מאת חייל זקן
בהמשך לסדרת הפוסטים שמטרתה להציג את סוגיית איראן באופן שנעדר מהתקשורת הישראלית, אבחן את מדיניות ארה"ב של אובמה כלפי איראן. לטעמי, הפרשנים המדיניים שמסקרים את הנושא מגלים חוסר הבנה למהלכים האמריקאיים ומדווחים עליהם מבעד לפריזמה של השקפותיהם הפוליטיות.
גיבוש מדיניות של מעצמת-על כאמריקה מושפע מגורמים רבים, אך ניתן להסתפק בשלושה מוקדי השפעה כדי שאפשר יהיה למפות אותה. המוקד הראשון הוא הרקע האידיאולוגי של הנשיא ואישיותו. המוקד השני הוא האתוס האמריקאי והפוליטיקה הפנימית כפי שהם מיוצגים על ידי הסנאט והקונגרס. המוקד השלישי הוא הממסד המדיני-בטחוני והביורוקרטיה שלו. כפי שיודעים סיירים זקנים מעידן טרום ה-GPS, כל נקודה במרחב ניתנת לאיכון באמצעות שלוש נקודות ייחוס בשיטה הקרויה טריאנגולציה. שלושת מוקדי ההשפעה ישמשו לנו לצורך טריאנגולציה של מהלכי אובמה.
שני מוקדי הכוח הראשונים זכו וזוכים לסיקור נרחב, אבל השלישי סובל מהתייחסות שממעיטה בכוחו ובהשפעתו. דו"ח בייקר המילטון, שבין כותביו נמנה ליאון פנטה, שר ההגנה הנוכחי של אובמה, משקף את הראייה של הממסד המדיני האמריקאי את המזרח התיכון. הדו"ח פורסם בסוף 2006 ועסק בעיקר בעיראק, אך יש בו חלקים הנוגעים לאיראן, ובעיקר הוא משקף אורח חשיבה של ביורוקרטיה מעצמתית. הדו"ח כתוב כעבודת חקר של תלמיד תיכון גרוע ותוכנו נע בין מגוחך לנלעג. כשקראתיו לראשונה הוא נדמה לי כמסמך מתורגם שכתבה קבוצת קצינים בכירים בצה"ל. הדו"ח מפרט את הגורמים המשפיעים על המתרחש בעיראק, ומוסיף בלשון פקודה רשימת מטלות שעל כל הגורמים המעורבים לבצע כדי לסייע לארצות הברית להשיג את מטרתה. לאחר ההוראות לגורמים החיצוניים יש המלצות לממשל על צעדים שיעזרו לו להשיג את מטרותיו מול אותם גורמים. להלן מספר ציטוטים שיסייעו להבין את המוקד השלישי:
המשימה של איראן בעיראק: "על איראן להפסיק את זרימת הנשק לעיראק, לכבד את הריבונות העיראקית ולנצל את השפעתה על העדה השיעית כדי להשיג פיוס לאומי. הנושא הגרעיני האיראני יידון על ידי חמשת החברים הקבועים במועצת הביטחון".
הסכסוך הישראלי ערבי: "ארה"ב אינה יכולה להשיג את יעדיה במזרח התיכון אלא אם תעסוק בצורה ישירה בסכסוך הישראלי ערבי".
הקישור הגלובלי: "המאמצים של ארה"ב באפגניסטן הושפעו מפעילותה בעיראק".
ומה מטרתה של ארה"ב בעיראק? "עיראק שיכולה למשול בעצמה, לקיים את עצמה ולהגן על עצמה".
על פי מנסחי הדו"ח, ארה"ב יצאה למלחמה בעיראק כדי לשרת את עיראק. מאחר שכותבי הדו"ח אינם יכולים לחרוג מגבולות התקינות הפוליטית לא ניתן לקרוא את הדברים כפשוטם. מי שיעזור לנו להבין את האמריקאים הוא ההוגה המדיני הגדול מכולם, מקיאוולי, שאמר "בעיר כבושה חייב הנסיך החדש להרוס את כל הסדרים ולהקים תחתם סדרים חדשים".
כדי להשלים את התמונה נוסיף שארה"ב עדיין רואה ברוסיה אויב ומנצלת כל הזדמנות על מנת לפגוע בה כפי שעולה מהתנהלותה במלחמת גיאורגיה ובנסיונות להציב נשק אמריקאי במדינות ברית ורשה לשעבר. סין מצדה התקדמה למעמד האויב העיקרי של ארה"ב, שרואה בה סכנה גדולה להגמוניה העולמית שלה.
עם עלייתו לשלטון קיבל אובמה ירושה קשה מידי קודמו, אדום הצוואר הטקסני: גירעון תקציבי גדול ושתי מלחמות אינסופיות. אילו הייתה ההיסטוריונית הגדולה ברברה טוכמן בחיים היה ג'ורג' בוש זוכה למקום של כבוד באחד מספריה. בתחילת כהונתו התמקם אובמה בין המוקד הראשון לשני. הוא פרץ במסע פייסני בקרב המדינות המוסלמיות, ניסה להתקרב לסין על חשבון הודו, העדיף השקעה בלחימה באפגניסטן על פני עיראק והתחיל בהוצאת כוחותיו ממנה, אימץ גישה פייסנית כלפי סוריה ואיראן וגישה תוקפנית כלפי ישראל.
מהלכיו המדיניים של אובמה לא נחלו הצלחות גדולות ועלו לו במחיר פוליטי כבד. בנוסף, לפני כשנה פרץ האביב הערבי שטרף את הקלפים במזרח התיכון. לזכותו של אובמה ניתן לומר שהתגלה כשחקן מדיני גמיש ובעל כושר תמרון גבוה. הוא פינה את עיראק, התנתק מעיסוק בנושא הפלסטיני והעביר את כובד הלחימה מאפגניסטן לפקיסטן. ממשל אובמה מזהה כיום ארבע סכנות בטחוניות עיקריות:
בסין: הסינים פיתחו מערכת נשק שמאיימת על העליונות הצבאית הקונבנציונלית של ארה"ב. מדובר בטיל בליסטי מיושן בשם 21-DF. בדור הרביעי שלו, הנקרא D21-DF, צויד הטיל במערכת הנחיה לווינית ובמקביל פרשו הסינים רשת לווינים בעלת יכולת איכון ובקרה. המערכת החדשה מאיימת בעיקר על הצי האמריקאי, ובייחוד על נושאות המטוסים שלו. מערכת הלווינים מסוגלת לזהות ולאכן שיגורים של טילים נגד טילים מהאוניות האמריקאיות. יכולת הזיהוי והעקיבה מאפשרת ללווינים לשלוח לטיל הבליסטי, שמטרתו אוניה אמריקאית, הוראה לבצע תמרוני התחמקות כאשר טיל היירוט קרב אליו, ובכך הופכת את טילי היירוט האמריקאיים לחסרי יעילות. לאמריקאים יש מערכת יירוט לטווח קצר מבוססת תותחי פלנקס, אולם גם אם יצליחו התותחים האמריקאיים לפגוע בטילים, הרי שהאנרגיה הקינטית העצומה של השברים תביא להשבתת האוניות. הטילים הבליסטיים נעים במהירות העולה על 10 ק"מ בשנייה וגם אם יפגעו במרחק ק"מ מהספינה, יפגעו בה השברים כעבור עשירית שנייה, זמן שאינו מספיק לתמרון.
בסעודיה: האמריקאים חוששים שהגל האסלאמי והאנטי אמריקאי יגלוש למדינות הנפט.
בפקיסטן: מרכז הטליבאן נמצא בפקיסטן. זוהי מדינה כושלת בעלת נשק גרעיני שעלול להגיע לגורמי טרור שפועלים נגד ארה"ב.
העימות בין ישראל לאיראן: החשש האמריקאי העיקרי אינו מאיראן גרעינית אלא מפרובוקציה איראנית נגד ארה"ב שתאלץ אותה להילחם נגדה. האמריקאים שנחשפו בעבר לדוקטרינת המנופים של ברק בלבנון חוששים שהם עלולים להפוך בעצמם קורבנות של אותה דוקטרינה. החשד שלהם הוא שפעילות נסתרת של ישראל תחשיד אותם במעשה ופעולת גמול איראנית כנגדם תגרור אותם למלחמה באיראן נגד רצונם. זו כנראה הסיבה לחיבוק ההדוק שחיבקו את ברק בשנתיים האחרונות למרות הירידה הגדולה בכוחו הפוליטי.
האינטרס האמריקאי במזרח התיכון החדש הוא להביא לייצוב משולש כוחות שמאיימים אחד על השני ונדרשים לשירותיה של ארה"ב כדי לאזן ביניהם. משולש הכוחות הוא כמובן השיעים, הסונים ויהודים. האינטרס האמריקאי זקוק גם לאיום חיצוני על סעודיה, כזה שלא יפגע בה אבל יחזק את תלותה בארה"ב. בפסיפס הזה יש תפקיד חשוב לאיראן. אם היו יכולים, היו האמריקאים מחזקים את ציר הרשע של איראן וסוריה כמשקל נגד לגל הסוני שמשתלט על מדינות האזור. בפרספקטיבה זו, הפיכת עיראק מסונית לשיעית ולבעלת ברית של איראן דווקא משרתת את ארה"ב, בהתאם להמלצה של מקיאוולי. אמנם ארה"ב אינה רואה בעין יפה את גירעון איראן, אבל מבחינתה זו אינה עילה למלחמה שכן אין בכך איום ישיר כלפיה והסיכון בכך קטן מסיכון הגרעין הפקיסטני. הסיבה העיקרית להטלת הסנקציות על ידי אובמה היא איומי התקיפה של נתניהו. המחסנית של אובמה שנועדה לישראל ריקה, ונותר לו רק השימוש בארנק ובאוזני המן.
אז מה צפוי לנו?
– המשך המאמץ האמריקאי לרסן את ישראל. לא צפויה שום פעולה אמריקאית נגד איראן. אם תתקוף ישראל יופעל לחץ כבד להפסקת הפעולה.
– פינוי אפגניסטן וניסיון להתקרב להודו.
– מירוץ חימוש בחלל בין סין לארה"ב.
– ניסיון נוסף של אובמה בנושא הפלסטיני כאשר תיפתח בישראל מערכת הבחירות. המטרה תהיה פגיעה בכוחו הפוליטי של נתניהו מתוך הנחה שהישראלים לא אוהבים עימות עם ארה"ב.
ולווט אנדרגראונד 
תודה.
אהבתיאהבתי
נמצאה הדרך להשיב לתגובות בלי לקרא אותן.
אהבתיאהבתי
ומצד שני נמצאה הדרך לקרוא תגובה ולחייך חיוך גדול וזאת מבלי לקרוא אפילו שורה אחת מהטקסט שלמעלה.
העדר ההשכלה הגבוהה של רוב מגיבי הבלוג הזה ומאידך הצמא שלהם לשאיבת ידע מלהג כזה או אחר שמופיע אצלם במחשב הפרטי, מחקו לי את החיוק ולא נותר לי אלא להצטרף לזעקות השבר בפרסית: אוי, אוי, אוי!
אהבתיאהבתי
כל פעם מחדש אני נדהם למקרא התגובות בבלוג הזה. מינון מרוכז כזה של חומציות (סינתזה של קנאה, יהירות ורשעות גרידא) מסכן את המחשב שלי. יש טוקבקים שממש מאכלים את הצג , מטפטפים לי על המקלדת, חודרים דרכה ומותירים חורים מעשנים על השולחן. אני לא מסכים עם חלק מן הניתוח של הכותב, דוחה מסקנות מסוימות ומסתייג מאי אילו ניסוחים, הלוקים בעצמם בזחיחות מיותרת — אבל אין דבר קטנוני יותר מהשתלחות וולגרית ומזלזלת באדם שמצא לנכון להעלות את מחשבותיו על הכתב ולחלוק אותם עמנו, הקוראים. אתם לא אוהבים את הפוסט? המשיכו הלאה. קראו ספר טוב. עלעלו בכתב עת. צפו בטלוויזיה. חסכו ממני את מיצי הקיבה שלכם.
אהבתיאהבתי
קאניבליזם.
אהבתיאהבתי
עשה כמוני, פסח על קריאת התגובות, מיותר. צדקנים מוגבלי מטאפורות.
אהבתיאהבתי
curb your enthusiasm
הציבור רואה בחייל הזקן אישיות רצויה, שמיטיבה להתנסח ואכן חולקת עימנו את מחשבותיה ומסקנותיה ברוחב לב. לפחות חלק מהטענות הן על שהדברים מוגשים כניתוח מדעי ומוסמך, שעה שאינם יותר ממחשבות פרטיות.
חייל זקן אכן מפיק טקסט שונה מאוד מהלהג הרוני-דניאלי, מהפטנזיות הפתטיות של בני הזוג שמיס (רקדני הדבקה), מהמשוואות-סכום-אפס של עופר שלח ומשאר היצרנים בחלק התחתון של הסקאלה. האם הוא מספק תובנות טובות יותר משל אהוד יערי / אמנון אברמוביץ', הראל-יששכרוף-בראל וגורמים אחרים המשופעים במקורות ונסיון? מסופקני.
אהבתיאהבתי
פשוט נורא ואיום, או כמו שאומרים במשמרות המהפכה – ״אוי, אוי, אוי". וכפי שאמר מקיאבלי – " מי שמתימר להביא מקורות מוסמכים אך לא מביאם, מי שמזלזל בכל ניתוח אחר, מי שמגיב בזלזול ובתקיפה אישית על כל תגובה, שלא יצפה לתגובות שונות״…
אני עדיין מזיל דמעה.
אהבתיאהבתי
מומלץ למנבאים לנבא אחורה – יותר קל מאשר קדימה.
אולי כדאי שאוניברסיטת בן-גוריון או אולפנה ביו"ש יספרו ניבויים מוצלחים יחסית לניבויים כושלים?
אהבתיאהבתי
יש הרבה חומר עדכני, על יחס הממשל על אגפיו השונים לנושא איראני. דוחות שונים עדכנים יותר. דווחים על משחקי מלחמה, ראוי שחז"ן יפתח לחומרים חיצוניים. יהו לו הרבה מטרות חדשות לעלבונות.
אהבתיאהבתי
הבנתי זהו המדור הסאטירי של ולווט. נו ברכותי, אך האם אין בנמצא כותבים מוכשרים ומצחיקים יותר?
באשר לדברים עצמם, הכותרת היא עיוולת גמורה ועל כך תסכים אף ההיסטוריונית הדגולה המנוחה ב. טוכמן שהרי כשם שהכותב יודע צפונות ליבם של החיים ובודאי יודע גם יודע צפונות ליבם של המתים. וכעת אתקן את האמור לעיל (כדי שלא יווצר חשד שאני סותר את עצמי בין משפט אחד למשנהו) הגב׳ טוכמן לא היתה היסטוריונית ובודאי שלא דגולה, ברברה ידעה לספר סיפור, ויש לא מעט סופרים שאני אישית מעדיף אותם על פניה. באשר לעבודות חקר וכל מני שטויות, דחיל רבכום, הדברים שח"ז כותב פה וב"מאמריו" האחרים לא מבוססים על דבר, כתובים בסגנון נמוך, ואינם מחדשים דבר. הגיע הזמן שח"ז יחשוף את עצמו, לא רציני ללעוג לכל העולם האקדמי בשעה שהכותב מסתתר מאחורי כינוי נלעג. נ"ב ההתיחסות למקיאבלי, מעבר לבורות הרבה שבה, גרמה לי לצחוק כמה דקות, תודה לך ח״ז אני מתחיל לחשוב שיהיר לפיד כותב את ה״מאמרים״ הללו.
אהבתיאהבתי
שמקדיש ולו רגע מחייו לקריאת הגיגים על נושאים שעומדים ברומו של עולם וחיינו, ומגיעים מדמות וירטואלית ובעיקר, על נושאים שבהם לבעלת הבלוג אין כל מושג (לא כדי להעליב, כי גם לי אין).
סוף סוף היישות העלומה והפנוייה הזו מצאה לעצמה קהל קוראים וחסידים.
קריאה מהנה. מה היינו עושים בלי האינטרנט, שבו כל נודניק מצוי הופך לד"ר לפיטריות?
אהבתיאהבתי
כרגיל פוסט בהיר ומרתק. אני לא אתווכח על העובדות כיוון שמעולם לא התעמקתי בהן- לי כאדם פשוט אין שום יכולת לחוות דעה לכאן או לכאן כי אני לא מכיר את הנתונים מעבר למה שכתוב בעיתון.
ולגבי הבחור מבן גוריון- אילו הייתי משחית את זמני על לימוד סוציולוגיה עבודת המאסטר שלי הייתה על אנשים שמגדירים את חייהם ומחשבתם על פי ה"כיבוש". אולי זה כבר נכנס לתחום האנתרופולוגיה?
אהבתיאהבתי
נרדמתי מהחייל הזקן הזה די בהתחלה. מישהו הצליח להגיע לסוף ויכול לספר מה קרה?
אהבתיאהבתי
כן, בזמן שישנת לקחו לך את הארנק
אהבתיאהבתי
רפיסותו של אובמה מול ישראל בשל הקול היהודי בבחירות היא לא פחות משערוריה.
אדרבא – יפעיל נא את נשק סגירת הברז הפיננסי (כפי שעשה ג'ורג' בוש האב, כאשר איים בלבד, מול יצחק שמיר, אלוף הסרבנים).
גם אם התוצאה תהיה "נשיא של קדנציה אחת" (בכלל לא בטוח. מגזימים קצת בכוחו של "הקול היהודי") – לפחות יעשה מעשה טוב אחד, מניעת מלחמה מטורפת, ועל הדרך יצדיק גם את פרס נובל לשלום התמוה שקיבל בתחילת כהונתו על לא דבר.
אהבתיאהבתי
רפיסתו של אובמה מול ישראל היא לפחות עקבית עם רפיסתו של אובמה מול כל דבר אחר.
דבר ראשון- זה לא רק הקול היהודי- זה גם התורם היהודי.
ודבר שני זה לא רק יהודים שבעד ישראל באמריקה- יש לנו תמיכה די גדולה גם בין האכלוסיה הכללית (ולא רק בין השמרנים בימין)
ארצות הברית זה לא אירופה- יחסית אוהבים אותנו שם.
אהבתיאהבתי
עד לשורה האחרונה – מסכים איתך.
לגבי השורה האחרונה:
א. נא לא להכליל.
ב. עד מתי נחלק את העולם ל"אוהבים" ו"שונאים" את היהודים והישראלים?
ג. אולי הגיע הזמן לחפש גם בהתנהלות ממשלות ישראל סיבות לביקורת הבינלאומית?
אהבתיאהבתי
הגיע הזמן? כבר שנים עושים את זה איפה אתה חי?
אהבתיאהבתי
הכוונה שאנחנו נחפש במקום להדוף כל מילה ב"אנטישמיות", "אושוויץ" ושאר הפחדות.
אהבתיאהבתי
למה לחפש? למה בדיוק אתה מניח שאם איזה ואצלב פולני או ג'ון אנגלי מטיחים ביקורת בישראל, צריך להתייחס אליה? כל אינטרקציה בין מדינות נובעת מאינטרסים של המדינות, ולא מדרישה אבסולוטית לצדק ומוסר. הווה אומר- גינוי לישראל אינו נובע מנסיון ללמוד אותנו מוסר (והראיה שאין גיוני כמעט לאיראן, סוריה ושות' שטובחים באזרחיהן להנאתן) אלא מצבירת הון פוליטי כזה או אחר.
צריך קצת ביטחון עצמי ולא להבהל מאיזה גינוי של ז'אן ז'אק כזה או אחר.
אהבתיאהבתי
להיבהל לא, אבל לבדוק את עצמנו כל הזמן כן.
אני יודע שזה נשמע כמו "הלקאה עצמית", אלא שהרווחנו את הצורך הזה ב"יושר".
אהבתיאהבתי
לשיטתך 🙂 :). אני ממש לא מסכים. עדיף להפנות את האנרגיות לאפיקים חיוביים כמו שיפר משרד החינוך הכושל.
אהבתיאהבתי
היחיד כאן
שהביא
את שתי
המילים
הקדושות
"שואה"
ו"אושביץ"
זה אתה
אחרים דברו
על הודו, סין,
טילי חלל
נושאות מטוסים
ברברה
טוכמן וכ"ו
כל אחד
והנושא
החביב
עליו.
אהבתיאהבתי
עד לשורה האחרונה – מסכים איתך.
לגבי השורה האחרונה:
א. נא לא להכליל.
——————————–
לא הכללתי – כתבתי- 'יחסית'
באופן כללי יש יותר עוינות כלפי ישראל ויהודים באירופה מאשר בארצות הברית.
———————————
ב. עד מתי נחלק את העולם ל"אוהבים" ו"שונאים" את היהודים והישראלים?
—————————————————-
לדעתי זה נבון לדעת מי החברים שלך ומי רוצה שתמות ומה ההבדל.
———————————————————————-
ג. אולי הגיע הזמן לחפש גם בהתנהלות ממשלות ישראל סיבות לביקורת הבינלאומית?
————————————————————————–
יש מספיק אנשים שעושים בדיוק את זה-אני לא דואג- לא חסר ביקורת על הממשלה שלנו- לא מבפנים ולא מבחוץ
אהבתיאהבתי
משונה שנציג
מה שקרוי
"שמאל"
בישראל
מעדיף את
בוש האב
על פני אובמה.
אהבתיאהבתי
בעיה יסודית בניתוח הזה היא שהוא יוצא מתוך נקודת הנחה שהאמריקנים בכלל מבחינים בין סונים לשיעים. שלא לדבר על פרסים וערבים.
אהבתיאהבתי
יש גם אנשים שלא מבחינים בין אנליסט בוושינגטון לרדנק בהופעה של סקינירד בפלורידה. האמריקנים מבחינים היטב בין שיעים לסונים, כבר שלושים שנה לפחות.
אהבתיאהבתי
אמירה שטחית ומתנשאת שנאמרה לדאבון הלב על ידי מי שחולק עמי את אותו שם פרטי נאה.
ביום שבישראל ידעו להחליף את שיטת השליפות המתנשאת בעבודת מטה ברמה המזכירה את מה שמורגלים בו האמריקאים כמעט בכל תחום, נדע שעשינו צעד משמעותי קדימה.
אהבתיאהבתי
חייל זקן
אני חושב שזה הרבה יותר פשוט
התפישה האידאולוגית של אובמה ומקורביו גורמת להם להתיחס בסלחנות יתר כלפי מוסלמים באשר הם ולעוינות יתר כנגד ישראל.- זה הכל- לכן הם באופן טבעי יאמינו שהאיום האירני פחות חמור ממה שהוא- שהם יכולים למנוע את זה על הרגע האחרון או להכיל את זה אם יחליטו שלא למנוע.
כשאתה נתקל במציאות בהתנהגות תמוהה והרסנית והאפשריות הם או תחכום כלשהו או טיפשות – בדרך כלל הסיבה היא טיפשות.
אהבתיאהבתי
היתה איזה פליטת פה לא מזמן של יועצת אובמה לענייני מוסלמים.
מוזמן לשלב את זה בתשבץ בתור פליטת פה המעידה על משהו.
אגב לדעתי בפרשנות שלך על סוריה זיהית את המהלך של הזזת הדיויזיה מדמשק אבל טעית בפירוש המשמעות. מ-3 האפשרויות שנתת, הכרעת המערכה היתה הנכונה, ולא איבוד שליטה (או מה שאמרת אז)
אהבתיאהבתי
המערכה רחוקה מלהיות מוכרעת. אנחנו בשלב של דישדוש. אשתכנע בניצחונו של אסד רק כאשר ג'ונבלט ינשק את ידו
אהבתיאהבתי
הדו"ח כתוב כעבודת חקר של תלמיד תיכון גרוע ותוכנו נע בין מגוחך לנלעג. כשקראתיו לראשונה הוא נדמה לי כמסמך מתורגם שכתבה קבוצת קצינים בכירים בצה"ל.
ח"ז במסע תיסכול עמוק, שבוי בהערכה עצמית מופרזת, תוקף ומשמיץ את קציני צה"ל שלא שתפו אותו ולא קבלו אותו לשורותיהם. מילים מילים וסלט של עובדות וספקולציות, זה ח"ז
אהבתיאהבתי
א. הסתבכת חבל על הזמן.
ב. אפשר לחשוב שהמודיעין הישראלי כזה מדויק. הוא אכן חזה בהצלחה את נפילת מובראק, לא היה לו כל חלק במלחמת יום הכיפורים נצחון החמאס בבחירות ועוד.
ג. אני בדיוק קורא את דו"ח ועדת כהן 1983. אמ"ן מסתבר טענו שהפלנגות לא אמינים ולא לוחמים מוסריים. המוסד דווקא סמך עליהם.
אהבתיאהבתי
מן הסתם לו אנשי אמ"ן היו מסוגלים לחזות את העתיד ולעולם לא לעשות טעויות הם היו מרצים בבן גוריון ולא סתם קצינים בקבע.
אהבתיאהבתי
מרצים בבן גוריון לא עוסקים בחיזוי העתיד, אלא בשכתוב העבר.
אהבתיאהבתי
עד סגן אלוף הם בסדר. מעבר לזה הם עוברים כריתת אונה
אהבתיאהבתי
מדיניות ארה"ב מאז 1919 היא רצף של – לא מפתיע – כשלונות והצלחות. כולם ידועים וכולם כבר נותחו.
הממשל האמריקני מסתמך על דו"חות ומחקרים מכמה כיוונים, כולל מכוני מחקר אוניברסיטאיים, נתחנים מטעם הממשל עצמו (כלומר, נושאי משרת אמון שמגוייסים ע"י הממשל לביצוע עבודות ניתוח ומחקר וכתיבת דו"חות), מודיעין צבאי ותעשייתי (כולל ריגול וכולל – כמה לא מפתיע גם בישראל), משרד החוץ ודו"חות שכותבים שגרירים,נספחים, מפקדי צבא בזירות ושליחים מיוחדים.
מומלץ, לדעתי לקרוא את ספריהם של גנרל ווסטמורלנד, שהיה המפקד הצבאי בוייטנאם ואח"כ ראש מטה צבא היבשה ("חייל מדווח") ושל ד"ר הנרי קיסינג'ר, שהיה בעצמו נתחן באוניברסיטה אח"כ יועץ לביטחון לאומי ושר חוץ ("שנותיי בבית הלבן" וגם "משבר") כדי לקבל מושג על מערכת קבלת ההחלטות האמריקנית וקביעת המדיניות בעת משברים וגם בזמן גיבוש מדיניות.
מסתבר כי גם בממשל האמריקני לדורותיו (ולא משנה איזו מפלגה שולטת בקונגרס ומועמדה הגיע למשרת הנשאי), לא חלה מהפיכה בשיטת איסוף הדיווח, ניתוחו וכתיבת דו"חות.
גם ממשל אובמה אינו יוצא מגדר הרגיל בתחום הזה. אובמה דווקא מזכיר את ניקסון: גם ניקסון ירש מלחמה שתמך בה בתחילה (ויריביו ניצלו זאת היטב), עימות בינגושי מתמשך וסכסוך במזה""ת.
ניקסון, כאובמה, ניסה לשנות כיוון ומדיניות בתקופת כהונתו הראשונה: הוא התחיל להוציא את כוחותיו מוייטנאם וניהל מו"מ עם הצפון וייטנאמים (דבר שהסתיים בתקופת כהונתו השניה), הוא ניהל מו"מ עם הסובייטים על הגבלת החימוש ופתח את תקופת ה"דטאנט" (שהביאה גם ליציאת מאות אלפי יהודים מבריה"מ), הכיר בסין הקומוניסטית, ניסה ליזום מהלך של מו"מ ונסיגה ישראלית מול מצרים וירדן ותוך כדי כך יזם את ניתוק כלכלת ארה"ב מסטנדרד הזהב, הצליח להנחית אדם על הירח ולקדם התפתחות טכנולוגית.
גם בתקופת ניקסון הראשונה היה מיתון (בשנים 1969-1970) והמורל היה ירוד.
ההבדל הגדול הוא, כמובן, ווטרגייט. אלמלא פרשה אומללה זו, שחשפה את הצדדים האפלים באישיותו של ניקסון (אובססיביות, תחושת רדיפה, אנטישמיות מוסווית), יתכן שהוא היה נחשב לאחד הנשיאים הטובים שבהיסטוריה האמריקנית.
אובמה עדיין לא הותקל בפרשיה אפילה מהסוג הזה, ואין לדעת גם אם ימשיך לתקופת כהונה שניה (ניקסון, אגב, זכה ב-1972 לניצחון סוחף, גדול בהרבה מזה שזכה לו ב-1968 על אף עיתונות ממסדית עויינת והסתה פרועה מצד השמאל האמריקני), אבל גם ראיית ממשלו את העולם לא חורגת מראיית העולם של הממשלים שקדמו לו, אפילו אם הוא מנסה להשמע אחרת.
אשר על כן, אני מסכים לדעה העולה מסקירתו של החייל הזקן, לפיה הממשל האמריקני לא יחפוץ בסיום המשבר האיראני כל עוד לא יסכן במישרין אינטרסים אמריקנים מובהקים, ונוח יהיה לו בינתיים לתמרן בין ישראל, העולם הערבי ואיראן ולחדד את תלותם של כל אחד מגורמים אלה בארה"ב.
אהבתיאהבתי
מכל מלמדי השכלתי… תודה.
אהבתיאהבתי
בדיקה
אהבתיאהבתי
לפני ימים מספר ערכתי ביקור אצל רופא מוערך מאוד על ידי
דיאגונוזיסט בחסד
פעם בעשור אני מגיעה אליו לקבל ממנו את האישור שאני בריאה כשור
ו/או שאקבור את כולם 🙂 למרות נקודת הפתיחה של הולדתי-פגית עם דלקת ריאות קשה
ושנות ילדותי המוקדמת מרובת המחלות-
הרופא הוא ערבי נוצרי מעכו
וכשוחחנו, לאחר הנושאים הרפואיים, הביע בפני את חששו מפני עימות עם איראן
מכיוון נתניהו את ברק – תוך כדי שהוא מגניב מבט לדלת שמא פקידת הקבלה המוסלמית
בקליניקה שלו לא תשמע את דבריו…
עניתי לו מה שאני עונה לכולם שמתעסקים יתר על המידה עם איראן וכשמדובר
באזרחים מהשורה הם בעיקר חוששים מאוד מאוד…:
עדיף לכולם לחשוש כשהם נוסעים על הכבישים יום יום ואפילו כשהם צועדים על מדרכות-
זה הרבה יותר מפחיד לדעתי , כך אמרתי לו ואומרת לכולם.
ובזה סיימתי עם איראן נכון לעכשיו
אהבתיאהבתי
צודק לגבי ברברה טוכמן. אילו היתה בחיים לא היה לה סיכוי לתפוס מקום בין ההיסטוריונים המהפכניים של אוניברסיטת בן גוריון שמצאו בנגב שרידים של עשרות יישובי קבע בדווים שהצטיינו בחקלאות פורחת ובחיי מסחר ותרבות עשירים.
אהבתיאהבתי
עודד בלבן הדגים למה הספר שלה מטופש. ד"א חשבת למה הכיבוש הישראלי לא מופיע במצעד האיוולת?
2. אתה עושה קצת סלט בין היסטוריונים לארכיאולוגים.
אהבתיאהבתי
לשים את עודד בלבן באותה קטגוריה עם ברברה טוכמן יכול רק סטודנט מבן גוריון. וזו גם דוגמא טובה לסלט בין היסטוריונים לפלספנים פוליטיים
אהבתיאהבתי
אני לא שמתי אותם באותה קטגוריה. הוא פילוסוף והיא היסטוריונית. טכניקת הויכוח שלך ממש גרועה. אתה לא מתייחס לשום טענה ורק תוקף (באופן אישי). מעניין למה אתה כה תוקפן כלפי מי שמבקר אותך ונותן לעצמך ניק אלים וצבאי. הייתי מהמר על חסך רגשי מצד האב.
אהבתיאהבתי
מתנצל אם נעלבת. אני פשוט חסיד של קטטה טובה כפי שהבנת מהניק. וכן, זו תוצאה של אב שיכור אלים ואם זונה. שיטתו של בלבן היא טאוטולוגיה שאין טעם להשחית עליה זמן ובודאי שלא ניתן להשתמש בספריו כדי להוכיח או להפריך משהו. לצורך הבנה של תהליכים היסטוריים כדאי להיתלות באילנות גבוהים מאלה שצומחים בחיפה.
אהבתיאהבתי
בינתיים ירדת על בדואים ומרצים וסטודנטים בב"ג וחיפה.
שכטמן מהטכניון בחיפה הוא מספיק מבין בכימיה או שבגלל שהוא משם הוא פסול?
בכל אופן לכתוב ספר, לנתח לאחור ולקרוא למשהו איוולת זה קל. אם היא הייתה מנתחת תהליכים קדימה (אני הצעתי את הכיבוש הישראלי בגדה) או למשל את ברה"מ זה היה יותר מרשים. גם די מוזר שהיא מבינה גם במלחמת טרויה, גם באצטקים, גם בהיסטוריה של ארה"ב ובריטניה ועוד כמה תחומים. זה קצת לא רציני, אתה לא חושב?
אהבתיאהבתי
להשוות את אוניברסיטת חיפה לטכניון זה כמו להשוות את בלבן לטוכמן. ההצעה שלך לטוכמן לנתח את כיבוש הגדה לא מתישבת עם הטרוניה שלך על כך שהיא הביעה תמיכה בספרה של ג'ואן פיטרס, 'מאז ומקדם'. טוכמן פיתחה מתודולוגיה להערכת תהליכים היסטוריים והשתמשה בה על מערכות שונות של נתונים. יש מקום באקדמיה למומחיות עמוקה בגיזרה צרה (כמו שכטמן) ויש מקום גם לאנשים עם אופק רחב כמו טוכמן. שניהם אנשים בעלי תרומה תרבותית חשובה. צר לי, אבל בלבן לא בליגה הזו.
אהבתיאהבתי
היא בעצמה לא עומדת בקריטריונים שהיא גיבשה. היא אומרת שאיוולת תהיה רק מעשה של קבוצה שנמשכת יותר מדור אחד. אבל טוענת שמונטזומה ורחבעם שלא היו חלק מקבוצה אלא שליטים אבסולוטיים לקו באותה איוולת.
לגבי שטוטית- אני התייחסתי בכלל למגדר ולגזע שלה? מה את קופצת סתם?
אהבתיאהבתי
העבודה של טוכמן בהחלט שווה דיון, אבל אני השתמשתי בשמה רק כתכסיס רטורי שעזר לי להציג את דעתי (לא את דעתה) על ג'ורג' בוש. זה הזמן לחזור אל נושא הפוסט.
אהבתיאהבתי
קיבלת לייק ממני. חוזרים לפוסט. 1- מסכים 2- כנראה שאובמה מת לעוף מאפגניסטן באמת (בטח אחרי שהביא לאמריקאים את ראשו של בן לאדן) לגבי הודו- אין לי מושג. 3. אם אתה אומר… אני ממש לא מבין בתכנית החלל הסינית 4- הלוואי, מתקשה להאמין.
אהבתיאהבתי
ובנוסף היא אישה ויהודיה אז ברור שזה לא רציני
העיקר שאתה מאוד רציני
מתי אתה כותב ספר?
אהבתיאהבתי
התגובה שלי מיועדת לסטודנט מבן-גוריון
שכותב על ברברה טוכמן האיוולתית:)
אהבתיאהבתי
נראה לי שהסטודנט פחות אינטליגנטי ממה שנראה לך (ולו).
הספר "מצעד האיוולת" מאיר עיניים – אין שום בעיה לשים את האצבע על דברים שקורים היום ויופיעו ברימייק של מצעד האיוולת בעתיד ("טוטאל איוולת"?) 😆
אהבתיאהבתי
לא הבנתם את תגובתי
זה היה בסרקזם
תודה לאדומים ישמשו אותי לביעור חמץ מהמחשב שלי
אהבתיאהבתי
יש דבר אחד שקצת צרם לי. ההבדל בין מה אובמה חושב לבין מה שהוא עושה לא נלקח בחשבון. למשל אובמה היה מאד שמח (נראה לי) להכתיב לישראל לעוף מההתנחלויות ולעשות פאקינג הסכם עם הערבים. אובמה לא עושה זאת כי אין עליו מספיק לחץ ציבורי וכי הלחץ היהודי- ישראלי אפקטיבי שלא לעשות זאת.
לקרוא לברברה טוכמן היסטוריונית גדולה זה קצת מעליב. היא כתבה ספר מדע פופולרי שמאד תפס וגם הביעה תמיכה ב'מאז ומקדם' של פיטרס. ספר מלא בחצאי אמיתות ובעיות מתודולוגיה שכל בעל תואר שני היה מתבייש בהן.
אהבתיאהבתי