונים למתנחלים, אבל לא לערבים. לא שזה מפתיע, כן? עושים את זה בכל השטחים ובעצם בכל הארץ.
"אז ממה מתפרנסות שתי הנשים הצעירות האלו? איך הן משלמות שכ"ד, קונות במכולת, וגם סבון ושמפו, משלמות קופ"ח, ארנונה, משקפי שמש? שפתון? גומי לקוקו? איך? כי למשל אני, אם לי לא תהיה הכנסה חודש אחד, אפשוט יד ורגל. אז תסבירו לי, מאיפה הכסף לחיות?"
או, ופה כבר כן נהיה רלוונטי איפה גרים ההורים… וזה בלי להיכנס לתיאוריות שמי שזה לא יהיה שמממן את ההפגנות, הבמות, הסאונד ושאר הדברים שעולים מאות אלפים, אולי התחיל לממן גם את הטאלנט.
אהבתיאהבתי
אני לא מבינה. חשבתי שאתה רוצה שהמתנחלים "יחזרו הביתה". פתאום שמישהו עוזב את בית אל ועובר ליפו, זה גם לא בסדר? איפה אתה כן מרשה לדתיים לגור?
אהבתיאהבתי
אין לי בעיה שיגורו ביפו. אהלן וסהלן. אני מתנגד לזה שיבנו פרוייקט מגורים רק לכיפות סרוגות על חורבות בתים של ערבים שפונו בכוח לשם כך, בעוד שלאותם ערבים לא בונים שום פרוייקט בעירם-הם. הנה דבורית גרה ביפו ואיש לא אולץ להתפנות מביתו לשם כך. לא בעשורים האחרונים בכל אופן.
אהבתיאהבתי
הכתבה על נמל אשדוד מעניינת וחשובה אבל עשרה עמודים כאילו דה. מוגזם מוגזם מוגזם על פי כל קנה מידה ומוריד המון מרמת העניין
אהבתיאהבתי
לא מעניינת ולא חשובה, פופוליזם זול ומגמתי ומופת של שטחיות עיתונאית. חוץ ממילים מאיימות שנעשה בהם שימוש ומאמץ סיפרותי נלעג לצייר דמות דמוית "הבורר", לא נתקלתי בכתבה ה- הו – כה – ארוכה בשום עובדה שמגבה את המאמץ.
נכתב שיש לו חברות. איזה, במה הן עוסקות? כלפי אחת מהן אפילו יש תביעה! הידעתם? זרקו פעם לפתח ביתו רימון. לא הוא זרק, זרקו לפתח ביתו – ללא ספק, מדובר בעבריין. מישהו שהאשים אותו פעם באיומים נפטר. לא נטען ולו ברמז שהיתה לו יד בכך, כי אין לזה שום בסיס. אבל למה לא לכתוב, זה עושה רושם כל כך טוב על הקוראים שמחפשים בכל מאודם צידוק לשנאת עובדי הנמל שהתקשורת מוטת הטייקונים/האוצר מפמפמת בהם השכם והערב.
אחרי שמנפים את כל הקשקושים שבפסקה הקודמת, לרלורים חסרי עיגון עובדתי מינימלי, נשארים עם זה שהוא מרויח הרבה ושהוא בעל השפעה משמעותית על המתרחש בנמל, הרבה מעבר למה שמישהו במערכת הארץ, או באוצר, או במשרדו של כל טייקון מוכן לאפשר לעובד. עובד, קל וחומר עובד כפיים, זה מישהו בשכר מינימום שמעמיס לבנים על גבו ואומר תודה לטייקון הנדיב שמאפשר לו להתקיים. מעבר לכך מדובר בשחיתות.
משכורותיהם הגבוהות של עובדי הנמל אינן דבר חדש. והנה הנמל מתקיים, אינו קורס, שנים. המסקנה שלי מכך, היא שרווחי הנמל מתחלקים גם עם עובדיו, בניגוד למצב שכולנו הורגלנו אליו, הטבעי, שהעובדים מקבלים קיסמים ובעל בית אחד גורף את כל ההון לכיסו. האוצר מתקשה לחיות עם מסקנה כזו. גם הטייקונים, שמעוניינים שהנמל יופרט, ואז יימכר להם בנזיד עדשים כדי שהם יוכלו להעסיק שם תאילנדים אסירי תודה במקום אנשים כמו חסן. כך היה בדיוק עם "צים", אגב. חסן הוא האצבע בסכר של השצף הקפיטליסטי חזירי הזה, שמנהיגים הטייקונים והאוצר – עובדיהם לעתיד. ברור לפיכך שיש לו הרבה אויבים.
אפשרות נוספת: בין המצטרפים למחאה הזו יש כאלה שחושבים שתפקידה היא להאכיל בכח את הממשלה במה שהיא ממילא רוצה לאכול. פירוק "מונופולים", הורדת מיסים וצמצום נוסף של המגזר הציבורי המתדלדל בכוונה גם ככה. למכור ניאו ליברליזם לניאו ליברלים. דה מארקר על שטרסלריו וארלוזורובותיו, וכעת גם מוסף הארץ, בכתבה שבוע שעבר על מונופול המלט וכעת על הנמל, מצטרפים בשמחה למגמה הזו.
פרט לנסיונות השחרה אלה
אהבתיאהבתי
אזמה? אויבו של אויבי הוא ידידי?
האם בגלל שעבודה מאורגנת מסוגלת לעצור טייקונים, משתמע כי חברי ועדים לא יכולים להיות חזירים בעצמם?
כבר בעמוד השני של הכתבה מופיע הציטוט הבא לגבי השבתת הנמל בעת שמחותיו המשפחתיות: "בעוד שנתיים וחצי הבן שלי יחגוג בר מצווה. בואי נראה מה יקרה אם לא יהיה הסדר עם ההנהלה. את יודעת מה יקרה? אף אחד לא יגיע לעבודה. לא משמרת א', לא משמרת ב' ולא משמרת ג' ".
זוכרים בסרט ג'רי מגווייר, איך אמרה רנה זלווגר לטום קרוז – “You had me at hello”? אז כך גם פה, רק להיפך. הוא איבד אותי כבר בציטוט הזה. את שאר הכתבה כבר קראתי רק לפרוטוקול.
הרי מה ההבדל בינו לבין טייקונים יהירים? נראה לי שאם היו לו עוד כמה מיליונים, גם הוא היה שמח לערוך מסיבה משפחתית ביער בן שמן, ושכולם יקפצו.
די זלבע דרעק.
אהבתיאהבתי
בכלל בלי קשר לעמדה פוליטית/כלכלית/סוציאלית, מי שקורא את הכתבה הזו ומסיק שחסן הוא "אצבע בסכר של הקפיטליזם החזירי" צריך להיות פנאט לאידאולוגיה שלו ברמה של נטורי קרתא.
אהבתיאהבתי
אכן, חזיר ! אבל "הארץ" מתפקד כאן כחלק מערכת
משומנת היטב ( מעניין איך בדיוק ולהיכן זורם השמן )
להפרטת הנמל להעסקת פועלים תיילנדים ומהנדסים
הודיים וצבירת מיליונים. דבר דומה בוצע בצי המסחרי
ובכ"א בבנייה. הרווחים העצומים מהעסקת כ"א זול
לא זרמו למשק הישראלי ולצרכן הישראלי. לבייב ועופר
כבר באנגליה מזמן. לעומת זאת עלות האבטלה מונחתת
עלי ועליכם ישירות.
אהבתיאהבתי
חסן דואג לעובדי הנמל במקום בו היתר דואגים לכיסם . ככזה, הוא עושה את עבודתו היטב, והכתבה לא העלתה כל בדל של ניגוד עניינים בינו לבין ציבור העובדים. האם היה עדיף למצקצקים מטעם עצמם שבמקומו יהיה צ'ה גווארה? אולי. מה זה משנה. לא אורחות חייו הן שהביאו עליו את הכתבה הזו, אלא דווקא אורחות פועלו למען העובדים.
ולמגיב השני, אני מהכתבה הזו לא מסיק כלום. לכל היותר אני מסיק שגם הארץ נגוע בנגיף העיתונות מטעם. חסן הוא האצבע בסכר בין אם הוא מעורר בך סימפטיה ובין אם לא. האצבע השמנה בסכר, אפילו, אם תרצה, וזו מסקנה שאני מסיק מהמציאות, ללא קשר לכתבה.
אהבתיאהבתי
לאלעד שלומות.
בישראל כולם דואגים לכולם. הרב עובדיה ותלמידיו מתפללים לשלומי ולא בחינם
ליברמן דואג ליחסי החוץ ולא בחינם. נערי האוצר דואגים לכלכלת ישראל והדיוידנד
בא אחרי פרישה. "תנובה" דואגת לבית חם עם גג אדום ותזונה נאותה. גברת
אריסון דואגת לשלומי הרוחני, ואפשר להאריך. אם ראש הועד של פועלי נמל
אשדוד ימשיך, כחלק מדאגתו לעובדים בהתנהגות אישית חזירית, הוא יגדיל את
הסיכוי שמלחמה המנהלת לסלק את העבודה המאורגנת מנמל אשדוד תצליח.
אהבתיאהבתי
כל הכבוד לאלכס לויט. יום יבוא ומיה תלמד להעריך את ההורה השפוי היחיד שלה.
אהבתיאהבתי
הי דבורית, ייתכן כי הוריהן של סתיו ושל דפני משלימות את הכנסותיהן(כלומר, בעיקר של הוצאותיהן באחרונה) סביר להניח כיל על אף התעקשותן ונחישותן ובדקותן במטרה הן לא ייוותרו ללא פת לחם או פתית-לחמית.
נ.ב. האצבעות – ללקק. ללקק וללנקק.
אהבתיאהבתי
ובקשר לצילום. יצרתי קשר עם הצלם אחרי שכתבתי ופרסמתי אותו בבלוג כדי לודא שהוא אותנטי.
שמו Nasser Shiyoukhi
הוא צלם בAssocited Press
וצילם את הצילום הזה ב2001 בחברון ואין בצילום נגיעת פוטושופ אחת.
הויכוח על הפוטושופ מגוחך ומתרחק מהדיון האמיתי .
אהבתיאהבתי
ממש לא חשבתי שמדובר בפוטושופ. תהיתי רק ממתי הוא. והנה אני רואה שהוא בן עשור. אולי היום זה לא קורה?!
אהבתיאהבתי
גם אצל הבחורה שממנה לקחת ת'צילום וגם בפוסט שלי הדיון הסוער שהתפתח היה סביב הטענות שמדובר בצילום מפוברק – פוטושופ ולכם טרחתי/חיפשתי/מצאתי את הצלם ולאו דווקא סביב העניין עצמו, היחס הנוראי, אלים, מפר חוק של המתנחלים ועצימת עין כמט מוחלטת של אנשי כוחות הבטחון, בין עם בעקירות עצי זית, יריקות ואלימות מכוערת וגזענית בשם התורה וארץ ישראל. נורא.
נ.ב. היום קורים דברים הרבה, אבל ממש הרבה יותר חמורים.
אהבתיאהבתי
הנה עוד תמונה שצולמה בערך באותו הזמן ועוררה ויכוח דומה. חומר לפוסט העדכני הבא שלך.
V: גם אתה לא היית בשיעור?
אהבתיאהבתי
בחיי שאני מנסה לעבוד לפי הכללים. משהו כל פעם מתפספס.
אהבתיאהבתי
חלי- הדיון בזיוף אכן מסית מהעניין האמיתי, ולכן מי שמזייף תמונות (וזה נראה על פניו זיוף מרושל למדי) עליו לדעת שהוא פוגע בהתנגדות להתנחלויות ולא מסייע לה.
אהבתיאהבתי
אז זהו תמי שזה לא. שה usatoday פרסם אותה כבר אז, שאתרתי ומצאתי את הצלם כדי לודא שהצילום אותנטי – ואז גיליתי שלמרות שהוא מציף את הפייסבוק ביומיים האחרונים הוא צולם ב2001 בחברון – וזו בדיוק הנקודה, אנשים המתנגדים למה שהצילום הזה, ישן או לא ישן מגלה ומראה היא המציאות והפנים הנוראיות של המתנחלים הם המעוררים הת הויכוח על האותנטיות של הצילום, כי האמת? באמת קשה להאמין שהוא אמיתי, ולאו דווקא בגלל זוויות צילום.
אהבתיאהבתי
אני לא יודעת למה העובדה שהתמונה פורסמה כבר ושיש מישהו שמזדהה כצלם התמונה מעיד על האותנטיות שלה.
אני נגד התנחלויות ואני יודעת מה מתרחש שם. אני גם נגד שימוש בזיופים להשגת המטרה. אני מעדיפה להיות מסוגלת לבוא בידיים נקיות.
קשה להסביר את הרקע הלא מתאים באיזור בין ידו השמאלית של הילד לגופו, איפה שנראה שאמור היה להיות הצבע הירוק של מכנסי החייל. כמו כן מהזוית בה נמצא הילד, נראה שהוא בדרך להימרח על המדרכה.
לא חסרים גופים שבשמחה יפרסמו חומר שהוא כביכול אנטי ישראלי ובאמת אנטי יהודי מבלי לעשות בדיקה מדוקדקת של האותנטיות של מה שהם מפרסמים.
אהבתיאהבתי
צ"ל מעידה במקום מעיד.
אהבתיאהבתי
בקשר לתמונה, באדיבות ידידי (שמו שמור במערכת):
"טוב, ניסיתי פה לשים עיגול מסביב לאיזור וגם להראות את הזווית הבלי אפשרית שבה הילד עומד"
ראי כאן.
הייתי בשיעור, אבל משום מה לא מופיע הכפתור "קישור" או הכפתורים האחרים חוץ מ"סגירת תגים".
אהבתיאהבתי
תמי, נא מסרי לידידך
אהבתיאהבתי
את מתעקשת לא להבין שהעובדה שהתמונה פורסמה בעיתון לא אומרת שלא היה פוטושופ.
ענין די רגיל שמתגלות תמונות שפורסמו בעתונים ועברו פוטושופ. לדוגמה תמונת העשן מעל ביירות, התמונה שבה נחתך הסכין מידו של הנוסע במאווי מרמרה – מעניין, מה משותף לשתי התמונות האלו ולתמונה הזו? כל התמונות האלו נחשפו ע"י בלוגרים, שב 2001 לא היו קיימים כמעט.
אהבתיאהבתי
ובועז כהן.
V: ממ, לא היית בשיעור.
אהבתיאהבתי
התמונה היא מה-9 באוגוסט 2001 ופרסומה הרב (היא מופיעה כבר עשור במאות מאמרים על הנושא) נובע מכך שהיא נבחרה לתמונת השנה של 2001 על-ידי MSNBC. הרקע לפרחחות המכוערת בתמונה הוא שבאותו יום בצהריים בוצע הפיגוע במסעדת סבארו בירושלים.
אהבתיאהבתי