בלא מעט ימים יש דמיון בין הכותרות הראשיות של הנצים הגדולים, ידיעות וישראל היום. גם היום זה קורה. שני העיתונים מעדיפים את הזווית האישית והדרמטית בכותרת הראשית: הפצועה הישראלית ("הילדים", "הרעיה").
איך מתוארת הפצועה, טלי יהושע-קורן?
מעריב: "אשת דיפלומט ישראלי".
ידיעות: "הדיפלומטית הישראלית".
הארץ: "אשת נציג משהב"ט".
ישר"ה: "אשתו של שליח משהב"ט".
מקור ראשון: "רעיית נספח צה"ל".
1. מהו/מיהו דיפלומט?
"שם כולל לכל אחד מהנציגים הרשמיים של מדינה, או ארגון בינלאומי שנשלח למדינה אחרת על מנת לנהל באופן רציף יחסים בינלאומיים בין שתי המדינות" (ויקי).
2. "גורמים במש' החוץ ובמערכת הביטחון הודו אתמול כי לא היה בידיהם מידע מוקדם או התרעה מודיעינית ממוקדת על כוונה לפגע בניו-דלהי או בטביליסי" (הארץ ואחרים).
חבר'ס, בשביל מה אתם שם? אם אין לכם ידיעות ספציפיות, מה עם עירניות מוגברת לקראת יום השנה?
3. הארץ מבטיח לנו עתיד ורוד: "יהושע-קורן היא הנפגעת הישראלית הראשונה בסדרה ארוכה של ניסיונות נקמה מצד איראן…".
הייתה ראשונה? יהיו עוד. ולסיום: "…הסיפור, כאמור, לא בהכרח נגמר…".
4. כמה-כמה? ידיעות 3 ע', מעריב 5, הארץ 1, ישר"ה 4
ככלל, העיתונים לא הצליחו להביא היום חומרים נוספים על האירועים בניו-דלהי ובטביליסי. אבל ככה זה עם פיגועים בדר"כ. לועסים היטב את מה שנאמר ביום הקודם בכלי התקשורת האחרים.
הולילנד
משפט הולילנד נפתח אתמול. רק בישראל היום דווח על כך אתמול (והיום על העדויות). היום בהארץ יש ידיעה על הדיון הראשון שנערך ותזכורת: העדויות יחלו ביולי.
והערה לממרקרים בתכול. כידוע, מאז המהפך לפני שבוע ויותר בהארץ, נוהג העיתון כמנהג המארקר וממרקר פסקאות או משפטים מרכזיים בכתבה. אני בעד, כי על מי אנחנו עובדים, אנשים יותר מרפרפים מאשר קוראים. אבל מה, אני לא חושבת שהמרקורים נבונים תמיד.
בכ"מ, אם כבר אתם ממרקרים, רצוי שימורקרו משפטים בעלי היגיון ונטולי שגיאות. טוב נו, אם הייתם רואים את השגיאות הן לא היו.
הנה דוגמה למרקור מהידיעה על הולילנד:
"פרקליטי הנאשמים ביקשו אתמול לצלם את חומר החקירה בכמויות עצומות בתיק, שמאוחסן ב-170 ארגזי קרטון…".
במעריב המשפט שהחל אתמול מובא בידיעונת טור בע' 23, אך הכות' היא "משפט אולמרט ייחל ביולי". ובכן לא, שלב העדויות יחל אז.
רק בידיעות – יוק. אף מילה. אבל נו, כבר סיפר בכיר העיתונאים של העיתון על כך:
אני מניח שיש יחס מסוים של נוני מוזס לאהוד אולמרט. נכון ש'ידיעות אחרונות' היה הרבה יותר קשוב לאולמרט מכל עיתון אחר, זה מאה אחוז נכון. היה בנושא הזה קו.
לא רוצים להזדקן
תיאור מדויק של מורן שריר את סיקור בני הזוג החיפאים שבחרו למות לפני שהם מזדקנים.
אך בראש עמוד הבית של הארץ וכן בשערו, ערוץ הטלוויזיה לכלבים. הו, הביזאר. בכ"ז, גם אנחנו לא רוצים לבאס לכם את שארית החיים עם כל מיני החלטות מוזרות של חיפאים הזויים.
בידיעות המקרה מופיע בע' 14. הכותרת דווקא תקינה מכל זווית שהיא: "נפרדו מהעולם – ביחד". כותב ליאור אל-חי: "במשטרה בודקים כעת מודע מדוע החליטו בני הזוג לשלוח יד בנפשם". כמה שורות אח"כ מספרת בתם ש"הוריה לא סבלו מבעיות כלכליות או בריאותיות כלשהן". אח"כ החברים חוזרים על כך ומוסיפים "בני הזוג נפרדו מן העולם בהחלטה מודעת ומתוכננת היטב, לאחר שהחליטו כי אינם רוצים להזדקן ולחלות וכי הם רוצים לקבל את ההחלטה על סיום חייהם בעצמם".
ובכן, משטרת ישראל משוחררת.
בישראל היום השכנים חולקים על ההערכות הללו:
"… ידענו שיש להם קצת בעיות בריאות אבל לא משהו שיכול להביא להתאבדות כפולה", סיפרה אחת השכנות.
במעריב, בכפ' 22-23 הכותרת ברורה ומדויקת: "בני הזוג ש'סירבו להזדקן' התאבדו יחדיו".
רק בעיה אחת יש לי עם המרכאות של סירבו להזדקן. בכך מנסה העיתון להרחיק את ההחלטה המשונה הזו מעצמו, מאיתנו. כאומר: מזתומרת סירבו להזדקן? הייתכן? מי מזדקן מי? כולנו צעירים לנצח, 70 זה העשרים החדש, לנו זה לא יקרה. זה הסאבטקסט שאני רואה. פרשנות. כן?
חוץ מהטרחנות הפרשנית שלי את הכותרת, הידיעה של יונתן הללי כתובה היטב וללא נימת ביקורת או ערפול של המציאות.
—
ואם כבר:
איור: רועי אופנהיים
מחר ימלאו שבע שנים למותו של דודו גבע. כן, שבע. ידיעות עורך מחווה ותזכורת: שער 24 שעות, יגאל סרנה. כתבה אוהבת ביותר. מחכה שסרנה יעלה אותה לבלוג שלו. תוס': הנה, העלה.
שבועיים לפני מותו התראיין לידיעות ואמר:
"אני חושד שבתוך תוכי אני מפולת מוחלטת. הגוף שלי מוחזק על ידי חוט דקיק, שאם הוא יפקע, הכול יקרוס. אני מעשן, לא אוכל ירקות, ומה זה חי לא בריא. אני די נס רפואי. גם אם אני אמות בשנייה הזו, זה יהיה נס שהגעתי אליה".
זאת ועוד
רק בישראל. היום. לבקשת נתניהו: טל הפסיקה לשבות רעב. תיקון: לא רק בישראל. גם במעריב.
למה בהמגזין של מעריב יש עמוד הנקרא תנאי שירות ומוקדש לענייני צבא?
הרי לחיילים יש את במחנה, וכל ענייני צה"ל הבוערים נידונים בעמודי החדשות מדי יום ביומו.
אקדמאים בכירים חתמו על עצומה היוצאת נגד הפיכת המרכז האוניברסיטאי באריאל לאוניברסיטה.
צפי סער מתייחסת לכתבה של ליאת שלזינגר בסופשבוע, על ועדת שניט, חזקת הגיל הרך וארגוני הגברים.
בין היתר נחשפתי בטורה לאתר הנשים xojane.
לחם עבודה
אבי יופה (29) מונה לעורך המגזין היומי של מעריב. בשלוש השנים האחרונות שימש יופה כעורך ב-nrg. בין היתר היה עורך חדשות ועורך ערוץ הבריאות. לפני כן היה כתב ברשת ב' של קול ישראל, כתב בחדשות הוט במרכז, מגיש תוכניות אקטואליה ברדיו דרום (עד היום) ועורך הספורט ברשת העיר כאן דרום.
עשר עובדות על אופי העבודה שלכם.
הסרט של דורון צברי ואורי ענבר, המדריך למהפכה, ישודר ביס דוקו ב-7 במרץ, 22:00
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
בלוג הסטודנטים יוצאי אתיופיה על תמונתו של זיו קורן, שצילם אישה עירומה במקווה.
גל אוחובסקי התלונן במשטרת דיזנגוף בגלל תמונה המופצת בפייסבוק בה מופיעה תמונתו לצד הכיתוב "השמאל לא בצד של האויב, השמאל הוא האויב".
דוגמאות לתמונות:
אגדות ושקרים על המאגר הביומטרי (יהונתן קלינגר בחדר 404).
בייגלה בפרויקט צלמי אוכל.
לפונים אלי בבקשת חברות בלינקדאין, אנא, דרך דבורית, זה הפרופיל שלי שם.
מח' הגהה
(וואלה!)
(ynet, תודה לרם אזרח)
משגב לדך: רבים לא יודעים איך מתייחסים ליופי בזכר ובנקבה. זה הולך כך:
יפהפה (ז)
יפהפייה (נ)
(מעריב, 29)
חבל שהעורכים מתרשלים בכות/מש (לחץ, דד ליין, חוסר תשומת). לעתים קרובות זה הדבר היחיד שאנשים קוראים. אתם עושים בכך עוול גדול לכותבים.
בכתבה של אלכס דורון (המגזין, מעריב) על אתרי הדייטים: חג האהבה חל היום ולא מחר.
לפני פיזור
תודה רבה לקוראים היקרים התומכים בבלוג, וזוכרים גם אחרי שנה כמעט, וגם מדי חודש, לחדש את תמיכתם.
וחג אהבה שמח לאוהבים בלי דובונים ופרפרים והוצאת כספים.
מספיק שתהיו נחמדים אחד לשני.
ולווט אנדרגראונד 
רגע, אל תבני רק על הזיכרון הרעוע שלנו. אנא תני תזכורת בחלוף שנה מהתשלום, טוב?
אהבתיאהבתי
הדברים להלן לא קשורים לפוסט הנוכחי, אולם לא רציתי להכתים את החדש…
בזמנו התנהל כאן דיון בעניין שירותו הצבאי של לפיד, שאליו הפנית באחד הפוסטים. הצעת שמישהו ירים את הכפפה ויעשה תחקיר בעניין.
והנה, חבר שלח לי מייל, שבו קישור לבלוג, אשר מנסה לרדת לשורש העניין. אפשר לראות בנקל שכותב הבלוג הכין את התחקיר שלו לאור הטוקבקים שהתנהלו כאן (עליהם הוסיף).
אהבתיאהבתי
לא הכתמת, הוספת לנו כבוד על הדיון המעניין שם (גילוי נאות: אני ואורן מגיבים אחריך)
אהבתיאהבתי
תודה 🙂
אהבתיאהבתי
מח' הגהה-
במשפט:"במשטרה בודקים כעת מודע החליטו בני הזוג לשלוח יד בנפשם".
מודע=מדוע
and I am not sure if the mistake was in the original text or was made when you have quoted it
—
V: תודה
אהבתיאהבתי
פינגבאק: חרבות לאתים
דודו גבע היה מתחלחל מהאיור שלו כמיקי מאוס. הוא תיעב את דיסני. למען האמת הוא תיאר את וולט דיסני כנאצי בהקפאה עמוקה. יש כאן בורות עצובה של מאייר, עורך ועורכת גרפית 👿
אהבתיאהבתי
אכן, אין כגלנדון (מה שלום איזבלה?) לסמן לנו את בורותנו.
ניתן לשער שהמאייר ניסה לצייר ליצן עצוב קמעה, על ידי סממנים מוגזמים של ליצנות (אוזני מיקי מאוס, חיוך אדום מאוזן לאוזן) מולבשים על פרצוף אנושי. יתכן שלא הכיר את כל משנתו הרעיונית של דודו גבע, מה שהוציא ממך את תגובתך העדינה.
אהבתיאהבתי
ד"א- זוכר מה נגמר עם המשפט בין דודו גבע לבין אולפני וולט דיסני בעניין גניבת דמות הברווז?
אהבתיאהבתי
וולט דיסני ניצחו. באופן שערורייתי נקבע שהוא הפר את זכויות היוצרים של וולט דיסני. כשרוב זכויות היצרים בעולם הם בבעלות תאגידי ענק, זכויות היצרים הם כבר מזמן לא כלי להגנה על היוצר.
אהבתיאהבתי
פרשנות חמודה, אך טרם ראיתי ליצן עם אוזני מיקי מאוס. גם החיוך הוא של מיקי, מה לעשות. השנאה של גבע לדיסני היתה עמוקה להפליא ולא אנקדוטלית. הוא תיעב אותם לא רק בגלל התביעה, אלא גם בשל האופן חסר ההומור שבו הם מתייחסים למיסחור וזכויות של דמויות מצויירות. לכן אני חושב שזה אכן איור לא ראוי, וגם מוטרד מהעובדה שאיש בידיעות לא הבחין בכך.
אגב המשפט נגמר בהפסדו של גבע ובגניזת דונלד דק מספר הברווז.
אהבתיאהבתי
גזום הגזמת.
גבע מצא את עצמו נתבע ע"י דיסני בגלל הברווז ומן הסתם היו מעוצבן עליהם בהקשר זה. מכאן ועד "תיעב" הדרך ארוכה (אלא אם כן קוראים לך אהרון או תמי גבע ואתה לא מגלה לנו מה אבא סיפר בבית).
אז לא בורות, לא עצובה לא מאייר, לא עורך ולא עורכת גרפית
אהבתיאהבתי
צר לי קפטן ביפהארט, אך תפיסתו של דיסני כנאצי היא מובאה מפי הברווז המנוח בשיחה שעשיתי איתו כעשור אחרי המשפט. מדובר בתיעוב אותנטי וגם בבורות אותנטית.
אהבתיאהבתי
אם אמר לך כהאי לישנא אז אני מרסט את קייסי
אהבתיאהבתי
גלנדון צודק. גם אני הכרתי את גבע וישבתי איתו לקפה לא פעם, אני מכיר את העניין מכלי ראשון
אהבתיאהבתי
לרגל ההקרנה המחודשת של "שידורי המהפיכה" אינני יכול שלא לשתף אתכם בתחושות המיאוס, הבוז והחמלה שאחזו בי למול סצנה אחת בסרט. זהו הרגע שבו דורון צברי "מדליק ג'וינט" בכנסת. הוא לא מדליק ג'וינט אלא "מדליק ג'וינט", משום שלא מדובר בפעולה סתמית אלא באירוע. ועוד כזה שעליו "הוא תמיד חלם" לדבריו ועתה – הפלה וופלה – ניתן לפתע לעשותו, הודות לגישה שקיבל למסדרונות הבית במסגרת מאבקו ברשות השידור.
המראה מעורר רחמים. צברי, גבר גדל גוף שכבר אינו צעיר, מצטנף בפינה, עוטה פרצוף של ילד מבוהל, משפיל את עיניו ו"מדליק את הג'וינט". הרבה הנאה מהחומר אין שם. גם לא אידאולוגיה עמוקה. צברי ביצע את אקט הכיבוש האינפנטילי וגרם לכל מי שניפס פעם בשביל הכיף להרגיש אדיוט. גם ההצצה שצברי מספק לנו לתוך עולם החלומות והשאיפות שלו אינה מוסיפה לו כבוד.
חוצמזה סרט טוב.
אהבתיאהבתי
אפשר להבין מזה שהיו לך ציפיות מצברי. וזה הרבה יותר מעניין
אהבתיאהבתי
איפכא בן בנו של מסתברא. ממש לא היו לי. לדעתי צברי הוא אוברייטד שפשוט השתלט על המשבצת של "הילד הרע, אך היודע להתבטא" בתקשורת ומאז הוא שם. שיאי קריירתו באירועים מינוריים שאיש מחוץ לברנז'ה לא שמע עליהם ("מסמך צברי) ובטיפוס בזמן על רכבת הריאליטי עם עוד "פורמט" במשקל נוצה.
ובכולזות, אל הסרט השתדלתי להגיע נקי מדעות קדומות ובסך הכל נראה שהעניין היה חשוב לו אפילו מעבר ליכולת להתחפש למייקל מור.
אהבתיאהבתי
עצם העובדה שג'וינט עדיין נתפס כמשהו חתרני היא מגוחכת… זה כמו שפעם לעשן היה קול.
היום, אם אתה רוצה ללכת נגד הזרם ולהיות ממש חתרני, יוצא דופן וחריג, אתה לא מעשן ג'וינטים
אהבתיאהבתי
עודד, פירסמו את השם: שי אבוטבול מהפועל ת"א
אהבתיאהבתי
אוי, זה פשוט נהדר. רגע של נחת באמת. באתר "עניין מרכזי" יש מאמר נגד החוק שמטיל אחריות על מי שהולכים לזונות. למעלה חתום על המאמר, אחד בשם אמיר צרויה. נראה לכם כמו שם בדוי? ובכן, בתחתית המאמר חתום עליו רמי יצהר בכבודו ובעצמו. נעזוב את החשד שמתעורר בעניין הפעילויות החביבות על רמי יצהר, אבל למי שמהרהר באפשרות שלא תעלה על הדעת, שחלק ניכר מהכותבים שם הם שמות בדויים ליצהר עצמו, ובכן, יש עוד סיבה להעריך שאכן כך.
לינק לעמוד – עד שהוא ימחק את החתימה
http://www.news-israel.net/article.asp?code=29893
אהבתיאהבתי
ומה שיותר מעניין, שאפשר בהחלט להניח על בסיס המאמר מהי הפעילות החביבה על כותבו (כותרת המשנה אומרת ככה: "רק בני זונות יכולים לחוקק חוק כה אכזרי כפי שכופות על הגברים ארגוני הנשים המתחסדות". על זה הוא חתום, והמאמר עצמו מלא במשפטים מלבבים מסוג זה)
אהבתיאהבתי
התחושה שרמי יצהר משתמש בשמות בדויים מתחזקת
כשמבינים שאמיר צרויה הוא אנגרמה ל "או רמי יצהר".
כנראה שיש לו שאיפה לא כמוסה שיבינו שהוא כותב בעצמו את כל התכנים באתר.
אהבתיאהבתי
ואני גם מוכן לחתום על כך ששם ה"כתבת" השלישית באתר, "הניה זסלבסקי", הוא שם נעוריה של אמו או של סבתו של רמי.
אהבתיאהבתי
אין חדש תחת השמש
אהבתיאהבתי
😆 😆
אהבתיאהבתי
נובמת, יהיר צרם, יהיר צמר, יהיר מרץ, יהיר מצר, ריהי צמר, ריהי צרם, ריהי מרץ, ריהי מצר, יריה מרצר, יריה מרץ, יריה צרם, יריה צמר, יהרי מרץ, יהרי מצר, זה כל כך לא מעניין
אהבתיאהבתי
בנושא אחר , לפני כמה ימים היו כותרות ברשת על "כדורגלן בכיר בליגת העל שנעצר על תקיפה" ומאד ניסיתי להבין למה לא מפרסמים את שמו , הרי אם לא מדובר בעבירות מין אין שום סיבה מיוחדת על פניו , לא מדובר באיזו חקירה מיוחדת .
בסוף הבנתי את התקשורת , כדורגלן בכיר בליגת העל זה דרמטי, זה יכול להיות כל אחד,(למרות שלכל הרוחות מי שם בכיר ?) , לכתוב ששי אבוטבול נתן סטירה למישהו ליד מועדון של ארסים זה לא חדשות ולא מעניין . ככה התקשורת מצנזרת את עצמה כדי לייצר רייטינג מפוברק לגמרי ולעשות אלק דרמה מכלום סיפור
אהבתיאהבתי
שבוע שעבר ב"פנים אמיתיות" אמנון לוי ראיין את אליקו (כהן). למעט מירוק המצפון של אמנון לוי על הכתבה המכפישה (בצדק?) מלפני שנתיים וחצי, לא היה לדבר הזה יותר מדי ערך עיתונאי. שום דבר חדש שלא ידענו על אליקו. אבל בהחלט שהיה שווה לשרוד את הדבר הזה בשביל הפנינה שניפק לקראת סוף התכנית *נתי לוי* (שאליקו נמנע מלהשמיע את שיריו באופן מכוון): "אני מתגעגע לתקופה שהאשכנזים שלטו. הם לפחות עשו את זה בצורה מתורבתת". היום בטמקא: איציק קלה: "כבר היה עדיף כשהאשכנזים שלטו". אפילו כשהם מוחים זמרים מהז'אנר הים תיכוני/מזרחי נשמעים אותו הדבר. קרוב לאפס מקוריות. יש לי תחושה שנשמע את המשפט הזה שוב ושוב בעתיד.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4188459,00.html
אהבתיאהבתי
גם במעריב היה על הילדה שהפסיקה לשבות
—
V: נכון, תודה
אהבתיאהבתי
טוב, זה גורם מודיעין הודי. מאיפה לו לדעת אם העקבות מובילות או מובילים?
אהבתיאהבתי
אני תמיד תוהה – מה צורת היחיד של עקבות, באמת?
אהבתיאהבתי
המקור הוא "עקבה" (ע'בחיריק) = "עקב" (ע' בקמץ) http://he.wikipedia.org/wiki/עקב
אבל מקובל שזה המקור http://he.wikipedia.org/wiki/ללא_עקבות_(סדרת_טלוויזיה)
אהבתיאהבתי
לפי מה שבדקתי עכשיו ברב-מילים:
עקבה – היחיד של עקבות – הוא ש"ע בנקבה.
כך שבעצם הטעות שולווט הציגה – איננה טעות.
V: בבקשה
אהבתיאהבתי
מוזר.
לפי הרב מילים,
עקב = עקבים (צועדת בנעלים עם עקבים גבוהים, למשל)
עקבה = עקבות.
כפי שיש, למשל,
עדש = עדשים
עדשה = עדשות
אהבתיאהבתי
הארץ ידעו על מה הם מדברים.
כנראה שהאיראנים עדכנו אותם מראש, בכל זאת, כזכור מפרשת ההאקרים, מדובר בעיתון מהצד של הטובים.
אהבתיאהבתי
מה שישראל עשתה באיראן (לפי מקורות זרים) בשנים האחרונות יותר גרוע מלהשתין להם בבריכה. מדובר על ביצוע חוזר של מס' 2 לעיני כל העולם ואישתו-באמצע היום ומהמקפצה הכי גבוהה.
כנראה שזה היה רק שאלה של זמן.
(וטוב שמישהו מתערב וגורם לדברים להראות כמו ניסים)
אהבתיאהבתי
אכן, שמעתי אנשים אומרים שזה היה נס.
לא הבנתי מה היה נס – שהפצצה התפוצצה או שהאישה נפצעה?
אהבתיאהבתי
התכוונתי לדברים מוזרים כמו הריבאונד הזה שקורים פה ושם ומעבר לים.
אהבתיאהבתי
רוב בני האדם מעדיפים להזדקן על פני למות.
זה לא אומר שאין זכות לאלה שאינם רוצים בכך, לעשות מעשה.
כלומר – הביקורת של שריר טובה, עד המשפט "מי רוצה להזדקן"?
ובכן – רובנו.
———————-
כשסבתא שלי היתה בת 81 החל מצבה להידרדר. שאלתי אותה לילה אחד אם היא מפחדת למות, והיא ענתה לי שכאשר היא "מתעוררת בבוקר היא רוצה לחיות בדיוק כמו שרוצה תינוק בן שנה". זה היה לפני 30 שנה בדיוק ואני לא שוכחת את זה.
———————
לחברה טובה שלי יש אמא בת קרוב ל-90 שהולכת ודועכת, אך נאחזת בחיים בציפורניה.
———————
יחד עם זאת, אני בהחלט מתכוונת להכין לעצמי חבילת מוות קטנה לעת זיקנה. תמיד עדיף להחליט בעצמנו מהו הרגע שבו החיים אינם נסבלים יותר, וללכת. לא משנה באיזה גיל.
———————
אני חשה שנושא המוות וההתאבדות מאוד נוגע גם לך – רוצה לדבר על זה?
אהבתיאהבתי
"נושא המוות וההתאבדות מאוד נוגע גם לך, רוצה לדבר על זה?" למי התכוונת, רג'ינה ? גם הסבתא שלך ידעה שזה לא בידיה, היא שמחה שהתעוררה וברכה כל בוקר שהגיע.
על כל פנים, משטרת ישראל משוחררת כי לא הוכח מעשה רצח, כלומר גירמת מוות בידי צד שלישי.
אהבתיאהבתי
אהבתי. אכן, רובנו מעדיפים להזדקן על פני למות.
ייתכן שבני הזוג אכן "סירבו להזדקן".
ייתכן מאוד גם שבנו אידאולוגיה סביב נושאים יותר מורכבים כמו דיכאון עמוק, תחושת חוסר מוצא, או פשוט – סיום הדרך. מישהו טובע, מישהו חוטף סרטן סופני ומישהו מחליט, או חושב שהוא מחליט, שהוא "מסרב להזדקן".
נשמע קצת כמו מישהו שנושר מצה"ל כי קשה לו / כי הוא לא מתאים/ כי הוא ממש לא נועד להיות שם/ וובונה אידאולגיה פציפיסטית שלמה בנושא. אבל כאמור, אין לדעת, בטח לא מידיעות בעיתונות המופלאה שלנו שלא ממש חובבת דיווחי אמת.
אהבתיאהבתי
אני מבין שחלק מהחותמים על העצומה לשר החינוך עובדים באוניברסיטה העברית בהר הצופים. למיטב הבנתי הגיאוגרפית-היסטורית אי אפשר להגיע לקמפוס בלי לחצות שטח שנכבש ב67'.
1. האם אני צודק? או שיש איזו דרך להר הצופים, שהינה בריבונות ישראלית רציפה מאז 48'?
2. אני מניח שאותם אקדמאים לא טובלים ושרץ בידם, אלא שיש להם הסבר לבחירתם לעבוד שם. מהו?
אין בשאלה הזו משום התייחסות למוסד באריאל, אלא תהייה אמיתית.
אהבתיאהבתי
אכן, הר הצופים היה בריבונות ישראלית רציפה מאז 48 ותוחזק בשיירות הידועות שעברו בשיך ג'ראח
היום יש מנהרה שעובדת מתחת לשטח שנכבש ב-1967. האם זה פותר את בעית הלגיטימיות שלו ?
http://he.wikipedia.org/wiki/שיירת_הדסה
אהבתיאהבתי
אני יודע שהר הצופים בריבונות ישראלית רציפה, ובאמת אם יש פרופסור שנולד בהדסה הר הצופים וגדל והתחנך שם ומעולם לא עזב את ההר, הוא באמת יכול לחתום על עצומה בידיים נקיות, של מי שלא נהנה מפירות הכיבוש. לגבי האחרים, אני מפקפק אם המנהרה פותרת את בעיית ההגעה להר הצופים, שכן ריבונות (והפרתה) לכאורה פועלת באופן תלת-מימדי.
הואיל והנקודה הזו כל כך בולטת, אני כמעט בטוח שיש לה תשובה, לא בהכרח במישור המוסרי, אבל לפחות בזה הפורמלי. אולי איזה סעיף נשכח בהסכמי רודוס? אולי החלטת או"ם לא מוכרת שמסדירה את הכביש בשיח ג'ראח? חייב להיות הסבר.
אהבתיאהבתי
מי שלא עובר במנהרה עלול, רחמנא ליצלן, לעבור ליד גבעת התחמושת.
אהבתיאהבתי
אני מניח של פרופ' יכול גם להירשם בגבעת רם, כך יוכל להחזיק בדרכון ישראלי ולגור בניו-יורק
אהבתיאהבתי
אני מניח שהפרופ' מהרהצופים יכול להירשם בגבעת רם, להחזיק בדרכון ישראלי ולגור בניו-יורק
אהבתיאהבתי
בפעם השלושת'לפים אני שואל את עצמי:
אולי שלום עכשיו הינו משרד יח"צ של הימין? מה האינטרס של השמאל להריץ את הימין? האם יריב אופנהיימר מקבל צ'ק שמן ממועצת יש"ע בסופו של כל חודש עברי? אולי הם פשוט סתם מטומטמים?
בכל מקרה, העבודה שהם עושים פשוט מעולה, אני בטוח שכמה מנהלי קבוצות פייסבוק יכלו לחסוך כפית סוכר בכוס התה שלהם הבוקר…
אהבתיאהבתי
הערת קטנונית- בדיווח על הכתבה של אלכס דורון נשמטה הה"א מן המילה היום
אהבתיאהבתי
למה ללגלג?
הכתבה על הדייטים נועדה כנראה לפרסום ביום ב – נדחתה כנראה בגלל אילוץ כזה או אחר ומתפרסמת היום וכך נולדה הטעות. עורך העמודים במגזין שגה עקב לחץ כלשהו. זה מובן, זה קורה – רק לא באתר של ולווט שגם היא טועה – ואפילו הרבה – ומיד מוחקת… מה שלא ניתן לבצע בדפוס. קצת ענווה לא תזיק
יותם ג.
אהבתיאהבתי
איפה אתה רואה לגלוג בדיוק?
אהבתיאהבתי
השיוך של הפיגוע נגד אשת נספח צה"ל בתאילנד לאירנים מסתדר גם עם צורת הפיגוע: מטען מגנטי שהוצמד למכונית ע"י רוכבי אופנוע.
דומה לאופן שבו חוסל אותו מדען אירני בכיר, לאחרונה, ע"י מטען שהוצמד למכוניתו ע"י רוכבי אופנוע.
כאילו שהאירנים שולחים לעברינו רמז עבה.
אני מניח שהם ניסו לחסל את נספח צה"ל עצמו רק שיצא שרק אשתו (ונהג) הייתה באוטו באותו זמן.
לפי הדווחים, המטען שהשתמשו בו בפיגוע בבנקוק היה כזה שמיועד במקור להצמדה לספינות, לעומת המטען המתוחכם שהשתמשו בו באירן, שהוצמד לחלון וידע לכוון את הפיצוץ לראש הקורבן.
מזכיר קצת את הבדיחה על כך שהאמריקאים השקיעו הרבה כסף בפיתוח עט שיכתוב בטיסות לחלל: שהדיו יזרום בתנאי חוסר הכבידה בחלל וכו'. והרוסים השתמשו בעיפרון.
אהבתיאהבתי
בנוסף לכתבה שציינת היתה בוקסה של דן מרגלית החבר הטוב לשעבר שהרגיש כחתן השמחה צורך להוסיף כמה מלים
אהבתיאהבתי
איך מתוארת הפצועה, טלי יהושע-קורן? כל התיאורים נכונים, אין סתירה ביניהם. בתחילה תארו אותה כדיפלומטית (בעיסוקה) ואשת דיפלומט וזה נכון. רק אחה"צ יצאה כרמלה מנשה בהודעה שהיא אשת "נציג המערכת", משהו בין נציג משהב"ט או נספח צה"ל בהודו (ולא בתאילנד, כמו שמישהו טיקבק).
ולכל עם ישראל, החוגג את "חג האהבה", הנה תזכורת קלה ממאורעות סוף השבוע שעבר
אהבתיאהבתי