מגששים אחר המבקר שייבחר * מחפשים אחר אנס השירותים המסתתר * מפקסלים את הטייסת הדוגמנית * מקווצ'צ'ים את סקר ההרשעות בישראל * מורידים את דירוג האג"ח לאי.די.בי
פקסול פרצופה של א', הספורטאית המחוננת, הדוגמנית היפהפייה שסיימה תיכון בגיל 16, השלימה תואר ראשון בניהול מערכת מידע בגיל 19, צברה מדליות אולימפיות ובעוד חודש תקבל כנפי טיס (ישראל מושקוביץ, שער ידיעות, כפ' 16-17) דוחה בעליל. פניה נראים כך כפני לביאה.
עוד פרטים, אגב? נולדה בסנט פטרסבורג, בת למשפחה בת שישה ילדים, גרה בעפולה ולאמא שלה קוראים ילנה. לאחיותיה – נטלי ומריה. למאמן – ולדימיר. לאח הבלתי מפוקסל שחגג בר מצווה בטייסת – מיכאל.
אחוז ההרשעות
בתחתית שער ידיעות יש סטריפ: "הסיכוי הקלוש לצאת זכאי במשפט פלילי בישראל: 0.3%".
מזעזע, לא?
תיאור הזה הוא רק חלקיק מתמונה, בה מנסה תלם יהב להציג מחקר מורכב יותר, העומד בסתירה לדיווחים השנתיים של הלמ"ס, על כך ש-99% מהנאשמים מורשעים במשפטיהם.
הנה תמצית המחקר המורכב, שנערך על ידי מח' המידע והמחקר בביהמ"ש העליון, בשיתוף המרכז לחקר פשיעה, משפט וחברה באונ' חיפה, כפי שהיא מופיעה בוואלה!. פה בחרו בכות' "רק כ-70% מהתיקים בארץ מסתיימים בהרשעה".
הכות' בידיעות (ע' 6) "בית ללא משפט".
נועם שרביט במעריב, שכותרתו דומה לזו של וואלה! כותב בפתח דבריו: "יש סיכוי אמיתי לצאת זכאי".
בהארץ ובמארקר אין זכר למחקר.
החשד לאונס בגן העיר
לא יפה לשאול שאלות במצב מצוקתי שכזה, אבל פיזית, איך אפשר להכריח מישהו לקיים יחסי מין באיומי סכין? כלומר איך המערכת הפיזיולוגית מאפשרת זאת?
תוס': ציטוטים מתוך הראיון עם הנער בידיעות (עדכון: הידיעה הוסרה מ-mako). הוסיפו סימני שאלה לסיפור.
כמו כן הידהמו כמוני, איך כל עשר דקות נוספות 2,000 צפיות לידיעה.
שאלה שנייה: אומרת אמה של הנערה לידיעות שאף גורם רווחה לא פנה להציע למשפחה עזרה. "אין אף אחד שעוזר לבת שלי, אני מרגישה שאין לי למי לפנות. לא יכול להיות שמי שנפגע מינית לא מקבל עזרה מהרשויות. אם רוצים טיפול צריך לשלם, וזו חוצפה שאין כדוגמתה".
עת"א משיבה שהנערה והמשפחה מקבלים תמיכה וסיוע באמצעות הצוות הטיפולי בביה"ס בו היא לומדת.
איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית מוסר, בתשובה לשאלתי, כי פנייה למרכזים, שיחות, ייעוץ וסיוע במרכז עצמו לא עולים כסף.
אולי כדאי ליידע את המשפחה? חבל גם שהכתבת, אדוה כהן, לא התקשרה לברר.
אגב, טיפול חינם ניתן גם בתחנות לבריאות הנפש של משרד הבריאות.
הפרט החדש שנחשף: החשוד באונס לקח את הסלולרי של הנערה, ואביה הספיק לדבר איתו לפני שניתק. מהעובדה הזו, שהחשוד ענה לשיחה עולה שהוא די אהבל, לא? כך שאולי המשטרה, אם תאחד את כל הכוח-סוס של חוקריה, תצליח לעלות על עקבותיו?
אני מקווה שלא זה מה שניצב אהרון אקסול אמר אתמול להארץ:
"אני יודע שאירועים מסוג זה יוצרים תחושת ביטחון קשה בקרב האזרחים, למרות שהנתונים שיש בידינו קצת שונים"
בישראל היום מופיעה הגרסה הלא פחות גרועה:
"אירועים שכאלה יוצרים תחושת ביטחון לא טובה אצל האזרחים"
הבור
אתמול נחשף בידיעות (יוסי יהושוע) כי צה"ל החליט להפסיק את בניית הבור החדש בקריה לאחר שהושקעו בו עשרות מיליוני שקלים, מחשש שיקרוס במקרה של פגיעת טילים. היום מבקשים כמה ח"כים לקיים על כך דיון בוועדת חו"ב.
מאוימים
– פרופ' שלמה זנד קיבל איומים על חייו.
– ירון לונדון זכה בצופר לתגובה קשה על דבריו הבוטים ולקריאה לכווץ את קיומו. טוב, זה לא ממש לחסל.
תוס', 15.5, 07:39
זו גרסת ה"לחסל" לפני הזעקה הציבורית, אבל כוונתי הייתה ועודנה שאין הבדל בין לכווץ ולחסל.
המחאה
בעוד כל העיתונים קיפלו את עסקי המחאה עד הפעם הבאה, בהארץ ובמארקר מתחזקים אותה, אם כי בנימה ביקורתית.
במארקר הילה ויסברג כותבת על מספר השלטים כמספר המפגינים, כשלכל אחד יש מסר אחר. בהארץ אילן ליאור בכתבה דומה: הפעילים החברתיים הוותיקים אומרים שמרוב מסרים לא רואים את המחאה.
המבקר החדש
הארץ לא מרוצה ממינויו הצפוי של יוסף שפירא. הכתבה המרכזית של היום: הח"כים שהציעו אותו לתפקיד המבקר לא יודעים עליו דבר.
ארי שביט אתמול: הממשלה מנסה להשתלט על משרד המבקר וממנה אחד שלא יעשה צרות. וכן: ביקורת גוברת על מינוי שפירא.
[הכות' הראשית דהיום: נתניהו נחקר בשנית בפרשת ביביטורס]
בידיעות, בישראל היום ובמעריב מציגים בכפולות הפותחות את המועמדים לתפקיד.
במעריב כותב בן דרור ימיני על אלו שמנסים להכשיל את שפירא.
דן מרגלית תומך בזהירות באליעזר ריבלין ומודה שאין לו מושג מיהו שפירא.
הלפיד
הצילום הזה ב-ynet מתעד את ערכת יאיר לפיד בכל חוג בית:
הטלפרומפטר השקוף והבמונת המגביהה.
ברק רביד חשף אתמול בהארץ:
מבוכה אחת בולטת ספג לפיד בכיכר בכפר-סבא ודווקא בנושא שקרוב לליבו. אחת הגמלאיות בקהל שאלה אותו מה עמדתו לגבי שירת נשים. "אני לא אופיע באף אירוע שבו לא נותנים לנשים לשיר", הדגיש לפיד. אחד הנוכחים בהרצאה קם על רגליו. "אתה מופיע באירוע כזה כאן בכפר-סבא ביום שלישי הבא. יש כנס של תנועות הנוער ובגלל בני-עקיבא לא נותנים לנשים לשיר". לפיד התפתל, הביט לכיוון כמה מפעילי המפלגה שליוו אותו והסביר שלא היה מודע לעניין ושיבדוק את הנושא שנית.
בכפוף לדעתה החולקת של בת הטוחן לשעבר, דווקא יש פולואו לעניין בידיעות הבוקר, ובסוף הידיעה (איתן גליקמן, 18) המדווחת על הפשרה עם הדתיים, "הודיע יאיר לפיד, ראש מפלגת יש עתיד, כי יבטל את השתתפותו המתוכננת באירוע".
לחם עבודה
אבירמה גולן עוזבת את הארץ בגיל 62.
לא סתם אני מזכירה את גילה. זהו הגיל בו היא יכולה להפעיל את מנגנון הפנסיה שלה ולקבל את המגיע לה.
אשר על כן, לא בטוח שלכתוב "הוחלט על סיום עבודתה בעקבות צמצומים" זו הגדרה מדויקת.
טל רז, סמנכ"ל מעריב במכתב לעובדיו:
אתמול הצגנו לדירקטוריון החברה את הדוחות הכספיים של מעריב לרבעון הראשון לשנת 2012.
ברבעון הראשון של שנת 2012, הצגנו שיפור קל בנתוני ההפסד הנקי וההפסד התפעולי ביחס לרבעון המקביל ב-2011. ביחס לרבעון הקודם (רבעון 4 2011) הצגנו שיפור קל בכל הפרמטרים התפעוליים – הכנסות, רווח גולמי, רווח תפעולי ורווח נקי.
מהלכי ההתייעלות בחברה, אשר יושמו במהלך הרבעון האחרון של 2011 ובמהלך הרבעון הראשון של 2012 – הביאו לצמצום בהוצאות החברה. מהלכים אלו, יחד עם המהלכים השיווקיים הרבים שבוצעו, הביאו לגידול בהכנסות ולשיפור בביצועי החברה ברבעון זה.
על אף השיפור, החברה ממשיכה להפסיד ומציגה תזרים מזומנים חלש. עבודה רבה עוד לפנינו, אני מקווה כי השיפור בתוצאות מהווה נקודת פיתול, אך אינני יכול להבטיח לכם שכך הוא הדבר.
אני מודע לעבודה הקשה של כל העוסקים במלאכה – במערכת, במנויים, בהפצה, ביחידות הסחר (של העיתון, המקומונים ו-nrg), בבתי הדפוס וביחידות המטה – ומודה לכל אחת ואחד מכם על עשייתו.
מעלות חתכה את דירוג אי.די.בי. נוחי דנקנר רגוע.
ובמעריב עסקים – ששששש. הס פן תעיר.
תיקון, 22:27: יש אזכור בתחתית ע' 18:
המשטרה תחלק תגי זיהוי לעיתונאים בהפגנות. מי יקבל תג זיהוי? איך יחליטו? מתי יקבלו את התגים? מה עם סתם תעודת עיתונאי? אה, לא לכולם יש תעודות. גם פה עדיין מתקיימים דיונים ממושכים. בקיצור, גם הרעיון הזה יתנפץ על קרקע הבירוקרטיה במהירות.
בקרוב: כתב אישום נגד מנהל בחדרי חרדים. האשמה: סחיטת דמי חסות.
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
בן תיאר את הפער, ליתר דיוק האין-פער בין עיתונאי יוצר ומסקר. הפעם, אשר שכטר מהמארקר.
…בדה מרקר ההפגנה סוקרה ע"י אשר שכטר. אותו אשר שכטר פרסם רק שלשום פוסט מאוד פופולרי וויראלי בפייסבוק, שקרא לאנשים לבוא להפגנה.
כך ההפגנה תוארה על ידו בדה מרקר:
"הפגנת ה-12.5 – האירוע הפותח של מחאות הקיץ – הוכתרה כהצלחה: אל כיכר רבין בתל אביב הגיעו אלפי אנשים, בהם צעירים רבים, שקראו כמעט פה אחד לחברה שוויונית וצודקת יותר, למיגור קבוצות הכוח בחברה הישראלית ולפוליטיקה אחרת. לממשלה נישאה באוויר. המפגינים צעקו סיסמאות כגון "רוצים צדק, לא רוצים צדקה" ו"לוקחים לעניים, נותנים לעשירים – איזו מדינה של מושחתים"."
בעיניי, התיאור הזה די נבדל מהתיאור שאפיין את רוב כלי התקשורת. יכול להיות שזה קשור לעובדה שהכתב שדיווח כמה אנשים הגיעו להפגנה ואיך היה בה, הוא אותו האדם שאך שלשום קרא לאנשים להגיע אליה. אומנם כבר מזמן היטשטש הגבול בין העיתונאי המסקר את האירוע לאדם שמייצר את האירוע, אבל בכל זאת, הרבה זמן לא ראיתי ביטוי כל כך מוחשי של להרים קרן ולרוץ לנגוח.
תוס': תגובת אשר שכטר, 14:30
ראשית, הבהרה: ישנם שלושה כתבים שחתומים על סיקור ההפגנה בשבת. הקרדיט שלי היתוסף לידיעה כי צילמנו שם קטע וידאו שהוצמד לטקסט, כי שלחתי תמונות ומשום שהעברתי דיווחים על ההתרחשויות בצעדת השכונות, שבה הייתי לדעתי (אלא אם פספסתי מישהו) העיתונאי היחיד. את ההערכות בנוגע למספר המשתתפים, ולמעשה את כל הטקסט שצוטט אצלך, לא כתבתי אני. לא שזה משנה הרבה, כי גם אני מוכן לחתום עליו, אבל אם כבר אז למה לא לדייק. סיקור המחאה במרקר באופן כללי נבדל מהסיקור שאפיין את רוב כלי התקשורת, וזה אומר הרבה יותר על כלי התקשורת האחרים מאשר על המרקר עצמו.
בכל מה שנוגע למחאה, למן הרגע הראשון לא טרחתי להסתיר את חוסר האובייקטיביות שלי, שנובע אגב מניתוח קר לחלוטין של המתרחש בזירה הכלכלית העולמית – ולא ניכנס לזה כאן גם כי קצרה היריעה וגם כי פול קרוגמן מסביר את זה הרבה יותר טוב. לא היה טעם לנסות להסתתר, שהרי כבר בסוף השבוע הראשון כתבתי שהמאהל ברוטשילד הוא "המקום הכי צודק בישראל", ואני גם ככה אינני מהמסתתרים. לכן אני משתדל להסתפק בטורי דעה שמביעים את דעתי האישית ולא לסקר את המחאה (בישראל) באופן שוטף. עם זאת, מעולם לא היססתי לכתוב על המחאה באופן ביקורתי – הרבה יותר ביקורתי, אגב, מהרבה עיתונאים שתמכו בה אבל עדיין התעקשו לטעון לאובייקטיביות. למעשה, כל כשלי המחאה כיום נובעים מהחיבוק המוגזם, החונק והדי עצל שקיבלה בקיץ והמשוואה המופרכת והמסוכנת לפיה סיקור אוהד שווה לסיקור חיובי. בכך שהתקשורת לא סיקרה את הבורות שהמחאה נפלה בהם, הן משום שלא ידעה על רובם והן משום שבחרה במודע להתעלם מחלק מהם, היא גרמה לכך שהיא תיפול לתוכם שוב ושוב. גם סיקור ההפגנה בשבת אינו שונה: מסתבר שגם כאשר שהתקשורת אינה אוהדת משהו, היא עדיין עצלנית לצערי.
ובכלל, חשוב להבהיר משהו: "אובייקטיביות" היא מושג מאוד בעייתי. ראשית, משום שהיא לא קיימת. שנית, בגלל שכמושג היא בדרך כלל משמשת באופן מעוות-משהו כמילה נרדפת לשני דברים: מגמתיות שמנסה להסוות את עצמה ועצלנות – הן עצלנות עיתונאית והן עצלנות מחשבתית. תראי לי עיתונאי "אובייקטיבי" ואראה לך עיתונאי שעשה לעצמו חיים קלים והסתפק בהודעה של דובר מבלי לברר אם היא נכונה או לא, או שהדיווח שלו מוטה מסיבה זו או אחרת. סיקור המחאה הזאת במיוחד רצוף בדיווחים "אובייקטיביים" מפוברקים לחלוטין, הן של עיתונאים תומכים והן של מתנגדים. האם אני אובייקטיבי כשאני כותב על המחאה? לא. אני גם לא מתחייב לאובייקטיביות, כי התחייבות כזאת פירושה, חד וחלק, ניסיון לעבוד על הקוראים שלך בעיניים. אני כן מתחייב לומר את האמת. את כל האמת. גם ובמיוחד כאשר היא לא תואמת את הדעה שלי.
אשר שכטר
ביום שישי, 13:30, בגן מאיר, ילדים נגד אלימות. היוזמה היא של ילדי ביה"ס גבריאלי, הקוראים לילדים מבתי ספר אחרים להצטרף אליהם.
הבלוג אין בעיה לפתרון שלך על בריונות רעש.
באופן מפתיע ומתאים להפליא שודר אמש ביס פרק מרהיב של לואי על אלימות (במקור שודר הפרק, Bully, באוגוסט 2010). לא מצאתי ברשת קישור חופשי, ולו לחלקיק משם (נו, עוד דקה אורן ימצא), אבל יש שדח"זים במהלך השבוע.
באופן לא מפתיע אף מבקר טלוויזיה לא כתב על הפרק הזה ולא עשה קישור אקטואלי.
אריאנה מלמד נפרדה ממהיום למחר. ומשבחת את יומנים, של הערוץ הראשון, על יומני הקולנוע שהוקרנו פעם בבתי הקולנוע.
עידן לנדו משיק את הספר של רעייתו ומוציא את הבלוג לחופשה.
והחולם נפל פצוע. רינו צרור חוזר למלחמת יום הכיפורים.
http://www.icast.co.il/ICastPlayer1.swf
זה החלק השני המסרב להתאמבד ליד הראשון.
ג'ייסון דנינו הולט מראיין את פיטר ברג, שחקן ובמאי. למעשה ברג מראיין אותו.
(הביא לידיעת הציבור: הלל)
צרות בכותרות
שער ידיעות: "המשטרה: אנחנו בדרך ללכידת האנס הנמלט"
הצרה בכותרת היא סתמיותה. כותרת ריקה כשלמשטרה אין מה לומר בעצם.
"פוענח רצח האישה ביפו" (ידיעות, 24).
איזה אישה? מה? מי? מו? למה "האישה" מיודעת? מישהו מהקוראים יודע באיזו אישה ייחודית מדובר?
שוקינג פינק.
לפני פיזור
76% מהמשתתפים במשאל הבלוג (ר' מימין או אתמול) לא היו בהפגנת המחאה במוצ"ש.
אמן ואמן למרב מיכאלי: די לנישואים.
ולווט אנדרגראונד 
הורדת הדירוג באי.די.בי כן הופיעה במעריב עסקים.
אהבתיאהבתי
אין מה להציע לך חוקית בלואי,(בכדי למצוא קטע קצר בטיובית, זקוק לצרוף מילים, שם או תיאור בסגנון "סופ נאצי" של סיינפלד). בלואי לא צופה, בעיות של גברים בני ארבעים לא מענינות אותי. בלא חוקי אני לא נוגע (הידע שלי מושג בשל טיסות העסקים המרובות לחו"ל), מסיבות מוסריות. קישורים ללא חוקי, לא אתן, בכדי שחלילה לא יפגעו במיני מזיקין המצפים שם לגולשים לא מנוסים(עפ"י סיפרי האגדות, אני כאמור איש מוסר). ובכלל שועלן הוא המוצא בשניות, אני הוא עם עודף הזמן. בקיצור ים תרוצים, וכאלה תמיד אשמח לספק.
אורן הBully הרשמי של הבלוג
אהבתיאהבתי
כנראה שאין (בחוקי), כי שוטטתי יותר משתי שניות במטרה למצוא.
לאמשנה.
אהבתיאהבתי
במקרה ראיתי הפרק, אכן גברים בני ארבעים הם חד מימדיים, ולכן משעמם לעומת הגירלז. הסיפור של הלוזר העוקב עד סטטן איילנד מזכיר לי מגיבים היוצרים שירשורים אין סופיים של ויכוח, פסולי חיתון.
אם בא לך להרוויח אלפיה בקלות, פרטים בפוסט הקודם. כי הבחירה היא לא בין הדייט לשלמות הגופנית, אלא האם לפעול לפי ציפיות של אחרים, או לדעת לרמות כשצריך.
אהבתיאהבתי
במקרה הספיקותי.
ןכך בכל עניין ובכל נושא.
המקריות, או מאמא, המקריות…
אהבתיאהבתי
במקרה הכנתי תשובה מראש.
או לא, התכוונתי לזה.
קבל את התנצלותי.
אהבתיאהבתי
ער השמול האנטי ציוני 10, מסקרים את הפגנת הערבים והאנרכיסטים באונ' ת"א על "השואה" (בערבית נכבה).
"נעצרו שני אנשי ימין ומשתתף בטקס"!
מאיפה אתם יודעים מה הצביעו בבחירות אלה שמתנגדים להפגנה הארורה הזאת?
ולמה לא אמרתם משהו על דעותיו של "משתתף בטקס"? רוצים רעיונות?….
אהבתיאהבתי
אני זיפזפתי בין 10 ל-22 ולפי מה ששמעתי (לא בטוח באיזה ערוץ) מי שנעצר היה אחד ממארגני הטקס.
אגב, מה ההבדל בין טקס לפרובוקציה ❓
אהבתיאהבתי
שמעתם על הפשרה עם האסירים?
טוב עכשיו אני מחכה לשמוע את כל מבשרי הקטסטרופה מערוץ 2, שישבו נבאו לנו אינתיפדה "איומה ונוראה"+ תיאור איך היא תראה… אודי סגל, אמנונוביץ… תמשיכו לאים ולהפחיד אותנו, אירן באוגוסט,ספטמבר,נובמבר…
נמאסתם אוסף בלבלני מח!
תגידי רונית (לא, איך קוראים להיא מער 2?) במה נאיים עליהם ביומן הקרוב? או שיהיה יומן של אכילת כובעים (מצידי שיהיו עשויים מבמבה).
אהבתיאהבתי
זה פשוט מאוד. כשמתחילים לדבר על הפשרת תהליך השלום ועל השקט שיש בגבול הצפון צריך להתחיל לדאוג.
כל עוד יש נבואות חורבן באולפן שישי, אני רגוע.
ובנושא אירן, הכתבים והפרשנים יתחילו לטעות רק אחרי שיקרה משהו. עד אז הם אפילו לא טועים.
אהבתיאהבתי
למה השופט ריבלין היה צריך להתבזות?
אהבתיאהבתי
השאלה מה יהיה הצעד הבא של ביבי כשגם המשרד לביקורת המדינה בידיו, רדיו, טלויזיה, עיתונות. נשאר לטפל באינטרנט. חסימת אתרים לא רצויים אולי? צריך לחשוב.
אהבתיאהבתי
מה את יודעת על יוסף שפירא שגורם לך לחשוב שהוא סוכן של ביבי? באמת.
אני הרבה יותר מוטרד מהדיווח בטמקא ששפירא מקורב מאד לח"כ רוני בר-און. אם זו לא עילה לפסילה אז זו לפחות סיבה לקבס ואובדן תיאבון לקוראי הידיעה.
אבל מה הקשר לביבי, אתמהה.
אהבתיאהבתי
נתניהו הטיל משמעת קואליציונית בהצבעה לבחירת המבקר. כאשר בין 2 מועמדים נבחר בעל הרזומה הפחות מרשים ומתאים אומר הדבר דרשני, אלא אם השיקול המכריע היה שריבלין הוא
Overqualified .
אהבתיאהבתי
זה שביבי מעדיף מועמד מסויים למשרה, ולו גם משיקולים אנוכיים לחלוטין, עדיין לא אומר ש"המשרד לביקורת המדינה בידיו". את ההגדרה הזאת הייתי מקבל אם נניח נתן אשל היה מתמנה. במקרה הנוכחי ביבי לחץ כנראה לבחור באפשרות הרעה פחות מבחינתו; מה שלא הופך את המבקר החדש למריונטה. ראי למשל את הנשיא גרוניס, שלא היה מתמנה לולא התערבות של נתניהו. אני די בטוח שפסיקתו לגבי שכונת האולפנה לא שימחה את ראש הממשלה.
אהבתיאהבתי
אתה צודק בהחלט.מאחר וצעדיו של שפירא יבחנו מעתה בזכוכית מגדלת יקשה עליו להשביע את רצון משפחת נתניהו.
אהבתיאהבתי
הו, אבירמה שאני אוהבת 😦
אהבתיאהבתי
נראה לי שלילדים שלה לא היתה בעיה להרדם.
אהבתיאהבתי
AND THE WINNER IS
אהבתיאהבתי
כמהכמה
אהבתיאהבתי
מעניין למה מופיעה בבלוג תקשורת המודעה: "ביום שישי, 13:30, בגן מאיר, ילדים נגד אלימות. היוזמה היא של ילדי ביה"ס גבריאלי, (תקראו של מי היוזמה…)
יכול להיות שגם כאן כמו בה"ארץ"( עיין תמר גלבץ) מפרסמים מודעות של "חברות טובות"? ללללללאאאאא!
מעניין גם יצלמו את הילדים המפגינים?
אהבתיאהבתי
גם אם אתה תקיים הפגנה נגד אלימות תוך שאתה עושה סנפלינג על סוס אפרסם זאת.
לא זכור לי שסירבתי למישהו לפרסם אירוע מסוג זה.
זהו אירוע לילדים שילדים יזמו. נקודה.
הוא לא מקדם שום אג'נדה נגד שלטון/ משטר/ החלטת ממשלה וכו'.
וכן, גם כשהילדה המסכנה מבית שמש כיכבה בכותרות הראשיות זעקתי חמאס.
אהבתיאהבתי
תזכרי את הבטחתך!!!
בקרוב מסע סוסים חוצה ישראל "למען השארת האולפנה". 😉
אהבתיאהבתי
ממש ,אבל ממש, לא הבנתי למה הסיפור על ילדת הפלא מעפולה הוא :" דוחה בעליל."
אהבתיאהבתי
בוא נקרא את המשפט מתחילתו:
תודה.
אהבתיאהבתי
התמיה שלך על העניין הטכני באונס מאוד הגיונית יש שתי אפשרויות:
או שנניח שהדיווח העיתונאי מדוייק (סבירות נמוכה אפשרי בקושי… )
או שנניח (בהתאם לנסיון העבר) שהדיווח העיתונאי לא ממש מדוייק
ואח"כ העיתונאים בוכים על משכורת תנאים ויחס ואגב סביר להניח שמי שמסר את הידיעה מהמשטרה הבין זאת כך (בכל זאת שוטר/ת) רק שהעיתונאי החרוץ העדיף צבע על פני האמת הפחות מעניינת
אהבתיאהבתי
ר' שלבקת+מיקי.
אהבתיאהבתי
להגדיר את ההפגנה ביום שבת כהצלחה זה לא אובייקטיבי, וגם לא נכון. כל מי שנכח הרגיש את אווירת הנכאים והכישלון, ואם שכטר לא הצליח לראות את זה מול עיניו זה בכלל לא קשור לאובייקטיוביות אלא לאמת אבסולוטית.
אהבתיאהבתי
קודם כל, אין כזה דבר "אמת אבסולוטית". דבר שני, הצלחה וכישלון הם גם שני מושגים שאין דרך להגדיר באופן אובייקטיבי. אני מבטיח לך שההגדרה שלי שונה משלך. ואלא אם שאלת את כל הנוכחים, אין לך דרך לדעת שכולם הרגישו את אווירת הכישלון והנכאים. אני למשל הייתי שם והופתעתי לטובה. אלפי אנשים יצאו לרחוב, אחרי חודשים של הפגנות סמי-קיקיוניות ומאד קיקיוניות. אבל כמו שלך מותר לקבוע שההפגנה נכשלה, לי מותר לומר שהיא הצליחה. ההסבר שלי ארוך ומפורט יותר, וכלול בטור דעה שמייצג כמובן אך ורק את דעתי האישית:
http://www.themarker.com/news/tent-protest/1.1707044
כשאלפים יוצאים בכל הארץ לרחובות, כשאילת מתעוררת מחדש ויותר מאלף איש צועדים בירושלים, זאת הצלחה בעיניי. נקודה. בעיקר בגלל שלא היו לי שום ציפיות. לא אכפת לי מה הייתה האווירה לדעתך בכיכר רבין: האירוע לא התחיל ונגמר בתל אביב. אגב, כל זה לא אומר שלא לקח לחלק מהפעילים פחות מלילה כדי לחרב את כל הישגי המחאה ולשוב להתאבד.
אהבתיאהבתי
אין אמת אובייקטיבית, אבל אתה מתמם. יש לך עורך מצד אחד אבל מעבר לדלפק יש מאות אלפי אנשים שקוראים את המציאות שאתה מגיש רק בזכות תג העיתונאי המסקר.
מעיתונאי עם אינטגריטי לא הייתי מצפה להקטין ראש ולהגיד אין אמת אובייקטיבית ולקדם אג'נדות פרטיות על ידי צביעת המציאות בהתאם לדיעותיו. גם בבישול אין 'טעים אובייקטיבי' ועובדה, הציבור יודע לזהות את ההבדל בין מקום ג'יפה למסעדה שמגישה יצירות מופת.
תגיש לי בבקשה את המציאות כפי שהיא -כל עוד אתה פועל תחת תג העיתונאי בתפקיד המסקר ואל תטעה אותי. לא בשגגה -ולא באפור כמעט או בערך. כשתרצה להגיש מאמרי דיעה ומטעמים שאתה בישלת, תוריד את תג העיתונאי ושים עליך סינור. בשביל ההגינות אתה יודע…
נ.ב.
מופנה כמובן לחלק מעמיתיך והעורכים שאפילו את האומץ לעמוד ולהגיד את דעתם בפומבי אין להם.
אהבתיאהבתי
גבר, קרא את הפסקה הראשונה שלי בתגובה ששלחתי לולווט. אני *לא* מסקר את המחאה בארץ. לא כותב עליה ידיעות, לא מסקר אותה באופן שוטף. אני כותב טורי דעה עליה, כי שם אני מרגיש בנוח להביע את נקודת המבט האישית שלי בלי שמישהו תחיל לצעוק שאני לא אובייקטיבי. 'בנת? מאמר דעה אינו סיקור חדשותי.
אני, אגב, תמיד מציג את המציאות כפי שהיא, או לפחות מנסה כמובן. אם יש לך תלונה, ספר לי. אם לא, אז אל תתלונן סתם.
אהבתיאהבתי
קראתי. קראתי גם את הכותרת בדה מרקר: "כך נראתה מבפנים הפגנת האלפים בת"א: "איך אתם יודעים יותר על הכור באיראן מאשר על מחוסרי הדיור בג'סי כהן". אני מבין שאתה בתור הכתב היחידי שהיה בשכונות חתום כנגד רצונך על הקרדיט. מוזר. והכותרת, הרי היא לא מצביעה על הבעת דיעה- כל כולה סיקור ודיווח.
ולגבי עוד אמירה מעניינת שלך: "לא לסקר את המחאה (בישראל) באופן שוטף" – מה זה אומר? סיקוריים בשבוע- פעם בחודש או עשרה כתבות ביום ? לא הבנתי כיצד קשור עניין השוטף לגילוי נאות.
אם אתה שואף להגיד את האמת, אני חייב להודות שהיא נראית קצת מרוחקת מהמקום שבו אני נמצא. על האוהלים שהובאו הוקמו ונרכשו (במחאה שעברה) על ידי פעילי שמאל והוצגו בעשרות דיווחים כמגוריהם של "הציבור שבא להפגין" -גם לא ידעת ?
אהבתיאהבתי
זה מתחיל להיות שיח חירשים. אני לא חתום על הידיעה בניגוד לרצוני, אני חתום בהחלט ברצוני על הקרדיט. הסברתי קודם גם למה אני חתום עליו. ועדיין, עורכים בוחרים כותרות – לא אני. כך עובדת מערכת חדשות. לא ראיתי את הכותרת, לא ידעתי מה היא הייתה עד שחזרתי הביתה, וגם לא מעניין אותי. לסקר מחאה באופן שוטף פירושו לפרסם ידיעות על ההתנהלות השוטפת, היומיומית של המחאה. נגיד, "המחאה מגיבה לדו"ח טרכטנברג". אני לא כותב ידיעות על המחאה. לא כל יום, לא עשר פעמים בחודש, לא בכלל. יודע מה ההבדל בין מאמר דעה לבין ידיעה חדשותית? אז בכל מה שקשור למחאה בישראל תמיד השתדלתי להגביל את עצמי למאמרי דעה, או כתבות מגזין על נושאים שקשורים לדברים כמו מאהלי פריפריה וכו' שבהם אין מקום להבעת דעה גם כך.
תגיד לי, על האוהלים שהוקמו על ידי פעילי שמאל *אתה* יודע? לא? אז בוא אני אסביר, כי בלי לדעת בלעת כמה ברווזים ולא בטוח שזה כשר. על היום השני בערך, השמאל הלאומי – שאפשר בהחלט לומר שניסה להשתלט על המחאה – קנה הרבה אוהלים ושם אותם ברוטשילד. לפחות 15-20 אוהלים. רובם התמלאו מהר, גם כי מילאו אותם חסרי בית וגם כי היו אנשים שלא היה אוהל והנה אוהל פנוי – למה לא לשבת בו. ככל שהמחאה התקדמה רוטשילד התחיל להתמלא בהרבה אוהלים שאנשים שמו כהזדהות, ישנו בו לילה או שניים ועזבו, או ארגונים ששמו אותם שם כדי שתהיה להם דריסת רגל. חלק גדול מהם היו ריקים. ביג פאקינג דיל, מה שנקרא. כמו שאמרתי, סיקור המחאה כשל גם מהצד האוהד. אולי אפילו במיוחד מהצד האוהד. איך אני איתך? אובייקטיבי מספיק?
עכשיו תורי לשאול שאלות. מה עם עשרות מאהלי האין ברירה שקמו ברחבי הארץ? אלה שלא היו רוטשילד ולא הפכו לקרקס, אלא הוקמו ממצוקה אמיתית ושבהם ישנו אנשים באוהלים עד ממש לא מזמן. עליהם שמעת? קראת? אז למה אתה טוחן לי על אוהלי שמאל ברוטשילד שהוקמו לפני עשרה חודשים? אם אתה רוצה רשימה של ידיעות אוהדות מפוברקות לחלוטין על המחאה (שאף אחד מהן לא אני כתבתי) שעליהן אפילו אתה לא יודע שלח לי מייל, אני אתן לך רשימה כאורך הגלות שתגרום לך להזיל ריר.
אהבתיאהבתי
לגבי מספר דברים אני יותר ממסכים. לגבי מצוות הגילויים הנאותים וניסיון אמיתי להפריד בצורה ברורה בין סיקור להבעת דיעה- כנראה שאנחנו לא מסכימים. אני מאמין שרוב הציבור לא חושב שהעיתונאים מנסים לספק תמונה אובייקטיבית ושקיים קשר ישיר בין מעמדו של העיתונאי הישראלי ב- 2013 ליכולת הזאת.
אהבתיאהבתי
אשר, שמע, אותי אישית לא מעניין לדבר על ההצלחה או אי ההצלחה של ההפגנה. אני מדבר על העשייה העיתונאית. "אני *לא* מסקר את המחאה בארץ. לא כותב עליה ידיעות, לא מסקר אותה באופן שוטף. אני כותב טורי דעה עליה, כי שם אני מרגיש בנוח להביע את נקודת המבט האישית שלי בלי שמישהו תחיל לצעוק שאני לא אובייקטיבי. 'בנת? מאמר דעה אינו סיקור חדשותי."? מה זאת אומרת אתה לא? זה בדיוק מה שעשית – סיקרת את ההפגנה באופן חדשותי. או שזה היה אמור להיות טור דעה וכולנו הבנו לא נכון?
אני מסכים איתך לגמרי. אין דבר כזה עיתונאי אובייקטיבי, כי אין דבר כזה אדם אובייקטיבי. יותר מזה, אני מסכים גם המסקנות האופרטיביות שאתה גוזר מהתובנה הזאת – שהם, כאמור, לפי דברי התגובה שלך – לא לכתוב ידיעות על הנושא שיש לך מעורבות אישית איתו ולא לסקר אותו. אבל בפועל, כידוע, לא ממש יישמת את המסקנות הללו.
אהבתיאהבתי
לא הייתי בהפגנה אבל דיברתי עם מישהי שכן הייתה ושאינה חשה צורך להעמיד מולי מצג אופטימי.
לטענתה: "היה על הכיפאק, יותר אנשים ממה שציפיתי"
אהבתיאהבתי
"טל רז, סמנכ"ל מעריב במכתב לעובדיו:"
טל רז הוא מנכ"ל מעריב.
—
V: תודה
אהבתיאהבתי
נמאס לי מהתיאורים. נמאס לי לשמוע איך היא נאנסה בחוף בוגרשוב, ולאיפה הצעירים נכנסו כדי להתבודד, ואיך אנסו את הבחורה בוילה הנטושה, ואיך וכמה ולמה.
זו פורנוגרפיה עלובה שמתחבאת תחת דיווח עיתונאי. אין צורך לחדור לעוד שכבת פרטיות של הנפגעים, כואב להם, למשפחתם ולחבריהם מספיק מבלי לקרוא את כל התיאורים המשפילים בעיתון.
הדבר נוגע כמובן כמעט לכל דיווח פלילי שזולג לגבולות ה"צהוב" (חם מהתנור: פרשיית דניאל מעוז), אבל בנושאי אונס והטרדה מינית זה מציק לי במיוחד.
אהבתיאהבתי
את צודקת/אתה צודק, במיוחד שהעיתונים כותבים "אלמוני אנס צעירה", כי גילה הצעיר מאוד רלוונטי לעניין. כדי שהתמונה המנטלית תהיה נעימה לקורא.
אהבתיאהבתי
כנראה התקופה הצהובה ביותר בתולדות התקשורת. אפילו הסיקור המשפטי והפיננסי דביק ורטוב העיקר לסחוט עוד קצת רגשנות מהקוראים. כמה שחסר לי יובש ענייני. ישוכפל אחימאיר.
אהבתיאהבתי
מירב מיכאלי סתם העלתה גבב של מסרים, שאין ביניהם דבר וחצי דבר. לא רוצה להתחתן? סבבה. יש מספיק אנשים שבחרו באופציה הזאת. מכאן ועד למסע אידיאולוגי לא מנומק, ארוכה הדרך.
אהבתיאהבתי
מה קשה להבין פה? היא אומרת שהנישואין זה מוסד שמפלה נשים לרעה ויש לשנות את המצב.
אפשר להסכים או לא להסכים, אבל הנקודה של מיכאלי ברורה למדי
אהבתיאהבתי
"לא נותנים לנשים לשיר" – דווקא כן נותנים, אבל למה לבלבל אותנו עם העובדות?
אהבתיאהבתי
לפי הידיעה למעלה הוחלט שנשים לא ישירו באירוע. אם אלו עובדות בולבלנו?
אהבתיאהבתי
נשמטה המילה "סולו" מתגובתי. אין שום הבדל בין לא לאפשר לאישה לשיר כלל ובין לאפשר לה לשיר רק בתוך קבוצה. זה בדיוק כמו לא לאפשר לשחור עור לייצג למשל, מדינה באולימפיאדה אלא אם כן הוא נטמע בתוך משלחת של 30 לבנים.
אהבתיאהבתי
עם העובדה שהם כן ישירו.
תנועות הנוער בכפ"ס נפגשו לקראת הטקס המתוכנן,
וכיוון שלבנ"ע (אגב, תנועת הנוער הגדולה בעיר)
הייתה בעיה עם שירת נשים הוסכם על מעין פשרה-
שהמקהלה תשיר ביחד. גברים ונשים יחדיו.
כולם הסכימו והיו מרוצים מהטקס המתקרב,
עד שאחד מחברי מועצת העיר המבוגרים שמע על זה
ויצא בצווחות על "ההשתלטות הדתית".
וההמשך ידוע.
אהבתיאהבתי
כמה חבל שאי אפשר להתחשב היום ברגשות של דתיים. הרי זה מה שניסו לעשות בכפר סבא, אבל לא, אבירי הנאורות לא ייתנו. אחר כך יאשימו את בני עקיבא. הברירה החילונית: או שתהיו כמונו בדיוק, אבל בדיוק – או שלא תהיו.
אהבתיאהבתי
הסיפור הזה נראה באמת מצוץ.
אבל – וזה אבל גדול – באמת לא צריך להתחשב ברגשות של דתיים יותר משמתחשבים ברגשות של כל אחד אחר.
מה מותר הדוס מהאתאיסט?
אהבתיאהבתי
מה שעשו בכפר סבא הוא התחשבות ברגשות של קבוצה א (פעילי בני עקיבא) תוך פגיעה ברגשות של קבוצה ב (נשים). לא ספרתי, ואין לי את הסטאטיסטיקה המדויקת אבל קבוצה ב (לדעתי) גדולה מעט מקבוצה א.
אהבתיאהבתי
ההנחות שלך אגב, קצת מכלילות.
לא ברור למה אתה מניח שכל קבוצה א' או כל קבוצה ב' הרגישה פגועה או צורך להתחשבות ברגשות. ברי לי, למשל, שלא כל חברי בני עקיבא מוטרדים משמיעת סולו נשי.האם כל הנשים נפגעות מאיסור שירת סולו?
אבל זה בקטנה. תכל'ס לא ערכו משאל מקיף וחשוב מכך, לא זו השאלה. האם חשבת שאולי קבוצה ב' מעדיפה קהל גדול ללא שירת סולו מאשר קהל קטן עם שירת סולו?
אהבתיאהבתי
יתכן בהחלט. יתכן גם שקבוצה א מעדיפה קהל גדול ללא שירת סולו עם ריקודי שורות וקבוצה ב מעדיפה קהל קטן עם שירת סולו וריקודי מה יפית. הכל אפשרי. מתוך נסיון להמנע מלחבר את כלל תושבי כפר סבא למכשירGSR (מדד לעוצמת תגובה רגשית), אומר שיש פה שאלה עקרונית. אין גבול לכמות הדרישות שיכולה להעלות קבוצה דתית בשם ההלכה.הפיין ליין להתפשרות לגיטימית בשם הסובלנות ההדדית עובר איפה שקבוצה גזעית שלמה מודרת באופן מוחלט רק משום שייכותה הגזעית.
אהבתיאהבתי
אז זה הקו האדום שלך. תודה שחלקת אותו עם הגולשים.
אני מודר באופן גזעי מעלייה לברכת כהנים, ואני לא מוצא את זה כקו אדום ואני לא מוטרד מההדרה. כמו כן אני מכיר גם כמה נשים שההדרה משירת סולו מטרידה אותן עוד פחות.
זאת ועוד, הנשים לא מודרות באופן מוחלט, כדבריך. הן יכולות לשיר ובני עקיבא לא יבואו. אלא שקברניטי התנועות החליטו שהקו האדום שלהם שונה משלך. רק שאתה, כמאמר הבדיחה על הצופים, מתעקש להכריח את הזקנה לעבור את הכביש ואת הבחורה תכריח לשיר. מזל שיש כאן עוד תנועות נוער חוץ מהצופים, מה?
אהבתיאהבתי
חברי מועצת הנוער קבלו החלטה גזענית בבסיסה ומכאן אינה לגיטימית. ההדרה שלך מברכת כהנים נעוצה באותו מנגנון שמונע שירת נשים. זהו מנגנון קהילתי בבסיסו שמקבל מגוון החלטות שלא יתקבלו על הדעת על ידי האדם הסביר אבל זכותך להחליט אם אתה מעוניין להשתייך אליו. כשהמנגנון הזה מעוניין להשתלט על המרחב הציבורי של מי שלא בחר להשתייך אליו מתחילה הבעיה.
אהבתיאהבתי
לשיטתך, ניכנס לכל אוטובוס המסיע חרדים ונגרור נשים בכוח מהמושב האחורי לקדמי, כי וולונטרי או לא, סדר צריך להיות במרחב הציבורי.
אהבתיאהבתי
בינתיים, מי שמרבה לדרוש התאמה מלאה לנוהג המקובל הם הדתיים למיניהם ולא החילוניים למיניהם.
"נאורים" היא מילת גנאי רק אצל "חשוכים".
אהבתיאהבתי
המסע של הארץ נגד שפירא, ללא כל נימוק ענייני, מאד מטריד.
אתמול כותרת ראשית ומאמר די נבזי של ארי שביט (מרצדס מול פיאט…). היום עמוד שלם ומאמר מערכת.
יכול להיות שריבלין מתאים יותר (הרי תמיד אפשר למצוא מתאימים יותר בתפקידים כאלה), אבל במה חטא שפירא?
אהבתיאהבתי
שניהם, שניהם טובים יותר…
אבל, בעיקרון, רצוי לבחור לתפקיד מבקר המדינה במי שהממסד מחבב פחות.
אהבתיאהבתי
בזהירות הראויה אני אומר, שבקרב הקהילה המשפטית הבאה בפניו של שופט או בשעריו של בית המשפט שבו הוא מכהן קיימת הערכה או אי הערכה לכישוריו, שונה לעיתים מאשר קורות החיים שמפיצה הדוברות של הנהלת בתי המשפט.
אאחז ברשותך בדוגמא לא אקטואלית: לפני שנתיים, לקראת סבב המינויים לעליון (שנסגר רק לאחרונה) עלתה על הפרק מועמדותו של שופט פלוני, שנתמך על ידי מגזר נרחב בכנסת. בין היתר, עלה החשד שמא הסיבה לכך היא היותו חובש כיפה ולאו דווקא כישוריו המשפטיים. הצלבה מול ההערכה לה זוכים כישוריו המשפטיים בקרב הבאים בפניו איששה את ההנחה הזו (הוא לא נבחר בסוף). בדיקה בקרב חברי הכנסת שהתעתדו להצביע לו ושאף הציעו אותו כמועמד העלתה כי אינם מצויים בפסיקותיו ואין להם עמדה לגבי כישוריו המשפטיים. המסקנה מכל אלה שהם רצו להכניס מישהו שחשבו שיהיה "נח" להם, או "משלהם", לבית המשפט העליון, ולא היה להם אכפת אם בעשותם כן הם גוררים מטה את מעמדו המשפטי של המוסד כולו.
העובדה שהממשלה תומכת נמרצות במינויו של אדם שאמור לבקר אותה, בסיומה של קדנציה של מבקר שהלם בממשלה ללא רחם, כאשר הדיעות לגביו הן הדיעות לגביו, היא זו שמקימה את המסקנה שבכתבות של "הארץ".
אהבתיאהבתי
אני מקווה שברור לך שמבקר מדינה כלשהו יצטרך להיבחר ברוב כלשהו של חברי כנסת כלשהם (לא, כלשהם לא מתאים פה. בישראל, זו המילה).
משמע, מישהו יתמוך בו.
כמו כן אני מקווה שברור לך שלשופטים ולמערכת בתי המשפט אג'נדה פוליטית לא קטנה משלהם (ודוק: לא מדינית אלא פוליטית. רוצה לומר, הם יודעים להיות נכלוליים כשצריך). רואים את זה מדי יום בדיונים, שיבוצים, מינויים למחוזי ולעליון, פרסומים של מנהל בתי המשפט וכן הלאה.
בנוסף, כדאי לדון במידת הרלוונטיות של מוסד מבקר המדינה, בלי קשר לאישיות העומדת בראשה, לאור הקדנציה האחרונה "מעוררת העניין" (ניסחתי מילותי בקפידה) של לינדנשטראוס. או כמו שנאמר: "מי מבקר את המבקר?"
לסיום – אליעזר ריבלין הוא אחד השופטים הגדולים שידעה מדינתנו, לעניות דעתי. איני יכול לומר לך אם הוא גם מתאים לתפקיד המבקר. האם חברי הכנסת יודעים לומר ?
אהבתיאהבתי
קצת קשה לי לראות את הקשר בין כל הדברים שצריכים להיות ברורים לי לבין תגובתי. אני מודה שמי שנכשל בעבר לא אחת בדאגה לשמירה על אינטרסים פוליטיים על חשבון דאגה ליוקרת המוסד הנדון כמו שתיארתי, ועוד מהמקפצה , אני נוהה פחות ומדקדק יותר במועמדים המוצעים על ידו.
כאשר קיים פער משמעותי ביוקרה המשפטית בין המועמדים, כמו שציינתי למעלה, אני חושד יותר.
כיוון שהשניים מוצעים לתפקיד על רקע הרקורד השיפוטי שלהם, ולא על רקע תפקידים ביצועיים שמילאו, קשה לי לראות מדוע חברי כנסת שאינם מכירים אותם בוחרים את זה עם הרקורד היותר צנוע. אני, חשדן שכמוני, נוטה לראות בזה משהו לא עניני.
אהבתיאהבתי
זה לא כ"כ מסובך. רוב התגובה שלי הגיעה כמענה לפסקה האחרונה שלך.
ובצורה יותר ממוקדת:
1. מיהו "זה" ומי זה "המגזר"? כי בתגובתי הסברתי שלבית המשפט יש אג'נדה, ורציתי לכוון לכך שאני מקווה שברור לך שיש קליקות מכל מגזר שהוא בין הרשות המחוקקת לשופטת. חיפוש קצר בגוגל על כנסים של מפלגה פלונית (ששמה מסתיים בצ') ובכירי מערכת המשפט לשעבר שהגיעו לנאום בה – יסביר טוב יותר את כוונתי.
2. יוקרה משפטית, לעניות דעתי, אינה שיקול בדרך למבקר מדינה. כתבתי – ריבלין שופט דגול, אך אני לא בטוח שזה מכשיר אותו להיות מבקר. אם כבר, החוקרים הטובים (והמבקרים החריפים ביותר) יהיו דווקא באקדמיה או בשוק הפרטי כעורכי דין, ואם רוצים למנות מבקר אפקטיבי כמידת האפשר עדיף לפנות דווקא לשם.
3. חברי הכנסת בוחרים כמעט כל דבר על בסיס שיוך מפלגתי, ליחשושים ומידע מוגבל. הרי השייח צרצור לא בקיא בכל סעיף וסעיף בחוק ההסדרים והרב אמסלם לא בהכרח מבין את כל השיקולים שבתיקון העדכני לחוק זכויות יוצרים. אבל הם מצביעים. נותנים להם הסבר קצר ועילג (לעיתים מפי נציג זוטר במשרד המשפטים) והם מצביעים.
4. בשורה תחתונה, העובדה שהם מצביעים למועמד עם רקורד שיפוטי צנוע יותר אינה מקשרת לוגית לכך שההצבעה שלהם על רקע לא ענייני. אצלי היא מתקשרת לוגית לכך שאין לא לנו ולא לתקשורת מושג כיצד חברי הכנסת באמת מצביעים למי שהם מצביעים, ואין קשר בין תמיכה רחבה במועמד לבין ביקורת עתידית על ביצועיו.
5. לינדנשטראוס, אם אני זוכר נכון, הוצג כמועמד יחיד (!) ונבחר ברוב די משמעותי. מש"ל
אהבתיאהבתי
זה לא כ"כ מסובך. רוב התגובה שלי הגיעה כמענה לפסקה האחרונה שלך.
ובצורה יותר ממוקדת:
1. מיהו "זה" ומי זה "המגזר"? כי בתגובתי הסברתי שלבית המשפט יש אג'נדה, ורציתי לכוון לכך שאני מקווה שברור לך שיש קליקות מכל מגזר שהוא בין הרשות המחוקקת לשופטת. חיפוש קצר בגוגל על כנסים של מפלגה פלונית (ששמה מסתיים בצ') ובכירי מערכת המשפט לשעבר שהגיעו לנאום בה – יסביר טוב יותר את כוונתי.
2. יוקרה משפטית, לעניות דעתי, אינה שיקול בדרך למבקר מדינה. כתבתי – ריבלין שופט דגול, אך אני לא בטוח שזה מכשיר אותו להיות מבקר. אם כבר, החוקרים הטובים (והמבקרים החריפים ביותר) יהיו דווקא באקדמיה או בשוק הפרטי כעורכי דין, ואם רוצים למנות מבקר אפקטיבי כמידת האפשר עדיף לפנות דווקא לשם.
3. חברי הכנסת בוחרים כמעט כל דבר על בסיס שיוך מפלגתי, ליחשושים ומידע מוגבל. הרי השייח צרצור לא בקיא בכל סעיף וסעיף בחוק ההסדרים והרב אמסלם לא בהכרח מבין את כל השיקולים שבתיקון העדכני לחוק זכויות יוצרים. אבל הם מצביעים. נותנים להם הסבר קצר ועילג (לעיתים מפי נציג זוטר במשרד המשפטים) והם מצביעים.
4. בשורה תחתונה, העובדה שהם מצביעים למועמד עם רקורד שיפוטי צנוע יותר אינה מקשרת לוגית לכך שההצבעה שלהם על רקע לא ענייני. אצלי היא מתקשרת לוגית לכך שאין לא לנו ולא לתקשורת מושג כיצד חברי הכנסת באמת מצביעים למי שהם מצביעים, ואין קשר בין תמיכה רחבה במועמד לבין ביקורת עתידית על ביצועיו.
5. לינדנשטראוס, אם אני זוכר נכון, הוצג כמועמד יחיד (!) ונבחר ברוב די משמעותי. מש"ל
1. לא בדקתי בגוגל אבל הדוגמא שנתת מחלישה מאד את הטענה שלך. כלומר טענתך היא שגורמים שיפוטיים עוסקים בפוליטיקה נכלולית, והראיה לכך היא הופעתם בכנס של מפלגה רבת עוצמה וכח בת 3 מנדטים? נשארתי כנראה תמים כשהייתי.
2. יוקרה משפטית זה מה שיש חביבי. הטענה שלך לפיה חברי הכנסת מצביעים על בסיס הסבר עילג רק מחזקת את המסקנה הזו. מה יש להסביר? זה שופט וזה שופט, זה במחוזי וזה בעליון. עליון זה יותר ממחוזי. למה שילכו על המחוזי?
אני מסכים שבשוק הפרטי מצויים ככלל משפטנים טובים יותר, מנוסים יותר ויעילים יותר מבמגזר הציבורי. אבל א) ההסכמה שלי לא חלה על שופטי העליון שאני חושב שלמעט אחד או שניים הם באמת משפטנים רציניים ויעילים וב) משפטנים טובים חרוצים ויעילים בשוק האזרחי מרוויחים המון, אפילו יותר מהמבקר. המשרה לא יוקרתית מספיק כדי לשכנע אותם לוותר על זה.
אני ממש לא חושב שהפתרון מצוי באקדמיה. אחת הבעיות עם מוסד המבקר היא שתרצה או לא, הביקורת שלו תלושה לחלוטין ממציאות החיים בגוף המבוקר, ובכך היא קצת מתעקרת. זו תופעה שתחמיר אם נשלב במשרד אקדמאים.
3. אני חושב שאתה לא נותן קרדיט מספק לחברי הכנסת. הם בוחרים על פי שיוך מפלגתי נכון, אבל ההצעות והאפשרויות נבדקות (לפחות בכל מפלגה באופן ריכוזי ומופצות בדף מסרים או כל מנגנון אחר) ונבחרת זו שטובה יותר למפלגה. שיוך מפלגתי כן, חוסר מחשבה לא.
4. כפי שאמרתי, זה מעורר חשד בלבד, את החשד צריך לבדוק.
5. לינדנשטראוס לא מונה על ידי כנסת שהפכה לה למטרה ולאובססיה לרסק את הרשויות האחרות. אני גם לא כל כך מבין מה בחירתו מוכיחה – אם היה מתמודד מולו שופט עליון, הייתי מעדיף כנקודת מוצא את האחרון.
אהבתיאהבתי
הארץ זה לא עיתון זה מסיתון!! תיזכר מה עשו לגרוניס..
האנטי ציונים, תוקעים את האף שלהם לכל מקום! ויש להם קהל תלביבונים שאין להם מושג באיזה "ארץ" הם חיים….
אבל לקרוא לדבר הזה עיתון? הגזמת!
אהבתיאהבתי
רביב דרוקר אמר בחדשות ערוץ 10 שיוסף שפירא פתח במסע לוביאינג נמרץ ומאד בלתי שיגרתי בקרב חברי הכנסת וצוותו של ראש הממשלה פעל בשבילו בקרב חברי הכנסת. אם כך נבחר מבקר מדינה, אפשר לשער מראש מה יהיו התוצאות.
גם הארץ יודע את זה.
אהבתיאהבתי
בן דרור ימיני כתב במעריב שהשופט ריבלין עשה לובי רציני במערכת הארץ, דבר חסר תקדים. ככהנ צוותה של בייניש עבד בשבילו בקרב כותבי הטורים.
אהבתיאהבתי
ע"פ רביב דרוקר בלונדון&קירשנבאום אתמול, שפירא עושה לובינג לעצמו מזה זמן, ואף נפגש עם הזוג נתניהו.
אהבתיאהבתי
סליחה יודי, לא ראיתי שהדברים כבר נכתבו.
אהבתיאהבתי
מורן שריר בבקורת משעשעת מבוזבזת על תכנית זניחה.
אהבתיאהבתי
1.
– מתי בפעם האחרונה שמעתם על איש ימין מאוים. דוקא הם האנשים הכי מאובטחים בארץ.
2.
יואל מרקוס בן 80.
אהבתיאהבתי
למי שהחמיץ, פיטר ברג תוקף את דנינו הולט על זה שהוא משתמט.
שאפו לV, נראה כפיצוי על הנאום של האמריקאי הפסיכי בכנס של שלום עכשיו.
אהבתיאהבתי
שודר ב"צינור לילה" מתישהו בשבוע שעבר.
אכן משעשע למופת, בעיקר ההתפתלויות של הולט שהתקשה להסביר לברג למה לא שירת בצה"ל.
אהבתיאהבתי
חכמים על ג'ייסון המסכן. אני רוצה לראות אותם מול אביב גפן, או הקדושה רונה קינן
אהבתיאהבתי
איזה פחד!!! (אביב גפן? שיואו!)
אביב דווקא לא התגייס בתקופה שדרשה הסברים, דרשו ממנו הסברים והוא ענה להם כך או אחרת. עכשיו? יש מקומות שבהם זו פחות או יותר נורמה לא להתגייס.
אהבתיאהבתי
חבל שמפאת קוצר הזמן והאיום האירני המתרגש, שכחו לציין בדף המסרים היומי של דבקה שבטלשיפ הוא סרט מחריד, שיש לנסח אמנה נגד מה שפיטר ברג עולל לחשוד העיקרי של לינדה לה פלאנט ושמנדי פטינקין הוא לפחות מוכשר.
אהבתיאהבתי
ד"ר יפעת ביטון שהנחתה את פורום מג'די גורשה משם בבריונות על ידי פעיליו של לפיד לאחר שמתחה ביקורת על מפלגתו, בעוד לפיד עומד זחוח בצד. התקרית מזוית מחוייכת
אהבתיאהבתי
דה מארקר והארץ לא מתחזקים את המחאה.
המחאה חיה ובועטת מכוח האזרחים שמפעילים אותה.
לפני שנה זה היה בון-טון תקשורתי, היום כבר לא.
זה הכל.
אהבתיאהבתי
חברי הכנסת זכו בהזדמנות שאינה חוזרת לתקן את צה"ל. עליהם לדרוש את השלמת הבניה ולהכריח את חברי המטכ"ל לשבת שם בשעת מלחמה.
אהבתיאהבתי
נו, כתוב משהו על מילשטיין מהיום.
אהבתיאהבתי
אני לא מבין דבר וחצי בבטחון. אין לי כלים לקבוע אם אורי מילשטיין הוא גדול חוקרי הבטחון בהסטוריה או בכיר הנודניקים והקיביצרים לפחות באיזור השיפוט של רמת אפעל. על כל פנים, דומני שמדינת ישראל היא המדינה המאוימת ביותר בעולם ואולי המדינה היחידה שנאלצת להתמודד עם כל סוגי האיומים הבטחוניים האפשריים (צבא סדיר, טרור, איומים באליסטיים, בטח יש עוד כמה). למרות זאת, באופן יחסי, במשך יותר משישים שנה אזרחי ישראל חיים בבטחון יחסי וברווחה כלכלית, שהפך אותם למפונקים עד אימה. יש תקופות קצרות מאוד בהן האיום הישיר על הבטחון מסלים אבל הן דועכות במהירות. המחיר בחיי אדם שמשולם בתקופות אלה גם הוא באופן יחסי קטן. מה אני רוצה לומר? אם מה שקובע הוא השורה התחתונה, לא בטוח שאורי מילשטיין יודע על מה הוא מדבר.
אהבתיאהבתי
מאחר וטענת שאינך מבין דבר אנסה לסייע בידך. השיפור במצב הביטחוני של ישראל נובע ממספר גורמים: העלמות מעצמת העל שתמכה באויב, השיפור העצום בכלכלה, הגידול הדמוגרפי יוצא הדופן (בין מדינות המערב) היכולת המדעית, טכנולוגית ותעשייתית. בניגוד לשיפור העצום שחל כמעט בכל תחום במדינה – תעשייה, תקשורת, רפואה, פיננסים, תחבורה, תיירות וכו' בצה"ל חל תהליך הפוך של תפוקה מבצעית הולכת ופוחתת והוא מתקשה לפעול מול אויב נחות וחסר אמצעים.
יש יסוד לטענותיו של מילשטיין והן אינן נסתרות על ידי המצב הביטחוני.
אהבתיאהבתי
מעצמת העל נעלמה בסוף שנות ה80. השיפור במצב הכלכלי הוא יותר תוצר של מצב בטחוני משופר מאשר גורם. הגידול הדמוגרפי נמוך מאצל הערבים. יכולת מדעית טכנולוגית ותעשייתית אינה רלוונטית אם הצבא אינו יודע להכווין אותה לצרכיו ולהשתמש בה. כנראה שבצהל יודעים מה הם עושים. מה שכן, אתה צודק לגבי התיירות. העלייה בתיירות היא זו שהכריעה את האויב.
אהבתיאהבתי
הטיעונים שלך מחזקים את הערתך העצמית לגבי מומחיותך.
מעצמת העל נעלמה בסוף שנות ה80. התוצאה ירידה מתמדת במלאי ובכשירות של צבאות האויב. אין יותר סכנה של מתקפת פתע של גייסות, רק של טילים
השיפור במצב הכלכלי הוא יותר תוצר של מצב בטחוני משופר מאשר גורם. הבנתך הכלכלית הולמת את הבנתך הביטחונית. על פי שיטתך מצריים וסוריה היו אמורות לצמוח כמו ישראל.
הגידול הדמוגרפי נמוך מאצל הערבים. שוב אתה מפגין חוסר הבנה. הגידול הדמוגרפי אצל הערבים מפחית את כמות המשאבים המוקדשת ללחימה, אצל הישראלים הוא מגדיל בצורה משמעותית את כמות המקורות. הערך הכלכלי של העליה הרוסית עולה עשרות מונים על הערך של הסיוע האמריקאי ועל זה ניתן להוסיף את רמת הגיוס הגבוהה של העולים.
יכולת מדעית טכנולוגית ותעשייתית אינה רלוונטית אם הצבא אינו יודע להכווין אותה לצרכיו ולהשתמש בה. שוב אתה מגלה בורות. הרי לא מדובר בשחור או לבן אלא ביחסי עלות תועלת. צה"ל לא ממצה את היתרון המובהק הזה כפי שעושים למשל יזמי ההיי-טק
כנראה שבצהל יודעים מה הם עושים. אתה ההוכחה לכך
מה שכן, אתה צודק לגבי התיירות. העלייה בתיירות היא זו שהכריעה את האויב. למזלך, לא נאלצת לבלות בבית הבראה.
אהבתיאהבתי
לא שנון במיוחד (אתה יכול יותר) ולא באמת עונה לי. אתה סתם מתחמק.
אהבתיאהבתי
"מילשטיין היום" עבור בונד.
מילשטיין הוא חוקר מלחמות דקדקן וישר שהרוויח ביושר את איבת הממסד הבטחוני פוליטי כלפיו. כפרשן הוא די גרוע, בעיקר כאשר הוא מתיימר לעסוק בקריאת מחשבות ו/או לפענח תהליכים על פי "עיקרון השרידות" שאותו הגה. המאמר שאליו הצבעת הוא מילשטיין הפרשן במירעו.
מלחמת לבנון השניה נועדה, על פי מה שהחליטה הממשלה, להיות מעין מבצע ליטני (שכשל) מורחב שיביא להפסקת הירי על הגליל ולפגיעה משמעותית בכוחו של אש"ף. שרון הוסיף שתי מטרות נוספות: הכרעת הצבא הסורי והשלטת הנוצרים על לבנון. בניגוד לנאמר בכתבה על השבוע הראשון המוצלח וכישלון גמור בהמשך. צה"ל הצליח בהמשך והכיתור בביירות הביא לסילוקו של אש"ף מלבנון. שרון היה בעבר מושא להערצתו של מילשטיין ולכן הוא מגלגל את האחריות כלפי מטה אל מפקדי האוגדות, אבל הבכיר הכי כושל בלבנון היה שרון בעצמו שנכלולייתו הפוליטית גרמה להרוגים רבים ומיותרים. התוכנית המקורית של צה"ל היתה מבריקה אלא שהיא לא הוצגה כלל בממשלה. שרון ורפול ניסו להעבירה בממשלה פלח אחר פלח תוך שהם מקיימים מידור בין צמרת הצבא לממשלה. אסתפק בדוגמא אחת (מני רבות). חטיבת הצנחנים הסדירה הונחתה מהים בשפך הזהרני במהלך מזהיר שכן לא היה שום כח משמעותי בינה לבין ביירות בשעת הנחיתה. המהלך נעשה ללא אישור הממשלה ולכן החטיבה לא המשיכה לנוע צפונה כפי שתוכנן אלא המתינה במקומה. בזמן שחלף עד האישור העבירו הסורים לגיזרה ארבעה גדודי קומנדו והתנופה הפכה לזחילה. דומני שהאשמה כאן די ברורה.
במלחמת לבנון השנייה היתה לפיקוד צפון תוכנית להשתלטות מהירה על דרום לבנון. גם כאן התוכנית נזרקה לפח ולא הוצגה כלל לממשלה, הפעם התווסף פרץ לאולמרט בתפקיד בגין שלא יודע מימינו ומשמאלו וחלוץ מילא את תפקיד הגאון האסטרטגי שיודע יותר טוב מהכפופים והממונים. וכאנקדוטה ניתן להוסיף את השרוניסט דגן שהציע לאולמרט לנצל את ההזדמנות ולתקוף את סוריה.
אהבתיאהבתי
חיל דבר מה כאן בכלל לא מסתדר. מי שבונה זה משהב"ט. כלומר צה"ל מוציא דמ"צ או מפרט שלדי. זה הולך לבינוי במשהב"ט ומשהב"ט דן ארוכות עם צה"ל בנדון. לעיתים משב"ט מוציא את התכנון לתכנון חיצוני שגם הוא מודע לדרישות המבצעיות. בסוף זה יוצא לקבלן הבונה כשבשטח מסתובבים כל הזמן קצינים ואנשי משהב"ט. אני כמעט משוכנע שהמפרט והתוכניות שיצאו לקבלן הבונה עברו גם את מרכז בינוי בצה"ל, גם את משהב"ט, גם יועץ חיצוני או כמה וגם הקבלן בינוי שזכה אמר את שלו. כמו הבמה הנופלת ביום העצמאות נראה שהתהליכים הכי בסיסיים ושלושת החתימות המוכרות (תכנן, בדק, אישר) כבר לא קיימים בכלל. אבל לא נראה לי שזה כשל צהלי בלבד.
אהבתיאהבתי
התאור של המבוך הביורוקרטי הוא מדויק וניתן להניח שמערכת מנופחת שבה לא ידוע מי אחראי למה כושלת גם במקרים רבים אחרים שאינם מתפרסמים. על זה ניתן להוסיף את תרבות הגם וגם. רצו לבנות בור וגם לקצץ והחליטו כפשרה על בניית בור זול שאינו עומד בדרישות. כך נהגו גם בסד"כ, רצו סד"כ בגודל נתון וגם לקצץ וכפשרה החליטו על מספר גדול של אוגדות ללא אימונים.
אהבתיאהבתי
ההנחה שלך בדבר מושלמות הליכי תכנון בעבר, נאיבית. זכורה הביקורת על הבניה בסיני, ועשרות הבניינים המזדקנים במהירות, הפזורים במחנות צה"ל
אהבתיאהבתי
שוב הטרול נטפל ומשקר. מעולם לא כתבתי שהיה מצב אידאלי.
ואין לי כל נוסטלגיה לצה"ל. שוב מנפק הטרול שקרים וכזבים. מכתיבתי
ניכר שיש לי מקורות טובים יותר ממראה הבנינים העזובים והזנוחים.
הטרול נכנס לדיון ביני ובין חיל בנושא שבו אני מבין קצת, חיל מבין יותר
והטרול מבין מעט מאוד. כמו כל טרול מטרתו לצעוק הנני הנה אני
הביטו בי. לפעמים הפקרת מבנים פירושה חסכון לפעמים הם מלאים אזבסט.
כל מה שרציתי לומר מתוך ידיעת החומר הנו שבכשל, אם היה, מעורבים
המון גופים לא רק צה"ל ולא רק משרד הביטחון והמנהג החדש יחסית לשכור
חברות יעוץ מחו"ל בסכומי עתק, כמין כסת"ח לא מוסיף כלום. השיטה
שבה לא חותמים על מסמכים הנדסיים מחייבים כנהוג בכל ארץ בה הייתי
כולל ארצות נידחות היא תופעה חדשה יחסית. אם על ה"גרמושקה"
בעיריות אין חתימות זה ממש מפחיד. האם באמת כל ישראל מתקדמת
ורק מערכת הביטחון מאחור, כפי שהבנתי מחיל (אולי בטעות) אני בספק
רב.
אהבתיאהבתי
מחדלים יש בכל מקום, ראה שדה התעופה החדש בגרמניה. מדינת ישראל התקדמה בדור האחרון כמעט בכל תחום מלבד בתחום הצבאי. ניתן לגבות במספרים את האמירות הללו
אהבתיאהבתי
תשמע, שלא תחשוב שאני נטפל אליך. בסך הכל אני אוהב לקרוא אותך. אבל אני לא מבין את ההכרזות חסרות הבסיס האלה. אם יש מספרים תן אותם. איך בכלל אתה מודד התקדמות? מאיפה אתה יודע מה קורה בכל או ברוב התחומים? איך אתה מודד התקדמות בתחום הצבאי? ההתקדמות "בדור האחרון" בתחום הטכנולוגיה הצבאית בישראל היא ללא ספק גדולה באין ספור סדרי גודל מאשר בתחום ההתמחות שלי למשל. בגדול אומר לך שלו בתחום שלי היה ב40 השנים האחרונות מעבר טכנולוגי בסדר גודל של מעבר מטילי הוק לטילי חץ, היית קורא את הבלוג הזה ישירות מתוך צ'יפ מבוסס חומרה ביולוגית שיושב לך על הכיאזמה האופטית. על מה אתה מדבר?
אהבתיאהבתי
קבל מספרים מהחיל הכי טכנולוגי – חיל אויר.
יחס הפגיעות של חימוש אוירי מונחה לעומת חימוש לא מונחה הוא 1:70.
במלחמת לבנון 2 היו כ15000 גיחות לעומת כ11000 גיחות במלחמת יום כיפור. הוסף את העובדה שלא היו מטוסי אויב ולא היו מערכות נ.מ. לכאורה ניתן לצפות שמספר המטרות שנפגעו יהיה פי 100. האם כך היה?
במלחמת ששת הימים ביצע צה"ל שני מבצעים מוסקים גדולים באמצעות מסוקים צרפתיים. מספר המסוקים ואיכותם אינם מתקרבים למה שיש לו היום. באום כתף הוטסו 560 לוחמים וברמת הגולן כ1000 לוחמים. שני המבצעים ארכו מספר שעות. במלחמת לבנון לא הצליח צה"ל להעביר חטיבה ביומיים למרחק 40 ק"מ. המבצע הופסק בלילה השני לאחר שאחד המסוקים נפגע והופל בדרכו חזרה.
הכנס לאתר של מטימופ ותמצא בו אלפי חברות היי-טק פרטיות, שמשקיעות במחקר במגוון רחב של תחומים. אני בספק אם תמצא 10 חברות ישראליות, כולל ממשלתיות, שעסקו במחקר בשנות ה60 וה70.
מקווה שהמספרים מניחים את דעתך…
אהבתיאהבתי
לא הם לא. חלק מהדווחים המספריים אני לא מבין ועם הפרשנות שלך לאחרים אני לא מסכים.
מהי פרופורצית הפגיעות של חימוש מונחה ומהי פרופורציית הפגיעות של חימוש לא מונחה? מהנתון שאתה נתת לא ניתן לדעת איזה חימוש יעיל יותר.
זה לא מה שניתן לצפות. מהי למשל פרופורציית גיחות המודיעין בכל אחת מהמלחמות? מהו מספר הגיחות בהן נורתה תחמושת בכל אחת מהמלחמות (סביר שבעימות שאינו מול צבא סדיר גיחה מסתיימת ללא ירי)? בלי הנתונים הללו אי אפשר להסיק דבר.
מלחמות שונות, הגדרות מבצעיות שונות, סיכונים שונים (אני מניח שבששת הימים היה בטוח יותר להעביר כח מוסק).
לא הבנתי איך זה שייך לעניין.
אהבתיאהבתי
ועכשיו שהתחלתי לקרוא קצת, מסתבר שהגדרות הפגיעה במטרה עבור חימוש מונחה ושאינו מונחה הן שונות. עבור חימוש לא מונחה חותכים סלאק של עשרות ומאות מטרים ויותר. עבור חימוש מונחה הדיוק הנדרש הוא ברמה של מטר.זה הופך את ההשוואה בין סוגי החימוש לאפילו בעייתית יותר.
אהבתיאהבתי
אני מציע לך למצוא מקורות אחרים להשכלה צבאית. פגיעה במטרה לא נמדדת בפיזור במטרים אלא בנזק למטרה. השימוש במספרים שונים כדי להעריך את אותה תכלית מבצעית הוא עוד פלא צה"לי.
אהבתיאהבתי
מהי פרופורצית הפגיעות של חימוש מונחה ומהי פרופורציית הפגיעות של חימוש לא מונחה? מהנתון שאתה נתת לא ניתן לדעת איזה חימוש יעיל יותר. חוש ההומור שלך לא מובן לי אבל אסביר שוב – יש צורך ב70 גיחות של חימוש לא מונחה כדי להגיע לרמת פגיעה של גיחה אחת של חימוש מונחה.
בששת הימים היה לאויב נשק נ.מ ויכולת לתקוף בארטילריה את שטח ביצוע ההטסות כפי שאכן עשה באום כתף. יכולות אלו לא היו לאויב בלבנון. הסיבה לביצועים העלובים היא חוסר מקצועיות שמקורה בחוסר תירגול. כך גם נסיון לבצע אספקה בהיטס שכשל מאותן סיבות.
מהו מספר הגיחות בהן נורתה תחמושת בכל אחת מהמלחמות (סביר שבעימות שאינו מול צבא סדיר גיחה מסתיימת ללא ירי) זהו לב הבעיה. הרמטכ"ל סבר שניתן לעשות הכל מהאויר והמספרים מפריחים את התפיסה שלו. בעברית יפה זה פול גז בניוטרל.
המספרים של מטימופ מדגימים את השיפור שחל מחוץ לצבא שבו התרחש תהליך הפוך
אהבתיאהבתי
קורא ביקש ממני להוסיף. הכשל הגדול האמיתי הוא בניית בור
בקריה. כמה טילים בסביבה על הבנינים הגבוהים וכל האיזור הופך
לערימות בטון ברזל זכוכית בלתי נגישות ובסכנת מיטוט בכל
רגע, כולל מים וביוב בכל מקום. גם הכבישים מסביב יהיו סתומים
או לחלוטין או כמעט כך. הוצאת וחילוץ האנשים וחפצים חשובים
יכולים להמשך ימים רבים. וכל זאת מעל "הבור" בעת לחימה.
האם ייתכן (כך אומר הקורא) שכל זה נועד לבלבל את האויב
ו"הבור האמיתי" מצוי במקום הגיוני יותר? אני חושב שטמטום אין
סופי הוא הסיבה.
אהבתיאהבתי
מי אמר שהבור יכול להיות רק במקום אחד ?
אהבתיאהבתי
יש לי חבר עם דוד מועמד למבקר.
המבקר שלא ייבחר.
הוא לא ייבחר כי הוא רק הדוד
של החבר עם הדוד המועמד למבקר
אהבתיאהבתי
כנראה שהכוונה לאישה הזו.
אהבתיאהבתי
אני יודעת. זה כתוב גם בידיעה שאחרי הכותרת. לא זו התהייה.
אהבתיאהבתי
לידיעתך (לא שבאמת צריך לדעת דברים מבאסים כאלה, אבל בכ"ז)
מחקרים שונים שנעשו על מנגנון הגירוי והקישוי של הזכר האנושי מצביעים שלעיתים קרובות *מתרחשת* זקפה גם כאשר הזכר נמצא במצב של מגננה או סכנה לשלומו.
למה? איך? אנערף. אבל קראתי על זה בכמה מאמרים לאורך השנים
אהבתיאהבתי
על הפנים. חשבתי שזה רק אצלי… 😳
אהבתיאהבתי
העיקר גמרא ?
אהבתיאהבתי
אתה הוא הנאנס? 🙂
אהבתיאהבתי
כיוונת לדברי הרמב"ם, הלכות איסורי ביאה א,ט:
אהבתיאהבתי
מהמם. וזה האיש החכם ביותר במסורת היהודית? זה שכתב "מִּשֶּׁהִתְחִיל לִבְעֹל בְּאֹנֶס, אֵין בְּיָדָהּ שֶׁלֹּא תִּרְצֶה"?
אהבתיאהבתי
הוצאת לי תמילים.
אהבתיאהבתי
נו נו, אפילו על הלכה שמנסה להקל על הנאנסת ולפטור אותה מכלום גם אם היא אומרת "רוצה הייתי", טוענים שהיא חשוכה. מכל מקום המקור הוא בגמרא כתובות נא ע"א:
אהבתיאהבתי
מאחר ונראה לי שאני לא היחיד שלא יורד לסוף דעתך ובפרט לסתירה המובנית שבין "נאנסת" לבין אומרת "רוצה הייתי", אשמח אם תוכל להסביר באופן מפורט ובהיר יותר למה התכוון הרמב"ם.
אהבתיאהבתי
אם אישה נאנסת, אך אומרת לאחר מכן שהיא דווקא רוצה את זה, הרמב"ם אומר שבעצם הרצון הזה אינו רצון אמיתי, שכן גם הרצון שלה "נאנס". תודעה כוזבת וכל זה, הרמב"ם כמרקסיסט.
אהבתיאהבתי
באיזה עולם אישה שנאנסת אומרת לאחר מכן "רוצה אני"?
אהבתיאהבתי
עולם תאורטי, מה זה משנה. מכל מקום אני נזכרתי באמנון ותמר, שהיא ביקשה שהוא לא יעזוב אותה.
אהבתיאהבתי
אני דווקא מקבל עקרונית את מה שכתבת, הבעיה שלי היא יותר עם ה"מִּשֶּׁהִתְחִיל לִבְעֹל בְּאֹנֶס, אֵין בְּיָדָהּ שֶׁלֹּא תִּרְצֶה", ביאור לפסיקה שנדמה לי כחלק אינטגרלי אף אם לא הכרחי ממנה, אשר משקף בורות מביכה בטבע האדם אם לדעתי תשאל.
אהבתיאהבתי
נו, הרי ודאי שבדרך כלל אין זה כך, ומודגש שמדובר בנושא חריג. אם כך תתמה, איך "אין בידה שלא" וכו', והרי כך זה בדרך כלל? וממילא, איך אפשר לקרוא לזה אונס ולא רצון? אלא שמדובר על האישה הספציפית הזאת ובמקרה המסוים (הנדיר) הזה, שמשהתחיל, אין בידה אלא שלא לרצות. הכרחי לומר כך מתוך הטקסט גופו.
אהבתיאהבתי
אני מניח שהתחביר של זה מעט גדול עלי.
האם זו גם הדרך שבה קראו את הטקסט הזה פרשנים מוקדמים יותר (כמו רש"י למשל)?
אהבתיאהבתי
רש"י חי לפני הרמב"ם. על הגמרא הוא רק אומר: "יצר אלבשה – וגם זה אונס, שבתחלת בעילה שהיא באונס הלבישה הבועל יצר".
מכל מקום לפניך ההלכה הזו של הרמב"ם במקום אחר, הלכות אישות כד,יט:
אהבתיאהבתי
נכון, כי בעולם של אז אשה שנאנסה היתה "אבודה" אם האנס לא היה לוקח אותה לאשה.
אהבתיאהבתי
כן, זה בהחלט חלק מהעניין (ומהחובה על האונס לקחת לאישה את הנאנסת [אם היא רוצה בכך]). מכל מקום אני לא בטוח שהאלמנט הפסיכולוגי של הזדהות הקרבן עם התוקף, מעין תסמונת שטוקהולם, אינו קיים באונס. הבעיה היא שזה נושא כה טעון אידיאולוגית, שאסור כנראה אפילו להעלות את האפשרות הזאת.
אהבתיאהבתי
מה שהלל ותמי טוענים ביסודו הוא שהתורה הנתונה אינה תקפה במידה שווה בכל הזמנים, אלא מאחר ומסירתה התקיימה בזמן מסוים חוקותיה הותאמו לאותה תקופה.
אני אישית לא מת על כאלו חוקי אלוהים, אבל לא משנה.
אהבתיאהבתי
דווקא היה לנו את כבוד השופט אהרן אמינוף.
יופי של הסתמכות על המשפט העברי היה יכול להיות פה.
אהבתיאהבתי
הנה למשל:
ועוד משהו.
אהבתיאהבתי
וולוט, זה המצב היום באיזורים מסוימים באפגניסטאן, פאקיסטאן וייתכן שקרוב יותר לבית. מה שקורה הוא שאישה (זה כולל ילדה במציאותנו) שנאנסה נרצחת ע"י משפחתה, זו הנורמה כך המנהג. אחת הדרכים לנסות ולהמלט ממות בטוח אלו נישואים עם האנס. אז במקום לצעוק "אונס" ולחזור למשפחה שזה מוות בטוח היא אומרת (זה עולם רע ואכזר) זה נעשה ( לפחות לקראת הסוף) מאהבה ואני רוצה להתחתן אתו. זה גם חוסך לאנס מוות. מה גם שבארצות אלו יש מקרי חטיפת נשים לשם נישואים וקיום היחסים המיניים עם הנחטפת ("ביאה" ) ומתן מתנה ( "שווה פרוטה") עשוי להוות יותר מחצי נישואים. אשר לרמב"ם, מספריו אנחנו יודעים שהיה מודע היטב לכל התהליכים הקשורים ביחסי מין. אפילו יעץ לשולטן עצות טכניות רפואיות תזונתיות וכ"ו בענינים אלו. לדעתי יש כאן נסיון ליצור ולבסס מערכת חוקית שתמנע הרג ורצח "על כבוד המשפחה". אבל מה שלמדתי עליו כבר שכחתי והלל ואחרים יודעים עליו ותורתו הרבה יותר ממני.
אהבתיאהבתי
הלל, אתה מטיף לקהל שלא מסוגל להתמודד עם עוצמה מוסרית בראי אלפי שנים של התפתחות.
או במילים אחרות – העובדה שמקשה עליהם להבין את דבריך היא ש"נחמה" אינה בפקיסטן ובנוסף הסוגייה טרם טופלה ב"משחקי הכס" ו/או בטיים אאוט.
סלח להם כי הם אינם וכו'.
אהבתיאהבתי
לפטור אותה ממה? עצם הרעיון שהיא אמורה להיענש על כך שקיימה יחסי מין (פוטרים אותה כי נאנסה, אבל אם לא נאנסה אז יש בזה חטא מצידה?) הוא אבסורדי ולא רלוונטי לעניין ולזמננו בכלל.
אהבתיאהבתי
מדובר על כך שהיא קיימה יחסי מין עם מישהו אסור לה. למשל, שהיא אשת איש ונאנסה על ידי איש זר.
אהבתיאהבתי
הלל כוונתי היתה לומר שאין עבירה כזאת, קיום יחסי מין מחוץ לנישואין. זה לא מוסרי, אבל זו לא עבירה על החוק. בגלל זה מה שציטטת לא רלוונטי לימינו. אגב, גם גבר היה נענש על קיום יחסי מין מחוץ לנישואין?
אהבתיאהבתי
את עושה צחוק? אני ציטטתי את הרמב"ם בשביל דבריו הראשונים, אתם אלה שנדבקתם לסוף דבריו. לא אמרתי שהרמב"ם דיבר על המשפט הישראלי או המנדטורי.
אהבתיאהבתי
ולשאלתך השנייה, ודאי, גבר שמקיים יחסים עם אישה נשואה נענש בדיוק כמו האישה.
אהבתיאהבתי
וגבר נשוי שמקיים יחסים עם אישה לא נשואה?
אהבתיאהבתי
כידוע, מותר עקרונית לגבר לשאת כמה נשים. ואם הוא לא נושא אותה לאישה, לדעת הרמב"ם זו ביאת זנות שחייבים עליה מלקות.
אהבתיאהבתי
הלל זאת לא היתה השאלה שלי. השאלה היתה האם הגבר הנשוי לאותה אישה שדיברנו עליה קודם, נענש כמוה אם הוא שוכב עם נשים אחרות. התייחסתי למקרה המקביל לאשה שדיברנו עליה, ולא למקרה של גבר ששוכב עם אישה נשואה, שאז הוא נענש כי נגע ברכושו של גבר אחר, בו נשים את הקלפים על השוללחן.
אהבתיאהבתי
רגע, ולמה לא שאלת האם אותן נשים אחרות לא נענשות כמו אותה אישה?
אהבתיאהבתי
כי עניין אותי לדעת על הסימטריה בין הגבר הנשוי לאשה הנשואה.
אהבתיאהבתי
כמו שאמרתי לעיל, אין סימטריה: גבר יכול לשאת כמה נשים, אישה אינה יכולה להינשא בידי כמה אנשים. חשוך ופרימיטיבי, אני יודע. מכל מקום זה קשור לתפיסת המבנה הבסיסי של משפחה, לא לאחריות שונה של גברים לעומת נשים.
וחזרנו לכך שפוליגמיה היא דבר טבעי ונפוץ ופוליאנדריה נדירה ביותר, ויש לכך שורשים אבולוציוניים מובהקים שכולם יוצאים מכך ש"גברים מזרעונים, נשים מביציות": ההיריון מבחינת הנקבה הוא הרה גורל, ולא רק הרה עובר, וגורר "השתקה" שלה למשך חודשי ההריון וההנקה, בעוד שהגבר יכול להפיץ את זרעו בלא שום אחריות ודאגות. בנוסף, גבר שבחר בת זוג יקפיד בשבע עיניים שהיא לא תהרה לגבר אחר, כי אז מבחינה אבולוציונית הוא משקיע עמל רב לריק – על צאצא שאינו שלו, בעוד שמבחינת בת הזוג, בן זוג שמקיים יחסים עם אחרות אכן בעייתי (כי אז משאביו אינם מופנים רק לצאצא שלה אלא גם לצאצאים של אחרות), אך מדובר בדבר יחסית זניח יותר.
וזה, על רגל אחת, שורש חוסר האיזון בין גברים לנשים בתא המשפחתי.
אפשר לקרוא על זה בספריו המצוינים של הפסיכולוג האבולוציוני סטיבן פינקר, 'כיצד פועל המוח' ו'הלוח החלק'.
אהבתיאהבתי
אתה מושפע מגישות בעלות תפיסה בעייתית ביחס לתהליך האבולוציוני. תפיסת היעילות האופטימלית. בעלי חיים עוברים התפתחות אבולוציונית, אך לא מדובר במקבילה של היד הנעלמה, שהופכת את החיה ליצירה מושלמת. והמעבר ממתן הסבר לתופעות לא ברורות, לנסיון לייצר לוגיקה של הטבע. לאדם יש תכונות המסיעות להישרדותו, התרבותו ושמירה על צאצאיו עד התבגרותם. על בסיס זה נוצרו סוגים של מבנים חברתיים. האדם הקדמון חי בלהקה ולא בשום סוג של תא גרעיני המקובל כיום. בפוליגמיה כמו בתקופה שבבסיס החוק העברי, נצברו הנשים כרכוש, הילדים שייכם לבית האב, תוך העדפת ילדים מוכרים על פני צאצאים מנשים אחרות. כלומר העדפת החברתי על הביולוגי.
אהבתיאהבתי
ההסבר האבולוציוני פחות חשוב מאשר העובדות, והן שפוליגמיה ולא פוליאנדריה נפוצה בכל תרבות, ולכן היא גנטית ולא חברתית.
אהבתיאהבתי
כאמור מציאות חברתית היא לא תוצאה סופית של תחרות "השרדות", והגנים מעניקים תכונות בדרגה פחות ברורה, מאשר אתה רואה אותה.
אהבתיאהבתי
מה פתאום חשוך? לא הבנת אותי. אני דווקא טוענת שזה ממש מתקדם מצדו. עד עכשיו חשבתי שרק גברים בני ימינו מבינים שבחורה שנאנסת, גם אם ברגע הראשון היא מתנגדת כי בכל זאת, פדיחה וכל זה, אחרי כמה דקות מתחילה ליהנות מזה. בהתחלה היא אמנם מנסה להסתיר את זה, אבל בסוף טבע האדם גובר עליה והאונס הופך לחגיגה גדולה. זה ידוע, אבל לא היה לי מושג שכבר הרמב"ם כתב על זה! חשבתי שרק בפורנו בן זמננו עלו על המנגנון הנסתר הזה וחשפו אותו לאור, אז מזל שעכשיו אני יודעת שזה עניין די עתיק ביהדות.
ואם לדבר לרגע בלי אירוניה, רק מהחשש הקל שלא הבנת אותה קודם לכן, אני אגיד שכשמישהו גדול וחזק ממך יתפוס אותך, אולי כשתהיה מסומם אחרי ניתוח, אולי כשתלך ברחוב בחושך, אולי סתם כשתהיה איתו לבד בחדר, אז כשהמישהו הזה יזרוק אותך לרצפה, יוריד לך את המכנסיים ויחדור לגוף שלך, יקרע כלי דם, יכאיב לך, ירביץ לך, ישתמש בך כאילו היית חפץ, אל תתבייש אם פתאום תרגיש שזה דווקא כיף – הרמב"ם וההלכה קבעו שזה טבע האדם, הרי.
אהבתיאהבתי
אל תפריעו לדוסים במלאכת הקויידעש שלהם – להראות שחכמינו כבר חשבו, דיברו ודיסקסו כל בעיה מתחת לשמש (שמסתובבת סביב כדור הארץ, כזכור). חכמים מלפני מאות שנים רלוונטיים היום בדיוק כמו אז, אז שלא יעבדו עליכם 8)
אהבתיאהבתי
הלל ענה בטעות בקשר לנשים. בקשר למקרים כמו הנוכחי, בד"כ לא מתפקדים ורק עושים את עצמם. גם אם כן, כמו בהרבה דברים, הגוף לא פועל עפ"י הרציונאליות התרבותית.
היפותטית היתי מעדיף תפקוד תחת איום סכין, ולהיות בטוח, שלא אוכל לתפקד, כאשר אני הוא המחזיק בסכין.
בכל מקרה, כל מי שמקבל אונס של אישה, גם אם לא בוצע תחת אלימות פיזית. עליו לקבל גם אפשרות של "קפיאה" בשל כשל האינסטינקט גם במקרה של גבר.
אהבתיאהבתי
חביבי, אין בידה שלא תרצה שנינו.
לא יזיק לך רענון בסוגיא/ה המביכה הזו.
אהבתיאהבתי
כבר עניתי על כך מקודם.
אהבתיאהבתי
חבל שאת לא מעט פחות רשלנית. הקריאה "לכווץ את קיומו" של ירון לונדון היא שינוי מאוחר. קודם לכן קראה הכותרת מפורשות לחיסולו, כמו גם הטקסט שתחתיה. רק בעקבות הרעש ברשתות החברתיות ובאתרי האינטרנט שונה הנוסח
אהבתיאהבתי