מאת חמש שאלות לתקשורת העוינת
1. ההתרסקות של בחדרי חרדים יצרה פער עצום ומרתק בין הדרישות של העורכים בכלי התקשורת, ובין תחושת הלב של הכתבים המסקרים את העולם החרדי. בעוד העורכים התלהבו ועלצו מהסיפור הבלתי-נתפס הזה, הכתבים לענייני חרדים היו המומים ועצובים. הכתל"חים היו לאורך השנים בקשר רצוף עם העורכים והכתבים הבכירים של האתר (למעט עם המנכ"ל החילוני והאניגמטי). אנשי בחדרי תמיד שמחו לשתף פעולה, כולל באמצע הלילה, סיפקו תמונות ללא תשלום, השיגו טלפונים ואנשי מפתח, היו תמיד נכונים להסביר את מאחורי הקלעים של כל פרשה, ורק ציפו לקרדיט (שאותו חלק מהעורכים דאגו לעתים להשמיט מכתבות בכוונה).
זה גם המקום לתהות האם מועצת העיתונות היתה מגיבה בשתיקה רועמת, אילו המשטרה הייתה דורשת לסגור כלי תקשורת אחר. אגב, באופן לא פרדוקסלי, סגירת האתר בתוספת רכישת חלק מכיכר השבת על ידי ynet תקטין את יכולת כלי התקשורת החילוניים לסקר את הנעשה בעולם החרדי.
2. יש משהו מאוד מטריד בפרשת הלינץ' שלא היה בקניון מלחה שבירושלים. בחדשות ערוץ 2 דיווחו בהתלהבות על ההתפרעות של אוהדי בית"ר ירושלים וגם הציגו תיעוד של האירוע. התקשורת דיווחה בזעזוע על התנהגות האוהדים, ועבר יותר מדי זמן עד ש-ynet חשף כי ההתפרעות של עשרות האוהדים פוזרה בקלות על ידי שלושה עובדים ערבים עם מקלות. כעת נותר לאנשי חדשות ערוץ 2 להסביר למה הדיווח על ההתפרעות לא כלל את פרט המידע המהותי הזה.
3. רביב דרוקר ואחרים התלהבו מפסק הדין שדחה את התביעה של המורה הדגול רן ארז נגד הכתב, המקור וערוץ 10. יש רק בעיה אחת: בניסיון להגן על על אנשי המקור נחשפה זהות המקורות שחשפו את המידע המביך על ארז. האם לא ניתן היה להגן על הכתבה בלי לחשוף את המקורות, גם אם הללו הסכימו לכך, כדי שלא לגרום למקורות אחרים להירתע משיתוף פעולה עתידי?
4. מוסף 7 לילות גרם לנו לתהייה כפולה. אם יובל דיין באמת רוצה את החיים בחזרה וחותרת לאנונימיות, האין מישהו שיכול להסביר לה שלככב על שער 7 לילות זו לא בדיוק הדרך הנכונה? ועוד הערה לעורכי המוסף. אנחנו לא כועסים על זה שאתם לא קוראים את המדור שלנו, ולכן לא ידעתם שצפינו כתבת מתכונים עם הכותרת "משחקי הרעב". אבל האם ברור לכם שמעכשיו אי אפשר להשתמש בכותרת הזו, לפחות לא עד שייצא הסרט השני בסדרה?
5. ב-ynet דיווחו על פסק דין שבו שופטת ציטטה מתוך פס"ד של נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס. נכתב בו: "בתיק שעסק בנושא דומה כתב השופט גרוניס כי בהליך הפלילי, חובה על השופט לראות עצמו 'כאילו חרב מונחה לו בין ירכותיו'". על המכתם אחראי רבי שמואל בר נחמני שאמר "לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו (וגיהנום פתוחה לו מתחתיו)"
בקטנה: בין כל המוספים לחג, שכללו מתכונים עם מצות, לא היה אף עיתונאי שציין כי למעט בליל הסדר אין שום מצווה לאכול מצות, מאחר שהאיסור בכל שבעת ימי הפסח הוא על אכילת חמץ, ואילו אכילת מצה ממש איננה חובה. גם בלילה הראשון, שיש חובה כזו, אפשר להסתפק בפחות מ-100 גרם מצה.
ולווט אנדרגראונד 
כמובן שהיא שיעשעתני ביותר ולא "במיותר"
אהבתיאהבתי
כמה שאתה טועה.
אהבתיאהבתי
הקטנה בסוף שיעשעתני במיותר:
"בין כל המוספים לחג, שכללו מתכונים עם מצות, לא היה אף עיתונאי שציין כי למעט בליל הסדר אין שום מצווה לאכול מצות, מאחר שהאיסור בכל שבעת ימי הפסח הוא על אכילת חמץ, ואילו אכילת מצה ממש איננה חובה".
מצפייה במנהגי היהודים בעשורים האחרונים הסקתי מזמן שמדובר בסיר חמין ענק, שכל אחד מכניס לתוכו מה שהוא רוצה ומוציא מה שבא לו. הכל הולך והסתירות חוגגות. "מנהגים" הפכו ל"מצוות", "איסורים" הפכו ל"הלכות". מדי יום, בחצרות חסידים ומתנגדים, צצים פירושים חדשים ומיד גם פירושים המנוגדים להם. עם קטניות, בלי קטניות, לפי מסורת יהודי תימן ועפ"י המקובל אצל יוצאי מגנצא.
מדובר במערכת כאוטית לחלוטין וספוראדית להפליא, שכל נסיון להציג אותה, או חלקים ממנה, כקוהרנטית ו/או ברת דיון – הוא בעצמו די מופרך.
ובכל זאת – יש וקטור מרכזי שפועל לרוחב המערכת ולאורכה (בציר הזמן) – כל "היתר" נענה בשלושים "איסורים" חדשים. היה בטוח, מר חמש, כי בעוד זמן לא רב יהיו הלכות מחמירות בנושא. מספיק שאיזה רבי אחד בבני ברק יאכל מצות כל החג, כדי שכל החצר תנהה אחריו ובעוד חצי יובל כבר תהיה זו הלכה סדורה.
את העובדה ש"לא היה אף עיתונאי אחד שציין…" אני זוקף דווקא לזכות התקשורת הישראלית. דקדוקי העניות של החברה הדתית הם בדרך כלל עלבון לשכל הישר.
אהבתיאהבתי
יפה אמרת. והחברה החרדית או הדתית בכלל לא היתה מעניינת לי את קצה ה*** אלמלא היתה יושבת על צוואר המדינה הזו כריחיים
אהבתיאהבתי
איו שום איסור הלכתי לאכול מצה אחרי פסח (אבל זו בהחלט סטייה קולינרית). יש אפילו מנהג לאכול מצה ב"פסח שני", שחל בדיוק חודש לאחר חג הפסח הראשון.
האיסור היחיד הוא לאכול מצה בערב פסח, ועל כך נאמר בגמרא "האוכל מצה בערב פסח דומה לבועל ארוסתו בבית חמיו", ומספרים שביאליק אמר בשעתו שהוא ניסה את שניהם וזה ממש לא אותו הדבר…
אהבתיאהבתי
הערת המצות נכונה אם היו מוכרים מצות ביחידות. חוץ מזה, יש המשתמשים בהן כתחליף ללחם. הבעיה עם המצות שהן נמכרות בחבילות של עשרת אלפים. מכיוון שהארוחה המשפחתית דמויית סדר פסח נערכה השנה אצלי, נותרו לי 9990מצות ולכן מתכוני המצות נחוצים (לא שאני משתמשת באיזשהם מתכונים, כן, לכל היותר אני מוכנה לטגן מציות לילד. לא להגזים). אגב, זה נכון שאחרי פסח אסור לאכול מצות?
אהבתיאהבתי
בכל 64 שנותי אני לא יכול לזכור מקרה אחד בו התערבה המשטרה באתיקה של כלי תקשורת, עד מקרה "חדרי חרדים". גם מה שנחשף עד כה מזעזע מספיק. אבל אני לא רואה קריאה של ראשי הציבור הדתי לאומני והחרדי להפקת לקחים אמיתית. כמו מצג השווא שעשו כמה דתיים לאומנים אחרי רצח רבין.
כדאי ש"חמש קושיות" יעשו צעד קטן לאחור להתבונן מעט בציבור האמוני לפני שהם מבקרים את התקשורת העוינת. דבורית עושה את זה טוב מכם.
אהבתיאהבתי
דבורית אכן מבקרת נפלאה ומקצועית. עפר אנחנו לרגליה והיא אכן ציינה בשבוע החולף, מספר פעמים, כי לא מדובר בכמה תפוחים רקובים, אלא בגזע כולו שרקוב (אם צריך אפשר לקבל איור-הסבר של מראש הממשלה).
הטענה שלנו היא שכאשר יש פרשה כל כך חמורה, מועצת העיתונות לא יכולה להחריש. היא צריכה לפרסם הודעה הקוראת למשטרה ולפרליטות לחקור את הפרשה עד תום, אולם לשקול היטב לפני נקיטת צעד חסר תקדים של סגירת כלי תקשורת שבו עשרות עיתונאים מוכשרים, אותם צורכים מאות אלפי אזרחים.
במחשבה שנייה – אולי מועצת העיתונות מתערבת רק כשהעיתונאי שעלול/ה להיפגע הוא/היא ד"ר למשפטים, עם תוכנית טלוויזיה יוקרתית ופופולרית…
אהבתיאהבתי
לפי מה שאני מבין, הדרישה היא לסגור רק את מערכת הפורומים שבאתר.
לא ניתן לקרוא לזה כלי תקשורת במובן העיתונאי של המילה.
אהבתיאהבתי
נתן זהבי למנכ"ל רדיו 103: תעיף את עו"ד שפטל החלאה!
אהבתיאהבתי
בכל 64 שנותיך לא השכלת ללמוד את ההבדל בין דתיים לאומיים לחרדיים? רק אדם שלא מבין דבר וחצי דבר בחברה הדתית והחרדית יכול להאשים את חובשי הכיפות הסרוגות בנוכלויות של 'בחדרי חרדים'.
אין כל קשר בין האתר הזה לבין הציבור הדתי לאומי.
זה שאתה בור ועם הארץ (לפחות בתחום הזה) זה בסדר. אבל לכתוב על זה תגובה?
ואולי השנאה שלך (שנוטפת מכך שכתבת 'דתיים לאומניים') לא מאפשרת לך לענות לעניין?
אהבתיאהבתי
זה בדיוק מה שאני אומר כל הזמן. שאין שום קשר בין כל מיני פלגים ואוכלוסיות בישראל שמכנים עצמם "יהודים". אז אחר כך אל תספרו לנו ש"כולנו עם אחד", כי אנחנו לא
אהבתיאהבתי
יובל דיין היא האמא של אורטל?
אהבתיאהבתי
איזו בורות, ברור שהיא הבת של משה דיין
אהבתיאהבתי
והאחות של ליאור ואילנה דיין (-:
אהבתיאהבתי
בקרוב היא תוציא דיסק אלטרנטיבי וחתרני עם אביב גפן, תשנה את התסרוקת ותפרסם לבנים. תזכרו איפה קראתם זאת לראשונה
אהבתיאהבתי
ואם כבר היא רוצה לחזור לאנונימיות ונניח שהיא רוצה להסביר את זה, אז למה היא נותנת שיאפרו אותה כמו בובהממוכנת?
אהבתיאהבתי
אני לא רואה The Voice אבל יודע מי זאת יובל דיין.
בארה"ב ובשאר עולם המדיה המודרני, מהלכים "סנסציוניים" כאלה הם בד"כ מתוכננים במטרה למקסם חשיפה תקשורתית, ולכן אני קטן אמונה כל פעם שמישהו פורש כי הוא לא רוצה חשיפה ורגע אחרי מוצאים אותו מתעלס עם התקשורת.
אהבתיאהבתי
היא למדה את הטכניקה מנועם שליט.
אהבתיאהבתי
עוד מעט תבקשו שיכתבו בחוברות המתכונים שאין מצווה לאכול סופגניות בחנוכה, אזני המן בפורים ועוגת גבינה בשבועות.
מה נסגר איתכם?
אהבתיאהבתי
תענה בכנות, האם ידעת שאין חובה לאכול מצות בפסח? אם לא מדובר בפרט מעניין שאתו אפשר לשלב ככתבה בסגנון "כל מה שלא ידעת על פסח", או לפחות לשלב בכתבת המתכונים המסורתית, כדי להפוך אותה לקצת יותר פיקנטית.
זה לא קשור רק למסורת, למה כשיש חוברת שירים ביום העצמאות אי אפשר לשלב אנקדוטות מעניינות שקשורות לכתיבת השיר? למה כשמראיינים את ראש הממשלה לחג, אי אפשר לדאוג שהוא יספר משהו מצחיק, כמו הראיון הכי מוזר/מצחיק/מביך שהיה לו בקריירה? הנקודה שלנו פשוטה – כל כתבה, ולו המשמימה ביותר, אפשר להפוך ליותר מעניינת, צריך רק להתאמץ. אנחנו בזים לעצלנות (של אחרים כמובן… 🙂
אהבתיאהבתי
מסורת זה ממש לא התחום החזק שלי, אבל זה ספציפית נראה לי די משתמע מעצם מילות השיר מה נשתנה (אם אוכלים מצה כל השנה, כנראה שזה לא כזה אירוע מיוחד לאכול מצה בפסח).
ולא, אני לא חושב שצריך לשלב את תרי"ג המצוות (ולהפריך מתחזות) בחוברות המתכונים לחג.
אהבתיאהבתי
ובשביל להבין את האבולוציה של המח היהודי (שהובילה לבסוף גם למוחי שלי) – איך הגיעו דווקא ל-100 גר'? חישבו כמה מצות בני ישראל יכלו להספיק להכין וחילקו בכמות האנשים?
אהבתיאהבתי
2 כזית למצה ו-1 לכורך ואידך זיל גמור
אהבתיאהבתי
החובה ההלכתית היא כזית אחד בלבד.
(שני ה'כזיתים' הנהוגים, הוא משום ספק מאיזו מצה יש לאכול את הכזית).
בקיצור: החובה היא על כ-27 ג', ויש שיטות המסבירות שכזית היא מידת נפח, וע"כ כזית הוא בין 9 ל-19 גרם בלבד.
אהבתיאהבתי
בני ישראל המציאו את הפאסט-פוד ביציאת מצרים והעולם שותק
אהבתיאהבתי
בענין האין חובה לאכול מצה – טוב נו, וותרתי על המקום שלי בגן העדן, בגהינום בטח אוכלים רק חמץ.
אהבתיאהבתי