סתוונית החורש/ דוכיפת בהרים/ כלנית מחכה מאוד לשמוע את הסיכום החודשי שלי. אין לי כל כך מושג למה, שהרי אני לא מתערטלת בו ככל הידוע לי. לא במובן המקובל בכל אופן.
למען הסדר הטוב והסתווניות, תזכורת: אני כותבת את הסיכום החודשי בקביעות ביום האחרון של כל חודש, בסופו של יום, כלומר אחרי הפוסט היומי. אפשר לחפש אותו תחת ולווט העצמאית, דו"ח חודשי (חיפוש למעלה משמאל).
והנה חידוש (לא היה אף חד עין שראה?): הסרגל העליון (זה שמתחת לשם הבלוג) מלא וגדוש, ואפשר למצוא בו עכשיו בקליק פוסטים אורחים ואצבעות שחורות, חמש שאלות ודו"ח מיוחד (הכולל פוסטים מבצעיים בהם אני יוצאת ללייב בלוגינג או מתנפלת על נושא, וגם את הדו"ח החודשי).
ולחודש. כלומר לסיכומו. הוא התחיל בפוסט נלהב שלי על כך שבגל"צ, דו"צ ובבמחנה יש הומוגניות גדולה מדי. קראתי לגיוון אנושי, ואפילו לגיוסו של צה"ל למען איתור מועמדים ראויי קידום הרבה הרבה לפני הגיוס. הפוסט נכתב בחיבה גדולה והתרגשות אמיתית לכל ומכל מי שפגשתי בקורסים בהם ביקרתי. אלא שבאופן מוזר כמה מחניכי הקורסים קראו בו דברים שלא כתבתי.
הפוסט עתיר הבאזזז ביותר בתקופה האחרונה, שקראו אותו כנראה הכי הרבה אנשים, וקיבל הכי הרבה לייקים מאז ראשית תולדות הלייקים בבלוג, נכתב ביום שישי האחרון: גם אני רוצה מיליון וחצי ש' בבנק כמו שיש לאורלי קסטל-בלום.
זה דרמטי, מאחר שבאופן מסורתי ימי שישי הם הימים החלשים בבלוג מבחינת מספר גולשים. אנשים לא עובדים, יוצאים מהבית לבילויים ולסידורים, מה יש להם לשבת מול המסך ולקרוא את כל מה שהם רוצים לשכוח?
כך שאם עד יום שישי האחרון הייתי מוכנה לקבל את ההצעה לא לכתוב ביום שישי (עוד אני תרה אחר יום חופשי), הנה באה הוכחה הפוכה, שאם אני כותבת פוסט-נושְאי עתיר עניין, הרייטינג מזנק פלאים. אלא מה, אני לא יכולה לכתוב כל יום פוסט כזה, גם לא פעם בשבוע אלא אחת ל.
בעבר הייתה מסורת בבלוג: פעם בשבוע הייתי נוטשת את העיתונים וכותבת על נושא כללי אחר. מתישהו זנחתי אותה, כבר לא זוכרת למה. אולי הייתי תחת הרושם שכו-לם רוצים לראות את הכותרות היומיות. בקיצור, הדילמה בעינה.
שישי הוא היום הכי עמוס שלי ברגיל, כי אני גומרת לכתוב, אצה ליוגה, נוסעת לפ"ת וחוזרת בלילה לסביוני ג'אפה עלית, כך שחצי יום חופשי יכול להיות הקלה לא קטנה. טוב, לא יודעת, נראה.
מה עם כסף? נו, לא משנה. יהיה בסדר. ותודה רבה רבה לכל התומכים בבלוג. אני מנג'סת להם מדי חודש עם תודה אישית, והנוכחים צריכים לזכור: אלמלא האנשים האלו היו משלמים, הבלוג לא היה קיים, חד משמעית.
לאור כל התהפוכות הכלכליות ותקשורתיות שכולנו רואים, קוראים ושומעים ביום יום, אין לתאר את האושר בחופש המוחלט שאתם מעניקים לי. מקבץ, קהילה קטנה שמאפשר/ת לי את החירות הגדולה לא לעבוד תחת אף אחד, אלא תחת הרבה אנשים, שכל אחד קובע כמה אני שווה לו. זה מדהים, נשגב אפילו, ואני מאושרת באופן שאין לתאר מהפורמט שיצרתי איתכם ובזכותכם. אין ספק: המודל עובד.
אז נכון, אני צריכה לעסוק בשיווק (חוץ מלכתוב את הפוסט הזה פעם בחודש), אני יודעת, כי גם קוקה קולה מפרסמת את עצמה, אבל איכשהו אני עדיין מקובעת בנישת אני אשב פה לבד בחושך, ואם אתם רוצים תבואו עם שמיכות, נרות ופיצוחים.
אני בעד שתקחי חופש בימי שישי והסקופים היחודיים יכולים לחכות לדאשון.
אהבתיאהבתי
שי גולדן וליאורה גולדברג סוגרים חשבון עם קולגות מעל דפי סופ"ש מעריב.
אהבתיאהבתי
אנחנו קהילה קטנה שמחה ומאושרה לאפשר לך את החירות והחופש לעשות מה שאת כל כך אוהבת ומסתבר שזה הולך לא רע, כי גם אנחנו אוהבים כל כך את מה שאת עושה. אין ספק: המודל עובד טוב גם בשבילנו.
אהבתיאהבתי
1. של מי החוקים
2. איך משנים?
V: סחתיין עליך!
אהבתיאהבתי
1. של גוגל.
2. רוצים שהתמונה שלכם תופיע לצד התגובה? הירשמו ל- Gravatar!
(ההודעה הזו כתובה בכל תגובה שאתה מעלה)
אז הנה, הירשם נא.
אהבתיאהבתי
מה שכן, אני שוקל להחרים את הבלוג אם אני לא אמצא דרך להחליף את האווטאר המכוער הזה שהוצמד לי פה דרך קבע.
אהבתיאהבתי
1. הכמות לא תלויה בי. יש חוקים מאוד נוקשים בעניין.
2. אווטאר – אתה יכולהחליף לכל תמונה שתרצה. אל תהיה נתון לחסדי ברירת המחדל.
אהבתיאהבתי
רוצה להתחלף?
אהבתיאהבתי
לעניין הפרסומות – אני דווקא ראיתי אותן, ואני בהחלט בעד לשמור על מידה, אבל אני יכול שאת יכולה להוסיף עוד קצת וזה עדיין לא יהיה ישר"ה
אהבתיאהבתי
יכול=חושב (ברור, לא?). קצר במח.
אהבתיאהבתי
אוהבותך הרבה 🙂
אהבתיאהבתי
אשת חיל מי ימצא..
אהבתיאהבתי
כן מיליון וחצי ש"ח בבנק היה עוזר מאוד לתחזוקת הבלוג שלך V
ואז במקום לסביוני ג'אפה עלית תוכלי לחזור בלילה לסביוני מגדלי מועשרות:)
הפוסט ביום שישי האחרון היה פיצוץ וגם יש שדאגו ללנקק אותו
כך שקוראי הארץ און-ליין או חלקם לפחות…אלה שיורדים לדף למטה
היכן שמופיעים הדיונים והפוסטים הנבחרים של הקפה..נכנסו אליו.
ולעניינים מעשיים: מה דעתך על פרסומת בבלוג שלך,
לדוגמא באנרים נו טוב לא בהכרח של הקוטג' של עופרה שטראוס
אבל אולי של מסעדות, צימרים, אטרקציות וכאלה בגליל-המערבי?
לדוגמא…
בהצלחה אני אוהבת לקרוא את הבלוג שלך.
אהבתיאהבתי
שטוטית, האינך רואה את הצימרים והאטרקציות? אתה צריכה רק להסתכל היטב.
ותודה רבה כמובן, על הכל.
אהבתיאהבתי
בוקר טוב
רואה גם רואה את מודעות הגוגל. התכוונתי לפירסומת ישירה של בעלי-ענין.
אהבתיאהבתי
לא משנה, יהיה בסדר VS אין ספק: המודל עובד.
לך תבין.
העיקר שאת נשמעת אופטימית.
את צריכה לנתח את מרכיבי ההצלחה של הפוסט ההוא, ולנסות לשחזר את ההישג לפחות פעם בחודש. זה אומר לחפש באופן אקטיבי הזדמנויות שכאלה, לא לחכות שזה יקרה לבד.
אה, ואני שמתי לב.
אהבתיאהבתי
כל עוד הכסף לקוק* זורם, האפטימיות נשמרת. לא צריך להיות כירוג מומחה כדי להבין את יסודות הצלחת הפוסט. ולווט לכי עם הזעם או שתדרדרי להרחת דבק.
*מטאפורית, זעם מוסרי הוא סם ממכר חוקי.
אהבתיאהבתי
שועלן – זה גם וגם. הרי כל טייקון רוצו להגדיל את הונו, נכון? אז גם אני. מה מותר ולווט מנוחי?
אורן – חה. אתה יודע כמה אנשים מנסים לשחזר את הרב מכר שלהם?
אהבתיאהבתי
לכשתגיעי אל הגשר, תשברי את הראש וגו'
אהבתיאהבתי
שאת שונאת את מעריב כי פיטרו אותך משם ואצל נוחי זה בדיוק להיפך.
אהבתיאהבתי
"גברים הם ההמצאה הגרועה ביותר שהמציאו נשים" אמרה הפיליפינית של אמא שלי.
אהבתיאהבתי
אבל אם את שרלילית, את לא באמת סולדת מגברים, נכון. בעצם, ההיפך
אהבתיאהבתי
את יודעת, V, כבר יכולת לאחד את הפוסט הזה עם הפוסט של הבוקר, ולהעניק כותרת משותפת:
"כמה מרוויחים אילון, דרוקר, דבורית וקירשנדון?"
אהבתיאהבתי
צודק לגמרי, אני רק לא רוצה שיחושו פראיירים לידי. אתה יודע, אגו של גברים הוא מאוד שברירי.
אהבתיאהבתי
אני אשלם גם כן אבל אין לי גרוש על התחת.
חוצמזה, ברגע שאני משלם את יודעת מי אני, לא?
אהבתיאהבתי
אני לא יכולה לחבר בין הניקים לשמות המשלמים.
אלא אם הם
1. אומרים לי "אני הוא שועלן".
2. כותבים בשמם (נניח הלל).
אהבתיאהבתי
אני הוא שועלן
אהבתיאהבתי
נחמד וטוב היה לקרוא פוסט זה
V: תודה שולמית
אהבתיאהבתי