בהארץ זכתה דורית ביניש, נשיאת ביהמ"ש העליון שתפרוש בעוד שבועיים, לכות' מרכזית ולתמונת ענק בשער. ארי שביט מכנה אותה שופטת אמיצה, עומדת בשער. טוב, הוא גם מעליב אותה קצת על היעדר ברק. תומר זרחין תיאר את המפגש.
ביניש הזמינה אתמול את כתבי המשפט לסיכומים אחרונים. בידיעות כותבת עליה טובה צימוקי (ע' 14), ובין היתר מוזכרים היחסים עם "יריבה המר", המרכאות במקור, שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן. היא מספרת שבכ"ז, למרות ש"לא תמיד יש ניצוצות", "המפגשים היו ענייניים".
במעריב ידיעה קצרה יותר בע' 8, ועל יחסיה עם פרידמן נכתב "אני לא מתגעגעת ולא הייתה פה אידיליה". בעמודי הדעות בן דרור ימיני מכנה אותה אטומה וטוען שאינה מתמודדת עם ביקורת. בישר"ה עדנה אדטו פורשת את המפגש ע"פ כל ע' 11. הכות' חיובית "הרוב הדומם יגן על הדמוקרטיה".
בשער גלובס היא מזכירה את ההסתה ואת הפמפלטים שעוברים בבתי הכנסת: "לא משנה מה אני אגיד, תמיד תהיה כותרת בעיתון 'ביניש תוקפת'. מתי כבר תבינו שזה ביניש מגוננת?"
ואילו איתמר לוין מדווח ב-News1 שרק אנשי האתר לא הוזמנו למפגש בגלל שהרגיזו את ביניש לאורך השנים. כל הלינקים להרגזות מופיעים בידיעה.
בידיעות הידיעה המרכזית בשער מובילה לממון, ההבדל בין שכר עובדי הקבלן לעובדי המדינה, שעושים אותה עבודה. הנתונים הם שאירנה לשצנקי מרוויחה 5,000 ש' וסמי פקר, 10,000. ואני מוסיפה שאלה: האם אין קשר, אולי, לעובדה שסמי גבר ואירנה אישה?
מות התינוק
מה הסיבה שידיעות ממשיך וממסגר את הידיעות על מות התינוק תוך הטיה ברורה לצד האב? הכל בגלל הראיון שנתן אחיו ל-7 ימים? למשל היום, כות' הכיתמונה בשער: "נחקר על קבר בנו"
"הוא היה באחריותך, הטיחה החוקרת באב החשוד בהריגת בנו התינוק – בחקירה שהתנהלה על הקבר הטרי. עו"ד ציון אמיר: המשטרה עברה כל גבול"
ועוד הפניה: "בעז אוקון/ בלי רחמים". נשאלת השאלה מה בלי רחמים: מותו של התינוק? אה. ממש לא. ידיעות מרמז לחקירה. החקירה נערכה בלי רחמים.
הכות' בע' 4 "חקירה מעל הקבר". אומר אחי האב, מרואין-הבית שלנו בעילגות קלה: "אנחנו לא אוהבים את הפסים שהולכים אליהם – לחקור אב באבל ליד קבר בנו. האבא מרוסק, היה קשה מאוד לראות אותו אתמול".
ועו"ד אמיר: "מדובר בניצול חמור של מצוקתו של אדם שנמצא באחד מרגעי השבר של חייו. אני אפנה בתלונה ליועמ"ש בבקשה לחקור את ההתנהגות הזאת".
הכות' לבוקסית של אוקון, "בלי רחמים", כאמור, לא קשורה כמעט לדבריו. אוקון תוהה עד כמה מותר להפעיל לחץ פיסי או פסיכולוגי על חשודים, ומביא ראיות לכאן ולכאן. אף שהוא מזכיר גם את פרשת דיראני, שהרי רק בשבת האחרונה התפרסם ראיון עם החוקר שלו, הוא החוקר ג'ורג', יועץ עיריית משטרת ירושלים לענייני ערבים, המסגרת הזו, עם התהיות הקשות, לא התפרסמה במסגרת הראיון ההוא, אלא דווקא פה.
על החשודים כותב אוקון "לא פעם משפטם נחרץ בתקשורת עוד בשלב המעצר".
נכון, גם בעיתון שאתה מפרשן בו.
בהארץ, יניב קובוביץ (12) – הראיות נגד האב הולכות ומתרבות. הפסקה הממורקרת אומרת: "המשטרה הצליחה ככה"נ לגייס את האם לטובתה ואף ייתכן כי שיחה זו תרמה ליצירת ראיות חדשות כי האב הוא זה שפגע בבן".
במעריב תמונת המצב אחרת. תמונת החקירה בבית הקברות היא המרכזית בשער, והתיאור הוא "לאחר שלא הושגה פריצת דרך בחקירה, נאלצה המשטרה לשחרר בפעם השנייה את האם מהמעצר".
נתיב נחמני ואבי אשכנזי מדווחים על שיטת המקל והגזר: "החוקרים מעניקים מחוות קטנות להורים – אוכל מבחוץ, קפה מארומה, בגדים מהבית, מפגש עם הילדים והתייחדות…".
ישראל היום, ידיעה קצרה, ע' 17, המתארת את חקירת האב על הקבר. שום פרט נוסף.
תלמידים וגנים
דני אדינו אבבה כותב בידיעות על אפליה גזענית בבתי ספר בנתניה. לדבריו, החלוקה באתר העירייה היא לפי מספרי בתים ברחובות שעל פניו מתגוררים בהם יוצאי אתיופיה ("תושבים מרח' מוצקין 2-20, שם מתגוררים לרוב אנשי הקהילה האתיופית"). לא מצאתי את העמוד הרלוונטי באתר העירייה, אבל חלוקה לבתי ספר אכן נעשית לרוב לפי מקום המגורים. תשובת העירייה בידיעה מתארת את מגמות העזיבה את השכונה, בתי ספר חרדיים ועוד. אבל הכותרת בעינה: "תלמידים אתיופים? לא בבית ספרנו".
במעריב כותב יונתן הללי על 7 מיליון מבקרים שהגיעו לגנים הבהאים בעשור האחרון, שרק אז הם נפתחו לקהל. אולי עוד חלקים רבים נפתחו בעשור האחרון, אבל אני זוכרת טיול שנתי לשם, או טיול משפחתי. בוודאות הייתי שם בילדותי, שהייתה לפני יותר מעשור.
כן, אני זוכרת שעלי לבדוק בסו"ש גם את אנצ' תרבות, כדי לוודא מה מצב זכרוני.
גדול פוסקי הדור, הרב אלישיב, בן 102, "נאבק על חייו" (כות' בשער ידיעות).
גם בשער הארץ יש ידיעה על מצבו. מי אמר שהארץ שכח להיות יהודי?
נתן אשל, המג"ד, השינויים
ידיעות, ע' 6: "היום: אשל ייחקר באזהרה" על ידי צח"מ של נציבות שירות המדינה.
כך גם בהארץ, 12.
ידיעונת בע' 20 במעריב, מעל מודעות האבל: "מסתמן כי ניתן יהיה לגבש הליך משמעתי נגד אשל גם בלא עדותה של ר'".
ישר"ה, 13: "הבוקר: נתן אשל יתייצב לחקירה". המילה "באזהרה" נעלמה מהכות'. המילה עצמה מופיעה בידיעה, שבסופה נכתב כי הוא נמצא ב"חופשה כפויה". דומה שלראשונה משתמשים פה בנוסח הזה. לפי גרסת העיתון "וינשטיין עדיין לא החליט אם יגיב לנוכח סירובה הנחוש של ר' להתייצב כדי למסור את גרסתה".
יוסי יהושוע מפרט בידיעות בהרחבה את מקרה הקשר הנשכח של מג"ד 74, סא"ל מולי כהן, שבעטיו הודח המג"ד מתפקידו. הסיבה המרכזית להדחה: המג"ד לא אמר אמת (ולא העובדה שהמג"ד לא הבחין בהיעלמו, ושלא חולקו לחיילים מספרי ברזל ושלא וידא שנעשתה ספירה לכל הכוח בכניסה לכפר). את דבר ההיעלמות גילה מפקד החטמ"ר, אל"מ רן כהנא, "ממקביליו הפלסטינים שסייעו לחייל".
לילך שובל מזכירה שני מג"דים נוספים שהודחו.
הדיווח על המתכונת החדשה של הארץ מככב זה היום השלישי בשער.
פייסבוק/ רשת/ בלוגלנד/ טיוי
פרופ' אמיר חצרוני ענה למקטרגיו בתגובות:
אני מקווה שלפני שהשמצתם אותי ואת תאריי האקדמיים וידאתם שהתיקון לחוק לשון הרע עוד לא נכנס לתוקף. זו, אגב, דוגמא מצוינת שלא מדובר ב"חוק השתקה" אלא באמצעי חיוני למניעת השמצות חסרות בסיס שתכליתן היחידה לפגוע במושמץ ולאמלל את חייו, ושניתן בקלות (אימייל אלי או שיחת טלפון איתי או עם המוסד שבו אני עובד) להימנע מהן.
ולגופם של דברים – את הפרופסורה קיבלתי זמן ניכר לפני דצמבר 2011. הגורם שהעניק לי אותו הוא מל"ג. לא מל"ג יו"ש; לא מל"ג מתנחלים; גם לא אלוף פיקוד מרכז; אפילו לא אהוד ברק וביבי נתניהו – אלא אותו מל"ג ששם – ובצדק- שלט עצור בפני לימודי הדוקטורט של יאיר לפיד – הוא שהעניק לי תואר של פרופסור חבר על סמך הישגיי המדעיים. יש מי שכינה אותם כאן "מביכים". זו לפחות דעה ולא השמצה, אם כי מסתבר שיש מי שחושב אחרת. למי שבאמת מתעניין במחקריי אני ממליץ לקרוא את המחקרים עצמם (וישנם לא מעט) – לא הודעות לעיתונות וגם לא ויקיפדיה.
יובל מגיש את המדריך לתירוצי סטודנטים.
לא הספקתי לצפות אמש בפרק הראשון בעונה השלישית של עבודה ערבית (שנדחתה בסוף נוב') הנערצת עלי. הנה הוא.
בפרק נכנס אמג'ד לבית האח הגדול (למטרות סאטירה, וכו' וכו'). אתם היוצרים, לא הייתם יוצאים גדולים מהחיים לו היה מצטרף להישרדות, למשל? הרי גם מבחינת המטאפורה זה הרבה יותר ממעולה.
בכ"מ, הביקורות מהללות: איתי סגל בידיעות, אם כי היה רוצה שתהיה יותר חתרנית, מיה סלע בהארץ דווקא כן רואה אותה כחתרנית, ואפילו מכתירה, יהלום. אלקנה שור במעריב: פנינה. שיר זיו בישר"ה מרוצה גם היא ולא מפריע לה כלל העניין עם האח הגדול.
יומולדת 200 לצ'רלס דיקנס. לוגוגל:
בגלריה הכינו לו פרויקט מיוחד: מיכאל הנדלזלץ, רותה קופפר, אורי קליין, וגם משה גלעד, שעדיין לא מופיע באתר, על הצדדים הפחות מוכרים באישיותו.
סליחה, החמצתי את הדוקרב החדש (מלפני כמה ימים) בין מארגני המחאה.
לחם עבודה
על פי החלטת מעסיקיו, ירון דקל לא הגיש אתמול את הכל דיבורים, אלא רק נפרד ממאזיניו.
מגיש/ה קבוע/ה ת/ייבחר בקרוב.
מעניין אם החלטת בית המשפט לפיה שפיציק הוא העתק של קישקשתא הייתה משתנה אילו השופט היה מבקש חוות דעת מעד מומחה כמו גיל ג'יבלי, המאייר המושלם+ של גלובס.
ידיעות, שער אחורי: שלמה ארצי ואריק איינשטיין מוציאים היום דואט. בשישי יוכלו קוראי ידיעות להוריד את הקליפ מהעיתון לסלולרי.
קוראי ולווט (מבצע מיוחד, שת"פ חד פעמי) ומפייסבקי ידיעות יכולים כבר עתה.
אבל לא זה הקטע המדהים, אלא העובדה שאותה ידיעה עצמה מופיעה גם בשער האחורי של מעריב (בלי מילות השיר), עם קריאה להאזין לשיר ב-nrg. גם בשער האחורי של ישר"ה יש ידיעונת.
נירית אנדרמן כותבת (הארץ) על בית קולנוע חדש שנפתח בבצ"א ("לראשונה זה שנים נפתח קולנוע חדש בת"א"). עוד נכתב שבשנות ה-80 וה-90 פעל במקום בית קולנוע שהתמחה בסרטי איכות. אין לי מושג איזה חידושים ביצעו סרטי אורלנדו בבצ"א (3 מיליון ש' הושקעו במקום), שזכו להכתרה בית קולנוע חדש (לגמרי עדיף היה מחודש), אבל סרטים הוקרנו בבתי הקולנוע במקום גם במהלך העשור הראשון של המאה ה-21.
גם דורון פישלר כותב על כך בז'ורנל של מעריב, עם אותם נתונים.
עופר גלזר משנה העדפות. נווית זומר מראיינת אותו בממון לאחר שרכש את הזיכיון לשיווק מטבחי היוקרה האקר (אף מילה על אתם יודעים מה). הוא אומר: "הרומן שלי עם המטבח התחיל לפני שנים". זו גם הכותרת.
רואים? לא בעיה לאסירים להשתקם בישראל. או שהם הופכים פעילים מרכזיים במפלגה, או שהם קונים זיכיון למטבחי יוקרה.
מח' הגהה צוחקת
(xnet)
(ynet, תודה לרם אזרח)
"שבע מיליון ברכות של שבעה מיליון אזרחים" (איתן הבר, ידיעות, 6.2)
(ידיעות אחורי)
לפני פיזור
אני כמו הארץ עם הדיווחים היומיים החוזרים על השינוי בעיתון: השיחה האישית שלי בגל"צ עם סיון רהב-מאיר.
ולווט אנדרגראונד 
לאריה מליניאק יש טור בספורט של ידיעות, מליניאק בחמישי. היום הוא כתב על פרשת אי מכירתו של טוטו תמוז לקבוצה בצרפת, ופתאום נפלטה לו אמת עסקית מעניינת. ציטוט: "כסף עושים מצרות ומטמטום של אחרים, אבל לא צריך להיסחף".
אז ככה זה מליניאק? אתה עושה את הכסף שלך על צרות וטמטום של אחרים? טוב לדעת
אהבתיאהבתי
הוא קואץ' שהפך לקואצ'ר, לא?
אהבתיאהבתי
הוא מאמן שהפך למאמן, אין הבדל, רק העובדים מתחלפים
אהבתיאהבתי
וזה כמובן מליניאק ברביעי, לא בחמישי
אהבתיאהבתי
הקשבתי לתוכנית מתחילתה ועד סופה בעניין רב. היה מאוד נעים
אהבתיאהבתי
דבורית, זו כבר פעם שניה שאת חוזרת על אותה שגיאה בנושא מקום עבודתו של קפטן ג'ורג'. לפי הקישורים שהבאת הוא עובד במשטרת ירושלים ולא בעיריית ירושלים.
V: תודה
אהבתיאהבתי
מתוך הכתבה: "השופט אליעזר ריבלין, קבע כי אמירות מסוימות בכתבה אינן מוצגות כאמירת דעה אלא מוצגות כעובדות".
אם תשכיל דיין לאמץ את המלצותיו של ריבלין להבא, יהא בזאת משום הישג הרבה יותר משמעותי לעיתונות החוקרת מאשר עצם הזיכוי.
אהבתיאהבתי
השופט ריבלין מתייחס יותר לסגנון של אילנה מאשר לתוכן. כמשפטנית ראוי לה לשקול כל מילה והדבר מתנגש עם אישיותה.
אהבתיאהבתי
לא קראתי את פסק הדין, אני בספק אם השופט ריבלין נדרש לחרוץ דין אם המקרה (של הסרן ר') אכן קרה וכיצד קרה.
אני צרכן די קטן של טלוויזיה ואין לי מושג מה מצבה של העיתונות החוקרת בארץ אבל אם הבנתי משהו מהכתבה בהארץ הריהו שריבלין ממליץ להוריד באופן כללי את מפלס תאוות הנושכנות ולהעלות את מפלס רדיפת האמת.
שוב – אם תאמץ אילנה דיין את המלצותיו, פחות התלהמות, פחות נקיטת עמדה יודעת כל, פחות רדיפה אחרי הממצאים המפוצצים – רק טוב ייצא מזה.
אהבתיאהבתי
לא נראה לי שזה מתנגש עם אישיותה אלא עם האופן בו התכנית משווקת וממותגת לצרכי רייטינג. אני מאמין שהיא עצמה היתה מוותרת על חלק ניכר מהפאתוס, הצדקנות המופרזת והבטחון המופגן בקדימונים ובמהלך השידור, אבל היא גם חלק ממערכת שצריכה לשווק את עצמה באופן מתמיד.
אהבתיאהבתי
עובדה עוסקת עפ"ר בנושאים כבדים כמו המקור של דרוקר, שלא כמו תכנית התחקירים של אמנון לוי ודומיו שתכניתם מתבססת על תפיסת רבנים בקלקלתם או שכנים ש**** ליד דלתות שכניהם.אלה וגם אלה נתבעים לפעמים ע"י מושאי התחקירים, וטבעי שבאייטמים הכבדים מעורבים גורמים פוליטיים שמפעילים את כובד משקלם.
אהבתיאהבתי
כלומר דיין לא היתה צריכה לחכות בסבלנות עד שהמשפט בעניינו של ר' , מבחינתה כל עוד היה חשדות נגדו זה מספיק כדי לצאת בכתבה שמשחירה את שמו,העיקר שלא יברח לה הסקופ . לפי פסק הדין אין בעיה שהעיתונאי יהיה החוקר ,השופט והתליין .
אהבתיאהבתי
אם לא הבנת, זו משמעות ההחלטה. התקשורת אינה בית משפט, היא מפרסמת את מה שעומד לפניה.
התקשורת היא גורם מתווך. דיין לא המציאה את הטענה על וידוא הריגה מזדון, היא הביאה טענות של חיילים, ולכן נקבע שפעלה לפי העובדות שהיו לפניה בזמן נתון. הטענות צריכות להיות מופנות כנגד החיילים, שהביאו להאשמתו של ר.
אהבתיאהבתי
נכון, דיין רק הייתה צריכה "לנקוט מידה רבה יותר של ריסון עצמי ושל צניעות לנוכח הקושי המובנה בראיית התמונה המלאה"
אהבתיאהבתי
ועל זה נאמר "חכמים, הזהרו בדבריכם", ט"ו בשבט שמח, ראש השנה לאילנה/ות
אהבתיאהבתי
הישג חלקי לעתונות החוקרת
אהבתיאהבתי
היגג לעיתונות החוקרת? יותר נראה שבית המשפט בעצמו מצמף על האתיקה העיתונאית
הכתבה לדברי השופטים שיקפה את האמת כפי שעיתונאי סביר יכול היה להבין אותה באותו הזמן, והעובדות שנתבררו רק בשלב מאוחר יותר לא יכולות להשפיע על קיום יסוד האמת. עוד קבעו השופטים שההגנה הזו שנקראת "האמת לשעתה" מהווה אמת מידה חיונית לעבודת התקשורת
כלומר דיין לא היתה צריכה לחכות בסבלנות עד שהמשפט בעניינו של ר' , מבחינתה כל עוד היה חשדות נגדו זה מספיק כדי לצאת בכתבה שמשחירה את שמו,העיקר שלא יברח לה הסקופ . לפי פסק הדין אין בעיה שהעיתונאי יהיה החוקר ,השופט והתליין .
אהבתיאהבתי
למה זה לא שם לי את הפסקה השניה בציטוט ? טוב תמחקי את זה .
אהבתיאהבתי
אני דוקא ראיתי בדבריו של ריבלין קריאת תגר על חומרתו המכוונת של נועם סולברג.
אהבתיאהבתי
דעתי קולעת לדעת גדולים.
אהבתיאהבתי
נסראללה עונה לאביב, "200000 טילים", כוכבי ממקום מחבואו
אהבתיאהבתי
התייחדות?
זה לפני שהיא מאשימה אותו ברצח תינוקם או אחרי?
חוצמזה, דואט מאת שלמה וארצי נשמע הגיוני לגמרי. בערך כמו זה.
אהבתיאהבתי
כתבת השער של ידיעות/ממון אכן מצביעה על עיוות גדול.
כמה מוקדנים אתם מכירים בשוק הפרטי שמרוויחים 10 אלף ש"ח בחודש + תנאים סוציאליים חלומיים כמו של עובד מדינה?
איפה הכסף? שם!
אהבתיאהבתי
וגם מאנפפת, רדודה ושיטחית, אבל עם תלתלים.
פרופסור חצרוני, אתה אחלה.
יאללה נובל , יאללה.
תובעים גם גרופיות
😛
אהבתיאהבתי
יובל דרור מפגין בפוסט שלו אטימות ויהירות מכמה סיבות:
הוא בוחר שלא לספר על ממוצעים שנקבעים מראש, על מרצים שחוטפים ברגע שהממוצע שלהם במועד א'/ב' גבוה מידי/נמוך מידי, על מרצים שמחברים בחינה בלי לבדוק אותה ורק כשכל הכיתה נכשלת/עושה בעיות הם מוותרים על התרגיל, אם הכיתה שקטה מידי המרצה בכלל יודה בטעותו, על מרצים שנותנים למתרגלים שלהם לפתור את הבחינה וכשהמתרגלים מודיעים למרצה שיש בעיה עם תרגיל מסוים המרצה בוחר בכל זאת לשים את התרגיל במבחן, מרצים שמפרסמים פיתרון אחד כשיש יותר אפשריים, מרצים שמעבירים מראש רשימות של תלמידות בקורס שחייבות לעבור, כי הן כבר מילאו את חובתן כלפי המרצה ועוד.
כל מה שכתבתי נכון לשנה האחרונה ממוסד שאינו מכללה.
ובאופן אישי: היתה לי מרצה שפסלה לי שאלה של 25 נק', כשהגשתי ערעור, הפרופ' המלומדת פתחה את המחברת וביקשה ממני לקרוא את שכתבתי-לא הצלחתי; היתה לי בחינה אחרת שהייתי מהתלמידות הטובות בכיתה, במבחן עצמו קיבלתי ציון נמוך מאוד ואז הסתכלתי וראיתי שככל שמספר הזהות נמצא בתחתית הרשימה (כלומר שם המשפחה הוא בסוף) הציון יורד. ערערתי והבודקת שלא היתה המרצה בקורס הודתה שהכריחו אותה להגיש ציונים באותו הלילה ומרוב עייפות היא לא ראתה ולא בדקה 2/3 מהבחינה שלי; נתקלתי במרצה שכמעט אמר מראש שמועד ב' יהיה מכור כי ראש המחלקה מציק לו, מועד ב' אכן היה מכור; היה לנו מרצה ששרף את המבחנים במועדי ב' שלו, התוצאה היתה שמי שלא למד אצלו קיבל ציון ואנשים שכן למדו אצלו קיבלו פטור, זה משמעותי מאוד בתואר שני כשמספר הקורסים מצומצם וכל נקודה קובעת.
יש לי דוגמאות נוספות ומעניינות, כאלו שיגרמו לדרור לנוע באי נוחות ולרדת קצת לעם ולסטודנטים
שבניגוד למשתמע בפוסט שלו לא כאלה טיפשים ויודעים מתי עובדים עליהם ומתי מתייחסים אליהם לא כשורה.
אהבתיאהבתי
ואוו "אני", איפה למדת בסניף של משפחת אלפרון?
הטקסט של יובל משעשע ואם את לא מסוגלת להבין את ההומור כנראה שאין לך שזה חבל כי היעדר חוש הומור הוא מחלה חשוכת מרפא.
אני סטודנט של יובל ואפילו אני צחקתי, אז מה עובר עלייך? ובכלל מה הקשר בין הטקסט המשועשע שלו לבין סיפורי הזוועה שלך כנראה שרק את יודעת אבל העיקר שאיווררת את התסכולים שלך.
אהבתיאהבתי
סטודנט יקר של יובל, השתדלתי להיות נחמדה, באמת שכן, אחרי הכל ביליתי אי אלו שנים באקדמיה וכפי שאתה מבין מההודעה הקודמת שלי, כנראה שלא רק אני, הבהרה:
כשמרצה חושב ש 'המבחן היה קשה' זה תירוץ לא יזיק לו אם הוא יטרח רק להביט פנימה ולהיות ישר עם עצמו-השאלה שהסטודנטים טענו שהיתה קשה נלקחה ממבחן שאותו מרצה ערך בשנת 1999, גם אז הסטודנטים נכשלו בה; בנוסף, המתרגל שלו שאמור היה לפתור בעצמו את השאלה לא הצליח והסב את תשומת לבך, אותו מתרגל הגדיל ראש השקיע שעות מזמנו ושיתף מתרגלים אחרים בקושי שלו, המתרגלים האחרים לא הצליחו גם הם לפתור את השאלה; השאלה מיועדת לסטודנטים בתואר הראשון, כל המתרגלים שניסו להתמודד עם השאלה נמצאים בישורת האחרונה לקראת הפיכתם לדוקטורים, כלומר לא חובבנים שלא מתמצאים בתחום. אחרי כל זה לטעון שהמבחן קשה זה תירוץ, זו חוצפה.
ולמרצה- אל תשים שאלות שהדבר היחיד שמופגן בהן זו אטימות לב, אל תבחר בשאלות שהמתרגל שאמור לבדוק אותן טועה בעצמו בפיתרון, תהיה נחמד כלפי עמיתיך למחלקה שלא מעוניינים לטפל בבעיות הנפשיות שלך ולסדר אחריך (וסטודנטים אסרטיבים יטרחו לידע במבחן הבעייתי את כל הנוגעים בדבר) את הבעיות שאתה יוצר, תן מבחן שהולם את הכיתה ואת כישורי הוראתך שייתכן מאוד ורחוקים מלהזהיר.
ולא אני לא מתוסכלת, רק שמעתי את שני הצדדים (הסטודנט והמתרגל שבמקרה שניהם מהסוג המאוד משקיע) ואחרי כל אותן שנים הגיע הזמן שפרופסורים שחצנים ישמעו את הצד השני.
אהבתיאהבתי
מה קשור א' ל-ב'?
האם העוול שנגרם לך, כמו גם כל התקלות שאת מתארת, סותרות את טענותיו של יובל? האם העובדה שמי שבדקה לך את המבחנים הייתה עייפה מראה כי סטודנטים אינם נעזרים, לעתים, בתירוצים מגוחכים? לא ולא.
יכולת לכתוב שלצד דבריו של יובל על הסטודנטים, גם לסטודנטים יש מה לומר על המרצים. ברור שהבנת שהוא מתלוצץ (מספיק לקרוא חלק מהסעיפים שציין). סתם בחרת להשתמש בו כשסתום לפרוק לחץ.
אהבתיאהבתי
תקשיב לי רגע, אם אתה מתבטא ככה יש לך בעיה נפשית קשה. תבדוק את עצמך ואת העובדות לפני שאתה מכפיש ציבור שלם של אנשים טובים, אנשי עמל ועבודה, אנשי מוסר שלא עושים את סילופיהם קרדום לחפור בו. ההכפשות שלך על סף הוצאת דיבה. אני כבר מזמן הפסקתי להתייחס אליך ברצינות, רק צוחקת כל פעם שקוראת את אוסף השטויות שלך. יאללה תמצא לעצמך חיים איש מסכן.
אהבתיאהבתי
יא סאלאם איזו התלהבות 🙂
א. איפה יש הכפשה (למעט רמיסת זכותו לסודיות רפואית של זקן מאושפז)?
ב. מה לא נכון בעובדות שהצגתי?
ג. מה זה "שלא עושים את סילופיהם קרדום לחפור בו"? (דפקת וודקה מהארון של ההורים או שאת סתם ריקא?)
ד. דיבה? איפה והיכן?
ה. לא מתייחסת אלי ברצינות – מחמאה גדולה.
ו. אבל "צוחקת"? מבקשך להימנע מכך בעתיד.
ז'. למצוא "חיים" – להאמין בפיות ומכשפים זה "חיים"? איפה נרשמים.
אהבתיאהבתי
אהבתיאהבתי
סוכרית גומי ? החלפת ת.ז. לפני השינה ?
אהבתיאהבתי
http://www.bulkcandystore.com/Kosher-Gummi-Bears-P897.aspx
אהבתיאהבתי
סוכרית גומי, מרשמלו, יוגה, חדר כושר, ריצת בוקר ב-5:30, ברור
אהבתיאהבתי
יוגה זו דבורית. מרשמלו מלא קלוריות ריקות.אתה נוהג לערוך תחקירים על מגיבי ולווט?
אהבתיאהבתי
חבל"ז היקר, http://he.wiktionary.org/wiki/בור_סוד_שאינו_מאבד_טיפה
אהבתיאהבתי
תשאיר מקום בהרד דיסק לדברים החשובים באמת.
אהבתיאהבתי
אהבתיאהבתי
האופן שבו תופש הציבור החרדי את אישפוזו של אלישיב מרהיב בעוצמתו. כבר התרגלנו בעבר שכאשר בעל הדרגה/ותק הבכיר בשטח ("פוסק הדור" התורן) עומד לסיים את תפקידו בעלמא הדין – המאמינים נכנסים לאטרף. אבל האינטרנט, ובכלל הטכנולוגיה המשודרגת והזמינה, מעצימים את התופעה.
קודמקול הפס הכללי שהם שמים על אתיקה-שמתיקה. חסיון רפואי? מי צריך את זה. נכניס אייפון לתוך חמ"ל בית חולים, נתפוס תמונה ונעלה כדי שכולם יראו (הוכחה לסוג של "נס" שהתחולל לכמה דקות והותיר את "הרופאים בהלם"):
באותו אתר מוצגות תמונות של אברכים, שממש מוסרים את נפשם בשדה הקרב של התפילות. הם מתפתלים, זועקים, מוכיחים את הקב"ה ומתחננים: "אנא ממך אבא שלנו. הגרי"ש רק בן 102. הלא תחוס?"
תמונות של מסירות נפש:
ומה אני יגיד לכם, זה די משכנע. הרי הם לא מעמידים פנים כל האנשים האלה. זעקתם אמיתית והם באמת מייחלים לנס שייתן לפוסק הדור עוד 18 שנות בריאות, שגשוג, פעלתנות ושמחת חיים.
אהבתיאהבתי
רק לי זה מזכיר את התמונה הזו?
אהבתיאהבתי
והתמונה
אהבתיאהבתי
מדי זית ודגל צ.קוריאני תמיד עשו את זה: התנדבות ליח' מיוחדות
אהבתיאהבתי
אני רוצה להבין:
השם שלו בתיק הרפואי זה
HARAV ELYASHIV YOSEF?
או שזה מעיד על זיוף של התמונה?
מי עוד מקבל תארים בשמו בתיק הרפואי? ד"ר? עו"ד? פרופ'?
אהבתיאהבתי
סליחה שאני סוטה מענייני לוטרים ולוטרות (קיצורים צבאיים תמיד היו אהובים עליי), אבל מצחיק אותי להיווכח שוב בתסביך הידוע של הארץ עם הווים – בעיקר הרוסים יימח שימם (וגם כמה סטיוונים/סטיווים/סטיבים) בעייתיים עבורם. אחרי מדבדב שהיה אצלם מדוודו, כלומר מדוודב, הם נטפלו עכשיו ללברוב=לוורוב בהארצית, יען כי הב' הרפויה מוחרמת בעיתון/באתר מזה שנים.וכמובן שאת השם לוורוב יכול ההדיוט לקרוא במגוון (מגבן) של o, u ו-w כיד הדמיון הטובה עליו.
אהבתיאהבתי
עובדי מדינה: אין ולא יכול להיות הבדל השכר על בסיס מגדר בשירות המדינה. הפערים שישנם בברוטו נובעים מכך שאמהות לילדים יוצאות הביתה מוקדם בעוד שאבות לילדים נשארים שעות נוספות, אבל השכר הגלובלי שלהם (או שכר שעה, אם אין שכר גלובלי) זהה.
הרי ישנם עובדי מדינה ממין נקבה וישנם עובדי קבלן בשירות המדינה ממין זכר, כך שבקלות העיתון יכול להביא דוגמה הפוכה, או שני עובדים מאותו מגדר.
הגנים הבהאיים: היו פתוחים לקהל ואז נסגרו לכמה שנים לצורך שיפוצים.
אהבתיאהבתי
כתב/עורך לענייני X אמור להיות בקיא ב-X. קל וחומר שהדבר נכון ביחס לכתב/עורך צבאי, אשר יודע כי חלק ניכר מקהל הקוראים שלו שירת בצבא, ובקיא לפיכך בעצמו בעניינים אלה (בדרגה כזו או אחרת). בקיאות זו עומדת למבחן דווקא בדברים הקטנים (שהרי מכתב צבאי שלא יודע את ההבדל בין סמ"ר לרס"ן לא נצפה לתובנות בנושא תקיפת הגרעין האיראני).
1. בעניין הכותרות על מותו של דביר מור ז"ל. בדף הראשי של ידיעות ניתן לראות משמאל למטה כותרת שאומרת כי: "לוחם שלדג מת מחיידק". אולם החייל לא היה לוחם של היחידה אלא טירון, שאמור היה להתחיל את מסלול הכשרתו (שרק עם סיומו היה הופך ללוחם). אני לא בא חלילה לזלזל בחייל שנפטר, או סתם לדקדק בקטנות. כתב שעוסק בענייני צבא (אם זה אכן המקרה), קל וחומר העורך שלו, צריכים לדעת להבחין בין שני אלה (טירון טרם הכשרתו ולוחם שסיים מסלול). זה דומה לכתב משפטי שמבלבל בין הצעת חוק לבין חוק.
ב-nrg הכותרת היא: "מותו הפתאומי של חייל היחידה המובחרת". בישראל היום: "חייל מת במפתיע מזיהום". הכותרות הללו הן אמנם מעט מעורפלות, אולם הפרטים החסרים נחשפים בכתבות עצמן. כאן אין טעות מביכה.
2. באתר של nrg מופיע הכותרת הבאה: מכתב הקצינים: "ראש הלוט"ר – אדם מסוכן". רק מקריאה בכתבה מתברר שלא מדובר במפקד הלוט"ר, שהיא יחידה צבאית ללוחמה בטרור (והכשרות בנושא), אלא בראש המטה ללוחמה בטרור. האחרון אינו מפקד של יחידה מבצעית אלא מנהל מטה שמייעץ.
ודבר אחרון, לא קשור לצבא:
3. תוספת לרשימת התירוצים של ד"ר יובל דרור: אני אמנם כתבתי את הבחינה, אבל רמי היה זה שהלחין. ובכלל, לא עניתי על השאלות הפתוחות כי כבר כתבתי טור.
אהבתיאהבתי
השיר של ארצי ואיינשטיין ,שיר רע!!
אהבתיאהבתי
מתקםת האקרים על האתר של ויינט וגם על כלכליסט, ברגע זה
אהבתיאהבתי
מה הקטע למכור את השיר החדש של ארצי ואיינשטיין בעזרת ארסנל בלתי נגמר של יעני-ידוענים? הם לא זמרים מספיק טובים [וולווט, דעתך על ארצי ידועה, סבבה]? השיר לא חזק? מה זה הקביים האלה? לכו על חשפניות וזהו.
אהבתיאהבתי
לא אהבתי שהיא נתפסה לפליטת הפה "מסיבה" במקום "משימה". המחשבה שעל כולם להתנהל בדרך אחת בלבד, ואין בלתה, מעידה על מוגבלות החושב.
אהבתיאהבתי
הייתי עובר לסדר היום לולי תיזכרת אותנו היום בנושא שיחתך עם סיון רהב-מאיר, אך משעלה העניין ברצוני לבטא את חוסר הנחת שלי מהעובדה שפעמיים (וחצי) הגית את המילה "נראה" בנוכח הווה כשהא' מנוקדת בפתח/קמץ, במקום בסגול. בפעם השלישית מיהרת לתקן ללשון נקבה.
אני מרשה לעצמי להעיר לך בהתאם לתגובתך המשת"פית להערת אבשלום קור.
וחוץ מזה, היה מרתק ומאלף.
אהבתיאהבתי
חקירה מעל קבר טרי זהו אחד הדברים החמורים והלא אנושיים שנעשים בידי המשטרה, אבל לא רק.
אין כאן שום חקירה למציאת האמת , אין שום רצון לגלות את האמת, רק כיסוי תחת ורצון להוכיח לציבור שהם (המשטרה) צודקת .
אל תהיה צודק , תהי חכם ובמיוחד תהי מוסרי ואנושי , כן, גם לחשוד בהריגה .
אהבתיאהבתי
באמת תרגיל לא יפה, לנצל את מצוקת האב ליד הקבר כדי לחלץ הודאה. להבדיל מריסוק גולגולת של ילד – שזה בסדר גמור.
אהבתיאהבתי
עכשיו אני שומע את הראיון (הנעים והמהנה) אתך. ופתאום אני קולט: את, שונאת השקרנים הגדולה, העדת על עצמך ששיקרת (כך, במילים אלה) בתקופת הבלוג הראשונה, כשהיית צריכה להכחיש שאת זאת שעומדת מאחוריו!
אהבתיאהבתי
היא לא היתה יכולה להודות אז בגלל שבאותה תקופה עוד היו לה מחשבות להיכנס לפוליטיקה.
עד שכזכור לכל, הח"כ הפעלתן מטעם מפלגת השלטון, מאיר שטרית, קידם את "חוק גילוי נאות" הידוע גם כ"חוק ולווט", מה שהביא בסופו של דבר לחשיפתה מוקדם מהרצוי, עוד בטרם בשלו התנאים הפוליטיים לכך, והסוף ידוע…
אהבתיאהבתי
הכתב הצבאי של מאקו מטיל אימה על האירנים כשהוא חושף את כישוריו האסטרטגיים של מח"א החדש:
אהבתיאהבתי
חבל שהמח"א החדש הזה לא מקורי. ההולנדים עשו את זה כבר ב-1977 מעל רכבת חטופה ומיד לאחר הבום העל-קולי הסתערו עליה, הרגו את החוטפים ושני חטופים.
אהבתיאהבתי
זו התשובה של חיל אויר לאיסור שהטיל בג"ץ על נוהל שכן. מהיום, כל מ"פ בחטיבת כפיר הולך עם מספר הטלפון של מח"א בכיס.
אהבתיאהבתי
אתה לא נותן מספיק קרדיט לח"א על ראיית הנולד. ח"א עשה בומים על-קוליים מעל קהיר כבר ב-1969 ומעל דמשק ב-1970. איסור בג"ץ על נוהל שכן חל מ-2005, 36 ו-35 שנים מאוחר יותר. יש מצב שתהרהר שנית בתיאוריות שלך?
אהבתיאהבתי
לצערי, אין לי זכויות יוצרים על התיאוריה הזו. היא הובאה על ידי מאקו כהוכחה לגדולתו האסטרטגית של מח"א החדש. האצדק, אם אטען, שאני חש בדבריך הסתיגות מה מהערכת חשיבותו האסטרטגית של הבום?
אהבתיאהבתי
אכן אתה צודק. בום על-קולי גורם תמיד לנזק מקומי בו בעת שאתה טוען שיש לו חשיבות אסטרטגית. יש מצב שתעריך מחדש את הטרמינולוגיה המקצועית בה אתה משתמש?
אהבתיאהבתי
טוב לך, נער ידך מהתאוריה הזו. גם אני מטיל ספק בחשיבותו האיסטרטגית של הבום. אם כי אם הייתי חש בבום אולי הייתי מטיל ממימיי במכנסים במקום…
אהבתיאהבתי
מפגש הכתבים עם ביניש היה בסימן 'חרדת הנטישה של התקשורת הישראלית'. איש לא שאל שאלה קשה אחת. הבון-טון היה "מה נעשה אחרי שתעזבי, אמא?". השאלות נעו בין השאלה הרטורית "איך נתמודד בלעדייך עם גל החקיקה האנטי-דמוקרטית" לבין התמיהה המגוחכת "מדוע לא האשמת את המדינה בביזיון בית המשפט כשהתמהמה למלא את פסיקותייך". יש לציין שגם ביניש עצמה הובכה מהשאלה, ואמרה כי יש קריטריונים בחוק לביזיון בית המשפט, ואין היא יכולה – או רואה סיבה – להאשים את המדינה בביזיון ביהמ"ש.
הגדילה לעשות כתבת מרירה אחת, שלאחר שמוצו כל השאלות הנ"ל התעוררה פתאום משרעפיה ושאלה: "אבל מה לגבי החקיקה האנטי-דמוקרטית? האם לאחר עזיבתך והיחלשות עמידתו של ביהמ"ש לא צפויה סכנה למיעוטים?". ביניש, שבעצמה התעייפה מלחזור על אותו דבר, אמרה לקונית: "אני חושבת שכבר עניתי על כך".
ועל זה אמרו לאטמה: "עיתונות אמיצהההה".
אהבתיאהבתי
לד"ר חצרוני החביב – איומים בתביעות דיבה הם מפלטו של החלש. תתמודד
אהבתיאהבתי
לא, תגבוב והשמצת שמו של האחר מאחורי כינויים שלא אומרים כלום הם מפלטו של החלש. והפחדן.
אהבתיאהבתי
יש הבדל בין תגבוב להשמצה. אני, למשל, לא השמצתי
אהבתיאהבתי
תגבוב זה כמו עקצוץ.
אהבתיאהבתי
חכמים, הזהרו בתגבוביכם ומילותיכם, "החיים והמוות בידי הלשון" (חפץ חיים)
אהבתיאהבתי
עדיין לא שמענו את תגובתו של עובר אורח.
אהבתיאהבתי
עוד סימן לאומץ הלב של ביניש היה מידור שליחיו של יואב יצחק
מהמפגש
אהבתיאהבתי
מתוך הפוסט:
אהבתיאהבתי
דווקא חינני "מטבח בחומס". אולי מחווה ל"מעוז צור"? השאלה היא מיהו הצר המנבח במקרה זה
אהבתיאהבתי
אני מעדיף מטבח עם חומוס
אהבתיאהבתי
יהודה יפרח, ראש הדסק המשפטי של מקור ראשון, כותב על המג"ד שהודח:
אהבתיאהבתי
אכן איש מסור וערכי,
אימץ במסירות את ערכי הפיקוד הבכיר של צה"ל
אהבתיאהבתי
נו, באמת, הוא רק שכח חייל. והוא רק שיקר בדיווח. וזה רק חייל שישב איתו בג'יפ. אז הוא שכח חייל. ושיקר. נו, באמת, למה לעשות מזה עניין?
אהבתיאהבתי
"ראש הדסק המשפטי של מקור ראשון". מין שם כזה רציני ומכובד. בטח מאות עובדים יש שם ב"דסק המשפטי". לך תסביר אחר כך שה"דסק" כולו זה איש אחד שיש לו שולחן וכיסא. מצד שני, לקרוא ל"מקור ראשון" עיתון זאת בדיחה יותר טובה
אהבתיאהבתי
למקור ראשון יש מוסף משפטי מכובד (8 עמודי ברודשיט עד כמה שזכור לי), עם צוות עורכים וכתבים, וחשיפות לרוב. יהודה יפרח הוא העורך שלו. אבל אתה הרי לא קורא את העיתון, אז מאיפה לך לדעת.
אולי יעניין אותך לדעת מה כותב על המוסף פרופ' מני מאוטנר מאוניברסיטת תל אביב. דלג לסוף ותראה.
אהבתיאהבתי
ניסיתי לקרוא. נרדמתי. אבל ממה שהספקתי לפני שהתנומה אפפה אותי, זה פוליטיקה, לא משפט.
(ולעניין "אבל הרי אתה לא קורא", ובכן, נראה לי שאנחנו מדברים על רוב קטן, של יותר מ-98 אחוזים מאזרחי ישראל, לפי ה-tgi האחרון. שזה אומר שמשמעותית פחות אפילו מ"בשבע". ככה שכמו שזה נראה, גם רוב מוחלט של קהל היעד של "מקור ראשון" חושב שלא מדובר במציאה גדולה)
אהבתיאהבתי
"אתה לא קורא" במובן זה שאתה מדבר בידענות-מעושה על משהו שמתוך דבריך עולה שאתה לא מכיר אותו.
אם אתה לא מכיר, עדיף שתשתוק. זה יחמיא לך יותר.
אהבתיאהבתי
ואם ביום שלישי לא בא לי? קראתי את מאוטנר: הוא אומר ככה:
"כן, זהו סיפור של שקיעה. העובדה הסוציולוגית החשובה ביותר על מצבו של המשפט הישראלי
ברגע הזה היא שמזה כשנה מפרסם העיתון "מקור ראשון" מדי יום שישי מוסף משפטי".
הבנת את זה, או שאתה צריך ניקוד?
העדות למצבו של המשפט הישראלי – זה המדור החביב עליך במקור ראשון. יופי טופי.
אהבתיאהבתי
בקיצור, יופי של המלצה שלחת
אהבתיאהבתי
אתה מזלזל בדבר שאתה לא מכיר.
המוסף הזה, "צדק" שמו, חשף את ההתנהלות השערורייתית של פרקליטות המדינה ביהודה ושומרון,מה שנקרא בג"צ "עיבוד וחזקה".
הוא חשף את העובדה שסרן במנהל האזרחי,איזו רונית אחת, הצליחה לתקוע את כל ההתיישבות בבקעת הירדן רק משום שהיא אוחזת בדעות של שלום עכשיו.
זאת ועוד – הצוות לפתרון סוגיית המאחזים ששמעת עליו בחדשות?
הכל כבר נידון בין דפי "צדק"..
לפעמים לא חשוב כמה קוראים יש לעיתון,אלא על אילו שולחנות הוא מונח..
אהבתיאהבתי
כמו שזה נראה במקור ראשון עובדים בעיקר בלשלוח תגובות
אהבתיאהבתי
משלמים לי לפי תגובה,לא שמת לב?
מזל שהמחאה החברתית נגמרה, אחרת כבר היה לי סלט במוח
אהבתיאהבתי
"זה פוליטיקה, זה לא משפט"
אחחחח…. אם גם בג"ץ היה משכיל להשתמש בטיעון הזה כלפי כה רבות מהעתירות המופנות אליו, אזי חיינו היו פשוטים הרבה יותר, בשמאל , במרכז ובימין".
פופציץ לעליון, ויפה שעה אחת קודם.
אהבתיאהבתי
יש שם גם מישהו שמונה ל"ראש דסק המזרח התיכון". ב"דסק" הזה אין אפילו שולחן וכיסא, אלא פרשן ששולח מידי פעם רשימות במייל. אבל מה, קוראים לו "ראש דסק המזרח התיכון". על זה בדיוק אמרו חז"ל
– if you can't make it – fake it
אהבתיאהבתי
אני מפנה אותך למה שכתבתי למעלה.
עדיף 'ראש דסק' אחד שמוציא 8 עמודי ברודשיט ראויים, מאשר דסק שלם שהמיטב שהוא מוציא הוא פמפלט מתחנף, מתחסד וחובבני.
אהבתיאהבתי
"אחד האנשים הערכיים, המסורים, המשקיענים והאיכפתיים ביותר שהכרתי."
מג"ד שמשקר – מן הראוי שיעוף מתפקידו, למרות כל ההערכות החיוביות עליו.
אהבתיאהבתי