ממשלה היא כלי הקיבול היחיד בטבע שדולף מלמעלה
(התלהבתי מאמנון אברמוביץ' שאמר זאת אמש באולפן שישי, ואז תיקן אותי אסף שגיב שההוגה הוא העיתונאי האמריקאי המנוח ג'יימס רסטון. אברמוביץ' לא נתן קרדיט לאיש. דקה 3:30, פאנל פרשני אולפן שישי)
A government is the only vessel that leaks from the top
James Reston
סופשבוע
בידיעות ובמעריב נכתב אתמול על פרופ' צבי צפירה, אלא שההתייחסות היא לחקירת המשטרה בישראל, שאין לה דבר עם יחסיו של צפירה עם ה-FBI שם הוא נחשב בגדר "נמלט".
כלומר, יש בגדר הטעיה בכותרת הזהה ובידיעה בידיעות ובמעריב "התיק נגד פרופ' צפירה צפוי להיסגר" (כות' שמקורה ככה"נ בעו"ד הנמרצת שלו).
לפי הידיעות התואמות המשטרה החזירה לו את מחשביו לאחר שלא נמצא בהם חומר פדופילי. ובאשר למצב בארה"ב כותב מתי סיבר על העו"ד שלו, יהל בן-עובד: "כעת היא במגעים עם התובע האמריקאי ואף מתכוננת לצאת לשם כדי לסיים את הפרשה", כאילו מדובר בהרף עין. לא כך הם פני הדברים.
צפירה אומנם "הזמין את חוקרי המשטרה" לקחת את המחשבים שלו לבדיקה, אבל אין שום קשר בין ההליכים פה להליכים שם.
ובכן במוסף יש כתבת תחקיר (צח יוקד במישיגן ואורי בינדר) עם מדבקת "גילויים חדשים". מהם הגילויים החדשים? לא ברור. הכתב הגיע לאוניברסיטת מישיגן ביום שישי וגילה מחלקה ריקה. הוא דיבר עם אחראי התחזוקה שהיה מביא לצפירה ציוד, וכן עם "דוקטורנט ממוצא סיני", שניהם מצקצקים בנימוס. עוד דיברו עם כתבי המוסף שני פרופסורים שעבדו עם צפירה ומשבחים אותו. האחד אמר "אלוהים אדירים, לא היה לי מושג", השני אומר "לפחות הוא לא עשה שום דבר בחוץ, לא פגע באף אחד". שכן שלו בעיירה פיסטפילד אומר שמדובר בזוג שקט, ושלא היה רוצה שהילדים שלו ישחקו מחוץ לבית שלו. שכנה בישראל לא ידעה מאומה.
אבל למרצה ותיק מאונ' בן גוריון, שם הספיק צפירה לעבוד חודש במשרה נחשקת לפני שפרש מיוזמתו הייתה התשובה הכי אינטליגנטית: "זוהי הפתעה עבור כולנו, כי לא מצאנו בו שום סימנים להתנהגות של פדופיל".
אני מקווה שבתחום עיסוקו הוא קצת יותר מוצלח.
גם כות' המש' מעוותת לגמרי: "חוקר מבריק בעל שם עולמי או פדופיל המואשם בהפצת חומר פורנוגרפי? איש משפחה עם לב גדול או עבריין המבוקש על ידי רשויות החוק באמריקה?"
מה עם האופציה הכה אנושית של גם וגם?
תוכנית טלוויזיה חדשה של אודטה עולה מחר לאוויר, ולכן היא מפנקת את קוראיה במדור ע"פ כפולה.
ולאביה בן דוד, עורכת את, יש מדור אופנה חדש. צילום: דודי חסון.
הטקסט הוא התכתבות שלה עם עורך המדור, שחוזר ומזכיר לה שהוא לא גיי.הנושא: איך ייראה המדור.
אני חושבת שמדור בו מככבים טייטס בהדפס נחש זה לא בדיוק אני (מחיר הפריטים לא מופיע. מה לנו ולכסף).
יש גם תת-מדור ששמו מובן לכל: פקשוטים. כולם יודעים מה זה.
למה הכוונה שחר פאר שלא היכרנו? מה לא היכרנו?
ראיון עם עמוס קוצר (שרה ליבוביץ-דר), התא"ל בדימוס שהפליל את נחום מנבר. מעניין, אם כי חדצדדי מן הסתם.
את סיפורו של השותף הרבויה פטראץ' (איש מאפיה קרואטי, להגדרת הכותבת) אפשר לקרוא אצל יוסי מלמן בהארץ.
7 ימים
רונן ברגמן כותב על מיני סדרה של ירין קימור ודורית סטריק, שתשודר בערוץ הראשון מ-16 בנובמבר, על מאלפת הדולפינים ג'ני מיי, שנמצאה תלויה בדולפינריום ב-1994. ברשות הכותב, אני רוצה קודם לצפות במיני.
עוד פרק בביוגרפיה של סטיב ג'ובס שיוצאת השבוע בהוצאת מודן? שבוע אחרי שבוע? למה?
ואילנה שושן מתגרשת. אם יש לכם עניין. היא מגיעה עוד מעט לארץ (סמדר שיר טסה להוליווד להתרשם).
מוסף הארץ
עיבוד של מאמר מתוך הספר של פרופ' דניאל כהנמן על העיוורון, כלומר על מגוון שיפוטים מוטעים. כדאי כדאי.
סם אנדרסון מניו יורק טיימס פגש את הרוקי מורקמי בטוקיו.
אני נהניתי. גם מהאורך, גם מהפיוט, גם מהבלבול של אמריקאי ביפן.
וסייד קשוע על חוויית שדה התעופה שלו.
מיכל ספיר מאפור גשום כתבה את הביוגרפיה של סבא שלה.
מוספשבת
בן כספית חוזר ותוקף את עמוס רגב. לא בשמו חלילה:
"'עיתונאי' הזוי אחד, שלידו סנשו פנשה נראה כמו אמיל זולא, שהשווה השבוע את ההחלטה לתקוף באיראן להחלטה ההיא של הארי טרומן להטיל את הפצצה על הירושימה ונגסקי…"
דווקא את המאמר של ברנע בידיעות הוא מזכיר, ובשמו, חוזר על כך שהדברים נכתבו כמיליון פעם בעבר, אבל ההבדל, כך הוא אומר, זה העיתוי:
"עיתוי מדויק, שבועיים לפני הגשת דו"ח סבא"א כשאיראן מתחילה לאכלס את האתר המבוצר בקום בצנטריפוגות משוכללות", ואז הוא מסייג:
"ידיעות יצא למלחמה בכותרות ראשיות עוקבות, יום אחרי יום. לא בטוח שזה קמפיין ראוי, ולא בטוח שהוויכוח אם לתקוף או לא לתקוף באיראן צריך להתנהל בסגנון הקמפיין לשחרור גלעד שליט (והקמפיין לשחרור גלעד שליט כן צריך להתנהל בסגנון הקמפיין לשחרור גלעד שליט? V), מה שכן בטוח זה שהתקשורת לא משחררת כאן סודות מדינה".
כתבה מתורגמת של ג'ובי ווריק מוושינגטון פוסט, האומר שתוכנית הגרעין של איראן מקרטעת.
דורי גולד בישראל היום ביקר את המאמר של ווריק.
בקצה הגיליון אפשר לקרוא את שרה ליבוביץ-דר, על שרון סורקיס, בתו של מיכה לינדנשטראוס, שהיא ובעלה, חוזרים בתשובה, ברסלבים לכאורה, לא מתקבלים ליישוב בר יוחאי. אבא לא מתערב.
ושאלה קלה: איך דירה בת 100 מ"ר יכולה להיחשב "בית קטן ודחוס"? כן, זו בעיה קלה כשיש לך חמישה ילדים, ובכ"ז, 100 מ"ר לא יכול להיחשב ל"קטן".
ישראל השבוע
ומשה יעלון, המשנה לרה"מ, מתראיין ורותח על העיסוק הציבורי באיראנגייט בסגנון כוכב נולד.
גם הוא משתמש במילה קמפיין באשר לידיעות וערוץ 2.
מרדכי גילת מלגלג על עמיתיו העיתונאים הטיפשים עד תמימים שלא יודעים את מי הם משרתים.
העיקר שהוא יודע את מי הוא משרת.
שישבת/ ישראל היום
הסיפור של רינה גולן, ש"מאיימת להפיל את אנשי תעשיית הסרטים הגדולה בעולם" כה מחורר, מתאים בהחלט לכל סרט בוליוודי שהוא.
נוהל חניבעל, שלל הדילמות, בלי תשובה נחרצת.
7 לילות
תוספים והשלמות לראיון של ירון טן-ברינק עם אורנה בן דור על מעושרות. בן דור מספרת:
"אנחנו כן לוקחים את המציאות ומייצרים באמצעותה עלילה. זה לא שונה ממה שעושים בדוקומנטרי וגם לא מהחדשות. תמיד יש מימד של בימוי ועריכה. רק שבדוקו ריאליטי זה יותר חשוף".
אז עוד קצת חשיפה: עו"ד ענבר שנהב היא בתו של אחד האקסים של בן דור, יהודה שנהב. שנהב לא נוגעת בעושר. גרה בדירה בלב תל אביב וחלק מהאירועים בחייה צולמו בלוקיישנים אחרים. למשל המטבח. איפה הריאליטי? או הדוקו?
http://f.nanafiles.co.il/Common/Flash/Nana10Preloader.swf
רז שכניק טס לחווילה של חוליו איגלסיאס ברפובליקה הדומיניקנית (כרטיס יקר, לא?) לראיין את האיש בן ה-68 שיופיע פה ב-12.12. ויש לו גם תכף אלבום חדש.
איגלסיאס חובב הנשים אף החמיא לשכניק על הגוף שלו: "תגיד, אתה הרבה בחדר כושר? הלוואי עלי כזה גוף".
למה אין אף תצלום עדכני של האיש אלא אחד, ארכיוני, מלפני כשלושים שנה?
לחם עבודה, מחלות ומיתות
דן שילון חש ברע במהלך שידור תוכנית הבוקר. השידור הופסק ושילון אושפז.
אני מזכירה ששילון צפוי לעזוב את תוכנית הבוקר בינואר, כך דווח כבר באוגוסט.
אנדי רוני, פרשן 60 דקות מת בגיל 92. כל מיני קטעים שלו בטיובית.
אשכול השרון של זמן מעריב פורק. זמן חדרה ייצא לאור בעזרת זמן חיפה.
עורך האשכול, חגי ירון, יעזוב כנראה. סגנו, תומר קרן, ימלא את תפקידו. בין הטוקבקים מובאות שתי סיבות לפרידה הצפויה מירון.
מוצ"ש
אני לא יודעת מה מצבו של מוצ"ש מבית מקור ראשון בשוק, כלומר כמה גליונות נמכרים, אבל כמשקיפה חיצונית ומדפדפת הוא נראה לי מתאים פיקס לקהל היעד שלו. הגיליון הנוכחי מוקדש לדתל"שים, נפתח בבדיחה של העורך, אלעד טנא: "משפחות דתיות יולדות היום יותר ילדים חילונים מאשר משפחות חילוניות".
מח' הגהה
פדיחה שבמוסף תרבות בעל יומרות כתוב "קורולציה" ולא קורלציה.
וגם: אבחנה לא "עומדת בקנה אחד" אלא "עולה בקנה אחד" (שם, שם).
יש עורכים בבית?
מי עורך את ה-HP של ynet בשבת בבוקר ומה עובר לו בראש?
זה לא שרם גלבוע מבלייזר, מזוודאי, לא תרמילאי, לא עזר לעורך בכך (פסקה 7, השנייה מתחת לתמונה), ובכ"ז.
לא בטוח, אגב, מה ההבדל בין גלבוע בין הערסוואתים הישראלים שהוא מתעב ובז להם. אה, כן, גלבוע יכול לקלל אותם בעיתון.
ובמקרה, בהזדמנות, כתבה על סקסיזם ברשת.
לפני פיזור
מאת יגאל שתיים
ולווט אנדרגראונד 
דווקא חיבבתי את הכתבה של רם גלבוע על תאילנד – הרבה יותר נחמדה מכתבות יחצנות שטחיות, כמו זו שממליצה לקנות נדל"ן בתאילנד בלי להזכיר אפילו את הבעיות החוקיות הכרוכות בזה. חבל רק שהדאחקה הקוסאמקית בהפניה של ווינט ובכתבה עצמה מבוססת על טעות – לא מבטאים Ku אלא Ko. חבל שלא טרחו לבדוק.
אהבתיאהבתי
אמנון אברמוביץ' עושה תרגיל ידוע כשהוא לא מציין את המקור האמריקאי לאימרה.
אז יש כאלו שיודעים ואפילו יכתבו על הגניבה ה'ספרותית' שלו, מה 'כפת לו? כולם יזכרו שהוא אמר את זה ורק מקצתם יזכרו את הגניבה.
אהבתיאהבתי
צפירה: אלא אם יש לך מידע נוסף – סגירת ההליכים נגדו בארץ אינה מבטלת את האפשרות שגם ההליכים בארה"ב ייסגרו. ובכולזות – אבוי לו למי שנחשד בדברים כאלה. ואם הוא גם פרופסור באוניברסיטה (סמולן?), יהיה גם אשם עד שיוכח אחרת.
אביה בן דוד זו הבחורה בתמונה? אללי. חשבתי שפס מן העולם הלוק העגמומי/מיוסר/מייסר הזה. בהההה……
רם גלבוע: סה"כ הבחור כותב די סבבה בגבולות הז'אנר. לא המינגוויי, אבל מידה נעימה של סטלנות בכתיבה. לא חושב שצריך לרדת עליו, ולבטח עם השם "רם גלבוע" לעולם לא יוכל להיות ערסוואט. לכל היותר "בעל מבע ערסי".
התמונה מסטריינג'לאב: המקור קפץ לי לעין מיד. מי חוץ מקובריק מסוגל להעמיד פריימים כאלה?
אהבתיאהבתי
1. לא אמרתי שהסגירה פה "אינה מבטלת את האפשרות", אלא שמדובר בשני הליכים שונים שאין קשר ביניהם ושהכותרת מטעה, נקודה.
2. לא, זו לא אביה בתמונה, ששחרחורת היא ונאווה, אלא מרים רוט ליולי
3. לעניות דעתי לא נאה לרם גלבועאים של העולם לקלל ערסוואתים.
אהבתיאהבתי
גיגלתי תמונתית את בן דוד וראיתי שגם היא זעופת פנים, רק בשחור. ולגבי גלבוע – הטענה העיקרית שלי, שכותבים "ערסוואט", נשארת בעינה.
אהבתיאהבתי
תגידי יש לך חיים? את כל היום וכל הלילה שורצת פה. תצאי קצת לסידורים
אהבתיאהבתי
המתופף הוירטואוז של ש.א. המוקצה בבלוג- מאיר ישראל- זה שבר את ידו הימנית, שזה קשה. תודו.
לכבודו
אהבתיאהבתי
מאיר ישראל הוא מאבות המזון, אבל וירטואוז הוא לא
אהבתיאהבתי
מה זה HP?
—————
V: Home Page
עמוד הבית. העמוד הפותח של כל אתר.
אהבתיאהבתי
וולווט, איך את סורקת כל יום את העמוד הראשון האימתני של הארץ? הוא לא נכנס בסורק.
אהבתיאהבתי
לא סורקת. עד השבוע שעבר הייתי מצלמת את כל השערים במצלמה. מהשבוע אני מלקטת אותם מרחבי הרשת. הארץ נמצא בעמוד של הארץ בפייס.
אהבתיאהבתי
וואלה. תודה
אהבתיאהבתי
לרוב, בארבע השנים האחרונות, אינני כותב כאן, ומסתפק בקריאה והצבעה בעד / נגד רנדומלית למדי. ואולם הערב הרגשתי אותו, את השתן, שעלה לראש של מישהו, נוחת לו מעדנות על ראשי.
תחושת הקבס הייתה כל כך גדולה, שהחלטתי לחלוק אותה עמכם.
מצורף לינק לכתבה ארוכה של דה-מרקר, אבל ברשותכם, למרות הטורח שבדבר, העתקתי את הקטעים הרלוונטים. המשך צפייה מהנה.
"המותג המוביל של תלמה, "כריות", שחולש על יותר מ-16% מכל קטגוריית הדגנים ועל 36% מצריכת הילדים, נמכר במחירים של 27-33 שקל ל-750 גרם ברשתות השיווק."
"ריכוזיות בענף דגני הבוקר יש מחירים נוספים, לא רק כספיים. לפני כחודשיים שינתה תלמה את המתכון של המוצר, והעלתה את שיעור השומן במוצר מ-15% ל-17% ואת שיעור השומן הרווי מ-3.7% ל-5.8%. במקביל הופחתה כמות הוויטמינים והברזל. המהלך הלא בריאותי הזה, שמנוגד למגמה הרווחת בכל שוק המזון העולמי, מפגין את הביטחון העצמי של תלמה מול המתחרות. "
הכינו את הוישרים:
" מתלמה נמסר בתגובה כי 'כריות' ממוצב על ידנו כמוצר מעולם הפינוק, ואינו מתיימר לתת מענה לצרכים בריאותיים. מצאנו כי הצרכנים אינם רואים ערך מוסף בתוספת של ויטמינים ומינרלים במוצר זה, אלא להפך – סימונם עלול לעורר חוסר אמון במותג. על כן הוסרו רכיבים אלה".
😯
אהבתיאהבתי
כל הכבוד לתלמה. הם לא מנסים לסובב בכחש את הצרכנים, כמו חברות אחרות שמשווקות זבל באצטלא של מזון בריאות. אדרבא. הם מטיחים את האמת בפרצוף, בלי משחקים ובלי תרגילים: "אתה קונה פצצת סוכר ושומן; אתה יודע את זה ואנחנו יודעים את זה. רוצה להיות רזה ובריא? לך לאכול ברוקולי". הלוואי שיצרניות מזון אחרות היו מאמצות את הגישה הכנה הזאת.
אהבתיאהבתי
1. כללית איני משוכנע שהשינוי בפורמולציה נבע מהעדפות הצרכן, בודאי לא רק מהן. היה מעניין
לדעת את הסיבה. באשר לאמת וכחש, דברי המפעל והנכתב על אריזות תלמה לא מראה יחודיות
שיווקית.לדוגמה בתגובה לדימרקר המפעל מתגאה בהיותו מפעל שנותן עבודה לישראלים.
כביכול מפעל ישראלי. המפעל קשור לחברה בין לאומית ידועה – יוניליבר. חלק ניכר מהרווחים יוצא
כמובן לחו"ל וגם תשלומים עבור ידע טכני ומסחרי. גם שיקולים כלכליים של חברה זו וידע טכני
ומסחרי שלה נידונים ונקבעים בחו"ל.
2. רק בעל מונופול יכול להטיח דברים בפני הצרכנים, יצרן ו/או משווק בשוק תחרותי אינו נוהג כך.
3. ברוקולי אינו תחליף סביר לדגני בוקר, בודאי לא לילדים.
4. לפי נתוני דה מרקר נראה כי תלמה היא מונופול. לפי השוואה למחירים של דגני בוקר בארה"ב,
בטלפון, היא מנצלת מצב זה כפי שאני או כל אדם סביר היה עושה. הכרזתה כמונופול מתבקשת
אך מנסיון החיים סביר שהממשלה תעשה זאת הרבה לאחר שיעלו את המיסים על המעמד הבינוני.
אהבתיאהבתי
כדי להבהיר: אין לי בעיה עם המהלך. אין לי בעיה שזה כן בריא, לא בריא, תעשייתי או כל דבר אחר. מה שמפריע לי זה, ואין לי ספק שיבואו טובי ה"רהב"-ים בתחום ויסבירו לי שזה "נבדק מחקרית ומדעית", ש- "הצרכנים אינם רואים ערך מוסף בתוספת של ויטמינים ומינרלים במוצר זה, אלא להפך – סימונם עלול לעורר חוסר אמון במותג. על כן הוסרו רכיבים אלה".
ב-א-מ-ת ?
הצרכנים לא רואים ערך מוסף – אז למה בכל שאר הדגנים שלכם יש את זה ? זה מוזיל את עלויות הייצור ?
אם תציינו על מוצר כלשהו שיש בו תוספת ויטמינים ומינרלים זה יעורר חוסר אמון ? במי – במוצר, בחברה, במינרלים או בתדמית האנטי-בריאותית הסמויה שאתם מנסים לשווק ?
אם בכלל, זאת דוגמא לכך שאין גבול לחוצפה. במקום לדבוק בתגובה הלקונית סטייל "חברתנו מיצרת שלל מוצרים במגוון טעמים ברמות בריאות שונות בלה בלה בלה שקרכלשהו" מישהו ניסה להיות יצירתי, וההתפלקות הזאת תחזיר אותו לתלם(ה) בתגובתו הבאה.
זה לא גשם ! זה שתן !
אהבתיאהבתי
אני לא יח"צן (שימותו), אבל לקחתי כמה קורסים אקדמיים בשיווק.
המחקר, שאין לי כרגע מראה מקום אליו, מראה שיש חשיבות במסגור (framing) מוצרים בקטגוריות תפיסתיות. אם אנשים רואים אזכור לוויטמים על משהו שנראה כמו דגני בוקר, המסגור של המוצר יהיה בקטגורית דגני בוקר שאמורים להיות בריאים (לפחות למראית עין).
אם הצרכן רואה דגני בוקר הוא עלול להיבהל מההרכב התזונתי הלא בריא. אם הצרכן רואה חטיף, הוא רוצה חטיף טעים ולעזאזל בדיקות הדם בשבוע הבא.
בתלמה אומרים, "תכלס, אנשים אוכלים את המוצר הזה כחטיף, אז נוודא שכחטיף המוצר טעים ככל האפשר ולא נתפשר על הטעם בגלל שיקולי תדמית של בריאות בקטגוריות דגני הבוקר." וזה בדיוק מה שהם עושים – תוספת של שני אחוזים בשומן היא תוספת מורגשת בטעם (ובקלוריות).
זה לא שאנחנו לא רוצים מוצרים בריאים יותר, אלא שבני אדם הם דפוקים בשכל. ראה את הכתבה של כהנמן שמקושרת ביום. גם את הספרים של דן אריאלי מבהירים את המצב העגום.
ח"ח לתלמה שלא מרחו את הכתב בתגובה שמזלזלת באינטלגנציה.
אהבתיאהבתי
מי שמאמין לחברות ענק ולתאגידים ואוכל את החרא שהם מייצרים, שיבושם לו. אל תצרכו את הזבל שלהם, פשוט מאוד
אהבתיאהבתי
בקריאה רביעית הבנתי מה לא הסתדר לי: אתה לא יחצ"ן, (שימותו), אבל ח"ח לחברה הספציפית הזאת.
העיקר הבריאות.
בעצם לא. העיקר "שלא מרחו אותנו".
אהבתיאהבתי
ולמוכר הפלאפל שלך, שמשנה את הרכב הטחינה, אתה בא בטענות? מקסימום תעבור לדוכן אחר. מאדם מבוגר מצופה שידע לקרוא מה כתוב על אריזות של מוצרי מזון, ולהחליט אם הוא רוצה לקנות את המוצר או לא.
אהבתיאהבתי
מתורמגת=מתורגמת
אהבתיאהבתי
נוהל חניבעל הוא עוד המצאה הזויה של הפיקוד הבכיר של צה"ל שהמציא גם את החידושים בתורת הלחימה כגון "קרב בלימה", קרב "ש בש" וכו'. מעולם בהיסטוריה של צה"ל לא עמד חייל בדילמה שהפקודה באה לפתור. כל מיקרי החטיפה שהצליחו (היו עשרות שכשלו) התרחשו במקום שלא נאכפה משמעת.
אהבתיאהבתי
הפיצה מגיעה עם או בלי פטריות?
אהבתיאהבתי
הכל תוצרת הארץ- כחול/לבן 😆
אהבתיאהבתי
בטור של סייד קשוע החל מתגובה 25 יש דיון משעשע בענייני נתונים סטטיסטיים:)
אהבתיאהבתי
לפני שראיתי את הכיתוב "שידור ישיר מהכור" בתמונה האחרונה, חשבתי שזה שידור ישיר מעצרת האו"ם.
אהבתיאהבתי
טעות מובנת. בשני המקרים מדובר באוסף גברים החושבים שיש להם איזושהי שליטה על נושאים שברומו של עולם.
אהבתיאהבתי
אני לא יודע לאיזה שפל התדרדרה העיתונות בישראל, אם בן כספית, שאחראי לברווז העיתונאי המהדהד ביותר בתולדות מדינת ישראל, ואשר תמונתו יכולה ללוות את ההגדרה המילונית ל"עיתונות מגוייסת" (לעיתים מגוייסת לאופוזיציה, תלוי במצב הרוח של העם בבחירות האחרונות, אבל תמיד דעותיו יהיו צפויות יותר מתנועת גרמי השמים), יכול להצמיד מרכאות לכינוי 'עיתונאי' כניסיון לזלזל בעמית מעיתון אחר, והשמים לא נפלו.
אהבתיאהבתי
דבורית , הכפתור האדום של יגאל בור לקוח מהטריילר של ד"ר סטריינג'לאב אותו שלחתי אתמול לפוסט "טיל בצהרי היום" תחת הכותרת "חיים בסרט"
(אין כאן אפשרות להיפר). לא שיש לי זכויות על הסרט, סתם אורדנונג.
V: למה הכוונה "אין אפשרות להיפר"?
אהבתיאהבתי
סרגל הכלים של הקישור/ציטוט וכו' – נעדר. גם בנוכחי. [מעניין שרוב הבעיות צצות דוקא אצלי:) ]
אהבתיאהבתי
הסרגל לא קיים בגרסה הסלולרית של הבלוג.
לא בשום מצב אחר.
אהבתיאהבתי
גיליתי שבפוסטים קודמים הכל כשורה. התופעה כרגע קיימת בפוסט הנוכחי בלבד.
אהבתיאהבתי
אם זה יעזור לך להבין- מופיע בסרגל רק הערך "סגירת תגים".
————————
V: נבדק בכל הדפדפנים. הכל תקין. אין לנו שמץ של מושג למה זה קורה לך, ואין לפיכך שום פיתרון שקשור בנו.
אהבתיאהבתי
אותו כנ"ל אצלי.
אהבתיאהבתי
הנה צילום של 2 המקרים כפי שזה מופיע כעת. זה קורה מפעם לפעם.
בחלק העליון צילום מסך של סרגל הכלים של הקישור/ציטוט וכו' המלא בפוסט של שישי ולמטה צילום מסך של אותו סרגל מהפוסט של שבת כשהוא קיים רק עבור 'סגירת תגים'.
אהבתיאהבתי
כל הכבוד על המצגת. אותי לימדו שכשיש תקלה קודם כל להוציא את השטקר 🙂
אהבתיאהבתי
"יש גם תת-מדור ששמו מובן לכל: פקשוטים. כולם יודעים מה זה."
אם הכוונה לPACKSHOT, מדוע כותב הצלם PECSHOT? התחכמות פונטית, או איות מאותגר?
אהבתיאהבתי
אם תיכנסי ללינק או תגדילי את התמונה של המדור תוכלי למצוא תשובה
אהבתיאהבתי
הדיונים ב"מעושרות" מעניינים – למרות שאני לא רואה את התוכנית כמובן.
הכל ממשיך בדיוק כפי שהיה לפני המחאה החברתית – המחירים עולים, העובדים מנוצלים והעשירים עושים חיים, מתעשרים עוד וזוכים לסגידה באמצעי התקשורת.
דפני ליף – מי ייגול עפר וגו'
אהבתיאהבתי
סתם, לא התכוונתי לאוורר חשד אמיתי לחרם או מצור.
ותודה, ברור היה לי שאני מפגר ואשה יסודית כמוך לא היתה נותנת למשהו לעבור סתם כך דרך הנפה
תרבחו ותסעדו (נראה לי הכי הפך מחרם)
אהבתיאהבתי
ממצה, כרגיל
אבל האמת שנכנסתי בגלל שיחות רשת על השער של ז'ורנל (סליחה על הביטוי). למה חרם עליו?
מה על השער ומה בינו לבין המודעה האחורית, התוכלי לעזור?
אהבתיאהבתי
מי אמר שחרם עליו? לא אני.
בכל מקרה, השער והדיונצ'יק עליו בפוסט של אתמול.
אהבתיאהבתי