1. נוחי דנקנר כנראה לא היה פה בקיץ האחרון ולא שמע על צדק חברתי, אחרת ספק אם באותו שבוע שבו דווח על קיצוצים במערכת מעריב היה גם דיווח חובה על שטל רז, המנכ"ל החדש, יקבל מענק תמורת הנכונות שלו להיות מנכ"ל מעריב.
ישראל גולדשטיין, המנכ"ל היוצא, הניח שכפי שדנקנר לא עמד במילה ולא השאיר את אבי משולם בתפקידו, גם עתידו שלו בעייתי. אבל השאלה היא לא למה צריך היה להיפרד מגולדשטיין (רמז: ההכנסות המשיכו לרדת ביחס הפוך לדרך המלהיבה שבה גולדשטיין הציג את העתיד בפני הדירקטוריון לפני שקיבל את התפקיד מזקי רכיב). השאלה הגדולה היא מה ההבנה של רז בעיתונות (חוץ מלקרוא עיתונים) ואיזה ארנב הוא מתכוון לשלוף אחרי שהפטנט שלו להגדלת הכנסות בכלל פיננסים היה העלאה אגרסיבית של דמי הניהול.
2. עוד כלי תקשורת שנמצא בצרות כספיות לאורך זמן הוא ערוץ 10, אבל לא ברור לשם מה בכירי הערוץ מנסים לגייס דחיית חובות מחברי הכנסת אם לא ברור מאיפה יוכלו בכלל לשלם את הכסף. ולא, אנחנו לא מתכוונים רק לקרן סינימה או לתחנות הרדיו האזוריות שמנתקות את הזרם לערוץ המפרפר. אנחנו גם לא מדברים על 24/7, הכישלון הכלכלי המהדהד של הקיץ, שאיתן אורבך, גיבורו, התראיין בחמישי האחרון בגל"צ וגם אחרי הסבר אגרסיבי (מדי) של חנוך דאום, לא הבין שהתוכנית היתה קטסטרופה כלכלית.
מי שרוצים דוגמה למצבו הקשה של ערוץ 10 היו צריכים לצפות בחמישי האחרון בשידור משחק הכדורסל של מכבי תל אביב ביורוליג.
כמעט בכל פסק זמן שודר שם פרומו למעושרות ולסדרה אחת אפס אפס. בפעם הראשונה זה היה הגיוני, בפעם החמישית זה היה מוזר ובדקות האחרונות של המשחק זה הוציא את החשק לצפות בסדרה (אגב, מותר להכין שני פרומואים לאותה תוכנית, אבל בערוץ 10 כנראה לא יודעים את זה).
אז ברור שהערוץ אמור לקדם את תוכניות הדגל שלו, אבל הפרומואים צריכים להשתדר בתוספת לפרסומות שמהן מגיע הכסף. אלא שאלו כמעט ולא שודרו לאורך המשחק (כי אין).
ואם כבר מכבי ביורו, אי אפשר שלא להעיר לאלי ישראלי שמשדר בגל"צ את המשחקים בשידור ישיר.
אנא – פחות פרשנות ויותר דיווח על מהלך המשחק בבקשה.
3. סבר פלוצקר פרסם בראשון שעבר מאמר דעה בממון שבידיעות תחת הכותרת "עולם סלולרי חדש". הפרשן הוותיק ניתח את פיטורי העובדים בצפויים בפרטנר בניגוד לניתוח של גיא רולניק. בשל מעמדו הבכיר אפשרו לו לפרסם דברים שחלקם היו בעלי קשר חלקי למציאות. בין השאר כתב פלוצקר "בעבר הגנו על העובדים ועדים ואיגודים מקצועיים. כעת הם חשופים לחסדיהם של הבעלים והמנהלים". סליחה? אם פלוצקר חושב שבפרטנר היה ועד עובדים כוחני כמו למשל בחברת חשמל או בנמל אשדוד, יש לו בעיה מאוד רצינית.
פלוצקר חוזה שתמיכה טכנית תינתן רק במרכזי השירות ולא בעל פה. תנו לנו לחשוב – אם החברה הסלולרית רוצה להקדיש 10 דקות בהדרכת לקוח מתל אביב, האם היא תשכור אולם בקניון, תרהט ותשלט אותו, תשכור/תקנה בגדים לעובדים, תשלם ארנונה, מים, חשמל, כיבוד למבקרים, ניקיון, אחזקה, כמו שחושב פולצקר, או שכדי לחסוך היא תעשה את זה דרך מוקד טלפוני של עובד שיכול לעבוד מהבית ותחסוך את רוב העלויות הנ"ל.
אלו רק שתי דוגמאות, אבל המאמר של פלוצקר רוויי איומים שכאילו נלקחו מדף המסרים של יועץ התקשורת של פרטנר. בשורה התחתונה פלוצקר צודק, פרטנר תפטר עובדים בעקבות הרפורמה בשוק התקשורת, אבל הסיבה היא תאוות בצע של הבעלים שרוצים להמשיך ולקבל דיבידנדים שמנים כדי לממן את הלוואות המינוף המטורפות שבעזרתן רכשו חברות. חבל שגם את הפרט השולי הזה פלוצקר שכח לציין.
4. מדי פעם הטוקבקיסטים תוהים מדוע המדור נקרא "חמש שאלות לתקשורת העוינת". בשבוע שעבר פרסמנו את התשובה אבל המתקפה המאורגנת של התקשורת נגד החוקים האחרונים של הימין, היא ההוכחה הברורה ביותר לכך שיש בארץ תקשורת הומוגנית-ליברלית-אנטי דתיים וימין (שלא לומר תקשורת סמולנית) ברובה.
הנה הוכחה קטנה. ביום שני שעבר רזי ברקאי דן בתוכניתו מה בוער, בגל"צ, באותם חוקים ועדי גרסיאל כבר התייחס לכך במדור ביקורת התקשורת מיקרוסקופ של בשבע.
אבל הנה עוד זווית (דקה 46 של התוכנית) – אפרופו החוק המתהווה שיגביל או יאסור ממשלות זרות מלתרום לעמותות פוליטיות. שלל המרואיינים טענו ש"בחו"ל זה לא נהוג". הכתבת לענייני משפטים, דנה צוק, בדקה ומצאה שבמדינות "שאנחנו בטוח לא רוצים להיות בשורה אחת איתן", כלשונה, כמו למשל אפגינסטן, סעודיה, מולדובה ואריתריאה, יש איסור שכזה.
ברקאי העלה לשידור את ג'יי בושינסקי, כתב CBS בישראל כדי שיספר איך החוק החדש אולי ישחיר את פניה של ישראל בארה"ב. אלא שבושינסקי הסביר בנחרצות איך מי שרוצים לבצע שינוי פוליטי בארה"ב חייבים לקבל מעמד של סוכן זר (!) ולהיות במעקב מתמיד של שירותי הביטחון, ומי שמתחזים לארגוני צדקה, אבל בפועל מבצעים פעילות פוליטית נחקרים על ידי האף.בי.איי.
5. דני שדה כתב ברביעי בממון כמה מאות מילים על כך ששנתיים מאז שחברת התעופה איזי ג'ט הביאה לפה את בשורת הלואו-קוסט היא הטיסה 300 אלף ישראלים, ולפיכך תופסת נתח שוק של 14.5% בקו לבריטניה ו-20% בקו לשוויץ, ושוקלת להוסיף יעדים. יופי, אבל בכמה כסף זה יותר זול?
—-
דבר העורכת המארחת: המדור עבר לפה מ-nrg. כותבים איתו עיתונאים עובדים שאינם יכולים לפיכך לכתוב בשמם. את כל המדורים אפשר למצוא אם תעשו חיפוש (למעלה משמאל) אחר שם המדור, או שתיכנסו ללוח השנה (בטור מימין), ותחפשו אותו בכל יום ראשון.
ולווט אנדרגראונד 
מתוך הסיפא של עוזי וייל
לו הזדמן לי, הייתי שואלת את יורם קניוק: האם היום, במרומי גיל ה-80, ולאחר השבר הגדול עם יהדותך, האם היית מתקן,מוסיף או גורע מהספר?
יתכן שלא. יתכן שהוא רואה את הפרק הנוכחי של היהדות כגל עכור שיעלם באבק ההסטוריה.
אהבתיאהבתי
חשבתי שיש לך קשרים. על כל פנים, אני מקווה שהיהדות לא תיעלם באבק ההיסטוריה ועל כך אין לי בכלל ויכוח אתך, וגם לא עם יורם קניוק. נוחי לך, הגיע השלאפשטונדה
אהבתיאהבתי
שלאפשטונדה?MOI? את כנראה מחליפה אותי עם מישהיא אחרת.
אהבתיאהבתי
לא, אני לא מחליף אותה במישהי אחרת, כבודה במקומה מונח היטב
הגיעה הפסקת צהריים, צריך להוציא את הכלב לריצת בוקר, או חדר כושר, או איך שתקראי לזה
אהבתיאהבתי
BEATS ME
אהבתיאהבתי
עזבו רגע שמאל או ימין ובואו תראו את פרצופם האמיתית של העיתונאים שרואים את עצמם כעיתונאים בכירים: בן דרור ימיני הוזמן לסיור עיתונאים בספרד מטעם אל על. סיור יחצני מביך שאף עיתונאי שמכבד את עצמו לא לוקח. במקום לסרב בן דרור ימיני נסע. הייתה לו גם אפשרות אחרת: הוא יכול היה להעביר את המתנה הנחמדה לעיתונאי אחר שמרוויח הרבה פחות ממנו. זאת הייתה יכולה להיות סולידריות נאה. אבל בן דרור ימיני נסע. כשאתם קוראים את המאמרים המופלצים שלו אל תשכחו את אמת המידה העיתונאית האמיתית שלו. דרך אגב, נסיעה כזו לספרד עולה גג אלף דולר. בשביל זה לצאת כזה קטן?
אהבתיאהבתי
רק תיקון:
בן דרור ימיני לא יכול "לקבל" ו"להעביר", כרצונו.
הנסיעות האלו, ההזמנות לנסיעות, עוברות דרך העורך הממונה, המחליט מי ייסע.
כך לפחות היה בעיתונים שאני עבדתי בהם, בזמני.
אולי היום כל דאלים גבר, יכולהיות.
נכון, הוא יכול היה לסרב (אם אכן טס), ולהציע לעורכיו להעניקה לאיקס.
אהבתיאהבתי
דבורית, הוא גם יכול לקחת חופשה ליום-יומיים ולעשות מה שהוא רוצה.
אהבתיאהבתי
מה שהוא רוצה, לא כשזו נסיעה מטעם עיתון, ז"א כשהוא בכובע עיתונאי מעריב. ממש לא. שאחרת, מה בצע לאל על לשגררו?
כאמור, יש סטנדרטים ונוהלים (או היו).
אהבתיאהבתי
שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל-פְּנֵי הַמָּיִם, כִּי בְּרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ. פרוש: התנהג בצורה נדיבה כי בעתיד תקבל גמול על כך. מקור: קוהלת יא, א-ב
אהבתיאהבתי
פעם היה נהוג להצטרף לוואיטינג ליסט. לפחות בקרב עיתונאיות האופנה והפנאי, אם כי גם עיתונאיות מ"דיעות"ופוליטיקה צ'ופרו בנסיעות כחברות בתא.
אהבתיאהבתי
כעיתונאית פנאי ואופנה, אני ב-waiting list כבר שבועיים ובסוף אשלם מחיר מלא
אהבתיאהבתי
לא רק שהוא טס הוא גם כתב על זה אתמול במגזין של מעריב למקרה שאת לא קוראת את העיתון. שני עמודים שלמים, השקיע יפה אחרי שקיבל נסיעת חינם.
אהבתיאהבתי
פוליצר, מסתבר שעקרון "שלח לחמך" עובד הרבה יותר ממה שזה נדמה
אהבתיאהבתי
לינק
אהבתיאהבתי
קיים סוג רביעי ממנו מתעלם בן-דרור ימיני- ישראלים ממוצא יהודי. סתם, כך יצא.
אהבתיאהבתי
לא התעלם: יהודים ישראלים, לא דתיים, הם יהודים מטעמים לאומיים
אהבתיאהבתי
יורם קניוק הוא יהודי במוצאו, לא ע"פ השקפותיו, ואין לו את הזיקה הנדרשת כדי להימנות על אחת הקבוצות שבן- ימיני מנה.
אהבתיאהבתי
קניוק הכריז על עצמו כ"בן הלאום היהודי", כלומר יהודי "מטעמים לאומיים".
וזה בן-דרור ימיני…
אהבתיאהבתי
תקראי: "היהודי האחרון לא נגמר. הוא מעולם לא נגמר, בשבילי. היהודי האחרון ממשיך גם היום. קורה כל הזמן. הספר ממשיך להיכתב, יהודים ממשיכים לשחק במחזה מיוחד שכתב בוראם, מחזה שסופו ידוע תמיד, אבל כל עוד משחקים אותו, הכל אפשרי", פתח דבר, עוזי וייל, עמ' 14
אהבתיאהבתי
דוגמא נוספת לאג'נדה השמאלנית של התקשורת היא התנגדותה לתיקון לחוק איסור לשון הרע (הצעה שהועלתה גם היא על ידי הימין). לטענתם הדבר יביא לסתימת פיות כי עתה העיתונאי יהיה חשוף לתביעה של 500,000 ש"ח ללא הוכחת נזק במקום ל 50,000 ש"ח.
אלא שמי יעניין בפסקי הדין של בתי המשפט, כולל של בית המשפט העליון, יגלה מספר דברים:
1. בתי המשפט מתייחסים לסכום שנקבע בחוק כרף עליון ולא בהכרח פוסקים אותו לתובע, במקרה והוכיח שהוציאו עליו לשון הרע. ברוב המקרים הסכומים הם הרבה פחות (משהו בין 5000 לבין 20000 ש"ח, אם כי מודה – לא עשיתי ממוצע).
2. גם היום ניתן לתבוע מעל 50,000 ש"ח ללא הוכחת נזק בפועל. למה הכוונה? הוכחת הנזק היא דבר כמעט בלתי אפשרי בתביעת לשון הרע. לך תוכיח כי בעקבות הכתבה ירדו הכנסות (אם מדובר בחברה) או הפסדת הרצאות (אם מדובר למשל באיש בציבור) וגם אם כן, אז עדיין צריך להוכיח שיש קשר סיבתי בין הירידה לבין הוצאת לשון הרע. מה הפיתרון? תובעים "נזק בלתי ממוני" שזה משהו שדומה לעוגמת נפש ואז השופט קובע את זה לפי אומדן בהתאם למעמדו של הניזוק. כך למשל שרנסקי זכה בתביעה על הוצאת לשון הרע בסך של 900,000 ש"ח במחוזי ואחר כך העליון הפחית זאת לחצי מליון ש"ח רק כתוצאה מכך שהשופטים קבעו שמעמדו של שרנסקי לפי פועלו ומעמדו הוא גבוה. מה הראיות שהביאו להוכחת "הנזק בלתי ממוני"? כלום, כלומר הביאו את הידוע לכל, שזה פועלו של שרנסקי.
גם כיום לפני התיקון תביעות של ראש הממשלה כנגד ערוץ 10 למשל הוגשו על סך של מליון ש"ח. האם אתה חושבים שנתניהו יוכיח נזק של מליון ש"ח? לא – הוא פשוט יגיד אני ראש הממשלה, זה פועלי וזה מעמדי ולכן לפי "אומדן דדיינא" (דהיינו שיקול דעת של השופט) מגיע לי מליון ש"ח.
כלומר, גם כיום בנסיבות הקיימות של החוק, ניתן להגיש תביעות בסכומים גבוהים רק כדי להפחיד עיתונאים, תביעות שסבירות גבוהה שאם יתקבלו הפיצוי יהיה גבוה.
3. גם אם החוק יתוקן, ספק אם השופטים יתנו סכומים גבוהים בהרבה ממה שנתנו עד היום, אבל מכיון שהשופטים בישראל קמצנים מאד (אפילו מאד מאד) בכל הנוגע לעוגמת נפש וכו', (וכל מי שהיה בבית משפט לתביעות קטנות בתביעות בעניני צרכנות, יודע את זה, אבל זה כבר עניין לפוסט אחר) אז לא יזיק אם לאט לאט הסקלה תזוז כלפי מעלה בכל הנוגע לפיצוי.
אהבתיאהבתי
ישמעאל זרח, הבל דיברת. אנא עיין בנוסח החוק. הקביעות האקוטיות בחוק הן:
א. בחוק יש קביעה התובעת מהנתבע לפרסם את התגובה המלאה של כל התובעים האפשריים – עניין שלמעשה אין דרך לעמוד בו (מיהם כל התובעים והנעלבים האפשריים? כל מי שאוזכרו בכתבה? כל מי שנוגעים בה גם בעקיפין? כל עובדי משרד התקשורת בכתבה ביקורתית על עצלנות עובדי משרד התקשורת?). החוק מציב כל כתבה, להלכה לפחות, חשופה לתביעה אסטרונומית ללא הוכחת נזק.
ב. בחוק יש קביעה כי אם לא ניתנה אפשרות לפרסם את התגובה המלאה הנתבע יימצא חייב בדין מתוך עובדה זו בלבד ויצטרך לשלם סכום של 1.5 מיליון שקל, כשלבית המשפט למעשה אין שיקול כאן – זו קביעה טכנית שבאי אפשור תגובה כבר מוגמר עניין לשון הרע והקנס.
ג. אין אח ורע לתביעה בשיעור כזה – שיעור פלילי חריף – במשפט אזרחי שבו דיני הראיות במובן הפלילי לא תקפים (מאיפה הבאת את עניין הוכחת הנזק והקושי בו? הרי השופט יכול להכריע בנושא זה על פי שיקול דעתו, גם בלי ראיות). החוק משית ענישה פלילית חמורה יותר מזו שבהוצאת דיבה על לשון הרע.
ד. בדין אזרחי, הדבר הראשון שאומר השופט למדיינים, בדרך כלל, הוא ללכת לפשרה. במקרה של 50 אלף שקל, זה בדרך כלל נגמר בכמה אלפי שקלים, אם בכלל. במקרה של 500 אלף שקל נכנסים עורכי דין לסיפור והפשרה הופכת לעניין של עשרות אלפי שקלים במקרה הטוב. האפקט המצנן חריף מאוד.
ה. זה לא עניין של אג'נדה שמאלנית של התקשורת – ההתנגדות היא מזימה של בעלי המוח והשכל הישר.
אהבתיאהבתי
חבל על הויכוח. ניתן לומר, אולי, בראיית דובות אלישע, שמטרת החוק האמיתית היא ליצור פרנסה לבלוגים בחו"ל ואז באמת יהיו שמועות, שקרים, השמצות ומה לא עוד. עמותות שהעבירו כסף לישראל בכל מיני הסברים יממנו בלוגים אלו. אז 120 החכמים יחוקקו עוד חוקים ועוד חוקים ובסוף נמצא עצמנו
היכן שלא טוב להיות.
באשר לראיית דובי אלישע. ראה מלכים ב' פרק 2 פסוקים 23-24. אלישע עולה מיריחו לבית אל.
יוצאים לקראתו ילדים ומתקלסים בו: "עלה קרח" "עלה קרח". הוא מקלל אותם. יוצאות מיער שתי דובות ומבקעות מהם 42 ילדים. על זה נאמר: נפלאות דרכי האל בדרכו להאכיל את הדובים.
אהבתיאהבתי
עובר אורח, עוד לא התאוששנו מ
והנה אתה מספר על 42 ילדים מבוקעים 😕
אהבתיאהבתי
מאמא בוב, עוד לא נרגעת ? את עדיין בעניין הזה ??
http://www.medethics.org.il/articles/misc/motar.asp
אהבתיאהבתי
מחכה בקוצר רוח לסיפור של מחר.
אהבתיאהבתי
שלום
דווקא יש לי סיפור
נורווגי על הטרול
ושלושת התיישים.
אבל הוא רק לילדים
טובים. בהזדמנות
אספר.
אהבתיאהבתי
הידעת שבנורבגיה קיים כביש תיירותי בזכות השיפועים החדים שלו
Trollstigvegen , ובכביש קיים תמרור עליו כתוב:"זהירות טרולים לפניך"! ?
אני שוקלת לאמץ את הרעיון.
אהבתיאהבתי
הנה השלט
אהבתיאהבתי
אורי, אם זה נוסח התיקון המדובר, אתה מטעה. אם אני טועה ויש לך קישור אחר, אנא הבא אותו.
כל הסכומים המדוברים (כולל ה-1.5 מיליון) הם סכומים מקסימלים, לא אוטומטיים ולא טכניים.
הנושא של חובת פרסום תגובה – מדובר בפרסום תגובה לאחר פניית הנפגע בעקבות פרסום הדיבה. מן הסתם, התובע יהיה צריך להוכיח שהנתבע לא הסכים לפרסם את תגובתו. מכאן שאין צורך לחזות מראש מי הנפגעים ולאסוף את תגובותיהם. אתה עלול להיתבע לפי הסעיף המחמיר רק אם סירבת לפרסם את תגובת הנפגע לאחר שזה פנה אליך בעקבות פרסום הדיבה.
מה שאני לא מבין בכל הסיפור הזה זה שאם המקסימום בחוק היום הוא 50-100 אלף ש"ח, איך אילנה דיין חוייבה לשלם 300 אלף ש"ח לסרן ר'. יכול להיות שהשופטים יודעים לעקוף את המקסימום ע"י הכללת סעיפי חוק אחרים? אם כך, כל הויכוח היום הוא סתם סמנטי, מעין משחק של למי יש יותר גדול, ובפועל המצב לא ישתנה (כל שופט יפסוק איזה סכום שנראה לו לנכון למקרה, ללא שום מגבלה של מינימום/מקסימום או סכום אוטומטי כלשהו).
אהבתיאהבתי
שועלן, יש הבדל קל, ולכאורה חשוב, בניסוח בין נוסח זה לנוסח הראשוני שהעלה יריב לוין (פ/2584/18) אבל בשניהם העקרון זהה.
בנוסח המקורי נכתב "להוסיף את תגובתו המלאה לפרסום בתוך זמן סביר" ואילו בנוסח הנוכחי נכתב "לפרסם את תגובתו המלאה על הפרסום בתוך זמן סביר." השינוי כאן הוא כביכול משמעותי, שכן הוא הופך את התביעה מתביעה להוסיף תגובה מלאה לגוף הדברים נשואי התביעה עם פרסומם לתביעה להוסיף תגובה בכל אורך רצוי לכל אדם החש נפגע מן הדברים אחרי פרסומם.
כלומר, סעיף הענישה 9.א.2 – שהוא אחד הסעדים המרכזיים של פיצוי ("על פרסום תיקון או הכחשה של דבר המהווה לשון הרע או על פרסום פסק הדין, כולו או מקצתו; הפרסום ייעשה על חשבון הנאשם או הנתבע, במקום, במידה ודרך שיקבע בית המשפט.") הופך סעיף שהנתבע חייב לעמוד בו גם אם טענתו היא "אמת דיברתי" והקנס – בסכום כלשהו, שלא יעלה על 1.5 מיליון שקל ולפי היגיון דומה לא אמור לפחות מסכום של 300,000 שקל – הוא על השאלה הטכנית הטהורה הזו.
בפועל – במציאות – ההבדל מטשטש וההבחנה בין עם פרסומם/אחרי פרסומם נוגעת רק לבלוגרים ולכל מי שאינו חייב ביידוע מראש. עיתונאי, לדוגמה, חייב לקבל את תגובתו של נשוא פרסום מראש. בימינו, פעמים רבות, הוא נפגש עם נשוא הפרסום כשזה מלווה בעורך דין עוד בעת כתיבת הכתבה, וכמעט ללא יוצא מן הכלל נשוא הכתבה יכול לומר עוד טרם פרסומה כי הוא מבקש להגיב לה. לא לגמרי ברור מנוסח החוק מה הכוונה ב"זמן סביר" ולמי מכוונת שהות זו. דומה שהיא כוונה תחילה להגביל את הזמן שיכול להשתעות תובע פוטנציאלי לפני שיפרסם את תגובתו, או לזמן שיכול הנתבע הפוטנציאלי להשתעות בין מועד הפרסום למועד התגובה.
כך-או-כך, החוק קובע כך:
א. לתובע פוטנציאלי ינתנו סעדים בעלי ערך כספי (לעתים נכבד – הקראת תגובה שאורכה חמישה עמודים בטלוויזיה, לדוגמה) על חשבון הנתבע – גם אם לא הוגשה תביעה וגם אם כל דברי הנתבע אמת.
ב. גם אם הפרסום היה נכון וראוי, אמת או בתום לב או במסגרת המותר, עוד לפני הדיון בכל אלו, אם סעיף א' אינו מתממש הנתבע נמצא חייב בקנס של 300-1500 אלף שקל, לפי שיקול דעת לא ברור (ככל הנראה, אם הנתבע יידע כראוי ואם הזמן עד לפרסום היה "סביר") – ואף זאת בלי שהתובע נדרש להראות שיש בדבריו משהו. למעשה, גם אם דברי הנתבע אמת-לאמיתה, הוא חייב יהיה לשלם את הקנס. בפועל, זה מרוקן את הגנת אמת הפרסום (סעיף 14) והגנת תום לב (סעיף 15) מתוכנם.
אהבתיאהבתי
א. שוב, זה לא 300-1500 אש"ח, זה 0-1500 אש"ח. החוק לא קובע מינימום, וזה יכול להיות גם 1 ש"ח (והיו מקרים כאלה בעבר). בהיכרותך עם השופטים בארץ, אתה באמת חושש שמישהו יחוייב לשלם 1.5 מיליון ש"ח על דיבה? אם מקרה כזה אכן יתרחש, כנראה שזה מגיע לו.
ב. הנושא של חובת פרסום תגובה מלאה הוא אכן מופרך, יש לנסח מחדש בלשון ה"סבירות". בכל מקרה, כמו שכתבת, זה המצב גם כיום בפועל באמצעי התקשורת (חובת הבאת תגובה), כך שלא מדובר בשינוי קיצוני (בכפוף לתיקון הניסוח). לגבי פייסבוק/טוקבקים וכו' – אני רוצה לראות תביעה שכזאת.
אהבתיאהבתי
ולגבי הפרשנות שלך שלפיה מספיק שלא פרסמת תגובה וכבר אתה חשוף לתביעה של 1.5 מיליון ש"ח גם אם עומדות לצידך הגנות חזקות מפני תביעת לשון הרע – אני לא מסכים איתה.
אין לי רקע במשפטים, אבל להמיטב הבנתי, סעיף זה נכנס לפועל רק במידה שהורשעת בלשון הרע (לפי המבחנים הקיימים כבר כיום), ורק אם כך, הסכום המקסימלי לפיצוי יוגדל עד לכדי 1.5 מיליון ש"ח.
שים לב שסעיף 7א' מתחיל במשפט "הורשע אדם בעבירה לפי חוק זה", כלומר קודם יש מבחן הרשעה, ורק אז סעיף 7א' מדבר על גובה הפיצוי המקסימלי, המשתנה לפי קיומה של כוונה לפגוע (ואז זה כפול מהבסיס), ולפי ההצעה החדשה, יוכל להגיע לעד פי חמישה מהבסיס במקרה שלא ניתנה אפשרות תגובה.
אהבתיאהבתי
שועלן,
העלית שתי נקודות:
כתבת: "זה המצב גם כיום בפועל באמצעי התקשורת (חובת הבאת תגובה), כך שלא מדובר בשינוי קיצוני (בכפוף לתיקון הניסוח)" – המצב היום הוא שאמצעי התקשורת תמיד מבקש תגובה ובדרך כלל חייב בפרסומה. כאן נקבע שכל מי שמפרסם חייב להציע אפשרות תגובה מלאה, כשאורכה הוא לפי בקשת נשוא הדברים. זה שינוי די מהותי, אבל ניחא, לא זו הנקודה החשובה.
עוד כתבת: "אין לי רקע במשפטים, אבל להמיטב הבנתי, סעיף זה נכנס לפועל רק במידה שהורשעת בלשון הרע (לפי המבחנים הקיימים כבר כיום), ורק אם כך, הסכום המקסימלי לפיצוי יוגדל עד לכדי 1.5 מיליון ש"ח" – זה אינו נכון, להבנתי.
החוק מפריד בין שלושה סוגי עבירות: א) עבירה של פרסום לשון הרע, ב) עבירה על פרסום לשון הרע שיש בה כוונה לפגוע, ג) ומעתה גם אי עמידה בחובת פרסום תגובה. סעיף ג' אינו תלוי בהוכחת א' או ב' והוא עבירה נפרדת.
כדי להבהיר: ראשית, החוק קובע כבר היום בסעיף 12 כי על מפרסם לשון הרע שנמצא חייב לפרסם התנצלות או תיקון. לכן, לא ברור הצורך בחזרה על הדברים – הרי מי שנדרש על-ידי בית המשפט לפרסם ממילא חייב לפרסם תיקון.
שנית, בין פרסום משהו שיש או אין בו לשון הרע לבין מועד הגעה להסכם או פסק דין יש פער זמנים ניכר – לרוב, שנים – ולכן, אם החובה לפרסם תלויה בהרשעה, הרי שבכל מקרה היא תתקיים רק שנים אחרי הפרסום – ולכן דרישת הזמן הסביר אינה מסתברת בשום אופן.
שלישית, ידוע כי יותר מ-95 אחוז מכלל מקרי הוצאת לשון הרע מסתיימים או ללא הליך בבית המשפט (פשרה מקדימה) או בפשרה או הסכמה כלשהי המתבצעת לפני שנידון המקרה כלל. כמעט כל המקרים האלו, להלכה לפחות, לא יחייבו לפי פרשנותך פרסום של תגובה.
הסכנה החמורה ביותר שאני רואה כאן, מכל מקום, היא כניסתם של עורכי דין המתמחים בתביעות-לשם-פשרה. כמעט כל המקרים בתחום פרסום לשון הרע שיש בהם ממש מסתיימים בתשלום ה'מעוגן' לסכום התביעה "ללא הוכחת נזק" – כלומר, בטווח שבין 15-25 אלף שקל. האפשרות לתבוע תביעה-לשם-פשרה עם סכום ראשוני של 300 אלף יכניס למשחק עורכי דין המתמחים בכך והם שיצרו את האפקט המצנן החמור ביותר.
אהבתיאהבתי
בהחלט יכול להיות שהפרשנות שלך לסעיף התגובה היא הנכונה, ואני מסכים שמדובר בסעיף בעייתי שדרוש לכל הפחות לשנותו, ואני שם את הכסף שלי על כך שהוא אכן לא יעבור קריאה שלישית כפי שהוא מנוסח כיום.
לגבי חוסר המשמעות בפועל של כל התיקון הזה, והיות המהומה רבה על לא מאומה, ראה את הפוסט של דן אבי יצחק שהובא בפוסט של היום.
אהבתיאהבתי
אני בהחלט מזדהה עם אזהרתו של דן אבי-יצחק מפני הבורות. הנה, כשלתי בה אני.
בסעיף 7 א' נקבע "הורשע אדם בעבירה…" – מכאן, שאדם נמצא חייב בעבירה פלילית (פרסום לשון הרע בכוונה לפגוע) ואילו התיקון שנוסף בסעיף ג' הוא "במשפט בשל עוולה אזרחית" – כלומר, משפט אזרחי (שבו אין הרשעה כלל) – ומכאן, שתי הסוגיות נפרדות ושונות זו מזו.
יוצא מכאן שכל הדיון שלנו כאן היה מיותר.
אהבתיאהבתי
תשמע, לפחות אנחנו ניסינו והשקענו קצת זמן ומחשבה (כשבמודע אנחנו ניגשנו לנושא הזה מתוך בורות בתחום).
התקשורת לעומת זאת היתה עסוקה בקמפיין טרור, ומדהים לראות לאחור כמה משפטנים בעלי שם סיפקו לה תחמושת, שעכשיו מסתבר שהיא ח"ק.
אהבתיאהבתי
הטעון של ברקאי שהחוק "ישחיר את פניה של ישראל בארה"ב" מגוחך במיוחד.
הצבור האמריקני מתעניין במשבר הכלכלי ובעונה המופלאה של ארון רודג'רס, לא במה שגלאון אמרה אתמול לאלקין. אפילו מלה אחת לא היתה נכתבת על החוק הזה לולא היו אותן עמותות בדיוק דואגות למסע תעמולה בתקשורת האמריקנית, תוך ניצול הבורות של העתונאים בקורה בישראל (וברמת העתונות בישראל – ברקאי למשל היה נזרק מכל כלי תקשורת אמריקני רציני כבר חמש פעמים לפחות) כדי לצייר תמונה של מדינה על סף הפאשיזם.
החוק לא ישחיר את פני ישראל, העמותות ישחירו את פני ישראל. זה מה שהם עושות כל השנה ממילא.
אהבתיאהבתי
המאבקים על שירת נשים לא ישחירו את פני ישראל בארה"ב, שם בכלל עסוקים בלהתווכח על יכולתו של טיבו.
זה אתר הארץ באנגלית המכפיש את שמה של ישראל.
אהבתיאהבתי
שאלתי על שינוי פוליטי ב*ארה"ב*. מה הקשר לתשובה שלך שמדברת על שינוי פוליטי בישראל?
אולי כדאי שאנסח את השאלה מחדש. כתבתם: "בושינסקי הסביר בנחרצות איך מי שרוצים לבצע שינוי פוליטי בארה"ב חייבים לקבל מעמד של סוכן זר". אז אני שואל: מה משמעות של שינוי פוליטי בארה"ב בהקשר הזה? מתי מחויב אדם לקבל מעמד של סוכן זר?
ובלי תשובות על ישראל בבקשה. השאלה היא בקשר לארה"ב. מדינה אחרת 🙂
אהבתיאהבתי
נסה בשגרירות האמריקאית.
אהבתיאהבתי
מעדיף לשאול את מי שהשתמש בציטוט של בושינסקי כחיזוק לטענתו.
אהבתיאהבתי
מי שמייצג מדינה זרה, חייב ברישום ברשימת סוכנים זרים, עניין טכני בעיקרו, ולא קשור לנושא, מאחר ועוסק בלוביסטים וכד' ולא בNGO.
החלק השני של שנוי פוליטי, מתיחס בכלל למעמד המיסוי של הארגונים, אוסר עליהם פעילות פוליטית ישירה. מאפשר לקדם עמדות כמו זכויות אדם בעד ונגד הפלות וכו'.
ממשלת ארה"ב תומכת בעמותות וארגונים שונים ברחבי העולם. בקיצור הכל הבבל"ת הרגיל.
איסור קבלת תרומות ע"י ארגונים לא מפלגתיים ממדינות ידידותיות, הוא חריג. כמובן מקובל במדינות החושדות בכל מדינה זרה.
אהבתיאהבתי
תודה.
אהבתיאהבתי
"מי שרוצים לבצע שינוי פוליטי בארה"ב". אפשר לדעת מה הכוונה בביטוי 'שינוי פוליטי' במשפט זה?
אהבתיאהבתי
הכוונה לביטול ליגת ה NBA וכיו"ב.
אהבתיאהבתי
מדינות שרוצות לבצע שינוי פוליטי בישראל, אלו מדינות שחושבות שרוב הישראלים הם חבורה של מפגרים ולכן הם לא מצביעים למרצ וחד"ש. אי לכך, המדינות האלו משקיעות עשרות מיליוני דולרים בשנה, בעמותות שמאל ובעמותות זכויות אדם, כדי שאלו ישמיצו את ישראל בעולם, יגדילו את הלחץ הבינלאומי על ישראל וייכפו על תושבי מדינת ישראל להצביע למפלגות שהמצע שלהן נודד שמאלה, בניסיון להקטין את הלחץ הבינלאומי. קאפיש?
אהבתיאהבתי
זה רדיו?
אהבתיאהבתי
סליחה על ההתקטננות, אבל רק לי נראית מופרכת הכותרת של טמקא מהצהריים: "חי: שלושה הרוגים בכיכר תחריר"?
אהבתיאהבתי
כנראה שמדובר בעורך HP עם חיבה למשפט האלמותי "קרמבו, סבתא חיה מתה!"
http://he.wikiquote.org/wiki/%D7%9E%D7%91%D7%A6%D7%A2_%D7%A1%D7%91%D7%AA%D7%90
אהבתיאהבתי
עדכון: בוויינט הורידו את הכיתוב "שידור חי".
אהבתיאהבתי
חשדתי מהתחלה שאתה בעצם מוטי בננה !
אהבתיאהבתי
כל הארץ של סופהשבוע היה מלא-מלא באבל הבלים סביב ניתוקם של הארגונים הלא ציוניים מחבל התבור שמקושר למדינות אחרות.
אלון עידן לדוגמא – ?WhooTF תוקף את עירית לינור על עצם השתתפותה במילה האחרונה ועל תשובתה סבבה לגבי הגבלת האנטי-ציוניים.
בערך 500 מילה על האייטם הזה.
אהבתיאהבתי
שוב היונה הזאת, עם שגיאות כתיב ואי רציפות בחשיבה, מישהו מבין מה הוא אומר ?
אהבתיאהבתי
גברת יונה,
הגיע הזמן שתעקבי אחרי הקונטקסט.
לידיעתך-אפילו בכנס ה____, הנמוכה שלא ממצמצת עם ה____ ה ע נ ק אמרה שהתקשורת צריכה לשאול את עצמה האם נהגה איפה ואיפה והאם טעינו והאם ובמידה -ובינתיים עייפה אותנו לאללה, כי מרוב ניתוח זהיר שמעיד על מודעות עצמית ושימור ה____מפני הבעת דיעה נחרצת למען עתיד כלכלי טוב יותר, יצא לה מסר פולני.
בתגובה הקודמת שלא הבנת, רק החזקתי- החריתי אחריה, אם כי- אולי בוזמנית! וציינתי שבמוסף של ה א ר ץ התבכיינו כמו תינוקות שלקחו להם את המוצץ. כולל בעיטות הסרק לתקרה והיבבות.
ואם עדיין לא הבנת כנראה שאמש'לך בכלל טריסטרמית וכדאי לך להבדק בהקדם. בלי עוף-פנס.
אהבתיאהבתי
משבוע לשבוע המדור הזה נראה כמו סאב-טור של קלמן ליבסקינד.
אהבתיאהבתי
משבוע לשבוע אנחנו יושבים לבד, בחושך, שותים מים מהברז ומבכים על לכתם בטרם עט ועת של הלל, שועלן ועוד כמה מגיבים איכותיים. אבל ככה זה בחיים, כשאין כסף לשלם לכותבים איכותיים, נאלצים להתפשר אפילו בגזרת הטוקבקיסטים.
אהבתיאהבתי
הגיע הזמן, באמת, לקחת פסק זמן בחושך עם הברז וכו'. לעבוד על שיפור הלוגיקה, גמילה מהנטיה המגזרית להתחכמויות מילוליות. בקצב ההדרדרות תגמרו כמו היונה המעפנה.
אהבתיאהבתי
ישר כח, בלי התחכמויות לוגיות מתנשאות ובלי היונה המעפנה
אהבתיאהבתי
אתה טועה וחבל, אומרים בן דרור ימיני, לא כמו שכתבת
אהבתיאהבתי
עזבו ארה"ב. כבר אמרתי שיש לי גישה למתחולל בנורווגיה. כאן מדובר בפרות קדושות כמו חופש דת וזכויות מיעוטים ושאר דברים שאסור לגעת בהם אז הנה:
Foreign Minister Will NOT Permit Saudi Arabia To Finance Mosques in Norway
Norway: No Saudi mosques, as long as there's no freedom of religion in Saudi-Arabia
The Saudi Arabian government and wealthy Saudi individuals want to build mosques in Norway for tens of millions. They are legally entitled to do so, according to Norwegian law for financially supporting religious communities, but the large sum means that the government will have to approve the financial support.
The foreign office is not only refusing to approve the funding. In a response to the Tawfiiq Islamic Center, the ministry wrote that it would be 'a paradox and unnatural to approve funding from sources in a country which is not open to religious freedom."
The Norwegian Minister of Foreign Affairs Jonas Gahr Støre told VG: "We could have just said no, in principal the ministry doesn't approve such things. But when we were first asked, we used the opportunity to add that an approval would be paradoxical as long as it's a crime to establish a Christian community in Saudi Arabia."
אהבתיאהבתי
מעולה.
אם להשתמש בלוגיקה של הנורווגים, עלינו לא לאפשר העברת כספים מממשלת נורווגיה לארגוני NGO בישראל כי יהיה זה פרדוסקלי ולא טבעי לאפשר העברת כספים כאלו ממדינה שלא מאפשרת זאת בתוכה.
אהבתיאהבתי
לא היינו מנסחים את זה טוב יותר. תודה לעובר אורח ולשועלן
אהבתיאהבתי
אה, ותודיעו לקרן החדשה שבמודעה הבאה שלה שמברכת את ממשלת ישראל על הצטרפותה למדינות ה"נאורות" שלא מאפשרות למדינות זרות לבחוש בתוכן להוסיף את דגל נורווגיה.
מעניין מה הנורווגים היו אומרים על מהלך ישראלי דומה. צבועים.
אהבתיאהבתי
אכן (שוב) מורי ורבי
אהבתיאהבתי
לא כך, כל זמן שהנורווגים לא מממנים תנועת שלום עכשיו באירן אין להם זכות מוסרית/הגיונית
לממן תנועת שלום עכשיו בישראל.
אהבתיאהבתי
להרגיע את הרוחות.
אם הייתי מביא מאמרותיו של הנ"ל על ישראל ההתלהבות הייתה פוחתת.
חוקים דומים יש בבריטניה, קנדה ועוד ארצות מכובדות. אף אחד לא טרח
לחפש. הבעיה בעיתונות על עצים מתים היא שטחיות, עצלנות, יומרנות
וסתם טפשות. נקווה שמכאן תצא הפינגטון הישראלית + כמובן עם הכסף
והכל.
אהבתיאהבתי
מעניין. אתה צודק לגמרי בעניין העצלנות והיומרנות.
האם תוכל להביא סימוכין לחוקים דומים מהארצות שהזכרת.
מצד אחד, יש לי בעיה עם בחישה של מדינות זרות בענייניה של ישראל (לא מכיר מדינה אחרת אשר בענייניה בוחשות כך מדינות זרות). מצד שני, איסור גורף גם הוא בעייתי. מצד שלישי, אם היינו לוקחים את החוק האמריקאי, היתה קמה זעקה גדולה יותר: "סוכן זר? אנחנו?", "שהשב"כ יבדוק? אותנו?" וכד').
מה שהכי מפריע לי היא זילות המונח "דמוקרטיה". לא. איסור על תרומות ממדינות זרות לארגונים כאלה ואחרים אינו מהווה כל פגיעה בדמוקרטיה. השיח בעניין הוא לגיטימי לחלוטין, משני הצדדים, וחבל על השימוש ב"זאב זאב". איש מאלה שזועקים על הפגיעה בדמוקרטיה לא יאמר ששוויץ (צריחי מסגדים), למשל, איננה דמוקרטיה,או דנמרק והולנד (חוקים כנ"ל על הפרק), בלגיה (רעיונות כנ"ל, הפסקת מימון מסגדים), צרפת (התערבות בלבושה של האזרחית), נורבגיה… ועוד לא דיברנו על חוקי ההגירה במדינות הנ"ל ועל הגירוש הסיטוני מהן. זוועה.
אהבתיאהבתי
שלום ושוב תודה על התיקון של מקור קודם.
הבאתי כאן שתי הפניות. אחת מחוק הודי והשנייה מאמר שנכתב כנראה לקורס באוניברסיטת ייל בארה"ב. המאמר עוסק בעניין שלפנינו ומי שירצה יוכל להפיק ממנו גם תובנה וגם חומר למאמר בעברית. בשניהם חומר על הנושא מארצות שונות. זה לקח בערך 20 דקות בגוגל. כל כתב צעיר או לא בעיתון יכל לעשות זאת. אי העשייה הזלזול בקוראים והפיכת "הארץ" מכלי להפצת ידע למכשיר תעמולה מטרידים ומצדיקים את מילותי החריפות. על דמוקרטיה אכתוב בפעם אחרת.
שוב תודה עבור תשומת לבך.
http://www.rbi.org.in/scripts/NotificationUser.aspx?Id=5131&Mode=0
יש ללחוץ כדי לגשת אל cdp915.pdf
אהבתיאהבתי
הבאת מקור שעוסק במפלגות, לא רלוונטי, זה החוק גם כיום. אל תקלל סתם אחרים.
אהבתיאהבתי
הנה ציטטה מהחוק ההודי. אתה טועה וחבל.
foreign inward remittances for onward credit to the accounts of associations/organisations in India.
אהבתיאהבתי
א. התיחסתי למאמר בייל.
ב. החוק ההודי כלל לא רלוונטי, עוסק בצורך להרשם לצורך קבלת כספים מחו"ל ללא קשר לממשלות. תקנה מוניטרית שראשיתה במצב הקפאת הכספים שחלה בתקופה זו בהודו.
אהבתיאהבתי
זו כבר התנצחות
לא דיון.
המאמר מייל
דן במפורש
בכל מיני
ארגונים
לא רק
מפלגות.
איני מתכוון
להיכנס
להיסטוריה
מוניטרית
ופיסקלית
של הודו.
זה החוק.
כל אחד יכול
לקרוא.
אתה אומר
לא נוגע
אני אומר
נוגע.
צריך
ע"ד
הודי.
אהבתיאהבתי
ימיני כתב על כך יומיים קודם.
אהבתיאהבתי
לא ידעתי על כך ואני מתנצל. בכל מקרה אני לא בסדר. אבל
כבר הראתי כאן שיש לי קשר לעיתונות הנורוגית ואני מקווה
שיאומן לי שלא העתקתי ממנו. תודה, באמת, על התזכורת.
אהבתיאהבתי
מעניין שלצורך העמדה שלו (יש להעתיק מנורווגיה) הוא לא הולך all the way ולא מזכיר את התמיכה הרבה של נורווגיה בפעילות אנטי-ישראלית, ולא עושה את ההבחנה המתבקשת בין תרומה להקמת מסגד לבין תרומות לפעילות פוליטית בשירות האויב.
הוא גם טועה בפרטים בעניין לנדו. הוא היה רק שבוע בכלא והוחלט לנכות מחצית משכרו של אותו שבוע, לא מחצית משכרו החודשי. הוא גם מתעלם לחלוטין מהטענה של לנדו כי עסק במחקר בכלא, ולכן האנלוגיה שלו לא טובה.
אהבתיאהבתי
אַזוי ער געזאגט.
אהבתיאהבתי
ימיני אכן טעה בתקופת המאסר ובגובה הנכוי, אך הציטוט מהתקשי"ר עומד בפני עצמו. השאלה אם חקר או לא חקר אינה רלוונטית: "לא תשולם משכורת בעד תקופת מעצר או מאסר".
פשוט.
הוא מוסיף "בישראל צמח זן מאוד מיוחד של שמאלנים מפונקים. אמן אחד קורא להחרים את עיריית ת"א, משום שהיא על שטח פלסטיני כבוש, אבל גם מקבל פרס מאותה עיר. מבחינתו זה בסדר. סרבן נשלח לכלא צבאי, אבל הוא וחבריו דורשים תשלום." ועל כך אני יכול לומר רק "אמן".
אהבתיאהבתי
אשלה לגיבורים האלמוניים: כאשר בעל חברה מפטר עובדים הוא קפיטליסט חזירי. מה הכינוי הראוי לאותו בעל חברה כאשר הוא שוכר את אותם עובדים?
אהבתיאהבתי
המממ…. כשהוא שוכר אותם ב 22 ₪ לשעה – קפיטליסט חזירי.
אהבתיאהבתי
הפינה האהובה עליי 🙂
אהבתיאהבתי
חן חן חן:)
אהבתיאהבתי
מה מונע כיום מחמש שאלות לכתוב בשם מלא לאור היום?
אהבתיאהבתי
חוזה העבודה שלהם ב-נרג', מה לא ברור כאן?
אהבתיאהבתי
היא הנותנת.
אהבתיאהבתי
נובמת, הם לא רוצים לעזוב עבודה מסודרת ומצ'ופרת ויש להם ערב אחד בשבוע לצאת ולבלות
אהבתיאהבתי
לא ידעתי שבנרג' משלמים כל כך טוב. עני מיד שולח סי.וי
אהבתיאהבתי